אספת בעלי האניות בפטרבורג – 1895

תלגרמות של הצפירה

(מאת החברה הרוסית).

[…]

פטרבורג 17 (29) ינואר. באספה לאנשי החברות בעלי אניות משא להובלת סחורה ולעוברים ושבים בימים ובנהרות אשר בארצנו, יקחו חבל שלש מאות איש. מטרת האספה לשים את כל המעקשים למישור בכל דרכי מסע האניות. אחת מן השאלות הערוכות לפני האספה היא איך לשים במים נתיבה מן הים השחור אל הים הבאלטי; איך לשים לחובה על בעלי האניות לחוש עתידות לפועלים מלחים ועבדים המשרתים באניות, להכין להם שכר קצוב לעת זקנה ומחלה, גם לאלמנותיהם וליתומיהם; ענין תשלומי השכר בעד המסע באניות, ותקון הסדרים בחופי הים אשר בערי המסחר.


"הצפירה", שנה שתים עשרה, מס' 15, 29 בינואר 1895, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

סוחרי היער השולחים דוברות על פני הדניעפר – 1897

מכתבים מרוסיא הלבנה. (ה)

יום ראש השנה לנוצרים יום השוק הוא בעירנו האמעל, יום הכניסה הוא לסוחרי היער אשר ב„רוסיא הלבנה“; ובאשר כמעט כל סוחרי היער ב„רוסיא הלבנה“ הנם יהודים, לכן כל אורחי העיר בימי השוק „וואיסליא“, הנמשכים מיום הראשון לירח יאנואר עד שמיני בו, יהודים המה; וממילא מובן שכשם שחוטמיהם משונים, אף כי טפוס מיוחד לחוטם היהודי, טפוס כללי, כן גם דרכי מסחרם ביער משונים, אף כי טפוס כללי למסחרם זה: לקנות ולמכור על הספק ועל הספק-ספיקא אולי ישלח ה' הברכה במשלח ידם. אך היהודי מסוגל הוא לשלוח לחמו על פני המים באפן כזה, כאשר יעשו סוחרי היער השולחים דוברות ורפסודות על פני מי הדניעפר ואגפיו.

בראשית ימי החרף יחלק הסוחר כספו להאכרים העגלונים כי יובילו את הקורות הגדועות מהיער ויוליכון אל חוף הנהר, כאשר יכסה השלג את הארץ ודרך חלקה תהיה לנוסעים בעגלות-החרף, וממילא מובן שהימים לשנים יחשבו אצלם עדי ירד השלג ארצה, כי בלעדי השלג ישאר כספם על קרן הצבי.

השלג יכסה הארץ וסוחר היער יחליף כחו להוציא כפי יכלתו את קורותיו ורהיטיו אל החוף, אל מקום אשד הנהר בימי האביב, ואז דאגות חדשות תסובנה אותו, כי נחוץ שנית לחלק כסף להאכרים יושבי נפות „רוסיא הלבנה“ המלחים ותופשי המשוט, להשיט הרפסודות הנגבה אל הערים קרעמענטשוג, יעקאטערינוסלאוו וחערסאן.

כאשר יזורב השלג והקרח מן הנהר, אז נטל על סוחר היער להכין עוגנים, חבלים, עבותים ואניות-התיר להמלחים לתור הדרך לפני הרפסודות ומזון ומחיה לכל העם הרב אשר על הרפסודות.

כה יניח היהודי מעותיו על הספק במשך שמונה חדשים רצופים, עד סוף ירח מאי, שאז תבאנה הרפסודות למחוז חפצן יעקאטערינוסלאווה, ואז עוד בחיק המקרים יוטל גורל מסחרו, יערו ועציו, כי בצאתו מעיר יעקאטערינוסלאוו לבא חערסאנה יפגוש בצורי החלמיש ובאבני הנגף, אשר בקרקע הנהר דניעפר, הנודעים בשם „פאָראָגים“. והיה אם ההצלחה תאיר פנים אליו ולא ישב הרוח ולא יתרוממו גלי הנהר, ועברו הדוברות בשלום, ואם יעמוד רוח סערה והנהר ישא דכיו, אז לשבבים תהיינה הרפסודות, וכל הונו כקצף על פני המים היה יהיה.

