מדע וטכניקה

אנית האיל – 1877

407px-HMS_Dreadnought_(1875)_in_drydock_USNHC_NH_88835

חרטום איל הניגוח של אה"מ "דרדנוט". המקור: ויקישיתוף

ידיעות העולם והטבע

הררי-קרח (אייזגעבירגע, גלעטשהער)

(סוף מגליון 23).

[…]

חכמי הטבע המפורסמים אשר כל מגמתם ומאויי לבבם בכל ימי צבאם עלי ארץ, הוא רק להטיב את מצב מין האנושי, ולהסיר את כל המכשולים ואבני הנגף העומדים לשטן למו בדרכם, מבלי נתון להם להפיק רצונם ולבצע מחשבות לבבם, חשבו מחשבות רבות גם על דברי ים-הקרח והרי הגלעטשהער שלו, אולי יעלה בידם לנצח את מלאכי זעם הטבע האיומים האלה, והמציאו לאחרונה תחבולה אחת נכונה ומתוקנה, איך לעבור לאורך ולרוחב ים הקרח רצוא ושוב, מבלי כל אסון ופגע אשר יסבו הררי-הקרח המתיצבים לשטן ולמפריע בדרך מהלך האניות; והוא אנית האיל (ווידערשיף) הנודעת בחכמת טכסיסי-המלחמה (טאקטיק) לאחת מאניות-המלחמה (קריגסשיף) מהיותר מתוקנות, האניה הזאת בקציה, הנה מחודד (שארף) ומוקצעת (צוגעשפיצט), המקצעות החדות תעשנה מברזל עשות (שטאהל), האניה הזאת נושאת על גבה גם כלי-תותח מעטים, אבל גדולים למאד, ובעת אשר יתיצבו לעומת אניה כזאת הררי-הקרח בגאון עוזם מבלי נתון לה לפנות ימין או שמאל, אז תנגח האניה הזאת בהדרבן החד אשר לה (שארפין שפארין) ותשבר בנגיחתה את הררי-הקרח לפתיתים ולרגבים קטנים. רב החובל המפורסם מורנאָע, בחן לעבור בפעם הראשון באניה כזאת, לאורך ים-הקרח, ואחרי אשר כתרוהו וסבבוהו הררי-הקרח האיומים והנשאים מכל העברים, חפצו הצליח בידו לשברם ולפוצצם בעזרת נגיחות המקצעות החדות אשר בקצה האניה, והאניה עשתה את דרכה הלאה באין מפריע ובאין מכלים דבר, עד אשר חתרה צלחה למחוז חפץ רב החובל.


"הצפירה", שנה רביעית, מס' 24, 27 ביוני 1877, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אגודה נגד מחלת הים – 1901

ידיעות העולם.

[…]

אגודה נגד מחלת הים. נגד הרעה הזאת, אשר עד כה לא נודעה סבתה, קשרו חכמים קשר, להציל את הנוסעים ממנה. האגודה הזאת ערכה לענין זה מערכה מיוחדה באוסטענדע אשר בבלגיה, שתארך עד סוף חדש ספטמבר. שש מחלקות למערכה וכל מבקריה יוכלו לנסות בעצמם או באחרים את המחלה ואת תרופותיה. מעריכי המערכה שכרו לתכלית זו ספינות, העוברות ב„מרחץ-הים“ הזה, הנודע בהכאת גליו החזקה, ושם ימצאו המבקשים שעת הכשר „להשתעשע במחלת הים“. במסעות שעשעים אלה יבחנו כל התרופות, שהמצאו ושהוצעו נגד ענויי המחלה, ובספינות המיוחדות למערכה כוננו כל המצעות והכסאות, שע"פ תכונתם מסוגלים הם לשמור את הנוסע ממחלת הים, הבאה אולי מתנועת הגלים וזיז הספינה. תוצאות כל הבחינות תהיינה לחוקרים מומחים לענין לענות בו. גם עתון מיוחד יסדה האגודה, שתפרסם בו הצעת כל אדם, הבקי בענין זה.


"המגיד", שנה עשירית, מס' 31, 29 באוגוסט 1901, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תחבולה למחלת הים – 1902

ידיעות שונות.

(תחבולה למחלת הים). רבות ושונות הן התחבולות למחלת הים ועד כה לא מצאו הרופאים תחבולה נכונה ומועילה למחלה זו, אשר כל הנוסעים בים יסבלו ממנה. אחים מיעצים להנוסעים לבלתי אכול מאומה במשך עת הנסיעה, ואחרים, להיפך – להרבות באכילה; אחדים מבטיחים נאמנה, כי תחבולה טובה היא למחלת הים להרבות לטייל על מכסה האניה, ואחרים מיעצים לשכב בלי תנועה במטה, ועוד תחבולות אחרות בדומה להן. אולם זה לא כבר פרסם הד"ר היינץ תחבולה פשוטה מאד, ולפי דבריו היא בדוקה ומנוסה ומועילה – להרבות ככל האפשר לשאוף רוח אל תוך הגוף. מלבד הראיות שהוא מביא מהלכה למעשה שהתחבולה הזאת מועילה ומגנת ממחלת הים, הוא מבאר אותה על פי תורת הרפואה. לההקאה יש יחס אל תנועת הראה בשאפה אויר אל קרבה. היא מתחלפת משאיפת האויר אל הגוף, ועל ידי זה יפתח חלל הקיבה ותחלנה תנועות חזקות של נשימת הראה בהוצאת האויר. כנראה מרכזי העצבים המסבבים את נשימת האויר וגם ההקאה קשורים ואחוזים זה בזה, ולכן אפשר על נקלה לעצור בעד הגירוי המביא לידי הקאה, מאיזה סבה שתהיה, על יד שאיפת אויר פעמים אחדות עמוק עמוק אל תוך הגוף, והיה בהכנס אויר אל תוך הגוף בכמות רב, ובהמצא בו יסוד החומצי בשפע רב, תחדל ברגע ההיא נשימת האויר ואתה גם ההקאה. אם נזרק מתחת לעור כלב 0,001 גראם אפאָמאָרפֿין, אז כעבור רגע או שני רגעים יחל להקיא באופן חזק מאד. אך אם יכניסו ברגע ההיא בדרך מלאכותי אויר חזק אל תוך גופו, אז יחדל כרגע להקיא גם אם יזו מתחת לעורו שני גראמים אפאָמאָרפין. מזה נראה כי התחבולה הנכונה למחלת הים אשר אותותיה הם הקאה וגועל נפש למזון, היא נשימת האויר, ואם ישתמשו הנוסעים בים בתחבולה זו מתחלת הנסיעה, ישתמרו מהמחלה ולא תגע בהם לרעה.


