עיר הספינות – 1857

800px-Bocca_Tigris.jpg

בוקה טיגריס, 1847. המקור: ויקישיתוף

עיר קאנטאן

בין המון הדברים הנפלאים אשר  ימשוכו עין הרואה בארץ כינא, אין דבר נשגב למחזה העין כמראה עיר קאנטאן עת תתראה מצד הנהר השוטף אצלה, לאור נר באישון לילה, יחד עם המחזה הנהדרה מהיאור עצמו. רחובות העיר לרוב צרים המה, וגגי הבתים ישרים המה ולא משופעים, הכתלים משוחים בצבעים מצבעים שונים. מימי הנהר מלאים מפה לפה באניות וספינות להמונים, גדולים וקטנים לפניהם מכל תבנית  ותמונה, יש מהן הבנויות כבתים, ורובן תבנית דגים להנה, נהדרות בכל מני פאר והדר. ואחרים מצופים זהב מקצה אל קצה, וחרותים מעשי ידי חושב עד להפליא. אניות כאלה נמצאו בתוכן כמה חדרים והיכלים מהודרים בכל כלילות יופי תתענג עין הרואה. בערך פרסה למעלה מהעיר קאנטאן, יושבת העיר הנקראת עיר-הספינות (שווי ממענדע שטאדט) ומספר יושביה לערך שני מאות אלף נפש. העיר הזאת ערוכה בסדר נכון וישר. הספינות הגדולות הסדורות בשורות שונות עומדות תשרתנה לרחובות, והקטנות תעבורנה ביניהן לאלפים מעבר לעבר רצוא ושוב כמראה הבוק בלי  חשך, ולפלא הוא לראות המון הספינות הקטנות האלו השוחות במרוצה נמרצה ברחובות המים האלו ואשה אל אחותה לא תקרבנה, לא תגענה זו בזאת כיד הנסיון הטובה על המלחים אשר הים להם כיבשה.

נגד עיר קאנטאן היאור רחב מאד וספינות המכילות אלף טאננען להלוך שם תוכלנה. חמשה עשר פרסאות למטה מהעיר איים רבים יתראו לעין, ואצל אחת מהם הנקראת  אי וואמפא רשות נתונה אל אניות הבאות מארצות אחירות לעמוד שמה ולקחת את סחורתן מתוכן אשר יקובלו בספינות קטנות מעם הארץ המביאות אותן אל מטרת חפצן. ועוד למטה מהעיר הלאה היאור הולך ומתרחב עד המקום אשר יקרא: המים החצונים, ואנשי איירופא יקראוהו באקקא טיגריס, ושם האיים מסובבים במבצרים חזקים בנוים מאבני גזית, ומשם היאור ישרך דרכו לאורך בין רוכסי הרים גבוהים, צורים וסלעים נוראים. אחורי כן מצדו האחר יתראו שדמות חול ושממות ציה גדולים עד מקום שתגיע עין הרואה. ומצדו השנית אדמה פוריה, מצמחי הרייז וחטים ומשם והלאה על הגבעות הגבוהות המצופות בעצי אלונים יראה הרואה בתים גדולים עומדים בדד מגורות הכהנים, ועוד הלאה כפרים גדולים ונחמדים לעין.

[…]


"המגיד", שנה ראשונה, מס' 19, 17 באפריל 1857, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

עונשם של הפיראטים החינים – 1899

בינה לעתים.

[…]

סופרו של העתון „טימס“ היושב בפאריז מודיע, כי במארסיל נתקבלה ידיעה מטאנקין, כי הפיראטים החינים התנפלו על האניה האנגלית "West River" ויגזלו סחורה על סך שבעת אלפים דאלאר, ויסתרו בכפר הקרוב. אנית המפץ רדפה אחריהם, אך לא השיגתם לכן קרבה אל הכפר, ורב החובל דרש מאת יושבי הכפר, כי ישיבו לו את הסחורה הגזולה, ויהי כי לא נענה, ויצו רב החובל לירות אל הכפר וישרפוהו.


