אסונות ימיים

מרד הקולים באניה "נפוליאון קמאררה" – 1874

חדשות שונות

[…]

– האניה האיטאלקית „נאפאלעאן קאמארערא“ היתה למאכולת אש בלב ימים ואנשיה נשפטו באש ובמים באופן נורא ואיום. מעשה שהי' כך היה: האניה הובילה 663 עבדים מארץ סינים (חינא) הנודעים בשם „קולים“, כי נועדו ללכת אל קאלא באשר נכון להם שמה עבודה, כן נשאה האניה עליה משא 8000 תיבות אבק שריפה. ויהי אחרי שני ימים אשר נסעו מהחוף שמע המליץ (דאלמעטשער) כי הקוליסים חורשים רע על בעלי האניה ויקשרו קשר לקחת בחזקה את האניה להם לאחוזה. כאשר שמע כזאת רב החובל ציוה עד מהרה לאנשיו הסרים למשמעתו לאסור בחבלים החצי מהקוליסים ולהניחם בירכתי הספינה, להרגיע את רוח אחיהם הנשארים, אכן כל זאת היתה לא לעזר ולא להועיל כי ממחרת בבוקר לקחו הקוליסים את כל הבא בידם מכלי ברזל עד כלי עץ ויתנפלו כזאבי ערב על המלחים להכותם נפש, אמנם גם האחרונים לא שמו ידיהם בחיקם ויורו עליהם בקנה רובה. בכל זאת לא שב אפם ולא נחו הקוליסים ולא שקטו עד אשר פרשו במסתרים חרמים ומצודים לנפשות אנשי האניה כי שלחו אש בחלק אחד מהאניה בחשבם כי המלחים יאיצו לכבות התבערה ולא ישימו אליהם לב ובין כך ינתקו את מוסרות אחיהם וכאיש אחד יפלו על אנשי האניה כמחשבתם בתחילה. אכן כורה שחת בה יפול! כי רב החובל הבין את מחשבותיהם ויגיע עד מטרת נכליהם, לזאת לא שם לבו לכבות התבערה כי ידע הסכנה הקרובה לבא, ויאץ באנשיו להציל את נפשם בסירות דוגה שנמצא על האניה ולהחיש מפלט למו מהצר הצורר עליהם. דברי רב החובל לא שבו ריקם כי בזמן קצר אחרי עזבם את האניה אחז האש באבק השריפה והאניה עם הקוליסים נהיו למאכולת אש באין מציל.


"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 4, 2 בספטמבר 1874, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון אנית הקיטור "יאפאן" – 1875

800px-Pacific_Mail_Steamship_Japan_in_the_Cal._Dry_Dock_at_Hunter's_Point,_San_Francisco,_by_Thomas_Houseworth_&_Co.

אנית הדואר "יאפאן" במבדוק בסן פרנסיסקו. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

סערות גדולות ונוראות קמו בים בימים האלה, וכל אניות הקיטור ההולכות ושבות אל חופי הערים הגדולות אשר בתוגרמה אחרו מועד בואן אל מקום נועדו ללכת. לפי הנשמע נשברה בשבוע זה אנית תורן בריטית גדולה למאד על חוף יפו ונזקה גדול למאד.

[…]

אנית הקיטור „יאפאן“ (א' האניות היותר גדולות בין אניות החברה האמעריקאנית הנודעת בשם Pacific Mail Comqagnie ואשר עצרה כוח לשאת משא 4351 טאן, נשרפה בימים האלה על הים בהלכה מס"ט פראנציסקא לחינא מהלך שעות אחדות מהאנקאנג הבירה. חמש מאות שבעה וחמשים איש נמצאו בתוכה ועד עתה לא ניצולו מכל אלה, אך מאה ושמנה וארבעים איש. ביום הארבעה עשר לירח נאפעמבער עזבה האניה הגדולה הזאת את ס"ט פראנציסקא,  וחמשת אלפים מיל אנגליות הלכה בלי פגע, בהיותה קרובה מהלך שעות אחדות להעיר בירת צין, פרץ האש מהמכונה אשר בתוכה ויאחז בקצות האניה, כל עמל חובלי  ומלחי האניה – אשר מספרם עלה למאה ושמנה ועשרים איש – לכבות את האש נשאר מעל, כן לא עצר כח רב החובל לעשות סדרים בהצלת הנוסעים ע"י האניות הקטנות כי רובם היו צנים וכפראים התנפלו על האניות הקטנות להמלט אל תוכם בלי סדרים ויאבדו חייהם בענין רע, בהגיע השמועה להעיר האנקאנג מהרו אניות מלחמה בריטיות ואמעריקאניות ללכת אל המקום בו שקעה האניה אחרי היה חלק גדול ממנה למאכולת אש, להציל איש את הנמלטים בהאניות הקטנות ועד עתה לא הצליח בידם להציל מבלעדי הסך 148 האלה, אניות קטנות רבות נמצאו הפוכות פיהם למטה, ובלי תפונה היו גם בתוכן אנשים רבים ובמצולות ים טבעו, רב החובל ושרי המלחים נמצאו בין הניצולים.


