המצאה חדשה: אניה מפוצצת – 1877

חדשות שונות.

[…]

בעוד אשר גבורי הטעכניק באייראפא יבקשו תחבולות בבנין אניות מלחמה וכלי נשק גדולים, ויתחרו בהמצאתם להגדיל נצחון מלחמתם, זה כנגד זה, אם אלה יעשו אניות ברזל אשר יעמדו כתריס בפני כדורי האש, יעשו אלה כנגדם כלי תותח יותר גדולים אשר ישברו קירות ברזל, או ימציאו טארפעדען מפוצצים; הנה כעת נשמע מארצות אמעריקא עוד המצאה אחרת חדשה. והיא אניה מפוצצת, האניה הזאת תרדוף אחרי אנית האויב במרוצה גדולה, ובדרך מרוצתה תרד מתחת המים עד התקרבה אל אנית האויב, ואז תנגח בקרנה ותתקע בקרבה טארפעד מפוצץ, וכרגע תשוב אחור, ותנגח שנית אם עוד לא נפלה ונתבקעה מנגיחה הראשונה.


"הצפירה", שנה רביעית, מס' 23, 20 ביוני 1877, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

זועת הים – 1892

על ארץ רבה.

[…]

– חזיון טבעי נפלא מאד הנקרא בלשון החכמים בשם זועת הים (זעעבעבען), היוצאת מתוך הרי געש שבתהום רבה, נראה לעיני הנוסעים באניה האמעריקאנית „העספאר“. האניה נסעה ממימי יאפאן לסאן-פֿראנציסקו ובהרחקה מגדות הים ביאפאן לערך שטח 75 פרסאות התחולל פתאם רעש על הים והאניה השלכה הצדה בתקף הזעזועים. כרגע אח"כ פרצו שטף גלים כבירים ויעברו על  פני האניה, אך בלי הטביע אותה. לדברת רב החובל עמדה אז האניה מעל להר-געש אשר בתוך הים. המים היו רותחים כ"כ עד כי העטרן אשר על חבלי האניה נמוג. בעת ההיא עלו גם אדים מלאי גפרית מן הים הנרעש כסיר נפוח. אנשי האניה נמלטו ויחבאו אל התאים וישבו שם חמש שעות עד אשר עבר הרעש. לפי ההשערה יש  קשר ויחס טבעי אל רעש הים הזה עם רעש הארץ ביאפאן בחדש אקטאבר לשנה העברה.


"הצפירה", שנה תשע עשרה, מס' 44, 3 במרץ 1892, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

כלי למדוד על ידו עומק הים – 1876

חדשות שונות.

באספת חכמים אשר היה זה מקרוב בלאנדאן, הראו כלי מכונות חדשים שונים, אשר אחד מהם היה כלי „באטאמעטער“ חדש (והוא כלי למדוד על ידו עומק הים בכל מקום) הנפלא ויקר מאד בערכו לכל הולכי ימים, עיקר הכלי הוא קנה חלול של ברזל ובו כסף חי, בקצהו הוא רחב כמו הבאראמעטער, באופן שע"י לחיצת מי הים ההולך ומתגבר כל פעם לפי עומק התהום, עמוד הכסף חי בתוך הקנה עולה למעלה, וע"י סוללה עלעקטרית העומדת בתוך הספינה יוכל רב החובל היושב בחדרו לדעת בדיוק מדת עומק התהום אשר ספינתו עוברת שמה ולשמור אותה מן הסכנה במקומות מסוכנים; ועוד כלי אחר דומה לו אשר על ידו אפשר לדעת בדיוק שעור כח המושך של השמש והירח הפועלים על עלית המים בימים (עבבע אונד פֿלוטה).


"הצפירה", שנה שלישית, מס' 17, 10 במאי 1876, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תרופה למחלת הקומפאס באניות – 1865

המגנית (Magnet)

[…]

