מלחמת העולם הראשונה

הצוללת U-9 בים הצפוני – 14 בנובמבר 1915

Besatzung des U-Bootes U 9

צוות הצוללת הגרמנית U-9. המקור: ויקישיתוף

“U.9„ בים הצפוני.

(מתוך פנקס הרשמים של משתתף. *)

מעבר לנשיאי העבים הרבים שקעה דומם השמש האדומה מטה, מטה. על פני הים מרחפת רוח צפונית-מערבית ומכה גלים במי-הים הדלוחים, הבאים עם מוצאו של הנהר „אמס“. תרשים וצרורות נגרפים עם הזרם הזועף, מלא-הקצף. בהמולה ושאון רודפים הגלים זה את זה, רודפים ונשברים, נשברים ומתגוללים הלאה. מרחוק באים הזרמים, קצפם יז כקצף העולה מנחירי סוסים אבירים, הם זורמים קדימה, קדימה למרחבי אין-קץ אל-יד החוף, עומדות זו אחר זו שש צוללות, כש„פניהן“ מועודת אל המרחב ול„אחוריהן“ הן מחוברות ב[?]קרות-של-ברזל אל העגן הגדול, התקוע באדמת החוף הטחוחה. המים גאו, הגלים מכים בצוללות, נשברים ומכלים שארית-קצפם בשפה המשתרעת לפניהם. הצוללות מחכות לשפל, שיתן להם את האפשרות להפליג צפונה-מזרחה, אל מרחבי הים הצפוני, אל מקום-המשמר.

השעה השמינית צלצלה. בצוללת הובאו כל הסדרים הדרושים, איש איש על משמרתו, המכונות החלו את פעולתן, המים נחצו – ולאט-לאט מחליקות הצוללות אחת-אחת, והצוללת “U14„ מנהלתן, אל תהום-האפלה. עלטה ודומיה… אורם של המגדלים, הממלאים תמיד את המעבר אל חופי-הים הצפוני כבה; רק מהגבול ההולנדי מגיעים עוד קיים, קיים של אור כהה, חודרים רך האפלה – ומשליכים צללים רועדים על פני התהום הגונחת. חשך, והחשך כמה טוב הוא לנו, כמה מועיל. רגעים אחים עוברות הצוללות מעל פני המים. הנסיעה היא יותר נוחה… עודנו נסחפים עם זרם מי-הנהר, צפונה! כח המרוץ מגיע לארבעה-עשר קשרים, מזמן-לזמן אנו צוללים יותר ויותר, צוללים ומופיעים שוב על-פני המים, מעין תמרונים של „ימים כתקונם“…

– – – על הצוללת המנהלת „U14“ מבריק ניצוץ של אור. מן הנטיה הצפונית-מערבית ענה לעומתו ניצוץ שני – אנו נפגשים עם התחנה Barkum. בסירוגין מחליקים על פני הגלים הפזיזים סימני האור, הנמסרים מן התחנה הנזכרת. רעיון גדול, ניצוצות קטנים.. כתב-האור! וממששים המה האורות, מגששים באפלה, מחטיאים לרגע את המטרה, עד שהם קולעים אל המקום הדרוש. השפה האלמת פוסקת, ושוב – רק המית הים האלם העלוב.

אך שוב ניצוצות של U14, מתוך מגדל-הצופים, הנטוי רק מעט מעל לשטח-המים. הצוללת עושה נטיות שונות, ואחריה גם חמשת הצוללות הנותרות. סימני אור, ניצוצות ושוב עלטה. על יד התחנה Burkum נמצא המשמר של צלבני ציינו. אנו מפליגים מערבה, והפעם הצוללת „U9“ בראש. יותר ויותר אנו קרבים אל שלשלת האיים האחרונה של מולדתנו האהובה בחופי הים הצפוני, ומאחרי האיים האלה רובץ התהום הפעור וער. פעולת המכונות הפנימיות של הצוללת חלשה. עומדים אנו איש על משמרתו כשאנו לובשים אדרות קלות ומביטים רק נכוחה, הימה. הוצאתי לרגע את שעון הכיס אשר לי, שלוח-ספרותיו מואר מאליו. השעה העשתי עשרה הגיעה. גשם קל זלף על פני הגלים. כוכבים אחדים נראו פה ושם בעלטה, ומאחורי הצוללת נצבו הגלים כמו נד, הם סואנים ומכים, זועפים ושוטפים – אך אנו קדימה! מתוך העלטה רואים אנו חלקי הגוף הענקים של צלבן. הולכים אנו וקרבים. זוהי אניתנו המשורינת „לייפציג“. – ושוב מחליפה צוללתנו סימני אור עם גשר-המפקד של ה„לייפציג“. בכל הסביבה השלך הס. U14 התקרבה אל הצלבן, קבלה אי-אלה פקודות קצרות, שבה ותתרחק. מן הגשר נראו שוב פקודות בצורת קרני אור חשמליות. U9 קלטה את הקרנים – ותתקרב. על שאלת מפקד ה„לייפציג“: „מי הצוללת?“ ענתה זו האחרונה: „U9 – – – „מוילהלמסהפן מודיעים לי בניצוץ-חשמלי, כי על מוצא הנהר שלדה, בבלגיה, הולכים ומתקבצים כחות ימיים של האויב. U9 תסור מיד לתחנת “Hoek Van Holland„ לפעל שם כפי יכלתה. נסיעה מוצלחת“. – – – זו היתה הפקודה החדה, שנמסרה לU9 בנצוצות-חשמליים ע"י השחרחוק מגשר-המפקד של ה„לייפציג“. הצוללת חכתה עד אשר יעבר הצלבן את דרכו, ואחר הפליגה בחדות לעומת התעלה של כלה-דובר. „לפעולה“ ! „לפעולה“ ! היו קריאותיו המזרזות של מפקד הצוללת.

ערפל קל השתרע לפנינו; במזרח אמנם כבר החלו אורות השחר מבצבצים ועולים, ואולם אנו עדיין שרויים באפלה. עברו רגעים רבים, האורה מאחורינו הולכת ומתפתחת. גם לפנינו הרחק, מבקיעות ומופיעות קרני-שמש הבקר, שמי התכלת הרחבים המשתרעים מעלינו מוארים… אנו ממשיכים את דרכנו בזהירות וזריזות. הצוללת צללה תחת המים, משקפות-הראיה ויתר המכשירים הדרושים נתכוננו. לתוך השפופרת הגדולה אני משקיף ורואה מסביבי רק שמים. שמים ומים !

השעה החמשית. מפקד-הצוללת המליט אי-אלה פקודות שנונות מעמדתו על-יד משמרתו: מרחוק, בקצה האפק, נראים לו שלשה תמורי-עשן דקיקים, מקבילים זה לזה; התמורים מתפתחים מרגע לרגע: אלה צריכות להיות אניות גדולות. מהומה לרגע קט קמה בצוללתנו. לב כלנו רעד בין שמחה לתקוה. למעלה, סמוך למגדל-הצופים עמדנו ונבט, ונתבונן היטב, היטב.

„שלש אניות מסחר“! אבל לא – אניות מסחר לא תסענה בלויה „משולשת“.

