נמל יפו

אסון נורא קרה על חוף עירנו – 1892

יפו.

י"ב חשון תרנג. אסון נורא קרה על חוף עירנו ת"ו בשבת העבר, ואם כי מעודי ברחתי וגם הוא למרות טבעי לבשר בשורה בלתי טובה אבל צר לי לחשות על אבדן נפשות יקרות מאחינו הנעימים. אנית הקטור העסטראיכית באה מחיפו והים הי' הולך וסוער, ויקדמו פניה הספנים הרחמנים חונני גרים מכניסי אורחים אוהבי אדם ואת כספם יותר מגופם, וירדו האורחים אל האניה בטובתם ושלא בטובתם, מספר האורחים אשר ירדו אל האניה הקטנה לא נדע בדיוק, אמור יאמרו למעלה משלשים עד ארבעים נפש, ותעל  האניה שמימה ותרד תהומה בין הגלים, גם משא רב יתר מן הדרוש לחפץ העת נתנו באניה ההיא, ובכן טבעה האניה עם כל הנפש, מן הספנים דגי הים לא נעדר אף אחד, ומן האורחים הרבה נצלו באורח פלא, ומספר הנטבעים לא נודע, ביניהם אחינו אהה! ספרדים, אמור יאמרו חכם אחד מטבר' מי ומה שמו לא נודע, אבל כן שיחת ההמון; אשת חכם בכור ברבי מיפו אשר שבה מחיפו בלכתה לבקר שם שלום בתה, גרמנים אחדים מחיפו, אחת ושלשת ילדיה טורקים, ילד אחד גרמני צף על פני המים אחוז בשתי ידיו בחבלי תיבת עץ וינצל ויהי לנס, אשת הגרמני ה' דיק תושב חיפו איש עשיר, היא ושלשת ילדיה ונערה שפחתה. מספר הנטבעים, לפי השערת ההמון מעשרה ומעלה, הרבה נמצאו בימי השבוע הזה גם שלשום גם תמול הובאו על הגמלים חמש נפשות. לחסדי אחינו הספרדים והאשכנזים חברי גחש"א ולעמלם אין די שילום, זכרה להם אלוק לטובת ה' עליהם יחי'. הנמצאים הובאו למנוחת עולם, אמור יאמרו כי אשה עבריה אין דורש לה ואין מי יגיד סימניה נקברה בקברות בני הנכר, ואחינו היקרים חברי גחש"א נקיים. נפשות הקדושים יהיו צרורים בצרור החיים, ולא נוסיף לדאבה עוד. עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון ושמחה, ושמועות ובשורות טובות מאחינו הנפוצים בכל עבר ופנה כבקשת המיצר בצער אחינו ועתיד לשמוח בישועתם,

יעקב צבי זיסילמאן.


"חבצלת", שנה עשרים ושלוש, מס' 4, 4 בנובמבר 1892, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מקרה איום שקרה ביפו – 1873

יפו.

בשבוע העבר קרה פה מקרה איום, אסון נורא אשר הביא בלבנו פלצות ובעתה – ביום החמישי לעת ערב לעת צאת אנית הקטור רוסיא לדרכה, הלך הלכו כחמשה ושלשים אנשי' על אני שיט לבא אל האנית הקטור, בין אלה היו גם יהודי' אחדי', ויהי בבואם בלב הים, לא רחוק משני הסלעי' הנשקפי' מתוך הים, והנה לעומתה באה אניה קטנה ותך בכח אדיר על האניה הזאת המלאה אדם רב, וכרגע נפתח קרש א' מהאניה, והמים החלו לבא אל תוכה. גם הרוח אשר נשב בחזקה עזרה לרעה, והושלכה על כפי הסלעי' ותשבר לרסיסי' וכל האנשי' אשר בה ירדו מצולה – מה נורא  המראה האיומה הזה! יותר משעה התאבקו האנשי' עם המות, עולים ויורדים, עד אשר הצליחו המלחי' להציל כעשרה אנשי', והנשארי' תמו לגוע, ובין המתי' הי' גם איש יהודי מירושלם אשר הלך לרגלי מסחרו אלכסנדרי'. רבות עמלו היהודי' פה עד אשר חפץ ה' הצליח בידם ע"י כסף רב, למצוא היהודי האומלל ההוא, ולהביאו לקברות היהודי'. – ה' יצילנו מכל רע – י' ר'.


"חבצלת", שנה שלישית, מס' 28, 16 במאי 1873, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מיפו לפארט סעיד – 1905

Fotografi_från_Jaffa_-_Hallwylska_museet_-_104338.tif

סלעי המגור בחוף יפו. המקור: ויקישיתוף

מסע ומשא מצרים

 מאת המו"ל.

המשך מגליון החולף

ב.

מיפו לפארט סעיד.

יפו גדלה בעשרות שנים האחרונות על אחת שלש, בכמותה, במספר תושביה, ובמכסת בתיה וטירותיה; גם איכותה, ערכה במסחר גדל ועלה, אך לא לפי ערך כמותה. אבני נגף וצורי מכשול הנפוצים על חופה מפריעים את התפתחותה, ומכבידים מאד את מהלך מסחרה ומרכולתה החצונים. יורדי הים באניות, גם החובלים והמלחים היותר מצוינים מפחדים מאד מפני חוף יפו ואבני נגף אשר בו המרתיחים את הים גם בעת רוח מצויה, ואף כי בעת סערה.

