הצלה בחוף יפו – 1890

יפו.

שנים עשר לחדש התשיעי.

[…]

מהעיר הזאת מודיעים לנו לאמר: הים הולך וסער זה ארבעה ימים רצופים. אניה בריטאנית אשר באה ביום הרביעי ז' כסליו לעת ערב חפצה להשליך עגונה על החוף ולא יכלה ותתהלך לארך הים ותשוטט בין גליו עד יום הראשון שבוע הזה. ויהי כי נלאה רב החובלים נשוא את כל העמל והתלאה וישם נפשו בכפו  הוא ואחדים מהחובלים ויורידו סירת-דוגה אל הים וירדה בה מבלי הבט אל גלי הים הזועפים. ותשבר סירת הדוגה, ורב החובלים עם ריעיו היו טובעים במצולות לולי קדמו בעלי סירות הדוגה אשר על חוף יפו, את פני הרעה ויבאו במים אדירים, ואחרי עמל רב מאד הצילו את הטובעים עד אחד.


"חבצלת", שנה עשרים ואחת, מס' 8, 28 בנובמבר 1890, עמ' 1-2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

הניצול האחרון – 1910

האחרון

לונדון (י"ה אגוסטו): רב החובלים של הספינה האנגלית תלמקום מספר כי בשובו מיפן פגש בדרכו, באמצע האוקינוס ההודי, בספינה קטנה „סי-קוין“. על  הספינה הזאת היה רק איש אחד, שכל כחותיו אפסו כבר. אביו, שהיה רב-החובלים של האניה הקטנה, ושאר הנוסעים מתו מזמן. הספינה הזאת יצאה מאיי סיישל עוד בשמנה ינואר, לאמר ששוטטה בים שבעה חדשים בלי כל אמצעים.


"האור", שנה ראשונה (26), מס' 135, 17 באוגוסט 1910, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

כרים וכסתות לנוסעי הים – 1881

חדשות שונות.

[…]

(כרים וכסתות לנוסעי הים) חכם אחד המציא לעשות לבעלי הספינות, כרים וכסתות אשר עליהם ישבו הנוסעים בחדרי הספינה (קאיוטען) ממין בגד פשתן משוחים הבלתי מעבירים בתוכם מים, והם מתוקנים באופן שבשעת סכנה גדולה אשר הספינה תחשב להשבר, יוכלו הנוסעים להציל עצמם לבל יוטבעו בתוך הים, ע"י שיחזיקו בכרים ההם אשר יצופו מבלי לשקוע לעולם, וכסת אחת (מאטראטצע) תוכל לשאת עליה עד 20 אנשים.


"הצפירה", שנה שמינית, מס' 8, 1 במרץ 1881, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

האניה הבריטאנית "גרעעקא" הצילה שני אנשים – 1874

חדשות שונות

[…]

האניה הבריטאנית הנקראת „גרעעקע“ היא האניה אשר זה לא כביר צלחה לה להציל ארבע מאות איש מאנית „אורופא“ אשר נשברה בלב ים, – האניה הנז' הצילה עוד שני אנשים אשר נמצאו באנית משוט שבעה ימים ושבעה לילות מבלי בא אוכל ומשקה אל  פיהם. ובראותם כי לא יוכלו להציל עוד את נפשם חדלו מחתור את אניתם ושכבו בקרקע האניה וצפו להרגע אשר יגועו, פתאום שמעו מרחוק רעש גלגלי אנית „גרעעקע“ הנז' וקראו לעזרתה בשארית כחם, רב החובל חתר בכל עוז לבא עם האניה אל המקום אשר משם הגיע אליו הקול קורא, וצלחה לו למצוא את שני האנשים המתאבקים עם המות והעלם אל האניה וירפאם ויתן להם מתת כסף והשיבם לנויארק עיר מושבם.


"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 14, 17 בנובמבר 1874, עמ' 8. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצלה בלב ים – 1872

חדשות שונות

[…]

– ביום 6 לחדש העבר יצאה אנית קטור אחת מליווערפאל ללכת להוואנא, ועוד לא הרחיקה ללכת ונשברה בלב ים והמלחים במספר 21 איש אמרו להמלט על נפשם באניה אחת קטנה, וגם האניה הזאת עם אנשיה ירדה במצולת ים, אך האחד מצא מפלט לו על עץ אחד משברי האניה אשר נקרה לו, ועליו ישב שלשה ימים ושלשה לילות לחם לא אכל ומים לא שתה. ולהשקיט את הקדחת אשר נשקה בלשונו העביר מפעם לפעם על לשונו חתיכת ברזל אשר היה בידו, וקרירת הברזל כבתה מעט הקדחת, וביום הרביעי מצאה אותו נודד בלב ים אנית קטור אחת אשר הלכה לליסבאן ותעלהו על האניה. ועתה שב לליווערפאל ויספר את קורות האניה השבורה ואת מוצאותיו. (אלל. צייט.).


