"מוקאדאמיא חאיר" – 1873

Feth-i_Bülend_(1869)

תוכניות  Feth-i Bülend, אחותה של  Mukaddeme-i Hayir. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

בימים האלה נגמרה מלאכת אנית המלחמה המפוארה "מוקאדאמיא-חאיר" אשר נבנתה בקאנסטאנטנאפיל. והיא האני הראשונה אשר נעשתה בבירת תוגרמה, (כי כל אניות המלחמה אשר לממשלתנו עד כה נעשו בבריטניא) ובירח העבר עזבה את חוף בית מעשה האניות ותשלך עגונה בלשון הבאספארוס מנגד להיכל השולטאן אשר בדולמה באטשי. הנסיכים הגדולים בני השולטאן יר"ה ורבים משרי הממשלה אתם באו אל האניה הזאת ויתענגו מאוד על יפי מראה ושכיות חמדתה. ובעצם היום ההוא נקרא השר אחמד פאשא שר חיל הים (אדמיראל) לבא לפני השולטאן יר"ה. והוד מלכותו הראה לו אותות השמחה אשר תקונן בלבבו מהאניה המפוארה הזאת, ויתן לו למנחה כלי-טאבאק זהב, משובצה באבני יקר, וכמוה ניתן גם לראש בית מעשה האניות (טירסאני אימפריאל), ורבים משרי הצבא המשגיחים על בית מעשה האניות הורמו למעלות נשאות ונתכבדו באותות כבוד שונות, וגם כסף רב נתחלק בין שרי הצבא הקטנים ואנשי הצבא אשר על האניה הזאת.


"חבצלת", שנה רביעית, מס' 8, 28 בנובמבר 1873, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

ה"חמידיה" באלכסנדריה – 1913

Savuranoglu_hamidiye

הסיירת העותמאנית "חמידיה", 1914. המקור: ויקישיתוף

ה„חמידיה“ באלכסנדריה

עוד פעם באה החמידיה, ספינת המלחמה התורקית, לאלכסנדריה, והמצרים הריעו לקראתה תרועת שמחה וכל ארבע ועשרים שעה שיכלה לעמד באלכסנדריה, לפי החקים הנהוגים בשעת מלחמה לא חדלו הערבים להרעיש את חלל האויר בקריאות תחי חמידיה, תחי תורקיה, יחי האסלאם.

מיד בהגיע הספינה לנמל אלכסנדריה ירד אחד מפקידי המלחים אל היבשה ומסר כתב להממונה על הנמל, ואחר כך ירד מפקד הספינה ראוף בי וילך אל היכל החדיו ושם נתקבל לראיון אצל החדיו.

רבים מכתבי העתונים התאמצו לעלות אל הספינה אך לא עלה בידם רק לאחד מעורכי העתון האנגלי „אג'יפסיאן גזת“ הורשה לעלות, ואלה הדברים שספר העתון הנזכר אדות זה.

הגענו להספינה והתחיל וכוח ארוך עם קצת המלחים הערבים ופקידי הספינה שעמדו למטה וקצת הפקידים מלמעלה שעמדו שחים מבעד להמעקה. בלשון אנגלית צחה הצהירו לנו כי אפילו מורשה העתונים של העולם כלו אם יבוא לא יקובל, כי כך מצות רב החובלים, שאיננו כעת פה. „יבוא נא מחר“! – אבל מחר בבקר תפליג הספינה מהנמל.

והנה ברגע זה נשמעו קולות של תרועת שמחה מפי אלפי אנשים מתוך האניות שעמדו מסביב להחמידיה. וראינו כי בא המפקד ראוף בי.

המפקד הזה אדם דק הקומה, מראתו נחמד. נתקרבנו אליו:–

„הן! בא כחו של העתון אג'יפסיא גזת יוכל לעלות על הספינה“. – הוא בעצמו אינו יכול לאמר לנו כלום, אבל אין מונע אותנו מלשיח עם פקידי הספינה, אף על פי שצריך לאמר את האמת, כי גזרתי עליהם לבלי יגידו דבר.

– הנתקלקלה קצת הספינה מפני ספינות האויב שרדפו אחריכם?

– שום קלקול. לא נפגענו, ולא נפל ממנו אפילו איש אחד, למן היום שהפלגנו מן הדרדנילים ביום י"ד ינואר. יבדק נא אדוני את כתלי הספינה מצא לא ימצא שום סימן של פגיעת כדור. הקלקולים שתקנו במלטה נעשו בסבת הסערה שהיתה על הים. מי הים הגיעו עד המכונות שלנו. אך לא האויב עשה לנו שום רע.

– בכלל, היה לכם נחת רוח?

– נחת רוח הרבה. שיטתנו עלתה יפה מאד.

– אבל, הלא מכחישים הידיעה שנתפרסמה כי הייתם בקסנדרה?

– הכל מכחישים, ענה המפקד בבת צחוק, ויכנס אל התא שלו.

ופקידי הספינה, חרף מצותו של המפקד, דברו בכל זאת. הם באים עתה מים אדריה, ויספרו כי עשו בסן גיאובני הרבה יותר נזקים ממה שהודיעו התלגרמים. הם הטביעו שבע ספינות יוניות וסרביות, אפס הים אינו עמוק במקומות ההם והאנשים יכלו להנצל. ספינת קיטור אחת נחרבה כלה. הם לא יכלו לראות כמה אנשים טבעו, אבל, הידיעה שפרסמו התלגרמים כי נאבדו חמשים איש היא הרבה למטה מהאמת. בנוגע למה שהם יעשו עוד – זה סודו של המפקד. אבל הם מקוים לשוב בקרוב לאלכסנדריה, ואז יוכלו לספר יותר. ועד העת ההיא – שלום!