„לצלל! „האויב עלינו!“ – צעק המפקד. נטינו את המשקפת בחצי-מטר מעל לפני-הים. הגלים שהכו בצוללת כסו אותה מפעם-לפעם וגם את הזכוכית-המגדלת שבקצה השפופרת; המחזה נעשה לעינינו יותר ויותר ברור: הנה המעשנות, הנה גם התותחים הכבדים, כאלו זה עתה קמו מתנומתם בליל-האפלה שעבר ויפערו את לועם הרחב – ויפהקו! „זהו הצי האנגלי!“ נזעקנו. כן, עכשיו הוא מתגלה לפנינו בכל הדרו. עפ"י מבנה האניות, הרכבת תותחיהן, הכרנו עם דמדומי הבקר את האניות: „אבוקיר“, „קרסי“, „הוג“. נסיעתן היתה אטית. בסירתנו הרגשה תנועה חזקה: „לעבודה אחים, לעבודה“! –

SM_U_9_800px

הצוללת U-9 לפני המלחמה. המקור: ויקישיתוף

צללנו מתחת לפני המים לבל יגלונו האנגלים מתרניהם, הקטנו בצוללתנו את האור החשמלי ומכונות הספקת-החמצן לנשימה החלו את פעולתן. אנו נמצאים כששה מטר מתחת לפני המים. תוצאות פעולתנו עכשיו תלויות רק בכוון מהירות הנסיעה, בדיוק המרחק והנטיה; עלינו רק לסדר תכניתנו בחשבון מדויק. לכלי-הראיה איננו נזקקים יותר. סדרנו בלוית-המפקד ציור קל, שיסמן לנו את איכות-ההתקפה על האויב הנמצא בקרבתנו, אנו צריכים להמצא קרובים מאד אל האניות, רק כארבע מאות מתר מבדילים בינינו ובינן. וכעת מוטל עלינו תפקיד-הנסיעה היותר כבד, עלינו לדייק בכוון החשבון. עלינו למגדל-המצפה, אחר שבצוללת למטה היו כל המכשירים מוכנים לקרב ורמוני-התרפיד הפלדיים מוכנים להתפרץ עם כל הגה קל.

אנו מתרוממים קצת למעלה, מתרוממים ומביטים… עוד מבט אחד על הקרסי היפה – ואנו צוללים! מפקד הצוללת שלנו הספיק לכון את חשבונו בדיוק; רק עוד מאה מתר בינינו ובין התיכונה שבשלשת אניות האויב. לרגע רבתה התכונה על-יד מכונת-הקלע, ותרפיד מבריק יצא מתוך סירתנו, חצה בשריקה את המים… שניות אחדות חלפו… ורעד נורא זעזע את סירתנו הקטנה וקול המיה איומה הביאו אלינו הגלים… מעין זרם חם מלא את חדרי לבבנו; ואולם עוד טרם כלתה העבודה: שתי האניות הנותרות עודן מטילות חפשי. השניות נהפכות לנו לרגעים ואלה לשעות תמימות. כל שניה ושניה מביאה עמה פקודה חדשה: המפקד עומד ועושה את שלו במרץ ועיניו מפיקות אמץ.

אנו משקיפים בסקרנות מרובה דרך השפופרת הנטויה. הקרבנות נראים דרכה לעינינו בכל צורתם האיומה; הפוכה על צדה רואים אנו את לויתן-הברזל הענקי. המכונות והברגים עודם נעים, אבל מעלים רק רוח בתנועותיהם ולא קיטור. היא צוללת מרגע לרגע והמים האדירים מכסים לאט-לאט את בן-הצי האלביוני.

שני הצלבנים הנותרים מתקרבים אלינו; אבל מתוך תנועותיהם נכר, שאינם מרגישים כלל על מציאותנו; תותחיהם טרם הוכנו לפעולות-קרב; בטח חשבו כי אחד המוקשים היה בעוכרי בת-לויתם השלישית.

בינתים רבתה בסירתנו השמחה. בשורת-הנצחון הובאה חיש אל חברינו הנמצאים במדור התחתון של הצוללת ומחכים בקצר-רוח לתוצאות פעולותיהם. קריאות „הידד!“ לקיסר ולאומה הגרמנית זעזעו את ארבעת הדפנות של הצוללת הקטנה.

הספקתי עוד להציץ דרך מגדל-הצופים ואראה את המעשנה השלישית של „קרבננו“ הולכת ומתכסה בקצף-הגלים; עוד רגע והיא צונחת לנצח האניה האדירה. הקוים הראשונים של שמש 23 ספטמבר מאירים את חלקה התחתון של האניה ולאורם אני קורא את האותיות המוזהבות “Abukir„ ותוך כדי לקוט-האותיות עולים על לוח זכרוני רגעים היסטוריים גדולים, זכרונות נפוליון וציו הגדול, שנשמר ע"י המפקד האנגלי נלסון Tempora mutantur…
אחרי רגעים אחדים שטו עוד פה ושם קרשים שונים וחלקי-תרנים, מעשנות ודומיהם; אחדים ממלחי-האניה נלחמו בחרף-נפש עם הגלים ויחישו להם מפלט אל סירות-ההצלה שנשלחו להן מאת שני הצלבנים הנותרים.

– – – צללנו בשנית… אחרי פקודות קצרות וכוון-המרחק ודיוק הפעולה, עזב כדור שני את שפופרת המקלע… חמשה רגעים עברו… וגם הקרבן השני כרע. נשארנו על עמדותינו כנטועי-מסמרים, הלומי שכרון-הנצחון. מתוך קנה הראיה רואים אנו את האנגלים המתקבצים על מכסה הצלבן השלישי, שנותר להם לפליטה… בודקים דרך שפופרותיהם, מחפשים אנה ואנה – לראות אי-מזה נפתחה הרעה…

אנו לא זזים. אמנם האויר בסירתנו הולך ונשחת, וכמות החמצן הנכנסת על ידי מכונות העבוד אינה מספיקה, אבל אנו צריכים עדיין לשהות סבלנות, סבלנות!. רק אחר כשעה תמימה יכלנו לעלות לזמן מה מעל לגלים שרעשו מתוך פרכוס מאות המלחים… שאפנו אויר צח ושמש הבקר חממתנו!…

המפקד מוסר שוב אי אלה פקודות שונות… שוב הכנות מרובות על ידי המכונות הפנימיות ומכונות הראיה השונות… ואנו צוללים בשלישית. האניה השלישית עומדת במרחק של מאה מתר ממולנו. עבודת ההצלה והטפול באומללים הרבים עכבה אותה כנראה ולא נתנה לה להמליט לכל הפחות את עצמה לשלל…

– – שתי יריות תרפיד פלטו שוב מתוך לוע הצוללת שלנו, אחר דומיה ממושכה של רגעים, שבהם התכונו המפקדים אל מטרתם… שתי היריות קלעו בבת אחת בבשר הברזל ותבקיענה אותו… שאון נורא קם על הים. דומם צללה גם השלישית…

ובזה כלתה מלאכתנו…

800px-SM_U9_Postcard

גלויה המנציחה את עלילותיה של U-9. המקור: ויקישיתוף

התרחקנו למרחק של חמש מאות מתר ממקום האסון. כעת בודאי לא תהיה בנו יד האויב לרעה. לועם של התותחים הכבדים מלא מים, כתנין הפוך מוטל גם הקרבן השלישי והאחרון לפנינו, כארונו של מת. ויודעים אנו שלמאות מצאו פה קבר מלחיה של „מלכת הימים“, וגם בלבנו עד עדיין הרגש האנושי, אותו הרגש „הברברי“ שמנו בנו אויבינו גם הוא יודע גבול. כעין עננה של תוגה מעיבה את נצחוננו – אבל יחד עם זה חשים אנו כי גדול ויקר לנו הנצחון הזה!.

