שרות קבועה בים בין נמלי איטליה וסוריה – 1900

עניני העיר.

חברת אניות האיטלקית „נויגציונה גנרלה איטליאנה“ תחל בחדש אפריל זה שֵרות קבועה בים בין  נמלי איטליה וסוריה; האניות תגענה בהליכה בחפי אלכסנדריה, פורט סעיד, יפו, חיפה, בירות, טרבלוס, לודקיה, אסכנדרונה, מרסינה, לרנקה, – בחזרה, בחופי בירות, יפו ואלכסנדריה.

במהלך הזה תעבדנה אניות גדולות, סדורות בכל התקונים החדשים להנאתם ומנוחתם של הנוסעים.

את חנכת השֵרות הזאת תעשה האניה הגדולה „אינדיפינדנטה“ אשר תבא ליפו ביום כ"ח לחדש דנא.


"הצבי", שנה חמש עשרה, מס' 42, 26 באפריל 1900, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

תכנית הנסיעה מטריאסט ליפו ולחיפה – 1913

19090108_trieste_molo_san_carlo

רציף סן-קרלו בטריאסטה. המקור: ויקישיתוף

מִכְתָּב אֶל הַמַּעֲרֶכֶת.

בבקשה לפרסם בעתונכם החשוב את הידיעות הללו מלשכת המודיעין שבווינה לעניני ארץ-ישראל: (Palästina-jnformationsbureau, Wien II, Karmeliterplatz 1).

תכנית נסיעה מטריאסט ליפו ולחיפה באניות ה„ללויד האוסטרי“.

במסלה הסורית: האניה יוצאת מטריאסט בכל יום ראשון בשבוע בשעה הראשונה אחרי הצהרים ובאה לאלכסנדריה ביום ו' בשעה ½3 אחרי הצהרים. מאלכסנדריה יוצאים ביום ג' בשעה 5 אחרי הצהרים ובאים ליפו ביום ה' בשעה 7 בבוקר, לחיפה בשעה ½1 בלילה.

מחיר הנסיעה (אחרי נכיון ההנחה הנתנת לנוסעים על ידי לשכתנו): ליפו – לנוסעים במחלקה III (על מכסה האניה, בלי מטה ומזון) – 38 כתרים (Kronen); במחלקה II – 210.60 פרנק בצירוף המזון; במחלקה I – 303.60 פרנק בצירוף המזון. לחיפה – במחלקה III – 39 כתרים.

במסלה המהירה: יוצאים מטריאסט ביום ו' בשעה הראשונה אחרי הצהרים ובאים לאלכסנדריה ביום ב' בשעה 2 אחה"צ. מאלכסנדריה יוצאים ביום ג' בשעה 5 אחה"צ ובאים ליפו ביום ה' בשעה 7 בבוקר, לחיפה – בשעה ½1 בלילה.

מחיר הנסיעה: ליפו במחלקה IV (על מכסה האניה, בלי מטה ומזון) – 45.50 כתר. במחלקה III (עם מטה) ומאלכסנדריה במחלקה II במסלה הסורית (בלי מטה) – 82 כתר. מזון עד אלכסנדריה – 11.50 כתר. במחלקה III ומאלכסנדריה II סור. (כל הנסיעה עם מטה) – 100.30 כתר. מזון – 25.70 כתר. במחלקה II – 295.60 פרנק בצירוף המזון. במחלקה I – 426.60 פרנק בצירוף המזון.

לחיפה: במחלקה IV – 47 כתר; במחלקה III – 84 כתר; במחלקה III ומאלכסנדריה II סור. – 107 כתר. מזון 43 כתר.

לכל נוסע יש הרשות לקחת אתו צרורות חפצים: במחלקה I עד 100 קילוגרם, במחלקה II – עד 60 קילוגרם, במחלקה ג' וד' – 30 קילוגרם.

מחיר כרטיסי ירידה לחוף יפו 3 כתרים לאיש (עם צרורות חפציו). הנחות לנסיעה נתנות רק לנוסעים הבאים ללשכת המודיעים לא יאוחר מיומים לפני הפלגת הספינות.