אולם גם בבואו בשלום אל הנמל בחערסאן העיר עם כל רפסודותיו, לשלום מר לו מר, כי הקונים בחערסאן גם המה רבם יהודים וכל משאם ומתנם אך בהקפה הוא, וקנה הקונה את הרפסודות ונתן שטרות תחת הקורות, וסוחר היער היהודי שוב ישוב בשמחה הביתה, בזכרו שלמצער השטרות אינם מבקשים ממנו מזון לחם, בשר-חזיר ושומן, אשר בשארית דמיו ובמוח עצמותיו הספיק בכל הדרך הרחוקה הזאת להמלחים ולמשיטי הרפסודות, ובא הביתה ושב אל מסחרו, כי מסחרים אחרים הלא אין לו, והשליש את שטרותיו אצל המלוים וחוזר חלילה. אומרים אמר, כי הסוחר הרוסי ק. שלח גם הוא דוברות פעם אחת על פני מי הדניעפר ויהי בראותו את גלגולי המקרים עד בוא היער אל המקום הנועד ויאמר: „אחת נשבעתי ולא אשנה שלא אוסיף עוד לסחור במסחר כזה, אשר בטבילה אחת אֵענה ובטבילה אחת אֵעשר; דיה אך טבילה אחת לקורותי בהפאראגים וכל תקותי תרד במצולות כמו אבן“. והנה כי כן מסחר היער הוא כלו בידי היהודים לא מאשר חטפוהו בידיהם, אך באשר הסוחרים הרוסים הניחו את המסחר המלא חליפות ותמורות בידיהם, כי למסחר הזה נחוץ בטחון, אמונה וערבון-הלב, לסחור ולגול על ה' דרכי המסחר, אולי ירחם.

אבל לב היהודי גם הוא הלא בשר הוא ולא אבן, ועלול הוא איפוא להפקע ממסחר שטרדותיו והכנותיו וגלגולי סבותיו ימשכו כמעט שנה שלמה, לכן מאז ומקדם סחר היער יחלק לשלשה חלקים, ובשלש כתות יסחר מסחרו.

הכת הראשונה של סוחרי היער המה אנשים שלקחו למו יער עץ לבראו וקורותיו ימכרו ביער או על חוף הנהר.

הכת השניה המה בעלי הכסף, הקונים קורות מוכנות, גדועות וסדורות על החוף או ביער מבעלי היער שבראוהו, להוליכן אל ערי הנגב למכרן שם.

והכת השלישית המה הקבלנים המקבלים עליהם לשכור מלחים, חובלים ותופשי המשוט, לכלכלם עדי הביאם את הרפסודות אל המקום הנועד למו.

אניות-תיר כאלה בכל מפלגת הרפסודות משש עד שבע ובכל אניה ואניה ששה תופשי משוט ותיר אחד (Дубовикъ). תופשי המשוט מקבלים פרס מצער ככל מנהיגי דוברות, אבל התירים מקבלים בעד משך ימי המשיט פרס גדול; ישנם מקבלים שלש מאות רו"כ וישנם מופלאים ביניהם המקבלים שכרם בעד הזמן הקטן הזה גם שבע ושמונה מאות רו"כ.

לכל מפלגת רפסודות ממונה משגיח, מנהל העסק, ומנהל החשבונות בדרך מסעם, ולא לחנם כתב הסופר הנכבד מר לעווינסקי במאמרו „מעל מכסה האניה“, כי אספת רפסודות כזאת היא „חתיכת ליטא“ על הנהר.

הנה כי כן, בשנה הנוכחית, כאשר תמעט מכסת הרפסודות באלף ושתי מאות רפסודות, נקל להבין, כי חתיכה גדולה מליטא, חתיכה הראויה להתכבד ממנה, תהיה לבשר המת בחי, כי תחדל מקבל לשד החיים, לשד המחיה והכלכלה לתוכה. כעשרת אלפים אכרים במחוז רעציצע (פלך מינסק) ובמחוז ראגאצאוו (פלך מאהילעוו) נשארו בלא עבודת מעשה, לא נשכרו להשיט הרפסודות ולא קבלו מבעלי הרפסודות כסף קדימה ויחדלו בחרף הנוכחי מקנות בחנויות הערים סביבותם גם הדברים שהסכינו בם תמיד לקנותם, וידל משא ומתן החנונים בכל ערי המחוזות האלה, ויבואו גם המה האמעלה ליום השוק אולי ירחם ה' ויפתח למו ארובות הסרסרות.

[…]

מ. ש. קאזארנאוו.