אחרי רגעים אחדים הרגשנו, כי פה ושם מתגלות עוד סירות-תרפידים של האויב, הבאות לפרע לנו כגמולנו. הנה אחת, שלש, חמש – – – זוהי פלוגה מזוינה של שש סירות הרודפת אחרינו בכל עז בנטיה מזרחית-דרומית. היינו נאלצים לרמות את הרודף ולעבר לנטיה אחרת, אל המערבית-דרומית; צללנו תחת המים לשלשה, ששה ושמנה מתר. פקודותיו של המפקד חדות ושנונות – רגש השמחה פועם בלבבנו. במהירות אנו נוסעים הביתה, להביא בידים רועדות את הנצחון הצעיר לימתנו האדירה.

תרגם: רוממתי-עזר.

*) מפני ההסגר הימי ששמה גרמניה ביום 18 פברואר ש"ז על חופי אנגליה בעזרת צוללותיה הננו מוסרים בזה תיאור של נסיעת הצוללת הגרמנית הידועה “U 9„, שנחלה לה ולצי הגרמני נצחון מזהיר בהטביעה שלש אניות שריון אנגליות: „אבוקיר“, קרסי“, „הוג“ ביום 21 ספטמבר על יד Hoek-Van-Holand. – המערכת.


"החרות", שנה שמינית, מס' 48, 14 בנובמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצוללת העותמנית "מסתג'יב" – 22 בנובמבר 1915

Turquoise-ELD

הצוללת הצרפתית "טורקואז" שנלקחה שלל על ידי הטורקים. המקור: ויקישיתוף

הצוללת „מסתג'יב“.

ממשרד-הידיעות העותמני הרשמי בדמשק הגיעו לתחנת-הצבא בירושלים הפרטים האלה בנוגע לצוללת הצרפתית ששללו התורקים במיצר הדרדנלים:

ביום הרביעי שעבר, 28 תשרין-אואל, הובאה לקושטא הצוללת הצרפתית „טורקואז“ שטבעה במיצר ע"י התורקים, שהוציאוה אח"כ, בתוך רעם תותחי האויב שהשתדלו להפריע בעדם. העיר קושטא היתה באותו יום צהלה ושמחה. רגש עדין שקשה לתאר הרגישו הקושטאים בראותם את הצוללת הזאת, שחלקה העליון משורין ותבניתה אומרת פלאות. כלם התבוננו בסקרנות גדולה לחלקי הסירה הזאת השטה מעל פני המים ומתחת למים במהירות ובדיוק מתמיהים, ושמחתם על השלל היקר הזה עברה כל גבול.

הממשלה המרכזית ערכה חגיגה יפה ונהדרה, לכבוד לקיחת הצוללת הנ"ל, שהובאה לחוף קושטא לפני הצהרים. החגיגה נערכה בוזרת-הימיה, שהיתה מקושטת בדגלים עותמנים, דגלי החרות. גדודים של אנשי-צבא ופרשים וז'נדרמים רבים הכתירו את הוזרה. השוטרים ושרם בראשם השגיחו על הסדרים. התזמרת המלכותית עמדה במגרש הרחב שעל-יד ארמון הוזרה ונגנה נגינות לאומיות יפות.

אחרי הצהרים נאסף המון עם רב שעלה לאלפים רבים להשתתף בחגיגה הפטריוטית הזאת. שם היו נוכחים מכבר אחדים מהיכל-המלכות, אחדים מחברי הוזרה העותמנית וביניהם טלעת ביי, וזיר-הפנים; שוקרי ביי, וזיר ההשכלה; אברהים ביי, וזיר-המשפטים ועוד; אחדים מחברי בית המחוקקים ורבים מחברי בית-המורשים.

אחרי זמן קצר הגיע כבוד הגנרל רמאד אנור פשה, וזיר המלחמה, כשהוא לובש פאר, יושב במרכבתו החשמלית היפה. הוא בא בלוית אסכדרון של פרשים-רוכבים. המצביא הצעיר הזה, שנתחבב כ"כ על העם, נתקבל באובציות סוערות מצד כל אלפי התושבים שהשתתפו בחגיגה זו. כבוד הוזיר נכנס לתוך ארמון וזרת-הים וילחץ את ידי שרי המלוכה וגדולי הממשלה וברך את הצבא ואת העם, כשבת-צחוק נעימה היתה מרחפת על שפתיו.

אחרי שנגנה התזמרת המלכותית את „המהלכה“ הלאומית עלה כבוד אנור פשה, וזיר המלחמה ומ"מ וזיר הימה על הדוכן היפה שהוקם לכבוד היום וישא נאום פטריוטי בתורקית. דבריו נתקבלו ברעם של מחיאות-כפים סוערות ובקריאות „פדישהימיז ג'וק יאשה!“ „ישאסון אנור!“

אחרי רגעים מספר נגש אנור פשה אל הצוללת „טורקואז“, ובידו הסיר את הדגל הצרפתי מעל הצוללת והניח במקומו דגל עותמני יפה. הטקס הזה עשה רושם נעים על כל הנאספים. השמחה התבטאה בקריאות „הידד“ שהרעישו את חלל האויר ובברכות: „תחי תורקיה!“ „תחי הימיה העותמנית!“ „יחי הצבא העותמני!“ „יחיו צבאות הברית!“ „תחי האומה העותמנית!“.

אנור פשה הודיע אח"כ להמון החוגג והצוהל כי הצוללת הזאת לא תקרא עוד בשמה הצרפתי „טורקואז“ וכי בשם „מסתג'יב אין באשי“ כונה, על שם שר-העשרה התורקי מסתג'יב שהיה החייל הראשון שירה על הצוללת הצרפתית והטביעה. אחרי זה הוצג לעיני כלם מסתג'יב אפנדי בעצמו. הוא תורקי צעיר, בעל מרץ, פניו אהודים, עיניו הגדולות והנוצצות מפיקות עז. כעין זרם חשמלי עבר על כל הנאספים כאשר ראוהו, ובהתפעלות גדולה קראו: „ישאסון מסתג'יב, ישאסון!“ מסתג'יב אפנדי, הוא בן הפטריוט התורקי נג'יב ממשפחת „פרהאד“ מעיר בריסה.

אחרי הטקס האמור הובילו את הצוללת „מסתג'יב“ מוזרת-הים אל החוף בחגיגיות גדולה והצוללת נספחה אל הצי העותמני. כשהופיעה הצוללת לעיני המלחים התורקים ערכו גם הם מעל אניות-המלחמה התורקיות שהיו גם הן מקושטות בדגלים, אובציות סוערות. האניות ירו יריות-תותח אחדות. התזמרת הימית נגנה את „המהלכה“ התורקית הלאומית ולקול הנגינה התפרצו המלחים העליזים בשירים פטריוטים ובקריאות הידד לכבוד השלטן ולכבוד הימיה העותמנית.


"החרות", שנה שמינית, מס' 55, 22 בנובמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

["Müstecip Onbaşı", "Turquoise"]

מפלאות הצוללות – 22 בפברואר 1917

העתונים הגרמנים מודיעים מקרה מענין זה: צוללת גרמנית עברה בים הקרח, במרחק של אלף פרסאות מגרמניה. והנה נגלתה לפניה הספינה הרוסית „סוחן“, מיד פקדה הצוללת לספינה ע"י יריה לעמוד. הספינה עמדה, אבל היא התחילה לשלוח רדיוגרמים מסביב. עד מהרה קבלה יריה חזקה, שהיתה עלולה להטביעה, המלחים ירדו לסירות ההצלה. הצוללת נגשה אל הספינה ועפ"י חקירה ודרישה נודע למנהל הצוללת, כי הספינה מובילה חמרי-נשק חשובים. מיד החליט המנהל להביא את הספינה עם כל הכבודה לגרמניה. האופיצרים של הספינה עלו על הצוללת, והמלחים הפשוטים (כארבעים איש) שבו אל ספינת-המשא בלוית שמונה גרמנים. התחילו עכשיו לתקן את הספינה, מה שעלה בעמל רב ובקושי גדול. כאשר המלחים הרוסים התחילו לשתות יין לשכרה, השליכו הגרמנים את כל היין אל הים.