הברזל הנמצא על האניות ההולכות בלב ימים כמו כלי תותח וכדומה, יהפך למגנית ע"י המגנית הארצי, קצהו התחתונה תהיה מגנית צפונית והעליונה דרומית, וכפי מרבית שפע המגנית אשר בהארץ, כן ירבה הכח המגניתי אשר בהברזל, עד אשר יפעל על המחט שתוך הקומפאס הנמצא על האניה להטותו ממקומו הראוי לו לפי מצבו ביחס הקוטב המגניתי. הנטיה הזאת נקראת בפי החוקרים בשם דעוויאציאָן, וביען כי הקומפאס הוא לעינים לעוברי ארחות ימים, להורותם הדרך ילכו בה, לכן יגעו רבים למצוא תרופה להמחלה הזאת, אשר נתפשטה ביותר בימינו אלה, עת נתרבו אניות הקטור מברזל, שיש בהם עוד כח מגנית מיוחד, לבד הכח שתקבלנה מהארץ, הוא המגנית שנתעורר ברקועי פחי הברזל בעת שהוכנו לקירות האניה, והמגנית הזה עוד כחו רב מהמגנית שהוא מקבל גם מהארץ. החכם בארלאוו נפק דק ואשכח, ע"י בחינות ונסיונות, לעשות טבעת מברזל, במקום ידוע אצל הקומפאס, וכאשר יאציל המגנית הארצי על הברזל הנמצא על האניה, לא תגרע גם נחלת טבעת הברזל מהעשות מגנית, אפס כי מסגלת הטבעת הזאת להיות מגנית מתנגד, מושך לצד אחד מאשר ימשוך יתר הברזל אשר להאניה, ומבטלים המה זה את זה, והקומפאס ילך בשלום בלי פגע. ולהמגנית אשר בקירות האניה מצא החכם ערי (Airy) תחבולה לבטלו ע"י מגנית מלאכותי אשר יחזקהו במקומות ידועים סביב הקומפאס.

[…]


"המליץ", שנה חמישית, מס' 21, 15 ביוני 1865, עמ' 6-7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תחבולה להפיל תרדמה על אניות האויב – 1899

ידיעות שונות.

[…]

– בימינו אשר חכמים ונבונים יבקשו עצות ותחבולות לשמור על חיי בני האדם ובריאותם, ולא תכרת נפש אחת מעמה בטרם בא עתה, יחשבו אחרים מחשבות להמציא מלאכי חבלה אשר יאַבדו בין רגע אלפי אנשים בלי עמל ויגיעה. המהיר בעבודת כח העלעקטרי וועטזאָן המציא תחבולה חדשה אשר בעזרתה נקל להפיל ברגע תרדמה על צבא אניות איבה בפעם אחת ולא יוכלו להשחית. כנודע, הקיטור היוצא מחומר אמילנטריס (הוא מין נוזל חריף היוצא מעמילן של תפוחי אדמה מעורב עם ניטרי) יעשה את האדם המריח בו כנדהם ולא יוכל להניע אבריו. הנוזל הזה נקל מאד להכינו במחיר מצער. ובכן יתן וועטזאָן עצתו לצקת כדורי ברזל גדולים וחלולים (באָמבען) אשר ימלאום בנוזל הזה, ודי יהיה לנקוב חור בשריון האניה בכדורים כאלה, וכאשר ישפכו איזה הין על רצפת מכסה האניה לא יוכלו עוד חיל האניה ומלחיה לערוך מלחמה. הריח יתפשט בכל האניה ובעת אשר כל חיל האניה הוזה שוכב בלי נוע, יביא האויב את האניה אל הנמל והמנצחים יעירו מהתרדמה את שבוייהם.


"המליץ", שנה עשרים ותשע, מס' 4, 17 בינואר 1889, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תחבולות לאנשים ההולכים תחת המים – 1875

חדשות שונות.

[…]

זה מקרוב המציאו בפאריז תחבולה להאיר נתיב בעומק הים ע"י עששית, אשר יזרום אליה אויר החמוצי טהור המאיר בזוהר גדול עד למרחוק; העששית הזאת מתוקנת להיות דולקת גם במקום שנמצאו שם אוירים מתנגדים להמאור ומפסידים אותו. וזה תועלת גדולה לצוללים במים אדירים הצריכים להתמהמה כמה שעות תחת המים, ולא יצטרכו עוד לאור השמש להאיר את דרכם. –

כן המציאו זה מקרוב קנה-המדבר-והשומע לאנשים ההולכים תחת המים, תחת אשר עד הנה לא הי' יכול להודיע דבר אל העומדים על החוף או על הספינה, העוסקים בהורקת האויר הנשחת אשר בשק הצולל ומכניסים אליו אויר חפשי, כ"א ע"י סמנים ידועים ביניהם ע"י חבל ארוך הנמשך מן הצולל אל החוף או הספינה, ועתה יכול הצולל לדבר אל העומד על החוף ולשמוע מה שידבר הוא עד עומק במים כדי 19 פאדען. וכבר עשו בחינות רבות מזה באדמיראליטעט האשכנזי, והיא תועלת גדולה בכמה אופנים, אשר לא הי' באפשרי להגיע אל המטרה הנרצית בלעדה. –


"הצפירה", שנה שניה, מס' 19, 19 במאי 1875, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

התנינים בעלי זרועות – 1875

763px-Mr._Beale_and_the_poulpe

תמנון ענק, איור לספר מ-1861. המקור: ויקישיתוף

התנינים בעלי זרועות (קראקען).