"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 8, 16 באוקטובר 1872, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

המכונה לשחות במים רבים – 1875

Burdick 201, N29.49

בגד השחיה של קפטן בויטון, 1878. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות

[…]

להמכ"ע „פעטערבורעקי וויעדאסאסט“ מודיעים מברלין, אשר נמצא כעת שמה הקאפיטאן בויטיאן הנודע ע"י המצאתו הנפלאה אשר עשה בהמכונה לשחות במים רבים (שוועמונגס אפפאראט) ואשר כבר שחה בעזרתה זה שתי פעמים את רוחב הלא-מאנש, ואחז משם דרכו גם אל פעטערסבורג. מטרת נסיעתו היא להראות את טובת המצאתו וגם לעורר את בעלי הכסף (קאפיטאליסטען) שמה לקחת חלק בהחברה אשר תוסד בקרב בלאנדאן לטובת הדבר הזה. מטרת החברה הזאת תהיה להכין מספר רב מהמכונות של הקאפיטאן בויטאן וליסד בכל המקומות בתבל אשר אניות שמה בתי-אוסף (מאגאזינע) מזה ושמה ישכירו את המכונה הזאת בעד מחיר קטן (פראקאט) לכל אלה אשר יאחזו בים דרכם והמה ישיבו אותם בבואם אל  מחוז חפצם בבית האוסף שמה. עפ"ז יוכל כל אחד אשר יסע ארחות ימים להשיג בעד מחיר מצער מכונה כזאת, אשר תשמר את נפשו מלצלול בתהום רבה. כי בעזרת המכונה הזאת יוכלו לשחות גם אלה, אשר לא למדו מעולם לשחות במים. – מזה נוכל לשער בנפשינו עד כמה גדלה ונכבדה ההמצאה הזאת והתועלת הגדולה אשר תביא בעד כל אלה העוברים אורחות ימים. אמנם מה נשתומם לשמוע כי הדבר הזה לא חדש הוא אתנו וכבר נהיתה כזאת לעולמים. זה כמה אשר הודיע סופר אחד בהמכ"ע „טימעס“ כי המצאת בויטאן לשחות במים רבים באמצעות כלי עור מלא רוח כבר ידועה היתה להיונים (גריכען) הראשונים. כנראה משירי המשורר לוקאפיראן. אח"כ בא בהמכ"ע הזה מכתב כזה: „לשחות במים בעזרת כלי עור מלא רוח (אנגעבלאזענעס שלויך) ידועה היתה בעולם עוד זמן רב קודם העת, אשר הודיע הסופר הקודם, בחרבות העיר נינוה נמצאת תבנית (באסרעליעף) מהמכונה אשר בעזרתה עברו בני ננוה במים. מזה נראה כי בכלי עור מלא רוח קשור על החלצים מסביב באו במים בפרשם כפיהם לשחות. בקצה המכונה הזאת אשר תיגע עד פי האדם מחובר צנור קטן (מונטדשטוק) אשר ע"י ימולא הכלי רוח חדשים לבקרים. אנכי ציירתי את התבנית הזאת בספרי „נטיה הטבעית והשכל“ (אינשטונקט עונד פערנופט) למען הוכיח עד כמה גדל השכל והדעת אצל העמים ממשפחת הקאקאוזי (קאויקזישע ראסע) ואיך ידעו להשתמש בכל דבר לפי צרכם.


הלבנון, שנה שתים עשרה, מס' 8, 29 בספטמבר 1875, עמ' 8. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצלה נפלאה – 1888

SS_Princess_Henriette

 אנית הקיטור "פרינסס הנרייטה". המקור: BirtwistleWiki

חדשות שונות

[…]

הצלה נפלאה. מאסטענדע מודיעים כי ביום 23 לחדש העבר בהגיע אל החוף אנית מסע הרופא „נסיכה הענריעטטע“ קרה מקרה אשר כמעט נספו בו מאות אנשים מאנשי מצב האניה ומן הנוסעים. „הנסיכה הענריעטטע“ שטה ממקומה ביום ענן וערפל ותרץ במהירות גדולה עד כי נפלה לתוך מקום עלטה וענן אשר החשיך את אור היום ולא נראה כל דבר גם במרחק שלשה צעדים מן האניה והלאה. רק לפי ארך זמן הנסיעה שער רב החובל פיערר כי הם קרובים אל הנד אשר אצל בית המכס בדאווער ובפחדו פן תתפוצץ האניה אל הנד הזה צוה לעצרה, מנהל המכונה נגש אל מלאכתו לעשות את פקודת רב החובל אך עמלו עלה בתהו כי חלקי מכונת הקיטור שמשמשים בהם להשיב את האניה לאחור – נשחתו והאניה רצה כחץ מקשת קדימה. כפשע היה בין האניה ובין האסון, רב החובל צוה לצלצל בפעמונים אולי ישמע הקול על אחת האניות הקרובות גם צוה לנוסעים לשכוב על הקרקע כי עי"ז לא יזיק להם כח החבטא כ"כ. בין כה וכה והנה הנד נראה לעיני רב החובל, עוד רגע והאניה נשברה או נהפכת אך בארח פלא נוססה רוח בלב רב החובל ויקח עמוד ברזל גדול ובגשת האניה בכח נורא אל הנד תקע את עמוד הברזל בין הנד ובין האניה. העמוד הוכה לרסיסים אך האניה שנתה עי"ז את מהלכה ותחת אשר היה דרכה מול פני הסלע אשר אז נהרסה בלי כל ספק נטתה אל החוף המתוקן – ותנצל.


"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 164, 3 באוגוסט 1888, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.