בכלל, הם עושים רשם טוב מאד בענותנותם, כאלו לא ידעו כלל שמעשי ספינתם הקטנה מפוארים בכל העולם כולו.

העתונים מודיעים, כי החמידיה לקחה אתה מאלכסנדריה חמשה ועשרים אלף לירה זהב. במשך הזמן שעמדה הספינה בנמל אלכסנדריה נשלחו אליה אניות טעונות מכל מגד: פירות, ארז, צוקר, והכל נשלח להם חנם מגדולי עשירי הערבים. באי כח החברה המאספת כסף להימיה התורקית עלו על הספינה ומסרו לידי המפקד סכומים גדולים, והודיעו לו כי הם מוכנים ומזומנים לשלוח לו כל מה שצריך.

מנצור יוסף פשה, נשיא החברה, צוה לשלוח על חשבונו מאתים טון פחם, אך הממשלה אסרה למסור הפחם להספינה, ואף על פי כן, בדרך לא רשמי הובא הפחם להספינה.

בהעתון „אתאלי“ נתפרסמו דברים שאמר מפקד הספינה לבאי כחה של חברה ערבית אחת:

„תוכל להגיד לכל העתונים – אמר המפקד של החמידיה – כי המעמד בתורקיה טוב מאד, וברוך השם עתידה יהיה מזהיר. אנו לא נשוב לקושטא אך נשאר בים התיכון ונמלא את חובתנו. בקושטא אין צרך בעבודתנו, לו היה צרך שם בנו היינו שבים שמה. דעו לכם שאין שום סכנה מרחפת עלינו, וברוך השם נוכל להגן כלנו על עצמנו, כי האניות היוניות הרודפות אחרינו אינן יכולות לירות אלא למרחק שלש מאות מתר והמקלעים שלנו מגיעים עד עשרת אלפים ירד. אין לי צרך בפחמים, יש לנו הרבה, ותוכלו להכחיש מה שספר העתון בשיר כי קצת מלחים נוצרים שהיו לנו נמלטו וגלו הסודות של החמידיה. אין לנו מלחים נוצרים, כל המלחים שלנו הם מושלימים, יראי אלהים, מתפללים וממלאים חובתם להמולדת“.


"האור" (לפנים "הצבי", "השקפה"), שנה שלושים ואחת, מס' 155, 24 במרץ 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית מלחמה תוגרמית טבעה בחופי יאפאן – 1890

rear_admiral_ali_osman_pasha

צוות הפריגטה העות'מאנית "אֶרטוֹרוּל". במרכז: סגן אדמירל עלי עות'מן פאשא. המקור: ויקישיתוף

קאנסטאנטינאפיל.

לפני ירחים אחדים שלח הוד מלכותו השולטאן אחדים משלישיו וגדולי שרי ממשלתו ליאפאן להוביל שי להמיקאדו קיסר הממלכה הגדולה ההיא, ואנית המלחמה המפוארה אירטוגרול הובילה את הצירים הנכבדים האלה למחוז חפצם, ובירח החולף השליכה האניה עגונה על חוף העיר בירת יאפאן והעוברים בה נתקבלו בכבוד ויקר נעלה מאד. רופא האניה הזאת הוא אחד מאחינו, האברך הנעלה יוסף איפֿענדי גבאי (בן אחי השר המנוח יחזקאל איפענדי ז"ל) והוא מודיע לשארו מו"ל הטיליגראף: „כי בעבור האניה על האנג קאנג בירת כינא, ותשלך עגונה על חופה להתמהמה בה ימים אחדים, באו רבים מתושבי העיר לראות את אנית המלחמה התוגרמית ואת אנשיה אשר אין חזיונם נפרץ בארץ ההיא, ויבאו ביניהם גם עשרים אנשים לבושי מחלצות אשר הודיעו לי כי ילידי תוגרמה הם, ויש את נפשם להגיש ברכת שלמים להשר אוסמאן פאשא מפקד האניה. מראה פניהם העיד עליהם כי ממעי יהודה יצאו, ובחקרי אותם נודע לי כיי אמנם כן הוא יהודים הם כולם ילידי בגדד, ונושאים משרה בבית המסחר אשר להאחים בני הגביר הנודע דוד ששון ז"ל. תחת פקודת סי' מנשה ראש הבית אשר עלה גם הוא בראשם אל אניתינו לברך את רב חובליה והאנשים העוברים בה. שמחתי גדלה מאד במצאי אחינו ובני עמנו גם בארץ הרחוקה הזאת, וברגשי גיל הבאתיים לפני אוסמאן פאשא אשר קבלם בכבוד ויקר כראוי“.

קאנסטאנטינאפיל.

עוד אסון נורא קרה בימים האלה אמנם במקום רחוק מאד מתוגרמה, אך הנזק אשר הוסב ממנו מגיע אך לתוגרמה, וממשלתה, ולמשפחות רבות מתושביה. אנית המלחמה התוגרמית אירטיגרול נשברה בליל התשעה עשר לירח סעפטעמבער בשובה מיאקהאמא בירת יאפאן, אצל האי סומימה מסע שלשה ימים מיאקהאמא, וחמש מאות ושבעה ותשעים איש מבני הצבא ופקידיהם אשר נמצאו עליה ירדו במצולות.