נורא מאד הדרך הקצר הזה מחוף יפו עד אנית הקטור, בעת סערה, נורא מדרך ימים רבים בסופה וסערה, באנית קטור בלב ים. האניה קטנה וצרה והיא מלאה אנשים וכליהם, ומלחיה וחובליה או מחבליה, פוסעים על ראשי הנוסעים מעבר לעבר, ועושים מלאכתם במהירות להעביר את האניה על גלי הים המתרוממים מרגע לרגע, על כל תנועת יד והרמת המשוט יזכירו שם שמים ובקול אדיר יזעקו איש לאלקיו בתפלות וחרוזים השגורים על פיהם, אשר מטרה אחת להם לעורר רחמי שמים לשמור את האניה מאסון, ולהצילה מגלי הים הקמים עליה… ובין כה וכה האניה תנוע ותנוד לכל רוח, עולה שמים ויורדת תהומות וגם בינת הנוסעים בה מתנודדת, ונפשם ברעה מתמוגגת, כי תהום בכל סביבותיהם ואין בינו ובינם אלא כמלא נימא…

וימי סערה ביפו במספר רוב ימי השנה הנם, בימי החורף יעברו לפעמים שבועות של ימים אשר כל אניה לא תוכל לגשת אל החוף הנורא הזה, וימים אשר תגש האניה ובקושי תוריד אך את חבילות הפאסט, ותברח יחד את נוסעיה  ומשאותיה, מפחדה פן תנפץ אל אחד הסלעים כמעשים שהיו. לכן יש חברות אניות קטור רבות, אשר אניותיהן מפלסות להן נתיב ברבים מחופי תוגרמה ואל חוף יפו לא תגשנה לעולם, ויש סוחרים רבים אשר מסחרם פרץ לרוב בכל המדינות הרחוקות, והם נמנעים מבא בברית מסחר את סוחרי יפו מפני סלעי המגור אשר על חופה.

חוף בנוי ומתוקן ביפו דרוש ונחוץ מאד לשכלולה, ועוד הפעם שאלה נפשי בגשתי אל החוף הזה את אשר שאלתי לפני עשר שנים:

„התראינה עוד עינינו חוף בנוי ומתוקן ביפו?“ שאלה, „הנזכה לעת יורם המכשול הגדול הזה משער ארצינו הקדושה אשר אליה ינהרו עמים רבים?“ ואומר: אתה ה' ידעת! לא נפלא הדבר ולא רחוק, כל היודע דרכי ציון האבלות לפני עשרות בשנים, ועובר עתה במסילת הברזל בין יפו וירושלם, לא לפתי יחשב בהאמינו כי עוד יבא יום ואבני הנגף תעקרנה מחוף יפו ואניות הקטור תוגשנה אל היבשה. זכור אזכור עוד עת עלותינו לירושלם בפעם הראשונה בשנת תכ"א – בהיותי בן עשר שנים – ברכבנו על חמורים ושני לילות לננו בדרך הרעוע והמסוכן מיפו לירושלם; חשבנו אז כי לנצח לא תוסל מסילה לעגלות במקום ציה ושממה הזה, ועוד בשנים האחרונות. האם לא שחקו רבים לשמועה כי עברה, כי תבנה מסילת ברזל מיפו לירושלם? והמסילה נבנתה, ואלפי אנשים עוברים ושבים בה, הבה נקוה איפוא גם לחוף מתוקן ביפו.

ביום ט' סיון, יום צאתנו מירושלם בשעה השלישית אחר הצהרים עלינו באניה קטנה אל אנית הכידיבי ליסע לפארט סעיד ומצאנוה מלאה אדם מפה אל פה,  ובקושי מצאנו מקום במחלקה השניה. בין הנוסעים נמצאו רבים מאחב"י תושבי אלכסנדריא, קאירא, טאנטא ומנסורא, תוניס וגאבס אשר עלו ירושלימה לחוג בה את חג השבועות וישובו עתה לבתיהם, מצאנו ביניהם גם את מיודענו הרב החכם המצוין מו"ה אברהם אבו כזיר, ד"ץ וסופר עדת ישראל הראשית באלכסנדריא של מצרים, יד הימני של הרב הגאון מו"ה אליהו חזן ראש הרבנים בעיר ההיא והוא גבר עמית בתורה ביראה ובמעשים טובים, אוהב עמו וחובב ארצו ופועל גדולות ונצורות לטובתם. גם הוא נמה בין העולים ירושלימה והשבים עתה לבתיהם, ונסע אתו יחד עד פארט סעיד, וצותין בסימא היתה מאד.

בשעה החמישית אחר הצהרים עזבה אנית הקטור את חוף יפו ותפלס לה נתיב בים אשר היה שקט מאד עד חצי הלילה. אז התקומם רוח דרומי מזרחי חזק מאד, ויגדל הים וירוממו גליו אשר הלבינו פניו בקצפם, והאניה התנועעה מאד ורבים מנוסעיה חלו במחלת הים.

בשעה השמינית בבוקר נראתה העיר פארט סעיד מרחוק לעינינו, כחצי שעה אחרי כן פגענו באנית קטור אנית הפילאטים אשר יצאה לפארט סעיד ותעמוד לא רחוק מאניתינו, ממנה ירד באניה קטנה ויעל אל אניתינו הפילאט (מורה דרך) אשר שולח מפארט סעיד להעביר את האניה בחוף הבנוי אשר בו גם חתחתים וצורי מכשול נסתרים, ולהביאה העירה, ובשעה התשיעית בבוקר השליכה אניתינו עגונה על חוף פארט סעיד.

[…]


"חבצלת", שנה שלושים וחמש, מס' 30, 14 ביולי 1905, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נמל יפו – 1881

Jaffa,_view_of_the_harbor._001.Holy_land_photographed._Daniel_B._Shepp._1894

נמל יפו, 1894. המקור: ויקישיתוף

יפו.

