נמל יפו

אסון הפלוקה ביפו – 1892

דברי ימי השבוע.

ירושלם. כל השבוע הזה שעו כל יושבי עירנו רק בדבר האסון הנורא באמת אשר קרה ביפו ביום השבת לחמש ועשרים נפש שירדו בפלוקה (אניה קטנה) מהאניה שבאה מבירות, והפלוקה נהפכה וכל אשר היו בה נפלו הימה ולא נצלו אלא מעטים מהם, כאשר יראו קוראינו הפרטים לקמן. אסון נורא כזה לא יזכרו אפילו הזקנים ביושבי הארץ. מבוא הים ביפו ידוע בלא ידידותו בעת סערה ופעמים רבות קרה כי נהפכה אחת הפלוקות ואנשים אחדים נפלו הימה, אך לרוב הצליחו השטים בעלי הפלוקה למשוטם מהמים, ורק לעתים רחוקות קרה כי טבעה נפש אחת או שתים. אך חמש ועשרים נפש בפעם אחת – זה אסון אשר לא נשמע כמוהו בארצנו.

– והנה לא לנו לחקר ולדרש ולברר מי החיב והאשם בפעם הזאת בפרט. דברנו עם אחדים מהאנשים שהיו שם בשעת מעשה וראו בעיניהם הכל, והם מחיבים פה אחד את בעלי הפלוקה אשר בחפצם להרויח יתר שמו בפלוקתם אנשים יתר מדי. ובאמצע הדרך, כמנהגם הנורא של בעלי הפלוקות פה בעת שהים סוער, עמדו ויחלו לדרש מקשי היום הנוסעים לשלם להם פי עשרה מהמחיר שהשתוו עמם. ובעת הסכסוכים האלה עם קשי היום הכו גלים והפלוקה נהפכה. ובכל זאת אי אפשר לסמוך על הספורים האלה, וצריך לחקר ולדרש ולברר היטב עפ"י עדים כשרים ונאמנים. זאת חובת הרשות, ונקוה כי תצליח לברר את הדבר והאשמים ישאו את עונם. אבל, אם להנפשות האלה אשר אבדו לא נועיל במאומה, אולי לפחות ישמש האסון הנורא הזה למנוע מקרים כאלה לימים יבואו. אולי תתעורר הרשות, ואולי יתעוררו נכבדי עירנו ועיר יפו המושלימים, היהודים והנוצרים, לבוא בדברים עם הרשות אדות זה, שתתקן תקנות בדבר, לקצב מספר האנשים אשר יש רשות לכל פלוקה לקחת בעת סערה ולקצב שכר הפלוקה אשר על כל נוסע לשלם בעת שהים שוקט ובעת שהוא זועף, ולשים ענש קשה על העובר על התקנות האלה ובפרט על בעלי הפלוקה שיעמדו באמצע הים בעת זעפו וידרשו מהנוסעים יתר כסף.


"האור", שנה תשיעית, מס' 6, 4 בנובמבר 1892, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

חדשות בישראל.

[…]

אחדים מבעלי הפלוקה שקרה בה האסון ביפו אסורים בכלא, ואחדים מהם ברחו ונמלטו ולא נתפשו עדיין. הרשות עושה חקירה ודרישה מי חייב בדבר.

– את הטבועים מצאו כמעט כלם במשך השבוע. בכיס איש יהודי אחד מצאו מאתים נפוליון. אומרים כי האיש הוא מחיפה, והכסף מונח בהפקידות של הממשלה.


"הצפירה", שנה תשע עשרה, מס' 253, 30 בנובמבר 1892, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

הבארון עדמונד רוטשילד ביפו – 1899

Jaffa_lighthouse_c1900.jpg

המגדלור של יפו, 1900 לערך. המקור: ויקישיתוף

הבארון עדמונד רוטשילד בא"י.

(דין וחשבון מאת סופרנו המיוחד).

יפו ט"ו שבט. סוף סוף זכינו לקבל פני האורח הגדול אשר צפינו אליו. הנדיב הגדול אבי המושבות בא"י הבארון עדמונד רוטשילד הופיע יום תמול בשערי עירנו.

עוד מיום ג' שבוע זה חכה מר חזן פקיד מושב רל"צ לבוא אדונו וילן בלילה ההוא בעיר, כי ע"פ ידיעה תלגרפֿית מאלכסנדריא היתה האניה צריכה לבוא ביום ג' אכן התאחרה בדרך וביום ד' אחרי חצי היום נראתה האניה הלבנה הולכת ובאה.

