נהמת הכפיר הבריטאני באלכסנדריא – 1882

Bombardment_of_Alexandria_-landing_of_troops

חיילים בריטיים נוחתים בנמל אלכסנדריה, 1882. המקור: ויקישיתוף

דברי הימים

בכח גדול ובזרוע נטויה נעור הכפיר הבריטאני ממעונו, כלי התותח של הצי האדיר האנגלי החלו לעבוד את עבודתם, מנחיריהם יצא עשן, נפץ וזרם ואבני אלגביש, ונחל גפרית אשר נתך ארצה על העיר אלכסנדריא רבתי עם ומלא תשואות, החריבה ויהפכה לגלים נצים, כאבני גיר מנופצות פור התפוררו המצודות אשר הקים ערבי פחה על יד החוף, וכמוץ יסוער מגורן כן עלו בסערה כל הסוללות והמבצרים, עדי אשר נשקה אש גם בבתי העיר, וסערת ההמון חימה יצאה, ויתנפלו על שארית פליטת בני אייראפא כבוצרים על עוללות, ויעשו הרג ואבדן נורא. ככה היתה לשמה עיר משוש וחמדה סגולת המלכים והמדינות, וכל הודה ותפארתה יחד על עפר נחת, ועמה יחד כעוף התעופף השלום, וצללי עלטה ואפלה נטו על כל ארצות אייראפא. נהמת הכפיר הבריטאני ונחרת כלי התותח, סופה וסערה ולהב אש ונאקת חללים, כל האותות והמופתים והמוראים הגדולים האלה, סללו מסלה חדשה לשאלת מצרים, אסיפת הקאנפערענץ ומועצותיה נהפכו כקשת רמיה, נחבא קול הדיפלאמאטים מפני רעם כדורי מות, וכוכב השלום אסף נגהו לנגה ברק החנית.

ביום העשירי לחודש זה הודיע המצביא על אניות אנגליא, ה' סיימור, במכתב אל שר העיר אלכסנדריא, כי ביום שלמחרתו בשעה הרביעית בבקר ימטירו כלי התותח כדורי מות על פני מצודות אלכסנדריא, אם לא ימסור המצודות שבנה לידו בשלום, והציר האנגלי היושב באלכסנדריא שלח אל ראש שרי מצרים ספר כריתות (אולטימאטום), ואל ציר הסולטאן, דריוש פחה, הודיע, כי מידו ידרוש ערובה נאמנה ובטחון לשלום הקעדיוו לבל יקראהו אסון. גם זאת הודיע המצביא בספר הגלוי, שאניות צרפת תעמודנה מרחוק בעת אשר כלי התותח של האנגליים יתנו קולם. אחרי פרסום הדברים האלה עזב הציר האנגלי את מושבו באלכסנדריא ויבוא אל האניה של המצביא ה' סיימור. גם הציר האנגלי היוב בבירת ממלכת תוגרמא הודיע לתוגרמא את החלטת ממשלת אנגליא ופקודתה אשר נתנה אל שר האניות סיימור, ולתשובה על ההודעה הזאת, שלחה ממשלת תוגרמא ספר גלוי אל כל הממלכות, אשר בו תאמר, כי החלטת אנגליא נחשבת בעיניה כהסגת גבול זכיותיה ופגיעה בכבודה, ועל כן תקוה כי אנגליא לא תבצע את חפצה ותשיב את פקודתה ריקם – אולם יחד עם מחאת תוגרמא יצאה החלטת אנגליא אל הפועל. ביום 11 לחודש זה בבוקר התאספו כל אניות המלחמה של אנגליא, וכל נחשי הנחושת האדירים והנערצים קמו נד אחד, ויחלו לקלע כדורי נפץ אל מצודות החוף, וגם כלי התותח אשר בתוך המצודות פתחו את פיותיהם ויקלעו כדוריהם אל האניות, אך עד ארגיעה נדמו כלי תותח רבים אשר בהמצודות, כי חזק עליהם מטר כדורי האנגלים, וכדוריהם לא נחתו בתוך מגני הנחשת האיתנים והבצורים. עוד ביום הראשון של היריה בלי הפוגה הצליח ביד אנגליא לכתוש ולנתוץ מצודות רבות, אך עוד לא נחו כלי התותח של האנגלים, ויוסיפו גם ביום שלמחרתו לשבור ולפוצץ את כל המצודות כשבר נבל יוצרים, עדי אשר בשעה החמישית אחר הצהרים התנשא על המצודות על מרומי קרת דגל לבן, לאות ברית שלום ומסירתם את העיר ביד האויב, ורק אז הרפו כלי התותח מהקיא כדורי בלע על העיר.

