מערכה ימית חשובה (קורונל ואיי פוקלנד) – 1914

Battle_of_the_Falkland_Islands,_1914

קרב איי פוקלנד. המקור: ויקישיתוף

מערכה ימית חשובה

(מהסוכנות הגרמנית הרשמית „וולף“)

בגליון יום אתמול כתבנו, כי לא הגיעו מברקים חדשים מאת הציר הגרמני. ואולם, בשעה אחת אחרי הצהרים הדביקו הגרמנים, באולם הקריאה שלהם אשר סדרו במקום שהיה קודם הדאר הגרמני, מברק שהגיע להם מהסוכנות העותמנית הכללית (הגרמנית) שבקושטא, וזו לשונו:

סוכנות „וולף“ (שהיא הסוכנות הגרמנית הרשמית) מודיעה שלפי מברקי הסוכנות רויטר היתה פגישה ימית בין צי גרמני וצי אנגלי ליד איי פלקלנד (איים השייכים לאנגליה, באוקינוס האטלנטי, בדרום אמריקה). אניות-המלחמה הגרמניות „שרנהורסט“, „גנייזנוי“, „לייפציג“, „נירנברג“ נטבעו. האניה „דרזדן“ הצליחה להמלט. שתי אניות-פחם, אשר לוו את האניות האלו, נלקחו בשבי.

האניות הגרמניות שנטבעו הן הן אותן האניות, אשר הטביעו לפני חדש ימים את אניות-המלחמה האנגליות „מונמוט“ ו„גוד-הופ“, במימי שילי.

כנראה, שהאניות הגרמניות נמצאו מכתחילה במעמד לא-טוב לקליעה ולכן לא היה אפשר להחל במערכה נגד שמנה ושלשים האניות של הצי האנגלי.

הקוראים זוכרים את הרשם האדיר שעשה בעולם כלו מעשה הצי הגרמני הזה לפני חדש, ע"י החרבת חצי הצי האנגלי של האמיר ברדוק. זה היה בחמשי לחדש העבר, וחמש האניות הגרמניות, (ששתים מהן „שרנהורסט“ ו„גנייזנוי“ הן מהגדולות ומהטובות באניות גרמניה ושנשתמטו מנמל צינג-טאו עוד בתחילת המצור היפני) נתחברו בדרכן לשילי לאניות-המרוץ הקטנות „לייפציג“, „נירנברג“ ו„דרזדן“.

בהגיען לאיי טהיטי באוקינוס השוקט, השייכים לצרפת מצאו שם אנית מקלעים קטנה, זל שמה, ויחריבוה. משם התמידו דרכם הלאה, ותטביעינה אניות-מסחר שונות, עד הגיען לקרבת קורונל, בשילי המרכזית, לא רחוק מנמל ולפריזו. שם נפגשו בצי אנגלי קטן, בן ארבע אניות, תחת פקודתו של האמיר ברדוק, ולפני שהספיק האמיר האנגלי אף להסתדר למערכה כבר קלעו הגרמנים, לפי הודאת ה„טיימס“ עצמו, בדיוק מצוין אל האניות האנגליות.

האניה „מונמוט“ צללה אחרי חצי שעה. האניה „גוד-הופ“ נזוקה עד מאד, ותשתדל להמלט לקורונל, אך שם צללה גם היא. שתי האניות „גלזגו“ ו„אוטרנטו“ נמלטו יחד, בנזקים קלים. אניה חמשית, שהיתה שייכת גם היא להצי האנגלי, „קנופוס“, לא השתתפה כלל במערכה, כי הגיעה באיחור למקום המלחמה.

בגרמניה לא היה הגבול להשמחה ולהגאון, ובאמת מיום שהחלה המלחמה הכללית היה המעשה הימי הזה היותר חשוב כמעט, מפני שבמערכה הימית ליד הלגולנד הטביעו האנגלים חמש אניות גרמניות קטנות בערך וליד הולנדיה הטביעו רק ארבעה מפוצצים גדולים (חמשת אלפים תון על היותר להגדולה שבהן). לא כן במערכה הימית ליד שילי. שם, לא בלבד שלאחת משתי האניות האנגליות אשר נטבעו היו חמשה עשר אלף תון, אלא שכאן עמד מצד הגרמנים צי-מרחקים, בלי בסיס ימי, ואשר היה צריך להצטיד על חשבון אניות האויב, שהיה עליו לתפוס או להטביע תחילה.

Ostasiengeschwader_Graf_Spee_in_Chile

אניותיו של אדמירל שפיי עוזבות את ולפריסו, נובמבר 1914. המקור: ויקישיתוף

באנגליה, כמובן, היה הרשם עגום, אף על פי שאת כל דבר המערכה הזאת ואת כל פרטיה פרסמו האנגלים בגלוי-לב שאין כמותו, והגרמנים ידעום מהאנגלים. רק ארבעה ימים אחרי-כן נתנחמו קצת האנגלים על ידי נפילת צינג-טאו בשביעי לחדש העבר, הטבעת ה„אמדן“ בשמיני והחרבת ה„קרלסרוהה“ בתשעי.

אך בעיקר – נשאר הנצחון הימי הגרמני של מימי שילי למעשה ימי חשוב מאד.

מובן הדבר מאליו, שהשאלה היתה – מה לעשות עכשיו? הצי הגרמני נכנס לנמלי שילי להצטיד בהם, ולפי חקי העמים הוכרח לצאת מהם במשך ארבע ועשרים שעה. כבר פרסמנו ב„האור“ עצמו מברקים מברלין, לאמר שצי גרמניה הפליג לקראת הצי היפני, בן שמנה אניות, שהיה משוטט מרחק שני ימים ממקום המערכה ורדף אחרי הגרמנים לשוא. אך יש לשער, כי הודעה זו היתה „ערמה תכסיסית“ מצד הגרמנים, בשביל להוליך שולל את האנגלים.