"המליץ", שנה ארבעים ושתים, מס' 88, 5 במאי 1902, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תרופה למחלת הים – 1886

Sea-sickness_-_published_by_G.S._Tregear,_96_Cheapside

חולי הים. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

תרופה למחלת הים (זעעקראנקהייט). הפראפעסאר יעגער המציא בימים האחרונים בעד המלחים תרופה קלה ופשוטה למחלת הים, והיא, כי יחגרו על בטניהם מתחת למקום הקיבה אזורי שער (פילץ) רחבים טפח ולהרטיב אותם ביין שרף תמיד באופן שלא ייבשו בכל ימי לכת האניה בים. והנה התרופה הזאת נתקבלה בסבר פנים יפות והמלחים מביעים להממציא די תודות, ואולם כשאנחנו לעצמנו נדע בטח כי את האזור יחגרו תמיד מבלי הפתח, ואך בזאת יסיתנו לבנו בשפק אם היי"ש שינתן להם להרטיב את האזור מדי פעם בפעם יבוא אל תוכו ויקלט באזור או כי ימצא מקלט בקיבתם דרך בית הבליעה.


"הצפירה", שנה שלוש עשרה מס' 9, 10 במאי 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מאור החשמל מתחת למים – 1888

פרפראות לחכמה.

בימים האחרונים נעשו בחינות רבות, כנודע, במאור החשמל (עלעקטרי) מתחת למים, וביחוד נסו והצליחו בזה האמעריקאנים לתועלת הדיגים משליכי ביאור חכה, ולטובת יורדי תהומות בפעמון הצוללים ועוד. הנסיונות האלה הראו לדעת, כי מנורה עלעקטרית המאירה באור מאה נרות, תפיץ נגהה בעמקי ים ותאיר באור בהיר על כל הנמצא במצולות בשטח ארבעים וחמשה מטר. כל זאת במנורה בת-אור מאה נרות; דעת לנבון נקל את האור הגדול אשר תפיץ מנורה המקבלת השפעת החשמל די אלף נרות, ובהתחבר מנורות אחדות כאלה החגורות במראות מחזירי קוי האור (רעפלעקטאר) הנותנים לאור נטיה קצובה, תגדל פעולתן, על אחת כמה וכמה. כתוצאות הבחינות הנזכרות, נכבדה מאד הצעת ה' סעלי (הובאה במ"ע “Scientifique American„) ע"ד המאור מתחת למים באניות הקרב, למען תוכלנה להשמר מאניות המפץ (טארפעדע) האורבות עליהן במצולות ים ועוד מכשולים ואבני נגף וכדומה. ה' סעלי הנזכר יציע לשים שש מנורות עלעקטריות גדולות בשני עברי האניה מתחת בחללים העשוים לזה, הסגורים ומהודקים היטב (הערמעטיש) מחוץ בזכוכיות עבות מתבנית עדשה. בעזרת מראות מחזירי האור (רעפלעקטארען) גדולים וחזקים, אשר ישיבו כל קוי אור החשמל אל המים, יוארו עמקי ים בשטח גדול סביב האניה באור גדול ועצום, עד כי כל מכונות שחת ואניות נושאות זיקים ומות האורבות עליה במסתרים, לא תצלחנה לגשת אליה במשאון מבלי להראות, כי האור יגלנה בעוד מאוד לאנשי הספינה. בדרך זה, תוכל אנית-קרב לעבור לבטח דרכה, באין כל מורא ופחד מחומרי המפץ (מינען) השחים מתחתיה. כנראה מכל הדברים האלה, הצעת ה' סעלי תוכל לצאת לפעולות על נקלה מאד, ומלבד תועלתה לספינות המלחמה, טובה רבה צרורה בכנפיה לאניות מסחר, אשר גם להן דרוש מאד המאור מתחת למים, בעברן במקומות אשר סלעי מגור וצורי מכשול או עצי אלמוגים נמצאים למכביר ומפילים אימתה ופחד על עוברי ארחות ימים.