בין האגדות הישנות אשר להעם היושב על חצי שקאנדאנאוויען ישנן גם הגדות המספרות לנו מהתנינים בעלי זרועות אשר יעירו את התפעלותינו. הגדה אחת תספר לנו מתנין אחד כי ישא לפעמים את גוו מעל פני המים בהקף גדול מאוד עד כי ידמה לאי גדול, ובזרועותיו הגדולות והחזקות כתרני האניה יקיף את האניה וימשכנה אחריו לעמקי מצולה. נוסעים רבים מנוסעי הים הקימו את דברי האגדות האלו. אך למרת רוחם דמו רבים מחוקרי הטבע להכחיש במציאת התנינים האלה, באמרם, כי מעל לגבול הטבע מקומם. את דג-הדיו גרשו מהסתפח בנחלת הטבע ויתנו לו מקום בין ספורי הבל (פאבעל) ולהתנינים בעלי זרועות האלה נתנו ג"כ מקום בעולם הדמיון (פהאנטהאזיע). ואנכי לא ארהיב עוז בנפשי להעמיד את ראשי בין הרים גדולים כאלה, בין חכמי הטבע, כי אם כרוכלא איוול ואחשוב את אשר קראתי בספרים אודות התנינים האלה, והקורא הנבון עליהם ישפוט. –

רובי הספורים על אדות התנינים בעלי-זרועות (קראקען) נקרא בספר „תולדות הטבע לשבלולים“ (געשיכטע דער מאללוסקען) אשר למאנפארט, שם יספר מתנין אחד, אשר שלח את ידיו במלחי אניה בקרבת ס"ט עלענא; שנים מהם, אשר עמדו על מכסה האניה, הטביע מצולה; האחרים מהרו להציל את רעיהם ויצליח להם לכרות זרוע אחד של התנין, אשר ארכו עלה לעשרים וחמש רגל ובכלי-המציצה (זויג נאפפען) אשר לו אחז את טרפו כבמסמרות ולא הפליט. – בחופו של אננאלא אחז תנין אחד באניה ויורידנה תהום רבה. אנשי האניה הצילו את חייהם בדרך פלא ואת תלאותיהם אשר היו להם עי"ז תארו עלי תמונה גדולה בס"ט מאלא. –

שוועדיאאור יספר כי לפי דברי נוסע אחד מנוסעי הים מצא דייג בגרונו של תנין-הים (וואלפיש) זרוע של הקראקען אשר מדת ארכו היה עשרים ושלש רגל. – פליניוס הרומי יספר, כי פעם אחת בא בלילה תנין גדול מאוד לחופו של קארטעיא לבוז את אוצרות הדגים ובהבל פיו וכח זרועותיו גרש את הכלבים אשר עמדו על המשמר. – ראשו של תנין-הים אשר הראו לאוקולאס היה גדול כחביות אשר תכיל אלף ומאתים ליטרות מים, ארך זרועותיו היה שלשים רגל ובכלי-המציצה אשר לו שפכו יותר מהין מים. – גם אריסטאטעלעס אשר רובי ספוריו נוסדו על אדני האמת והצדק, יען כי הוא לא האמין למשמע אזניו כי אם למראה עיניו, גם הוא יספר מתנין אחד של תניני הים הנקרא „לאללגא“ (Lollga) אשר מדת ארכו היתה חמש אמות במדה. החוקר הגדול בחכמת הטבע ליננע השוועדי נתן אמון לדברים האלה, ובספרו „חית ארץ שוועדען“ (Fauna von Schweden) יכנה את התנינים האלה בשם „עולם הקטן ביצורי הים“ (Mikrokosmus marinus) אך לאחרונה מחה את השם הזה מספר החיים. –