אנית המלחמה הזאת היתה אחת האניות היותר טובות ומפוארות אשר לממשלתינו, ובשנה החולפת נבחרה מאת הוד מלכותו השולטאן לפלס נתיב ליאפאן, להוביל שי להמיקאדי מושל הארץ ההיא, אות כבוד אימטיאז מדרגה הראשונה ועוד מתנות יקרות. ממבחרי בני חיל הים נבחרו ארבע מאות ושלשים בני צבא ומאתים פקידים צעירי ימים מלומדי שפות שונות, בהם גם נושאי משרות נעלות מאד בצבא הים ובראשם השר עוסמאן פאשא חתן שר חיל הים והובאו אל האניה הזאת אשר הוכנה בכל הכנות הדרושות למסע גדול כזה, ובירח יוני שנת 1889 יצאה האניה לדרכה. ותעבר על חופי הודו כינא ויתר חופי אזיא אשר מילליאנע ממאמיני דת מחמד יושבים בהן, ובכל מקום אשר עברו קדמו התושבים פני דגל תוגרמה בכבוד והדר נעלה מאד, ויראו אותות אהבה וחבה לצירי הקהאליף ראש מאמיני דתם. וביוקהאמא בירת יאפאן נתקבלו הצירים בכבוד גדול מאד, הוד המיקאדו הביאם אל חדרי היכלו ויראם אותו יקרו. אחרי התמהמהו בעיר ההיא שבועות אחדים עלו שנית על האניה וביום החמשה עשר לירח סעפטעמבער עזבו את יוקהאמא לשוב לארצם, ובליל התשעה עשר בהיות האניה קרובה להאי סומימה קמה סערה גדולה מאד על הים והאניה נשברה לרסיסים ואך שלשה וששים איש מהעוברים בהן נצולו, בהם שבעה וחמשים בני צבא, וששה פקידים. ויתרם אבדו חייהם באסון הרע הזה, וביניהם גם רב החובל עוסמאן פאשא ומשנהו עלי ביי, ורופא האניה אחינו שר האלף יוסף איפֿענדי גבאי.

יגון הוד מלכותו השולטאן יר"ה גדל מאד בהשמע לאזניו דבר האסון הזה, ובחסדו צוה להביא לפניו רשימת שמות הנטבעים ובמאמר מלך מיוחד פקד על שר האוצר לתת למשפחותיהם מדי חדש בחדש שכר כפל מאשר היו לוקחים בשכר עבודתם בימי עבודתם בימי חייהם. גם ועד נוסד לאסוף נדבות מאת פקידי צבא היבשה והים למשפחות האומללים האלה אשר אבדו חייהם בענין רע זה.

ottoman_frigate_ertugrul

הפריגטה העות'מאנית "ארטורול". המקור: ויקישיתוף

קאנסטאנטינאפיל.

השרידים מאנית המלחמה התוגרמית אירטוגרול, אשר נטבעה לפני ירחים אחדים אצל אחד מחופי יאפאן, הובאו ביום החמשה ועשרים לירח אקטאבער החולף על שתי אניות מלחמה לממשלת יאפאן להובילן אל פארט סעיד. מקאנסטאנטינאפיל שולחה אניה מיוחדה לפארט סעיד להביא את המוצלים להעיר בירת ממשלתינו, וריזה ביי מפקד צבא אנית המלחמה איזידין אשר שולח לפארט

סעיד הופקד מאת הוד מלכותו השולטאן להזמין את מפקדי אניות המלחמה היאפאנית לבא לקאנסטנאטינאפיל.

קאנסטאנטינאפיל.

[…]

שרידי בני הצבא ופקידיהם אשר היו על אנית המלחמה אירטוגרול בהטבעה לא רחוק מחוף יאפאן, שבו בימים האלה לעיר הבירה. כנודע נטבעו רוב האנשים אשר היו אז על האניה, וניצולו אך חמשה שרי צבא, כהן אחד, ושלשה וששים בני צבא. הוד מלכותו השולטאן יר"ה שלח לקראתם אנית מלחמה ושרי צבא, ובכבוד גדול הביאום העירה, בראש אניות המלחמה לממשלת יאפאן אשר הביאו את הפליטים האלה קאנסטאנטינאפילה, עומד שר צבא יאפאני גדול במעלה, והוא ציר שלוח מאת הוד המיקאדו קיסר יאפאן למסור ביד הוד מלכותו השולטאן מכתב כתוב בעצם יד המיקאדו, וגם מנחה יקרה להוד מלכותו השולטאן יר"ה.

cérémonie_funéraire_ertugrul

טקס האשכבה של נספי "ארטורול" ביפן. המקור: וקישיתוף

קאנסטאנטינאפיל.

הוד מלכותו השולטאן קבל בהיכלו את צירי המיקאדו קיסר יאפאן ובראשם הקאפיטאן טאנאקה, ויקבל מידיו מכתב כתוב ביד המיקאדו להוד מלכותו, בו יודיעו כי האסון אשר קרה לאנית המלחמה אירטוגרול ובני הצבא אשר בה, נגע עד לבו ולב כל בני ארץ יאפאן.