כי אמנם, הצי היפני נמצא בצפון שילי, ולפי ידיעת הסוכנות „וולף“ עבר הצי הגרמני לדרום שילי, ומשם, דרך מעבר מגלאן, נכנס להאוקינוס האטלנטי. מטרותיו היו כנראה שתים: האחת – להתנפל על איי פלקלנד השייכים להאנגלים ולהחריב שם אוצרות, אניות, תחנות המברקה האלחוטית וכדומה (כאשר עשה כבר באיי טהיטי של הצרפתים) והשנית – להחל בהחרבת אניות-הנוסעים ואניות-המסחר הצרפתיות והאנגליות שבאוקינוס האטלנטי, זה האוקינוס היותר חשוב למסחרה של אנגליה בפרט.

ואולם, הפעם לא עלה הדבר בידי הגרמנים, מפני שכנראה כוונו האנגלים אל הערמה התכסיסית של האמיר הגרמני האלוף ספיי, (כי באופן אחר אי-אפשר כלל לבאר מהיכן באו פתאם שמנה ושלשים אניות לאיי פלקלנד, הרחוקים כל-כך מכל תנועה מסחרית). והרי, מתחילת הפגישה היה הדבר ברור, שחמש האניות הגרמניות, למרות היותן מצוינות ומהירות, לא תוכלנה לעמד בפני האנגלים, וכמו שנאמר במברק הגרמני – „עוד לא הספיקו הגרמנים לקלע, וכבר נטבעו.

עכשיו נשארה לגרמניה באוקינוס האטלנטי רק ה„דרזדן“ (היות וה„ברלין“, שהיתה בדרכה לאוקינוס זה, נתקלקלה מכונתה ופרקה את נשקה בנמל נורגי). אך גם אניה אחת יכולה עוד להזיק הרבה, לפעמים הרבה יותר מפלוגת אניות: (זכרו את ה„אמדן“!) ואין ספק שהאנגלים ישאפו לרדף אחריה ויהי מה!

הצי הגרמני של האמיר ספיי מת מות גבורים, אחרי שמלא כל חובתו לארצו ולהגרמנים יש רק להצטער – כדברי ה„דויטשה תגסצייטונג“ לאחרי הטבעת ה„אמדן“ – על העובדה המרה, שלרגלי מחיקת צי זה מעל פני הים נשאר הים כמעט חפשי לפעולותיה המסחריות של צרפת, וביחוד של אנגליה.


"האור" (לפנים "הצבי"–"השקפה"), שנה שלושים וחמש, מס' 62, 15 בדצמבר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

בדבר אבדן ה„מערקור“ – 1916

מסביב למלחמה.

בדבר אבדן ה„מערקור“.

מפטרבורג מודיעים: ע"ד אבדן הספינה „מערקור“ שעל אדותיו מדובר בהודעת השטאב, מוסרים עוד את הפרטים האלה: הספינה שטה מאודיסה לחרסון עם 200 נוסעים בקירוב. ביניהם היו הרבה חניכי-בתי-ספר וסטודנטים, ששבו לירחי-הקיץ אל ערי-השדה. במרחק עשרים ווירסטות מאודיסה, כשתי פרסאות מן החוף, פגעה הספינה במוקש, שהרס את החלק הקדום שלה כליל. הספינה טבעה במשך חמשה רגעים. שתי סירות גדולות שהורדו תיכף המימה נהפכו על שוליהן והיושבים בהן נפלו המימה. י"ג סירות שנשלחו למקום האסון לא יכלו לגשת אל האניה מפני הגלים הסוערים, אבל הן משו מן המים הרבה מן הנוסעים. אחדים מהנוסעים שטו אל החוף. באופן כזה ניצול הרוב של הנוסעים. עד עתה הריק הים 28 גויות על היבשה. מודיעים עוד, כי הקפיטן של האניה „פוטמקין“ ראה את המפץ ואת אבדת ה„מערקור“, אבל לא נגש אל מקום האסון בפחדו מפני תת-מימיות.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 141, 26 ביוני 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הממורנדום של ממשלת גרמניה ע"ד מלחמת הים – 1916

ע"ד מלחמת הים.

הממורנדום של ממשלת גרמניה.

ה„נארדד. אַלג. צט"ג“ מפרסם ממורנדום של הממשלה הקיסרית הגרמנית מיום הח' פֿברואַר בנוגע להתנהגות עם אניות-מסחר מזוינות. הממורנדום נחלק לארבעה חלקים.

בחלק הראשון מוכח, שעוד לפני התפרצות המלחמה הנוכחית נתנה הממשלה האנגלית לבעלי האניות האנגלים את ההזדמנות לזיין את אניותיהם בתותחים. בכ"ו מאֶרץ 1913 נתן הלורד הראשון של האדמירליציה אז, ווינסטון טשרטשיל, בפרלמנט האנגלי ביאורים ע"ד זה והוסיף, שהממשלה תתן לחברות האניות את התותחים, את הכדורים ואבק השריפה וגם את האנשים הנחוצים ללמד את אנשי האניה לירות מן התותחים. חברות האניות האנגליות קבלו ברצון את הצעת הממשלה. תיכף אחרי שפרצה המלחמה עלה להן לאניות-מרוץ גרמניות לגלות, שאניות הקיטור האנגליות הן מזוינות.