FMIB_34816_Gigantic_Cuttle-Fish

דיונון מפלצתי. איור לספר משנת 1881. המקור: ויקישיתוף

חוקרי הטבע באנקס וסאלאנדער מצאו בים-הנגב (Südsee) דג אחד מדגי הדיו (דינטענפיש)*) על פני המים אשר ארך זרועותיו עלה לשבע רגל ויציג אותו בבית האוסף (מוזעאום) אשר בלאנדאן. – אך בכל זאת לא סרה ספיקת חכמי הטבע, עד כי בא החוקר בחכמת הטבע שטעענשטרופ הדענני, ובשנת 1847 השיב להתנינים בעלי זרועות את כבודם היאות להם. הוא הביא ראיה לדבריו מהתנינים הגדולים אשר באו בשנת 1639 ובשנת 1790 לחופו של איסלאנד. מדת ארך גוו של האחרון עלתה לאחת ועשרים רגל ומדת זרועותיו שמנה עשר רגל; הוא חשב את התנינים האלה על משפחת דגי הדיו. לאחרונה מצא בעצמו דג דיו אחד בחוף ההוא בשנת 1853 אשר ראשו היה כראשו של ילד קטן, ומדת עור-הקרני של גבו (הארניגע ריקקענשאלע) עלתה לשש רגל, ויכנהו בשם „נשיא הים“ (Architeuthis dux). בשנת 1860 הודיע החכם הארטינג (Harting) משיורי תנינים כאלה הנמצאים בבית האוסף אשר באוטרעכט ואמשטרדם; אחדים מהמה יתאימו יחד עם אותם של שטעענשטרופ הנ"ל ואחדים מהמה יחשבו על משפחת מין אחר. – פעראן הצרפתי ראה בחופו של האי וואן-דיעמאן בקרבת האניה דג דיו אחד אשר עביו היה כחביות גדולה, זרועותיו הגדולות שטו על פני הים כנחשים נוראים, ארכן היה משש עד שבע רגל ועובין קרוב לגופו משבע עד שמונה צאלל. – דומה לזה יספרו קוואי וגאמארד בספרם (Zoologie de l'Uranie) כדברים האלה: „ביום בהיר בשחקים מצאנו בים האטלאנטי קרוב לקו המשוה שיורי דג גדול מאד; משקל הנותר אשר הותירו עוף השמים ותניני הים עלה לערך מאה ליטרות, זרועותיו לא היו עוד אתו, משקלו של הדג כלו היה לפי זה מאתים ליטרות, מה גדול היה כחו של הדג!“ – זה לא כביר צדו הדייגים באמעריקא דג אחד מדגי הדיו אשר המ"ע „נאטור“ יספר ממנו כדברים האלה: „ארך גופו של הדג הזה היה שבע רגל במדת האנגלים; הקיפו חמשה רגל; ארך שתי זרועות הצדים (פאנגארמע) אשר לו עשרים וארבע רגל, ארך שמונת זרועותיו הנמצאות בראשו שש רגל והקיפו תשעה צאלל; כלי המציצה אשר לו חדרים כשני המשור ועובים של אחדים מהמה הוא ¼1 צאלל. דייגים מהמקומות האלו יספרו מדג אחד אשר רדף אחריהם ובזרועותיו הקיף את האניה מכל קצותיה. הדיגים מהרו ויכרתו שתי זרועותיו בגרזון ואז נס הדג וימלט, ולמען הסתיר את מנוסתו מעין הרואים פלט מתוכו מין נוזלי במדה גדולה מאוד עד כי נשחרו פני המים ולא נודע מקומו איה. – מדת הזרועות הנכרתות אשר היו בידי הדיגים תשע עשרה רגל, שש רגל נהרסו בידי הגרזן ועוד לערך עשר רגל נשארו בגופו של הדג, ולפי זה עלה אורך הזרועות האלו כלו לערך חמש ושלשים רגל“. – הבישאף פאנטאפפידאן יספר כדברים האלה: „אם יראו דייגי השוועדים בהיותם על פני המים לצוד ציד, דגים הרבה והמים ילכו הלך וחסר, אז ינוסו על נפשם כי אז קרוב התנין בעל הזרוע לבוא. אז יתנשא מתחת למים ככר גדול עם הרים ובקעות ברוחב מהלך שעה אחת, ולא לעתים רחוקות תעלה מדת גבהו מעל לפני המים לערך שלשים רגל. בהעמקים אשר על גבו הקרני ישארו מים הרבה ודגים יקפצו שמה. מעט מעט יעלה הככר הלך עלה וגבוה ואז יושיט את זרועותיו אשר מטבען הנה כקרני ההרגש של בעה"ח הזוחלים (שנעקקען) אך חזקים וגדולים כתרני אניה, ורב כוחם להפוך אניה עם מאה כלי תותח אשר עליה על פניה“. –