"הצפירה", שנה עשרים וארבע, מס' 39, 26 בפברואר 1897, עמ' 2; מס' 44, 4 במרץ 1897, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית קיטור נושאת מרכבות מסע – 1896

התערוכה בניזני-נאווגאראד. (ד)

(סוף מגליון 180)

[…]

עתה נבוא אל בנין מסה"ב האוראלית. גזרת הבניה – על פי טעם הרוסים. באמצע הבנין תכירנה מקומן תבניות אנית הקיטור המפלסת לה נתיב בין גלדי הקרח הסאמארית ומעבר מרכבות המסע בארחות מים הסאמארי. המעבר הזה יצא לפעולה על פני אנית קיטור גדולה, אשר נבנתה לדבר הזה ביחוד באנגליא, שעל המכסה אשר לה נערכו ארבע מסלות מטילי ברזל. על ראש האניה תתנשא על עבי גבי עמודים סוללה מתנועעת, המתאחדת והמתחברת עם הסוללה אשר בחוף, בה בשעה אשר תגיע האניה וקרבה ובאה אל החוף, מכונת הקיטור ומרכבות המסע תרדנה חליפות אשה אחר רעותה, בעזרת אופנים צינוריים וגלגלי תנופה, מגובה הסוללה אשר לאנית הקיטור, וירדו והתיצבו ועמדו על אחת ממסלות מטילי הברזל, הערוכות על מכסה האניה, אשר יש לאל ידיו להכיל עשרים וארבע מרכבות מסע עם כל הכבודה אשר ברגליהן. כל המעבר הזה יצא אל הפועל במשך שעה אחת.


"הצפירה", שנה עשרים ושלוש, מס' 181, 24 באוגוסט 1896, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אניות-עשן מרוסלאנד לפאלען – 1857

חדשות

פרייסען

[…]

הסוחר קרל אַ ווענטשער בעיר בראָמבערג כרת ברית את הדירעקטיאן מהדאמפשיפפַֿאהרט בממלכת פאלען ובקרב הימים ילכו תמיד אניות-עשן באין מעצור מן עיר טילזוט, דרך קעניגסבערג, עלבונג, דאנציג, בראמבערג, טהאַרן עד ווארשויא, ומשם לטילזוט! מן פאלען ילכו השתי אניות הנקראות בשם „זאנדאמירסץ“ וקראקאוו ומן פרייסען ילכו וישובו שתי אניות כאלה! מהדבר הזה תצמח תועלת גדולה למסחר וקנין ולכל איש מערי רוסלאנד הקרובות לטילזיט אשר יחפוץ ליסע לפאלען בדרך קצרה ובמעט הוצאות!


"המגיד", שנה ראשונה, מס' 23, 19 במאי 1857, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נתפסה אניה עם עבדים – 1874

חדשות שונות.

[…]

ימים רבים לא נשמע כי האניות הבריטאניות הסובבות בחופי אפריקא לעצור בעד מסחר העבדים, תפסו אניה עם עבדים, וכמעט האמינו באורופא כי הברית אשר כרתה ממשלת בריטאניה עם השולטאן מסאנסיבר (צפונית מערבית אפריקא) לאסור מסחר העבדים בממלכתו ולענוש קשה את העובר על האיסר הזה, וכן האניות אשר ממשלת בריטאניה העמידה על המשמר בחופי אפריקא – כל אלה אך למראית עין עשתה בריטאניה, כי איך יתואר אשר עד כה לא צלחה בידי רבי החובלים מהאניות הבריטאניות לתפוס אניה מסוחרי עבדים.

והנה עתה מודיעים מלאנדאן כי אחת מהאניות הבריטאניות תפשה אניה אחת ערבית אשר היו בה 41 עבדים גדולים, 59 נשים, וילדים 137. השבוים האלה היו כלם אסורים בכבלים וארבעה  ימים לא התהפכו מצד אל צד, וגם איזה ימים אחרי כן לא יכלו הילדים לעמוד על רגליהם מרוב ענוי הכבלים, ושבעה עשר מהם מתו. הערביים במספר חמשה ושלשים איש בעלי האניה נאסרו מידי הבריטאנים [ו]נמסרו לידי ממשלת השולטאן מסאנסיבר לענשם קשה כמשפט.


