מלחמת רוסיה-יפן

האסקדרא הוולאדיבוסטוקית – 1904

Japanese_cruiser_Chitose

 הסיירת היפנית "צ'יטוסה". המקור: ויקישיתוף

המלחמה.

האסקדרא הוולאדיבוסטוקית

אחרי בַּטָלָה שארכה כמעט שני ירחים החלה האסקדרא הוולאדיבוסטוקית להראות אותותיה אותות מעשים ותופיע ליד גענזאַן. תלגרמא של הסוכנות הרוסית ספרה לנו אתמול בארוכה את כל תוצאות מסע האסקדרא: שלש אניות יאפאניות הטביעה, ותקח שבי יתר ממאתים אנשי צבא עם פקידים, ואת הממרים וממאנים להכנע ולהסר נשקם – דנתה בטביעה.

אחרי שתי נסיעות (מיום 27 יאנואר עד 2 פעב' ומיום 6 עד 17 פעב') שבו האניות הוולאדיבוסטוקיות, שנמצאו אז תחת פקודת הקאפיטן רייצענשטיין, לחוף וולאדיבוסטוק ותשארנה, כנראה, על מקום אחד, תחת מחסה הבטריות של „קרן הזהב“. לא נוכל לבאר סבת עמידה ארוכה כזאת ע"י תנאי מזג האויר. אמת כי יש מעט סכנה בנסיעה בים-היאפאני בימות החורף, אבל אין זו סכנה שאי-אפשר להתגבר עליה, כאשר הראתה הנסיעה השניה של הקאפיטאן רייצנשטיין, וביתר שאת – מסע האדמירל קאמימורא (28-19 פבר'). למרות אשר בצי קאמימורא נמצאו אניות זעירות בערך, כגון הרצה “Chitose„ (ס4,480 טון) אשר בהיות הים סוער יכסו הגלים את חרטומה, בכ"ז לא לבד שהצליחו האניות היאפונית לעבור בלי פגע דרך ארוכה מפארט-ארטור עד וולאדיבוסטוק הלוך ושוב לערך (2000 מיל) כי גם סבבו במימי רוסיא יומים, וגם השליכו כדורים אל העיר וולאדיבוסטוק בהיות קור עד 14 מעלות.

והרצות הרוסיות גדולות רב יתר (מן 6675 עד 12,364 טון) ומכשרות יותר לעבור ארחות ימים, בהיות דופניהן גבוהות מעל הים כדי שש שבע רגל יתר מגובה דפני האניות של האדמירל קאמימורא, ויכלו אפוא לעמוד בפני הסערות והגלים לא פחות מן היאפאניות. מלבד באחרית פברואר היה כר נרחב לפני האסקדרא הוולאדיבוסטוקית, לבחר לה שדה עבודה, יען כי מצפון לשון-הים הקוריאית לא נראה הצי היאפאני. בראשית ירח פברואר יכלה להתנפל ולהפריע בפני עלות בריגדא אחת מן הדיויזיא השניה לחוף גענזאן, תחת מחסה רצות עתיקות; יכלה להשמיד את האסמים ובתי האוצר בגענזאן, ובזה היתה שוללת מאת הבריגדא הזאת את הבסיס הנחוץ לה למהלכה הלאה לפיניאן, ותכביד עד גמירא את מהלך היאפאנים בדרכם הקשה בין תועפות הרים.

ערך יתר קטן בנידון התכסיס ואולם רשם מוסרי חזק היתה עושה יריה על איזה חפי המערב של איי ניפאַן ויעססאַ (כגון אָטאַרו, ניחיגאטי, קאָמאטסו). אפשר היה לאסקדרא גם לחדש את מעשה השמדת אניות-סוחר, השטות בין קוריאה המזרחית ויאפאן המערבית ומחברות אותן. אכן הנכבדה בפעולות הקאפ' רייצענשטיין הָיה היתה לשוט דרך מיצר-הים הסאַנגאַרי סביב ליאפאן; למען התאחד עם האסקדרא אשר בפארט-ארטור. אמת כי התאחד שתי האסקדות האלה לא היתה נותנת לרוסים גם לפני יום 31 מאַרט את ההכרעה והיתרון על הצי היאפאני, ואולם מאַקאַראָוו היה מוצא רב תועלת בהוספת ארבע אניות-מרוץ ממדרגה ראשונה, ובפרט בהגיע התור ללכת ולהתאחד עם האסקדרא הבאלטית הנשלחת לעזרת אניותינו באוקינוס השקט.