כבר ידענו, כי אניתו של אורחנו זה צבועה לבן ועל התרן נס בעל ג' מראות: שחור לבן ואדום – כתבנית דגל ממשלת צרפת ועל הנס מרוקמים כוכבים, ובהראה האניה ממרחק ידעו הכל כי אנית הנדיב היא, וימהר העם אל החוף, וידים רבות היו עסוקות שם מטעם הממשלה לפנות הסחורות הרבות הצבורות במעברה, ושר השוטרים ושוטריו, ושר הפוליציי וסגניו עמדו על יד החוף ויקבלו את  האורח בכבוד.

בוא בא הנדיב באניתו הוא עם זוגתו, אכן היא לא ירדה ביום ההוא ותשאר באניה, וירד הנדיב לבדו באניתו הקטנה ויקבל אצל אניתו הגדולה את מר חזן ויושיבהו לימינו ויעלו היבשה.

ובהגיעם אל המקום שמשם תוכלנה העגלות ללכת וישבו בעגלה וילכו ישר לבקר פני מושל עירנו – אשר הופקד בתלגרמא מהפחה לחלק כבוד להאורח – ושם העמדה בביאה שורת אנשי הצבא מזה ומזה, ובעבור האורח בתוך הרימו קני הרובה לאות כבוד. ויתמהמה שמה כעשר רגעים, ויסע ל„ראשון לציון“ ויבקר שם היקב ויקבל כבוד מבני המושבה ויחזור ללון באניה, ושם בא אליו מושל עירנו וישלב לו בקור בכבוד גדול, וגם מהרוכבים בסוסים מבני המושבה רל"צ, אשר התחרו במרוצת הסוסים לפני האורח בבואו במושבה, גם הם נלוו אליו ויעלו אל האניה. והיום בבקר עלה אורחנו היבשה וילך למושב פתח תקוה, ואחרי שעות אחדות באה אשת פקיד מושב פ"ת הנה ובלוית מר קאמיניץ עלתה לאנית הנדיב ותוריד את הגברת  ותסענה לפתח תקוה.

מקצר אני, כי רגעי הפוסט ספורים. במכתב הבא – יום ב' הבא – אאריך יותר ואספר הכל בפרוטרוט.


(מגליון 24)

מטעם הממשלה נשלחו להחוף שר השוטרים, שרי הפוליציי ושוטרים לקבל האורח, וידים רבות עמלו לפנות החצר והקרפף שעל החוף להיות חן המקום על עובריו, ובי"כ וכה והאניה עמדה, ואניות קטור קטנה הורדה מהאניה ובה הנדיב. ותסבב האניה הלוך ושוב עדי גשת אליה האניה הקטנה המובלה ע"י מלחים במשוטים, אשר בה  ישב מר חזן, ואחרי ברכת השלום הורדה מהאניה אנית משוט קטנה וישב בה הנדיב ומר חזן, וחובלי האניה החזיקו משוט ובראשם ראש החובלים וילכו ויבאו אל החוף.

ופקיד החוף והרופא המפקד על בקור האניות לא חכו עד בא ראש החובלים אליו ותעודתו בידו, כדרכם תמיד, רק הקדימו ללכת גם הם באניות משוט ויקבלו התעודות בדרך, למען לא יהיה כל עכוב בשעת העליה.

והגברת לא ירדה, כי היתה עמלה מהנסיעה, ותשאר היא באניה. ויעל הנדיב על החוף ויקבלו פניו שרי הממשלה הנועדים שם, והשוטרים מפנים לו דרך. וילך רגלי ואמבוהה גדולה אחריו עד בואו אל קצה שוק החוף מקום תוכלנה העגלות ללכת, ושם חכתה לו עגלת הפקידות ממושב רל"צ וישב בה, הוא ומר חזן, ויסעו לבית מועצות הממשלה לבקר שם את מושל עירנו אשר חכה שם, ובמבוא הארמון העמדו שוטרים מזה ומזה וקני רובים בידם ובעבור עליהם האורח חלקו לו כבוד שרים, ויעל אל המושל ויקובל שם בכבוד ואחרי התמהמהו שם כרבע שעה ירד ויעל על העגלה ויסע בלוית מר חזן אל מושב „ראשון לציון“, והמושל שלח שלשה מחיל הרוכבים ללותו על דרכו עד בואו „ראשונה“.

[…]


"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 24, 9 בפברואר 1899, עמ' 2; מס' 25, 10 בפברואר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נמל יפו – 1898

800px-Flickr_-_…trialsanderrors_-_Jaffa_from_the_sea,_Holy_Land,_ca._1895

 יפו, 1895 לערך. המקור: ויקישיתוף

בארץ אבות

פרק ראשון

(המשך מגליון 41).

