צלילה

מטמון במצולות ים – 1886

תלגרמות של החברה הצפונית.

[…]

מטמון במצולות ים. – מה"ע “Courier des Londres„ מודיע את הדברים האלה: צוללים אנגלים אחדים ובראשם פקיד החיל סטיווענס הביאו לעיר לונדון תשעים אלף לטרא ש"ט, אשר העלו ממצולות ים בקרבת איי-קאנאר. המטמון הזה נמצא בעומק 153 רגל מתחת למים, במדור התחתון של אנית-הקטור „אלפונסו הי"ב“, אשר נופצה זה שנתים ימים אל הסלע הסובב את האי הגדול של האיים הקאנאריים, ותרד תהומות. חברת בעלי אחריות „ללאיד“ ערבה את האניה הזאת ותשלם לבעליה את נזקם במיטב כספה, ולכן שלחה עתה את הקאפיטאן סטיווענס, העוזר על ידה, לבקש את המטמון אשר צלל במים אדירים. האניה הובילה אתה מאה אלף לש"ט בעשרה ארונות-ברזל והצוללים העלו רק תשעה וילאו למצוא את העשירי, הכסף נמצא במדור התחתון, ולכן נאלצו להרוס את מכסה האניה ע"י הדינאמיט ותשעה ירחי עמל מנו להם ופעמים רבות שמו את נפשם בכף עד אשר הצליח חפצם בידם.


"היום", שנה ראשונה, מס' 63, 4 במאי 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

מכונות צלילה – 1876

FMIB_49984_Divers_dressed_in_the_Apparatus_Invented_by_MM_Rouquayrol_and_Denayrouze

אבן האקדח (בערנשטיין).

(סוף מגליון 11)

רבים מן האבן היקרה הזאת טמונות תחת צורים וסלעים אשר על פני תהום וימלאו שם שטח גדול, נסיונות שונות נעשו כבר להשיג מתהום רבה את האבן היקרה הזאת המסולא בהוד צבעיה וביקרת ערכה, וכל התחבולות נשארו מאפע ולא יכלו לבוא עד התכלית הנרצה, עד אשר המציא החכם הצרפתי ה' רוקאויל-דע-נאוירוזע מכונות טובות לצלול ע"י במים אדירים בטח. והמה חליפות בגדים מגוטא פערחא אשר ילבשו הצוללים על כל גופם אשר אינם נותנים את המים לעבור בתוכם.

