ארבעים אניות ציידי פנינים ירדו במצולות – 1887

חדשות שונות.

על דבר ארבעים האניות של צידי הפנינים אשר נשברו זה לא כבר בקרבת אוסטרליה, אנו מוצאים במכה"ע "Pall Mall Gazette" את הפרטים האלה: צי צידי הפנינים יסע כפעם בפעם בים אל חפי אוסטרליה אשר בקרן צפונית מערבית ובמרחק חמשים מיל מהיבשה יצודו את הפנינים. בכל אניה ואניה ימצא שלשים איש וכל אחת מהן תכיל מן 100 עד 150 חביות. בצי שטריטער אשר ירד זה לא כביר במצולות ים נמצאו כשלש מאות או ארבע מאות איש. גם לפני שש שנים קרה אסון כזה לצי שטריטער ואניותיו נשברו ביום סער ואז עלה הנזק אשר נשא עד 250,000 ל"ש. אמנם בפעם הזאת לא יגדל הנזק כל כך, ופנינים אבדו לו רק את אשר אספו במשך חדש ימים ואת אניותיו עוד יקוה למצא ליד אחד החפים. מקהל האנשים אשר טבעו ביום הזעם היו רק 10% לבנים והנשארים היו מיושבי האיים.


"היום", שנה שניה, מס' 123, 20 ביוני 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

דיגת הפנינים בארץ-ישראל – 1913

דיגת הפנינים בארץ-ישראל.

באיזה עתונים אני קורא איזו הצעות על אדות צידת שבלולים או קונכאות ודיגת פנינים בחופי ארץ ישראל, ומוצא אני לנכון למסור תמציתן של ההצעות האלו:

אלה אשר עסקו במקצוע זה, כבר ידעו מזמן רב כי גם בהירדן, בנחל יבוק, ובים כנרת נמצאים קונכאות ושבלולים הרבה מאד, כי טבע המים ומזג האקלים גורמים להפראתם של אלה. אבל בכל זאת לא נחקרה השאלה הזאת כראוי, למען שיהיה אפשר לבא לידי מסקנות ברורות, על כמותם ואיכותם של בעלי הקליפות הללו והסבה מובנה, היות כי עבודת הפנינים נעשית בימינו על יסוד המדעים החדישים ובעזרת כלי מלאכה חדישים – ומה פלא אם בארץ ישראל, ואפילו בכל אזיא, עוד לא נעשו נסיונות כאלה.

עד עתה היו רגילים לעסוק במקצוע זה, בציד הפנינים, עפ"י רוב רק בשני הימים הללו, בים האדום, (ים סוף) ובלשון הים הפרסי, ובמקצת גם בחופי ים התיכון וים ההודי.

התחנות העיקריות והיותר גדולות נמצאות בהחופים הדרומים-מזרחים של ארץ ערב. שם ידיגו את הקונכאות והשבלולים מהמינים היותר יקרים במחירים שהם נמכרים באירפה במחיר 1500 עד 2000 פראנק כל טון. והפנינים הנמצאים בהם נשלחים עפ"י רוב לפריז וללונדון, ומשם יביאום סוחרי אוסטריה ואשכנז ע"י סוכניהם המיוחדים.

גם בשני עברי ים סוף, ועל האיים אשר בלשון ים הפרסי, נמצאים בתי עבודה למקצוע זה. הפועלים הם ברובם מבני הארץ, ערביים ובידואים, והעבודה נעשית באופן פרימיטיבי הכרוכה בסכנת נפשות.

סדר העבודה הוא ככה:

דיגת הקונכאות או השבלולים תחל בחדש מרץ וגומרת במאי, ואח"כ היא מתחלת שנית בספטמבר וגומרת בסוף אוקטובר, מפני שבזמנים אלו מי הימים ההם הם צלולים ושקטים ואפשר לצפות ולהסתכל בעומק עשר או חמש עשרה רגל. הערבים נכנסים שנים שנים בכל דוגה, כשהם ערומים, ומסתכלים וצופים אל תוך המים, ובראותם קונכא על קרקע הים אז יצלול אחד מהם הימה לצוד את הציד המבוקש בחריצות מפליאה, כי כן הורגלו מימי ילדותם בזה. אבל לא לעתים רחוקות יש עליהם להלחם עם תנין-החרב (שווערד-פיש), שאַרק אשר כברק יטוש על הדיג ויבתקהו בחרבו, לעיני הדיג השני היושב בדוגה ומביט בצרת נפש אל מחזה העצב ואין לאל ידו להושיע.

לעומת זה, הנה צודי-הפנינים באמריקה אינם מסכנים נפשם כלל. הם כבר משתמשים בההמצאות החדישות, ובמיוחד במיני מלקחים ארוכים אשר בהם ידיגו קונכאות ביום אחד יותר מאשר יעלו בידי הערבים במשך שבוע ימים.

מהראוי היה כי מוסדותינו הכספיים יתענינו במקצוע זה, וישלחו מוּמחים מיוחדים לחקור את המקומות ההם שאפשר ליסד שמה אינדוסטריה למקצוע זה עפ"י המכשירים החדישים, ולהשתדל בהשגת קונציות, והיה זה מקור חדש וגדול נפתח לפרנסת כמה מאות נפשות. וגם תביא מהפכה גמורה בכל המקצוע הזה בכל ארץ-ערב.