העיר הזאת הולכת הלך ועלה במעלות המסחר, ומשנה לשנה ירב גם מספר תושביה. מירושלם, חברון, שכם, עזה, חיפה עכו, צור וצידון ביירוט וטריפאלי הסורית מרבים סוחרים ובעלי מלאכה לבא להאחז בעיר הזאת, והנה עתה עיר מסחר ומעשה אשר כמעט תוכל להתחרות את הערים הגדולות בתוגרמה השוכנות על חוף ים התיכון. לכן עלה בה בשנים האחרונות מחיר שכירות בתים וחנויות רב יתר מבירושלם, ואם תבואת הארץ ומחיר כל מאכל אשר יאכל עלה מעלה ראש. […]

כל דבר מאכל, משקה, לבוש, עצי בנין, וכל הדברים המובאים מחוץ הדרושים לתושבי ירושלם חברון, שכם ועזה, וכל הערים והכפרים אשר סביבותן, דרך יפו יעבורו, וכן כל הדברים הנשלחים מכל הערים האל להערים חוצה להן. האחרונים רבו על הראשונים כי רב מאד מספר התבואה ופירות, שומשמין, יין ושמן, בורית, צמר גפן, צבע ההנדל, בלאות, אשר ישולחו מדי שנה בשנה מיפו החוצה. אניות הקטור אשר לחברת הללאיד האוסטרייכית, תשלכנה עגונותיהן על חופה פעמים בשבוע, אניות החברות הצרפתית והרוססית פעם בשבוע, וכולן בימים שונים לבד אניות סוחר לחברות שונות הבאות לקחת או מביאות משא, עד אשר כמעט אין יום אשר לא תעמד אנית קטור על החוף ולפעמים שתים או שלשה ויותר, לבד אניות תורן רבות, ובכולן ידי מלחיהן וחובליהן מלאות עבודה משך כל העת אשר תעמודנה על החוף, ולפעמים לא רחוקות יקרה כי תשאר הסחורה ימים ושבועים על החוף עדי ימצא מקום לה באנית קטור עוברת.

רוב המסחר הנהו בידי הנוצרים ילידי הארץ ובני אייראפא אשר באו להאחז בעיר הזאת. חבל המחמדים במסחר מצער הנהו למאד, ורובם מושכי באניות קטנות, נושאי סבל, מובילי משאות בחמורים וגמלים. הם גם אדוני הארץ, ואם כי כבר מכרו חלק גדול מאחוזותיהם, עוד גם היום רוב בתי וחנויות העיר, גגותיה וכרמיה להם המה.

[…]


"חבצלת", שנה שתים עשרה, מס' 5, 10 בנובמבר 1881, עמ' 37-38. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

המחרפים נפשם למות למען באקשיש – 1863

ביום ב' לחדש הזה לעת בא השמש בא אל החוף אנית הקיטור עסטרייכשע מאלכסנדריא וירד רב החובל באניה קטנה בלוית שלשה מלחים להביא אמתחת המכתבים הנשלחים יפו וירושלימה – לא התמהמה כרגע בבית הפאסט. והים התגעש נתן בקולו עד כי האנית הקיטור חשבה להשבר. ויראו המלחים ויקראו מהאניה אל היבשה כי ימהר רב החובל לעלות. והוא בחפזו לא התכונן כי בחוף יפו הנהו, לא זכר את כל הקורות אשר מצאו ליורדי הים שמה. וימהר לעלות באניתו ולקח עמו המכתבים הבאים מירושלם ומיפו וגם שני כוהנים מעדת הקאטיליקען באו עמו. לא הרחיקה האניה כשלשים אמות מהחוף וגלי הים הפכוה. והאנשים עם המכתבים נפלו בתחתית הים. אנשי יפו (ולאד אל באחיריע) בני הים, בראותם המקרה הזאת אשר רבות כאלה חזו עיניהם לקחו סירות דוגה וימהרו ויבאו אל המקום אשר החיים והמות נלחמים. והצליחו לעלות אליהם את רב החובל עם הכוהנים והמלחים גם צללו במעמקי מים והעלו אמתחת המכתבים. והנה רב החובל נשאר בחיים ועודנו דורש ברופאים. הכוהנים עם אחד מהמלחים הובלו לחצר מות. ואלה האנשים אשר מלטו את רב החובל הראו אות נאמן על יקרתם רוחם. כי לא למען הראות כי יודעים עשות מלאכה במים עזים או כי יקר בעיניהם להציל נפש מני שחת הרהיבו עוז בנפשם עשות גדולות כאלה. אך למען מתת (באקשיש) חרפו נפשם למות. ויהי מדי הצילם הנעתדים למות בעוד אנשי בית הפאסט מבוהלים ודחופים בדבר הרופאים, באו אליהם לבקש המתת, אם כי ידעו כי נכון להם גם שם אות כבוד מאת הממשלה גם מתת יותר מאשר נתן להם.


"הלבנון", שנה ראשונה, מס' 1, 5 במרץ 1863, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מעשה שקרה לאשה מבנות היהודים ביפו – 1873

800px-Jaffa_(before_1899)

נמל יפו (לפני 1899). המקור: ויקישיתוף

יפו

רוח סוער וסער אשר התחולל בימים האלה עשה שמות בעוברי ארחות ימים, אניות רבות הוכתו לרסיסים, ואשר בתוכם ירדו מצולות. גם אניות קטור רבות סבלו מצוקות שונות לרגלי הרוח הנורא הנושף בזעף אף, רבות נאלצו להשליך אל הים בהמה רבה אשר היו בתוכן, אנשים רבים מיורדי הים בעת ההיא לא האמינו עוד בחייהם, וכמתיאשים מן החיים, התנודדו כה וכה, ובעינים מפיקות יאוש מתקוה לאור באור החיים, הביטו אל הים מקום שם יחצבו למו קבר, דגי הים כמלאכי משחית בעיניהם, אשר באו לבלעם חיים ולהורידם שאולה, – מה רבו התלאות המשתרגות על הנוסעים ארחות ימים בימים האלה!

