הצי הבריטי

האסון שארע בהשקת האניה "אלביון" – 1898

HMS_Albion_(1898)

אנית הצי המלכותי "אלביון" (Albion). המקור: ויקישיתוף

שלשם הורידו המימה בבליקואֶל את אנית המצפה “Albion„ במעמד ההרצאג היאָרקי וההרצאָגה היארקית, אשר היא היתה גם המחנכת. ברדת האניה המימה הכילה מקום-מים גדול מאד, עד אשר נסתרה במת הרואים כלה תחת גל מים גדול מאד. כשלש מאות איש נשטפו במים. עשרה פגרים מתים מצאו תכף. בחצי השעה התשיעית בערב מצאו כבר שלשים פגר. עד בוא שקיעת המים קשה להחליט כמה מספר האובדים, אבל משערים, כי אבדו ששים איש. רוב האובדים – נשים.


"המליץ", שנה שלושים ושמונה, מס' 128, 24 ביוני 1898, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נהמת הכפיר הבריטאני באלכסנדריא – 1882

Bombardment_of_Alexandria_-landing_of_troops

חיילים בריטיים נוחתים בנמל אלכסנדריה, 1882. המקור: ויקישיתוף

דברי הימים

בכח גדול ובזרוע נטויה נעור הכפיר הבריטאני ממעונו, כלי התותח של הצי האדיר האנגלי החלו לעבוד את עבודתם, מנחיריהם יצא עשן, נפץ וזרם ואבני אלגביש, ונחל גפרית אשר נתך ארצה על העיר אלכסנדריא רבתי עם ומלא תשואות, החריבה ויהפכה לגלים נצים, כאבני גיר מנופצות פור התפוררו המצודות אשר הקים ערבי פחה על יד החוף, וכמוץ יסוער מגורן כן עלו בסערה כל הסוללות והמבצרים, עדי אשר נשקה אש גם בבתי העיר, וסערת ההמון חימה יצאה, ויתנפלו על שארית פליטת בני אייראפא כבוצרים על עוללות, ויעשו הרג ואבדן נורא. ככה היתה לשמה עיר משוש וחמדה סגולת המלכים והמדינות, וכל הודה ותפארתה יחד על עפר נחת, ועמה יחד כעוף התעופף השלום, וצללי עלטה ואפלה נטו על כל ארצות אייראפא. נהמת הכפיר הבריטאני ונחרת כלי התותח, סופה וסערה ולהב אש ונאקת חללים, כל האותות והמופתים והמוראים הגדולים האלה, סללו מסלה חדשה לשאלת מצרים, אסיפת הקאנפערענץ ומועצותיה נהפכו כקשת רמיה, נחבא קול הדיפלאמאטים מפני רעם כדורי מות, וכוכב השלום אסף נגהו לנגה ברק החנית.

ביום העשירי לחודש זה הודיע המצביא על אניות אנגליא, ה' סיימור, במכתב אל שר העיר אלכסנדריא, כי ביום שלמחרתו בשעה הרביעית בבקר ימטירו כלי התותח כדורי מות על פני מצודות אלכסנדריא, אם לא ימסור המצודות שבנה לידו בשלום, והציר האנגלי היושב באלכסנדריא שלח אל ראש שרי מצרים ספר כריתות (אולטימאטום), ואל ציר הסולטאן, דריוש פחה, הודיע, כי מידו ידרוש ערובה נאמנה ובטחון לשלום הקעדיוו לבל יקראהו אסון. גם זאת הודיע המצביא בספר הגלוי, שאניות צרפת תעמודנה מרחוק בעת אשר כלי התותח של האנגליים יתנו קולם. אחרי פרסום הדברים האלה עזב הציר האנגלי את מושבו באלכסנדריא ויבוא אל האניה של המצביא ה' סיימור. גם הציר האנגלי היוב בבירת ממלכת תוגרמא הודיע לתוגרמא את החלטת ממשלת אנגליא ופקודתה אשר נתנה אל שר האניות סיימור, ולתשובה על ההודעה הזאת, שלחה ממשלת תוגרמא ספר גלוי אל כל הממלכות, אשר בו תאמר, כי החלטת אנגליא נחשבת בעיניה כהסגת גבול זכיותיה ופגיעה בכבודה, ועל כן תקוה כי אנגליא לא תבצע את חפצה ותשיב את פקודתה ריקם – אולם יחד עם מחאת תוגרמא יצאה החלטת אנגליא אל הפועל. ביום 11 לחודש זה בבוקר התאספו כל אניות המלחמה של אנגליא, וכל נחשי הנחושת האדירים והנערצים קמו נד אחד, ויחלו לקלע כדורי נפץ אל מצודות החוף, וגם כלי התותח אשר בתוך המצודות פתחו את פיותיהם ויקלעו כדוריהם אל האניות, אך עד ארגיעה נדמו כלי תותח רבים אשר בהמצודות, כי חזק עליהם מטר כדורי האנגלים, וכדוריהם לא נחתו בתוך מגני הנחשת האיתנים והבצורים. עוד ביום הראשון של היריה בלי הפוגה הצליח ביד אנגליא לכתוש ולנתוץ מצודות רבות, אך עוד לא נחו כלי התותח של האנגלים, ויוסיפו גם ביום שלמחרתו לשבור ולפוצץ את כל המצודות כשבר נבל יוצרים, עדי אשר בשעה החמישית אחר הצהרים התנשא על המצודות על מרומי קרת דגל לבן, לאות ברית שלום ומסירתם את העיר ביד האויב, ורק אז הרפו כלי התותח מהקיא כדורי בלע על העיר.