ועל כן יש לבאר את עמידתן הארוכה של אניות-המרוץ בוולאדיוואסטוק רק בטעמים ונמוקים תכסיסיים שאינה ידועים לנו, למשל: החפץ לשמור את האניות המצוינות ולחשוך אותן לרגע מעשים כבירים ומכריעים על הים (שזה לא יתכן להיות קודם ירח ספטמבר). איך שיהיה ותכנית-המפעל של הרוסים בים שונתה עתה, והקונטר-אדמירל יעססען, שנתמנה בפקודת מאקאראוו (וזו היתה אחת הפקודות האחרונות של המנוח) במקום הקאפיטן רייצענשטיין לפקד את האסקדרא הוולאדיבוסטוקית – יצא אל הים.

ואולם בין כה וגי-החזיון למלחמת הים שונה עד תכלית. אחרי 31 מאַרט אין להעלות עוד על לב התאחדות האסקדרא הוולאדיבוסטוקית עם זו שבפארט-ארטור, והמעשה שעשו לחסום את הנמל החיצוני בפחים צפים – מוכיח כי רעיון ההתאחדות סר לזמן כביר. היאפאנים כבר חדלו להעלות צבא לגענזאן, ובריגאדות הדיויזיא השניה כבר עומדות על נהר יאלו. התנפלות האסקדרא הרוסית על גענזאן לא תוכל להרע למחנה הגינירל קוראָקי. ועוד גם זאת, כי למען הגן על חפיהם ועל סחרם בים יכולים היאפאנים עתה להפריד לזמן מה פלוגה אחת מאניות האדמירל טאָגא, פלוגה יתר חזקה מזו שהיתה לאדמירל קאַמימוּראַ בירח פברואר.

ואכן מכל זה אין עוד להחליט ולגזור אמר, כי הקונטר-אדמירל יעססען לא יוכל לעשות דבר באניות-המרוץ שתחת פקודתו. פלוגה כה חזקה ומהירת התנועה כארבע אניות-המרוץ הוולאדיוואסטוקיות תוכל, בהיותה נהוגה בשים שכל, להשביע רב רגז את חפי יאפאן וקוריאה ואת סחר-הים ובהתחמק האניות מבוא במלחמה גלויה עם האויב העצום מהן, תשוטנה ותופענה פה ושם. בכלל יש לדעת, כי אם אמנם פעולות אניות-מרוץ לא תוכלנה להראות רשם אדיר על תוצאות המלחמה, אבל מביאות הן נזק גשמי גדול ומפילות יגון על האויב. לעצור בפני מעשי האסקדרא של יעססען היו היאפאנים אלוצים לשלוח אל הים היאפאני אסקדרא עצומה (כשמונה אניות-שריון ורצות גדולות) גם להתאמץ לסגור את הרצות הרוסיות בחוף וולאדיבוסטוק, לבל תצאנה למרחב. ולחסום את וולאידבוסטוק הוא דבר קשה רב יתר מלחסום את פארט-ארטור, ואפילו אם הצליח מעשה כזה, הן יחלש כח צי האדמירל טאגא אלו תפרד מעליו לזמן כביר אסקדרא גדולה, ועי"ז היתה מתמעטת תקותו להצליח בהתנפלו להרעיש את פארט-ארטור.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 89, 2 במאי 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תקון אניות המגן – 1904

תלגרמות של הצפירה.