הידיעות ע"ד מהלך המלחמה הן שונות ומכחישות אשה את רעותה. לפי הידיעות הראשונות אשר שלחו שר צבאות אנגליא, התפוצצו כל המבצרים והמצודות, וכלי התותח של המצרים לא הצליחו לקלע את כדוריהם אל קשקשות הנחשת של אניות מגן האנגלים, ואנשי צבאות מצרים התרפו ביום צר ולא מצאו ידיהם ורגליהם, ויהיו כתבן ומספוא למאכולת כלי התותח האנגלים. אולם הידיעות האחרונות מבטלות את הראשונות, ומתארות את מהלך המלחמה בדברים האלה, כי תותח האנגלים נפצו ככלי יוצר כמה מבצרים רעועים, וביותר סבלה העיר בעצמה מן היריה הנוראה. אנשי צבאות המצרים נלחמו כאריות, וגם כלי התותח אשר להם עשו פרעות בחיל אנגליא, וחיל המצודה „ספאק“ הגינו ע"ע בכח נמרץ נגד שתי אניות נחושה, ולא יכלו האנגלים להתגבר על חיל המצודה עדי חשו לעזרתם עוד אניות אחרות עם חיל עצום ורב, ורק אז עצרו כח לנתוץ את המצודה. הן אמנם חיל המצרים נגפו לפני האנגלים ונאלצו להניד את רגליהם מן המצודות, אך גם בחיל אניות אנגליא נפלו חללים רבים. גם בזאת שגו האנגלים, בחשבם כי העלאת הדגל הלבן על מרומי אלכסנדריא הוא לאות ברית שלום, באמת נודע הדבר עתה כי אך בתחבולה עשה זאת ערבי פחה, לתת יד לצבאותיו לצאת מן העיר. המצודות נטושות, ואנשי הצבא הפרועים לשמצה והמשתובבים משובה נצחת בלהט קנאת הדת, נפוצו בכל ארץ מצרים, שערי בתי האסורים נפתחו, וכל הפושעים יצאו לדרור, ותהי ראשית מעשיהם להגיר על ידי חרב את שארית בני אייראפא. התבערות תפרוצנה בכל שעה ושעה באלכסנדריא, והאודים המוצלים מאש כלי התותח עולים על המוקד באש זרה ולפידי בוז אשר יפיצו מסביב חרשי משחית וקנאים לוהטים. נוראה ההמהפכה בעיר העתיקה אשר חדשה כנשר נעוריה בשנות יובל האחרון. מן מספר 85,000 בני אייראפא אשר ישבו בה, רובם נעו גם נדו, הם וכל אשר להם הוטלו מן סערת המקרים והפגעים, רבים חללים הפילה המהומה הראשונה בעת אשר קרבו אניות המלחמה של אנגליא וצרפת אל החוף, ושארית הפליטה אשר אבד מנוס מהם בימי הזעם האלה, תחת הרוגים נפלו בידי בני עולה אסירי בתי האסורים, לערך מאה איש מבני אייראפא האומללים בקשו מפלט בתוך בית „הבאנק האטטאמאני“ ויעמדו על נפשם בכח נמרץ, אך הבעדואינים הפראים פרצו בחמת אפם אל הבית וישפכו דם נקי עד אשר לא הותירו כל נשמה. כאשר באו אנשי צבא אנגליא אל העיר, נראה לעיניהם מראה מוראה ונגאלה, דם ואש ותמרות עשן בכל מדרך כף רגל, נבלת התמימים ההרוגים כסוחה בקרב חוצות, ומהפכת אלכסנדריא כמהפכת סדום ועמורה. ההמון כים נגרש השקט לא יוכל, הזדון וקנאת הדת קמו למטה רשע, והתאות השפלות הסירו רסן עול מלכות ומוסר, ורוח ערבי פחה הנגיד ומצוה מרחפת על פני ההום הנורא הזה. שר הפרעות הזה, אשר זה מקרוב נשא חן וחסד ושורת כבוד מאת הסולטאן, הוא נתן צו להרוג את הקעדיוו, ובאורח פלא נצל הקעדיוו ממארב שוטניו, וימלט הוא עם ציר תוגרמא דריוש פחה לאניה אנגלית, ומושל המצרים נטה את שפרירו והוד מלכותו על אנית ממלכה הנלחמת כעת בארצו.