"חבצלת", שנה חמישית, מס' 21, 12 במרץ 1875, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון אנית הקיטור "אוסטריה" – 1858

 

Puttner_-_1858_-_Sinking_of_emigrant_ship_Austria

 אנית המהגרים "אוסטריה" עולה באש. ציור מאת יוזף פוטנר, 1858. המקור: ויקישיתוף

דייטשלאד.

[מי באש ומי במים]

האמבורג. ביום 13 לחודש סעפטעמבער שנה זו קרה מקרה נורא אל אניות-קטור גדולה אוסטריא אשר שמה לדרך פעמיה מחוף האמבורג לעבור ארחות ים לארץ אמעריקא, מסבת אש לוהט אשר אחז בכל קצותיה, ונהיתה למאכולת אש, והאנשים אשר היו בה יותר משש מאות נפש אדם, באו באש ובמים ויאבדו מתוך החיים, ולא נצולו מהם כי מתי מספר. ואלה הנמלטים ספרו את אשר בעיניהם ראו מהחזיון הנורא אשר תסמר שערות איש השומע. וזה לשון אחד מהנמלטים פריץ טהאמפזאן מעיר קאפפעלען, כפי אשר יודיעו כתבי-העתים: ביום שלשה עשר לחודש סעפטעמבער עזבתי את חדרי אחר סעודת הצהרים ועליתי על היציע למעלה; שם שמעתי את קול החובל קורא אל האנשים השוכנים בירכתי האניה בחדרים המיוסדים בתוך לצאת משם למען יוכל לעשן את נויהם לנקות האויר; כשמעי זאת ירדתי אל חדרי לראות אחרי מלתחתי, ושם ראיתי את החובל ובידו כלי מלא זפת, ואיש אחר אוחז בידו מטיל ברזל לוהט מאש, כי על הדרך הזה יעשנו נות האניה. ויהי כאשר עליתי על היציע וטרם הצגתי רגלי על המדרגה האחרונה מלמעלה, והנה שמעתי אחרי קול רעש גדול קורא „אש אש“ חיש הסבותי פני לאחרי והנה התאבכו נגדי גאות עשן מזפת כקטור הכבשן, כי אחזה הלהבה בהזפת אשר נצת מברזל הלהוט באש. וכאשר צעדתי הלאה ראיתי את רב החובל רץ וידיו אוחזות בשערות ראשו, ומנהמת לבו התמלטו מפיו המלים הנוראים: „הן אבדנו כלנו אבדנו!“ ואומר אליו: הן מרחוק אראה שתי אניות אולי יצלח בידנו להתקרב אליהם ולהמלט על נפשנו? אבל הוא לא ענה מאומה וירץ אל קצה הספינה מאחריה ולא ראיתיו עוד. חיש חזו עיני את כל אנשי האניה רצים דחופים אל האניות הקטנות הקשורות בחבלים למען הורידם במים. ויצלח לששה עשר אנשים לשבת באניה הראשונה, אשר הורדה אל המים ונמלטו אל הספינה הגדולה מויריס אשר באה מרחוק ויבואו אל תוכה. חשתי גם אני למצוא מקום באחת מן האניות הקטנות אבל לשוא! כלנה מלאו אנשים מפה לפה, ומהרתי להמלט אל קצה האניה אשר נמלא אנשים, ואיש את אחיו דחקו להמלט שמה מקצה האניה הבא באש, וכה מלאו את הקצה האחרון עד אשר הבאים שם ראשונה נדחקו מהבאים אחריהם ונפלו להמונים למצולות ים ויכס עליהם התהום. אני עמדתי בתוך המון ההמולה הגדולה, ועיני רואות אנשים להמונים נופלים לים מימיני ומשמאלי, ולא ידעתי נפשי – אחרי רגעים אחדים צלחה בידי ובידי אחרים לאחוז בחבלים הקשורים סביבות התורן הגדול ונעמוד הכן על מקומנו כשתי שעות. בין כה וכה