(מאת האגנטורא הרוסית והאגינטוריא המסחרית).

20 יאנואר (12 פעברואר) בצהרים.

פטרבורג. ביום 29 יאנ' (אתמול) באה התלגרמא הזאת מן המזרח הרחוק מאת הנציב הרוסי אל הקיסר יר"ה:

בהכנעה גדולה הנני מודיע להוד קסריותך, כי אניות המגן „צעסארעוויטש“ ו„פאלאדא“ הובאו ביום 27 יאנ. אל החוף הפנימי. באניה „רעטוויזאן“ מתקנים לפי שעה את הפרץ. תקון אניות המגן הוא עבודה מורכבת – קשה להגביל בדיוק מתי יגמר. ה„פאלאדא“ ו„נאוויק“ תמשכנה זו אחר זו אל בית-מלאכת האניות. לפי השערתי, זמן שני שבועות יהיה דרוש לתקנתן. כל שאר אניות האסקדרא שלקחו חבל ביום 27 יאנ. בקרב, ושניזוקו ביום 28 יאנ., נכנסו לחוף הפנימי לטעינת פחמי אבן ולתקון, ולפי חשבוני, בעוד שלשה ימים יהיה הכל מתוקן בהן. הפצועים פצעים קלים בקרב אניות האסקדרא סגן שר האלף זאיאנטשקובסקי והפקיד פעטראוו שהיה באניה „אנגארא“ אשר לא השתתפה במלחמה הולכים ושבים לאיתנם. מאנשי הצבא שנפצעו קשה מתו ארבעה, ולנשארים, כאשר הראתה הבדיקה, יש תקוה להתרפא. רב ממספר הפצועים באניות אחרות היה מספר הפצועים באניה „פאלאדא“. סבת הדבר רעל האדים אחרי התפוצצות הפח שהיה ממולא במיליניט. לכל הפצועים הובאה עזרת רפואה זריזה ותכופה. אתמול, ביום 28 יאנואר, סבבו אניות-המרוץ אשר לנו מסביב, ולא מצאו עקבות אניות האויב. גם בלילה, בעת השגחה פרטית של אניות הפחים והסירות אשר לנו, לא קרו מקרים ולא היתה שום התנגשות עם האויב.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 27, 14 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הורדת הדגל מאנית השריון „צעסארעוויטש“ – 1904

Tsesarevich1903France.jpg

 אנית המערכה הרוסית "צֶסארֶבִיץ'", 1903. המקור: ויקישיתוף

– הורדת הדגל. סופר „ברל. לוקל אנצ.“ מתאר סדר הורדת הדגל מאנית השריון „צעסארעוויטש“:

ביום ב', 2 (15) אוגוסט, בבקר בא אל מכסה „צעסארעוויטש“ שר פלך קיאוטשאו, בלוית שלישיו. בעמדו לפני גשר המפקד, על המכסה הנשחת עד החצי ע"י הכדורים, פנה שר הפלך אל זקן האפיצירים הרוסים, ויודיע לו, כי ממשלת אשכנז אלוצה, ע"פ חוקי הבינים, לבקש להוריד את דגל אנית-השריון, יען כי לא תסכון עוד לשוט בים. אז  נשמע קול תרועות קרן, ואל המכסה, בין שברי כלים, העמדו מלחי האניה בבגדי השרד ונשקם בידם. מראה פני אנשי הצבא כעיפים וחדלי כח אחרי ההרפתקאות שעברו עליהם. לאט הורד הדגל. אז עבר שר הפלך האשכנזי אל אניות הפחים הרוסיות וגם מעליהן הורם הדגל בסדר הנ"ל. המלחים והאפיצירים היו נרעשים ודואבים מן המחזה.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 193, 2 בספטמבר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