והנה כבר נדפס בהצפירה N. 24 שנת 1874 מאמר מיוחד אודות הצלילה לכל מעשיה, אך מאשר כי מכונות הצלילה אשר נדבר אודותם במאמר הנ"ל המה מכונות הצלילה שהיו נהוגות בימים כבירים לפנינו, וכעת נעשו מכונות בהוספות ותקונים חדשים אשר לא באו במאמר ההוא, ויתרון האחרונות מן הראשונות בכל, יען כי בהראשונות נמצאו מגרעות רבות: האחת, כי ע"פ המכונות הראשונות לא היה הצולל ברשות עצמו לעלות מן התהום בעצמו, רק ביד אנשי האניה העומדת על המים אשר סחבוהו בחבלים הקשורים תחת ארבות ידיו, והשנית, כי לא היתה הנשימה עולה יפה דרך הקנים המחוברים אל שריון הנחושת אשר ישא הצולל על ראשו, מפאת סבות ומעצורים רבים הכרוכים בהם כנודע, לזאת הואלנו לבאר את תכונת כלי הצלילה החדשים כפי שהם עשוים כעת. וזה מעשיהם, את שריון הנחושת אשר נהגו בהם צוללי הים לפנים לשומם על ראשם, שריון גדול המקיף את הראש והצואר ויורד עד כתפיו כתבנית מגני הגבורים הקדמונים, יחליפו כעת במצנפת מגוטא פערחא, אשר יכסה הצולל את כל ראשו סביב, בצד שאל הפנים מהודק טס נחושת כדמות נבל, ובו שלשה חורים משובצים בזכוכית בעד הפה ושתי העינים. ע"פ המגנים החדשים האלה יש לאל ידי הצולל להתרומם בעצמו על פני המים גם בלי שום עזר מזולתו, רק במלאתו את מצנפת הגוטא-פערחא ברוח פיו ונשמת אפיו אשר ינשם מקרבו כששה או כשמונה פעמים, כי עי"ז תתמלא מצנפתו באויר על כל גדותיה ותציפהו למעלה על שטח פני המים. אולם באיזה אופן ישאף הצולל רוח אל תוכו, ואיכה יוציאו מפיו החוצה? הנשימה היא על דרך הזה, הצולל ישא על כתפיו תיבה קטנה מפחי ברזל האוצרת בקרבה אויר הנשימה, התיבה הזאת היא הגרון וכלי הנשימה המלאכותיים אל הצולל, וממנה נמשך קנה מגוטא פערחא אל אויר העולם ממעל להמים, הנשימה תעשה בסדר נכון באמצעות הדלת הקטנה שבתיבה העשויה בתחבולות חכמה רבה להפתח ולהסגר בעת הצורך, הדלת הזאת תפתח ברגע אשר יגיח הצולל את האויר אל פיו ותשאר פתוחה עד אשר יכנס אויר כשיעור הצריך לנשימה אחת, ואחר תסגר במהרה, ע"י נוצת ברזל אשר לה, וכן תתרומם למעלה בעת צאת הרוח מפיו לתת דרך להאויר היוצא לצאת חוצה דרך הדלת אשר במקצוע התיבה בראשה העליון, ובצאתו תסגר ע"י מכסה „תנוך השפה“ המתוקן שם. מן הדלתות האלה ימשך קנה חלול מגוטא פערחא אל פי הצולל, למעלה על פני המים עומדת אנית הצוללים, ועליה כלי מוריק האויר *) ועל ידו יכניסו אויר צח אל התיבה המחוברת אל כתף הצולל דרך קנה מגוטא פערחא. העובדים עם כלי מוריק האויר להביא רוח צח אל תחת פני המים יתבוננו בעין פקוחה על כלי מודד שיעור דוחק האויר, המורה את לחץ האויר ע"י היתד הסובב על לוח המספרים (ציפֿערבלאט) וידעו לכלכל את פעולתם במדה וגבול לבל יחסרו ולא יעדיפו, כי גם העודף יזיק נזק גדול כאשר החסרון. ועל הדרך הזה ירימו הסלעים ויוציאו את האקדח אשר תחתם.

יעקב פרענקעל מאגוסטאוו

*) מעיר ביירוט בסוריא מודיעים כי החוקר הטבעי דר' ע' לאנדסבערג (איש יהודי) הנוסע שמה לדרוש ולחקור אחר צפונות הטבע, מצא זה מקרוב אוצר גדול מן אבני האקדח טמון בחיק האדמה עם האילנות עצמם אשר נטפו מהם ונתקשו לאבן, וכבר שלח איזו אילנות מהם לבתי עקד לדברים הטבעיים אשר בשטאקהאלם.    המו"ל


"הצפירה", שנה שלישית, מס' 12, 29 במרץ 1876, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית התהום – 1872

ותעש אדם כדגי הים

הן מודעת לכל, המצאת אנית האויר, אשר בה יתחרה האדם עם צפור כנף, לעלות על במתי עב לדמות לנשר יעוף השמים, אבל ראה זה חדש הוא, המצאת „אנית התהום“ אשר בה יתחרה האדם בדגת הים לרדת תהומות, אף ישלוט בה להטותה אל כל אשר יחפוץ, ולשוטט אנה ואנה במעמקים במצולות, מוליך ומביא מעלה ומוריד. ברצותו מרחף בלב ים, לא תרד וגם עלה לא תעלה, בה יתגנב תחת צי אדיר האויב, ויקוב חור בתחתיתו למען יבואו בו המים, וכבד עליו משאו ויצלול הוא מלחיו וחובליו וכל אנשי מלחמתו כעופרת במים אדירים, בה ירד עד מקום שם אניה נטבעה, אשר בלע תהום חילה, ויוציא בלעו מפיו. אך אל נא תמהר להכזיבני קורא יקר! ואל תאמר „נמנע“ לכל אשר ידמה לבך נמנע, כתר לי זעיר ואחוך כי לא יבצר הדבר מיודעי חכמת הטבע.