"המליץ", שנה שלושים ותשע, מס' 160, 31 ביוני 1899, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מלחמת הפורטוגיזים עם שודדי הים החינאים – 1910

Patria gunboat 1905

 אנית התותחים "פטריה", 1905. המקור: ויקישיתוף

מלחמת הפורטוגיזים עם שודדי-הים החינאים.

לפני ימים אחדים הבאנו ידיעה טלגרפית קצרה, כי היתה במזרח הרחוק התנגשות של דמים בין חיל הפורטוגיזים, החונה על האי הקטן קולובאן, ובין שודדי-ים חינאים. עתה מודיעים עתוני ליסאבון פרטים מעניינים בדבר המלחמה הזאת:

בירחים האחרונים הרבו שודדי-הים החינאים לעשות מעשי-שוד ורצח בחבל מאקאאה, השייך להפורטוגיזים. הגוברנאטור של החבל שלח אנשים מרגלים לתור את מקום תחנותם של שודדי-הים האלה, ובמשך ימים אחדים נודע, כי מושבם הראשי הוא על האי הפורטוגיזי הקטן קולובאן. אז התחילה המלחמה כנגדם. שתי הסירות הפורטוגיזיות הנושאות תותחים „פאטריה“ ו„מאקאאה“ התחילו לירות על אי מושבת של שודדי-הים.  ואנית-המרוץ „אמיליה“ הורידה לשם מאה וחמשים מלחים, אשר ביחד עם 250 חילים התכוננו להתנפל על שודדי-הים. אבל שודדי-הים היו ערוכים ומזוינים אל המלחמה הזאת. בראותם את גדודי הצבא מהרו לטפס על ראש גבעה משופעת, שבה נחצבו בתוך סלעים מערות גדולות ופנות מחבוא מסותרות מתחת לארץ. את הגבעה הזאת תקנו ושכללו למבצר חזק והקימו עליו תותחי „מאקסים“. החילים נגדו תחת הגנות שונות אל המקום אשר התבצרו בו השודדים, אבל כשנמצאו לפני הגבעה, התחילו ממטירים עליהם משם מטר כדורי-מות. שודדי-הים ירו בחילים מתוך תותחים גדולים, ונוסף על זה נקרעו מצדי הגבע גזרי-סלע גדולים ונפלו על ראשי הפורטוגיזים ופצעו מהם רבים. שלש פעמים התנפלו עליהם החילים בחנותות וברמחים ובשים נפש בכף חדרו על למבוא המבצר. אבל בשום אופן לא יכלו החילים להחזיק מעמד כנגד האש הנוראה אשר הריקו שודדי הים מתוך תותחיהם, והוכרחו לסגת אחור. בין כך עלתה לראש הגדוד להעלות אל הגבעה הקרובה שתי באטאריות, אשר ירו ברד של כדורים על מבצר הפיראטים. השודדים נמלטו לתוך חוריהם, וכמו שנתברר אח"כ לא הסבה להם היריה שום נזק. לאחר שההשתערות מצד הפורטוגיזים הוכתה אחור הפעם, החליטו לחכות עד אשר יבוא אליהם חיל עוזר ואז ישימו מצור על האי. הגוברנאטור במאקאאה רוצה להוריד גדוד-צבא שני אל האי מצד אחר, בכדי שתהא האפשרות להתנפל על השודדים גם מאחוריהם. לפי הידיעות שנתקבלו מצד פורטוגאל, היו אבדות הפורטוגיזים מעטות מאד, בעוד אשר מן השודדים נפלו חללים הרבה. אבל ממקורים אחרים מחליטים, כי גם מצד הפורטוגיזים נשפך דם לרוב. פלוגה של ט"ו סירות חינאיות נושאות תותחים תומכת בידי הפורטוגיזים ביריותיהם על האי. עתה החליטה הממשלה לשלוח אל אי שודדי-הים גם אניות-המרוץ הפורטוגיזיות „וואסקה די גאמה“ ו„סאן גבריאל“. בתחילה העריכו את מספר שודדי הים למאתים איש, אבל המלחמה האחרונה הוכיחה, כי נמצאים הם במספר יותר גדול מזה. מצד פורטוגאל מקוים, כי בעוד ימים מעטים לא ישאר שריד ופליט משודדי-הים החינאים בכל האי.