בחלק השני נאמר, שהממשלה האנגלית החזיקה בנוגע לאניתיה היא בנקודת ההשקפה, שאניות מזוינות כאלו נושאות אופי של אניות-שלום כל זמן שהן משתמשות בנשקן רק לשם הגנה על עצמן. לעומת זה בנוגע לאניות מזוינות של ציים אחרים קבעה הממשלה האנגלית ליסוד, שהן נחשבות כאניות-מלחמה. הממשלה הגרמנית אינה מפקפקת בזה, שאנית-מסחר מקבלת אופי של צבא, אם רק מזוינת היא, בלי שום נפקא-מינה, אם הנשק שלה משמש רק לצרכי הגנה או אם לשם התנפלות. הממשלות הנייטרליות יש מהן שאחזו בהשקפת הממשלה האנגלית ויש מהן שנטו לנקודת-ההשקפה שכנגד והיו מתנהגות עם אניות-מסחר מזוינות של הצד הלוחם כמו עם אניות-המלחמה שלו.

החלק השלישי אומר:

1) במשך המלחמה הוסיפו באנגליה לזיין את אניות המסחר. מן הדו"חח של כחות-הים הגרמנים נודע ע"ד מקרים רבים, שבהם לא רק התקוממו אניות המסחר האנגליות בנשק נגד אניות המלחמה הגרמניות, אלא גם היו מתחילות להתגרות מלחמה ראשונה, ועם זה עפ"י רוב היו משתמשות בדגלים זרים. אל הממורנדום הזה מצורפת רשימה של מקרים, שאינה מקיפה בכ"ז את כל המקרים שהיו באמת, שבהם התנפלו ראשונה אניות-מסחר אנגליות על אניות-מלחמה גרמניות, אבל מן המקרים הנקובים ברשימה אפשר להוכח, כי לא רק אניות המסחר האנגליות אחזו בשיטה זו, אלא גם האניות של ארצות-בריתה של אנגליה.

2) בתור יסוד להתנהגותן של אניות המסחר האנגליות במקרים שנפרטו צריכים לראות את ההוראות החשאיות, שניתנו להן מאת האדמירליציה האנגלית (הרבה הוראות כאלו נמסרו כאן באופן פֿוטוגרפֿי). ההוראות האלו נמצאו באניות שנתפסו ע"י כחות הים הגרמנים. בהן נאמר בפרוטרוט ע"ד האופן והתכנית של התנפלות אניות המסחר האנגליות על התת-מימיות הגרמניות. בהן יש כללים מדויקים ע"ד פעולתם של החיילים האנגלים הנמצאים על אניות-המסחר האלו ליד התותחים, ואשר בחופים הנייטרליים, למשל, אינם צריכים להיות לבושים בגדי-השרד שלהם. מן ההוראות האלו נראה ראשית-כל, כי האניות המזוינות האלו אינן מחכות לפעולות התת-מימיות הגרמניות, אלא הן נכונות להתנפל עליהן תיכף בראותן אותן. בנידון זה חשובים הם ביחוד הכללים האלה:

א) „התקנות להשתמשות בנשק המשמש למטרת הגנה על אניות המסחר“ אומרות בסעיף הד': „אין צריך להתחיל לירות ממרחק גדול יותר משמונה מאות יארד. כך יכולים לעשות רק במקרה, אם האויב התחיל כבר קודם להריק אש“. מזה נראה, כי בעיקר הדבר צריכה האניה לירות מבלי שים לב להתנהגותה של התת-מימית.

ב) „התקנות בנוגע לתת-מימיות שהותקנו בשביל האניות המזוינות למטרת הגנה“ אומרות בסעיף הג': „אם ביום רודפת תת-מימית אחרי אניה, ואם הקפיטן רואה, שהתת-מימית חפצה להתנפל על האניה, צריך הוא להתחיל לירות, אפילו אם לא התחילה עוד התת-מימית בפעולות-מלחמה, כגון בזריקת כדור או טורפידה“.

לפי זה נראה, כי הופעתה גרידא של תת-מימיצת משמשת כבר יסוד לאנית-מסחר להתנפל עליה.

בכל הפקודות האלו, שאינן נוגעות רק לתחום המלחמה מסביב לאנגליה, אלא בכל רחבי הים, הוטעם ביחוד, שצריך להחזיק אותן בסוד. זה נעשה, כמובן, במטרה להעלים מעיני העולם את העובדה, עד כמה מפירה אנגליה את חוקי העמים.

3) היוצא מכל זה הוא, שלאניות המסחר האנגליות יש פקודה רשמית להתנפל בכל מקום על התת-מימיות הגרמניות, כלומר, לנהל אתן מלחמה. אחרי שבעלות-בריתה של אנגליה מחקות את מעשיה של זו האחרונה, אפשר להוכיח, כי אניות המסחר של יתר הארצות הנמצאות בברית את אנגליה מתנהגות גם הן באופן כזה.

החלק הד' אומר:

1) כל התנאים האלה מבררים, שלאניות המסחר של האויב המזוינות בתותחים אין שום זכות להתחשב באניות-שלום. כחות הים הגרמנים יחשבו אותן אפוא, – אחרי עבור זמן קצר למן התפרסם זה, בכדי שלא להזיק לעניני הארצות הנייטרליות – לאניות-מלחמה ויתנהגו אתן כמו עם אניות המלחמה האחרות של האויב.

2) הממשלה הגרמנית מודיעה ע"ד זה להארצות הנייטרליות, למען שיזהירו בנתיניהן לבל לנסוע בעצמם ולבלי לשלוח סחורות ומשאות באניות-מסחר מזוינות של הארצות הנלחמות עם גרמניה.

הממורנדום הזה נמסר ביום החמשי, י' פֿברואר, לצירי הארצות הנייטרליות שבברלין.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 37, 13 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אבדת האניה "לוזיטאניה" – 1915

Torpedoed_Lusitania

התקפת הטורפדו על "לוזיטאניה". המקור: ויקישיתוף

אבדת האניה „לוזיטאניה“.