הידיעות ע"ד מהלך המלחמה הן שונות ומכחישות אשה את רעותה. לפי הידיעות הראשונות אשר שלחו שר צבאות אנגליא, התפוצצו כל המבצרים והמצודות, וכלי התותח של המצרים לא הצליחו לקלע את כדוריהם אל קשקשות הנחשת של אניות מגן האנגלים, ואנשי צבאות מצרים התרפו ביום צר ולא מצאו ידיהם ורגליהם, ויהיו כתבן ומספוא למאכולת כלי התותח האנגלים. אולם הידיעות האחרונות מבטלות את הראשונות, ומתארות את מהלך המלחמה בדברים האלה, כי תותח האנגלים נפצו ככלי יוצר כמה מבצרים רעועים, וביותר סבלה העיר בעצמה מן היריה הנוראה. אנשי צבאות המצרים נלחמו כאריות, וגם כלי התותח אשר להם עשו פרעות בחיל אנגליא, וחיל המצודה „ספאק“ הגינו ע"ע בכח נמרץ נגד שתי אניות נחושה, ולא יכלו האנגלים להתגבר על חיל המצודה עדי חשו לעזרתם עוד אניות אחרות עם חיל עצום ורב, ורק אז עצרו כח לנתוץ את המצודה. הן אמנם חיל המצרים נגפו לפני האנגלים ונאלצו להניד את רגליהם מן המצודות, אך גם בחיל אניות אנגליא נפלו חללים רבים. גם בזאת שגו האנגלים, בחשבם כי העלאת הדגל הלבן על מרומי אלכסנדריא הוא לאות ברית שלום, באמת נודע הדבר עתה כי אך בתחבולה עשה זאת ערבי פחה, לתת יד לצבאותיו לצאת מן העיר. המצודות נטושות, ואנשי הצבא הפרועים לשמצה והמשתובבים משובה נצחת בלהט קנאת הדת, נפוצו בכל ארץ מצרים, שערי בתי האסורים נפתחו, וכל הפושעים יצאו לדרור, ותהי ראשית מעשיהם להגיר על ידי חרב את שארית בני אייראפא. התבערות תפרוצנה בכל שעה ושעה באלכסנדריא, והאודים המוצלים מאש כלי התותח עולים על המוקד באש זרה ולפידי בוז אשר יפיצו מסביב חרשי משחית וקנאים לוהטים. נוראה ההמהפכה בעיר העתיקה אשר חדשה כנשר נעוריה בשנות יובל האחרון. מן מספר 85,000 בני אייראפא אשר ישבו בה, רובם נעו גם נדו, הם וכל אשר להם הוטלו מן סערת המקרים והפגעים, רבים חללים הפילה המהומה הראשונה בעת אשר קרבו אניות המלחמה של אנגליא וצרפת אל החוף, ושארית הפליטה אשר אבד מנוס מהם בימי הזעם האלה, תחת הרוגים נפלו בידי בני עולה אסירי בתי האסורים, לערך מאה איש מבני אייראפא האומללים בקשו מפלט בתוך בית „הבאנק האטטאמאני“ ויעמדו על נפשם בכח נמרץ, אך הבעדואינים הפראים פרצו בחמת אפם אל הבית וישפכו דם נקי עד אשר לא הותירו כל נשמה. כאשר באו אנשי צבא אנגליא אל העיר, נראה לעיניהם מראה מוראה ונגאלה, דם ואש ותמרות עשן בכל מדרך כף רגל, נבלת התמימים ההרוגים כסוחה בקרב חוצות, ומהפכת אלכסנדריא כמהפכת סדום ועמורה. ההמון כים נגרש השקט לא יוכל, הזדון וקנאת הדת קמו למטה רשע, והתאות השפלות הסירו רסן עול מלכות ומוסר, ורוח ערבי פחה הנגיד ומצוה מרחפת על פני ההום הנורא הזה. שר הפרעות הזה, אשר זה מקרוב נשא חן וחסד ושורת כבוד מאת הסולטאן, הוא נתן צו להרוג את הקעדיוו, ובאורח פלא נצל הקעדיוו ממארב שוטניו, וימלט הוא עם ציר תוגרמא דריוש פחה לאניה אנגלית, ומושל המצרים נטה את שפרירו והוד מלכותו על אנית ממלכה הנלחמת כעת בארצו.