[…]


"הצפירה", שנה תשיעית, מס' 26, 18 ביולי 1882, עמ' 201-202. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

הרעשת אלכסנדריה מן הים – 1882

1024px-Bombardamento_Alessandria_1882

אניות מלחמה בריטיות מפגיזות את אלכסנדריה, 1882. המקור: ויקישיתוף

הליכות עולם.

באלכסנדריא של מצרים הוטל הגורל. כלי המפץ החלו להשמיע את הוד קולם אימה ולדבר בלשונם לשון אש אוכלת. ביום הראשון העבר תר האדמיראל סיימור את חוף אלכסנדריא וימצא כי המצריים כזבו באמרם אליו כי יחדלו מבנות דיק על שפת הים ומבצר את המצודות ובאמת הוסיפו לעשות מלאכתם בסתר ולגול על הסוללות כלי מפץ גדולים לחסום את מבוא הים. אז שלח סיימור דברו שנית אל נציב אלכסנדריא ויוכיח להמצריים את כחשם על פניהם וידרוש למסור לו את המצודות במשך שתים עשרה שעות ואם לא, כי אז בעבור עוד יום תמים ירה יירה על העיר להבקיענה אליו. ביום ההוא נאספו שרי הממשלה תחת יד רהב-פחה להועץ מה לענות לסיימור; ובהחלטת השרים ענהו הנציב רכות ויאמר כי אין את לב ממשלת מצרים רעה על האנגלים והמלאכה במצודות שבתה. ולא ישרה התשובה הזאת בעיני סיימור כי היו נכרין דבריה שאינם דברי אמת, על כן שב והודיע ביום השני בבקר כי כעבור עשרים וארבע שעות יחל לירות על העיר. ביום ההוא הודיע גם הקאָנסול האנגלי לרהב-פחה כי יחדל למבוא במשא ומתן עם ממשלת מצרים, ולדרויש פחה כתב להגן על הכדיב  ולשמור את חייו כי הוא יערבהו ומידו יבקשוהו. ביום השלישי 29 יוני (11 יולי) בשעה השביעית בבקר עשה סיימור את אשר זמם, בצע אמרתו ויחל להטיל על מצודות אלכסנדריא כלי מות וכדורי אש. המצרים ענום גם הם באש מראשי מבצריהם אבל כדוריהם לא הגיעו עד האניות. כלי מפץ של האנגלים מטחוים במרחק שמונת אלפים מעטר ושל המצרים רק במרחק שלשת אלפים. כעבור שתי שעות נהרסו הסוללות בשלש המצודות: פהאַרוס, מאַרס, אל-קנאת; כחצות היום החלו גם שאר המצודות להשפיל קולם כי כלי מפצם נשחתו. בשעה הששית לעת ערב נדמו וקפצו פיהם כל הסוללות והמצודות הפונות אל הים ושתים מן האניות החלו לירות על הסוללות התיכונות אשר בתוך המצודה פנימה, ולפנות היום הרימו נס על המצודות לאות כי נתנו יד ויכנעו לפני האנגלים. אז העלו האנגלים כארבע מאות איש מלחים וגדוד אנשי חיל הים להחזיק משמר בתוך המצודות הנשמות. מן האנגלים נפלו חללים חמש אנשים ועשרים ושבעה נפצעו ומן המצריים נפלו רבים, כאשר הודה לו פטי-פחה שר המצודה בעצמו אף כי מספר הנופלים עוד לא נודעו; משערים כי הנפולים כאלפים איש. ערבי-פחה הסיע את חילו מחוץ לעיר עד בית נתיבות מסלת הברזל כפר-אל-דביר, מהלך שעה אחת על הדרך העולה קאירא. לפני צאת אנשי הצבא מן העיר פתח ערבי-פחה את כל בתי האסורים ויוציא את האסירים משם וימסור את העיר בידם והם פשטו בעיר ויציתו בה אש ואת שללה בזזו להם. חלק העיר אשר בני אירופא ישבו בו נעשה תל עולם, כמאה אנשים מבני אירופא אשר פגרו מלהמלט על נפשם נהרגו. וערבי-פחה כראותו את יד האנגלים רוממה זכר את הכדיב שנוא נפשו כי הוא המביא את כל הרעה הגדולה הזאת על מצרים בהחניפו למושלי אירופא ובלמדו אותם לו אלופים לראשו ויאמר לנקום ממנו את דם עבדיו השפוך וישלח מאנשי צבאו אל היכלו להרגו. ואולם מקצת אנשי הצבא חמלו על מושלם ושומרי ראש הכדיב הטו אותם בשוחד ויוציאו את הכדיב באניה וימלטו את נפשו, וכצאת ערבי-פחה את העיר שב הכדיב אל היכלו ראש-אל-דין ואנשי החיל הנשארים באמונה אתו ושבע מאות איש מצבא אנגליא שומרים אותו שם. ביום השבת בא סיימור שר האניות וקעארטרייטה קאָנזול אנגליא אל הכדיב לראותו ולחזק את ידיו וגם רבים מן הפחות שרי הממשלה באו לשחרו כבוד, כי נטו מאחרי ערבי-פשה וצבאות המלחמה הקושרים וישארו באמונה את אדונם.