מ.


"מוריה", שנה חמישית, מס' 388, 10 בדצמבר 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אוצרות תהום: פנינים – 1880

Wanderings_east_of_Suez_in_Ceylon,_India,_China_and_Japan_(1907)_(14579819749)

סוחרי פנינים. המקור: ויקישיתוף

ידיעות העולם והטבע: אוצרות תהום

מאת נחמיה דוב האפמאן.

 ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים (ישעיה מ"ה, ג')

מיום החל האדם לרוב על הארץ ישתדל לערוך מלחמת תנופה עם  הטבע, וכל עמל אנוש אשר יעמול בתבונת לבו ובחריצות כפיו, הוא רק לנצח את הטבע, בשחרו מכחו להסיר את המכשולים ואבני הנגף אשר הטבע הציב לו לשטן על דרכו ולמנוע אותו להגיע אל אשרו ולהפיק מאויי לבבו. הן אמנם איומה ונוראה היא הטבע; הלא הרוחות והסערות, הסופות והזועות, הברקים והרעמים סרים אל משמעתה אשר רחם לא ידעו ולא ישאו פני גבר. אכן האדם ברוחו הכביר אשר אין מעצור לגבורתו ואין ערוך לעוצם ידו יחתור בכל מאמצי כחו להתיצב לנגדה ולהרפות את ידיה לבל תעשינה תושיה. רוח היא באנוש אשר חלקו האמן הטבעי, והרוח הזה יעשה גדולות ונפלאות בתבל ארצה ויראה לעיני כל איך יצליח לו חדשים לבקרים להתגבר על הטבע ולהכותה אחור. הלא יעתיק הררי עד ממקומם, ישבר ויפוצץ סלעי מגור וצורי מכשול, הוא יסול לו מסלה בין נבכי ים וישביח שאון גליו. הן הלויתן המלך האדיר משוכני המים יסול לו דרך בים הגדול ויאיר אחריו נתיב, והאדם באניותיו הקטנות ובאמצעיותיו ימשנו ממים רבים וימלא בשכות עורו; מן האניה ישקע האדם במצולות מים אדירים לתור אחרי תכנית קרקע הים ולגלות מצפונות מני חשך, ומשם יתנשא מעלה מעלה ויאבר כנפים לעוף למרום מקום משכן העננים, אשר לא שזפתם עין איה ולא ידעהו הנשר אשר דרכו בשמים. ותחת סנפיר שלחופית וכנפים אשר חסרהו אלהים ידע בתחבולותיו לעשות לו אניות קיטור ופעמון הצולל (טויכערגלאקקע), או בגד גומי וכלי המעוף למנות את החסרון הזה, הוא רד בכל אפסי ארץ, עובר מים עד ים ומצפון לתימן, בימים מרים ובנחלים מתוקים, ביערים עבותים ובמדברות שממים, וכל חי הנלוה לו בדרך מסעו בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו יסוג אחור ממנו בבואו לגוף אחר וליסוד מוזר לו. כאריה וכפיל יערה בגאון את מדברי אפריקא וירד באניה להתרועע עם התנים, ומשם לים תרשיש לשחק עם הדעלפין, ואחרי כן אוחז מסעו לים הקרח לשחק אם הלויתן ולהתגרות עם הדוב הלבן. לא יתקפנו הקור ולא תסערנו הסופה ולא יעצרנו הגשם ולא יכנו השמש. סוף דבר, חסר אונים זה אשר כחו כאין הוא מול עזוז אף משלחת מלאכי זעם הטבע, יחבל תחבולות לרדות בכל אפסי ארץ ועל כל האיתנים ישפוך רוח ממשלתו, ומלא כל הארץ כבודו. אך בצלם האלהים נוצר האדם, ונשמת אל ממעל בקרבו! ועל כל חזקה מאד המלחמה הזאת בין הטבע ורוח האדם !

לאחר הנצחונות היותר גדולים והיותר נכבדים אשר נצח האדם את הטבע העזה הזאת, תוכל להמנות במספרם ההתדמות  וההשתוות אשר השתוה האדם לדגי הים לנסות לצלול ג"כ במים אדירים ולהשאר תחת המים זמן ידוע לרגלי לקיטת ואספת קליפות הפנינים (פערלמושלען) הנמצאים על קרקע הים. ובאמת חפצו זה הצליח בידו לעשות תושיה גם בדבר הזה ולהוציא את הפנינים היקרות מעמקי מצולות תהום רבה לאור באור החיים. ויען כי הענין הזה נכבד מאד בתכונתו, מצאנו חובה לעצמנו להטיף דברים אחדים מטבע קליפות הפנינים בכלל ואדות האופן והדרך אשר  ילכו המוציאים אותם מקרקע הים לאור עולם בפרט, ככל אשר יתארו לנו חכמי הנוסעים בספריהם היקרים בלשון למודים ובטוב טעם ודעת.