גם פריעז יספר מתנין אחד מהתנינים האלה אשר נמצא בין כיפי סלעים בנארדלאנד אשר בנארוועגען. גוו של התנין הזה מלא את פי הים (בוכט) כלו, זרועותיו היו נשלבות על הסלעים והעצים אשר גדלו שמה וישרשום ממקומם, ולמרות כל העמל הרב אשר עמלו ויגעו הדייגים להרחיקן מעל הסלעים לא הצליח בידם אף להניע את הזרועות האלו ממקומן. –

והנה לא נרהיב עוז בנפשנו לאמת את דברי ההגדה המצויה בין העם על אודות דג אחד אשר על גבו נחה אניה ימים רבים, יען כי אנשי האניה חשבוהו לאי גדול, וכה נחו עליו עד כי הרגיש הדג את החום אשר שמו עליו אנשי האניה; אך הלא גם לא נשים שקר בנפשנו לאמר, כי הספורים האלה אשר זכרנו בדוים המה מכל וכל, וילידי כח הדמיון המה. הלא אם נשים לנגד עינינו את ההבדל הרב בין חיי יצורי האויר לחיי יצורי המים, אז מוכרחים אנחנו להודות לדברי הספורים אשר זכרנו. מה נקל הוא להדג לעלות מעלה ולרדת מטה, תחת אשר הצפור מוכרח לאסוף ולקבץ את כל כחותיו בעת אשר יעוף ברקיע השמים למען הגיע אל מטרתו. כנפים עבים, גוף חזק וכח גדול של העורקים, את כל אלה מוכרח הבעל כנף לאסוף ולקבץ במעופו, יעמול וייגע עד יגיע אל מטרתו; לא כן הוא הדג! הוא לא יעמול ולא ייגע ולא ירגיש כל עמל ותלאה בשוטו תחת למים, ואחרי כל אלה לא יעוף הצפור במעוף אחד יותר מאשר ישוט הדג בעת הזאת, ויען מה? יען כי כובד גופם של יצורי המים לא יעדיף הרבה על כובד המים אשר יגרשו מפניהם בתנועתם, לא כן המה יצורי האויר, כובד גופם הרבה יתר הוא מכובד האויר אשר ילחצו המה בתנועתם, ובעת אשר על יצורי המים ללחוץ אך את המים ולא את גופם, אז על יצורי האויר לשאת גם את כובד גופם בעצמם. – הגדול ביצורי האויר הוא הפיל או המאמוטה בימים קדומים אשר משקלם לפעמים משמונים עד מאה ככר, אך במה נחשב הוא לעומת פרת המים אשר משקלה יעלה מארבע מאות עד חמש מאות ככר, ובמה נחשב הוא לעומת משקלו של תנין הים (וואללפיש) אשר משקלו יעלה לפעמים עד אלפים וחמש מאות ככר? –

יצורים כאלה לא נמצא בין יצורי האויר, וכל אלה הוא יען כי אין לאל יד הטבע להעניק מטובה ליצור אחד מיצורי האויר כח גדול כזה אשר בו יוכל להניע את גופו וללחוץ גם את האויר המקיפו. לא כן הוא בטבע המים! הן נקל הוא לנו לדחוף באצבע אניה טעונה בהיותה על פני המים, לא כן בעודנה על החוף, וכמו כן נקל הוא לתנין הים להניע גופו במהירות גדולה מבלי להרגיש כל עמל ותלאה. – ולפי דברינו אלה אמתים ונכוחים המה הספורים אשר זכרנו על אודות התנינים בעלי הזרוע (קראגען). הדגים האלה אינם יוצאים מעל לגבול הטבע, כי בנויים המה על יסוד נאמן והוא: כח כובד המים לעומת כובד גופם של התנינים האלה. –

Moritz Ch. Gutfarb

*) והנה זה מקרוב אחד מן התוכנים הצרפתים אשר הלכו להבחין על העברת הככב נוגה את פני השמש על האי St. Paul ראה שמה בעיניו מין תנין הזה אשר אורך גופו מקצהו עד זזרעותיו היה 22 רגל וכבר בשנת 1861 פגעה אנית הקיטור הצרפתית אלעקטא תנין כזה והחובלים המיתוהו אבל לא יכלו להביאו אל האניה מפאת כבודו עד 4000 ליטרות, ועכ"פ הוא מוסכם כיום אצל חוקרי הטבע כי הוא ממיני הדגים הנקראים טינטענפישע.  המו"ל.


"הצפירה", שנה שניה, מס' 32, 18 באוגוסט 1875, עמ' 6-7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.