נחפשה נא בראשונה ונחקורה, מדוע הגשם האחד יצף על פני המים, והשני יצלול במעמקים, והשלישי ירחף, ר"ל כי הוא שוקע מלוא קומתו עד כי המים יכסוהו, ואז לא ירד יותר אם לא יורידוהו ביד? הלא תשיבני כי הראשון קל והשני כבד והשלישי לא קל ולא כבד. אכן תשובתך נשאר מעל בהתבוננך בינה, כי קערת כסף או חרס, או דוד נחושת או אנית ברזל (פאנצערשיפפע) תלכנה על פני המים, בעוד אשר חתיכת כסף, חרס, נחושת, או ברזל כמלוא גרגיר חול תרד במצולות, אף זאת אשאלך ותודיעני, מדוע נקל לך להרים נטל בתוך המים אשר לא תוכל לשאתו ביבשת? אכן ארכימעדעס אזן וחקר את חוק המים, ונקרא הלמוד ההוא על שמו „למוד ארכימעדעס“ (דאס ארכימעדישע פרינציפ) וכה דבריו „כל גשם בבואו במים יקל משקלו בכדי משקל המים שנדחקו מחמתו“ המשל בזה, עשת נחושת ממדת רגל מעוקב, משקלו חמשה ככר, ומדת רגל מעקב מים משקלם חצי ככר *) אם יובא העשת במים, יצלול אך בכובד ארבע וחצי ככר, כי חצי ככר נתבטל ממשקלו, ע"י המים שנדחקו מחמתו, שמשקלם חצי ככר **) ואם יעשה מהעשת ההוא דוד אשר ממלא מקום מעשרים רגל מעוקב, הנה אם ישקע אך מחציתו במים, כבר נדחקו מחמתו שעור מים ממדת עשר רגל מעוקב, ונתבטל כל כובדו, לכן לא ישקע יותר, אבל הוא צף משוקע מחציתו במים, וכי יותן אל הדוד מים ממדת עשר רגל מעוקב, מעתה משקלו עם מה שבתוכו עשרה ככר, ואז אם ישקע כולו במים, נדחקו מחמתו עשרים רגל מעוקב מים שמשקלם עשרה ככר, ונתבטל כל כובדו, לכן לא ישקע יותר, אם יש צמיד פתיל עליו למען לא יכנסו בו מים יותר, והוא מרחף במים. ונקוט כלל זה בידך: משקל העצם עם מה שבתוכו נכנה בשם מ, ומשקל מדת המים ממדת העצם נכנה בשם ם. ואם מ גדול מן ם אז העצם צולל, ואם מ שוה אל ם אז העצם מרחף, ואם מ קטן מן ם אז הוא צף.