"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 53, 14 במרץ 1888, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

עמוד מים – 1862

Arena_magazine_-_Volume_35_(1906)_(14578014168)

אניה בסערה. המקור: ויקישיתוף

עמוד מים

אלה דברי נוסע אחד אשר עבר ארחות ים הדרומי מעבר לקו המשוה (אקוואטאר) ארצה אוסטראליען: עברה אניתנו את קו המשוה בשלום, ותלך דרך ישרה על כנפי הרוח במים עזים ותבוא עד המעלה השמינית ברחב הדרומי. והנה נעצר הרוח מאחריה ויקם לדממה, שבת שאון גלי הים, והררי המים נמוטו בלב ים ויהיו למישור. ומעט מעט המעיטה גם האניה את מרוצתה, ותתנהל בכבדות כל היום וכל הלילה; ואך ממחרת בבקר השני התחולל רוח חזק מצפון, ומספר ימים לא הרפה ממנו. ומבלי יכלת להישר דרכנו מפני הרוח הדופק במפרשי האניה בעזוז חמה, נעו מעגלותינו במרחבי הים ולא ידענו אנה אנחנו באים. כה רדפנו הרוח על צוארנו, ונלך תעה בתהו לא דרך, שלשת ימים לילה ויום. ויהי ביום השלישי ופני השמים טהרו ונשא עינינו ונרא כי טלטלנו טלטלה גדולה עד מול פני אמעריקא התיכונה, כעשר פרסאות מיבשת הארץ הרחק מאד ממחוז חפצנו. ואחריכן נרפה גם הרוח הזה וירף ממנו. ואניתנו כעיפה ממהלכה הרב הזה הלכה בעצלתים, ולאט לאט עמדה מלכת, ותנח תחתיה על פני תהום רבה, כסלע כבד עלי ארץ מוסדה. כל הלילה ההוא לא משה האניה ממקומה אף מספר צעדים, וגם כל היום ממחרתו אפסה כל כל תקוה לעשות דרכה מזה והלאה, כי מי הים היו כמי מנוחות שקטים ונחים, וכל מפרשי האניה קמטו על תרניהם, כעלים נבלים על ראש אמיר ביום צנת קרח. ויהי לעת הצהרים, והשמש הבעירה את קרני אשה ותשלחם בנו לשרפנו חיים, כלנו כדנג מפני אש נמסנו, וכפגרים מתים שכבנו בירכתי הספינה. בכליון עינים ובמפח נפש זכינו לקום בחיים עד הערב ברדת היום וירוח לנו. השמש באה ויהי לילה, גם אתא בקר ורוח לא היה. ובחצות היום החלה עוד השמש לענות בעצמת אכזריות את שארית כחנו מיום אתמול, וכמו עמדה עלינו לכלותנו מנפש עד בשר. והנה פתאום לבשו השמים קדרות, ונשיאים התנשאו מירכתי הים ויתאבכו ויתרוממו מעלה מעלה, ויכסו את פני השמים ותחשך השמש. בעת ההיא חשך אור היום ותהי חשכת לילה בצהרים, ולא יספנו עוד לראות את פני יבשת אמעריקא כאשר ראינו עד כה, כי היה החשך על כל פני הים. כשתי שעות לא ראינו אור, ובשעה השלישית רגזו העננים ויערכו מלחמה כבדה איש לקראת רעהו, ויהיו קולות וברגים רבים ונוראים מאד מאד, ולאור הברקים וקרני השמש אשר פרצו אז פרצים בעבי העננים אשר כסו פני השמים, האירו פני הים מעט מזעיר. עוד אניתנו שכבת כמתעלפת מבלי התנועע, וענני זעם עוד לא השלימו, ויוסיפו ויחגרו שארית חמות ללחם בלב השמים, נגשו וידחקו זה את זה במלחמת תנופה, כמו קצרו למו רחבי שמים מהשתרע יחד. ויקומו להפך ארץ ממקומה ולכלותה, לפנות להם מקום נרחב למען הרחב גבולם, ואיש על רעהו יגבר חילים לרשת לבדו את מקום הארץ. ואנחנו בראותנו כי רעה נגד פנינו, ובצרה גדולה אנחנו באפס תקוה, הרפינו ידינו ורגלינו ונעמד כנציבי חמר על יציע האניה ממעל, ואך עינינו נשואות למרום, לראות אי מזה עבר יגיחו העננים המנצחים ומשם גם רוח יבוא; כי אם מחדרי תימן ישתער רוח עלינו אז המות נכון לנו, כי ידיחנו הרוח דחה והשלך אל החוף על סלעי מגור וצורי מכשול, ופור תתפורר האניה ואנחנו אבדנו. אולם אם מצפון יאתה אז לא אבדה כל תקוה להנצל מרדת שחת, כי הרוח הזה ירדפנו וינהגנו בלב הים, ואולי בין כה וכה ימחו העבים והעננים יכלו, ורוח לא יהיה עוד ואנחנו נצלנו. בעת הרעה הזאת מהרנו למצא תחבולות בידים ממהרות לעשות, ונגלום את המפרשים לבלתי היותם גם הם עוזרים לרעתנו, ואך אחדים מהם קטנים וקצרים הותרנו תלוים ופרושים לעת הצרך. כל אנשי האניה חרדו איש אל רעהו ולא קמה עוד רוח בהם, ואני עמדתי משמים על יד רב החבל על ספון הספינה מעל, ונוסף לראות פעם למעלה ראשנו השמימה, ופעם נכח פנינו נגד החוף, אך לשוא לטשנו עינינו, כי עלטה גדולה הליטה את כל פני הים ולא ראינו מאומה. ויהי בהשתפך ובהתעטף עלי נפשי הבטתי לתמתי לפני על פני המים החלקים, וארא בקרבת האניה כחמשים רגל הרחק ממנה, והנה המים אשר נחו שקטו עד כה כמי בצה, פתאום מפכים ועולים, מתהפכים ומסתובבים סביב סביב כמים בסיר נפוח.רב החבל! נתתי בשמחה קולי, האח באשרנו, הנה הרוח מעבר היבשה! אך הוא נבעת ויענני במנוד ראש ובכבדות פה, הוי יעזרנו אלהים! עתה צרה קרובה וישועה רחוקה, כי עמוד מים עמד ועלה מן הים, ובעוד מספר רגעים וכלנו תמנו למות בענין רע באין מציל. עודנו מדבר זאת בלאט כמלחש באזני, והשמועה פרצה ותעף כסערת חמה מאזן אל אזן, ותרב באניה תאניה ואניה, ותהי חרדת אלהים בינינו. אלה גזו שערות ראשם מרטו זקנם ומתופפים על חזיהם בהתודותם על חטאתיהם הנגלות והנסתרות. ואלה נפלו על פניהם ברגזה ובעתה ויאחזם השבץ מבלי כח עוד לעמד. מבוכה גדולה נהיתה בנו, ואימת מות נפלה עלינו, ונהי מתים עוד בחיים. הוי! אך זה פחד  וזאת בהלה, לא ידעם אדם על כל פני האדמה!