"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 7, 25 בספטמבר 1874, עמ' 8. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מסחר עבדים ושפחות – 1873

Slave-catching_in_the_Indian_Ocean_(1873)_(14760875981)

מרדף אחר ספינת עבדים באוקינוס ההודי, 1873. המקור: ויקישיתוף

מסחר עבדים ושפחות

בימים האלה הציעו נבחרי בית מועד העם בבריטניא לפני הממשלה לאסור איסר לקנות עבדים ושפחות שחורים השבוים מאפריקא, ולשים קץ להתלאות אשר יסבלו האנשים האלה, אשר גם המה בצלם נבראו.

המ"ע הבריטאנים מודיעים את התועבות הנוראות אשר יעשו סוחרי אדם אלה עם האומללים האלה, לפני ימים לא כבירים מצאה אנית המלחמה „באלטארא“ סמוך לחוף „ראס איל באד“ (בין פרס ובין טורקיא) אניה קטנה מלאה עבדים שחורים המובלים לאייראפא למכרם שמה.

ראש אנית המלחמה חפש את האניה הקטנה ויבא לתוכה, ומה השתומם במצאו בתוך האניה הקטנה ילדים קטנים רבים חולים בחולי הפאקען, ומונחים זה על זה, ואין מרחם עליהם, וגם תשעה ושלשים עבדים גדולים מונחים על האניה נחלשים עד מאד ולא יכלו לעמוד על רגליהם.

רופא האניה בקר את האניה (בפקודת רב החובל) וימצא שלשים וחמשה חולים בחולי הפאקען, וחמשה עשר מהם מתו טרם הגיעו אל חוף באמבאיי, ורבים מאתם מתו אחר כך. אדון האניה הקטנה נתן תודה כי מספר העבדים בצאתו אתם ממקומם היה קס"ט, ובהדבק בהם מחלת הפאקען השליכום חיים אל הים! ומכולם נשארו רק עשרים ובהם ילדים בני שלש שנה, ובשרם נשרט מהמכות אשר הוכו מידי שוביהם.

„תקותנו חזקה“ (יאמרו מ"ע הבריטאנים) „כי הממשלות הנאורות ישימו לבבם למנוע את הדבר הרע הזה אשר הוא למורת רוח כל איש אשר בשם ההשכלה יתימר“.    הנ"ל.


עברי אנוכי, שנה תשיעית, מס' 7, 10 בינואר 1873, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תעלת זועץ – 1886

Suez_Canal_1882

תעלת סואץ, 1882. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

בשנת 1885 עברו דרך תעלת זועץ 3554 אניות נושאות יחד משא תשעה מילליאן טאן. לערך שלשה רבעי המספר הזה (2724) היו אני[ו]ת בריטניא, 294 אניות צרפת, 155 אניות אשכנז, 139 אניות אטליא, וסך תשעה וששים אניות אוסטריא. מכל יתר ממשלות התבל, רוסיא, ספרד, נארועגען, תוגרמה, מצרים, פארטוגאל, יאפאן, אמעריקא, דעננעמארק, בעלגיען, פרס, עברו אך מאה וארבע ועשרים אניות, נושאות משא מאתים וארבעה וחמשים אלף טאן. מספר האנשים אשר עברו באניות האלה במשך השנה ההיא, עלה לסך 201,772, מהם 112,230 אנשי חיל, והמותר סוחרים ועוברים ושבים שונים. מאנשי הצבא היו 43,817 בני חיל בריטניא (למצרים והודו), 43,655 צרפתים (לחינא), 9,575 תוגרמים (לתימן), תשעה אלפים מאה ושלשה וחמשים אטלקים (למאססואה), אלפים תשע מאות האלאנדים (לאטשין), אלף וחמשה ושבעים רוססים, אלף ושנים ספרדים, והמותר בני צבא ממשלות שונות. גם בין יתר העוברים היה החלק היותר גדול בני בריטניא, ארבעה ועשרים אלף מחמדים אשר הלכו לקבר נביאם במעקקא, אלפים ושלש מאות שבוים רוססים אשר שולחו לסיביריען, ושלשת אלפים סוחרים רוססים אשר הלכו לסיביריען או שבו ממחוז ההיא לארצם. מחיר הסחורות המובלות מבריטניא לאויסטריא לבד, עולה לסך שלשה וחמשים מילליאן לירא שטערלינג, ורוב הסחורות האלה מובלות דרך תעלת זועץ.


"חבצלת", שנה שש עשרה, מס' 29, 9 באפריל 1886, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.