עמוק עמוק בתהום רבה ובעמקי מצולות מי הים נשיג מכמני קליפות הפנינים אשר מהם תוצאות חיים לאלפי אנשים ויראו שכר בעמלם. קליפות הפנינים הנקראים בשפת אשכנז בשם "מיעסמושעלן" שוכבים על קרקע תהום הים אחורי הכיפים והסלעים. חוקרי טבע התולעים יחלקו את המיעסמושעלן לששים מינים שונים המשונים מין ממינו בטובם ובחין ערכם, אורך המיעסמושעל הידוע הוא כשמינית האמה, חלקה (גלאַט) וגבנונה לצד צירה בשפה אל עבר פנימה מסביב. הנקבה תמלט ילדיה חיים, את בשרם יאכלו ההודים היאפאנים והציילנאים למעדנים, אך קשה מאד להתעכל, אולם פעמים רבות יקרה כי האוכלם יפול עי"ז על ערש דוי וחייו תלוים לו מנגד. חכמי הרופאים המפורסמים יחליטו כי הנסבה למחלה כזאת הוא באשר התולעים יאכלו מיני תולעים ושרצים קטנים ארסיים. הרופאים הקדמונים כמו היפאקראטוס וגאלענוס שחקו את קליפתו עד דק ורפאו בזה הרבה חליים רעים ונאמנים.

(ההמשך יבא)


Pearling_boat_divers

ספינת שולי פנינים. המקור: ויקישיתוף

מבין כל מיני המיעסמושעלן הרבים והשונים הכי נכבדה קליפת אם הפנינים (פערלמוטטער מושעלן), והיא קליפת אם הפנינים האמיתית אשר ממנה נשיג את פניני המזרח (אָריאנט-פערלען), וגם את אם הפנינים הטוב (עכטע פערלמוטטער) נשיג רק ממין זה. קליפתו עבה, עגולה ושטוחה, ועל פניה קשקשים דקים וחלקים שוכבים זה על זה כרעיפי הגגות, אשר אלה המגיעים עד שפת הקליפה הם חרוצים כמורג, ארכה כשלישית האמה ומשכנה רק בתוך הימים החמים וביותר בתוך ים הודו המזרחית והמערבית. הקליפות שוכבות דבוק בצורים וכפי סלעים מקרוב לקרקע הים. מראה הקשקשים לעבר חוצה הוא ירוק עשב (גרין), אמוצי בקוים אחדים לבנים עוברים, ומתחתיהם נמצאת הקליפה הנקראת בשם אם הפנינים אשר היא הנעלה על כל הקליפות הנמצאות ממראות יפות ושונות. אך הפנינים אשר נמצאים בה הם עוד יותר יקרים וטובים ממנה.

קליפות הפנינים היותר טובים והיותר יקרים תמצאנה על פי רוב בסביבות האי ציילאן *) המשתרע לא רחוק מחוף ארץ יאפאַן ואי באראהין אשר בלשון הים הפרסי, גם במקומות ידועים בימי אוראפא תמצאנה קליפות הפנינים, אך לא יגיעו בחין ערכם וביפעת זהרם לפניני ציילאן ובאראהין, כי קליפות שני האיים האלה מזהירים ומתנוצצים ככוכבים וכאבני נזר ואין ערוך אליהם בצרכי האדם מפניני ימי אוראפא ואזיא.

זולת מיני הקליפות אשר ערכנו בזה, כדאי הוא לתת עינינו על עוד מין קליפה אחרת, אבל איננה מן הקליפות אשר יעניקו לנו פניני ארצות [?] אשר זכרנו למעלה, כ"א מין אחר הוא הדומה במקריו ובתכונותיו להראשון, וארוך כששה אצבעות. מראה קליפתו לעבר חוצה – שחרחר ופנימה נוצצת כאם הפנינים. פניניה הנמצאים בגוף התולעת או המונחים בתוך הקליפה הם יפים לפעמים כפניני ציילאן ובאראהין. בשחת הקליפה באחד המקומות או בנפול אל תוכה גרגיר חול המכאיב בקצותיו את התולע הם סבת תולדת הפנינים בכלל (?) כי אז יחל התולעת לשלוח מקרבו ריר סידי אשר ממנה יתהוה גם הקליפה, למען מלא מקום שבר הקליפה או להקיף את גרגיר החול ההוא ועי"ז יתקשה רירם לפנינים עגולים. משכנם בנהרות חול אשר בארץ אשכנז (והיותר טובים ומובחרים בנהר עלסטער ושארי נהרות אוראפא־הצפונית), בהנחלים הקטנים הנובעים מהרי פיכטעל בבייערן נמצא ג"כ מין קליפת הפנינים ויציבו שמה שומרים להשגיח עליהם ולהריק פנינים בכל עת תמיד.

אחרי אשר הודעתיך, קורא יקר, שמץ דבר מתכונת טבע קליפות הפנינים ואיך יתהוו שמה בעמקי תהום רבה במלים קצרים, נתאר לפניך את העבודה והמלאכה הכבדה אשר אלפי אנשים דרושים לה להשיג את הפנינים ולהעלותן מעמקי מצולה.