תמונת העיר יפו, בהביטנו עליה מן הים, יפה מאד. העיר הזאת בנויה על גבעה אשר על החוף בתבנית חצי-עגול. הבתים מסודרים בשדרות שדרות, זו למעלה מזו. בעשרות השנים האחרונות נבנו ביפו הרבה בתי אבן עם גגות בטעם אירופא. הבתים האלה עם גגותיהם האדומים מוסיפים לוית חן על פני תמונת העיר. משני עבריה ישתרעו צפונה ודרומה נטלי החול אשר גורשו ממי ים התיכון ויכסו את כל החוף לארך במרחק שעה ויותר לרחב. נטלי החול האלה הולכים ומתרחבים יותר ויותר והם – סכנה אמתית לארץ. ב„ראשון לציון“ יגיעו כבר עד הכרמים וסכנה נשקפה מהם כבר גם לכרמים.

אך במקום אחר נדבר על זה בארוכה.

האניה לא תקרב ביפו אל היבשה, כי לפני החוף תמצא שורת סלעי-מגור, כי ע"כ תעמוד האניה הבאה ליפו במרחק ידוע מן החוף ומן הסלעים. מרוב הסלעים אשר מתחת למים, הים על חוף יפו סוער ומתגעש לעתים קרובות מאד. ביום סערה לא תעמוד האניה כלל, מיראה פן תנפץ אל הסלע וגם מאשר כי אז לא תוכלנה האניות הקטנות להביא את הנוסעים אל החוף. ואמנם, להביא את הנוסעים מן האניה אל החוף תבאנה אניות קטנות עם מלחים חרוצים מאד. באניות הקטנות האלה יובאו הנוסעים אל החוף, הם ומשאם וכל אשר להם. המלחים החרוצים יודעים לכון את מהלך אניותיהן הקטנות למהלך גלי הים. ואמנם, בגשתם אל הסלעים אשר לפני החוף יחנו רגע לעלות הגל מעל לסלעים והם עוברים ככה את הסלעים יחד עם הגל. חריצות המלחים האלה כה גדולה ונפלאה, עד כי רק לעתים רחוקות מאד מאד יקרה אסון וגם זה רק כאשר הים זועף.

העוגן הושלך; רעש גלגלי המכונה בהשלכת העוגן אל הים חדל. האניות הקטנות עפו במהירות נפלאה אל אניתנו; כל אחת התאמצה להיות הראשונה.

הנה קרבו אל האניה, אחת אחת, בשאון ורעש, בלחצם איש את אנית רעהו. המעלות עוד לא הורדו מן האניה ובעלי האניות הקטנות עמדו ויחכו בעינים כלות עד אם יתנו להם לבא אל לב האניה. ובחכותם קללו ויחרפו איש את רעהו, לא מרוע לב, חלילה, כי אם מהרגלם לזה.

האנגלים שלנו עמדו לפני גדר האניה, איש וקני-ההשקפה בידו האחת וספר ה„בדקר“ בידו השנית; עמדו ויביטו אל המחזה אשר לפניהם בעיני תמהון. נשען אל גדר האניה עמדתי גם אני ואביט… לא על התמונה אשר ידעתיה והכרתיה, כי אם על אניה קטנה אשר קרבה אל אניתנו. באניה הקטנה הזאת ישבו חמשה או ששה אנשים לבושים בגדי אירופא. במדה שקרבה אל החוף הכרתי שנים מן היושבים בה: ראש הועד הפועל ואחד ממורי מקוה ישראל. הבנתי, כי גם שאר האנשים הם ממיודעינו – מאנשי שלומנו – כאשר הרגלנו להגיד. ראש הועד הפועל, מכירי מפאריז, נתן לי אות שלום וגם המורה ממקוה ישראל.

לסוף: הורדו המעלות. המון המחכים על אניותיהם הקטנות פרץ בשאון והמולה אל תוך האניה וכרגע מלאה האניה אותם. הם קללו, חרפו, צעקו, רעשו, התגעשו, דחפו זה את זה; כל אחד חפץ לפרץ לו קדם חברו. כרגע היתה האניה לשדה קרבות מקום שם כל הגבור מחבירו יגבר עליו. פקיד שוטרים אמנם בא מן החוף, אך גם הוא עשה כמעשי אחרים: קלל, כעס, צעק, דחף…

מהומה ומבוכה… צריך להיות קר-רוח במדה מרובה לבלי התקצף והתרגז למראה הערבים אשר יסובבו את הנוסע מכל העברים וימשכוהו, זה הנה וזה הנה. טוב טוב אז לעמוד ולדום עד יעבור הזעם, או להמסר בידי אחד מבעלי בתי המלון או משרתיהם הבאים אל האניה לבקש את הנוסעים. היהודי טוב יעשה מאד אם ימסר את עצמו בידי בעל בית מלון קמיניטץ – זה בית המלון האחד ליהודים הראוי באמת לשם זה. טוב עוד יותר לנסוע מאלכסנדריה ע"י סוכנות קוק – זו הסוכנות היותר נודעה בארצות המזרח והיותר מסודרה. אך עם הסוכנות הזאת אפשר לנסוע רק במחלקה הראשונה והשניה (מחיר המסע במחלקה השניה מאלכסנדריה הוא כחמשים או כששים פֿראנק).