669px-Archimede_bain

ארכימדס באמבט. המקור: ויקישיתוף

מעתה נבא לבאר תכנית אנית התהום: האניה ההיא עשויה מברזל בתבנית ביצה חלולה, וקנים רבים חלולים מפולשים יוצאים מצדיה סביב סביב, כל קנה יש בפי חללו מגופה (איינען קאלבען) אשר יוכלו להסיעה רצוא ושוב לאורך הקנה מקצהו ועד קצהו. בתחתית האניה נמצא פתח סגור בדלת, סביבות הפתח נמצא פרוזדור, ארכו כקומת איש ויותר, ובתחתית הפרוזדור נמצא גם כן דלת סגורה, אך אם גם נפתחה אל הפרוזדור לא  יבואו בו מים כי האויר אשר בתוך הפרוזדור לא יתן ידים למים לבוא בתוכו, כאשר תראה אם תכפה צנצנת בתוך המים שלא יבואו בה המים כנודע. נניח כי משקל האניה בצירוף הקנים וכל מה שבתוכה הוא מאה ככר, והוא ממלאת מקום מן 300 רגל מעוקב שמשקל המים ממדה זאת הוא מאה וחמשים ככר, הרי מ קטן מן ם, ולכן היא צפה על פני המים, אכן כשמסיעים המגופות מפיות הקנים אל תוכם עד חצים או יותר, באופן שיכנסו המים בקנים עד מקום המגופות, שעור מאה רגל מעוקב, מעתה משקל האניה בצירוף המים שבקנים 150 ככר, הרי מ שוה אל ם לכן הוא מרחפת, ואם יסיעו המגופות יותר אל תוך הקנים ויכנסו בו מים יותר מהשיעור הנ"ל הרי מ גדול מן ם והיא צוללת עד קרוב לתהום ואז יעשוה מרחפת ע"י הסעת המגופה כלפי חוץ מעט, ואז יחבוש השוחה (דער טויכער) כובע עמוק מעור (קאטשוק) המגיע עד צוארו, ומהדקו בצוארו לבל יכנסו בו המים, ויפתח הדלת הפונה אל הפרוזדור, ויצא בו אל הפרוזדור, ויסגור הדלת אחריו, ויפתח את דלת הפרוזדור ויצא בו אל קרקע הים. אם ימצא שם ד"מ נטל אשר משקלו ארבעים ככר יקשרנו באניה, וישוב אל האניה פנימה ואז מסיעים את המגופות עד פיות הקנים עד שיצאו מהם המים, מעתה משקל האניה בצירוף הנטל 140 ככר, אבל המים שכמדת האניה משקלם 150 ככר כנ"ל, הרי מ קטן מן ם, וכרגע תעוף למעלה לצוף על פני המים. אכן אופן המשוט למען יוכלו להניעו לימין ולשמאל לפנים ולאחור, וכן אופן המכונה לקוב חור בתחתית אנית האויב, הנם דברים טפלים, כי רציתי אך להראות את פלאי תחבולות האדם,אשר אין מעצור לו לעלות שמים ולרדת תהומות, ואיך תחת אשר חסר האדם כל, לא קרני ראם לו, ולא צפרני הארי, לא מעשה הכבש, ולא בית הצב, לא כנפי הנשר ולא סנפירי הדג, הנה השכל יוביל אותו אל אוצר התולדה, לבור משם כל כלי תועלת הדרוש לחפצו, מבלי אשר יצטרך לסחבם אתו גם בעת אשר איננם דרושים לחפצו, כשאר היצורים, ובצדק דמו הראשונים את האדם לעולם קטן.

יצחק בארב.

*) שלא לבלבל את הקורא בחשבון השברים לא דקדקתי לכתוב משקל המים בצמצום אבל באמת משקל מים ממדת רגל מעוקב הוא 56 וארבעה עשרונים ליטרא.

**) אמרו עליו על ארכימעדעס שעלה על לבו הלמוד ההוא ברחצו בנהר, ומעשה שהי' כך הי': המלך מסיזיציליען נתן לצורף כסף וזהב לעשות לו ממעריבתם כתר, והצורף גנב מהזהב ונתן כסף תמורתו, המלך הרגיש בדבר, אך לא יכל להוכיח גנבתו על פניו, כי הכתר הי' במשקלו, ויקרא המלך לארכימעדעס הנודע לחכם גדול בחכמת הטבע אולי ימצא תחבולה למצוא הגנבה? וישאל לו ארכימעדעס מועד להתחקות על שרש דבר. ויהי היום וארכימעדעס רוחץ בנהר ויתבונן כי כל עוד יטבול גופו יותר במים כן יסיעהו ממקומו, אז שער בנפשו כי כאשר נדחקו מים יותר מחמתו כך נקל משקלו, וישמח מאד כי מצא מפתח להתיר שאלת המלך, ומרוב שמחתו שכח כי ערום הוא, וירץ ערום ועריה אל ביתו בקול קריאה, מצאתי! מצאתי! ואמנם על דרך זה ימצא הגנבה. שעור מים אשר מדתו כמדת לאטה זהב ישקול 13 גראן, ואשר מדתו כמדת לאטה כסף ישקול 20 גראן, נמצא אם יכשילו את הכתר בחוט בתוך המים ויקשרו את הקצה השני מהחוט בכף מאזנים לשקלו, ונראה אבוד משקלו כל כך פעמים 13 במספר לאטה הזהב אשר בו וכל כך פעמים 20 כמספר לאטה הכסף אשר בו, נניח ד"מ כי משקל הכתר הי' מאה לאטה, והוא אבד ממשקלו 1685 גראן, ואלו הי' כולו זהב היה אבוד משקלו 13×100=1300 נשתייר עוד 385 בעבור שכל לאטה כסף יאבד 7 גראן יותר מלאטה זהב. 7:385=55, נמצא יש כאן 55 לאטה כסף 45 לאטה זהב.