בימים האלה באה הנה אשה אחת מבנות היהודים לעלות ירושלימה, ויהי בבואה עם אנית הקיטור הרוססית בלילה, ותשכר לה אחת מהאניות הקטנות לבא העירה. היא באה בלב הים, ובעל האניה אמר לה תני לי כספך, ואם לא אשליכך הימה, – האשה בראותה כי אין עוזר לה ולשוא תצעק כי קולה לא ישמע, הריקה צרור כספה ותתנהו אל הבליעל. אך חכמתה עמדה לה, לתת אות בהאיש הזה ובאניתו למען תכירהו להביאו בפלילים, ותקשור חוט שני בירכתי האניה, וחתיכת חוט בבגד הבליעל הזה, והוא לא ידע. ויהי למחר, ותביא את משפטה לפני שופטי העיר, ותראם את החוט אשר מאתו נחתכו החתיכות אשר קשרה בהבליעל. שופטי העיר שלחו את א' השוטרים עם האשה הזאת להביא את שודדה, – האשה הכירה את האניה ותרא להשוטר את החוט, השוטר דרש על בעל האניה הזאת, ויגידו לו, כי לפני שעות אחדות עלה אל אנית הקיטור ללכת בירוטה. השוטרים הביאוהו מהאניה אל בית המשפט. הבליעל הזה כחד לכל דברי האשה ויאמר כי שקר המה, והאשה חכמת הלב הראתה לפני השופטים את החוט אשר עודנו קשור בבגדו, ויאמנו דבריה, וישימוהו בבית הסוהר, ויחפשו בביתו וימצאו את הכסף, משפטו לא נחרץ עודנה אך בלי תפונה ענש יענש, וכגמולו ישולם לו.


"חבצלת", שנה שלישית, מס' 11, 3 בינואר 1873, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

סער גדול בים יפו – 1893

מכתבים

יפו, חמשה עשר בשבט. […]. – משך השבוע החולף היה סער גדול בים ונשברו אניות משוט ושתי אניות תרן מלאות סחורה, והאניות הגדולות אניות הקטור לא קרבו אל החוף ולא היה לנו לא פוסט ולא סחורה מעבר לים, אנית תרן אחת מהנשברות עמדה קשורה לחוף הים וינתקנה הרוח וישברנה, וכל אשר בה ירד מצולה אך איש לא היה בה, והאניה השנית באה ממצרים ובה שבעה חובלים ערבים בני מחמד, ובגשתה מול החוף נשברה לרסיסים, וירד אחד החובלים מצולה, והנותרים באו כל עוד נפשם בם אל החוף ויובאו לביה"ח העברי „שער ציון“ העומד על החוף. אחד מת, שנים עזבו תיכף את  הבית בריאים, והשלשה שכבו ימים אחדים בבית עד שובם לאיתנם.


"המגיד" החדש, שנה שניה, מס' 7, 16 בפברואר 1893, עמ' 5-4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון האניה הרוסית "צ'יכאצ'וב" ביפו -1891

האניה הרוסית.

עוד מראה הנורא לנגד עיני…

באתי להחוף בשעה שבע וחצי בבקר, ולנגד עיני מחזה איום, נורא: האניה הפוכה, הגלים בשאון דכים מכים בזעף וקצף בהאניה, שוטפים ועוברים על האנשים הנמצאים בהאניה והם… ויחישו להם מפלט על התרנים ובכל מקומות הגבוהים, ויצעקו לעזרה בכל כחם, ואין. אנשים כעשרת אלפים (רק עתה ראינו מה גדולה היא העיר  יפו) עומדים על שפת הים, על כל הר וגבעה, פניהם מפיקים עצבון, פחד ושבר לב. מהקאיוג'י אין אף אחד שימצא לבו לגשת אל האניה. אך הנה באו שים וירדו בפלוקה, אך טרם יגשו אל האניה נהפכה הפלוקה ויפלו המימה. את האחד הצילו והשני הוציאו מת, ואשמת אלהים נפלה על כל הנצבים על שפת הים. ויבוא כבוד הקאימקאם לתוך המים, וישב על סלע לא רחוק מהאניה, וישלח עוד פלוקה להאניה, ותמלא אנשים ונשים, אבל, רק הנתקה מההאניה ותהפך. ויחישו בעלי הפלוקות להציל הנפשות, אך אחד צלל מטה, ואחד יוני נפץ להסלע. עתה יראו לגשת להאניה. הרוח מתגבר, ועמו גם זעף הים. על פי פקודם הקאימקאם ורב החובלים השליכו מהאניה חבלים, ויאסרום אל הסלע שעמד עליו הקאימקאם עם ראש העיר חג' עלי, ואמיצי לב בנוסעים התחילו להחליק על החבל. כל העינים היו נטויות אל כל או"א מהם, וברדת האחד שלם הריעו לעומתו מכל פה תרועת שמחה וגילה. כבוד הקאימקאם קבל מכל אחד ואחד כספו וזהבו וימסרהו לשני אנשים להובילו להחוף. ופה עמדו אחרים מאחינו עם בקבוקים קוניאק וסמים להשיב נפשות הנצולים. ועל פי פקודת ראש הועד לחו"צ, האדון הנכבד ז' תיומקין, הביאו את כל הנוסעים היהודים לבית הועד, ויפשיטום את בגדיהם הרטובים, ויכסום בכרים וכסתות, ויקראו להדר' שטין ומזאיה, מרל"צ, ויביאו להם מרק ובשר לסעדם, והאדונים הרנשטין ובן טובים, יאו לאסוף כסף לטובת האומללים, ויאספו כשמנה מאות פרנק, ויחלקו לכל הנצלים בלי כל הבדל, ליהודים ונוצרים. בכלל, הראו היהודים (מובן החדשים מקרוב באו) ביום הזה את יחוסם, כי רחמנים בני רחמנים הם, ויקדשו שם ישראל ברבים, וכבוד הקאימקאם וכל האורחים הללום מאד בעד פעולתם. סעודות שבת נתנו להנצלים, ביד רחבה. מהחפצים והסחורה הצילו ג"כ הרבה, אך הרבה אבד.

–––––

מ„ההולך באור אשנו“ *) בא לנו המכתב הבא:

מי שלא ראה את מראה חוף הים בעירנו ביום החמשי י"א אדר תוספנה על שנות חייו עשר שנים אשר היה מאבד אותן בחצי היום ההוא, מכאב, התפעלות נפשו ובהלת לבו.

את המות ממש בכל צבעיו השחורים והמבהילים ראה בן יפו לפניו, והמחזה נורא מאד!