והמים אשר עד עתה היו מפכים ומתהפכים בנחת, החלו להתפרץ ולהתרוצץ בשוא גלים ובקצף גדול, וכמו שאול מתחת התרגזה ותצת מקדי עולם מתחת לארץ להרתיח כסיר מצולות מים אדירים. רמו והמכו ויתגלגלו כגלגלים, גלים גדולים כהרים גבנונים בלי מחשך. ובעוד רגעים אחדים, והנה ענן גדול וכבד מאד, עינו לבנה שחרחורת כעין האפרת, הקריב מרחוק דרך עקלתון, וילך הלך וקרב למקום החזיון הנורא הזה על פני המים. והמים גם הם חרדו לקראתו, ומשברים רבים התרוממו וישתפכו אנה ואנה בחמה שפוכה ובשצף קצף. מראה איום ונפלא יחד חזו עינינו. כי אם במקום המהומה, קטן ועגול אשר אך קו שלשים רגל יסבנו, פרץ הטבע חקו לעשות נפלאות גדולות, בכל זה סביב למקום הזה מחוצה לו, ועל כל פני הים שכנה דומית דומה לחרדת לבב. כבקעה רחבת ידים נשקף הים כמלא עינינו, ופני המים כמראה הענן העמד ממעל להם חלקים ומלטשים כרצפת אבני שיש נחמדים למראה.

והמון המים בקלחת היה הולך הלך ורב כהמות מים כבירים, שוטפים בהשתפכם מראשי גבעות עולם אל עמק עמוק עד תחתיות ארץ. והענן העמד ממעל להם, חלץ פתאום מקרבו שד ויושט אותו אל מול המרקחה מתחת, ועד ארגיעה וירומו המים, ותעל מקרבם כחץ מקשת למהר "עמוד מים" ויגבה עוף במרוצה נשגבה אין חקר לה, אל הענן המחכה לו למעלה. ויהי בעלותו לא עלה קממיות וישר דרך, כי אם פתלתל בעקלקלות כתמרות עשן ברוח סערה. והנה הוא עתה מצב ימה ומרום קצו מגיע במתי שחקים. עביו התיכון היה כדי שבע רגל, וגבהו, מארבעת עד חמשת אלפים –. כה זרמו מי הים ויתנשאו ממצולה עד לב השמים, וכל הנמצא בהם מתחת, מדגה עד עשבות הים, וכל אשר בהם הסיעו עמהם, וישאום ברמה וירכיבום על העבים. ועוד עד הנה היה השקט ומנוחה שלטת על פני הים, ושרב גדול מאד להחנק הצר לנו ויכנו כפעם בפעם. והנה החל העמוד בארכו וחסנו להרים רגל גאוה, ללכת ממקומו ולחלף על פנינו וילך הלך וקרב. לשוא עוררנו את כל כלי נשקנו לתגר בו מלחמה, להכריעהו תחתיו, או לסגר דרכו ולהבריחהו מנגד פנינו, יריעו עליו ברעם וברעש גדול כדורי ברזל ועפרת רבים, עם אש מתלקחת וגפרית בערה, אך הוא לא חת ולא זע מתגרת ידנו, וילך ויקרב אלינו, ולשוא אחרי כן אמצנו יתר כחנו להטות האניה מני ארחו הצדה, כי בכל יגיעותינו לא  יכלנו, מאין רוח עזר לנו להסיענה ממקומה, ולהפנותה מפני המשחית, וכמעט הסבנו בעמל רב את פניה אחרנית, ותסב ותעמד בקצה האחרון על אם דרך העמוד. ומבלי עצה ותחבולה להחיש מפלט לנו, וחיינו תלוים לנו מנגד כהררים התלוים בשערה, נואשנו מחיים ונחכה למות. כחמש עשרה רגל הקריב עתה אלינו, ומגמת פניו לסל מסלת אידו עלינו לבלענו חיים. עתה ראינו כי כלתה עלינו הרעה. המלחים וכל תפשי משוט האמינו כי בא קצם, ויפנו איש לאלהיו ויזעקו ויתפללו, והמושלמנים אשר היו אתנו הרבו לבקש עצות, כי השבע השביעו את המלאך המחבל או את העזאזל אשר בשם Budu יקבוהו, לפדותם ממות, אך הוא כפתן חרש מאן לשמע אל רנתם ואל תחנתם ולא פנה להם, והמות נגד פנינו כי קרב העמוד אלינו עד ער רגל ממנו. עתה הרחיב צעדיו ויעבר במלא קומתו על פנינו ויגע באחורי האניה בקול המולה גדולה, ויקח אתו מדי עברו מעל גג הספינה את מבנה הסללה עם כל כלי הנשק, ואת אהל הקאמפאס, ואת כל הנמצא שמה. ואת האניה הקטנה אשר לרב החבל לבדו שבר לשתים, וינהג חציה האחד אתו  וחציה השני השאיר לנו למזכרת צרה. גם התרן האחרון הסיע ממכונו עם בדיו ומפרשיו, עם יתדותיו ומיתריו יחד, וינטלהו וינשאהו למעלה אל העבים. עוד רגעים אחדים הבטנו אחריו בעלותו, אך מהר  נעלם ממנו ואיננו. עתה עברה הבהלה ותהי ההצלה, כי ראינו את העמוד מעבר האניה נגבה. ועוד כארבעים רגל הרחיק ללכת בשאונו וגאונו, וכהרף עין נתקו רגליו מהים מתחת, ויעפיל לעלות כלו בקול פחדים ושאון גדול השמימה, ויתכנס בהעבים ולא נראה עוד.