המהגרים המשתמשים במחלקה III של המסלה הסורית או במחלקה IV של המסלה המהירה מקבלים גם הנחה של 50% למסע הפשוט במחלקה השלישית של מסילת-הברזל הדרומית מוינה לטריאסט. מחיר הכרטיס המוזל – 11.75 כתר.

הסכום המינימאלי הנחוץ למהגר להוצאות הנסיעה מווינה ליפו מלבד המזון הוא במסלה הסורית (משך הנסיעה באניה – אחד עשר יום) – 52.75 כתר. במסלת החפזון (7 ימים) – 60.25 כתר. הנוסע שאין בידו תעודת-מסע משר הפלך צריך לשלם מלבד זה ביפו קנס עשרה פרנק.

מלבד לשכת המודיעין בווינה מספיקות ידיעות והנחות לנסיעה לשכת המרכז הציוני בברלין (Zion. Zentralsureau, Berlin W. 15, Saechsische str. 9) ולשכת המהגרים היהודים בטריאסט: (judisches Auswanderesbureau, Triest, Via del monte 1).

בכבוד רב ובברכת התחיה

לשכת המודיעין לעניני ארץ-ישראל בווינה.


"העולם", שנה שביעית, מס' 2, 28 בינואר 1913, עמ' 13. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

 

סרסורי יפו – 1893

ירושלם.

הסרסורים הרעים על ערי החוף עושים מעשים אשר לא יעשו, וביחוד רע מאד מעשה הסרסורים אשר ביפו המכלים ממונם של ישראל, ורוחצים כפיהם בדמים ממש. זה כמה רבים חלליהם ועצמו מספור, אך על החדשים מקרוב באו, על המתים המוטלים לפנינו עתה, לחובה נחשוב לדבר דבר, לספר את השוד והחמס אשר נעשה תחת השמש.

שני יהודים אזרחי אוסטריא משה יוסף גרובשטיין ושלמה היילפער באו מטריעסט ליפו לפני ירח ימים עם האניה האוסטרית, המה נשיהם וטפם י"א נפשות ובידם מכתבי מסע אוסטרים, כשרים ונעלים, ויעל אחד מבעלי אניות הקטנות ציר הסרסורים ויאמר להעלותם אל היבשה אם יתנו לו את כתבי מסעם ויראם לקאנזול אוסטריא ביפו. ויתנו לו וילך אל הקאנזול וישלח הקאנזול לקאמיסאר הפאליצייא לתת רשות להוריד י"א נפשות חוסי בצל ממשלת אוסטריא ויתן, ויעל אחד הסרסורים עם הרשיון אל האניה, ושם היו גם שתי נפשות מרוסיא אשר לא ניתן להם רשיום לעלות ליפו, ויתפשר אתם הסרסור ויקח מאתם חמשים רובל, ויקחם אתו, ועוד תשעה נפשות מבני אוסטריא, ואת שנים מהם אהרן גרובשטיין ושלמה היילפער השאיר על האניה, ויסע וילך.

קרובי הנשארים בעלותם אל החוף הלכו להקאנזול וצעקו, והקאנזול שלח שנית אל הקאמיסאר ותחל חקירה ודרישה, ובין כה וכה נסעה האניה מיפו. וישלח מושל יפו טעלעגראף למושל חיפה לתת רשות לשני האנשים האלה לרדת היבשה, ובעצת הסרסורים שלחו הקרובים גם הם טע"ג אל הסרסור בחיפה לעלות אל האניה בבואה, להודיע להאנשים כי רשות להם לרשת בחיפה. האניה באה שמה בלילה, ובן הסרסור עלה אל האניה וימצא את האנשים ויבשר להם את הבשורה, ויקחם אתו לאניה קטנה אשר בה נמצאו חמשה מלחים ערבים. ויהי בקרוב האניה הקטנה אל החוף קפץ בן הסרסור ויעל אל החוף, והאניה הקטנה הלכה הלאה ותרחק מן החוף והמלחים החלו לדרוש מהיהודים כסף.