כשהגיעה הספינה אחרי כמה הרפתקאות לחוף גרמניה היה לה עוד רק חצי טון פחמים.

הספינה הובילה:

225,000 בליסטראות.

110,000 ק"ג חומר מפוצץ.

150,000 ק"ג טריניטרוטולואול.

500,000 מדליקים וברגי מדליקים.

7 אוטומובילים גדולים.

30,000 צוקי עופרת.

6,000 פסי ברזל בשביל מסלות-ברזל.

200 חבילות של עור.

500 חבילות של חוטי-ברזל עוקצים.

147 בקבוקים עם נוזלים לעשית אדים מרעילים. ע"י זה נתברר, כי התעשיה האמריקנית מכינה גם את החומר הזה בכמות גדולה בעד רוסיה.

הערך הכספי של הסחורות האלה הוא: 25 מיליון פרנק. הערך הצבאי הוא עוד יותר גדול מזה. די לזכור, כי לפי דברי הסופר האנגלי ד"ר דיללון אין כל התעשיה הרוסית יכולה להכין בכל יום יותר מן 30,000 בליסטראות, והספינה הזאת הובילה בליסטראות בלבד פי שמונה! כמו כן אומרים עתוני ההסכמה, כי מפלת רומיניה מקורה בחוסר חמרי מלחמה.

הצוללת הגרמנית לקחה בשבי ספינה זו במרחק של אלף פרסאות מגרמניה, בתוך ים זרוע ספינות-מלחמה וספינות-משמר של ההסכמה. שמונה מלחים גרמנים הכריחו ארבעים מלחים של ההסכמה לעבוד את עבודתם ולהביא את ספינתם לחוף גרמני.


"החרות", שנה תשיעית, מס' 114, 22 בפברואר 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[(U 48, SS Suchan (1895]

אובדן אנית המרוץ "מג'ידיה" – 13 באפריל 1915

405px-Mecidiye1915Odesa

הסיירת העותמנית "מֶג'ידיה" (Mecidiye) על חוף אודסה, 3 באפריל 1915. המקור: ויקישיתוף

המלחמה בין תורקיה וממשלות ההסכמה.

(תלגרמים מאת הסוכנות הלאומית)

[…]

קושטא. – במערכה ימית שהיתה בשבוע האחרון בין הצי העותמני והצי הרוסי על יד העיר אודיסה, בים השחור, הטביע הצי העותמני את שתי ספינות המלחמה הרוסיות הגדולות: „ברוידנט“ (בת 2200 טון) ו„יסטוז'נה יג'יבוזדה“ (בת 1500 טון). בספינות הללו היו הרבה צרכי מלחמה, נשק וצידה. המלחים הרוסים שהיו בהן נלקחו שבי ע"י הצי התורקי.

בעת המערכה הזאת הפליגה אנית-המרוץ הקטנה שלנו „מג'ידיה“ להחופים ששם נמלטו אניות רוסיות ואח"כ רדפה אחרי אניות-מסחר אויבות ששוטטו בסביבות מבצרי אוצקוף. ואולם כאשר התקרבה קצת אל החוף נפגעה במוקש ונטבעה. המוקש הזה נעקר ממקומו ע"י הגלים ונפגע באניה. תיכף אחרי טביעת האניה הזאת מהר הצי העותמני למקום האסון ויוציא מתוך האניה הטובעת את כל התותחים וכלי-הנשק והצידה אשר שם.

העתונים כותבים כי בכל הצער שאנו מרגישים על האבדה הזאת, אין לתת ערך רב לאנית-המרוץ הקטנה „מג'ידיה“, שמשקל משאה היה רק 3000 טון ואין לה כיום הזה ערך מלחמתי. בכלל האניה הזאת היתה עובדת רק לפעמים רחוקות ומרוצה הגיע לא יותר מי"ח מיל.

– ספינה אנגלית אחת שנכנסה לתוך המעבר של הדרדנלים להחריב את המוקשים הורעשה ע"י תותחי המבצר ונטבעה על-יד „ג'נאק קלעה“.

בדרדנלים וביתר חזיות-המערכה לא קרה מקרה חשוב.

העתונים הרוסים מדברים ביאוש על מלחמת הדרדנלים. הם אומרים כי אין לקוות לנצחון מצד הצי המשותף אחרי שהתורקים מראים בהגנתם גבורה נפלאה.

[…]


"החרות", שנה שביעית, מס' 157, 13 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

על חזית איטליה – 1 ביוני 1915

SMS_Tatra

 המשחתת האוסטרו-הונגרית "טאטרא". המקור: ויקישיתוף

על חזית איטליה.

רומי. לפי הידיעות הרשמיות הנה תוצאותיהן של פעולות המלחמה במשך הימים האחרונים הן כאלו:

על גבולות טירול מתנהל קרב ארטילרי בהצלחה בשביל האיטלקים. מצודות האויב ניזוקו במדה גדולה, האיטלקים כבשו את אלא אחרי קרב נמרץ. אבדות האיטלקים – מצערות.

הדיריז'בלים האיטלקים עשו מעופים מוצלחים על פני הטריטוריה של האויב והסבו הריסות גדולות. האירופלנים האיטלקים פעלו גם הם בהצלחה, בהכריחם את המעופפים של האויב לרדת ארצה.

האניה האיטלקית מוקשנית-הנגד „צפירה“, בהכנסה לפתע פתאם לחוף בוזאָ, ירתה על הקסרקטין, הרסה את הנמלים והטביעה את הסירות שעמדו שם. הפורוטשיק האונגרי, שנמצא באותו החוף, הרים דגל לבן ונכנע להאיטלקים, במסרו להם את חרבו. שתי מוקשניות איטלקיות נלחמו עם שתי מוקשניות אוסטריות ושתי תת-מימיות, שאחת מהן נטבעה.

הידרופלן איטלקי השליך בומבות ממעל לסעבעניקו. הבומבות פגעו במוקשניות אחדות שעמדו באשד הנהר. על המעוף ירו, ואולם בכ"ז שב שלם ובריא.

המוקשנית האוסטרית „S. 80“, בקרבה אל תעלת פורטו-קארסינו, ניזוקה קשה מפני שירו בה מסוללות סמויות. נגד-המוקשנית, שפעלה יחד עם S. 80, סבלה גם היא קשה ובקשה לה מפלט אצל אנית-התיור „נאבארו“, אשר גם עליה ירו והיא אבדה הרבה מאנשיה.