עבר האסון וקול שמחה ושירים נשמע באניה. אך עוד רעה מרחפת עלינו להאבידנו, כי נעצרו הרוחות  ואניתנו במקומה עמדת לא תמוש, והעבים מלמעלה המלאים מים כבירים לרגעים חשבים להבקע והמה תלוים ועמדים מעל לעומת ראשנו. ומגורתנו זאת גם באה לנו, כי בשעה השביעית בערב התבקעו בטני העבים, ומטר סחף כמבול מים נתך הימה. ובשטף עובר עברו המים על כל גדות האניה, כי צרו כל החרים מתחת גדותיה להוציא כל המים אשר ירדו על המכסה הרבה מאד, וכל האנשים אשר באניה עמדו עד חצים במים עד חדל המטר ויחסרו המים. ויהי בהכלא הגשם, ותעל עוד שאה גדולה מכל קצות הים, וברקים נוראים עם קולות מפחידים, האירו את הלילה כיום, ותהלך אש להבות הימה סביב לראשנו ורעדה אחזתנו כאשר בתחלה והנה פתאום נסע רוח מצפון ויסע את האניה ממקומה, מהרנו ונפרש עוד מפרשים אחדים, והרוח לא מנע חסדו ממנו הפעם, וינחנו דרך ישרה אל אשר היו פנינו מועדות שמה שמחים וטובי לב היינו כלנו אחר העמל והתלאה אשר עברו עלינו, על המחזה הנפלא ממפלאות הטבע אשר ראינו בעינינו, ואנחנו נברך יה!

אברהם הכהן קאפלאן


"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 7, 20 במרץ 1862, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מכונת הגלגל הקיטורי באניות – 1909

800px-Alley_&_MacLellan_twin-screw_marine_steam_engines_(Rankin_Kennedy,_Modern_Engines,_Vol_V)

מכונת המנענע הקיטורי (מנוע קיטור בוכנאי), 1905. המקור: ויקישיתוף

ירכתון

תקופה חדשה למכונת הקטור

מה שעשתה מכונת הקטור להרחים [?]יתי, לכל הכלים הפועלים בכח יד האדם, למכונות המים, לרחים של רוח ולכל הכלים הפועלים בכח הרוח, ולעגלות-הבקר והסוס, כל מה שגרמה לכל אלה ושהזיקה להם יגרם לה עצמה, ובמה שדנתה אותם ידונו אותה, וכשם שבערה את הכלים הללו, עושי רצון האדם, לירש את מקומם עד שהשליכם האדם אחר גוו והתחיל להשתמש רק בכח מכונת הקיטור – ככה עומדת היא עתה להכחד מן הארץ, והרעה יצאה רק ממנה, מעצמה ומכחה: מכונת-הגלגל הקיטורי Dampf[t]urbine.

רצתה ההשגחה ללעג לנו, עמדה וגנזה את המכונה הזאת אשר באמת עתיקה היא הרבה יתר ממכונת מנענע הקיטור Kolbendampf-Machine ולפי התמונה שיש בידינו מ„קירו“ איל אלקסנדריה של מצרים, אפשר להחליט כי כבר [?]ילנים העתיקים ידעו ממנה בעת אשר האחרונה, מכונת מנענע-הקטור, נולדה זה מקרוב בכל כך הרבה עמל ודמים.

ובכן המכונה הראשונה הזאת, מכונת הגלגל הקטורי היתה ידועה כבר להעולם הישן, וככה היתה צורתה ואפנה: כדור נבוב הסובב על משענת נבובה אשר דרך המשענת נכנס אל תוכו הקטור. הקטור מצא מכשול בדרך היציאה, יען כי הצנור שבו היה על הקיטור לצאת, היה עקום כעין „כף“. ע"י זה נדחף הקיטור לאחור ומזה נתהותה התנועה בגלגל.

והנה, אעפ"י שמכונת הגלגל הקטורי כבר הנה מזמן רב ידועה בעולם, בכל זאת הניחו אותה בקרן זוית ויטפלו במכונת המנענע-הקטורי וישימו אותה לנושאת התרבות ולנותנת לכלי עבודת האדם פנים חדשות, אעפ"י שאפנה וגזרתה ובנינה קשה ומסבך הרבה יותר מהראשונה, כי בה מכרח הקטור להכנס ולעבר דרך צנור ולהניע את המנענע התחוב בתוכו בחזקה; כי ע"י מה שמתאמץ הקיטור לחדר דרך הצנור ולהתפרץ החוצה, בהיות שגוף המנענע עומד לו לשטן ומונע אותו מלמעלה את חפצו, נבראת התנועה, ולכן אם גוף המנענע בא לידי תנועה אז הקנה המחובר לו מתנענע אתו, והקנה גורם להיד (Kurbel) הקשורה אליו להתנענע גם כן, והיד הנתונה, בגלגל ולכן גם הגלגל יתחיל להתנועע ולהתהפך.

ועתה כמה איברים צריך הקטור להניע עד שיגיע כחו להגלגל, מטרת המכונה. לא כן במכונתו גלגל שבה הקטור אין כל כל אותם האברים ומדוע איפוא הניחו את המכונה הפשוטה. ויטרחו במכונה קשה– ודאי היה איזה טעם לפגם; כי דבר קשה עמד לשטן לכל מכונן.