פקודת הרוממות – 1904

פטרבורג. כבוד אדוננו הקיסר והקסרית אלכסנדרה פֿיאדורובנא יר"ה בקרו את מחנה חניכי צבא הספנים. הנסיך הגדול אלקסיי אלכסנדרוביטש ומנהל מיניסטריום-הצי וראש המחנה ושאר נושאי המשרות הגבוהות קדמו שם את פני הוד רוממותם. הקיסר והקסרית באו אל אולם-הסעודה הגדול, וספני השומרים-לראש וחניכי הספנים נצבו שם בטור. הוד הקיסר עטה בגדי השרד של הספנים, ויברך את החניכים, ויעבור לפני הטור הערוך ויצו לקרוא לחיל-הספנים השומרים-לראש וישא אליהם מדברותיו ויאמר:

„אתם יודעים, אדונים, כי שלשום יצא האויב למלחמה עלינו. הצר עז-הנפש נועז להתנפל על משגב-מבצרנו, על הצי, בלי אשר נתנו לו כל פתחון פה לעשות זאת. ברגע הזה דרושים לארץ המולדת כחות חיל היבשה וצבא הים, והנה אנכי באתי אליכם למען ראות אתכם ולמען הגיד לכם, שהנני נותן על שכמכם משרות מיטשמאנים (פקידים), למען שום מלואים לצי אשר לנו. ובמנותי אתכם כעת כשלשה ירחים וחצי לפני המועד ובלי בחינות מוקדמות, נכון לבי בטוח, כי תראו אומץ לב וגבורה והייתם לבני חיל למלאות את התעודה הנתונה עליכם וכי תעבדו גם אתם כאשר עבדו זקני אבותיכם, אבות אבותיכם ואבותיכם בפני רבי החובלים, האדמיראלים: טשיטשאגוב, לאזארעוו, נאחימוב, קורנילוב ואסטומין לטובת ארץ מולדתנו האהובה ולתהלתה. לבי נכון בטוח, כי תקדישו את כל כחותיכם בעד הצי אשר לנו תחת דגל ואות הצלב של אנדריי הקדוש“.

קול תרועת הוררא, תרועת הידד חזקה מאד ומנגינות ההימנון ענו על דברי כבוד הדר מלכותו. אח"כ הלכו כבוד הדר מלכותם אל בית החולים, אשר שם הואילו בחסדם לחון בשיחות את חניכי הצבא החולים, ואח"כ נסעו כבוד הדר מלכותם לדרכם. חניכי הצבא לוו את הוד מלכותם ברגש עד ארמון החרף.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 26, 12 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אניות המסחר שנתפשו על ידי היפונים – 1904

המלחמה

לאודיסה באו בימים האלה מלחי אניות המסחר, שנתפשו על ידי היפונים עוד בתחלת המלחמה.

„קשה לשמוע את ספורי השבויים – מספר אחד העתונים. חייהם אצל היפונים לא היו רעים: היפונים דאגו להם ויבקשו לספר בין הרוסים ע"ד התנהגותם הטובה, אולם – הלא אבדו לנו אניות טובות, שהיפונים משתמשים בהן עתה.

הם עצרו אותנו – מספרים השבויים – עוד בטרם שנפסקו היחוסים הדיפלומטיים, המה עצרו אותנו באופן גס ובעזות לקחו מאתנו את אניות המסחר שלנו. את אניותינו לקחו מאתנו באופן כזה: לקראתנו הולכת אנית מצפה יפונית והיא מורה פעם אחת. בראשונה אין אנו יודעים את פשר הדבר. אח"כ נותנת האניה הספינה היפנית אות: „עמדו“, והיא מתקרבת אלינו. לקראתנו מעמידים את כל כלי התותח היפנים. סירה קטנה מתקרבת אל אניתנו, לוקחים את המפתחות ואת הפנקס והתעודות ובקול קורא „בנזאי“ מסירים את דגלנו ומקימים את דגלם ומובילים אותנו בשמחה ובקול תרועה. תכף אחרי בא האניה לססבו משחירים את הנשר שלנו ואת שם האניה וכותבים בשפת יפוניה שמות חדשים. הלב דואב לראות, אולם מתנחמים אנו בזה, כי עוד מעט ישלמו להם בעד מעשיהם אלה.