נגד-מוקשנית איטלקית של 330 טון גלתה נגד-מוקשנית אוסטרית בשעת תיורה על הים. היא רדפה אחריה ועם זה התרחקה מפלוגת האניות, שאליה היתה שייכת. פתאם הופיעו ארבע אניות של האויב ששטו בלויתן של נגד-מוקשניות ואנית-המרוץ הקלה „הלגולאנד“. נגד-המוקשנית האיטלקית נסוגה, בנסותה להקים את החבור בינה ובין פלוגת האניות שלה, ואולם מפאת זה שניזוקו היורות שלה ע"י כדורי האויב, לא היתה לה היכולת לשוט ואחרי מלחמת-אומץ פקד מפקד האניה לפתוח את צהרי האניה למען הטביעה, כדי שלא תפול בידי האויב. אניות האויב, בראותן כי נגד-המוקשניות צוללה במים, לא חדלו בכ"ז לירות עליה. לפני רדתם הימה פקד המפקד לאנשי האניה להתנפל אל הים. אז הורידו האניות האוסטריות סירות למען הציל את האובדים. ואולם באותו הרגע הופיעה האסקדרה האיטלקית, והאויב באספו מהר את הסירות התרחק אל חופיו. האניות האיטלקיות דלקו אחריהן, הסבו נזקים קשים לנגד-המוקשנית האוסטרית מטיפוס „טאטרא“ ולאניות-המרוץ „הלגולאנד“.

ע"ד מספר הניצולים והטובעים יודיעו אחרי כן.


"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 112, 1 ביוני 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אבדות הצי האנגלי – 17 באפריל 1916

מסביב למלחמה.

אבדות הצי האנגלי.

במשך עשרים החדשים של המלחמה היו אבדות הצי האנגלי כאלו: 9 אניות-מערכה, 9 אנית-מרוץ מחופות שריון, 9 אניות-מרוץ קטנות, 16 תותחניות ומחפשות מוקשים, 30 מחבלות-מוקשים, מוקשניות ומוניטורים, 17 תת-מימיות, 13 אניות-מרוץ עוזרות. בס"ה 103 אניות מלחמה.

לגרמנים, לאוסטרים ולטורקים לא אבדה במשך המ[ל]חמה אף אנית-מערכה אחת, בה בשעה שהאנגלים אבדו תשע אניות כאלו. מובן מאליו, שהאנגלים בנו במשך עשרים חדשי המלחמה אניות-מערכה, אבל הגרמנים ובעלי-בריתם עשו גם הם כזאת.

בתי-החרושת לבנין אניות בגרמניה עסוקים יומם ולילה, ואם גם אי אפשר לגלות את מספר האניות שנבנו בינתים, הנה בכל אופן צריך לומר, כי בתי-החרושת האלה עובדים במרץ גדול.

אם מתבוננים על אבדותיו של הצי המסחרי האנגלי רואים, כי לפי המספרים של האנגלים עצמם עלו עד הכ"ג מארץ ש"ז:

אניות-קיטור: 379 עם 1,320,171 טון; אניות-תורן 31 עם 19,119 טון; ספינות דייגים: 237. בס"ה הן 616 ספינות-קיטור ו-31 אניות-תורן.

צריך לשים אל לב, כי המספרים האנגלים חוטאים למציאות והרבה אבדות הם מבליעים, כמו, למשל, על אבדן ה„טיגער“ (אנית-מרוץ מצופה שריון), שאינם מודים בו עד היום, – אז אפשר להניח בבטחה, כי מספר הספינות המסחריות האנגליות שהטבעו מגיע מ-700 עד 800, ואחרי שכל הצי המסחרי האנגלי מונה כארבעת אלפים אניות, נמצאת כבר אפוא חמשיה של הצי הזה על קרקעית הים.

את התפקיד הראשי מלאו בזה התת-מימיות האמיצות, אבל הרבה אניות הטבעו גם ע"י מוקשים שנטמנו על-ידי הגרמנים וע"י – האנגלים עצמם.

הנה באופן כזה שלח דז'ון-בול בעצמו את „מגפת התת-מימיות, כפי שהוא קורא למלחמה התת-מימית והוא צריך לנקוט בבשרו בשל תכנית-ההרעבה שלו, אשר המציא נגד גרמניה.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 90, 17 באפריל 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

שאלת הצוללות ותפקידן בעתיד הקרוב – 1916

HMS_Baralong

אנית הסוחר החמושה (Q-ship) "בָּרָלוֹנְג". המקור: ויקישיתוף

על הפרק.

(שאלת הצוללות ותפקידן בעתיד הקרוב. – טיולי הצפלינים ושכלולם).

מעת הטבעת האניה „לוזיטניה“ התעורר, כידוע, משא-ומתן דפלומטי בין גרמניה ובין ממשלת אמריקה, בדבר מלחמת הצוללות. לעתים קבל המשא והמתן הזה צורה חמורה, ומנהלי ההסכמה כבר התכוננו לקבל בסבר פנים יפות את בעלת בריתם החדשה – אמריקה. אך גרמניה לא נבהלה מפני איומיה של ממשלת ושינגטון ולא רצתה לותר אף במקצת על פעולתן החפשית של הצוללות. בראשונה הבטיחה אמנם לאמריקה שצוללותיה תחקרנה ותדרשנה את אניות-המסחר – אם נושאות עליהן סחורות אסורות אם לאו – אך עד מהרה נוכחה הממשלה הגרמנית כי הבטחה זו היא בלתי-אפשרית, מפני שאניות המסחר האויבות מזוינות בתותחים ובעת שהצוללת נגשת לחקירה ודרישה היא מסכנת את עצמה. דבר כזה קרה עם האניה האנגלית „ברלונג“ אשר לא הסתפקה בהטביעה את הצוללת והרגה גם את מלחיה.

אחר המקרה הזה הגישה גרמניה תזכיר לממשלת ארצות-הברית והודיעה להן כי הצוללות הגרמניות אינן יכולות לחקור את האניות והן מקבלות רשות וחפש גמר להטביע כל אניה מזוינת שתהיה ואיזה דגל שתהא עליה. ואז קבל הוכוח צורה חמורה: היחסים בין אמריקה וגרמניה התחדדו וממשלות ההסכמה השתדלו לסכסך עד כמה שאפשר בין שתי הממשלות; העתונים הנוטים לצד ההסכמה החלו לבטא דברים כלפי גרמניה וממשלת ארצות-הברית דרשה ממנה שתחדל להשתמש בצוללות בתור אמצעי מלחמה תוקף.

מובן שגרמניה הודיעה תיכף ומיד כי דבר כזה הוא בלתי אפשרי; היא מוכנה לכל וגם להפסקת היחוסים בינה ובין אמריקה, אך על הצוללות לא תותר, יען כי זהו אחד האמצעים היותר מצוינים שישנו בידיה לתקוף את הצי האנגלי. ומצדה דרשה גרמניה שלא תרשה לנתיניה לנסע באניות המזוינות; כל אנית מסחר מזוינת נחשבת לאנית מלחמה עוזרת והנוסע בה אחראי בעד חייו.

זו היתה התשובה העיונית על התזכיר האמריקני ותיכף אחריה באה התשובה המעשית. הנהלת הצי הגרמני החלה לשכלל את הצוללות יותר ויותר ותודיע באפן רשמי כי הצוללות החדשות (שכבר שמענו אודותן) מתחילות לפעל בכל תקף מיום 29 בפברואר; שום אניה לא תבדק מקודם ורשות נתנה למפקדי הצוללות להטביע, בלי שום חקירה ודרישה, כל אניה מזוינת שתפגשנה בדרכן.

עתה מודיעות לנו הידיעות האחרונות כי הסנט האמריקני קבל ברב קולות את הצעת גרמניה והכיר בצדקת דרישותיה, רק וילסון לא הסכים לזה מפני שהוא נוטה בחבה מיוחדת לההסכמה. השתדלותו של וילסון למשוך את אמריקה לתוך אש המלחמה לא הצליחה עד עתה. מובן, שאין אנו יודעים מה ילד יום ואפשר מאד שגם אמריקה תספח אל אויבי גרמניה; אך גם אז לא יהיה האסון כל כך גדול מפני שאמריקה לא יכולה להזיק לגרמניה באפן ישר. וחוץ מזה עומדת גם יפן מאחורי גבה… השנוי היחידי יהיה זה, ששליחת הנשק מארצות הברית להסכמה תהיה יותר צודקת מאשר עד עכשיו; אמריקה נלחמת גם כעת בגרמניה היות וממציאה היא נשק לאויביה, אבל לא „באפן רשמי“…

איך שיהיה ובימים האחרונים הלכה שאלת הצוללות וקבלה צורה יותר רצויה, לטובתה של גרמניה.