וזהו הדבר: קשה היה להניע את הקטור המתפרץ בכח גדול ישר על הגלגל. וגורם שהגלגל יתנועע במהירות גדולה יותר מדי, עד שאי אפשר להשתמש בכח הקטור, והלך לפי זה לאבוד.

אך למזמן שעלה בידי המכונן האנגלי פירזון (זה כעשר שנים) לבנות מכונה של הגלגל הקטורי, אשר בה אפשר להמעיט את מהירות מרוצת הקטור, שבו להתענין במכונה הזאת. בפרט גברה המכונה הזאת בכלי-מכונות הפועלות בכח החשמל וכן באנית-קטור. משנת 1897 ואילך התחילו להשתמש בהמצאת פירזון באנית-קטור. והנה על ידי המהירות הגדולה של תנועות הגלגל הוכרח גם ציר האניה להתנועע באותה המהירות, ותולדה מחויבת מהתנועה המהירה היתה שנשאר סביב הציר מקום, ריק ממים! לכן לא פעלה מהירות הציר על מהלך האניה יען שלא פעלה על המים, כי לא היו מים סביב הציר. ולכן נתמעטו פעולות התנועות שהיו 20000 בדק אחד – על 2000.

800px-DMM_70300a_Überdruck_Dampfturbine

מכונת גלגל קיטורי (טורבינת קיטור) של פירסון, 1902. המקור: ויקישיתוף

וזאת היתה ההצלחה הראשונה של מכונת הגלגל הקטורי. ועתה, במשך זמן קצר של עשר שנים, התגברה המכונה הזאת כל כך עד שאין כמעט אנית-מלחמה אחת בין האניות הגדולות שאין לה מכונת הגלגל הקטורי. וכן לקחו אותה גם להאניות הגדולות השוטטות על האקיונוס. בזמן האחרון נשמע תמיד חדשות על דבר קפיצת הדרך להאניות מארופה לאמריקה, ובפרט לאניות החברה „קונרד“, הממהרות כל כך להפליג את האקיונוס במשך ימים אחדים, וכל זה הוא רק בעזרת המכונה הזאת. ומלבד מה שהיא ממהרת את הנסיעה עוד מעלה יתרה יש לה שהיא ממעטת בהוצאות לחומר-ההסקה.

בכל זאת, עדיין לא ידוע אם יכולה היא לעמד בכל נסיון, כי עוד לא נתנסתה בכל הנסיונות, אשר מהם אפשר להוכח שבאמת יש לבכר אותה על פני מכונת מנענע הקטור, למשל לא ידוע איך תעמוד בפני נחשול כשיקום בים, ואיך תעמד ביום מלחמה. אם אפשר יהיה להעמיד את מרוצתה בין רגע, או אם תוכל ללכת אחורנית באותה המהירות, שהיא הולכת לפנים, בכל זאת הולכת ההשערה ותופשת מקום, שסוף סוף תכניע המכונה הזאת את מכונת המנענע הקטורי.

עתידה המכונה של גלגל הקטור להתגבר בכל מקצועות מכונות הקטור, אך לתחום עגלת הקטור לא תגיע מפני שלעגלת הקטור גדולה יתר מדי מהירות המכונה הזאת. וכן קשה להוציא על ידה אל הפועל המהלך לאחורנית. ואם לא תכניע המכונה החשמלית את עגלות הקטור במכונה של המנענע הקטורי אשר לה אז תמשול תמיד מכונת המנענע הקטורי, בעגלות הקיטור.

עומדים אנו בתקופה חשובה בעולם המכונה הקיטורית. כל מי שהתרגל להביט בעין יפה על המכונה של המנענע-הקטורי היפה והנהדרה באמת, במבנה גופה ובאיבריה, לא ימצא נחת רוח במכונת הגלגל הקיטורי, שגופה כעין הכדור בלי תואר והדר. אולם, לאיש המעשה ולבעל-חרושת, שאין לו בעולמו, אלא המועיל והמביא פרי, יביט רק אל הפעולה היצאת ולהרוח הבא לו, ולפי זה יתן הוא היתרון איזה היא המכונה היותר טובה, שבה יבחר האדם לתשמישו ולהנאתו.

צ


"הצבי", שנה עשרים וחמש, מס' 205, 27 ביוני 1909, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

השקפה על תוצאות הטעכניק – 1886

Baltimore_(Cruiser_3)._Starboard_bow,_1891_-_NARA_-_512896.tif

הסיירת האמריקנית "בולטימור", 1891. המקור: ויקישיתוף

השקפה על תוצאות הטעכניק.

[…]

אחרי שנתקבל הדבר באשכנז להשתמש בדינמיט למלא בו את כדורי התותח, לא עוד יפלא הדבר בעינינו, מדוע חדלה ממשלת אשכנז מבנות אניות-מגנים (פאנצערשיפפע), ולא קבלה עד היום את האניות הבנויות לפי שיטת גרוזאן – הטעם פשוט כי בפני כדורי הדינמיט אין עוד לאניות אלה די מגן וצנה.