"עברי אנכי", שנה שמינית, מס' 16, 10 במאי 1872, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[נדפס במקור בכתב רש"י]

אוצרות על קרקע הים – 1878

FMIB_49984_Divers_dressed_in_the_Apparatus_Invented_by_MM_Rouquayrol_and_Denayrouze

מכשיר הצלילה שהמציאו Rouquayrol ו-Denayrouze. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

(האוצרות על קרקע הים). אין קץ להמון האוצרות המונחים על קרקע הים, אשר מלפנים היו אצורים באניות אשר צללו כעופרת במים אדירים ועמהן כל המון אוצרותיהן כספן וזהבן. כן נודע בבירור כי האוצרות של בית המקדש בירושלים ת"ו שהובאו לרומא אחרי חורבן הבית ע"י טיטוס, מונחים עתה בקרקע הים. גיזעריך מלך הפאנדאלים בלכדו את רומי (בשנת 455 אחרי סה"נ) ושלל כל שללה, לקח עמו באניות גם את כל אוצרות וכלי בית המקדש משם, והאניות ההן צללו במי הים האדירים. מאוצרות הרבה אשר על תהום הים יודעים כעת על נכון את המקומות בים הגדול שמונחים שם. כן עד"מ מהאוצר הגדול שהובא באניות ספרדיות מאמעריקא בשנת 1702, אשר עשרים אניות גדולות היו טעונות עם מטילי כסף, וכולן ירדו מצולה בלשון ים פיגו, לרגלי המלחמה שקרא עליהן רב החובל של מלכות ענגלאנד. הספרדים בראותם כי לא  יעמדו לפני הבריטאנים, ולמען לא יפול האוצר הגדול בידיהם, שרפו את אניותיהם בידיהם וטובעו עמהן יחד; רק ארבע אניות נשארו ונפלו בידי הבריטאנים עם הכסף אשר בהן שהי' מחירם יותר משלשים אלפים מיליאנען פיאסטער. כמה פעמים התחרו האנשים להוציא האוצרות ההן מתוך המצולה מן המקום שמונחים שם ולא עלתה בידם. זה כשנתים  ימים נוסדה חבורה מיוחדת למטרה ההיא להוציא האוצרות, ומנסים בכל התחבולות להפיק חפצם, וכבר הצליח להם למצא את המקום בצמצום ועתה עושים המוכנות הגדולות הדרושות לחפצן.

עוד אוצר אחד אשר מחירו עולה לשתי מאות מיליאנען פראנקס מונח בקרקע הים סמוך לחוף פענעצועלא בקרבת האי קואגא. בשנת 1815 כאשר היו עוד המדינות מעקסיקא, פערו ועוד תחת ממשלת הספרדים, הובילה האניה הספרדית הגדולה שנקרא בשם: סאן פידרו די-אלקונטארו, את האוצר ההוא לספרד ונשברה במקום ההוא ותרד מצולה. אחרי עבור שנה התחרה רב החובל האמעריקאני, ה. גודאוויטש ויוציא מן המקום ההוא מטילי כסף במחיר עשר מיליאנען. בשנת 1845 נוסדה חברה מיוחדת למטרה הנ"ל והוציאה משם מטילי כסף במחיר עשרים מיליאנען ומשנת 1855 עד 56 הוציאה חברה אחרת מן המקום ההוא מטילי כסף  וזהב במחיר ששים מיליאנען. עתה מודיעים כי בשנה הזו נוסדה בנויארק חברה חדשה למען הוציא גם את שארית האוצר מן מצולת ים.


"המגיד", שנה עשרים ושתים, מס' 14, 3 באפריל 1878, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אוצרות בנבכי ים – 1870