ככה נפלה ביום אחד אלכסנדריא העיר ההוללה רוכלת העמים אשר בימי שלותה עלה מספר יושביה עד כדי רבע מילליאָן נפש אדם ובתיה הבנוים לתלפיות וגנזכיה המלאים גנזי אוצרות וסגולות מלכים והמדינות חרבו ונהפכו למעי מפלה. שלשה רבעי העיר חרבו וחוצותיה נשמו והעיר נפלה בידי האנגלים.

וערבי-פחה נסוג אחרו עד כפר-אל-דביר. שם יאסוף חילו ואומר לעלות לקאירא ולבצרה ולעשות משם מלחמה את האנגלים ואת כל צר ואויב אשר יבוא בארץ לכבשה. ואם לא יקדימוה אנשי צבא ממלכה אחרת לבוא ולתפוש את העיר כי אז תהי אחרית קאירא גם היא כאחרית אלכסנדריא.

וממשלת אנגליא שלחה דברה לסיימור להגיד לו את אשר עליו לעשות לאמר: כאשר יחדלו המצרים להלחם נגדך אל תשחית את המבצרים ואל תקלקל את כלי המפץ. בקש לך דרך לבוא בברית עם הכדיב ובקשהו לקחת הוא את הרסן בידו לבצור רוח העם הפרוע ולשום סדרים בארץ. המתיק סוד בדבר הזה עם דרויש-פחה וקח מפיו עצה בידיעת הכדיב או בידיעת שרי הממשלה, אם לא תוכל לראות את הכדיב. הרשות בידך להוריד מן האניות ולהעלות היבשה מלחים ואנשי חיל הים לשומם שוטרים ושומרים והודיע את זאת לשרי יתר אניות אירופא ובקשם להיות עמך בעצה אחת ולתמוך בידך.