גם ממשלת כנסיות הברית לא רצתה להשאר מאחורי הארי – ותשם גם היא את כל לבה להזדיין, וראשית מעשיה: לכונן צי אדיר ואיתן. לפי הודעת מכה"ע Engineering הלונדוני, תהיינה האניות המשוטטות (קרייצער) מזויינות בכלי תותח עם כדורי דינמיט. בכללו של דבר, נראו מהידיעות שבאו במ"ע הנ"ל, כי אמעריקא בונה כעת את אניותיה ע"פ כל ההמצאות החדשות שנתחדשו בידיעת מלאכת האניות, תקונן וזיונן. האניות המשוטטות תהיינה מעשה ברזל עשת וערומות בלי לבוש-מגן; כח הדוחה (וועססער-פערדראֶננונג) שלהן יעלה על 4000 טאָננען, ולכל אחת מהן תהיה מכונה בעלת כח 10,000 סוסים. הלביאה שבחבורה זו, באלטימארע שמה, תזויין בחמשה קנים רובי טורפידין ובארבעה כלי תותח גדולים מלבד הקטנים. הכלים הנאים האלה יעמדו על מקומם בתוך מצודות קטנות הנמצאות לצדי האניה מכל עבר. מהירות תנועת האניות תהיה כמהירות הטורפידין.

האם תלוה אל כלי זיינן של האניות החדשות האלה גם הסירה החדשה, המצאת האמריקאני טוקק, הנוקבת ויורדת עד התהום ומטיילת בעמקי מצולה? עד היום אין קול ואין קשב על אדות הדבר הזה. טוקק הנ"ל קרא לסירתו Peacemaker, הוראתו „עושה שלום“, לאמר: על פי סירות כאלה במהרה  יקום דבר, והמלחמה לא תמשך לאורך ימים. תבנית הסירה היא כתנין הים (וואלפיש), ארכה 9 מעטר ובהיותה ריקה מבפנים, תשוט על פני המים; אך בפתחה את פיה ובבלעה מעט מים, אז היא שוקעת  ויורדת. שני משוטות תחובים בה מלמעלה למטה וממטה למעלה והם מחזיקים אותה על קו הישר במצב היושר המאזני (וואגערעכֿט). כח המניע אותה הוא קיטור-הכבוש הנמצא במכונת קיטור קטנה. הקנה הזה הנעוץ בים ישוט במהירות חץ מקשת אל האניה אשר שם מטרתו, ועשוי הוא באופן כזה שבהנקשו אל דופן האניה, תתפרד חבילתו ויצאו ממנו הטורפידין הנמצאים בתוכו והם מתדבקים ונתקעים בכותלי האניה וחותרים חתירות עמוקות ומקעקעים לפעמים את הבירה כולה.

[…]

הממציא הגדול סיעמענס עשה ספינה איליקטרית חדשה, ועל אדותיה מודיע מ"ע לחכמי הבנאים באשכנז, כי בה נמצאים שמנים אקקומולאטורים בעלי כח ½5 סוסים. כח הזרם יספיק לשלש שעות, אך טעינתו לבד דורשת עד שש שעות. ע"י האקומולאטורים תסודר תנועת הספינה, למהרה או לעצרה. השרבוב (שרויבע) סובב 700 פעמים לרגע, והכח האיליקטרי יוצא ממכונות גאלוואניות הנמצאות בקרב הספינה. מטרת שימושה גם היא לתכסיסי מלחמה.

קאנדידאט של חכמת הטבע.       ח. ל.


"הצפירה", שנה שלוש עשרה, מס' 167, 15 בנובמבר 1886, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

המצאה חדשה: רעזאָנאפֿאָן – 1889

אמעריקני אחד המציא מכונה חדשה „רעזאָנאָפֿאָן“, אשר בכחו להשמיע קול מספינה ההולכת בים למרחקים, גם בעת אשר עלטה תכסה את הים ואת היבשה, ועל פיה יוכלו אנשי האניה לדבר עם יושבי החוף במרחק 7 ווערסט, ורק האויר לבדו יוליך את הקול. צלצל קל כצלצל מורה שעות, נשמע בעזר הרעזאָנאָפֿאָן עד למרחק 120 מעטר. לבחינותיו ישב הממציא ארבעה חדשים באנית קיטור ברחבי ים. להפיץ המכונה הזאת להשתמש בה ולמצוא שכר נוסדה בנויאָרק חברה אשר הניחה בעסק ההוא שני מילליאָן דאָללאר.


"המליץ", שנה עשרים ותשע, מס' 49, 11 במרץ 1889, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות  יהודית היסטורית.

אור עלעקטרי הנטוע על הספינה עצמה – 1878

412px-'The_Archipelago_on_Fire'_by_Léon_Benett_16

 איור לספרו של ז'ול ורן, הארכיפלג בלהבות. המקור: ויקישיתוף

ידיעות  העולם והטבע

אור העלעקטרי

רבות הנה ההמצאות והתחבולות אשר המציאו בימים האחרונים האלה ע"י פעולת העלעקטריציטעט, בכל ענפי המדעים העבודות והמלאכות הנודעות בזמננו, התחדשו ענינים הרבה ונתקנו מכונות וכלים מכלים שונים, אשר הביאו תועליות רבות אין חקר בכל מעשה האדם ותחבולותיו בארץ. פעולת העלעקטריציטעט הביאה לנו את מלאכת הטעלעגראפיא, אשר נתנה לכל העמים והלשונות שפה אחת ודברים אחדים מקצה הארץ ועד קצהו; היא נתנה יד לבעלי מלאכת הכעמיא, להרכיב ולהפריד את כל החמרים והגופים ליסודותיהם, לעשות בזהב בכסף ובנחושת ע"י מלאכת הגאלוואנאפלאסטיקא; כח העלעקטרי הוא שם פה לאדם לדבר למרחוק עד כמה פרסאות ע"י הטעלעפאן, וכרה אוזן לחרש לשמוע קולות נסתרות בטבע ע"י המיקראפאן, ואין קץ לכל הכלים הרבים אשר עשו להם בעלי הטבע לדרוש ולתור בסתרי פלאות היצירה ע"י פעולת העלעקטריציטעט, – אפס כי עוד סגולה אחת יקרה ונכבדה בפעולת העלעקטר' נשארה בידינו, אשר עד היום קצרו ידי החוקרים להביא ממנה פרי תועלת כללי לבני האדם בעולם המעשה, והוא האור.