מובן, שתוצאה כזו אינה משמחת ביותר את ההסכמה. העתונות ההסכמתית מדברת בדאגה אמתית על אדות הצוללות. ואפילו העתונים האנגלים המצטיינים באדישות וקר-רוח אינם יכולים להסתיר את דאגתם. הם פוחדים מפני איזו התקפה פתאמית מצד הצי הגרמני כנגד חופי אנגליה. והתקפה זו היא אפשרית מאד. נראה הדבר כי יחד עם מלחמות היבשה הגדולות שתהיינה בקרוב תפרצנה גם מלחמות-ים נוראות. הצי הגרמני הוא, אמנם, הרבה יותר קטן בכמותו מן הצי האנגלי, אבל גרמניה יכלה לכסות את החסרון הזה באיכות ציה ובצוללותיה. בעזרתן יוכלו כחות הים של גרמניה לשבור את אזור ההסגר של האויב ולתקוף את אניות המלחמה השומרות על החופים האנגלים. אמנם קשה לתאר כי הצי האנגלי שרכש לו שם עולם יתקף בהצלחה ע"י הצי הגרמני הצעיר, אך אם נזכור את האניות הגרמניות כמו ה„אמדן“ ה„קרלסרוהה“ ה„מובה“ [?] ועוד, נוכל להאמין כי דבר זה איננו בגדר הנמנע.

אם הצוללות הגרמניות יכלו לעבור את גיברלטר ולהכנס אל ים התיכון, אם הן הצליחו להגיע עד הדרדנלים והים השחור, אז בודאי תוכלנה לתקף את חופי-אנגליה, בפרט בהיותן נעזרות ע"י הצי הגרמני, המרוכז כלו במקום אחד, וע"י תותחי החופים של בלגיה. אך קדם כל דרוש לגרמנים חוף מלחמה בצרפת שישמש להם בתור בסיס ימי נגד אנגליה ובתור מרכז לפעולות הצי בים הצפוני. היתקפו הגרמנים את כלה?

[…]


"החרות", שנה שמינית, מס' 170, 4 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הד הקטסטרופה של ה"טובאנטיה" – 1916

SS_Tubantia

אנית הנוסעים ההולנדית "טובאנטיה". המקור: ויקישיתוף

אבדן ה„טובאנטיה“.

האניה הכי-גדולה והכי-יפה של הללויד ההולנדי, „טובאנטיה“, נטבעה ביום החמישי שעבר בים הצפוני. זו היתה אנית-נוסעים חדשה. בנינה נגמר בשנת 1914 והוצאות הבנין הזה עלו לי"ב מיליון מרק. היא הכילה כי"ד אלפים טון בקירוב. מספר אנשיה הגיע ל-330, ומלבד זאת היתה מעבירה אלף וחמש מאות נוסעים. מהם 250 במחלקה הראשונה, 230 – בשניה, ואלף בשלישית.

הסוכנות הטלגרפית ההולנדית אשר הודיעה ראשונה על אדות הקטסטרופה אמרה, כי ב„טורבאנטיה“ נזרקה טורפידה, ואולם דבר זה לא נתברר. יש לשער, כי היא נתקלה במוקש.

כאשר הגיעה הידיעה לאמשטרדם, אשר משם הפליגה האניה הזאת לשוט לבוענוס-אירוס, גדלה מאד ההתרגשות של הקהל. בכל הרחובות נקבצו המוני-אדם, אשר חכו לידיעות המיוחדות של העתונים, הקפיטן של האניה הודיע עפ"י הטלגרף האל-חוטי, כי באניה נזרקה טורפידה מסירה תת-מימית של לאומיות בלתי-ידועה.

הדירקציה של הללויד הודיעה: ב„טובאנטיה“ נזרקה טורפידה בלילה, בשעה השניה וכ"ה רגעים. הטורפידה פגעה בחלק התחתון של האניה. אי אפשר היה משום זה להסיע את האניה. המים חדרו לתוכה והציפו את המכונות. הנוסעים והמלחים ירדו בסירות. המצב הלך ורע. כעבור שלש שעות נטבעה האניה. למען הציל את הנוסעים הפליגו אניות-מלחמה אחדות של הצי ההולנדי וגם עוד אניות-נוסעים אחדות.

לפי הידיעות האחרונות לא אבד איש מאלה שנמצאו על האניה. באור ליום הששי שעבר בא לאמשטרדם מסע מיוחד עם הרבה נוסעים ומלחים של ה„טובאנטיה“. ביניהם נמצא גם כן הקונסול האמריקני בשטוטגארט, שילינג, עם אשתו ובתו. שילינג חושב, כי האניה לא טורפדה אלא נתקלה במוקש.

כאשר קרה האסון שכבו הנוסעים במטותיהם וישנו. תיכף העירו אותם. במחלקה הראשונה פרצה מהומה וחרדה, אבל אנשי האניה הצליחו להקים תיכף את המנוחה. בס"ה הורדו המימה 34 סירות. בשעת האסון לא נמצאה אף אניה אחת בקרבת המקום. אחר כך באו אניות-הצי מפֿליסינגן, אנית-קיטור אחת של החברה הזילנדית, „הקראקאטוי“ וה„סאנקר“.

לפי המספרים של הללויד נמצאו באניה 381 איש, והורדו בסירות ההצלה רק 377. משערים בכל זאת, כי נפלה איזו טעות במספרים, וכי באמת לא אבד איש.

העתונים כותבים בטון נרגז על אבדת האניה הגדולה הזאת, אשר היה אחת ממבחר האניות ההולנדיות.


הד הקטסטרופה של ה„טובאנטיה“

ביאוריה של גרמניה.

ראש האדמירליציה הגרמנית מודיע באורח רשמי: לרגל הודעתו הרשמית של הדפרטמנט של הצי ההולנדי ע"ד אבדן ה„טובאנטיה“, כי לפי גבית-העדות בשבועה מפיו של האופיצר הראשון, האופיצר הרביעי ומלחי-המשמר של האניה ההיא ניכר היטב רישומה של טורפידה, אשר פלסה לה נתיב אל האניה, – מתברר בזה, שע"ד תת-מימית גרמנית במקום זה אין כלל לדבר. מלבד זה אפשר לבאר, שאחרי שמקרה „טובאנטיה“ קרה במרחק של פחות משלשים מילי-ים מן החוף ההולנדי, ובאופן כזה היה בתוך התחום, שלפי ההודעה מן הד' פברואר 1915 אינו מסוכן לשיט אניות – לא נטמנו שם מוקשים גרמנים.

הולנדיה ומאורע „טובאנטיה“.

באופן כזה אין הצי הגרמני אשם במאום במאורע „טובאנטיה“. אבל יש להצטער ע"ז, שעתונים הולנדיים גדולים, כמו ה„ניעווע ראָטערדאמש. קוראנט“, האשימו תיכף בסגנון חריף את הצי הגרמני בטרם שהתברר עוד הענין כל צרכו.