האניה „ציחצוף“ הרוסית באה מפורט סעיד ליפו בליל יום החמשי. ערפל כסה את פני הים ורב החובל לא ראה „כנראה“ את מגדל המאור המראה את הדרך להאניות ביפו להשליך עגן ממול פיו, ויגע בלכתו – על פי השערה, כי טרם נודע דבר ברור – בשן סלע אחד מהסלעים הזקופים בתוך הים בנגב החוף, ויפרוץ הסלע פרץ בשולי האניה או בדפניה, והנה החלו הנוסעים להרגיש תנועה שאינה מצויה באניה בשלש שעות וחצי לפני אור הבקר, ויעירו את רב החובל. מהומה ומבוכה, והקול יצא כי האניה טובעת. ותחלנה הצעקות הנוראות אשר אין ביכלת עטי הדל לתארן על הניר: צפירת האניה, קולות היריה, העלו מאורות ואבוקות, יחד עם כל הצעקות, ואיש לא שמע ביפו, ויאוש בני האניה גדל מרגע לרגע והאניה טובעת ויורדת יתר ויתר. ויתפללו האמללים ויתחננו עוד איש איש לאלהיו, התפלה האחרונה הבאה מרוב יאוש: כי ימהר נא אלהים את קצם, ויקצץ את פתיל חייהם ברגע אחד ולהצלה תחשב זאת בעיניהם. ובין כך האיר הבקר, ויתעוררו בני העיר ויחרדו כלם למקום המעשה.

איש לא פתח את חנותו ולא ישב אל מלאכתו ולא אכל ולא שתה, ובין רגע מלא חוף הים אנשים ונשים וטף „מנגב“ לעיר (לא במקום הקבוע למבוא האניות) במקום הררי אל וסלעים גבוהים גובלים את הים, וימלא כל הככר אנשים, ולבם נמס, כי אין איש יכול לעזור במאומה. הקאימקאם, כל הקונסולים, כל הספנים, כל הבחרים, כל איש תופש משוט, ויודע לשחות על פני מים נסה להשליך את נפשו מנגד להתקרב אל האניה, אשר הרוח נשא אותה אל שפת הים, ותהי זקופה בין שני סלעים כמרחק קילומתר אחד ורבע, – על פי ההשערה שלי – ואין לעזור ואין להועיל. גלי הים מתרומים מעל לאניה, אנשיה לא עצרו עוד כח לשאת את שטף הגלים הנוראים ויחלו לטפס על חבלי התרנים. וימלאו התורנים אנשים ונשים וטף ובני יפו ראו עתה מחזה מבהיל נורא שאין כמוהו. הגעו בעצמכם שנים שלשה תרנים שחורים מלאים אנשם כזבובים וקולות מקולות שונים יוצאים מפיותיהם בלשונות שונות: טורקית, יונית, יהודית, אנגלית, רוסית, ערבית, אטלקית ועוד ועוד… ואין כל תקוה להציל הנפשות. והנה יצא ערבי אחד איש גבה הקומה נורא על כל סביביו, ויחץ את ההמון ובגבורה עצומה קפץ אל תוך הים, ואף כי הגלים הורידוהו תהומות פעמים מספר, בכ"ז גבר עליהם, ויגש בשחותו אל האניה ויצעק כי ישליכו לו חבל, וכאשר היה החבל בידו שב כרגע על עקביו ויעמוד על שן סלע ויתקבצו אליו עוד אנשים רבים מבני גילו, וכה החלה הצלת לנפשות.

אנשים עמדו על שן הסלע, ובתוך המים באו כבוד הקאימקאם בעצמו, ואחדים מאחינו בני ישראל: הילפרין, איזנברג ופרנקפלר, ועד בטנם עברו במים, ויחלו להחליק אנשים על החבל הזה. אבל בהיות השפוע מן האניה עד שן הסלע ארוך מאד, ובשכב החבל באלכסון היה מן ההכרח שיטבל בטנו של השפוע בתוך הים, כי נהיה החבל בקשת בעת שהכבידו המחליקים, וע"כ יעצו לקשור את החבל בראש התרן הגדול. וכעת שערו נא בנפשכם אם צריכים ילדים ונשים להחליק על חבל מראש התורן ברחק אלכסוני עד מטה על שן סלע, ובכל התחבולות לא ימוט החבל מהטבל במים.

ותצאנה שתי ספינות קטנות ותנסינה אולי תצלחנה בכ"ז להגיע אל האניה, ובאמת הגיעו… והצליחו להוריד אל תוכן אנשים ונשים מעטות, ויהי כאשר אך התרחקו מדופן האניה, ואחד הגלים הגבוהים הכה את הספינה הקטנה האחת, ותהפך על פניה, וכל האנשים והנשים נפלו אל תוך הים ויחלו לצוף על פני המים לעלות ולרדות, ומלח אחד נוצרי מתופשי המשוטים נפל על סלע אחד ונפץ את ראשו ויוציא את האנחה האחרנה ותצא נפשו.

ותתפרץ ברגע זו בכיה אחת וזועה נוראה מאת כל בני האניה מצד אחד, ומאת כל העומדים על החוף לעשרות אלפים מצד הישוב, ויורידו בלי גוזמה גם ההרים בכי, והמחזה הנורא אין לתאר ואין לשער.

ויעופו ברגע זו כבכנפי נשר כל הבחרים והספינות הקטנות אל תוך מקום המהפכה, ויצליחו להוציא את כל הטבועים עד האחרון כל עוד נפשו בו, ואת הנהרג, וישימום – לא הושיבום – כמו שמשימים את הצרור, בתוך הספינות הקטנות ויביאום אל היבשה. ו„ועד הפועל“ לחובבי ציון, כבר הזמין מיני סמים ומשקאות תבות גדולות אחדות, ובקוניאק השיבו מעט את נפש האמללים לתחיה, ויחלקו – מובן בלי הבדל דת ולאם – לכלם, וכל אומה ואומה החלה לדאג בעד נפשותיה הטרופות.