בפיהם דרשו ובידיהם מששו את כליהם, ויהי כי החלו לצעוק שמו חבלים על צואריהם ויסתמו פיהם,  ויכום מכות אכזריות למאד, ויגזלו מאתם כשלש מאות פלארין וכל אשר היה אתם, ואח"כ הביאום אל אנית הקיטור וישליכום אל אניה קטנה אחרת אשר עמדה שם, והמה ברחו ונמלטו. האנשים הובאו כל עוד נפשם בם אל אנית הקטור ורב החובל חמל עליהם ויביאם ביירוטה. שמה היה אהרון גרובשטיין חולה אנוש ימים אחדים, אח"כ באו קרוביהם מיפו ויביאו להם את מכתבי מסעם וישלחם הגענעראל קאנזול לממשלת אוסטריא לחיפה לדרוש משפט מאת שודדיהם, אך מה יוכל איש עני לעשות בעיר אשר אין לו מודע ומכיר, ושפת הארץ לא ישמע, וישובו כולם ליפו, שם מת אחד מילדיהם וי' נפשות הנותרים באו הנה ומתגוללים בבית הכנסת אורחים ואין להם אף מזון סעודה אחת.

אלה חללי סרסורי יפו.

ישימו נא ראשי עדתנו לבם לדבר הזה, היאות להניח לאנשים האלה אשר בשם ישראל יכונו, לעשות מעשים נוראים כאלה, והאם אין עונם רובץ גם על אלה אשר יש בידם למחות ואינם מוחים!


"חבצלת", שנה עשרים ושלש, מס' 44, 19 באוגוסט 1893, עמ' 2-3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

קיסר אשכנז בחיפה – 1898

800px-Wilhelm_II_debarking_Haifa_1898

ירידת הקיסר וילהלם ה-2 בנמל חיפה, 1898. המקור: ויקישיתוף

תלגרמות של הצפירה.

קיסר אשכנז בפלשתינא.

חיפה 16 (28 אקטאבר. – שלשום בשעה החמישית לפנות ערב בא הלום צמד נושאי הכתר באשכנז, הקיסר והקסרית, והם בריאים ושלמים. לקול תשואות הידד מפיות הקולוניסטים האשכנזים עזבו האורחים את האניה הוהינצוללירן ויעלו היבשה ויסעו אל בית הציר האשכנזי. אחרי שעה וחצי השעה שבו אל האניה. בערב הועלה אור יקרות, אור נפלא ונעים, על שלש אניות המלחמה האשכנזיות ויתר האניות אשר לחוף הים ועל המושבה האשכנזית. באנית המלך נערך משתה גדול. בלילה הוצאו חבילות החפצים והכלים אל היבשה. אתמול בבקר עזב הקיסר והקסרית את האניה. הים היה שקט ופניו כראי מוצק. אניות המלחמה השמיעו מאה קולות ואחד מפיות כלי התותח, לכבוד הפרידה. קבלת פני האשכנזים היושבים בפלשתינא היתה ברב פאר והדר. סגן הקונזול וסגל חבורת האשכנזים ברכו את האורחים בשלשה נאומים; עלמות ונערים ונערות הגישו שי למורא. הקיסר הודה במענהו במאור פנים על קבלת-הפנים הנהדרה, והאשכנזים ענו לעומתו בקול „הידד“ אדיר וחזק. האורחים בקרו את האחיות הרחמניות הקאתוליות ובבית הכהן האינוַנְגֶלי, ואז נסעו הלכו במרכבה ליפו. הקולוניסטים הרעישו במצהלות קריאותיהם: הידד, הידד! גדוד פרשים חוגרים הלכו ללות את מרכבת הקיסר ולשמור עליה פנים ואחור. מזג האויר חם ונעים מאד.


"הצפירה", שנה עשרים וחמש, מס' 230, 30 באוקטובר 1898, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הים פשוט השתגע – 1912

בארצנו.

חיפה. יום ד' ו' טבת.