ה„בערל. טג"ב“ מביא טלגרמות אחדות של סופריו ע"ד מצב הרוחות בהולנדיה. סופרו הרוטרדמי מוסר, כי מיניסטריון-הים ההולנדי מודיע, שמעדויותיהם של האופיצרים ומלחי-המשמר של ה„טובאנטיה“ יוצא, שבאניה נזרקה טורפידה, ועקבות הטורפידה הזאת ניכרו היטב. הסופר האמשטרדמי אומר:

הולנדיה היא כולה עתה תחת רושם הקטסטרופה של ה„טובאנטיה“. אבל מנוחתם והאוביקטיביות של החוגים הרשמיים לא נזדעזעו. אולם בכל מקום דנים על המאורע בסריוזיות ובלי שום ספק דורשים הענינים הגרמנים, כי ינתנו תיכף ביאורים. אם לא נדבר כלל ע"ד ה„טעלעגראף“, המצטיין תמיד בתעמולה שלו נגד גרמניה ואשר נטיתו מתאימה לחוגים מסוימים של הללו המעונינים בזה, ובכל-אופן לא הולנדיים, – הנה גם יתר העתונים מדברים גם הם בטון סריוזי. כמעט הכל מחזיקים בדעה, שה„טובאנטיה“ נטבעה ע"י תת-מימית, אם ששלטון הללויד אסר על האופיצרים להודיע איזה פרטים עד שתגמר החקירה והדרישה.

הסופר הרוטרדמי כותב:

אם רוצים לקבל מושג איבוקטיבי על הרושם העז אשר עשה אבדן ה„טובאנטיה“ בהולנדיה צריך לזכור, כי הולנדיה היא מדינה של עוברי ימים גם במובן זה, שאלה שאינם משתתפים במסע על הים בעצמם הוגים וחושבים תמיד על המסע הזה. גורל האניות מענין אפוא את כל הלאום. אם זה שה„טובאנטיה“ היתה מפליגה תמיד מחוף אמשטרדם, מדבר בכ"ז אפילו הפועל הפשוט ברוטרדם ע"ד ה„טובאנטיה“ „שלנו“, וניכר, שעם אבדן האניה הזאת נגזר חלק מגוף העם.

ה„ניעוו. ראָטערד. קוראנט“ מביא מכתב אל המערכת שבו מודגש, כי גרמניה יכולה לתת פצוי בעד אסון האניה הזאת בתתה להולנדיה אניה אחרת במקומה.

הקטסטרופה – מעשה ידי האנגלים.

מקעלן מודיעים לה„ד. וו. צט"ג“ ע"י הטלגרף:

ה„קעלנ. פֿאָלקסצט"ג“ מודיעה: מפיהם של עדים נאמנים הוברר, שסמוך להטבעת ה„טובאנטיה“ וגם זמן קצר אח"כ נראתה בקרבת מקום האסון תת-מימית אנגלית. משערים בצדק, שיש קשר ידוע להופעתה של התת-מימית עם הקטסטרופה. קיימת ההנחה, שהאנגלים הטביעו את ה„טובאנטיה“ מטעמים שלא הובררו עוד.

לה„קעל. צט"ג מודיעים מפיהם של עדי-ראיה, כי כאשר באו הניצולים מן האניה לחוף פֿויערשיף, הופיעה תת-מימית אנגלית במקום ההוא. היא שטה פעם אחת הנה והלוך ונעלמה שוב.


חקירת מאורע „טובאנטיה“.

צוללים הולנדיים נגשו לעשות את הנסיונות לחקור את מקום הטורפידה שפגעה באניה ומוצאה. ה„טובאנטיה“ מוּגחה על קרקעית הים על עברה האחד. הטורפידה, אשר נזרקה בה, עשה שמות גדולות במחסן הפחמים שלה ולכן קשה מאד לעשות את החקירה כראוי.

בנוגע להאניה ההולנדית השניה „פאלעמבאנג“ שאבדה, כותב ה„דיילי טעלעגראף“:

„אין שום ספק, כי האחריות בעד הפשע החדש הזה נופלת על התת-מימית אשר הטביעה גם את ה„טובאנטיה“. שני המעשים האלה נעשו, כפי הנראה, עפ"י פקודה מגבוה. בהולנדיה נמצאות עתה יותר מארבעים אניות גרמניות. הממשלה ההולנדית יכולה לדרוש, שאחדות מהאניות האלו תעבורנה לידה בתור פצוי בעד אניותיה שנטבעו“.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 66, 19 במרץ 1916, עמ' 3; מס' 67, 21 במרץ 1916, עמ' 2; מס' 69, 23 במרץ, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

כוחה של אנגליה – 8 בספטמבר 1914

כחה של אנגליה

האמיריה האנגלית פרסמה בעתוני לונדון אגרת ארוכה, מבארת היא בה מה עשתה הימיה האנגלית מיום שהחלה המלחמה הארפית הכללית ועד היום. אגרת זו הכתבה במלים מדודות, שאין בהן אף קורטוב של התפארות נפוחה, נותנת מושג נאמן באמת מכחה העצום של אנגליה על הים ומבארת למדי, מדוע אין איש באנגליה מסופק בסוף נצחונם של האנגלים.

האגרת הזאת אומרת בקירוב:

ראשית מעשיה של האמיריה האנגלית היתה, בו ברגע שהוכרזה המלחמה בין אנגליה וגרמניה, לתפס את כל האניות המסחריות של הגרמנים בכל מקום שהם. פקודות ניתנו מיד לכל הנהלות הימיה האנגלית באנגליה עצמה ובמושבותיה כלן, ומיד הושם עקול על יותר ממאתים ושלשים אניות גרמניות, קטנות וגדולות, שהן שבעה למאה מהימיה המסחרית הגרמנית.

בה בעת נשבו גם כעשרים אניות אוסתריות, שהן עשרים למאה מהימיה המסחרית האוסתרית.

יותר מחמש מאות אניות גרמניות הספיקו להנצל לנמלים לעלנים, ואולם לפי חקי העמים חייבות הן להשאר בנמלים האלה עד לסוף המלחמה אם אין הן רוצות שיתפסון האנגלים, ובזה עוד עשרים למאה מהימיה המסחרית הגרמנית מוסגרות הן ואין להן כל אפשרות לבוא לעזרת ארצן. עוד חמשה למאה מימיה זו נשבו על ידי האנגלים במשך נסיעתן ממימי המרחק לארצן חזרה, זאת אומרת ששנים ושלשים למאה מהימיה המסחרית הגרמנית (כמעט שליש) עומדים הם תחת השגחת האמיריה האנגלית.

אז החלה פעולתה של ימית-המלחמה האנגלית. בראשונה נסגר מעבר דובר-כלה, בין אנגליה וצרפת. אחר כך נשלחו אניות-משמר רבות לצפון שוטלנד, עד לאיי שטלנד ומשם – עד לגדות נורגיה, ובאופן זה נסגר הים הצפוני כליל גם מצדו הצפוני. ספינות-מלחמה גרמניות הרהיבו אמנם עוז לשוטט עדיין במימי הים הצפוני, ואחדות מהן נגעו גם בשפת-הים האנגלית ותפזרנה פצצות במימי התמזה. אך האניה האנגלית „אמפיון“ הטביעה במצולות שתים מאניות-המלחמה הגרמניות ומאז לא העיזו הגרמנים יותר לגש עד אנגליה; אכן, ה„אמפיוון“ עצמה פגעה באחת הפצצות ההן ותטבע. בין הנטבעים של אניה זו נמנו עשרים מלחים גרמנים, שהצילום האנגלים מעל האניות הגרמניות אשר צללו.