העמל והיגיעה ללקט קליפות הפנינים האלה ממצולות ים ולנתקן מעל הצורים וכפי הסלעים אשר יודבקו שם הוא רב למאד, ויבחרו לזה אנשים כאלה המורגלים מנעוריהם להטביל א"ע זמן רב מתחת המים, אשר גם מאלה לא מעטים ימצאו קברים בנבכי ים או בבטן הדגים הגדולים. מראש חודש פעברואר עד חצי חדש מאי יתעסקו בציד הפנינים חדשים לבקרים, כי אז היא שעת הכושר להמלאכה הזאת ואז רק אז יראו שכר טוב בעמלם. המרכז הראשי לציד הפנינים הוא האי ציילאן הנזכר ורוב יושביו יתעסקו בהמלאכה הזאת בידים חרוצות. במשך הזמן הזה יתאספו ויקהלו אנשים רבים ממחוזות ואיים שונים על חוף האי ציילאן ויכינו שם את האני שיט וסירות דוגה עם כל חבלים והאמצעים הדרושים לחפץ הזה, ואחרי הכינם את כל צרכיהם ישבו בכל אחת מהאניות הקטנות מעשרים עד שלשים איש וכל האניות ההן תעזובנה בפעם אחת את החוף ויסעו בקול המון חוגג ותרועת מצהלות שמחה אל המקומות הידועים להם על נכון אשר שם ימצאו על הקרקע קליפות הפנינים במספר רב. האניות הקטנות האלה תכבשנה שטח גדול ורחב ידים על הים, ובבואן למחוז חפצן מקום אשר שם תמצאנה מכמני הפנינים היקרים, יעגנו כלם את אניותיהם ויתחילו לעשות מלאכתם. אחדים מהם ישארו על צפוי האני שיט והנשארים יצללו ערומים אל עמק המים באסרם על רגליהם עופרת או אבנים כבדות, וחבל אחד ארוך וחזק למאד יקשרו מסביב להם תחת זרועותיהם, ויקפצו פתאום מגבהי הדוגה למעמקי מצולה. שם יפתחו את קשרי האבן ויפרשו את הרשת הלויה על צוארם. בידם הימנית יחזיקו בהרשת ובידם השמאלית ינתקו ויגזרו למו מהצורים והסלעים קליפות הפנינים במהירות גדולה ובחריצות נפלאה ויניחוום בהרשתות האלה, ואחרי אשר תצר להם חסרון שאיפת האויר אז יתנו אות בהחבל והעומדים למעלה על דופן האני שיט ימשום חיש מהר מן המים ברשתות קליפות הפנינים מלאות בידיהם.

האנשים המחרפים את נפשם לרדת במעמקי המצולה ללקט על קרקע הים את קליפות הפנינים, יסכנו מאד והמות עומד להם מנגד; יען כי דם רב יזוב מנחירי אפיהם, מעיניהם, מאזניהם ומפיהם באשר לא ימצאו שמה עוד רוח וחסרון שאיפת האויר ישים מחנק לנפשם. לבד זה יפחדו מאד משאת התנינים ודגי ההאַי האיומים האורבים שם בין בניני חיות האלמוגים (קאראללענגעביידע) ובין מסתרי הצורים וכפי הסלעים, ופעמים רבות יקרה אשר יאכלו או ינשכו זרועותיהם מן הטורפים והמשכלים האיומים.

ממקרה כזאת יספר לנו הנוסע המפורסם ווראנגעל בספר מסעותיו חלק שלישי צד 417, הלא כה דבריו: בשנת 1823 ביום 15 לחדש מאֶרץ עת אשר יושבי האי ציילאן התפשטו כלם על הים לצלול בקרקעו על דבר לקיטת הפנינים ירד איש צעיר לימים במעמקי התהום ולא עלה עוד. אבי הנער אשר עמד על צפוי האניה וחכה בכליון עינים עד אשר בנו יתן אותותיו אותות להעלותו מן המצולה, נבהל מאד בראותו כי בנו יתמהמה תחת המים יותר מדי וכי עקבותיו לא נודעו, ועד מהרה הבין כי את בנו האומלל קרה אסון נורא ובלי ספק נבלע מדג האי איום. משומם ונבהל עמד אבי הנער ועיניו נשואות על פני שטח הים הרחוק אולי יתודע לו טורף בנו. בין כה וכה והנה לא רחוק ממעמד אניתו החלו המים להרתיח כסיר וכמרקחה, ואחרי איזה רגעים ראה האב האומלל איך דג האי אחד מצחק את בנו האובד, אשר כבר קפד כאורג חייו. וילבש האב נקם כשריון ויגמור אומר לדרוש את דמי בנו יחידו מיד המחבל האיום הזה, ויתאושש ויאזור מתניו ויאחז בידו הימנית חרב פיפיות ויקפוץ מעל צפוי האניה על גב ההאי. אחרי עבור רגעי מספר ושני הלוחמים נעלמו פתאום מעיני הרואים אף עקבותם לא נודעו. כל האנשים הנשארים חשבו כי גם על האב הזקן עבר הכוס וכי גם הוא היה לברות לשיני ההאי; אבל אחרי עבור עוד רגעי מספר נראה פתאום כי כל שטח הים נצבע מדם, אז הוכחנו במישור כי מלחמת תגרה, מלחמת קצף ודם יתחולל תחת המים בין ההאי ובין אבי הנער, ולאחרונה נצבעו המים עוד יותר מדם האבירים האלה, עד כי ראו פתאום כל הרואים לשמחת לבבם ולהשתוממת נפשם איך אבי הנער ישלח על פני המים ממעל ואחריו גופת ההאי המומת מידו ע"י הדקירות העצומות אשר דקרהו בלהב חניתו, אפס בנו האומלל נתעכל כבר במעי הטורף האכזר הזה!.