(הצופה)


"השקפה", שנה חמישית, גליון לה, 10 ביוני 1904,עמ' 324. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

ממערכות המלחמה – 1904

דברי הימים

ממערכות המלחמה.

כח הצי תלוי במדה גדולה במספר מבואות הים בכמות-ההכנות למלחמה ובטיבן, ובערך מבואי הים, אשר יוכל להשען עליהם. כמו כן תופסת מקום חשוב מאד מערכת החופים האלה והמרחק אשר בין כל אחד ואחד, ובין הנמלים אשר לאויב ובין מקומות מפעלי-הקרב הכי כבירים. מלבד ההכרח להכין פחם רב ומכשירי המלחמה, מלאות האניות כעת מוכניות מרכבת מחלקים רבים ושונים, אשר בכל עת הן עלולות להזקק לתקון גדול. מלבד זה דורשות המכונות החדשות חדוש וחלוף מי-המעין המתוקים, המתקלקלים לרגלי מי הים המלוחים. לסוף, בקיעי-האניות, אשר אין מפלט מהם בשעת חירום והקלקולים היתרים לא לבד שקשה לתקנם מחוץ לנמל, כי לפעמים פשוט מסוכן הוא להשאר עמהם בים. והנה בנוגע למבואי-הים נמצא הצי היאפוני במצב יותר קל מצי רוסיא. לצי רוסיא רק שני נמלים – פורט-ארטור וּוולאדיוואַסטוק. ביניהם משתרע שטח גדול של אלף וארבעים פרסאות, ולמען הגיע מחוף אחד אל משנהו נחוץ לעבור דרך לשון-הים הקוריאית אשר יהמה תמיד אם גם לא תהיו בו אסכדרה יאפונית מאניות-המוקש הנסמכות על מבוא הים הטוב ומועיל מאד ומסוגר היטב – טאַקעסיקי על איי טוּסימאַ, הנמצאות באמצע לשון-הים וכמו כן על סימאָנאָמעקי ועל פֿוזן, אשר היו גם עד עת המלחמה כמעט ברשות היאפונים. באופן כזה יכולים חלקי הצי הרוסים הנמצאים בפורט-ארטור וּוולאדיוואסטוק להתחבר איש עם אחיו רק כאשר תשבר ותנפץ פלגת-האניות היאפונית, הלוקחת עמדה מרכזית.

וולאדיוואסטוק כשהוא לעצמו נוח ומועיל הרבה יותר מפוארט-ארטור. ראשית כל לו שני מוצאים, הרחוקים איש מרעהו מרחק חשוב, ועל כן נחוצים למצער כחות כפולים נגד אלו הנמצאים במבוא-הים, למען לכוד אותו. מלבד זה המוצאים האלה עמוקים ונוחים כל כך לשחות בהם, שאניה איזו שתהיה גדולה או קטנה יכולה להכנס ולצאת על נקלה בכל זמן. לסוף, נראים עתים לא רחוקות אצל וולאדיוואסטוק חזיונות ערפל חזקים העושים את מחסום החוף הזה למסוכן מאד ולעמוד הכן בים בשעת ערפל אצל החופים המלאים שרטונים ואבנים וגם ביחס הסכנה מצד התנפלות מוקשי המות.

מלבד כל אלה שליטים בוודאדיוואסטוק זה זמן כביר ועל כן הספיקה להם העת לערוך ולכונן אותה באופן טוב מפורט-ארטור. בוואלדיוואסטוק יש מקום-חזוק בדקי אניות (דוק) גדול ורחב ידים עד להביא בו אניות שריון אסכדרניות ואניות-מצפה עוטות-צנה גדולות, ובפורט-ארטור נפקד מקום תקון אניות כזה. מובן מאליו, כי בקיעי-אניות אחדים הנעשים תחת המים, גם של מוקשי-מות, הנמצאים עמוק הרבה תחת אופק המים, מהבקיעים והבדקים הנעשים ע"י כלי-המלחמה של האערטיללריא. הבקיאים האלה יכולים להרפא מהריסותם גם בלי בית התקון, אך הדבר הזה דורש הרבה יותר זמן מרובה. בשעת חירום כידוע תיקר העת פי שבע מהכסף, אשר עולה היא בשויה עליו גם בימי שלום.