אחד הצירים האלה מסר להועד הנוסד בעיר הבירה לאסוף נדבות לטובת משפחות אומללי אסון האניה הנזכרה סך שמנה עשר אלף תשע מאות ושבעה פֿראנק אשר נאספו ביאפאן למטרה הזאת, מאת המיקאדו ומשפחתו, ומאת הנדיבים עשירי הארץ ההיא.

הוד מלכותו השולטאן הואל לכבד את הקאפיטאן טאנאקה הנזכר באות הכבוד עוסמאניאי מדריגה השניה, ובאות הכבוד אמטיאז. ולהקאפיטאן הודאקה, נתן את אות הכבוד מאג'ידיאי מדריגה השניה, ואות הכבוד אמטיאז. גם יתר הפקידים אשר על אניות המלחמה היאפאנית נתכבדו מאת המלך יר"ה באותות כבוד שונים, והחובלים בני הצבא הפשוטים, נקראו לבא לפני השולטאן בצאתו מבית התפלה לשוב להיכללו ויוצגו בשורות ואחד משלישי הוד מלכות הגיש לכל אחד מהם אות הכבוד טאחליסיאי הניתן לאנשים המצטינים בפעולתם להציל נפשות מאבדון, כי בני הצבא האלה עמלו רבות להציל את שרידי פליטי האניה אירטוגרול, ולהביאם היבשה.

הוד מלכותו השולטאן יר"ה הואל לשלוח מנחות יקרות להוד המיקאדו קיסר יאפאן והקיסרית, ואותות כבוד שונים להשרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות הארץ ההיא.

מאוצר הממשלה יכלכלו את כל בני צבא היאפאנים ופקידיהם אשר באו קאנסטאנטינאפילה, כל מחסורם יותן להם כל ימי שבתם בעיר הבירה, ובפקודה רוממה ימלאו גם את אוצרות המזון אר על האניות, בכל מיני אוכל ומשקה, הדרושים להעוברים בהן עד בואם ליאפאן.


"חבצלת", שנה עשרים, מס' 34, 23 ביוני 1890, עמ' 5; שנה עשרים ואחת, מס' 2, 17 באוקטובר 1890, עמ' 3-4; שנה עשרים ואחת, מס' 11, 19 בדצמבר 1890, עמ' 7; שנה עשרים ואחת, מס' 15, 15 בינואר 1891, עמ' 3-4; שנה עשרים ואחת, מס' 17, 29 בינואר 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הוד מלכותו השלטן בסלוניקו – 1911

800px-MehmedV

השולטן מהמט החמישי. המקור: ויקישיתוף

הוד מלכותו השלטן בסלוניקו.

-מסופרנו המיוחד –

בואו אל החוף.

סוף סוף, אחרי תוחלת ממושכה, בא הרגע המאושר שבו זכתה עירנו לקבל את פני הוד מלכותו השלטן, מחמד רשאד החמישי.

האניות וספינות-השריון שהלכו אתמול בבקר לקראת אנית השלטן „ברברוס היירידין“ נפגשו בקסנדרה עם הצי העותמני. בקסנדרה עמד השלטן על חוף האניה ויפקד את כל חילות הצי שעמדו בשורה אחת. מכל האניות נשמעו מנגינות ושירים צוהלים וקריאות הנוסעים שהריעו: „יחי השלטן“!

בשעה שתים ארפית התקדמה האניה המלכותית לקרה-בורון, ושם, מעל המבצר קום-קאלי, ירו אחת-ועשרים יריות-תותח. על היריות הללו ענה הצי העותמני גם הוא באחת ועשרים יריה.

אז עברה אנית-השלטן שהלכה בראש הצי – את כל גבעת קרה-בורון, עד מול החוף אולימפוס ובשעה שלש וחמשה עשר רגעים השליכה האניה את העגן. באותו רגע נתן מפקד הצי אות ומארבעה מבצרי העיר נשמעו מאה ואחת יריות.

מיד השמיעו מקהלות התזמורת שעמדו במרכזים שונים על חוף עירנו את המנגינה הלאומית המלכותית ואחר רעשה הארץ ממחיאות הכפים ומקריאות: „פישחימיז ג'וק ייאשה“ (יחי מלכנו לעולם!)…

ועל החוף הצטופפו אלפי ורבבות נפשות כמו אחוזים בקסם חשמלי, ולמרות הגשמים שירדו בלי-הפוגות היה העם עומד כנטוע במסמרים. החדוה היתה שפוכה על פני כל, ונעים היה להביט אל תוך מיליוני העינים הללו שהפיצו קרני אורה ושמחה אין-סופית על כל הסביבה. כלם היו שמחים, עליזים, מוכנים לקבל את מלכם החביב בכבוד הראוי לו.

הבקור הראשון על האניה.

כשהשליכו האניות את עגניהן, עלו חברי העיריה המקומית וביניהם החברים היהודים ה"ה אליהו בן עוזילייו, נדיר אברבנאל, יצחק פלורינטין, יצחק בוטון ודנון אפנדי, על שתי סירות גדולות ומקושטות יפה לברך את בוא הוד מלכותו. בסירה שניה עלו תשעה מורשים של סלוניקו והסביבות. בבואם אל אנית-המושל נתקבלו על המדרגה מצד פקידי-האניה, ואח"כ דרשו האורחים בשלום חאקי פשה הוזיר הגדול, מחמוד מוכתר פשה הוזיר לים, חליד זיאה ביי, המזכיר הראשי של השלטן; לוטפי ביי ראש השלישים, חורשיד פשה ראש רואי פני המלך.