סוכני קוק היו הראשונים לבא אל האניה. חיש מהר – עד כמה שאפשר במהומה ומבוכה כזאת, לקחו הסוכנים תעודות-המסע מידינו ויצוו על מלחי אניותיהם הקטנות להוריד את משאותינו.

כרבע שעה עבר ואנחנו כבר ישבנו כלנו בשתי אניות קטנות ואנשי שלומנו אשר באו לקבל את פנינו ולברכנו בבואנו ישבו באניתם הם אשר באו בה. הנה ירדו מן המעלות גם סוכני קוק וישבו אתנו.

– לדרך! – צוה אחד הסוכנים.

ועל ראש המעלות נראה אז הקומנדנט. על ראשו היה כובע לבן אנגלי אשר ישאו יורדי הים באניות בארצות המזרח להשמר מקרני האור הלוהטים.

– קפטן! קפטן! – נשמע קול האנגלים במבטאם.

הקומנדנט הרים את כובעו מעל ראשו.

– יחי הקפטן! יחי הקפטן! – נשמע עוד קול האנגלים.

שכחתי לספר, כי אתמול בערב ערכו האנגלים מכתב-תודה לקומנדנט ואנכי תרגמתיו לצרפתית.

הקומנדנט של האניה „אוקסוס“ הוא אמנם איש טוב מאד, פאריזי „מכף רגלו ועד שערות ראשו“.

– יחי הקומנדנט! – צעקתי גם אני צרפתית.

ואניותינו התרחקו מן האניה הצרפתית ותלכנה הלך וקרב אל חוף יפו.

(המשך יבא)

אברהם ליודוויפול.


"הצפירה", שנה עשרים וחמש, מס' 42, 2 במרץ 1898, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מסע ארץ הקדם – 1878

ענגלאנד.

מסע או משׂא ארץ הקדם.

מאת הרב אליעזר גראייעווסקי בליווערפאהל.

(המשך מגליון מ"ב)

עזבתי את עיר אלכסנדריא ואשב באניות-קטור הנקראת „אדעססא“ ושמתי פעמי לעיר יפו. עברנו דרך עיר חדשה אשר בעת נתיסדה חברת חופרי תעלת זועץ לחבר ים האדום הנקרא ים סוף עם ים התכון, הקימו יסודתה היא העיר קטנה פארט-סאיד. היא בנויה בנאוה לפי חוקי ומשטרי בונים חדשים, ושם נמצא מגדל המאיר על פני הים אשר הצרפתים והאנגליים ברוב חכמתם העמידו אותו שם למזכרת על חכמתם. – שמה נפשנו כשמונה שעות ורוב הרגשות עלו בקרבי עת גשנו אל החוף בהתבונני, איך אנכי עומד פה בפרשת דרכים מחולקים דרך אחד המוביל ארצה אינדיא חינא, והשניה הפנה דרך ים התיכון וכל כדור אייראפא פתוח לפניו, ובהתבונני על המחזה הזה ועל החכמה הנפלאה הזאת לחבר ים סוף עם ים התיכון דרך מדבר-חול אשר נשלמה ע"י המהנדס הנפלא לעספעס. אך עד היום עוד לא נגמר הדבר על נכון, כי מרוח סואה וסער אשר ינשב סביבות התעלה ימצא בתוכה לפעמים כמו גל חול ואבנים, ומוכרחות אניות קטור קטנות, לצוף על פני המים ולשוטט הנה והנה לפנות המקום לאניות הגדולות, ולטהר את התעלה מהחול אשר הרוח ינוע לתוכה, למען לא יהיה לאבן נגף להאניות הגדולות אשר יבאו שמה. – בהעיר הלזו מצאתי הרבה מאחינו אשר לרגל פרנסתם כוננו מושבם פה להביא די טרף לביתם, אף לא מצאתי מרגוע מאתם כי הם פליטי חלאת מין האדם אשר יתנו שם ישראל לשמצה בדרכיהם ובמעלליהם כי הם נקבצו מאלכסנדריא ומסטאמביל ואת אשר פלטה מדינת איירופא תקבץ אלכסנדריא וסטאמביל ואת אשר גם הן הפליטו תקלוט פארט-סאיד. העיר הזאת הוא מקום טוב להכנסה אשר כל אדם יוכל להביא די פרנסתו בכבוד, כי דרך בה יסעו כל הנוסעים מאיירופא לאינדיאה מאינדיאה לאיירופא ופה יעמדו להנפש מדרכם הארוך, ויראו את מחסורם אשר יחסרו להם ויקנו בכסף מלא, אם אך לא ירצו אחינו הגרים פה לחיות בבצע מעשקות, ואם ימצאו פה איזה אנשים היודעים דרכי מסחר איירופא, כי אז ראו שכר טוב בעמלם. וליושבי ירושלם אקרא: למה תדחקו עצמכם לחיות בירושלם ולחכות על נדבת אחיכם באיירופא? הלא טוב היה, אם תבחרו מאתכם איזה אנשים יראי ד' ויודעים גם בדרך ארץ להאחז בעיר הקטנה הלזו כי עתה תפקחנה עינכם לראות איך נואלתם עד היום, ותשחקו לאנשי איירופא ולמסת נדבתם כי תחיו חיי עונג, ותפארו גם כן שם ישראל במעלליכם. ואת שלום העיר תוכלו לדרוש מרחוק כי רק ערך שש עשרה שעות בדרך ים מארץ הקדושה ותוכלו לבקר לפעמים גם בית ד'.