(הסוף יבא)

*) האי ציילאן ישתרע בהודו המזרחית. הקדמונים קראוהו בשם „טאפראבאנע“ או „זעלן“ ובפי יושבי הודו יכונה בשם „זאראנדיב“. עומד מן המעלה '90°10 עד '97°20 באורך וממעלה '9°50 עד 5° ברוחב. מדתו 1200 פרסאות מרובעות ויושביו יעלו עד מספר שני מילליאן נפש אדם. באי ציילאן נוסדה בראשונה דת הבודהאית בכל תוקף ועוז וממנו התפשטה בכל הארצות. על ראש „ההר-אדם“ (אדאמם בערג) יראו בעלי דת בודהא את עקבות בודהא מחוקקם אשר ירד שם משמים ארצה ועקבותיו חקוקים עד היום הזה בסלעי ההר ההוא. לכן יעריצוהו ויקדשוהו ויאמינו כי רוח אלהין קדישין מרחפת על פניו. ויתר הדברים אדות האי הזה תמצא במכ"ע הצפירה שנה חמישית במאמר „אי-הקנמון“ לידידי אלופי ומיודעי הח' הנכבד מו"ה קלמן שולמאן נ"י.


A_Ceylon_Pearl_Merchant_(p.108,_1849)_-_Copy

סוחר פנינים ציילוני. המקור: ויקישיתוף

מפרשת ההכנות ואופני עבודת הציילנים אשר יתעסקו ביד הפנינים ברוב עתותי השנה האריך כבר לספר החוקר הגרמני ציממערמאנן בספרו היקר ומאד נעלה Der Erdball und seine Naturwunder, ופה נסתפק רק לספר כי עוד בימי קדם קדמתה נהרו כבר עמים רבים אל האי ציילאן ללקט פנינים יקרים ממצולת הים בקרבת חופיו אשר הפנינים ההם ענדו בנות מלכים ואצילי ארץ על בגדיהם ויהיו לוית חן וענקים לגרגרותיהן. מספרי דברי הימים הקדמונים נוכל להציל דבר אמת כי גם קלעאפאטרא מלכת מצרים (הנזכרת כמה פעמים בש"ס ובמדרש) התיפה בפניני ציילאן בימי החגים והמועדים וענדה אותם עטרת לראשה בצאתה ברחובות העיר להתראות לפני ההמון ולהודיעם מחדשות הנוגעים לתהלוכות המדינה, ובנות חורי רומא ושריה הגדולים שמו אותם עליהן לצבי תפארה ועדי עדיים.

אין קצה להרכוש וההון הרב אשר יעניקו פניני ציילאן להממשלה אלפי ידי אדם מלאות יום יום עבודה בציד הפנינים, אשר יביאום שכר גדול ורב בעמלם גם ימלאו את חוריהם זהב כעפר. בשנת 1798 אספו הון 1 מילליאן ושבע מאות שקלי כסף ובשנת 1804 1 מיליאן 994 אלפים שקלי כסף. בשנות 1805-12 מכרו הציילאנים פנינים בעד 12 מילליאן שקלים. אך מני אז ועד העת החדשה הזאת הלך המסחר הזה בציילאן הולך וחסור ע"י נסבות אשר לא נדע עוד שחרן. אשר ע"כ צותה הממשלה לבל יוסיפו הציילאנים לצוד אותם מדי שנה בשנה רק פעם אחד לשתים או לשלש שנים בכדי שיתרבו בין כה וכה קליפות הפנינים במצולת ים.

החוף אשר יתאספו הצידים לרדת באניותיהם וללכת אל מקומות הפנינים הנודעים להם בדיוק הוא חוף יפה אף נחמד למאד. עצי פרי מסובלים בפרי הלולים, עצי בירקען גם עצי בכאים יכסו אותו על פני כלו ויפיקו ריח כריח עצי לבנון. כל ימות השנה שמם הוא (החוף) מאין יושב, אך כאשר יגיע חדש פעברואר אשר אז יחיל תור הזהב לציד הפנינים, יהפך החוף לשוק גדול ורחב ידים אשר יהמה מרבבות אדם ובהמה רבה; חנויות בתי אוסם מכל מיני מאכל, בתי משקה ובתי קאפע יוקמו על ויהמו כל היום מרבבות אדם, אלפי איש משבטים שונים ובעלי אמונות שונות אשר באו על האי ציילאן ע"ד מסחר הפנינים מתהלכים פה איש בבגדי ארצו, ומדברים איש כלשון עמו. פה נראה ערביאים ובירמאנים ופה פרסים ויהודים, פה ישמעאלים והגרים ופה חורים וזינגהאלעזים. סוף דבר, אך ששון ושמחה אך המית סאון עם רב יצלול באזנינו באופן מאד נורא!