מלבד מלאכתו זאת בנמל של אלכסנדריא שלח סיימור אניות ואנשי מלחמה תחת יד שר הצבא אוּאָלעסליי לפאָרט-סעיד לשמור על תעלת הים זועץ. גם אניות צרפת אשר עמדו נכח שם אינם מתערבים בדבר ואינם באים בדמים כי כן צוו אותם שרי הממשלה בפאריז אשר לא נחה דעתם במלחמת התנופה אשר הניפה אנגליא על מצרים. וגם אניות שאר המלכים עומדות מרחוק ואינן לוקחות לפי שעה חלק במלחמה, ורק אנגליא לבדה מדאגה מדבר פן יתבצר ערבי-פחה במצודות אלכסנדריא בעוד צירי המלכים נושאים ונותנים בקונסטנטינופול ותכבד אחרי כן העבודה להוריד אותו ממשגבו, על כן גמרה למהר לשלוף חרבה ולרושש את מבצריו בטרם ישגבם. וגם עתה עוד הצירים ממתיקים סוד בקונסטנטינופול ומחכים לתשובת השולטן אם ישלח הוא את צבאותיו למצרים, ואם לא – כי אז נכונה אנגליא יחד עם אחת משאר ממלכות אירופא להעמיד צבא וחיל במצרים להשיב את הסדרים על כנם הראשון, או לבוא היא בעצמה מצרימה ברצון שאר המלכים וברשותם. השולטן שב והחליף את שרי מלכותו והשיב את סעיד-פחה על כנו הראשון וכפי הנראה ממשלת תוגרמא אומרת להתרצות אל הצעת הצירים ולשלוח את צבאותיה למצרים. ואם לא תשלח תוגרמה את צבאותיה נתנו הצירים עיניהם באיטליא לקרוא אותה לשלוח את חילה מצרימה יחד עם חיל אנגליא, לפי שקרובה היא למקום המעשה משאר מלכי אירופא. ולבסוף נראה כי גם צרפת נכונה לשלוח צבאה למצרים לבלי תהיה היא אחרונה להשיב את נדחה ולהציב לה יד במצרים.


"המליץ", שנה שמונה עשרה, מס' 26, 18 ביולי 1882, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נמל אלכסנדריה – 1877

800px-Egyptian_and_Turkish_Fleet_at_Alexandria._(1841)_-_TIMEA

נמל אלכסנדריא, 1841. המקור: ויקישיתוף.

ידיעות העולם והטבע

אלכסנדריא של מצרים

(סוף מגליון 18)

לפני העיר פתוחים לרוחה שערי הנהרות. ושני חופים יביאו את האניות אל מקום מגמתן. הסוללה תפריד ביניהם, ותאחד את האי פהארוס העומד בכברת ארץ הלאה, עם היבשה; על מקום מגדל-עוז מגדל המאור אשר בנו בימי תלמי ואשר עתה התעתד לגלים ואבד זכרו, עומד עתה מגדל חדש כליל יופי, אשר יופיע נהרה לעושי מלאכה במים רבים, ולעוברי הים באניות. על החוף לפאת קדמה מזרחה, שם אניות ינוחו מעבודתן, יחזקו בדקיהן וירפאו שבריהן, או כי תבואנה במסה (tenir la quarantaine) ועל החוף אשר לפאת ימה, שם ישתקשקו וידגו לרוב אניות רבות ושונות אשר יכסו את כל פני המים; רכסי סלעי מגור אשר יתנשאו על פני החוף כחצי אגן הסהר, אשר הטבע ירה אבן פינתם, יסוכו בדלתים בעד גלי הים וישימו להם בריח ודלתים, המה יהיו למבטח עוז להאניות אשר תחסינה בצלם מרוח סועה וסער מתחולל, וגם מפחד אויב ישמרו את העיר, כי אך דרך קצרה תוביל בין הסלעים האלה עד היבשה, והאניה אשר תאחז דרכה בתוך התעלה הזאת תעבור לפני חצר המטרה אשר שם גדודי החיל נחתים עם מחי קבלם, והמצודה הטבעית הזאת אשר לא חלו בה ידי אדם, תוסיף עצמה להמבצרים הרבים והחזקים אשר בנה משנה המלך למבטח ומגן מפני עקת אויב, מלבד כל אלה סגורה העיר הזאת מבוא, כי חתחתים רבים בדרך העולה אל העיר, ואניה אשר מבלי דעת איך לפלס נתיב לה תבוא בתוך התעלה הזאת, עד מהרה תנופץ אל הסלעים אשר תחסום בעדה, ואשר כמוקשים ואבני נגף הושתו ליד מעגל, אשר על כן מטעם המלך והממשלה הושם לחק ומשפט, כי לכל אניה אשר תבוא העירה, סירת דוגה ואיש עתי יצאו לקראתה, אשר יובילוה בדרך הישר לבלי תתנגף על הרי נשף, ובעד זאת ישלם אדוני האניה משכורתו שלמה, לבעל סירת הדוגה כי בנפשו הוא, כי אם תאונה רעה להאניה אשר הפקדה על ידו, אז דמו בראש ועל במת מטבח יומת בעבור עשותו המזמתה.