ובתוך ה„ועד“ לחו"צ, כבר הכינו חדר, ויובילו את נפשות בני ישראל אשר היו כמתים, ויניחום שמה על משכבותיהם. ואחד האמללים נטרפה דעתו בעת הזאת ויאבד את בינתו.

ועל החבל החלו בכל זאת להחליק אנשים ונשים וטף. ושני מלחים מהאניה עשו את הנסיון וירדו ראשנה ויצליחו, ואחריהם הלכו הנוסעים.

נורא היה על האניה. כל אחד צועק כי הוא חפץ לרדת ראשנה, ויפילו ביניהם לבין עצמם גורל, מי ימלט את חייו ראשנה. ורב החובל צוה להוריד את הנשים והטף ראשנה והגברים ישארו. כי בכל רגע ורגע חשבו כי עוד מעט תשקע, עוד מעט תטבע האניה, עוד מעט תצלול במים אדירים, ועל כן תהיה תועלת ותקוה יתר גדולה, אם בין הצלולים יהיו אך גברים.

ומי שלא ראה איפוא מחזה החלקת והורדת הנשים על החבל לא ראה אסון נורא מימיו.

הנה צלל החבל מטה אל תוך המים, והאשה האמללה אשר בהחליקה על החבל הקיאה עד שפוך מררתה החוצה, שבה עתה ותשת את מימי הים המלוחים הנוראים, ובהם גם ריר ההקאה בא אל פיה וקץ בחייה אלף פעמים, וכלם עומדים ומורידים דמעה בקולי קולות ואין חקר למחזה הנורא הזה.

ההולך באור אשך.

–––––

ממכותב אחר בא לנו הדברים האלה.

שם האניה „ציחאטשוף“. לפי דברי רב החובל, הפליגה האניה מפורט סעיד ביום הרביעי העבר, שעה אחת אחרי הצהרים. כארבע שעות אחרי כן התחיל הים להיות זועף מאד, ושעות אחדות תעתה האניה הנה והנה מאין יכלת למצא הדרך הנכונה. סוף סוף הגיעה ביום החמישי טרם בקר לפני יפו, לא רחוק מטחנת פ[?]. הים היה גדול, ופתאם הכו הגלים באניה מכל צד, ויזרקוה על הסלעים, ובשוליה נפרץ פרץ גדול, סכנה גדולה רחפה על כל הנוסעים. ויתנו אות מהאניה, ויקיצו כל בני יפו בבהלה משנתם, וימהרו לשפת הים, ומה גדלה מצוקתם בראותם כי אין לאל  ידם להושיע. ותהי מהומה ומבוכה גדולה, והפלוקות מהרו להאניה, אך לא יכלו לגשת אליה, ואחד המלחים אשר התאמץ לגשת אל האניה בפלוקתו, טבע. ויחלו להוריד את האנשים בחבלים, וב"ה, כי כלם נצלו, מלבד איש אחד שנפל בים ולא נמצא, ואחד שנפצע פצעים אנושים (שניהם נוצרים). מאחינו ב"י היו על האניה רק עשרים איש, וכלם נצלו ב"ה, ובפקודת האדון תיומקין הובאו לועד חו"צ, וירפדום וישיבו נפשם בכל אשר יכלו. והאדון תיומקין ובן טובים מהרו בעצם היום הזה, ויאספו נדבות לטובת  העניים שסבלו מהאסון, וכבר אספו כאלף פרנק. – אחד מפקידי בית המסחר של האדון הנכבד ת' אפשטין, האדון מ' קרוי, עמד כל היום במקום עלית הנצלים, וישיב רוחם באתר וקוניאק. – הסחורה אשר היתה מונחת למעלה נצלה, ואשר מתחת בירכתי האניה אבדה לגמרה. – כל הנזק עולה, לסך מליון וחצי פרנק. – כבוד הקאימאקאם והשיח באו לבית הועד עם הדר' שטין לבקר את הנצלים, ויהללו את האדון תיומקין בעד עמלו לטובת המסכנים, ואת כל יהודי יפו בעד עסקם בכל כחם בהצלת הנפשות.


תוספת ל"הצבי" הוא "האור", שנה שביעית, גליון י"ט, 27 בפברואר 1891, עמ' עו-עז. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית. וראו גם: "הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 61, 25 במרץ 1891, עמ' 2-3.

האניה הרוסית "צ'יכאצ'וב" טובעת על חוף יפו – 1891

מכתבי סופרים

ירושלים יום ה', בשעה העשירית לפני הצהרים, י"א אד"ר תרנ"א.

זה כשעה אשר העציבה אותנו שמועה תלגרפֿית מיפו, כי האניה הרוסית טובעת בים הגדול ים התיכון, אצל יפו, יען כי נסדקה על יד אלכסנדריא של מצרים, ותרב המהומה פעה"ק, ובית הכנסת הגדול בית יעקב נמצא מפה אל פה מבני ישיבת עץ החיים ושאר אנשי העיר, ובראשם הגה"ג מוהר"ר שמואל סלאנט נ"י והרבנים הגדולים גבאי התלמוד תורה והישיבה הנ"ל, ויתפללו אל ה' ויריעו בחצוצרות וקול שופר כי ירחם ה' ויחלץ את האניה וכל אשר בתוכה ממצולות ים, וכן גם התפללו בבית מדרשו של הגאון הגדול מוהרי"ל דיסקין נ"י, ועוד בכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות, וצופים אנחנו להתבשר כי הציל ה' את כל האנשים באי האניה הזאת. במכתבי הבא אודיע סוף דבר.

ח.מ. מיכֿלין.

יפו, י"ב אד"ר.