אחרי אשר יעלו הצידים את קליפות הפנינים מעל קרקע הים יאספום ויניחום צבורים צבורים על החוף, ואז ירחצום מטומאת חלאת הריר והקצף ובסלים נקלעים מקנים ואגמי סוף ישימו אותם וישאום הביתה שמחים וטובי לב, בשירים ורננים ובקול המון חוגג. בבואם הביתה ישימו את הסלים אשר צמיד פתיל עליהם מלמעלה עוד הפעם בתוך המים ויטלטלום טלטלה גבר איזה שעות באין הפוגות, אחרי כן ישפשפום ויגררום בידיהם היטב למען הסיר מעליהם את הבצה (שלאם) ואז ישימו את הקליפות בחפירות עמוקות במעבה האדמה בכדי להרקיבם ולמען ימותו התולעים היושבים בקרבן. ואחרי עבור שלשת ימים יוציאום החוצה ואז יפתחו מעצמם או לפחות יקל להאדם לפתחם אז. בהוציאם מן האדמה ישימו אותם בתוך סלים אחרים טהורים ולבנים ויציגום לעיני השמש ליבשם היטב ואז יוציאום עוד הפעם מן הסלים ויפתחו כל קליפה וקליפה לבד ויוציאו מתוכן את הפנינים. בקליפה אחת אחוז מעשרים תמצא פנינה אחת, ולפעמים רחוקות תמצאנה בקליפה אחת מששה עד שמנה פנינים יפים ומזהירים בשלל צבעים נחמדים ונעימים המרהיבים בת עין, מהם אמוץ (גרויא) תכלת (בלויא) וירוק (גרין). את הפנינים האלה יפרידו מהבשר הדבוק בהם ויחלו לזרות ולהבר את אשר לא יכשר וללטוש וליפות את הפנינים הנחמדים, ובספרם אחד אחד יניחום על סדינים טהורים ולבנים הפרושים על קרקע הארץ ויבררום למיניהם השונים למכרם. וכן יתנהגו גם עם קלפותיהם. באופן כזה ישתלמו ויתפתחו הפנינים על יד על יד עד הגיעם לתכלית שלמותם כמו שימצאו בידינו. על האנשים העושים במלאכה הזאת ישגיחו בעין צופיה לבל ידבקו בידם מאומה.

328px-thumbnail

קליפת הפנינה. המקור: ויקישיתוף

הגדות רבות ואמונות טפלות אין קץ בדאו העמים הקדמונים על אדות יסוד ושרש הפנינים ואיכות הויתן מעצם וראשונה. החכם יאהאן טהאצען בספרו הגדול Die Alterthümer der Griechen und Römer יספר אדות הפנינים הגדה כזאת: האליל איזיס ¹) בגד באהובתו וינזר ממנה והשיב את אהבתו אל חיק נכריה, ועל ידי הדבר הזה גמרה אומר לבכות ולספוד כל ימיה, ורסיסי דמעות אשר הורידה עת עיפה ארחות ימים נהפכו והיו לפנינים ולאבני שוהם מתנוצצים אשר עתה יענדו ויעטרו בנות השחץ לוית חן לצואריהן ²).

חכמי חרושת המעשה המפורסמים מבית מלאכת מחשבת חרש וחושב (פאליטעכנישעעס אינסיטוט) אשר בלאנדאן ³) המציאו זה לא כביר אמצעי טוב ומועיל לאלה האנשים היורדים בעמקי המצולה לחפש אחרי קליפות הפנינים. את האמצעי הזה יקראו בשם "מוכנת הצוללים" (טויכער-מאשינע) והוא כלי גלול אשר תבניתו נראה כתבנית פעמון המגדל (טהורם-גלאקקע), אשר בעזרתו יוכל כל איש לרדת הימה עד קרקעו וללכת שמה לכל אשר יהיה רוחו ללכת ולחפש שם אחורי הכפים והסלעים או בעשבת בוץ הים את קליפת הפנינים וישאר שם תחת המים כאשר תאוה נפשו, וכבר נסו הרבה חכמים לרדת עמקי מצולה ולהשאר שם זמן כביר ולא אנה להם כל מקרה רע וכל אסון ופגע, וחפצם הצליח בידם לאסוף בילקוטיהם הרבה קליפות פנינים; כי האויר העב הנאסף בתוך המוכנה הזאת יש בכחו לחסות על האדם ולשמרו מחליים רעים ונאמנים הנשקפים לו לרגלי חסרון שאיפת האויר. בימי הקיץ ישארו הצוללים מתחת למים כארבע או כחמש שעות רצופות, כל מגור ופחד לא יעלה על לב האדם המשליך נפשו מנגד ללחום עם מים אדירים, וגם דגי ההאַי לא יעיזו עוד להתנפל עליו באשר המוכנה הזאת תפיל עליהם אימתה פחד ויברחו על נפשם. אכן גדלה חכמתך אדם ונפלאים מועצותיך באופן נעלה!

¹) המצרים הקדמונים קראו את האליל הזה גם בשם „אנטהאר“ „סהר“ או „ירח“ גם „ווענוס“ (נוגה) והוא ציור ההצלחה לימין המלך וחופף עליו באברתו (ראה ספר מסתרי הגוים הקדמונים (מיטהאלאגיע) לה' טרעצעק דפוס ווארשא תרל"ה צד 28).

²) הציילאנים יאמינו אמונה אומן כי הפנינים הם אגלי טל שמים, אשר יורידום „בודהא“ לעתים מזומנים בכל שנה ושנה במצולת תהום רבה, והמושלען יבלעו אותם בפתחם פיהם על פני הים לשאוף רוח. ואולי תהיה ההגדה הזאת למקור המאמר השגור בפי ההמון: הרואה פנינים בחלומו סמן לדמעות.