ידיעות שונות

תקות תשועה גדולה נשקפת לממשלת שפאניא, תשועת כסף תועפת בעת צר לה ואוצרותיה דללו וחרבו עד כי לא מצאו כל שרי האוצרות ידים למלא את חסרונותיה הרבים והעצומים, ועזר הכסף הרב המקווה לא פרי הלואה הוא ולא פרי מסים חדשים כי אם פרי מציאת אבדה גדולה אשר אבדה שפאניא בימים זה כמאה ששים ושמונה שנים, במלחמתה את אנגליא והולאנדיא. לעת המלחמה ההיא באו אניות שפאניא מהודו עמוסות כסף וזהב בסך עולה למיליארד אחד ושמונה מאות מילליאן רעאלים. מלבד אבני חפץ וסגולות מלכים בסך רב מאד, וכאשר ארבו אניות אנגליה והולאנדיא על האניות האלה להתנפל עליהם ולבוז ביזתם, שלחו שר צבאות שפאניא ושרי צרפת אשר באו לעזרת שפאניה באש את האניות טעונות את האוצרות האלה, וכל האוצרות האלה טבעו בים בחוף וויגא, ותקות שפאניא אבדה חלפה צללה כעופרת במים אדירים (בשנת 1702). ואך בימים האלה חברו יחד אנשים ידועים בצרפת ועשו להם חברה לעשות מכונות ותחבולות מתחבולות שונות למצוא ולהוציא את האוצרות האלה אשר מצאו להן מקום קבר בנבכי ים זה שנים הרבה. שלשה חדשים חפשו בים עד אשר עלה בידם למצוא בקרקע הים את שרידי האניות השרופות ואת האוצרות אשר היו עמוסות במו, ויתחילו להוציאם לאור עולם על יד יד. על פי האמנה אשר כרתו מיסדי החברה הזאת את ממשלת שפאניה, יהיה שני חלקים מכל אשר ימצאו ויוציאו להם, והחלק השלישי אל הממשלה. ולפי דברי מכתב העתים היוצאים במאדריד יהיה בחלק השלישי הזה די להושיע את שפאניא מדחקה הגדול, ויהי גם בידה לבטל כמה מסים אשר כמשא כבד יכבדו על עם הארץ.  (יועצערנאיא גאזעטא 108).


"הכרמל", שנה שמינית, מס' 27, 17 ביוני 1870, עמ' 211. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מכונה בעזרתה יוכל הטובע לצלול במים – 1875

T4-_d655_-_Fig._408_—_Appareil_Rouquayrol-Denayrouse

מכשיר הצלילה של דנרוז. המקור: ויקישיתוף

הצרפתי דענארוזע [August Denayrouse] המציא מכונה אשר בעזרתה יוכל הטובע לצלול במים מתחת ולהשאר שמה זמן רב. הטובע במים באמצעות המכונה הזאת יוכל להתמהמה כמה שעות תחת המים ולהלוך שמה ממקום למקום גם להתקרב לפי רצונו אל פני המים ממעל. כן יוכל לקחת עמו כלי המראה צפונה (קאמפאס) וגם עשישית מצורף לזה אשר יוכל לדלק בה ולכבות כפי רצונו וחפצו. ממילא מובן כי ההמצאה הזאת תביא ביחוד טובה רבה בעד נוסעי אניות המלחמה, באשר באמצעותה תהיה לאל ידם לרדת בתהום רבה ולהתקרב אל אנית האויב. לפי הנשמע כבר נבחנה המכונה הזאת מועד אחד בבריטאניא, והוא גלה את חות דעתו כי טובה המכונה.


"הלבנון", שנה שתים עשרה, מס' 11, 27 באוקטובר 1875, עמ' 88. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצולל – 1874

Divers_-_Illustrated_London_News_Feb_6_1873-2

הצולל.

"בין החברות הנכבדות אשר בלאנדאן, ואשר מטרתן לעבוד בשדי החכמה והמדע, תתנוסס כאבן נזר החברה לחכמת חרושת-המעשה. מטרת החברה הנכבדה הזאת היא: לעזור בידי העובדים בכל מלאכת מחשבת חרש וחושב (פאליטעכנישעס אינסטיטוט). להחברה הזאת בתים רבים אשר במו יאספו וישמרו כלים מכלים שונים, מכונות רבות ושונות, כל אחת ואחת למטרה מיוחדת, וכולן להרבות החכמה והמדע. באחד הבתים  האלה ימצא מזרק-בדיל אחד מלא מים צלולים, ובאמצע הוא יורד והיה לבאר עמוק; ועל אחד עמודי הברזל הרבים אשר באולם רחב ידים הזה, תלוי בשרשרת ארוכה כלי אחד אשר יכונה בשם „פעמון-הצוללים“ (טויכער-גלאקקע), והוא כלי גדול אשר בעזרתו יוכל כל איש לרדת הימה עד התהום וללכת שמה ככל אות נפשו. תבנית הכלי הוא כתבנית כוורת דבורים; משקלו לערך ששים ככר. בעזר שני הכלים הנ"ל, ינסה האדם לרדת הימה ולהשאר שם כאשר תאוה נפשו. גם החכם Alphons Esquiros אוה לרדת עמקי מצולה, וירד גם הוא בעזרת כלי כזה. ואנחנו נעתיק בזה את דברי החכם ההוא, ככל אשר יספר לנו:

"חפצי היה לצלול במים אדירים, ולמען הוציא את מחשבתי זאת לפועל ידים גמרתי אומר ללכת לעיר פלימוט (Plymout) אשר בארץ בריטניה, בין הנהרים פלים וטאמאר אשר במקום הזה ישתפכו אל התעלה, והמים עמוקים שם מאוד, אשר לזאת יקל על הצולל לרדת עד קרקע הים. דמיתי אף עשיתי, ואשא את רגלי ללכת אל העיר ההיא. בבואי מצאתי חמשה אנשים אשר עבודתם לרדת בכל יום עמקי תהום רבה, ולחפש כל דבר הנמצא על קרקע הים, ובפעם הזאת אמרו לחפש אחרי אניה אשר טבעה בחול ימים אחדים לפני בואי. בגדי האנשים המה מצמר, ואם המים עמוקים ביותר, אז יחגרו חגורת ערבי-נחל (וויידען רוטהען) המכוסה כמו כן בצמר. הבגדים האלה יהי' למו למחסה מקרירת המים, לבל יקררו את גופם. פניהם בריאים וטובים, יאכלו הרבה; אך שכרם מעט הוא, אף כי משליכים המה נפשם מנגדללחום עם מים אדירים. לפי דבריהם יש בכח האויר העב הנאסף בתוך הפעמון ההוא לחסות על האדם, ולשמרו מחליים ידועים. בימי הקיץ ישארו מתחת למים משעה השביעית בבקר ועד הצהרים ומשעה הראשונה ועד הששית בערב. הכלים הנצרכים לזה יעמדו על אניה גדולה, אשר עליה גם ינפשו המשוטטים אחרי עבודתם.

בקשתי את האנשים האלה למלאות את תאותי – לצלול במים אדירים, והמה נעתרו לבקשתי, וחיש הביאו לי את הבגד אשר יכונה בשם „מגן-הצוללים“ (טויכער-פאנצער). להבגד הזה גם מכנסים, וכמוהם כבתי היד עשוים המה מחתיכת גוממי אח אשר כל נטף מים לא יעבור בתוכם; את הבגד הזה לא ילבשו, כי אם ירדו לתוכו כאל תוך השק. בחלקו העליון סביב הצואר יחזיקו את פיו במטפחת העשויה כמו כן מגוממי, וגם את בתי הידים יחזיקו אל הידים בטבעות גוממי, לעצור בעד המים לבלתי נתון אותם לעבור אל הגוף; על הרגלים ישימו מנעלי עופרת, אשר משקל כל אחד הוא עשר ליטרות. על המתנים יחגרו חגור גוממי, ועליה יתלו סכין חד אשר בו ילחום הצולל את תניני הים אשר סביב ישיתו עליו לבלעו חיים. במצנפת צמר יצנפו את ראש הצולל, ועליו ישימו כובע נחושת אשר ירד עד הצואר, ובמקום הזה יחזיקוהו במסמרות ברזל אל טבעת ברזל ועופרת אשר ישימו סביב הצואר. להכובע הזה שתי עיני זכוכית, ופיו פתוח מעט, אך גם את זה יסגרו בזכוכית להגן מפני המים. בקצה הכובע ישנם שני נקבים גדולים אשר במו יחזיקו את קני-האויר; האחד הוא להוציא דרך בו את האויר המשחת החוצה, והשני יביא אויר חדש לתוך הכובע לחיות בו את נפש הצולל. גם אנכי ירדתי אל תוך הבגד הזה, שמתי את המנעלים על רגלי, ואת המצנפת עם הכובע על ראשי, והאנשים העודים עלי לשרתני הביאו כל דבר ודבר על מקומות. קני האויר הארוכים מאוד נחזקו בקציהם האחד אל הנקבים ממעל לכובע הנחושת, ויהמו כהמית החליל; ובקציהם השני אל האניה. אז נגש אלי אחד האנשים ויוכיחני לדעת, כי משקל הבגדים אשר לבשתי קטן הוא ולא יעצור כה לעמוד בפני המים אשר יגביהו את האדם למעלה, ולתכלית הזאת שמו שני מטילי ברזל ועופרת על שכמי, אשר משקל כל אחד ואחד עלה עד ארבעים  ליטרות.