כל החוף הומה מרב אדם, ישוקק כמשק גבים, כשלש מאות ציים אדירים מכל גויי הארץ אשר המסחר אבן פנתם, ישכנו על מפרצו, ולאנגליה וצרפת משפט הבכורה. הבית הראשון אשר חן חן יאמר לו הנוסע, הוא ארמון בית המלכות אשר למשנה המלך, העומד ביפה נוף על חבל הים, אולם לא ביפי תארו ימשך איתן מושבו אבירים בכחו, כי לא מראה לו כלארמנות מלכי אייראפא ונחמדהו, כי כבית  חרושת המעשה או כבית מעון הצבא כן מראהו, אך בגדלו ורום מעשהו יקח לב, כי גדול הוא ורחב ידים עד למאד, עדי כי יש שם מקום רחב לא מוצק לחביון עוז המון נשיו ופילגשיו אשר יאסף אל תוך הרמונו; על יד הארמון נשענים בתי המלאכה, אשר בעת הזאת כאשר תרועת מלחמה תעבור בארץ, ישמע שם כל היום וכל הלילה קול מקבות וקול גרזן קול פטיש והולם פעם, באשר שם יבנו ציים אדירים לפחת מצרים, לצאת גם הוא לקראת אויב כי תקראנה מלחמה, ועל יד הבתים האלה ישתרע הפרדס או אוצר העצים.

מבעד וממעל להבנינים האלה יופיעו מגדלים רבים ועצומים למבנה האניות, ושם יתראו כפעם בפעם עצמות תנין הים הזה, אנית המלחמה אשר עוד לא עלה עליה בשר ולא קרם עליה עורה מלמעלה, או גוית אניה אשר שתותיה מדכאים, אשר ירפו שבריה ישימו לה חתול ותחבשת להשיבה לאיתנה. מעבר לבתי האור, מלאים תשואות בתי המסכנות, אשר שם יאצרו ויחסנו כל הסחורות הבאות באניות סוחר רצוא ושוב; מעבר מזה בנוים בתי המסכנות, אשר בעד מחיר מצער ינוחו שם בשלום על משכבותם, כל הסחורות הבאות מכל ארצות תבל, ומעבר השני בנוים לתלפיות בתים רבים ועצומים תחתיים שניים ושלישים, אשר שמה יובאו הסחורות הבאות מנבכי ארץ מצרים, ויתעתדו ללכת כמוצא גולה ולעבור ארחות ימים רחוקים; כל המקום ההוא הומה מרוב אדם והמון לאומים; שם אלפי תופשי משוט, מלחים, חובלים ונושאי סבל ידיהם מלאות עבודה לטעון ולפרוק את הסחורות הרבות ולהביא כל עבודת משא אל מחוז חפצה, לקול פרש ורכב והמון גלגלים אשר כרעם בגלגל ירעימו בקול גאונם בכל חוצות אלכסנדריא, תרעישנה אזנים; קולות אדירים, לאלפים ולרבבות יום ולילה לא ישבותו, קול פטיש ומקבות בבתי המלאכות, קול מחצצים במגרות, קול שאון המכונות, קול האניות אשר במעי הדגה (דאָק) יעמדו לבקש מזור ותרופה; כחלילים יהמו, קול משחק חרבות וקול צלצלי שמע, קול תפים וכלי שיר, אשר ישמיעו הוד קולם לאנשי הצבא אשר ילמדו אצבעותיהם לקרב; זעקת המלחים והחובלים אשר יהמו בעיר, קול אדם רב אשר ירוץ איש לבצעו מקצהו, קול רעם כלי תותח אשר מעל גבעת המצפה יענו ויקראו לשלום להאניות הבאות בים, לרבבות קולי קולות האלה יעמוד האדם משמים ומשתאה, ובעיניו יפלא איזה דרך עבר רוח החיה להחיות את העיר הזאת אשר במתים נחשבה זה רבות בשנים, ולהקימה מנקרת בור קברה לראות חיי בתענוגים? אולם גם בזה ישגה ברואה ויוציא משפט מעוקל, כי אף אמנם חזות הכל תראינה עינינו בעיר הזאת, אשר מחמד עלי הפשיט בגדי אלמנותה וילבישה רקמה, אם כי גם בתוך העיר פנימה, כל חיתו גוי ואדם יחד, ברואים שונים ומשונים מכל קצות הארץ יהמו וישוקו, שם בירדונאים ששזפתם השמש וחשך משחור תארם, ועיניהם מורות זיקים וחוצבות להבות אש, פֿעללאססים בשלל צבעי רקמתם ומצנפותיהם האדומות, טורקים רמי עינים עם מכסה עורות השער אשר יכס עליהם מלמעלה, אביססינים שחורים וחשופי שת עם קווצות תלתליהם הארוכות; כושים מארץ שנער וקארדאפֿאן; נשים ערומות אשר בגד פשתן דק הוא שמלתן לעורן ופניהן חמוש בטמוון; גדודי חיל הכושים לבושי מכלול תכלת וארגמן, וחיל הים ההולכים יחפים עד המפשעה, ערבים רוכבים על סוסים דוהרים, פרשי אייראפא אשר בני כוש ומצרים ירוצו לפניהם, שואבי מים כתף עירים ועל דבשת גמלים. אם אמנם פי מחמד עלי הוא יצרם ורוחו הוא קבצם, בכל זאת לא הצליח בידו להעלות את עם מצרים משפל המדרגה אשר ירדה שמה בימי עניה ומרודיה, כאשר ידיו לא עשו תושיה לשום את אלכסנדריא לעיר אשר כבוד יאמר לה, או לבער מקרבה את המון בני האספסוף, אשר השאיר להם הזמן ירושת פלטה מהמכות אשר חלה ה' בארץ מצרים ומכל תחלואיה, ואשר שחין פורח אבעבועות יכס עליהם בצלמות, לגועל נפש כל רואה בם אם בעל נפש הוא.