התמהמנו שמה כשעות אחדות ואחרי הצהרים החילונו לשום פעמינו ליפו. בנסיעה הלזו על האניה ראיתי אנשים שונים ממדינות שונות מאחינו העברים אשר תוי ששון ושמחה נראו על פניהם, ובמרוצת דברינו שאלתים אן איפה מגמת פניהם ובקול שמחה השיבוני: „בית ד' נלכה“, אז עלה על רעיוני דברי מנעים זמירות ישראל:  „שמחתי באומרים לי בית ד' נלך“ והתעלסנו מאד באהבים כי חכינו בכל רגע אשר נבוא עד גבול ארץ הקדושה, וכל כך התענגנו  עד אשר העת נתקצרה לנו ונראתה בעינינו רק כרגעים אחדים, ופתאום הופיעה נגד עיננו מגדלי עיר יפו. אכן רוח סערה החל להתחולל על ים והים עשה משחוק מספינתנו עד אשר דמינו כי תתפוצץ לרסיסים. עודני עומד תפוס ברעיוני אשר אולי כמקרה יונה בן אמיתי אשר ירד בים יפו לברוח תרשישה, והרוח החל לרדות באף עוזו נאלץ היה להגיד לפני מרעיו: „עברי אנכי“, ויען כי התיימר בשם „עברי“ השליכוהו הימה, יקרני גם אני, ונבקה רוחי בקרבי, עד אשר רחם ד' עלינו והסער קם לדממה, והספנים התחילו לירד עוגנה הרחק מן החוף. ספינות דוגות ערביאות התחילו לשוט ולסבב אותנו והספנים התחילו להוריד אותנו מן האניה והובילונו העירה. הנוסעים היו רובם ככולם הבאים רק לראות את שלום ירושלם כי לשמה ולזכרה תאות כל נפש ואין הבדל בין דת לדת כולם יעריצו את שם ירושלם והמונים המונים מכל אפסי ארץ ינהרו אליה.    (המשך יבוא.)


(המשך מגליון מ"ג)

מה עצמה היתה שמחתי בראותי, אשר קרבו אניות-דוגה קטנות להובילנו החוף על גבול ארץ הקדושה (וכמחלוקת ר"י ורבנן בגיטין דף ח' ע"א) ועוד מעט ורגלי  ידרכו על אדמת הקודש. מרחוק ראינו את העיר, אך הרוח לא נתננו לשוט מהרה על פני המים, ובכח עוזו הדפינו בגלי תהום וירדפנו בסערתו בלי הפוגה, ופני הים סביבות החוף מכוסים בקצף מי גלים (שוים). שאלתי להנוסעים עמדי, מה זאת? והשיבוני לפי תומם, כי קבלה אצל הספרדים, אשר מעת ירד יונה בן אמיתי לברוח תרשישה והושלך פה הימה, מני אז לא ינוח הים מזעפו. אם קבלה היא נקבל, ובלבבי דמיתי (ואולי כוונתי להאמת), יען כפי סלע נטועים בתוך הים לכן מלא פניו בקצף (שוים)…

אחזנו דרכנו דרך שני כפי סלעים גדר מזה וגדר מזה והדרך סגור על מסגר בכפים וצורי חלמיש עד כי אין דרך לעבור רק במשעל צר, ומדי תעבור אניה דרך שם תפול רתת וחלחלה גם על המלחים אשר הסכינו לעבור דרך שם ובכל עת מדי עברם יצעקו לאלהים (אללא לא! אללא לא!) וגם אנכי חרדתי לקול הקריאה וימת לבי בקרבי, וכל האנשים אשר נסעו עמדי פנו גם כן מיראה ופחד כי היינו בסכנה גדולה בעברנו בין טורי האבנים האלה. אך תקותנו היתה בד' ובעזר העליון עברנו בשלום.