"להאניה הרוסית "Чихачевъ" בלכתה מאלכסנדריא ליפו קרה אסון בהיותה רחוקה מיפו כשתי שעות ונקב גדול נבעה בה. המקרה קרה בליל יום החמישי, הים היה סואן ברעש וגליו הרימו מעל האניה ראשם ויהיו המים באים להאניה ממעל ומתחת, וסכנת מות נשקפה לכל הנוסעים. לשוא היה עמל החובלים להוריק המים שגאו בהאניה ויכבו גם אש המכונה, ועוד מעט והאניה ירדה מצולה, בראות מפקד האניה כי האניה אבדה ויאמר להציל למצער את הנפשו, ויחתור בכל עז להיבשה ובקרבו אל החוף השכיל לדחוף האניה להביאה על שן סלע למען לא תשקע תחתיה וחפצו עלה בידו.

עוד העם מרוח על משכבו, והנה קול חצוצרה, קול כלי התותח מהים, ולא עברו רגעים רבים והעם התאסף אל החוף, והים סוער ואין לקרבה להאניה באניות קטנות, כאשר יעשו תמיד. לבעלי בתי האורחים הגדולים, נמצאו חובלים אשר שמו נפשם בכף ויורידו הנוסעים במדרגה הראשונה והשניה באניה קטנה, ובכל רגע נשקפה סכנת מות להחובלים ולהנוסעים אך איך שהיה הנה באו בחיים להחוף, ובין כך האיר היום ויבא העם כלו מקטן ועד גדול לראות במחזה ולהציל את יתר הנוסעים. פקידי הממשלה והקיימיקאם בראשם ירדו הימה עד מקום שיכלו ללכת, ויביאו עמם כל בעלי האניות הקטנות, וגם הקונזול הרוסי עמד אצל החוף בין יתר האנשים, ויחלו להוריד הנוסעים באניה קטנה, וירדו שמנה אנשים ועמהם החובלים בעלי האניות הקטנות. חרד לב הרואים – לא הנוסעים כי הם היו כמתים – גברה מרגע לרגע, בראותם הגלים נלחמים עם הנוסעים, ובקרוב האניה הקטנה קרוב להחוף גברו ידי הגלים ויהפכוה על פניה קרוב לאחת האבנים אשר תרים ראשה מהים, ראש אחד המלחים  נתרוצץ, ורעהו גם הוא מפרפר בין החיים והמות ויתר הנוסעים נצולו בידעם לשחות, ויוכחו לדעת כי לא באניות יובאו הנוסעים שבהם טף ונשים שלא ידעו לשחות.

וימצאו עצה למתוח חבלים האניה עד החוף ולסחוב האנשים בתפשם בחבל סחוב והבא להחוף ויעשו כן. שר העיר עומד בתוך הים ומחזק ידי העובדים, והם עובדים סוחבים ומביאים אנשים להחוף. ויהי כבוא החכם הנכבד ה' בן טובים הי"ו וימצא העובדים חלשים ורפי כח, והמובאים מהאניה חצים כמתים, וימהר ויצו להביא שתי תיבות קאנייאק ויחלק לכל איש ויחליפו האנשים כח, והמתעלפים מקצר רוח פקחו עיניהם. כה עמלו עד חצי היום, ולאחרונה השכילו לקשור אניה קטנה בחבלים ולהוריד בה יתר הנוסעים וירדו.

כעשרים נפש היו ב"י, וכמאה וחמשים מספר כל הנפש שהיו באניה. היהודים הובאו לבית ועד הפועל, שמה קדמו פניהם במים חמים וביי"ש, ורופא ועד העיר הד"ר הנכבד ה' שטיין מהר לבא שמה ויבקרם ויתן סממנים לאשר דרוש לו, וגם לאחד הנוסעים שהבהלה העבירתהו על דעתו נתן צרי וירפאהו, ובני ועד הפועל ואנשיהם שומרים על הבאים, מחיים נפשם, ומביאים להם אכל וממלאים כל מחסורם בלב מלא רחמים ובנפש חפצה, ובעת האסף העם לראות בהצל את הנוסעים השכיל ה' בן טובים ועמו עוד נכבדים לקרא נדבות לטובת הנצולים שכל הונם הלך הימה, ועוד לא נדע סכום הכסף שקבץ לטובת  האמללים האלה.

לעת ערב נפקדו הנוסעים היהודים וכנראה לא נפקד מהם איש, ויאמרו אחדים מב"י ללכת לראות ביןהרוסים הבאים גם הם ואשר הובאו לבית האורחים של הרוסים לדעת שלומם גם הם, וילכו ויבאו ל"דיר איל רוס" ששמה גם בתי הפקודות של הרוסים וימצאו שמה כל הרוסים מוטלים עיפים ויגעים וימהרו ויקנו לחם וציטראנין ויי"ש לרב מאד וכל מאכל אשר יאכל וישלחו שמה  ויחיום, והיום בבקר פגשתי חבל רוסים מהבאים אמול עומדים ברחוב וסביב להם המון רב והמה מספרים כל הקורות אותם ואשמעם מזכירים שם "יעווריי" פעמים אחדות ויתרגם לי אחד השומעים לאמר: "היהודים הם עם החמלה עם הרחמים, הם החיו נפשותינו, ולהם אנו חייבים להודות ולעולם לא נשכח פעולתם בהשיבם אותנו לתחיה" ויגדל ויקדש שם ישראל בין העמים.

מי שלא ראה את הנוסעים בהסחבם בחבלים מהאניה ופניהם הלבנים כלבנ הת ורגליהם המועדות בבאם היבשה לא ראה מחזה מעציב מימיו, ומי שלא שמע תהלת ה' מהנצולים לא שמע שמחה ותהלה מימיו. אחד הנצולים ספר לנו לאמר: "נבהלתי ונשתוממתי בעמדי על האניה ומבלי משים ישבתי אל קיר האניה השבור, ותבא זרמת מים ותסחבני הימה, ורגעים אחדים טלטלוני הגלים ולאשרי השיבוני בזעפם להאניה וישליכוני שם, ויהי בנסוע האורחה הראשונה באניה הקטנה ואהי אני בין הנוסעים, ותהפך האניה ותפול עלחי ולא אדע נפשי איך נצלתי", מקרים כאלה יספרו רוב הנוסעים ואזננו לא תמלא משמוע, והודות לה' כי פיהם המדבר עמנו.