אבדת האניה הגדולה „לוזיטאניה“, שנטבעה ע"י תת-מימית גרמנית ליד חופי אירלנדיה, היא האבדה היותר קשה, שנשא הצי האנגלי במשך המלחמה הנוכחית.

האניה הענקית הזאת היתה רשומה בין אניות המרוץ של עזר, אבל שלטון הצי הבריטי מצא לנחוץ לבלי להשתמש בזכותו לרכוש את האניה הזאת והשאירה ברשותה של חברת-האניות „קונארד-ליין“, השולחת את אניותיה מחופי אנגליה לנויורק. לפי מדתה היתה „לוזיטאניה“ האניה הרביעית בצי המסחרי הבריטי ארחרי „אקויטניה“, „אלימפיק“ ו„מווריטניה“. על פי מהירות מהלכה היתה „לוזיטאניה“ השניה אחרי ה„מווריטניה“. מהירות זו הגיעה ל-25 ושלשת רבעי קשרי-ים בשעה. „מאווריטניה“ ו„לוזיטאניה“ נבנו ע"י החברה „קונארד“ עפ"י הסכם מיוחד עם שלטון הצי הבריטי והיו צריכות עפ"י מהירותן לעלות על כל האניות האחרות שהפליגו לארצות הברית. דבר זה הצליח אמנם. האניות הגרמניות הכי-מהירות לא הגיעו למהירות של יותר מכ"ד קשרים בשעה.

„לוזיטאניה“ הכילה 32,000 טון ארכה הגיע ל-112,5 סאז'ין. מאמריקה לאנגליה היתה ה„לוזיטאניה“ עוברת במשך זמן פחות מחמשה מעל"ע. מחירה של ה„לוזיטאניה“ הגיע יחד עם הכלים והרהיטים שבפנימיותה לסכום יותר מעשרים מיליון רובל.

בשעה שהפליגה „לוזיטאניה“ מחופי אמריקה נמצאו עליה 2643 איש, ובהם 1978 נוסעים ו-665 איש מלחים וחובלים. מן המספר הזה ניצולו לא יותר מחמש מאות איש, ובאופן כזה אבדו 2,100 איש, שביניהם היו לא מעט נשים וילדים. מן הניצולים ג"כ מתו רבים.

Bundesarchiv_DVM_10_Bild-23-61-17,_Untergang_der__Lusitania_

טביעת "לוזיטאניה". המקור: ויקישיתוף

הקטסטרופה הנוראה הזאת היא המקרה הראשון של התנפלות מוצלחה מצד התת-מימיות הגרמניות על אנית-ים גדולה. עד היום היו הגרמנים מצליחים רק בהטבעת ספינות-משא קטנות. האניה הענקית הזאת, שהיתה לה קרקעית מכופלת עם מחיצות מיוחדות בפני המים, נטבעה במשך של עשרים רגעים, כנראה, משום זה שממרחק קטן נזרקו בה שני מוקשים, שאחד מהם אשר פגע בחלק הקדום של האניה גרם, כנראה, להתפוצצות במחלקת היורות. האפשרות של התנפלות מוצלחה באה עוד משום סבות אחרות. הקפיטן של האניה, שידע עוד בנויורק ע"ד האיומים הגרמנים, לא האמין שהגרמנים יהינו להוציאם לפועל, מפני שעל האניה נמצאו הרבה אזרחים אמריקנים ידועים. ולכן לא חשב האנגלי לנחוץ לשנות את מהלך האניה ולשוט בדרך אחרת ליד החופים הצפונים של אירלנדיה, והוא שט בדרך הרגילה לאורך החופים הדרומיים של ערין לקווינסטאון. לבסוף, הנה נזרק המוקש באניה סמוך לחוף, כאשר הפחית הקפיטן את מהירות האניה קודם הכנסו אל הנמל, ומפאת זה לא היה הזרם נגד המוקש גדול ביותר. מלבד זה צריך לשים לב לספורו של רב-החובלים המודיע, כי התת-מימית זרקה את המוקש רק במרחק וירסטה אחת מן האניה.

הטבעת „לוזיטאניה“ צריכה להכריח את האנגלים לאחוז באמצעים אנרגיים במלחמה עם התת-מימיות הגרמניות. האמצעי הרדיקלי ביותר הוא כבוש זעעבריוגע, ששם ערכו הגרמנים בסיס חזק בשביל אניות המוקשים שלהם. המעופים של המעופפים האנגלים, – שאינם יכולים עם זה להיות בכל יום, – אינם יכולים להרוס לגמרי את קן-השודדים. כל זמן שהצבאות המאוחדים על החזית המערבית לא יתחילו בפעולות מכריעות ולא יגרשו את הגרמנים מפלנדריה, תוכלנה התת-מימיות הגרמניות לשוט תדיר בים האירלנדי. כמובן, גם אחרי כבוש זעעבריוגע ע"י האנגלים יכולות התת-מימיות הגרמניות למצוא בסיס להן בבורקום ולשוט אצל החופים המזרחיים של בריטניה, אבל בים האירלנדי לא תהיינה כבר פעולותיהן בטוחות. מלבד זה צריכים היו האנגלים לשלוח הרבה אניות-מוקשים עם הידרופלנים כדי להשמיד את התת-מימיות. מן ההידרופלנים יכולים בנקל לגלות את מקומה של התת-מימית אפילו בהמצאה מתחת למים בעומק של איזו עשרות סאז'ין, ואניות-המוקשים יכולות להשמידה באש-תותחים. אכן, חלק מסוים של אניות-המוקשים האנגליות עסוק עתה בים התיכון ובקולוניות גם בעבודת המשמר על הטרנספורטים המעבירים צבא אבל תחת זה יש לצרפת צי גדול של אניות-מוקשים, וגם בנין אנית-מוקש דורש רק זמן של ארבעה-חמשה חדשים.