Chambers_1908_Diving_Dress

לבישת הבגדים תמה, ומשרתי מצא נכון לפני להודיעני את כל פרטי הנהגותי בהיותי מתחת למים, הוכיח אותי לדעת, כי באם אחפוץ לעלות מן המים, אז עלי למשוך ארבע פעמים בחבל האחוז מתחת לזרועותי, ואז ימהרו האנשים העומדים על המשמר להעלני; –  כי שני אנשים יעמדו על המשמר כל העת אשר ישב הצולל מתחת למים. האנשים האלה לא ידברו את כל אדם במשך העת הזאת, אף לא ישיחו איש את רעהו; כי אם יביטו בעינים פקוחות על קני האויר והחבל, למען לא ינכרו את האותות אשר יתן למו הצולל. אך גם זאת אמר לי האיש, כי אם יהיה את נפשי לעלות מן המים, אז עלי להטיל את משא העופרת מעל שכמי, למען יקל על האנשים למשכני ולהעלני מן המים. וחוט משזר נתנו בידי, לקשור את קצהו האחד אל סלם החבלים הנקשר אל האניה, ברדתי מעליו, וא קצהו השני על בהן ידי. החוט הזה הוא חוט-התועים (איררע פאדען), כי אם יתעה הצולל בלכתו על קרקע הים, אז יורה לו החוט הזה את דרכו אל מקום הסלם.

המזהיר כלה את דבריו, ויסתום גם את פי כאמור. לשמוע ולראות לא יכלתי עוד, ואך בעיני הזכוכית ראיתי היטיב את כל הנעשה עמדו. כרגע רמז לי האיש ללכת אל המקום אשר שם אסור סלם החבלים; ורק ברוב אונים יכלתי למוש ממקומי, כי המנעלים אשר על רגלי, החזיקו אותי כבמסמרות אל רצפת האניה. ירדתי בסלם, הגלים המו וישוקו ממעל לראשי, גידי עורקי שורגו וראשי החל לכאב; חפצתי לשוב מדרכי ולעלות, אך חרפתי גברה על פחדי, וארד הלאה אל תחת למים. אחרי עבור רגעים אחדים עזבתי גם את הסלם, ואף אם אמנם לא מעט היה משא העופרת עלי, בכל אלה גברו המים וישאוני ויורידוני ויטלטלוני למטה ולמעלה; אך בכל אלה הלכתי הלך וקרב אל קרקע הים; מרגע לרגע חדל גם הכאב, והיה כלא היה. עיני שרצי המים עם אבני החצץ אשר על קרקע הים נוצצו כספירים לנגד עיני, ויאירו את דרכי. והנה אחרי אשר לא לטייל שמה היה מגמתי, חפשתי הנה והנה, אולי אמצא דבר חפץ;  אך למורת רוחי, לא צאתי מאומה, ולזאת שחותי לארץ וארים אבן אחת אשר שמתיה בחגורתי למזכרת עולם. אחרי עבור רגעים אחדים משכתי בחבל ארבע פעמים כמצוה עלי מפי האיש, והשומרים אשר עמדו על האניה מהרו ויעלוני עליהם. הסירו את כובעי מעל ראשי, ומנעלי מעל רגלי, אך את הבגד לא יכלו לפשוט מעלי, יען כי בתי הידים נתחזקו היטיב אל ידי, עד כי נאלצו להביא מכונה קטנה אשר בעזרתה הצליח למו לפשוט את בגדי מעלי; אז מששתי את בגדי, ואראה כי לא נרטבו אף מעט מזער, שקלתי על יד האנשים מחיר עבודתם אתי, ואשוב לביתי."

כל מגור ופחד לא יעלה על לב האנשים האלה, ואם ירהיב איש עז בנפשו לדבר אתם בזה, אז יענוהו לאמר: מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ולא יזיד להניף את ידו ללחום את תהום רבה ואת רגלו לרדת עמקי מצולה."

                                       משה יחזקאל גוטפארב.


"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 24, 23 בדצמבר 1874, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.