אחרי מנוחה של רגעים אחדים באו מפקדי הצבא ומושל עירנו אברהים ביי, ומיד הלכו הוזיר הגדול וראש השלישים להודיע דבר בואם להשלטן.

הוד מלכותו עלה על גג האניה ועמד לפני כסא מזהב וחכה להאורחים. מצד אחד עמדו ראש העיריה וחבריה עם תשעת המורשים, ומצד שני היו הואלי ומפקדי הצבא.

המושל הכללי עמד איפוא לפני הוד מלכותו ויציג לפניו את האורחים. השלטן נצטחק קצת, ואלה כרעו לפניו ברך ויברכוהו. אחרי זה הגיש המורשה רחמי ביי בשם סלוניקו את ברכותיו להשלטן.

בינתים נתקרב הוזיר הגדול לפני הוד מלכותו ויאמר לו כי אלפי סירות התקרבו אל האניה המלכותית וכי העם משתוקק בחמימות עזה לראות את פניו.

השלטן נעתר מיד לבקשת הוזיר הגדול ויעמד על קצה האניה ושלח ברכתו להעם שהיה שקוע בתוך „דיליריום“ שאי-אפשר לתאר.

אחרי עבור את כל קצות האניה שב השלטן לכסאו ויברך את האורחים.

אחרי הבקור הראשון הזה שלח הוד מלכותו את חדי פשה, מפקד כללי של שלש הפרקות, וחלי זיאה ביי, מזכירו הראשון של השלטן – לארמון אלאטיני, לדרוש בשלום אחיו המודח והאסיר.

עבדול חמיד קבל אותם בו בלילה ויודיע להם כי הנהו בריא ושמח בחלקו…

עדיל ביי לפני השׁלטן.

לפני סעודת הערב בא ח'ג עדיל ביי המזכיר הכללי של ועד האחדות וקדמה בלוית חברי הועד המרכזי אל אנית השלטן „ברברוס“ ויגיש לפני הוד מלכותו את ברכות הועד המרכזי של אהו"ק. השלטן הביע את תודתו הנעלה ויברך את מעשי החברה ברגש חם.

„בשמחה אמתית רואה אני את פרי מפעלכם שיצרתם! – אמר השלטן לחאג' עדיל ולחברי הועד המרכזי – והנני מאושר מאד לברככם ולהודות לכם בעד עבודתכם הגדולה והפטריוטית“.

והשלטן סים: „עבדו נא איפוא במרץ ובהתלהבות!“.

הוד מלכותו הראה אהדה מיוחדה לטלעת ביי, מי שהיה וזיר הפנים; ושריף ביי, שר ההשכלה שהם כלם חברי הועד המרכזי של ועד האחו"ק.

800px-Barbaros_Hayreddin

 אנית המערכה העותמנית "ברברוס היירדין". המקור: ויקישיתוף

התאורה הגדולה בלילה.

בלילה נעשתה תאורה גדולה ונפלאה שכמוה לא נהיתה מעולם בסלוניקו. במכתבי האחרון כבר הודעתיכם, קוראי „החרות“ החביבים, על כל ההכנות הנשגבות שנעשו פה לתאורה זו. וכל מה שאתאר לפניכם יהיה כאפס לעומת מה שהיה. אבל במלים אחדות אוכל להגיד, כי עירנו היתה בלילה הזה טבולה בים של אורה ושמחה. כל הרחובות הגדולים סברי פשה, בוליבר המידיה, בקצה ה„מולו“ ואצל ארמון-הממשלה נעשה הארץ מהמית אדם רב אין מספר.

בים וביבשה היתה התאורה מצטינת מאד. אלפי הככבים הזרועים בתוך העיר הסלוניקית הפיצו קוי זהרם והאירו את עירנו במאור חשמלי.

ביחוד הקשתות ושערי-הכבוד שהורמו בכל פנות העיר היו נוצצים ומבריקים, ועליהם היה שפוך איזה הוד מיוחד. מצד הים נשקפה העיר בכל יפיה והדרה, בכל המיתה ושאונה, בכל שיריה ונגינותיה, והיא משכה את רואיה כבחזיון מקסים. אניות-המלחמה, אניות-השריון, הספינות והסירות שטפו את העיר בים זהרורי ומבריק באור החשמל.

אחרי סעודת-הערב קם הוד מלכותו לטיל על גב האניה לאור הירח היפה וישבע ענג רב מהתאורה הזאת שהיתה יחידה במינה.

רדת השלטן העירה.

בוקר. שמש נעימה ומלטפת, חמה ובהירה זרחה למחרת היום. הגשמים חדלו עוד מראשית הלילה והיום היה יפה ומצוין. השוקים והרחובות היו הומים וסואנים עוד מלפני זריחת החמה ואלפי ורבבות אדם נהרו אל החוף ועמדו על ה„ג'אדיס“ שעליהם יעבור השלטן, מספרם עלה ליותר ממאה אלף איש.

בשעה התשיעית בבקר, כשעמדו על הנמל כל המלאכים, המשלחות, פקידי הממשלה והצבא, ראשי ונכבדי העדות, הורידה אניה קטנה אל היבשה את הוזיר הגדול, שר הפנים, שר ההשכלה, שר הים, ראש השלישים, ראש המזכירים וג'אויד ביי.