הטלגרמות שהגיעו ללונדון מנויורק מרגישות את ההתמרמרות הגדולה שעוררה הטבעת „לוזיטאניה“ בחוגי הצבור האמריקני.

בשעה הששית בערב, בו' מאי, התאסף בוואַשינגטון המון של מאת אלף איש מסביב ל„בית הלבן“, שבו מתגורר הנשיא ווילסון.

על הככר שלפני ארמון הנשיא הוקמו במות, שעליהן התנוססו דגלי אמריקה. נשמעו נאומים. כל הנאומים קראו לממשלה לאחוז באמצעים הדרושים, כדי לענוש את הגרמנים בעד הפשע הכבד.

רובי העתונים הביעו את דעתם פה-אחד בהוספות מיוחדות, כי יבטלו את זכות העקסטריטוריאליות של המלאכות הגרמנית, וכי הגרף ברנסטורף, הציר הגרמני, יושם בכלא, כפושע פשוט. העתונים מוכיחים, שהגרף ברנסטורף ידע בבירור ע"ד הטבעתה העתידה של ה„לוזיטאניה“, שעליה נמצאו מאות אזרחים אמריקנים, וכי גם הדפיס הודעה מיוחדה ע"ז בעתונים.

הוברר, שכל הנוסעים ב„לוזיטאניה“ קבלו ביום צאתם מנויורק טלגרמות בלי חתימת-שם בהצעות להמנע מנסיעתם. המיליארדיר הידוע אלפֿרד וואנדרבילד קבל טלגרמה, שעליה היה חתום השם דז'ון סמיט, בטלגרמה זו היו הדברים האלה:

„אני יודע לנכון, ש„לוזיטאניה“ תטבע ע"י מוקש, מוטב יהיה, אם לא תצא לדרך“.

וגם על החוף לא נתנו הסוכנים הגרמנים מנוח להנוסעים ב„לוזיטאניה“, ביעצם להם במפגיע להשאר באמריקה, מפני שאחת התת-מימיות הגרמניות מחכה ל„לוזיטאניה“ ליד חופי אירלנדיה במטרה להטביע אותה ואת נוסעיה.

ה„נויורק טיימס“ דורש, כי הממשלה הוואַשינגטונית תשיב תיכף את צירה מברלין, מפני שלא נאה לאמריקה שיש בא-כחה במדינה של פושעים ושודדי-ים.


"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 97, 12 במאי 1915, עמ' 2-3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

RMS Lusitania

מאורע "באראלונג" – 1916

HMS_Baralong

סיירת הסוחר החמושה HMS Baralong. המקור: ויקישיתוף

המו"מ הפוליטי בענין „באראלונג“.

על הממורנדום של הממשלה הגרמנית בדבר רצח אנשיה של התת-מימית הגרמנית ע"י מפקד אנית המרוץ האנגלית „באראלונג“, נתנה הממשלה האנגלית באמצעותה של המלאכות האמריקנית בברלין את התשובה הזאת:

מיניסטריון החוץ, י"ד דצמבר 1915.

הוד מעלתך! – היה לי הכבוד לקבל את הודעתך מיום הששי לח"ז, אשר אליה היה רצוף ממורנדום של הממשלה הגרמנית בנוגע למאורעות, שהיו, לפי"ד הממורנדום הזה, בשעת השמדת תת-מימית גרמנית ואנשיה, בי"ט אוגוסט ש"ז ע"י אנית המרוץ של הוד מלכותו „באֵראַלוֹנג“.

על יסוד המאורעות האלה המשוערים מנמקת הממשלה הגרמנית את הדרישה, שהמפקד ויתר אנשי אנית המרוץ „באראלונג“ יהיו נתבעים לדין בעון רצח ויהיו נענשים בהתאם לפשע זה.

ממשלתו של הוד מלכותו שומעת בסיפוק-רוח גדול, אם גם בהפתעה ידועה, ע"ד דרישתה של הממשלה הגרמנית שהובעה עתה, אשר ממנה נראה, כי צריך להחזיק בעיקרים של הנהלה מוסרית של המלחמה וכי אותם המפריעים את העיקרים האלה זקוקים לעונש. בכל אופן הנה במאורע ההוא, שלרגלו נזכרה הממשלה הגרמנית פתאום, שיש עיקרים כאלה, היו האשמים המשוערים בפעם הזאת אנגלים ולא גרמנים. הממשלה האנגלית אינה מאמינה אף רגע, שיכולה להיות הכונה לצמצם את גבולותיה של חקירה משפטית.

ברור הוא, שזו תהיה פסגת אי-היושר, אם יבדילו את מאורע „באראלונג“ לבד וינהלו על אדותיו חקירה בודדת. אם נניח אפילו, שהעדיות ההן, שעליהן נסמכת הממשלה הגרמנית, הן נכונות (והממשלה האנגלית אינה חושבת אותן לנכונות), הנה תהיה בכ"ז האשמת המפקד ואנשי „באראלונג“ משוללת-ערך לעומת מעשי הפשעים שנעשו קודם על ידי האופיצרים הגרמנים בים וביבשה נגד הלוחמים והאנשים שאינם לוחמים.