יעקב גאלדמאן.

ירושלים יום ט"ו לחודש אד"ר.

במכתבי העבר מיום ה' י"א אדר הודעתי את השמועה המעציבה כי האניה „צ'כאצאב“ הרוסית צוללת במים אדירים על חוף יפו, עפ"י ידיעה טעלגרפית משם. אחרי חצות היום באו ידיעות רבות ושונות. טעלעגרמא אחת הודיעה כי הצילו את האנשים, והשנית הודיעה כי הצילו את הפאסט, השלישית כי האניה כבר נשברה, הרביעית הודיעה כי העיר יפו תרגז ותרעש מרוב מהומה ומבוכה, החמישית הודיעה כי אם אנשים רבים צללו בים ובעמל רב הצילום וימישום ממים אדירים, באחת כל עצמותינו רחפו ממגור בלי דעת קשט דברי אמת מה זה ועל מה זה, בעינים כלות יחלנו ליום הששי אשר בו יבואונו מכתבים כתובים מבררים דבר לאשורו. שנת בני ירושלים נהייתה עליהם וישבעו נדודים כל הלילה, כי חשבו אשר גם מבני ירושלים רבים הם על האניה ואיש איש חרד לקרובו ושאר בשרו. כל היום עבר בתפלות וזעקות בתרועת שופר כדין ספינה המטורפת בים. כה עבר עלינו כל היום ההוא בעינים כלות ומיחלות עד אשר נבקע שחר היום הבא, ויהי בקר יום הששי, אשר אז שמענו קול מרכבו מרקדות ועגלות צב. בלב נפעם נגשנו לדרוש על מצב נוסעי האניה, אבל לא יכולנו הצל מפיהם דבר אמת, ורק זאת פתחה אזננו לשמוע כי כל האנשים נצולו. האניה כבר נסדקה באלכסנדריא של מצרים, ושם תקנו בדקיה, אולם הים היה סוער וסואן ברעש, שיא דכיו היה ברום עשרים רגל ויותר, וע"כ היה רב החובל ממהר להוליך את ה אניה למהר ולהחיש בואה ליפו, אבל היורה התפוצץ! וע"כ חזק רב החובל את כן התרנים ויפרוש נס, ויעזוב את המכונה, ואז לא בידו היה טובו, ובחשכת הלילה דאתה האניה כעל כנפי נשרים עד בואה אל החוף אשר אז לא השתמר רב החובל ותדחף האניה על האבנים הגדולות  הנטועות על החוף ותהפך על פניה, אל עבר פני הים ולא אל עבר פני  העיר, והגלים האיומים פתחו לועם לבלוע כל היקום חיים, ונורא היה המחזה איככה אנשים נשים וטף תלו עצמם על החבלים והקורות להנצל ממים רבים אשר כסו פני מקום מושבם, עד שמים עלתה צוחתם, והעיר יפו רגזה ותרעש מאד, כל יושבי העיר נקבצו אל החוף ורבים הפילו עצמם אל מי הים לשוח ולעבור עד האניה, אבל תם לריק כחם, וייגעו לבהלה, אחד היונים נפץ ראשו על הסלע וימת, סירות דוגה נשברו ותהפכנה על פניהן, כי הים זועף מאד. שני יהודים מהנוסעים, אשר אינם בשיריר בטנם הראו עוזם וגבורתם בהפילם עצמם הימה וילחמו ויאבקו את הגלים הנוראים ואת הרוח הגדולה וכל עוד נפשם בם באו ליפו, והמות היה נוכח עיניהם, רק בעמל רב הגידו לפני מושיהם כי נשים ובנים להם על האניה, ואח"כ התעלפו, שעות אחדות עברו בלי עשות תושיה, אחרי כן טכסו עצה וימתחו שני חבלים עבים וגדולים מתורן האניה עד החוף, ועל ידי גלגל הורידו בספסלים את יושבי האניה, ובהתגלגלם כה על החבל, בין השמים ובין מי הים, היה א כפשע בינם ובין המות, אבל בחסדי ה' לא נעדר מהם איש, ואח"כ שקט מעט הים מזעפו, וינסו מלחים אחדים לעבור עם סירותיהם אל האניה, ויורידו ממנה נוסעים אחדים, אבל אח"כ חתרו בכל עז לשוב אל היבשה ולא יכולו, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, הסירה חגה ותנוע עד כי נהפכה על פניה ויצללו נשואיה במי הים אבל הגלים כבולעם כך פולטם, וכן השליכום עוד הפעם אל הסירה וכן פעמים אחדות עד כי חשו לעזרתם עוד סירות דוגה ויצילום, ויהודי אחד מעוצם מצוקותיו שמה נטרפה דעתו, ויחל לרנן ולשיר ולצאת במחולות. כל החפצים והסחורות נאבדו, האנשים נצולו ערומים ויחפים כביום הולדם. על חוף הים עמדו רבים מאחינו וקאָניאק (Cognak) ובשמים בידם להשיב נפש האמללים ונאסף אז ביום ההוא ביפו בלבד מיהודים וא"י סך שמונה מאות פראנק. הקאימיקאם ביפו עמד על רגליו כל העת ההיא, ועפ"י פקודתו השליכו אנשים רבים נפשם מנגד להציל מטים-למות מרדת שחת. ועד השעה השמיני אחר הצהרים היו ידי אנשי יפו מלאות עבודה להציל ולמשות אנשים נשים וטף מגלי הים.  אח"כ הציג הקאימיקאם  שומרים על האניה לבל תהיה לבז. ואז ירד רב החובל גם הוא אבל וחפוי ראש, ויגש אל כבוד ציר ממשלת רוסיא שם שני צרורות. אח"כ עמדו למנין, והודות לה' כי כי לא חסר מהם איש. ידיעות אחרונות טרם השגנו.

ח. מ. מ.


"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 44, 4 במרץ 1891, עמ' 174; מס' 45, 5 במרץ 1891, עמ' 179-178; מס' 51, 12 במרץ 1891, עמ' 203. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.