והלהבה נתפשטה ואחזה סביבותיה הלוך וגדול עד אשר אחזה בכנפות בגדינו ועינינו רואות וכלות מאין הושיע. כראותי כי כלתה עלי הרעה נסיתי את ארבעה אנשים אחרים להבקיע אל כלי המים, וגם צלחה לנו לבוא עדיהם, אמנם מצאנום סגורים ברתוקות ברזל, ונשב בידים רקניות, ולמען הנצל מאש הלוהט פשטנו בגדינו, טבלנו אותם במים להציל חיינו אך על רגעים אחדים. לא יכולנו לראות הנעשה בקצה האחר מהאניה, כי אמצע האניה סכוכה היתה באש ועשן נורא מאוד. בעת הנוראה הזאת לא נשמע עוד קול החובלים ומנהלי האניה להשקיט המהומה, אמנם קול יליל הקשבתי, קול צוחה ואנקה חודרת כליות ולב מאנשים נשים וטף המטים למות ובאים באש ובמים – הה תקצר לשוני מספר כל אשר חזיתי! כזכרי לבי יתר ממקומו ומעוף צוקה תסוככני. אחרי עבור שתי שעות ושני חלקים מהאנשים אשר נקבצו על חלק מהספינה אשר הייתי בו, נדחקו או התנפלו מעצמם אל תוך הים ומשבריו כסום לנצח. – הלהבה גדלה ובאה אל מקום עמדתנו עד אשר לא היה עוד לאל ידינו להשאר על האניה מבלי היות לברות למאכולת אש שורף. כראותי כי קרב קצי, לקחתי חבל וקשרתי קצתו באחד בטבעת הדבוקה בדופן הספינה ואת קצהו השני קשרתי ברגלי, ובידי אחזתי בחבל ואוריד את עצמי אל תוך הים. ויהי כאשר קרבתי אל פני המים והנה חמשה אנשים אחרים אחזו גם הם בחבל אשר ירדתי עליו וירדו אלי ויאחזו בכנפות בגדי, אך נדחקו ממקומם מאחרים הבאים אחריהם ויפלו אל תוך המים לבלי שוב עוד. שלשה שעות הייתי במצב כזה תלוי בין המים ושמים, ובמשך העת הזאת, נפלו אנשים עלי מימיני ומשמאלי, מקצתם חיים וקימים ומקצתם שרופים באש כסוחים, וכלם יחד טבעו במצולות ועיני רואות וכלות. גחלי אש בוערות, ועצים לוהטים עלי נפלו עד אשר עזבוני כחותי לאחוז עוד בחבל, ואחרי את רוחי פקדתי בידי האב החונן, עזבתי את החבל וקפצתי אל תוך הים, והחילותי לחצות גליו ולשחות אל המקום אשר ראיתי את האניה הגדולה מרחוק. אחרי אשר שחיתי משך זמן באה ספינה קטנה אשר נשלחה מהאניה הגדולה להציל נפשות אדם, והובאתי אל תוכה ואבוא אל האניה הגדולה. גם אניות קטנות אחרות מהאניה הזאת מהרו אל מקום התבערה להציל נפשות האומללים אשר נתלו על החבלים והתורנים, אך חובלי הספינות הקטנות יראו מגשת אליהם מפחדם פן יקפוצו האומללים יותר מאשר תוכלנה שאת ויהפכון על פניהן, ע"כ הצילו אך את אלה המפרפרים בין מות וחיים בין גלי הים. האניה הגדולה מויריס נשארה על עמדה שתי שעות יותר, ובמשך הזמן הזה, הספינות הקטנות הולכות רצוא ושוב ויצילו נפשות אדם כאשר יכולו, עד אשר עלתה האניה כלה על מוקדה, ולא נשאר ממנה זכרון ושארית. הלילה פרש צעיף אופל על התבל והמראה האיומה הזאת גם יחד, „ודממה שוררת.“ למחרת היום ההוא כאור הבוקר עברנו על המקום הנורא הזה, אך לא ראינו נפש כל חי.