[…]

– והחורף שורר אצלנו בכל תקפו; בכל השבוע יורד גשם חזק ורב, רוחות חזקים מנשבים, וקור גדול שולט גם הוא, והים פשוט השתגע. כל השבוע הוא זועף וסוער מאד ובזעפו הרס את הגשר שאצל הנמל,  וגם כותל שהיה בנוי על שפת-הים ונכנס מעט לתוכו נהרס מחוזק דחיפת הגלים והמון משבריו. האניות הנסות מנמל-יפו אינן מוצאות עוד גם פה מקלט בטוח. אנית-משא-יונית טעונה עצי-בנין בעד יפו-ירושלם, שברחה מהסער הגדול מחוף יפו, להסתר במפרץ עכו הנחשב תמיד למקום שוקט לעמת חוף יפו – ברחה מהפח ותפול אל הפחת. כי הסערות החזקות שברו את תרנה מיסודו והאניה עומדת לטבוע. סירה אחת נאבדה בחשכת הסערה והרבה עצים ממשאה נפלו המימה, וגלי-הים נשאום אל החוף. עם העצים והתרן נפל הימה גם מלח אחד שנפצע פצע אנוש בנפילתו, אך הצליח להתאחז בגזרי העצים ויחד אתם השלך מגל אל גל כל הלילה ובבקר הגיע אל היבשה. המלח חי אך מצבו מסוכן.

הספינות העוגנות עתה בחופנו אינן יכולות להושיט שום עזרה להספינה הטובעת, כי די להן להגן על עצמן מחמת הסערה.

– מעירנו נשלחה סירה גדולה עם ארבעים פועלים לתקן את בדקי האניה.

יום  א' י' טבת. הסער עודנו מתמיד ומתגבר בכל יום, האניה הרוסית שהפליגה ביום הששי ליפו שבה באמצע הדרך, ובערב נסתה עוד פעם להפליג, אך הוכרחה לחזור. האניה האוסתרית לא הגיעה אלינו ביום השבת, מפני הסער, ותשאר בנמל-סעיד.

[…]

– ערבי בן 18 שנה נטבע היום בים. הוא רכב בחמור על שפת-הים אצל נחל-קישון, ויגיעהו גל-שוטף ויסחבהו הימה יחד עם חמורו. החמור הצליח לצאת וילך ישר לבית  בעליו. הערבי הוצא מת.


"מוריה", שנה שלישית, מס' 152, 8 בינואר 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הבארון עדמונד די רוטשילד בחיפה – 1893

דברי הימים.

[…]

אתמול ביום הרביעי בשעה הרביעית בבקר נראה פתאם כבוד הנדיב הגדול ברחוב חיפה. הנדיב בא באנית קיטור מיוחדה, ואחר אשר בקר קאימקאם עירנו בשראיה כחמשה דקים נסע זכרונה, וכנשמע לא יאחר שמה יתר מכ"ד שעות ומשם ישוב פאריזה. הגבירה אשתו שבה בהאניה, מבלי סור לעירנו, לבירות, ונשמע שהיא תשוב באניה לתנטורה ושם תקבל פני הבארון לנסוע יחדו לפאריז, יהי בואם וצאתם ברוך.

ממקום אחר הודיעו למכה"ע הנ"ל: ביום השלישי בשבוע העבר, ויראו יושבי חיפה אניה יפה מאד מאד נגשת אל החוף, ואחרי השליכה עוגניה בים, ירד מהאניה רב החובל עם עוד איש אחד ויעלו היבשה. האיש נכנס ישר למשרד הקאימקאם, וישהה שמה שעה קטנה (שנים שלשה דקים) ובעת הקצרה הזאת נגשו פקידים אחדים מבוני מסלת הברזל אל רב החובל שנשאר ברחוב, וישאלוהו למי האניה היפה הזאת ומי האיש שנכנס להקאימקאם? ויען רב החובל בדברים קצרים: האיש שנכנס פה הוא בארון עדמונד די רוטשילד הפטרון שלי, והאניה היא אניתו שהוא מטיל בה, והיום צוני לגשת לחוף תנטורה, הקרוב פה לחיפה. הוא חפץ לעלות שם היבשה, שמה יש לו מושבה אחת ויתמהמה שמה ארבעה ימים לבדו בלי הגברת הבארונית, ובעת התמהמהו בתנטורה נטל עלי לטייל באניתו עם הגברת הבארונית לרחב סוריא לחוף הים עד בירות ולמעלה צפונה מעט, עד יום הששי י"ט אייר, וביום הששי עלי לגשת שנית אל תנטורה ולהעלות את הגברת הבארונית על היבשה, והיא תשאר עם הפטרון שלי, הבארון, כל יום השבת במושבה שלו, ובמוצ"ש נלך הלאה מזה. ואנה נלך? עוד לא פקדו עלי! את הדברים האלה הספיקו אחדים להציל מפי רב החובל במשך שלשת הדקים ששהה הבארון בבית הקאימקאם, וברגע יצא ויעלו על האניה ויפנו לתנטורה. והקאימקאם ספר כזה: כאשר נכנס אליו אמר לו: אני חפץ לרדת מאניתי במפרץ תנטורה, וישאל הקיאמקאם „ומי כבודו“ ויענהו „בארון די רוטשילד“. כבוד הקאימקאם השתומם מאד, ויען „טוב טוב, כבודו יוכל לרדת כאות נפשו“ ויאמר לו הבארון: אבל, טוב כי תכתוב איזה דבור להמוריד בתנטורה, וימהר ויכתוב דבורים אחדים. ויקח הנדיב מידו וילך וישב על האניה.