אחרי חמשה רגעים ירו כל האניות יריות רבות ממקלעיהן – סמן כי השלטן יורד אל היבשה. מיד נסתדרו כל העומדים על החוף במעמדם בסך – מצד אחד פקידי הצבא ושריהם, ומצד שני פקידי הממשלה ושריהם. סוף-סוף הגיעה סירה מוזהבת ויפה עד להפליא שנשאה את הוד מלכותו אל הנמל, והוזיר הגדול ושר הים הושיטו את ידיהם להשלטן שהיה בלוית הנסיכים זיאידין אפנדי ונג'ימדין אפנדי.

אך דרכו רגלי השלטן את היבשה ומבצרי העיר ירו אחת ועשרים יריה. אחר כך נשחט כבש אחד ל„קרבן“, וה„אימם“ של ארמון-המלכות התפלל בקול נעים שהקשיבו לו בתשומת-לב מיוחדה.

השלטן היה לבוש בגדי-שרד צבאיים ובגחוך על שפתיו החל ללכת על השטיחים היפים שנפרשו מן החוף עד מקום העגלות. הוא רכב על עגלתו המיוחדה שהיתה פתוחה ורתומה לארבעה סוסים יפים וחזקים בלוית אסקדרון של פרשים קולעים. אחרי עגלת השלטן התהלכו שש עגלות יפות. בראשונה היו הנסיך זיאידין אפנדי והוזיר הגדול, בשניה – הנסיך נגמדין אפנדי ושר הפנים; ויתר העגלות נשאו את בני לויתו של השלטן. כשהחלה התהלוכה הכבודה לשים אל דרך פעמיה החלה התזמרת הצבאית לנגן, הצבא הרים את נשקו והמון העם הריע בהתלהבות גדולה „יחי השלטן!“

לאורך כל הדרך היו החלונות, הגזוזטראות, הגגות מלאים אנשים נשים וטף. ועל פרשת הדרכים עמדו משני העברים שורות ארוכות של אנשי-צבא, שוטרים, זנדרמים, תלמידים ותלמידות בתי-הספר התורקים, היהודים, היונים, הבולגרים, הארמנים, הרומנים, האטלקים והצרפתים וכו' שעמדו בראשות מוריהם ומורותיהם ודגלים בידיהם. תלמידי ה„תלמוד תורה“ ביחוד הצטינו במעמדם, בלבושם ובשיריהם. גם יתר התלמידים שרו שירים לאומיים משמחים. העם היה במצב של התרגשות שקשה לתאר. כל העינים היו צופיות ותלויות בעגלת-השלטן שהיה מברך את העם בצחוק נעים על שפתיו.

הסדר היה נפלא וראויה באמת המשטרה לתהלה רבה שהצליחה לשמר על הסדרים באפן היותר מצוין. הזנדרמים היו חביבים מאד עם המוני-העם ושום דבר עגום לא בא להפריע את השמחה הכללית. התהלוכה עברה על פי התכנית שהוקבעה מראש ברחוב ה„מולו“, בוליבר אוניון, רחוב מחת פשה, עד ארמון הממשלה.

כשהגיע השלטן אל הארמון הזה קול אדיר וחזק פרץ מאלפי פיות: „יחי מלכנו לעולם!“

השלטן נח קצת באולם הגדול, ובחוץ השמיעה התזמורת המלכותית את מנגינותיה הנעימות.

[…]


"החרות", שנה שלישית, גליון ק"ז, 20 ביוני 1911, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית-המרוץ הטורקית "האמידיה" – 1913

Hamidié,_Croiseur_de_1ère_classe

הסיירת "האמידיה" ומפקדה ראוף אורביי, 1913

פיליטון קטן.

אנית-המרוץ „האמידיה“.

שמועות סובבות, כי אנית-המרוץ הטורקית „האמידיה“ תפשה אנית-מרוץ יונית, שנמצא בה מלך יון החדש קונסטאנטין בדרך נסיעתו מפיריי לסאלוניקי.

אנית-המרוץ „האמידיה“ פרצה לה דרך בין שרשרת גדולה של אניות-שריון וסירות נושאות מוקשים.

אנית-המרוץ „האמידיה“ טבעה בים שתי אניות יוניות.

באחת: בכל אשר אתם פונים, לימין או לשמאל, תמיד אתם נתקלים באנית-המרוץ „האמידיה“. בכל מקום אתם מוצאים את „האמידיה“, והיא בבחינת „רואה ואינה נראית“, נסתרה ומתגלית, מתגלית ונסתרה, היום אתם רואים אותה בים זה, ומחר – בים זה ומלוא כל הימים כבודה.

לליציני הדור יש כאן מקום להתגדר בו. הם יכולים להתלוצץ בטורקי האומלל ובגוזמאותיו, בשעה שהוא מדבר על דבר „האמידיה“.

אבל להיסטוריון העתיד לכתוב באיזה מן הזמנים ע"ד מפלתה של טורקיה ועל אבדן הממלכה העותומנית בתור ממלכה אדירה, תשמשנה המעשיות המסופרות ע"ד גבורותיה של אנית-המרוץ „האמידיה“ חמר יפה לכמה דפים מעוררי-לב.

מתוך הדפים האלה יתגלו לעיניו כל היאוש והצער והיגון של העותומנים – שאבדו להם חלק גדול מארץ מולדתם וכבוד מחנה-צבא אדיר – והאמונה באנושות, והאמונה באירופה והאמונה בכח הצלחתם.