לאט לאט נתקרבו אניות המלחמה האנגליות בשטה ובהדרגה למימי גרמניה עצמה, עד שחגרו לה חגורה אמתית, שהחלה בהולנדיה וגמרה בדניה. בכל הים הצפוני, זאת אומרת בים היחיד אשר ממנו לגרמניה חלון פתוח אל העולם הגדול, לא נמצאה יותר אף אניה גרמנית אחת. המבורג, ברמן, אמדן – אלה שלשת הנמלים הגרמנים הגדולים, ושיום-יום היו יוצאות מתוכם ונכנסות לתוכם חליפות לא פחות מארבע מאות אניות ליום – נשארו סגורות ומסוגרות כיריחו בשעתה, אין יוצא ואין בא.

בחמשה עשר אגוסטוס, כשנתברר להצי האנגלי, כי עיקר המטרה האנגלית – הפסקת כל יחס מסחרי בין גרמניה והעולם הגדול – הושגה כבר וכי אניות המלחמה הגרמניות אינן מעיזות להתראות במימי הים הצפוני, השתמשו האנגלים בערמה קטנה: החלו להתרחק מקרבת הים הגרמני, ממבלי שבטלו את החגורה השומרת על מוצאות גרמניה הימית.

בינתים יצא צי אנגלי, וילכד את האי סמואה, גאונה של גרמניה באוקינוס השוקט. צי אנגלי רדף אחרי אניות-המלחמה הגרמניות בים הסיני, אשר רצו להרעיש את חופי הודו, ויבריחן עד לנמל קיאו טשאו הגרמני (במדינת סין), ושם הסגירון עכשיו היפנים. צי שלישי הרעיש את נמל דאר-אלסלאם באפריקה המזרחית הגרמנית. צי רביעי באוקיאנוס האטלנטי את האניה הגרמנית הגדולה „קיסר וילהלם הגדול“. צי חמשי הבריח בים התיכון את האניות „גבן“ ו„ברסלו“ והטביע אנית-מלחמה אוסתרית בקרבת קורפו.

והיום – חפשים הם כל הימים מאניות-מלחמה גרמניות, ואפילו אניות מסחר גרמניות אינן משוטטות על פניהם. גרמניה הימית סגורה לגמרי, המבורג וברמן צועדות בצעדי ענק לעמת המשבר והרעב ואניות המסחר והנוסעים של אנגליה, במספר שלשים אלף, מתמידות הן לערב מערבן ולהתמיד יחסה של אנגליה עם כל מדינות העולם.

זהו כחה של אנגליה, כחה האדיר על הים, שלא היה כמותו בעולם מלפנים ועד היום. ואם לכחה זה, אשר הציל גם את חפי צרפת מתקיפות האניות הגרמניות, נוסיף גם את כח הים של רוסיה ושל צרפת, ישערו הקוראים על נקלה מהו הכח הימי העצום הזה ומה זאת אומרת כשאנגליה מכריזה, מתוך פיהם של אסקית וגריי, „גרמניה תשלם את הוצאות המלחמה עד להפרוטה האחרונה“ …

במלחמה ארפית זו – כחה של אנגליה הוא אשר יכריע הכף!

ימים אחדים אחרי-כן הודיעה ממשלת גרמניה בקולי-קולות, כי אוירון גרמני, אשר התנשא על פני הים הצפוני, מצא שהים הזה חפשי כלו מאניות האויב, כי האנגלים אינם מעיזים לקרב אל חפי גרמניה, כי אניות המסחר תוכלנה שוב להחל בפעולתן המסחרית.

להודעה זו חכתה האמיריה האנגלית, ומיד ניתנה פקודה להצי האנגלי להראות להגרמנים שאין לזלזל בהבריטים.

הצי האנגלי מהר למימי גרמניה היותר קרובים, ובהגיע חלוציו לאי הלגולנד נודע להם כי אמנם יצאו אניות-מלחמה גרמניות רבות מחוץ לתעלת קיל  ותשוטטנה הלך ושוב לארך חפי גרמניה בין דניה בצפון והמבורג-ברמן בדרום.

ויפקד האמיר האנגלי להצי לתקף מיד, ובפתאמיות מרעישה, את האניות הגרמניות. הדבר קרה באשמרת הבקר, ערפל עבה הסתיר קצת את מעשי האנגלים ולא יכלו הגרמנים לדעת מה מספר האניות האנגליות – אם רק אחדות או צי עצום. לכן לא נמלטו בעוד מועד, בקוותם להטביע את האנגלים.

אך האנגלים הגיחו על האויב כל כח ועד הצהרים נגמר הכל:

ארבע ספינות גרמניות גדולות ושלש קטנות נטבעו לא רחוק מהאי הלגולנד, אניה גדולה החלה לעלות באש ושאר האניות, שנזוקו כלן, נמלטו לתוך התעלה.

מאז לא נתגלו יותר כל ספינות גרמניות של מלחמה במימי הים הצפוני.


"האור" (לפנים "הצבי"–"השקפה"), שנה שלושים ושתיים, מסס' 34, 8 בספטמבר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

על הים השחור – 10 בינואר 1915

Peyk-i_Şevket_1907_Kiel

סיירת הטורפדות העותמנית "פֵּיק-אִי-סֶווקֶט, 1907. המקור: ויקישיתוף

טלגרמות אחרונות.

(מאת הסוכנות הפטרוגראדית).

על הים השחור.

פטרוגראַד. אניות הצי של הים השחור באו בערב חג הלידה בקרב עם אניות המרוץ של האויב „ברסלוי“ ו„האמידיה“ והסבו להן שורה של קלקולים. ביום השני של חג הלידה, בשעת בקורת הנמל הסינופי, השחיתו אניות-המוקש שלנו ביריות שתי אניות טורקיות קטנות טעונות משא. בלילה שרפו אניות המוקש הרוסיות של המשמר שתי אניות-מפרש של האויב טעונות קמח ולקחו עליהם 18 שבויי-מלחמה. ביום השלישי של החג בקרו אניותינו את נמלי טראפיזונד ופלאטאן ולא מצאו שם מאומה. בנמל סורמנה נשרפו ספינות-סבל טורקיות במספר רב. מסורמנה ולמזרח השמידו אניותינו ארבע אניות-מסחר של האויב. בריזיה השחיתו 11 אניות-מפרש גדולות. הנמל הופא היה למטרה לכדורי אניותינו שהרעישו עליו.

לפי הידיעות שנתקבלו, נכנסה אנית-המרוץ הטורקית של המוקשים „פייקי-שפקט“ ביום 20 דצמבר אל הנמל סטיניה (בבוספורוס, בקרבת טיראפיה) בסיוען של שתי אניות הצלה. באנית המרוץ היו קלקולים גדולים אחדים והתותח שבראש האניה נשחת. „פייקי-שפקט“ השלכה אל החוף ונקבה עוד נקב גדול אחד. עתה יש לחשוב, שהיא יצאה מן המערכה לימים רבים. אנית המרוץ הזאת מכילה 775 טונות, מהירות מהלכה היא של 22 מיל והיא מזוינת בשני תותחים בעלי ארבע אצבעות וששה תותחים בעלי 50 מילימטר. האניה נבנתה בשנת 1907.

בפטרוגראַד נתקבלו ידיעות פרטיות שלא נתאשרו עדיין, שאנית המרוץ „געבען“, בהכנסה אל הבוספורוס, נתקלה במוקש ונבקעה שני בקיעים סריוזיים, שתקונם ימשך לא פחות מעשרה שבועות.


"הצפירה", שנה ארבעים, מס' 295, 10 בינואר 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.