"הד הזמן", שנה רביעית, מס' 153, 9 ביולי 1910, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

שודדי ים בארץ כינא – 1874

4ChinesePirates

 פירטים סינים שנשפטו ונתלו בהונג קונג, 1863. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

מודעת היא, כי בארץ כינא רבו כמו רבו שודדי הים האורבים אל אניות הנוסעים לבלע ולהשחית, לשלל שלל ולבז בז; אף כבר פקחה ממשלת כינא את עיניה, להעניש קשה את החומסים האלה ולהכחיד זכרם מן הארץ. את כל השודדים הנופלים בידה תתלה על עץ או תכה בקנה הבמבוק על כפות רגליהם ביד נדיבה; אפס בכל אלה לא עלתה בידה לבער את הרע הזה מארצה, ועוד לא תוכל כל אניה קטנה לעבור על פני ים כינא בלי פחד השודדים לנגד עיניה. ביום 3 לחדש נאוועמבר יצאה מחוף קאנטאן אניה קטנה Spark עם מאה נוסעים, אשר ביניהם היה גם איראפי אחד ה' מאנדא. האניה אך העתיקה מן החוף פרסאות אחדות, וריב גדול פרץ בין עשרים נוסעים, ויקראו גם למהלומות, וקם שאון והמולה ביניהם. לקול השאון בא החדרה השליש אשר פקיד האניה נשען על ידו; אמנם לא חש האדון ההוא לקחתת את קנה הרובה אתו; על כן המיתו אותו השודדים המריבים (אשר רק לפנים רבו איש את אחיו) על נקלה. ויהי כשמוע הקאפיטאן בראדי את קול הריב – והוא יושב ושותה חמים בחדר האיראפי – ויקח את קנה הרובה בידו וימהר אל המריבים; אולם גם הוא כרע נפל שדוד לפני בני עולה, גם  חמשה מלחים אחרים אשר אמרו להגן בעד אדונם נפלו שדודים לרגליהם. האיראפי ה' מאנדא, אשר באו השודדים גם אל חדרו, עמד על נפשו באמץ לב וגבורה נמרצה; אך היוכל אחד עמוד בפני העשרים? גם אותו הכו השודדים וירבו פצעיו, עד כי לא האמינו עוד בחייו ויעזבוהו. נקל להבין, כי חרדה נוראה ובלהות צלמות אחזו את כל  יתר הנוסעים למראה עיניהם, ולא מצאו את ידיהם לעמוד על נפשם ועל הונם, וכל איש מסר בידיו את כל כספו ורכושו ביד השודדים למלט את נפשם משחיתותם. השודדים לקחו את כל אשר היה על האניה וירדו אל צנה אחת אשר כבר הכינו להם מאתמול וישובו אל חוף קאנטאן. להצלחת הנוסעים הנמוגים מפחד נשארו בחיים האיש המוליך את האניה ומשרתו, והם הוליכו את האניה אל חוף מאקאא. רעדה אחזה את יושבי המקום לשמע דבר החמס הנורא הזה, והפאליצייא של חוף קאנטאן מהרה לחקור אחרי השודדים, וכבר עלתה בידה לתפוש את אחד מהם ולהביאו במאסר.


"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 20, 25 בנובמבר 1874, עמ' 159. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

שודדי הים בכינא – 1891

Chui_A-poo

שודד הים הסיני צ'וּי-אַ-פּוּ, 1851. המקור: ויקישיתוף

שאנגיי ושודדי הים בסנים.