הנביא מחמד חלץ מהם, והכל יורקים בפניהם. מי שהיה עבד משועבד בקונסטאנטינופול, היוני שלא העיז להרים את ראשו, נהיה היום לאדון במטרפולין הטורקית, והוא שוחק, לועג עתה בעתונים שלו לכל מה שנושא עליו חותם הטורקיות, למחנה-הצבא, לחגים ולכל העם.

ומי לא ימלא פיו שחוק בשעה שהגלגל חוזר לרעה?

באחת: „קיסמיט“, „קיסמיט!“ פירושו: הכל אבד! צריך לכרות קבר בידים ולשכב בו מבלי קוות לכלום ומבלי חכות לכלום.

ופתאום הופיעו הככבים הבודדים, נקודות-האורה המיוחדות: אינוויר-ביי, שוקרי-פחה. הם לא יצילו את הנקרע; אבל הלואי שישיבו ליושנו את הכבוד לכל הפחות.

הכבר פסו תמו הגבורים מטורקיה?

וכככב מזהיר ביליל ישימון הופיעה גם אנית-המרוץ „האמידיה“. קמו הפייטנים והנעימו לה זמירות, קמו הדירווישים ועשו לה כונים, קמו המולים והעריצוה בתפלות ובתשבחות.

וה„אמידיה“ נעשתה קרן-האורה היחידה אשר הבריקה בעלטה הגדולה המקפת והלוחצת והמחנקת את העם האומלל, את העותומנים אזורי-הכבוד מלפנים.

יען כי אינוויר-ביי הוא גבור, אבל גבור אומלל. לראשו לא תענד האגדה עטרות. אין העם סולח לו את מיתתו של נאזים פחה – ושוקרי פחה הלא הוכרח להסגיר את אדריאנופל לאחר הגינו עליה בתוקף של גבורה, שלא נשמע כמותו.

וגם את זה לא יוכל העם לשכוח.

אין שוכחים מפלה אפילו לאחר מלחמת-גבורים, אפילו בשעה שלא היתה ברירה אחרת.

ומה אפוא נשאר לטורקיה? לא נשארה בלתי אם אנית-המרוץ המופלאת „האמידיה“, היוצאת על פני ימים בלילות עם מאורות כבויים, בחשאיות יתרה וכולה סוד ותעלומה כשודדי-ים, ותמיד היא באה בשעת הכושר ותופשת מה שצריך לתפוש. ממלאה היא את חובתה ועושה את שלה, גורמת נזקים לאויב, תומכת במולדת ונעלמת…

ואין איש יודע את מקומו של אותו מגין ומנחם, ואין איש יודע זיק-תקוה זה, מקור-נחת זה – איהו.

נפלה, נפלה אדריאנופול וגם צ'אטאלרז'ה קרובה לנפול. נכבשה יאנינה ועוד מעט וכוס זה תעבור גם על סקוטארי, ואפילו קונסטאנטינופול עצמה אינה בטוחה מפחד רע. הכל נכנע, הכל נשתעבד, הכל – חוץ מאנית-המרוץ „האמידיה“. היא אינה רוצה להכנע, היא צפה על  פני ים ולוקחת נקם, היא ממטירה חצים, זקים ומות. כל אלה אותות נאמנים הם, כי לא אבד הכל עדיין. כל שרידי הגבורים נאספו באנית-המרוץ „האמידיה“ וביניהם נמצא האחד, והוא אופיציר-של-ים פשוט, שהוא רוח החיה בכל הגדוד; הוא המעודד והמאושש והקורא למלחמה ומברך את הנלחמים ואורב אל האויב.

אָ, „האמידיה!“ „האמידיה!“

קראתי את הדברים בשוקי קונסטאנטינופול. בבתי-הקהאווה האפלים למחצה מנעימים זמירות לכבודה של „האמידיה“. כמדומה לי, כי אילו היה הלורד ביירון, אותו הפייטן הגאוני בעל הדמיון הנלהב, שנלחם לפנים בעד חירותה של יון, חי היום – מי יודע? אפר שהיה נמצא עתה באנית-המרוץ „האמידיה“ והיה מחבר שירי-הימנון.

הלא הוא אהב את החלשים.

מגן אחד יש ובו תולים את כל תקוות-העם. הוא צריך לעשות הכל, הוא צריך לבוא לכל מקום ברגע הנכון, והפאנטאסיה העממית מיחסת לו דברים הרבה, שלא היו במציאות כלל.

בבתיהם הכהים למחצה יושבים העותומנים האומללים ומעשנים את ה„קאליאן“ שלהם וחושבים בוודאי: מה  יפה היה הדבר אלמלי נפל אחד ממלכי הבאלקאן שבי בידי הטורקים – ועוד יותר יפה ויותר מהודר היה זה, אלמלי אירע הדבר במלך היונים החדש, במנצח קונסטאנטין.

ומי אפוא מוכשר לבצע מזמה אשר כזו אם לא אנית-המרוץ „האמידיה“?…

וכך הולכות ומתפשטות ידיעות, טלגרמות בדויות, שיסודתן ביאושו של העם, בתקותו האחרונה, בזיק האחרון…

ש. גוריליק.