בלי שום ספק תודיע הממשלה הגרמנית, כי הכמות הגדולה של האשמות כאלו תעמוס הרבה כל-כך על בי"ד, שיעסוק בהן עד שאי אפשר יהיה להשיג את המטרה. אם, למשל, נאשם מחנה שלם ברצח, בבערות, במעשי שוד ואונס, הנה , מובן מאליו, שאי אפשר לעשות חקירה ודרישה על כל אחד ואחד מן המחנה הזה ביחוד. על הטעמים המעשיים האלה אי אפשר לעבור בהעלם-עין, והממשלה הגרמנית מכירה את חשיבותם. היא תהיה אפוא נכונה לצמצם את החקירה המשפטית של הפשעים שמטילים על אופיצרי-הים הגרמנים והאנגלים; ואם אפילו הצמצום הזה לא יהיה מספיק, תסתפק בזה שתפנה את שימת הלב על שלשה מאורעות על הים שקרו במשך אותם מ"ח השעות, בעת שהטביעה „באראלונג“ את התת-מימית והצילה את האניה „ניקוזיאן“.

המאורע הראשון מתיחס לתת-מימית גרמנית, אשר זרקה טורפידה באניה „אראביק“ והטביעה אותה. שום אזהרה לא ניתנה לאנית המסחר; שום התאמצות לא נעשתה, בכדי להציל את אנשי האניה, אשר לא התקוממו נגד המתנפלים; 47 אנשים בלתי־לוחמים הטבעו בלי רחם. אומרים, שהמעשה האכזרי הזה, אם שהוא מתאים להפוליטיקה הקודמת של הממשלה הגרמנית, התנגד לפקודות שהוצאו זמן קצר קודם זה. אם אמת הדבר, הנה גדולה יותר מדת האחריות של מפקד התת-מימית. אבל להממשלה האנגלית אין שום ידיעות בדבר זה, שהשלטונות התנהגו במקרה זה לפי השיטה שהם מציעים במאורע „באראלונג“, כלומר, שהם העמידו את מפקד התת-מימית לדין בעון רצח.

Arabic_(ship)_LOC_det.4a15792

אנית הנוסעים Arabic, שהוטבעה ב-19 באוגוסט 1915. המקור: ויקישיתוף

המאורע השני קרה באותו היום. מוקשנית גרמנית פגעה בתת-מימית אנגלית, אשר נמצאה ליד החוף הדני. התת-מימית לא נרדפה לשם ע"י המוקשנית. היא נמצאה במימי רצועה נייטרלית והיתה בלתי-מסוגלת לא להתנפלות ולא להגנה. המוקשנית ירתה בתת-מימית, וכאשר נסו אנשיה לשחות אל החוף, ירתה המוקשנית עליהם, מבלי שום מטרה אחרת, בלתי אם להמית את האויב, שאינו יכול להגין על עצמו. אי אפשר להתנצל בענין דנן בזה, שהגרמנים עשו מה שעשו בעידנא דריתחא, בשעת קצף והתמרמרות; אנשי התת-מימית האנגלית לא עשו מאום, אשר יכול היה להרגיז את האויב. הם לא המיתו זמן קצר קודם זה 47 אנשים שלוים וחפים, הם לא התנפלו על אניה גרמנית ולא הביאו נזק לעניני גרמניה. עד כמה שידועה העובדה לממשלה האנגלית עשו אנשי המוקשנית הגרמנית מעשה פשע כבר נגד האנושיות וחוקי המלחמה. ומעשה זה דרש חקירה משפטית כזאת, שדורש כל מעשה פשע אחר שקרה במשך מלחמת-הים הנוכחית.

המאורע השלישי קרה כמ"ח שעות אח"כ. על אנית-הקיטור „רועל“ התנפלה תת-מימית גרמנית. האניה, אשר לא התקוממה נגד המתנפלת, התחילה לצלול. אנשי האניה ירדו בסירות ההצלה, ובה בעת שנסו להציל את נפשם, ירו עליהם מקני-רובה ובשרפנילות. איש אחד נהרג, שמונה אחרים, וביניהם הקפיטן, נפצעו קשה. העדות ע"ז, שניתנה בשבועה, אינה נותנת שום יסוד ונימוק לאכזריות הזאת. הממשלה האנגלית חושבת, כי שלשת המאורעות האלה, המאוחדים כמעט לפי זמנם ואשר לפי אפים הם דומים כמעט אחד לרעהו, יהיו נמסרים יחד עם מאורע „באראלונג“ לפני בי"ד נייטרלי, למשל, לפני בי"ד של אופיצרים של צי ארצות הברית [- הדפוס מחוק -]. אם יסכימו לזה, תעשה הממשלה האנגלית כל מה שיש [- הדפוס מחוק -] למען הוציא לפועל את החקירה ולעשות את חובתה, באחזה גם בצעדים אחרים, אשר תהיה מצווה עליהם עפ"י הצדק ועפ"י החלטת ביה"ד.

הממשלה האנגלית של הוד מלכותו מוצאה למותר לתת תשובה על ההאשמה, שהצי האנגלי חייב בגלל חוסר-אנושיות. לפי המספרים המדויקים האחרונים עולה מספרם של אנשי האניות הגרמנים, שניצולו ע"י המלחים האנגלים, – לפעמים קרובות בקושי רב ובסכנה להיות מוטבעים, – ל-1,150. הצי הגרמני אינו יכול להראות מספר כזה של ניצולים, אפשר מחוסר הזדמנות.

ובזה יש לי הכבוד להשאר בכבוד רב, עבדך (במקומו של סיר עדוארד גריי) קרין.

תשובת הממשלה הגרמנית.