(סוף מגליון 228)

[…]

שונים ונבדלים מן שודדי הנהרות המה „שודדי הים“, אשר על תהום רבה חמת ידיהם יפלסון. הם עזים ונוראים מאד ולא על נקלה יכנעו לפני רודפיהם כחבריהם העוברים בנחלים ובתעלות. להם נקל מאד לברוח ולהחבא מפני האניות הרודפות אותם, גם אין להכיר ולהבדיל את אניתם מאנית סוחר אחרת. גם זאת להם לישועה, אשר עם-הקוצה לא הביא כל סדר  ומשטר במעבר האניות בכלל. כתבי תעודות חתומות בחותם שרי הפקודות הממונים על מעבר האניות, כמנהג בארצות אירופא, ואשר על העוברים ארחות ימים להראותם לעיני הפקידים בצאתם ובבואם, כתבי תעודות כאלה לא יראו לא ימצאו בכינא. גם אין לשטר (וועכסעל) מקום בין סוחרי כינא, אשר אינם מאמינים זה בזה, ועל כן על כל אניה טעונה סחורה יפקד הסוחר איש משגיח, אשר עפ"י רוב ישא הרבה כסף מזומן בחיקו, כי הסוחר ימלא את ידו למכור את הסחורה בדרך ולקנות אחרת תחתיה.

לא יפלא איפוא, כי כפרצה הקוראה לגנב כן תמשכנה אניות-סוחר של הסנים את השודדים אחריהן והן צפויות יותר אלי חמס ושוד מאניות חוץ. להפיל אימה על האורחים לא-קרואים האלה יפקידו הסוחרים חיל-משמר גדול מזוין בכלי נשק על אניותיהם, ויש אשר אניות אחדות תתאחדנה יחד להגן אשה על רעותה בעת צרה. אם נטל על אניה סנית לעשות בדד דרכה בלב-ים יארחו ה„לאָדגערים“ לחברתה; ה„לאדגערים“ המה אניות קטנות קלות המרוץ נושאות עליהן אנשי חיל מזוינים, אשר ישכרו בכסף להיות מגן וצנה לאניות המסחר, אך לעתים לא רחוקות יהפכו המה לשודדים ויובישו מבטחם. אחרי אשר הרחיקו ללכת עם האניות הבוטחות בהם בלב ים הרחק מכלי התותח האנגלים, יתנפלו עליהן ברב ע זוכח וינצלון, ולפעמים יקחו גם את האניות עמהם ויסתירון במקום נעלם מאיש, ומשם יודיעו את בעליהן, כי ישלחו כפר הפדיון.

על אניות עאירופא יתנפלו השודדים רק אם נעגנה או לקחה על אחד החפים עמדתה. אז כחתף יבאו ויסבוה מכל עבר, ולעת מצוא כזאת אשר האניה לא תוכל לברוח ולהמלט כרגע ישללו שלל ויבזו בז כנפשם שבעם. עפ"י רוב יקדמו האירופים את פניהם באש ותמרות עשן ולא לעתים רחוקות יפלו חללים ופצועים משני הצדדים.

הענש וההשגחה המתוחים על שודדי הים מאת אניות המלחמה לא ישיגו מטרתם, כי אנית שודדים דומה מאד בתמונתה אל כל אניה אחרת, ובהתפשה בלי סחורה יוכלו בעליה להצטדק, כי הולכים הם אל אחד החפים להוביל משא משם, אחרי אשר כתב תעודה לא נחוץ להם. אך אם יתפשו השודדים בכף חיש אחרי עשותם נבלה, אז לא ידעו האנגלים או הצרפתים רחם. גם יצדקו מאד בהקשיחם לבם לגוי אכזרי כזה.

[…]

א. ד. פֿינקעל.


"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 233, 5 בנובמבר 1891, עמ' 943. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.