האור נולד מכח העלעקטרי הוא גדול וחזק למאד, הרבה יותר מכל מיני המאורות הנעשים בידי אדם על פני האדמה *), ובכל זאת לא יכלו להכינו כראוי להשתמש באור הזה, כאשר ישתמשו באור הגאזע אשר התפשטה תועלתו בכל ארצות תבל, אף כי יתרון רב לאור העלעקטרי על אור הגאזע, לא לבד בטבע אורו הגדול, אבל מפאת היותו נקל ונוח להשתמש בו הרבה יותר ממנו. אויר הגאזע אין לעשותו רק ע"י מכונות גדולות הבנוים ומחוברים אל מקום אחד, וכמה בתי מלאכה גדולים בנויים לו בעיירות הגדולות, כמה תנורי ברזל צריכים לו אשר אש תמיד תוקד בקרבם, וכמה אלפים ככרי אבני הפחם ליום יאכלו התנורים ההם, כלים שונים המזקקים אותו, וגאזאמעטרען גדולים למאד האוצרים אותו בקרבם, ואחרי כל אלה, יצטרכו להוליך את אויר הגאזע ההוא דרך קני ברזל חלולים רבים וארוכים, לכל המקומות הרחוקים אשר שמה יוציאו את אורם, כנודע, אשר כל זה אין מן הצורך כלל לאור העלעקטרי, כי הוא נולד ויוצא ממכונה קטנה המטלטלת ממקום למקום, ואורו הולך ומתפשט לכל צד במרחק גדול מאד בלי שום אמצעי, וע"כ תועלתו רב למאד ליושבי עיירות קטנות כמו גדולות, לנסיעות על מסלת הברזל בלילה, וביותר לההולכים בספינה על פני הנהרות הגדולים, אשר כפי הנודע ישבתו ממהלכם בלילה, לבל יטו ימין ושמאל מן אמצע השטף העמוק, ויבואו לידי סכנה לעמוד על הקרקע מבלי למוש עוד, כנודע, וע"כ יבקשו תחבולות שונות ע"פ אופנים ידועים להוליך את הספינות בלילה, במקומות אשר המה נחוצים למאד, בין העיר פעטערסבורג ועיר קראנשטאט היושבת בים במרחק ז' פרסאות, ושמה שיירות ספינות מצויות לרוב, הנה בכדי שתוכלנה ללכת גם בלילה, עשו זה מקרוב תיקון גדול באופן כזה: באורך כל הדרך אשר בו תלכנה הספינות, העמידו חביות ריקות גדולות הצפות על פני המים, ונאחזות בשלשלאות של ברזל ע"י עוגנים (אנקער) השקועים בקרקע הים, לבל ימושו ממקומם, החביות האלה  ימלאו באויר הגאזע בכל חודש, והן מאירות בתוך עששיות הדולקות בלילה, ולאורן תלכנה הספינות ותשמורנה את הדרך בין החביות ההן, אבל תחבולה רחוקה כזאת אין לעשות בכל הנהרות ובכל המדינות, אם לא ע"י אור העלעקטרי הנטוע על הספינה עצמה ומפיץ אורו החזק לכל צד במרחק גדול, כמו שאמרנו.

[…]

על מסלה אחת „נארדבאהן“ עשו לאקאמאטיווא הנושאת עליה מכונה מאגנעטית-עלעקטרית, והיא סובבת בכח הקיטור עצמו  ומוציאה אור עלעקטרי חזק מאד המעיר על פני כל המסלה במרחק גדול, בעיר לאנדאן וליפֿערפאל כבר התחילו להשתמש באור העלעקטרי להאיר מן החוף על פני המים במרחק רב מאד, לכל האניות ההולכות ובאות שמה, וגם בעיר האמבורג יבקשו כיום לעשות תיקון כזה. אצל עיר ברעמען אשר שמה אניות יהלכון בכח הקיטור ומושכות אחריהן ספינות רבות טעונות משא, והן הנקראות בשם „אניות מושכות“ (שלעפפ שיפֿפֿע), תקנו זה מקרוב אניה אחת המאירה באור העלעקטרי, והנסיון הראה לדעת, כי ע"י האור הזה תלכנה בטח כל האניות הנמשכות גם בלילה בלי שום פגע, כי האניה תפיץ אורה לאורך זרם המים במרחק גדול, עד שגם להשוכנים לאורך החוף מסביב תאיר מרחוק כמו אור היום.

על פי כל הנסיונות החדשים האלה, יחליטו רבים ממביני דבר, כי בזמן קצר יהיו מאורי הגאזע הולכים ובטלים, ואור העלעקטרי יירש את מקומם ויתפשט לרוב תועלתו בכל הארצות והמדינות, בים וביבשה. […]

–––––

*) אור היותר חזק הנודע לנו עד היום, הוא האור הנקרא על שם ממציאו „אור דרומאנד“, היוצא משריפת אבן סיד קטנה שנשרף ע"י ב' מיני גאזען שונים, יסוד המימי ויסוד החומצי, אורו לבן ומבהיק עד שאין העין יכולה לסבלו, כי בתוך חלק שמינית באצבע מגודל הסיד מתקנן אור רב כשעור האור מן 350 נרות סטערין, ואולם אור העלעקטרי יגדול עוד יותר ממנו עד כדי 40 פעמים.


"הצפירה", שנה חמישית, מס' 42, 5 בנובמבר 1878, עמ' 4-6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.