"הצפירה", שנה עשרים, מס' 108, 30 במאי 1893, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

חוף יפו וחוף חיפה – 1913

חוף יפו וחוף חיפה.

צרפת וגרמניה.

זה כמה שמדברים על בנית נמל בחוף יפו. ידיעות שונות נתפשטו מפעם לפעם אודות זה, ולא פעם אחת כבר אמרו כי הדבר עומד להגמר והנמל יבנה והאניות תוכלנה להתקרב, והמסחר היפואי יפרח.

עוד הודיעו כי חברת מסלת-הברזל יפו–ירושלם חפצה לקבל גם את הקונציסה הזאת של בנית הנמל ביפו, ולתכלית זאת תכונן גם מסלה מיפו לפתח-תקוה שמסביבתה תצטרך לקחת אבנים לבנין הנמל ומסילה שתרויח בה גם פתח-תקוה ריוח גדול בזכותה של יפו.

הידיעה הזאת עשתה בשעתה רושם נעים בארצנו כולה ותשעשע את בעלי המסחר בעתיד מזהיר.

באותה שעה עצמה התהלכו ידיעות מקוטעות בלתי ברורות גם על אודות בנין נמל בחוף חיפה, ועוד הודיעו כי הממשלה חושבת להמשיך סניף להמסלה החג'ית מחיפה לשכם ולירושלם.

מאז ועד עכשו כבר עבר משך-זמן שהיה בו „בכדי שיעשה“, ומבנין הנמל בחוף יפו איננו רואים ואיננו שומעים. וסובלים מזה גם המסחר היוצא וגם המסחר הנכנס. המסחר היוצא סובל מזה הרבה מאד, כי בלי נמל בטוח אין האניות יכולות להתקרב בימים שהים רועש, והשלוחים הנחוצים אינם יכולים להשלח, ולאחרי כן, כשהים נח ואניה מתקרבת, ממהרים כל הסוחרים כולם לשלוח בבת אחת, ומקלקלים בזה את השוק בחוץ-לארץ.

גורל כזה יש לו לסחר תפוחי-הזהב בארצנו, הגדול כל כך. אם הים רועש והאניה אינה מתקרבת, אין שלוח כלל, וזה גורם להרבה תבות שיתקלקלו פירותיהן. ולכשישקט הים – ומהרו הסוחרים לשלוח, וירד תיכף המחיר בליורפול וכדומה.

כל זה כבר ידוע למדי, וגם עכשו הלא אין סיזון של תפוחי-זהב, אבל יש להדגיש כל זאת ולהתפלא עוד יותר איך מניחים חוף-מסחרי כזה בלי נמל?

כמדומה שרק סחר זה בפני עצמו כבר כדאי לבנות בשבילו נמל. זה הוא מסחר שיכולים להתפאר בו. בהסיזון שעבר יצאו מחוף יפו מיליון ושבע מאות וחמשים תבות תפוחי זהב, ויכולים להבין ולשער עד כמה סבל שלוח ענקי כזה מחסרון נמל.