קרבנו אל סלע גדול (אשר הונח שם לכבוד קיסר עסטרייך אשר נסע שם) לצעוד בשלבי הסלע אל היבשה ובלוית ה' חיים בעקער איש הוראדנא אשר נתארחתי בביתו באנו העירה ועברנו דרך השער, והנה העיר בנויה כמשטר כל ערי הקדם ובתיה בנוים מאבנים לבנות, וממעל לראשי העיר נראו ראשי ארמונות מבתי מסגד הישמעלים, ולעומת זוהר השמש אשר הופיע על מגדלי העיר נראתה העיר מרחוק כמחרוזת פנינים מעולפת ספירים. עיר יפו היא מקום אשר מי הים יצופו סביבו על כן ינהרו אליה המונים המונים מארצות המערב וארץ מצרים לשאוף אויר צח ולרחוץ במי הים כי היא על חוף ימים תשכון, ואנכי בנסעי חזרה לביתי נשארתי בה גם כן  ימים אחדים לרחוץ במי הים. בדורות קדומים היתה עיר יפו עיר בצורה למאוד עד כי נאפאליון באנפארטע האדיר והעריץ צר עליה בחודש פעווראר בשנת 1799 ולא יכול לה, ועד היום נמצאו שם זכרונות וציונים עתיקים מחרבות הראשונים. בחפצי היה, להתמהמה פה ולבקר את העיר ולראות כל מחמדיה, אך התשוקה הנמרצה אשר סערה בקרבי, לראות עיר הקודש ולדרוש את שלומה (וכתשוקת נעים זמירות ישראל אשר בעת השתפכות נפשו ביקש „מתי אבוא ואראה פני אלהים“) לא הניחתני להתמהמה פה, ומה גם כי קרבו ואתיו ימי חג הבכורים וחפצתי, לחוג חג הביכורים בירושלם, על כן חשתי ולא התמהמתי לשום דרכי ירושלמה. שכרתי לי שני חמורים אחד בעבורי והשני בעבור הבגדים והכלים שלי עם ערבי אשר הוא הולך רגלי אחרי החמורים והשתוממתי על המראה בשמעי, איך גם הערבי יכנה ירושלם בשם „קודש“. קצבתי משכורתו ששה באשליקעס הוא כערך שני רוב"ם מעות רוססים, ולפינת ערב שמנו דרכנו לבוא ירושלמה.    (המשך  יבא.)


"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 43, 12 ביולי 1878, עמ' 4; מס' 44, 19 ביולי 1878, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

עולי רגל מוסלמים בנמל יפו – 1909

הד-יפו

– כתבה יומית –

יפו ג' כסליו

[…]

גם היום סוער עדיין הים ומתקצף. האניה הרוסית שהפליגה אתמול לתוך הים, התקרבה אלינו שוב ומחכה בקצר-רוח להתפיסותו של הים.

אניה רוסית זו אינה מן אותן האניות העושות את מהלכן התכופות מאודיסה לאלכסנדריה וחזרה, זו הולכת לפרס, ובכדי להנצל מגזרה של הסגר בקושטא לא לקחה עמה שום נוסעים במחלקה השלישית שלה. אבל מפה הודיעו לה, שמחכים לה כאן שלש מאות עולי רגל מושלמים (החפצים להשתמש בה לנסיעתם למכה הקדושה), ובשביל כך, כנראה, קשה לה לעזוב את יפו.

מטילות עכשיו לא רחוק מהחוף עוד שתי אניות.

–   –   –

אתמול, יום השני בשבוע, היה יומן של הספינות. שבע ספינות, אחת אחר אחת, השליכו באותו היום את עוגנן אצל חופנו, והגלים השובבים קבלו אותם בסבר פנים יפות ולקקו בנחת את שוליהם.

הדואר הובא בשתי ספינות.

בספינה הרוסית באו כשלשים נפש מאחינו: אנשים נשים וטף. בתוך אלו שתים עשרה  נפש מאחינו הגורזים. צעירים לעבודה ולהסתדרות לא באו הפעם כלל.

האניה הרוסית-הפרסית הזדינה ג"כ בסבלנות ונשארה בחכוי לחבורת עולי רגל המושלימים ובמשך כל היום נשמעו ברחובות עירנו הרנה והצהלה של העולים החסידים. כל עולה וחבורת מלויו, כל עולה ודגליו ותופיו ורכזניו.