איש אחר מהנמלטים יספר בזה"ל אחרי אשר קרא רב החובל „הן אבדנו כלנו אבדנו“ פרצה המהומה ברעש מורה מאוד. איש איש רץ אל עבר פניו, משוגע ממראה עיניו וממשמע אזניו: זה נשרף, זה נהרג, זה נטבע! אנקת הנשים המולת האנשים ויליל הטף בקעו עד לב השמים! תחתי ארגז בזכרי את אשר עיני ראו. שם משפחה שלמה איש ואשתו וחמשה בנים, הלהבה נגד פניהם, וגלי הים תחתיהם. בראות האיש כי אין מנוס מהמות הנורא העומד הכן נגדו לשים קץ לחייו ולכל חמודי נפשו עלי אדמות, נושק את רעיתו ומשליכה לים, ואח"כ את בניו אחד אחד ובאחרונה יקח את ילד זקוניו על זרועותיו ינשקהו יחבקהו ומתנפל אתו אל גלי הים. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. – שם תרוץ אשה עדינה ומחמל נפשה על זרועותיה, בגדיה אחזה הלהבה, ותחפוץ לקפוץ אל המים אך כחותיה יעזבוה, תפול לארץ וכרגע יקוד אש יכסה ואיננה. על כלנה חרדו כליותי ולבי למראה איומה מאח ואחות מבני העברים בעלומי ימיהם אשר שמו לארץ קאליפארניען פעמיהם. כראות העלם כי אבדה התקוה להשאר על האניה מחמת אש לוהט, מהר להוריד את אחותו הנעימה בחבל אשר קשר אל ירכתי הספינה, עד קרוב אל הים, בראותו ספינה קטנה הולכת וקרבה להציל נפשות, ואחרי כן קשר חבל אחר סביבו וירד גם הוא אחריה. אך בחפזו לא משך החבל כיאות, ובהתנפלו נסבך החבל סביב זרועו השמאלי ופניו עד אשר הפשיט את עור פניו, וככה נסבך החבל סביב צוארו. שמעתי קול צעקת הנערה להחיש ישע לאחיה האומלל הגוע, אך הה מאין יבא עזרו? מי ימהר לישועתו בתוך הרעש וההמולה הנוראה? ככה התפרפר האומלל בידיו וברגליו איזה רגעים להרים את עצמו, אך כלו כחותיו ונפשו יצאה. – כאשר ראיתי את הספינה הקטנה הולכת וקרבה אל מקום עמדתי קפצתי גם אני אל תוכה ותצלח לי להמלט, ובשוב הספינה הקטנה אחור עוד ראיתי את העלמה העבריה תלויה על החבל וצועקת מרה ולא ידעתי מה היתה אחריתה. עוד ראיתי מרחוק את איש מיודעי מארץ באהמען חובק את בנו בכורו ויחד קפצו אל המים, ואחריהם לא אחרה לבוא אשתו ושתי בנותיה. אשה עדינה ממרום עם הארץ מארץ בריטניא בראותה כי האש יאחז סביבה נשקה את שני ילדיה ותשליכם ימה, ואחרי כן קפצה גם היא חובקת בזרועותיה את יונק שדיה עכ"ל.

תקצר היריעה מהכיל, והעט מהביע את כל המסופר מהמקרה הנורא הזה מהאנשים אשר נמלטו מתוך ההפכה הזאת. וכאשר נודע עתה הדבר באר היטיב, נראה לפי ידיעת כתבי-העתים הנאמנים כי משש מאות נפש אדם אשר היו באניה הזאת נצולו אך ששים ושמונה. בין שמות הנמלטים וגם בין אלה האובדים ימצאו שמות הרבה מאחב"י.


"המגיד", שנה שניה, מס' 41, 27 באוקטובר 1858, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

*   *   *

שלושים ואחת שנים לאחר האסון התפרסמה בעיתון "מחזיקי הדת" הידיעה הבדויה הבאה:

עוברי בעמק הבכה

אסון איום ונורא קרה לאנית קיטור „קאָלומביא“ היורדת להוביל בני אדם לאסטראליען, כפי שמספר מכ"ע „גארטענלאבע“. ביום 15 לדעצעמבער הכינה לדרך פעמיה מחוף איי אמבאָנע לעבור ארחות ימים לארץ אסטראליה, באמצע הדרך יצאה אש לוהט ותאחז בכל קצותיה ותהי לשרפה מאכלת אש והאנשים אשר בה כשלש מאות נפש עד איש ואשה נשפטו באש ובמים ויאבדו מתוך הקהל ואך מתי מספר נמלטו ממנה. ואלה הנמלטים ספרו מראה עיניהם אשר ראו את החזיון הנורא הזה תסמר שערות השומע. אחד מן הנמלטים יספר לאמר: ביום 25 לדעצעמבער אחרי אכלי את לחם הצהרים עליתי על היציע ממעלה בתקרת האניה, ואתהלכה לשיט לרוח היום, ולהשתוממותי שמעתי קול זעקה מירכתי האניה קורא אש! אש! הסיבותי פני וארא גאות עשן מתאבך מתוך האניה, ורב החובל רץ כמשתגע וידיו אוחזות לגוז ראש ולמרוט שערו ממבוכתו הנוראה וצועק לאמור הה! אבדנו כלנו אבדנו! ובדבריו אלה רץ בחפזון אל קצה האניה ולא ראיתיו עוד כי נעלם מעיני. אמרתי ארדה נא אל חדר מעוני לקחת מלתחתי ויתר חפצי אשר לקחתי עמדי, אך לשוא! כי אנשי האניה עלו כנמלים דחופים ואצים מפתח האניה העולה למעלה על היציע וירוצו בחפזון אל הספינות וסורות דוגה הקשורים אל האניה להצלת נפשות, וכן הצליחו כמו עשרים איש לשבת אל אחת הבורניות וישיטו בה עד קרוב אליהם אניה אחת גדולה באה מרחוק. גם אנכי חשתי מפלט לי באחת מן האניות הקטנות, אבל הייתי כנס מפני הארי ופגעו הדוב, כי כלנה מלאו אנשים מפה לפה, ואמהר להמלט אל קצה האניה המלאה אדם רב ואיש את רעהו דחקו להמלט מפני להבות אש המתמלטות מקרב האניה החוצה, וכה מלאו את קצה האחרון וראשון ראשון נפלו למצולת ים ותכס עליהם שטף התהום, אנכי עמדתי בתוך ההמון וההמולה הגדולה ועיני רואות המונים נופלים לים מימיני ומשמאלי, ומי ישער את האימה הנופלת עלי! – אחרי רגעים אחדים צלחה בידי ובידי אחרים לאחוז בחבלים הקשורים סביבות התורן ונעמוד הכן על מקומנו תלויים בין השמים והארץ שתי שעות, בין כה וכה והלהבה התפשטה ותאחז מסביבותינו ומתחתינו עד כי כמעט אחזה בכנפות בגדינו ועיננו רואות וכלות ואין  יד להושיע, ונרד מן החבלים ונטבול שלמותינו במים להאריך חיינו על רגעים אחדים, מפני האש הגדולה אשר היתה מעבר האניה השנית לא יכולנו לראות את הנעשה בקצה האחר. בעת הנוראה הזאת לא נשמע עוד קול החובלים ומנהלי האניה, חדלה צעקתם אשר צעדו להשקיט את המהומה, ותחת אלה הקולות נשמעו קול יליל ההולכים לאבדון ובאים באש ובמים. – הה! תקצר לשוני מספר כל אשר חזיתי, לבי יתר ממקומו בזכרי ומעוף צרה תסובבני, אחרי עבור שתי שעות והנה שני שלישיות אבדו לנצח ויאבדו והלהבה גדלה והתגברה ותבוא עלי כשור מתהלך אל מקום עמדתנו עד כי ראיתי שאין לאל ידינו להמלט מהיות לברות למלתעות האש. – בראותי כי קרב קצי, לקחתי חבל וקשרתיו קצתו האחד בטבעת הדבוקה בדופן האניה ואת קצהו השני ברגל ואוחז את החבל בידי ואוריד את עצמי אל תוך הים, ויהי כאשר קרבתי אל פני המים, והנה חמשה אנשים אחרים אחזו גם הם בחבל אשר ירדתי עליו וירדו גם המה אלי ויאחזו בכנפות בגדי אך נדחקו ממקומם מאחרים הבאים אחריהם ויפלו אל תוך המים מבלי שוב עוד. שלש שעות נתליתי בין המים לשמים ובמשך העת הזאת נפלו עלי אנשים מימיני ומשמאלי, מקצתם חיים וברואים ומקצת שרופים באש כסוחים וכלם יחד טבעו במצולות גחלים ואודי אשר ועצים לוהטים עלי נפלו עד אשר עזבוני כחותי לאחוז עוד בחבל, ואחרי פקדי את רוחי ביד ה' נטשתי את החבל ואקפוץ אל תוך הים והחילותי לחצות גלים ולשחות אל המקום אשר ראיתי את האניה הגדולה מרחוק באה, ואחרי אשר שחיתי משך רגעים אחדים באה לקראתי ספינה קטנה הנשלחה מאניה הגדולה להציל נפשות, והובאתי אליה בחסדי החונן ומרחם, ואחריה באו עוד אניות קטנות לעזרה אל מקום התבערה להציל נפשות האובדות התלויים על התורנים והחבלים, אך חובל הספינות יראו מגשת אליהם מפחדם פן יקפצו ברעש פתאום ויכבידו על האניות רב מאשר בכחם ויהפכוה על פניה ע"כ הצילו רק את המפרפרים בין מות לחיים בין גלי הים, ולאט לאט רצו ושבו האניות הקטנות  ויצילו את החיים עוד, והאניה „קאלומביע“ עלתה כלה על מוקדה ולא נשאר ממנה זכר ושארית. סבת האש כפי הנשמע יצאה מעשן זפת שדרך הספנים לעשן בנאות האניות לטהרן מריח הים ועפוש האויר, כי אחד החובלים נשא כלי הזפת ואיש אחר אחז בידו מטיל ברזל לוהט מאש, ופתאום אחזה הלהבה בהזפת אשר נצת מברזל הלהוט. מזה באה הצרה וקץ לחיים מאתים בני אדם.