[…]

אברהם אבא ראקאווסקי


"הצפירה", שנה רביעית, מס' 19, 23 במאי 1877, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אבני נגף לאניות אצל אלכסנדריא – 1863

800px-Egyptian_and_Turkish_Fleet_at_Alexandria._(1841)_-_TIMEA

נמל אלכסנדריה. המקור: ויקישיתוף.

אלכסנדריא.

לכל זמן ועת לכל חפץ. גם לחפץ הזה של אנשי אירופא הבאים אלכסנדריא באה העת – הן מודעת היא לכל באי שערי אלכסנדריא כי לא יכלה אניה לבוא אל החוף מרוב האבנים המוצקים לפני החוף. והמה היו לאבני נגף לאניות רבות. כי לא ידעו להשמר מהם כי מי הים תכסם. ורק אנשים מעט (פילאט) נמצאו באלכסנדריא אשר ידעו דרך עקלתון בים להביא האניות אל החוף. ואנשי תמיד היו על הים להראות הדרך להאניות. וחלף זה יקחו משכורת שלימה בלתי קצב מכל אניה וגם מהדאמפפשיף ומה מאד הובישו יורדי הים באניות אשר ימים רבים דרכה נפשם עוז במים עזים. מבלי מורה דרך ורק בבוא אלכסנדריא שם עמדה חכמתם. ופעמים רבות התקנאו רבי החובלים לבוא אל החוף בלתי המורים הנז'. אבל לא צלחה בידם להציל גם נפשם מני שחת. כי האניות נשבו והמה טבעו במצולות ים – רבות פעמים דרשו הממשלות הנארות מאת הפהה אשר באלכסנדריא כי יניח להם לסקל הים והוא לא מלא בקשתם. והנה בחדש העבר באה אניה גדולה מארץ ענגלאנד לחוף אלכסנדריא. ורב החובל חפץ לעשות לו שם תפארה באלכסנדריא ולא קרא להמורים הנז' להראות לו הדרך. ומדי החל ללכת ותשבר האניה וירדה במעמקי הים. מהמקרה הזאת חזקו דברי הצירים ממלכי אירופא היושבים שמה על הפחה ומפני הכבוד ומפני היראה הבטיח להם למלאות בקשתם וגם להיות בעזרתם לסקל הים מאבני נגף. ואם כי רב החובל הנז' לא קנה לו שם כבוד בחכמתו בכל זאת זכר עולם תהיה לו. כי על ידו תצלח ישועה לכל עוברי ארחות ימים הבאים אלכסנדריא.


"הלבנון", שנה ראשונה, מס' 3, 16 באפריל 1863, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.