[…]

איקס


"הצבי", שנה עשרים ושש, מס' 43, 18 בנובמבר 1909, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אניה גדולה מארצות הברית בנמל יפו – 1909

יפו

[…]

האניה הגדולה Nord Kar Lien מארצות הברית עומדת כעת בנמל עירנו, בה יש 860 אנשי-צבא-ימיים ומהם 16 יהודים, וכעשרים שחורים, מספר המקלעים 42 – מהם 24 קטנים כשני מתר כל אחד, 18 כארבע מתר כ"א. גם יש 2 מקלעים גדולים. אורך הפה של המקלעים האלה 5 מתר. האניה הזאת מכילה 2 תרפידים, 2 אניות-קטור קטנות, 2 אניות קטנות ההולכות תחת המים, גם יש בה תלגרף בלי חוטים ותליפון. 5 עששיות חשמליות מאירות בה. האניה טוענת 14000 טיון סחורה.

ביום א' עלו עליה תלמידי התחכמוני ועזרה וביום ב' עלו עליה כל תלמידי שערי תורה עם מוריהם.

היום אחר הצהרים כבבר נסעה מפה לבירוט ומבירוט, תלך למרסין ומשם לנפולי ושם תחכה עד אשר תקבל ידיעה לאן תעשה דרכה. מטרת נסיעתה היא רק להתלמד במימי ים התיכון.

בן אברהם.


החרות, שנה ראשונה, מס' 12, 18 ביוני 1909, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אניות מסע למהגרים מא"י – 1910

Na_ladji_je_bilo_dobro_poskrbljeno_za_prehrano_540_potnikov._Na_jedilniku_so_se_med_drugim_znašli_tudi_trije_voli_1910

על סיפונה של "טירול", אחת מאניות הנוסעים של חברת אוסטרו-אמריקה בים התיכון, 1910. המקור: ויקישיתוף

„אוסטרו אמריקה ליניי“

חברת אניות מסע.

Société de Navigation à Vapeur

הננו מתכבדים להודיע להקהל כי החברה הגדולה הזאת קבעה אניות מסע למהגרים מא"י החפצים לנסע לאמריקה הצפונית או לאמריקה הדרומית.

הנוסעים יצאו מיפו עם האניות של החברה ישר לאלכסנדריה משם יוקחו אל אניות גדולות ויפות של חברת „אוסטרו אמריקה“ ההלכות ישר לאמריקה, והנוסעים ימצאו ענג רב במשך נסיעתם.

ליתר פרטים לפנות אצל הסוכן יונה קובלר ביפו ואצל הסוכן האדון דוד חזן בשוק החדש בירושלם.


"הצבי", שנה ראשונה, מס' 19, 20 במרץ 1910, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מאכל כשר באניה רוסית – 1911

מאכל כשר באניה רוסית אודיסה–יפו.

לטובת הישוב ראוי להעיר על דבר יפה זה שנתכונן זה מקרוב, והוא יסוד בית-תבשיל כשר על אחת האניות הרוסיות ההולכות מאודיסה ליפו.

שם האניה „רוסיה“, והיא עושה את דרכה מאודיסה ליפו דרך קושטא, סמירנה, בירות, חיפה ובחזרה מיפו היא עוברת על פורט-סעיד ואלכסנדריה.

עתה נוסד באניה זו בית-תבשיל כשר בהשגחת השוחט שמואל גרוז שנתמנה לזה על ידי הרבנים הגאונים רבי חיים סולוביציק, רבי חיים עוזר, ורבי יוסף הילפרין; אלה ראויים ביחוד לתודה בעד השתדלותם ועמלם בזה.

בהיות שכרטיסי אניה זו בכלל אינם כרטיסים של נסיעה ומזון ביחד, לפיכך גם בית-התבשיל הכשר הוא בשכר, אבל בשכר בינוני לפי ערך. יכולים להשיג שמה מכל מה שלב הנוסע תאב, מאכלי בשר וכדומה, והכל ביתרון הכשר; לנוסעים עניים נותנים גם בחנם. לזה יש שמה גם בית-מדרש יפה, קבוע עם ארון-קודש וספר-תורה וספרים, ונוסעי האניה היהודים יכולים להתפלל שמה יום-יום בקביעות; כשאחד חסר למנין יכולים לצרף גם את רופא האניה עצמו, שהוא יהודי.

בכלל, הנסיעה באניה זו ליהודי, יהיה איזה שהוא, היא חברותה נעימה, והוא מרגיש את עצמו כמו בביתו. גם התנהגותם של פקידי האניה עם הנוסעים היא מצוינה.