"הזמן", שנה שלישית, מס' 74, 11 באפריל 1913, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

האניה השולטנית "ארטורול" – 1909

Sultan_Osman_I_-_Brassey's_Naval_Annual_1914_unnumbered,_after_p_64.jpg

משמאל לימין: היכטה השולטנית "אֶרְטוּרוּל" (Ertuğrul), אנית המערכה "השולטן עות'מאן הראשון", הסיירת "האמידיה", 1914. המקור: ויקישיתוף

חדשות אחרונות

קושטא י"ח יוני

נסיעות

נסיעתו של השולטן החדש, מוחמד החמשי לחירקיי, היתה אתמול בחגיגות נהדרה. הוד מלכותו יצא מארמונו „דולמה-בגצ'ה“ על גב האניה הקטנה, השולטנית „אירטוגרול“, בלוית כל הנסיכים, הוזיר הגדול ומזכירו הראשי, חאליד זיאה בי.

בשעה אחת-עשרה הגיעה ה„אירטוגרול“ אל המקום אשר עמד הצי התורקי, הכן, להפליג. הספינה השולטנית עברה על פני ספינות המלחמה, ופתאם נשמעו יריות רבות לכבודה. ברגע ההוא הורדה סירה קטנה הימה, ובתוכה האמירל האנגלי גמבל. הסירה התקרבה במהירות הברק אל הספינה השולטנית, וגמבל פשה עלה עליה. השולטן קבלהו בחביבות גדולה, וזה הראשון מסר רגשי תודה להשולטן בשם כל הצי התורקי.

עברו חמשה-עשר דקים וה„אירטוגרול“ עברה הלאה, ותשם את פניה לדרך חירקיי. בשתים וחצי (אחרי הצהרים), הגיעה לחירקיי. במשך הזמן הזה אכל השולטן בחברת הנסיך, יורש העצר, יוסוף עיזת-אלדין והוזיר הגדול, את ארחת הבקר – על ירכתי האניה.

על חוף חירקיי נעשתה להשולטן קבלת-פנים נהדרה מאד. שטיחים יקרי הערך נשטחו על פני כל הרציף. שלט גדול, בתמונת קשת, הוקע על פני כל החוף, על השלט היה כתוב באותיות גדולות מזהבות: ברוך הבא! יחי השולטן!

חיקמיט פשה, נציב קיסמידט וג'ימל בי, פחת איסקוטר, וחאג' אקיף בי, מנהל בית-החרשת הגדול אשר להממשלה – עמדו על החוף ויקבלו את השולטן ואת אורחיו בכבוד גדול. על פני בית-החרשת עמדו כל הפועלות בשורה, ובראשן שתי האמנות: קריסטאלי (יונית) ומורב'יד חאנום (תורקית), שתיהן עלמות יפהפיות, ישבו לפני מכונותיהן ויעבדו את עבודתן היומית.

השולטן הלך בראשונה אל בית-הקיץ אשר נבנה לפני שנים אחדות, לכבודו של קיסר גרמניה, וינוח שם רגעים אחדים. משמה הלך אל בית-החרשת ויבקר את כל האגפים השונים. המנהל לוה את השולטן במשך בקורו את בית-החרשת. השולטן הביע את שמחתו הגדולה על התקדמותו של בית-החרשת ועל מלאכותיו המפליאות, ויקנה חפצים שונים מהדברים אשר הגישו לפניו. משם הלך השולטן אל „חונקייאר קיושק“. שמה כבדוהו במשקאות וגלידות שונות.

במשך כל הזמן הזה השמיעה בחוץ התזמרת הצבאית את מנגינותיה הלאמית וההמון השתגע משמחה. בשעה חמש יצא השולטן יחד עם אנשיו מחירקיי, וישוב לארמונו „דולמה בגצ'ה“ בשעה שמנה וחצי בערב.


"הצבי", שנה עשרים וחמש, מס' 210, 2 ביולי 1909, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצי העותמני בבירות – 1911

BarbarosHayreddin-class1910s

על סיפון אניית המערכה הטורקית "ברברוס היירדין". המקור: ויקישיתוף

חיפה.

(מסופרנו המיוחד)

הצי העותמני בבירות. – בשבוע החולף היה כחג גדול לכל הבירותים בבוא לחופם בפעם הראשונה הצי העותמני שאליו חכו המה בכליון עינים מזה זמן רב. ההתרגשות בעיר היתה כה רבה עד שדמו כי ביום ההוא הופיעה החרות בבירות. כשבא הצי העותמני נעשתה לו קבלת פנים נהדרה מצד כל בני-העיר שעמדו צפופים אל החוף וישירו שירים לאומיים וגם ירו באקדחים לאות שמחה. גם אנית-המלחמה הרוסית „אורינתז“ שעמדה על החוף כבדה את הצי ביריות תותח. בפני העיר קשטו את כל בתי-הממשלה, החנויות, המשרדים ובתים שונים בפרחים ושושנים ודגלים עותמנים. כל פקידי הממשלה ובראשם נורי אלדין ביי מושל העיר, ירדו אל אנית-המלחמה הגדולה „ברברוס“ שבה נמצא שר הצי, טאהר ביי, והתזמרת קבלה את פניהם במנגינה הלאומית ובקריאות: תחי תורקיה! יחי השלטן! אחרי כן ערך אחד מנכבדי בירות, מחמד אפנדי יוסף, משתה לכבוד פקידי הצי. גם העיריה עשתה חגיגה נהדרה לכבוד הצי בגן ה„חוריה“.

אחרי בירות היה מוכרח הצי לבקר את יתר ערי-החוף שבסוריה. אולם מפני פקודה מגבוה הוכרח הצי לשוב תיכף ומיד לעיר-הבירה.

 


"החרות", שנה רביעית, מס" 7, 16 באוקטובר 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.