הממשלה הגרמנית מסרה ביום הי"ב לח"ז להציר האמריקאני בברלין את התשובה הזאת, בכדי למסור אותה לממשלה האנגלית:

הממשלה האנגלית השיבה על הממורנדום הגרמני ע"ד מאורע „באראלונג“ בזה, שמן הצד האחד היא מטילה ספק באמתת הידיעות שהומצאו לה ע"י הממשלה הגרמנית, ומן הצד השני היא מטילה אשמה על כחות הצבא הגרמנים בים וביבשה, שקודם לזה עשו פשעים רבים נגד חוקי העמים והאנושיות אשר לא קבלו עונש, ולנוכח זה מאורע „באראלונג“ אינו חשוב. ואולם לאשמה זו שהיא מטפלה לא הביאה הממשלה האנגלית שום הוכחות, אלא הסתפקה בזה, שהביאה שלשה מאורעות בודדים שקרו במלחמת הים ושבהם עשו, כביכול, האופיצרים הגרמנים מעשים נגד חוקי העמים. הממשלה האנגלית מציעה למסור את המאורעות האלה לחקירה לבי"ד של אופיצרי-הים של ארצות הברית האמריקניות, ובתנאי זה היא נכונה למסור לאותו ביה"ד את מאורע „באראלונג“.

German_UBoat_U27_Sunk_19_August_1915_with_crew

הצוללת U-27, שהטביעה את אנית הנוסעים "אראביק". המקור: ויקישיתוף

הממשלה הגרמנית מוחה בכל תוקף נגד האשמות הכבדות ושאינן מיוסדות בראיות, אשר הממשלה האנגלית מטפלה אותן על הצבא והצי הגרמני. כמו כן היא מוחה נגד ההשערה, שהשלטונות הגרמנים לא הענישו את האשמים במעשי פשע. הצבא והצי הגרמני ממלאים גם במלחמה הנוכחית את חוקי העמים והאנושיות, והחוגים השליטים משגיחים באופן נמרץ, שכל העבירות בנידון זה תהיינה נחקרות ונענשות.

גם שלשת המאורעות שהובאו ע"י הממשלה האנגלית נחקרו בשעתם היטב ע"י השלטונות הגרמנים. עם זה הוברר, שבשעת הטבעת אנית הקיטור האנגלית „אראביק“ ע"י תת-מימית גרמנית, נוכח מפקדה של אותה התת-מימית, כי אנית הקיטור אומרת לכונן את שיטה לעומת התת-מימית ולבתקה, ולכן הגין רק על עצמו, בשעה שעבר לידי ההתנפלות. ביחס להמאורע השני שנזכר בדבר מוקשנית גרמנית שהתנפלה על תת-מימית אנגלית במימי דניה, הוברר, שבמימי הרצועה ההיא בא לידי קרב בין שתי האניות האלו ועם זה הגינה על עצמה התת-מימית באש תותחים; הממשלה האנגלית יכולה פחות מכל לדבר על הפרת הנייטרליות הדנית, אחרי שכחות-הצי האנגלים התנפלו פעמים רבות על אניות גרמניות במימי רצועת נייטרליות. בנוגע להשמדת האניה האנגלית „רועל“, הנה בזה הוצאו לפועל אמצעי-הנקם, שעל אדותם הודיעה הממשלה הגרמנית בפברואר 1915; אמצעי הנקם האלה מקבילים לחוקי העמים, מפני שאנגליה מתאמצת לסגור, בניגוד לחוקי העמים, את מסחר הים בין הארצות הנייטרליות וגרמניה, למען הפריע בעד הובלת מכולת וצידה לגרמניה ולמען הרעיב את העם הגרמני, ואשר בעד זה צריכה הממשלה הגרמנית לאחוז באמצעי-נקם מתאימים. בכל שלשת המקרים האלה התכוננו כחות-הצי הגרמנים רק להשמיד את אניית האויב ולא לרצוח את אנשי האניות, שחפצו להציל את נפשם; [השמועות ש]החיילים הגרמנים רצו להשמיד את אנשי האניות, אינן נכונות.

הצעת הממשלה הבריטית למסור את שלשת המאורעות הקודמים לחקירה יחד עם מאורע „באראלונג“ לבי"ד-צי אמריקני, אינה יכולה להתקבל על ידי הממשלה הגרמנית. היא מחזיקה בהשקפה, שהאשמות הנטפלות על אנשים מכחות-המלחמה הגרמנים צריכות להתברר על ידי השלטונות הגרמנים, אשר הם לא יהיו משוחדים בנידון זה וגם יוציאו את הפסק הצודק. הממשלה הגרמנית לא הציעה לפני הממשלה האנגלית גם היא דרישה אחרת, מפני שאינה מפקפקת אף רגע, שבי"ד של אופיצרים אנגלים יעניש כראוי על הרצח הזה, שנעשה במעל ובמורך-לב. הדרישה הזאת היתהת עוד צודקת יותר, באשר העדויות שהוצעו לפני הממשלה האנגלית במאורע זה היו של עדים אמריקנים, כלומר, נייטרליים, המוכיחים את אשמת המפקד והחיילים של ה„באראלונג“.

האופן, שבו השיבה הממשלה הבריטית על הממורנדום הגרמני, אינו מתאים לפי צורתו ותכנו לחשיבותו של המאורע ועושה לאי אפשר בשביל הממשלה הגרמנית לשאת-וליתן עמה עוד בענין זה. הממשלה הגרמנית מאשרת אפוא בתור תוצאות המו"מ, שהממשלה האנגלית השאירה את הדרישה הצודקת לעשות חקירה במאורע „באראלונג“ בלי תוצאות באמתלות תהו, ועשתה בזה את עצמה אחראית בעד הפשע הכבד נגד חוקי העמים והאנושיות. כנראה, היא רוצה ביחס להתת-מימיות לכפור באחד מהסעיפים הראשונים של חוקי-המלחמה האומר, כי על אויבים הנמצאים מחוץ לקרב צריכים לחוס. היא חושבת להפריע באופן זה בעד התת-מימיות הגרמניות מלנהל את פעולות המלחמה שלהן.