[…]


"הצפירה", שנה תשיעית, מס' 26, 18 ביולי 1882, עמ' 201-202. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הרעשת אלכסנדריה מן הים – 1882

1024px-Bombardamento_Alessandria_1882

 אניות מלחמה בריטיות מפגיזות את אלכסנדריה, 1882. המקור: ויקישיתוף

הליכות עולם.

באלכסנדריא של מצרים הוטל הגורל. כלי המפץ החלו להשמיע את הוד קולם אימה ולדבר בלשונם לשון אש אוכלת. ביום הראשון העבר תר האדמיראל סיימור את חוף אלכסנדריא וימצא כי המצריים כזבו באמרם אליו כי יחדלו מבנות דיק על שפת הים ומבצר את המצודות ובאמת הוסיפו לעשות מלאכתם בסתר ולגול על הסוללות כלי מפץ גדולים לחסום את מבוא הים. אז שלח סיימור דברו שנית אל נציב אלכסנדריא ויוכיח להמצריים את כחשם על פניהם וידרוש למסור לו את המצודות במשך שתים עשרה שעות ואם לא, כי אז בעבור עוד יום תמים ירה יירה על העיר להבקיענה אליו. ביום ההוא נאספו שרי הממשלה תחת יד רהב-פחה להועץ מה לענות לסיימור; ובהחלטת השרים ענהו הנציב רכות ויאמר כי אין את לב ממשלת מצרים רעה על האנגלים והמלאכה במצודות שבתה. ולא ישרה התשובה הזאת בעיני סיימור כי היו נכרין דבריה שאינם דברי אמת, על כן שב והודיע ביום השני בבקר כי כעבור עשרים וארבע שעות יחל לירות על העיר. ביום ההוא הודיע גם הקאָנסול האנגלי לרהב-פחה כי יחדל למבוא במשא ומתן עם ממשלת מצרים, ולדרויש פחה כתב להגן על הכדיב  ולשמור את חייו כי הוא יערבהו ומידו יבקשוהו. ביום השלישי 29 יוני (11 יולי) בשעה השביעית בבקר עשה סיימור את אשר זמם, בצע אמרתו ויחל להטיל על מצודות אלכסנדריא כלי מות וכדורי אש. המצרים ענום גם הם באש מראשי מבצריהם אבל כדוריהם לא הגיעו עד האניות. כלי מפץ של האנגלים מטחוים במרחק שמונת אלפים מעטר ושל המצרים רק במרחק שלשת אלפים. כעבור שתי שעות נהרסו הסוללות בשלש המצודות: פהאַרוס, מאַרס, אל-קנאת; כחצות היום החלו גם שאר המצודות להשפיל קולם כי כלי מפצם נשחתו. בשעה הששית לעת ערב נדמו וקפצו פיהם כל הסוללות והמצודות הפונות אל הים ושתים מן האניות החלו לירות על הסוללות התיכונות אשר בתוך המצודה פנימה, ולפנות היום הרימו נס על המצודות לאות כי נתנו יד ויכנעו לפני האנגלים. אז העלו האנגלים כארבע מאות איש מלחים וגדוד אנשי חיל הים להחזיק משמר בתוך המצודות הנשמות. מן האנגלים נפלו חללים חמש אנשים ועשרים ושבעה נפצעו ומן המצריים נפלו רבים, כאשר הודה לו פטי-פחה שר המצודה בעצמו אף כי מספר הנופלים עוד לא נודעו; משערים כי הנפולים כאלפים איש. ערבי-פחה הסיע את חילו מחוץ לעיר עד בית נתיבות מסלת הברזל כפר-אל-דביר, מהלך שעה אחת על הדרך העולה קאירא. לפני צאת אנשי הצבא מן העיר פתח ערבי-פחה את כל בתי האסורים ויוציא את האסירים משם וימסור את העיר בידם והם פשטו בעיר ויציתו בה אש ואת שללה בזזו להם. חלק העיר אשר בני אירופא ישבו בו נעשה תל עולם, כמאה אנשים מבני אירופא אשר פגרו מלהמלט על נפשם נהרגו. וערבי-פחה כראותו את יד האנגלים רוממה זכר את הכדיב שנוא נפשו כי הוא המביא את כל הרעה הגדולה הזאת על מצרים בהחניפו למושלי אירופא ובלמדו אותם לו אלופים לראשו ויאמר לנקום ממנו את דם עבדיו השפוך וישלח מאנשי צבאו אל היכלו להרגו. ואולם מקצת אנשי הצבא חמלו על מושלם ושומרי ראש הכדיב הטו אותם בשוחד ויוציאו את הכדיב באניה וימלטו את נפשו, וכצאת ערבי-פחה את העיר שב הכדיב אל היכלו ראש-אל-דין ואנשי החיל הנשארים באמונה אתו ושבע מאות איש מצבא אנגליא שומרים אותו שם. ביום השבת בא סיימור שר האניות וקעארטרייטה קאָנזול אנגליא אל הכדיב לראותו ולחזק את ידיו וגם רבים מן הפחות שרי הממשלה באו לשחרו כבוד, כי נטו מאחרי ערבי-פשה וצבאות המלחמה הקושרים וישארו באמונה את אדונם.