לזה בא גם המסחר הנכנס, שמחמת חסרון נמל סובלים ממנו התושבים כולם, כי דים ימים אחדים של ים רועש, ומחיר כמה וכמה דברים מצרכי אוכל-נפש יעלה.

צריכים אפוא להבין מה בזה, ומי ומה הוא המכשול המונח בדרך ומעכב בעד בנין הנמל.

ידיעות אחדות שהביאו העתונים הערבים בימים האחרונים נראות להיות מפיצות אור, אם אפשר לומר כך, על הדבר הזה.

ידיעה אחת אומרת כי חברת מסלת-הברזל יפו–ירושלם כבר עובדת זה יותר משנה ומשתדלת להאריך את הקונציסיה של המסלה, לאמר, שבגמר זמן הקונציסיה ישאירו את המסלה בידה גם להלן, ועד עכשו לא עלה הדבר בידה.

ידיעה שניה אומרת, כי בהיות ג'ביד בי זה מקרוב בפריז היה גם אצל ההנהלה המרכזית של המסלה הזאת, והודיע לה כי ממשלתו רוצה להעביר את המסלה יפו-ירושלם לרשותה לאחר שיתם זמן הקוציסיה.

ידיעה שלישית אומרת, כי הממשלה החליטה להמשיך את המסלה החג'ית עד ירושלם, ולמסור בנין זה לחברה גרמנית, שתוציא לאור גם את בנין הנמל בחיפה.

עכשו כמדומה שהכל כבר מובן. החברה הצרפתית של המסלה יפו-ירושלם חפצה לקבל את בנין הנמל ביפו, וגם השתדלה בזה. זהו לא כל כך בשביל עסק הנמל עצמו כמו בשביל עסק המסילה. אם יהיה ביפו נמל טוב – והיה חוף יפו פתח הכניסה לפלשתינה, גם לנוסעים וגם למסחר, ועסקי המסילה עוד יגדלו. האמנם גם זה אינו עדין העיקר, כי אם קיום המסלה עצמה, כי בלי חוף בטוח הלא אי-אפשר שהארץ תשאר, ואם לא יפו, יהיה בחיפה, ואז יסובו כל המסחר וכל התנועה לחיפה, והיא תהיה פתח-הכניסה לפלשתינה כולה, והמסלה יפו–ירושלים תשאר בלי כלום.

זה היה פחדה של החברה הצרפתית, היא פחדה שמא תאבד את המסלה יפו–ירושלם המובילה מאה וחמשים אלף נוסעים במשך שנה ומכנסת ריוח נקי יותר ממיליון פרנק לשנה, ולפיכך השתדלה גם בבנין הנמל ביפו.

מזה מובן כי מתחלה חפצה חברה זו להיות בטוחה שהמסלה תשאר בידה, ולכן השתדלה מקודם להאריך את זמן הקונציסיה, ולכן נמשך הדבר עד עכשו, ועכשו כשכבר באה, לפי דברי העתונים הערבים תשובת הממשלה בהחלט כי המסלה יפו–ירושלם תעבור לרשותה הפסיקה החברה תיכף גם את המשא-ומתן בדבר בנין הנמל.

וכמו שהחברה הצרפתית מעבר מזה פחדה פחד שמא תסבול המסלה שלה מחסרון נמל ביפו, כן פחדו, כנראה, הגרמנים מהתעלותה של יפו ומסלתה על ידי הנמל, התעלות שתתן מכה גדולה לחיפה, לחיפה זו שהגרמנים אומרים עליה, „חיפה שלנו“, ולכן השתדלו גם הם שהנמל יבנה בחיפה, ושמחיפה ועד ירושלם תתכונן מסלת ברזל, ולפי דברי העתונים עוד תתכונן מסלה זו וגם נמל זה על ידי חברה גרמנית, לחיפה תשאר אפוא פתח הכניסה לפלשתינה כולה, והמסלה חיפה–ירושלים הגרמנית תכיל את כל תנועת המסחר, לא יפו, ולא המסלה יפו–ירושלם הצרפתית.

וכבר עושים הכנות לבנין הנמל בחיפה…


"מוריה", שנה רביעית, מס' 322, 10 בספטמבר 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.