³) בקרית לאנדאן תתנוסס כבאבן נזר חברה נכבדה אשר מטרתה היא לעזור בידי העובדים בכל מלאכת חרש וחושב. להחברה הזאת בתים רבים אשר במו יאספו וישמרו כלים מכלים שונים ומוכנות רבות ושונות. כל אחת ואחת למטרה מיוחדת וכלן להרבות החכמה והמדע. ובאחד הבתים האלה תמצא גם מוכנת הצוללים הנזכרה.


"הלבנון", שנה שש עשרה, מס' 24, 16 בינואר 1880, עמ' 191; מס' 25, 23 בינואר 1880, עמ' 197; מס' 26, 30 בינואר 1880, עמ' 206. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

ציד הפנינים על האי ציילאָן – 1862

Perlenfischerei

 ציד פנינים בציילון. המקור: ויקישיתוף

ציד הפנינים על האי ציילאן *)

אין חזיון נחמד ונעים לעיני בן אייראפא כמראה חוף לשון הים אשר אצל קאנדאטחי בימי ציד הפנינים (פערלענ-פישערייא), הככר השמם והעיף הלזה, ששם דומיה שוררת בכל ימי שנה, לפתע פתאום יהפך והיה לגיא חזיון מלא תשואות והמולה גדולה, המוני אנשים רבים לאין מספר, משונים בצבע עור פניהם, בעלי אמונות שונות, וילידי ארצות שונות, נחפזים רצים הנה והנה, הסכות והאהלים הרבים הנטועים למלוא ארך החוף, סירות הדוגה הרבות העומסות אוצרות וסגולות, השבות לעת הצהרים מסלעי הפנינים (פערלענבאנקא), שאון הקול „הידד“ אשר ישמע מפי בעליהן, בראותם את סירות הדוגה קרובות אל החוף, כל אלה חברו יחד לחזיון פלא, הפועל בחזקת ידו על נפש הרואה. בהגיע תור ציד הפנינים, אז יבדקו בראשונה את הסלעים בים אשר שם מקום קליפות הפנינים (פערלענמושעל) לדעת את כמותם, ואת מעמדם, אם כבר הבשילו את קצירם, וכאשר יודע להממשלה כל הפרטים האלה, אז תמכור את הרשיון לאנשים המרבים במחירו, ימי ציד הפנינים ימשכו מחדש פעברואר עד חדש אפריל, אך ההפסקות והמעצורים הרבים ימעיטו את ימי הציד עד שלשים יום, ההפסקות הגדולות הנה ימי החגים והמועדים הרבים אשר יחוגו הצוללים בים בני אמונות וכתות שונות.

ביום הראשון יאספו הצוללים בסירות דוגה על לשון הים, בשעה העשירית בערב, ירה יירה מכלי התותח הרחק מן החוף, קול הרעם הזה קול מבשר הוא לצוללים, כי ימהרו יחישו לרדת הים בסירותיהם. כעלות השחר יגיעו על סלעי הפנינים הרחוקים דרך עשרים פרסאות אנגליות מן החוף, ומן עלות השמש עד הצהרים יעלו את קליפות הפנינים מקרקע הים, אז ישובו יעופו על כנפי רוח ים, באניותיהם אל החוף. כבואם ימהרו בעליהם להוציא את אוצרותיהם מן האניות, הרק יריקון למען תוכלנה לשוב הימה טרם בוא השמש. ואם גם יחסר שללם ביום אחד, בכל זאת אור פני בעליהם לא יפילו, כי הברא מינים או הקוסמים הנמצאים אתם, ואשר בהם בטח לב אנשי הציד האלה מבטח עז, גם למרות איני הנסיון אשר יכזבם על פניהם כפעם בפעם, הקוסמים האלה הם בחלקות ישיתו למו, ויתנו עז לתקות אנוש השואף להרבות הון, ונקל למו להבטיחם על שלל יתר מאד ביום מחר.

כל סירת דוגה כזאת תכיל בקרבה עשרים אנשים מלבד האלוף אשר לראשם (קאפיטאן) חצים הם מלחים ותופשי משוט, ועוזרים להצוללים לעלות מן המים, וחצים הם היורדים מצולה להעלות את הפנינים, חמשה, חמשה, ירדו חליפות,  אלה עולים ואלה יורדים תחתיהם, למען תת רוח לכל איש ואיש, להחליף כח בין צלילה, אחת לחברתה, ולהגדיל ולהאדיר את מהירות רדתם הימה יקחו הצוללים אבנים גדולות הנמצאות על כל אחת מהאניות במספר חמשה, האבנים האלה הם ממין סלע אדמדם בתבנית פיראמידית, ובקציהן האחד נמצא  נקב גדול, אשר בו יתנו חבל ארוך, וכל אחד מהצוללים בהיותו נכון לדלג הימה, יחזיק באצבעות רגלו הימנית את החבל הקשור באחת האבנים האלה, וברגלו השמאלית יאחז בשק הארוג במעשה הרשת, (כי ההודיים יוכלו לשרת באצבעות רגליהם כאשר ישרתו האיירופיים באצבעות ידיהם) ואחרי תפשו בידו הימנית בחבל אחר הקשור אל האניה,  ואחרי סתמו בידו השמאלית את נחירי אפיו יקפוץ אל המים, שמה ישים את השק על צוארו, ובמהירות עז יקבוץ אל תוכו את קליפות הפנינים כאשר תשיג ידו לאסוף בזמן הקצר אשר יוכל להתמהמה במצולות ים, משך הזמן הזה על פי הרוב הוא בערך שני רגעים, אח"כ ישוב אל מצבו כבתחלה, ובמשכו בחבל יתן אות אל רעיו אשר באניה, והמה ימהרו ימשכוהו אל על, בחבל אשר הוא מחזיק בימינו, ואז תשאר האבן על מקומה בקרקע הים עד כי ימשה אותה הצולל בשובו אל האניה, כל הפעולות האלה הנה דורשות כח אמיץ מאד, הן מלבד המים אשר יזובו מאזני הצולל ומנחירי אפו בשובו אל האניה, יזוב גם דם רב ממוצאי האיברים האלה, ובכל זאת לא ימנע הצולל מצלול שנית במים בהגיע תור רדתו תהומה.