מלבד שחסרה פורט-ארטור בית תקון לפרצי אניות גדולות, לו רק מוצא אחד, ועל כן נקל הוא עד מאד לסגור את חופו ואפשר להוציא את הדבר הזה לפעלות בכחות מצערים. אך המגרעת הכי גדולה של פורט-ארטור הוא הדבר הזה: להמוצא היחידי והצר, מלבד זה, עד מאד, אשר לפורט-ארטור, עומק כל כך קטן ובלתי חשוב, עד שהאניות הגדולות יכולות לבוא ולצאת בו רק בשעת גובה-המים. גאות-המים באה פעמים ביום, ובכל פעם רק במשך שעה או שעה וחצי נעשה עומק המים של התעלה מספיק, זאת אומרת התעלה מכשרת רק בהמשך שתים שלוש שעות במעת לעת. לרגלי הסבה הזאת לא רק בהמשך עשרים ואחת שעה במעל"ע לא תוכלנה האניות הגדולות לצאת ולבוא, כי אם גם כל פלגת-האניות, בכל מתכנתה לא תוכל לבוא או לצאת בבת אחת, ואנוסה היא לעשות את זאת בכמה פעמים. הדבר הזה שולל ראשונה עת רבה ובעיות השונה באותו מעמד אפר לבוא גם לידי סכנה, גם  חרף תמיכת המצודות שעל החוף.

מאליה תוָלד השאלה: מדוע זה אפוא לא תכונן פלגת-האניות הרוסית בוולאדיווסטאק, המחונן בתועליות ובכשרונות מעשה המלחמה הרבה יותר מפורט-ארטור?

ראשונה, וולאדיוואסטוק תקפא בקרח לירחים אחדים בשנה. אך הדבר הזה עודנו חצי-אסון, כי הנסיון הראה לדעת, כי גוזרי הקרח יכולים להחזיק במשך כל החרף את המסלה שבין מחוז-האניות ובין מלא-הים. דעת לנבון נקל כי קשה לחיות בקביעות על האניות וביחוד לשחות בים בהתגבר הקור ובעת סערת-שלג, אך הדבר הזה בלבדו עוד איננו מטיל אימה יתרה על יורדי-הים הרוסים.

בנוגע ליאפאן, שלטת היא בשלשת מבואי הים ממדרגה הראשונה: קורע, סאַסעבאָ ויאָקאָסוקאָ (אצל יואהאמא) ובמבואים אחדים ממדרגה השניה. אל בנין מחוזי-האניות שמו היאפונים את לבם זה כבר באופן בלתי מצוי ויוציאו להערכתם ולבניתם כסף תועפות. על כן יש להם מקומות אחדים לחזק בדק האניות, אשר יכולות לבוא בהם האניות היותר גדולות, שורה שלמה של משקעי-מים לצורך אניות-המוקש, בתי מלאכה מהודרים ומחסונים גדולים לפחמים וצרכי המלחמה. מלבד מקומות תקון לאניות המלחמה של הצבא יש גם מקומות, אשר בעליהם אנשים פרטיים המה. כל הדברים האלה נותנים ליאפאנים את היכולת לרפא את הריסותיהם בהקדם-זמן הרבה.

נקל אפוא להבין, כמה קשה הדבר על הרוסים להגן על ערי החוף, ואם עד היום הצליחו להגן, אך בגבורתם הגדולה הצליחו, כי הכח הרוסי העיקרי איננו על הים, אך על היבשה.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 42, 3 במרץ 1904, עמ' 2-1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.