שוחט האניה, מר גרוז, היה אצלנו בבית-המערכת, ובעינינו ראינו את פנקס התעודות הרבות שנתנו לו נוסעי האניה, ואת תודתם על הפיקם רצון רב ממסעם.


"מוריה", שנה שניה, 28 בפברואר 1911, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון נורא קרה על חוף עירנו – 1892

יפו.

י"ב חשון תרנג. אסון נורא קרה על חוף עירנו ת"ו בשבת העבר, ואם כי מעודי ברחתי וגם הוא למרות טבעי לבשר בשורה בלתי טובה אבל צר לי לחשות על אבדן נפשות יקרות מאחינו הנעימים. אנית הקטור העסטראיכית באה מחיפו והים הי' הולך וסוער, ויקדמו פניה הספנים הרחמנים חונני גרים מכניסי אורחים אוהבי אדם ואת כספם יותר מגופם, וירדו האורחים אל האניה בטובתם ושלא בטובתם, מספר האורחים אשר ירדו אל האניה הקטנה לא נדע בדיוק, אמור יאמרו למעלה משלשים עד ארבעים נפש, ותעל  האניה שמימה ותרד תהומה בין הגלים, גם משא רב יתר מן הדרוש לחפץ העת נתנו באניה ההיא, ובכן טבעה האניה עם כל הנפש, מן הספנים דגי הים לא נעדר אף אחד, ומן האורחים הרבה נצלו באורח פלא, ומספר הנטבעים לא נודע, ביניהם אחינו אהה! ספרדים, אמור יאמרו חכם אחד מטבר' מי ומה שמו לא נודע, אבל כן שיחת ההמון; אשת חכם בכור ברבי מיפו אשר שבה מחיפו בלכתה לבקר שם שלום בתה, גרמנים אחדים מחיפו, אחת ושלשת ילדיה טורקים, ילד אחד גרמני צף על פני המים אחוז בשתי ידיו בחבלי תיבת עץ וינצל ויהי לנס, אשת הגרמני ה' דיק תושב חיפו איש עשיר, היא ושלשת ילדיה ונערה שפחתה. מספר הנטבעים, לפי השערת ההמון מעשרה ומעלה, הרבה נמצאו בימי השבוע הזה גם שלשום גם תמול הובאו על הגמלים חמש נפשות. לחסדי אחינו הספרדים והאשכנזים חברי גחש"א ולעמלם אין די שילום, זכרה להם אלוק לטובת ה' עליהם יחי'. הנמצאים הובאו למנוחת עולם, אמור יאמרו כי אשה עבריה אין דורש לה ואין מי יגיד סימניה נקברה בקברות בני הנכר, ואחינו היקרים חברי גחש"א נקיים. נפשות הקדושים יהיו צרורים בצרור החיים, ולא נוסיף לדאבה עוד. עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון ושמחה, ושמועות ובשורות טובות מאחינו הנפוצים בכל עבר ופנה כבקשת המיצר בצער אחינו ועתיד לשמוח בישועתם,

יעקב צבי זיסילמאן.


"חבצלת", שנה עשרים ושלוש, מס' 4, 4 בנובמבר 1892, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מקרה איום שקרה ביפו – 1873

יפו.

בשבוע העבר קרה פה מקרה איום, אסון נורא אשר הביא בלבנו פלצות ובעתה – ביום החמישי לעת ערב לעת צאת אנית הקטור רוסיא לדרכה, הלך הלכו כחמשה ושלשים אנשי' על אני שיט לבא אל האנית הקטור, בין אלה היו גם יהודי' אחדי', ויהי בבואם בלב הים, לא רחוק משני הסלעי' הנשקפי' מתוך הים, והנה לעומתה באה אניה קטנה ותך בכח אדיר על האניה הזאת המלאה אדם רב, וכרגע נפתח קרש א' מהאניה, והמים החלו לבא אל תוכה. גם הרוח אשר נשב בחזקה עזרה לרעה, והושלכה על כפי הסלעי' ותשבר לרסיסי' וכל האנשי' אשר בה ירדו מצולה – מה נורא  המראה האיומה הזה! יותר משעה התאבקו האנשי' עם המות, עולים ויורדים, עד אשר הצליחו המלחי' להציל כעשרה אנשי', והנשארי' תמו לגוע, ובין המתי' הי' גם איש יהודי מירושלם אשר הלך לרגלי מסחרו אלכסנדרי'. רבות עמלו היהודי' פה עד אשר חפץ ה' הצליח בידם ע"י כסף רב, למצוא היהודי האומלל ההוא, ולהביאו לקברות היהודי'. – ה' יצילנו מכל רע – י' ר'.


"חבצלת", שנה שלישית, מס' 28, 16 במאי 1873, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.