אחרי שהממשלה האנגלית דחתה את הדרישה להעניש את הפושעים במאורע זה, רואה עצמה הממשלה הגרמנית נאלצת לקבל על עצמה את הענשת הפשע ולאחוז באמצעי-הנקם המתאימים לו.

ברלין, 10 ינואר, 1916


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 14, 17 בינואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

התת מימיות הגרמניות הטביעו כאלף אניות עד היום – 1916

מסביב למלחמה.

מעשיהן של התת-מימיות.

סופרו של ה„נעווע ראטערדאמ. קוראנט“ כותב, לפי"ד ה„ברל. לאָק. אנצ.“, כי למן היום, שבו הודיעה גרמניה, בט"ו פברואר 1915, ע"ד המלחמה התת-מימית, הטביעו התת מימיות הגרמניות והאוסטריות-אונגריות בס"ה כאלף אניות, עד היום, ובהן 620 אניות אנגליות. מ-620 האניות האלו היו 569 אניות-מסחר ונ"א אניות-מלחמה. מ-569 אניות-המסחר היו 358 ספינות-קיטור, י"ט ספינות-תורן, 127 ספינות-דוגה, 54 סירות-דוגה וסירת-מוטור אחת.

צרפת אבדה 74 אניות, ובהן 43 ספינות-קיטור, 13 ספינות-תורן, 30 ספינות-דוגה, ט"ו אניות של צי-המלחמה.

מאניות רוסיות הוטבעו 41, ובהן 14 ספינות-קיטור, 15 ספינות-תורן, וי"ב אניות של צי-המלחמה.

איטליה אבדה בחדש האחרון אניות רבות, 69 בס"ה, ובהן 34 ספינות-קיטור, 22 אניות-תורן, סירת-מוטור אחת וי"ב אניות של צי המלחמה.

בלגיה אבדה 4 ספינות-קיטור, 2 ספינות-דוגה, סירה קטנה אחת וסירה אחת המשמשת מגדלור.

מן הארצות הנייטרליות נשאה אבדות כבדות ביחוד נורווגיה, אשר אבדה 80 ספינות. 51 ספינות-קיטור, 26 ספינות-תורן, 2 סירות-מוטור ומגדלור אחד; דניה אבדה 22 אניות; י"ז ספינות-קיטור וה' ספינות-תורן. שוודיה אבדה 20 אניות: 15 ספינות-קיטור וה' ספינות-תורן. יון – שבע ספינות-קיטור. ספרד – שלש ספינות-קיטור. פורטוגליה – סירת-מוטור אחת. יאפוניה – חמש ספינות-קיטור. מאניות הולונדיות אבדו עד היום שלש ספינות. אמריקה אבדה ספינת-קיטור אחת. חמש ספינות אמריקניות אחרות אשר נפגעו לא ירדו מצולות. ברזיליה אבדה אף היא ספינת-קיטור אחת.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 173, 2 באוגוסט 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הודעת האנגלים ע"ד הקרב עם "גרייף" – 1916

מסביב למלחמה.

הודעת האנגלים ע"ד הקרב עם „גרייף“.

לפי"ד „רייטר“ מודיעה האדמירליציה האנגלית, כי בכ"ט פברואר פרץ קרב בין אנית-המרוץ העוזרת הגרמנית „גרייף“, אשר שט[ה] בתור אנית-מסחר נורווגית, ובין אנית-המרוץ האנגלית „אלקאנטארה“. הקרב הזה הביא לידי אבדן שתי האניות. האניה הגרמנית אבדה בעקב כדורי התותחים וה„אלקאנטארה“ (בעלת 15,850 טון) על ידי טורפידה שנזרקה בה. חמשה אופיצרים ו-115 איש מאנשי ה„גרייף“ נלקחו בשבי. האנגלים אבדו חמשה אופיצרים ו-69 איש. צריך להטעים, כי האויב ירה בכל העת למרות הצבעים הנורווגים שהיו מצוירים על האניה. הידיעה הזאת מתפרסמת עתה, מפני שמן הידיעה האלחוטית הגרמנית מתברר, שלהאויב נודע, כי „גרייף“ שרצתה לחקות את מעשיה של „המאעווע“ נהרסה בטרם הספיקה לעבור דרך שורת המשמר שלנו.

לזה מעירה הסוכנות של „וואלף“: מובן מאליו, שהאניה „גרייף“, אם גם השתמשה קודם במרמת-מלחמה המותרת, הרימה בשעת התחלת הקרב את הדגל הגרמני.

Grief-Alcantara_1916

הקרב בין סיירות הסוחר החמושות RMS Alcantara ו-SMS Grief; המקור: ויקישיתוף

להלן מודיעה סוכנות „רייטר“ מום הכ"ה מארץ: מן הפרטים של הקרב בים הצפוני בכ"ט פברואר נראה, כי הקרב היה נמרץ מאד. אונית-האויב היתה מזוינת הרבה יותר מ„הגרייף“. האניה האנגלית ניזוקה קשה, אבל בכל זאת נראה היה, שהיא תצא כמנצחת, אפס, היא נפגעה בטורפידה. שתי האניות המטירו כדורים אחת על רעותה עד שנהרסו לגמרי. מקודם נטבע[ה] „גרייף“ ואח"כ ה„אלקאנטארה“. תיכף מהרו למקום הקרב אניות-מחבלות אנגליות אשר הצילו את הטובעים. כפי שמודיעים, הטביעו המחבלות גם תת-מימית גרמנית אחת. הגרמנים שנלקחו בשבי הובאו לעדינבורג. אחד מהם מת ונקבר בכבוד-צבא.

הערתה של סוכנות „וואלף“: כפי שמודיעים לנו ממקור נאמן, אינה נכונה כלל הידיעה בדבר הטבעת תת-מימית גרמנית.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 73, 28 במרץ 1916, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.