ככה נפלה ביום אחד אלכסנדריא העיר ההוללה רוכלת העמים אשר בימי שלותה עלה מספר יושביה עד כדי רבע מילליאָן נפש אדם ובתיה הבנוים לתלפיות וגנזכיה המלאים גנזי אוצרות וסגולות מלכים והמדינות חרבו ונהפכו למעי מפלה. שלשה רבעי העיר חרבו וחוצותיה נשמו והעיר נפלה בידי האנגלים.

וערבי-פחה נסוג אחרו עד כפר-אל-דביר. שם יאסוף חילו ואומר לעלות לקאירא ולבצרה ולעשות משם מלחמה את האנגלים ואת כל צר ואויב אשר יבוא בארץ לכבשה. ואם לא יקדימוה אנשי צבא ממלכה אחרת לבוא ולתפוש את העיר כי אז תהי אחרית קאירא גם היא כאחרית אלכסנדריא.

וממשלת אנגליא שלחה דברה לסיימור להגיד לו את אשר עליו לעשות לאמר: כאשר יחדלו המצרים להלחם נגדך אל תשחית את המבצרים ואל תקלקל את כלי המפץ. בקש לך דרך לבוא בברית עם הכדיב ובקשהו לקחת הוא את הרסן בידו לבצור רוח העם הפרוע ולשום סדרים בארץ. המתיק סוד בדבר הזה עם דרויש-פחה וקח מפיו עצה בידיעת הכדיב או בידיעת שרי הממשלה, אם לא תוכל לראות את הכדיב. הרשות בידך להוריד מן האניות ולהעלות היבשה מלחים ואנשי חיל הים לשומם שוטרים ושומרים והודיע את זאת לשרי יתר אניות אירופא ובקשם להיות עמך בעצה אחת ולתמוך בידך.

מלבד מלאכתו זאת בנמל של אלכסנדריא שלח סיימור אניות ואנשי מלחמה תחת יד שר הצבא אוּאָלעסליי לפאָרט-סעיד לשמור על תעלת הים זועץ. גם אניות צרפת אשר עמדו נכח שם אינם מתערבים בדבר ואינם באים בדמים כי כן צוו אותם שרי הממשלה בפאריז אשר לא נחה דעתם במלחמת התנופה אשר הניפה אנגליא על מצרים. וגם אניות שאר המלכים עומדות מרחוק ואינן לוקחות לפי שעה חלק במלחמה, ורק אנגליא לבדה מדאגה מדבר פן יתבצר ערבי-פחה במצודות אלכסנדריא בעוד צירי המלכים נושאים ונותנים בקונסטנטינופול ותכבד אחרי כן העבודה להוריד אותו ממשגבו, על כן גמרה למהר לשלוף חרבה ולרושש את מבצריו בטרם ישגבם. וגם עתה עוד הצירים ממתיקים סוד בקונסטנטינופול ומחכים לתשובת השולטן אם ישלח הוא את צבאותיו למצרים, ואם לא – כי אז נכונה אנגליא יחד עם אחת משאר ממלכות אירופא להעמיד צבא וחיל במצרים להשיב את הסדרים על כנם הראשון, או לבוא היא בעצמה מצרימה ברצון שאר המלכים וברשותם. השולטן שב והחליף את שרי מלכותו והשיב את סעיד-פחה על כנו הראשון וכפי הנראה ממשלת תוגרמא אומרת להתרצות אל הצעת הצירים ולשלוח את צבאותיה למצרים. ואם לא תשלח תוגרמה את צבאותיה נתנו הצירים עיניהם באיטליא לקרוא אותה לשלוח את חילה מצרימה יחד עם חיל אנגליא, לפי שקרובה היא למקום המעשה משאר מלכי אירופא. ולבסוף נראה כי גם צרפת נכונה לשלוח צבאה למצרים לבלי תהיה היא אחרונה להשיב את נדחה ולהציב לה יד במצרים.


"המליץ", שנה י"ח, מס' 26, 18 ביולי 1882, עמ' 524. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.