על פי רוב ירדו הצוללים ארבעים עד חמשים פעמים ביום, ובכל פעם ופעם יעלו אתם בערך מאה קליפות (מושעלן), ויש אשר יסוכו את בשרם בשמן, ואת אזניהם סתום יסתמו, ויש אשר ירדו הימה מבלי הכין להם מאומה, לרוב יתמהמהו במים כשני רגעים אך יש גם המפליאים לעשות ויעצרו במים ארבעה וחמשה רגעים, צולל כזה ראו גם עיני ויהי לנס.

הסכנה הגדולה המרחפת על ראש כל צולל בהיותו מתחת למים, היא קרבת התנין האי (האי פיש). התנין הזה נמצא לרוב בכל הימים ומשנים קדמוניות היה יהי' לאבן נגף לההודיים החרוצים בכל מעשיהם, ואם אמנם יש צוללים רבים אשר ידם רב להם להמלט מיד המשחית הזה אף בהיותם מתחת למים, אך פחדו הגדול אשר יפול עליהם, הוא יתן מכשול לרגלם, וירפה אתת ידיהם במלאכתם, והעם הסכל והנבער מדעת הלזה מרוב פחד ומגור יחיש מפלט לו אל עזר נשגב ממערכות הטבע, וטרם יקפצו המימה, ישאלו עצה מהכהנים או הקוסמים העומדים עליהם, וכל היוצא מפיהם לא יאחרו לעשותו, כי מאמינים המה בהם אמונה שלמה, לרוב יצוו עליהם קוסמיהם להתפלל תפלות שונות, ולעשות מעשים זרים, ואמונת האנשים האלה בקוסמיהם חזקה עד מאד, עד כי לא תירף ולא תמוט גם אם יכחיש המקרה את אמרתם, והבטחתם תשאר מעל. הממשלה היודעת להלוך לרוח האנשים האלה, למען ילוו על הצוללים וארחו עמם לחברה באניות, כי גם הצוללים המהירים מאד במלאכתם, לא יקפצו המימה בטרם יתפלל הקוסם בעדם וטרם יברכם. בשפת מאלאבאר יכונו הקוסמים בשם פולאל-קאראס או אוסרי ההאי (האי-בינדער) מהקוסמים האלה אף כי נבלים ונוכלים המה, וכל מזמתם היא רק לגנוב פנינים ככל אשר תמצא ידם, בכל זאת מרוב בטוח לב הצוללים בם, יכבדו על פני בעלי האניות למרות עיניהם. הקוסמים האלה ישימו ערמה מבטחם, ובשקר יסתרו והצל יצילו את כבודם מקלון, אם יקרה אסון לאחד הצוללים. מאז באה ממשל האי ציילאן לענגלאנד, קרה פעם אחת, כי השחית התנין האי את אחד הצוללים, אז דרוש נדרש ראש הקוסמים לתת דין וחשבון על האסון הזה, והקוסם הזה לא נפל לבו עליו וישב אותם כדברים האלה לאמר: הנה קוסם זקן אחד, איש ריבי מתמול שלשום בטל את השבעותי  אשר השבעתי את התנין, ולדאבון לבי לא נודע לי הדבר עד היום הזה, אך עוד אוכל לתקן את המעות, וגם ידי רב לי להבטיח נאמנה כי במשך ימי ציד הפנינים הזה לא יקרה עוד כל אסון ופגע, והצלחת הקוסם עמדה לו בעת הזאת, כי מן הוא והלאה לא הרעו עוד התנינים בכל ימי השנה ההיא, והצוללים האמינו כי יד הקוסם הצילתם משני ההאי, ומני אז העריצוהו ומשנה כבוד הנחילוהו.

שכר פעולת הצוללים הוא כפי החוזה אשר יעשו עם בעלי האניות אשר קבלו את הרשיון מהממשלה, או כי יתנו להם כסף חלף עבודתם או יתנו להם את חלקם מן הציד אשר יביאו, גם שחוק ישחקו אז ויטילו גורלות, במכרם קליפות סתומות, מבלי אשר ידע הקונה או המוכר, הנמצאו בקרבם פנינים ואם לא.

ברדיטשוב.

דוד הירשבערג

*) מספר מסעי פערציוואל.


"הכרמל", שנה שלישית, מס' 16, 28 בנובמבר 1862, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.