"מחזיקי הדת", שנה אחת עשרה, מס' 8, 17 בינואר 1889, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אלה הן הנשים האנגליות – 1897

נשים גִּבּוֹרוֹת

(מהעתון נ' פ' ג'ורנל)

עוד פעם הגיעו שמועות לאזנינו על דבר מפעלות נשים גִּבּוֹרוֹת.

ביום התשיעי בחדש יוני, בשעה שלש בבקר, נקלעה הספינה האנגלית „עַדֵן“ בקרבת חוף המזרחי של האי סוקוטרה, על שן סלע נסתר. המים קלחו אל תוך לשכת המכונות, והספינה הלכה הלך וצלל. בעמל גדול עלה בידי המלחים להוריד אניה קטנה המימה, שני מלחים נצטוו לרדת בה לתפש משוט והֶגה, ונשים וילדים מורדים לתוכה. אבל, הגברת פירס והגברת סטרֵן ממאנות לרדת על האניה, הן חפצות להשאר אצל בעליהן על הספינה השבורה, הטובעת. והנה הן למופת לאחרות. עוד אשה, הגברת גילוט, ושתי עלמות, מיס ללויד ומיס וילר, אינן חפצות לעזב את האנשים המקֻדשים למות. אם מות ימותו, אל ימותו עזובים! והסערה זועמת והים זועף. אנשים ונשים נגרפים בקצף המימה, וביניהם גם הגברת סטרין ומיס לויד ומיס וילר. לרב הספינה נשברה רגלו ונגרף גם הוא הימה. מן 10 עד 20 יוני, אורבים השרידים המעטים על שברי ספינתם המטרפת בתוך הגלים אל ספינות עוברות. שלש פעמים ראו האומללים ספינות עוברות-מרחוק, אך אף אחת מהן לא ראתה סמני בקשת העזרה מהאומללים; יאוש מלא את האנשים, אחדים מהם נטרפה דעתם עליהם. רק שתי הנשים, הגברת גילוט והגברת פירס, לא אבד רוחן, לא נפל לבן בקרבן; נחם נחמו את האנשים, לבבום ואמצו את רוחם, טפלו כמה שאפשר בהחולים והפצועים. הגלים הכו והתרוממו עד שלשים רגל מעל לגג הספינה השבורה, בכל יום ויום נגרפו קטעים קטעים משברי הספינה. סוף סוף ביום כ"ה יוני מצאתם ספינה אשר עבר על פני סוקוטרה, ותוריד אניה קטנה ותציל את הנותרים.

כור מצרף הסכנה להנפש, כמו אש להמתכת. רק זהב טהור ישאר, וסיגים יבָדלו, יוסרו. אלפי זווּגים יש, אשר רק המות הפריד ביניהם, וכל ימי החיים חיו באמונה שלמה כי הם „זווג אמתי“, אך לא עמדו במבחן הסכנה ואין לדעת את אמתותם. אהבה וחבה ורֵעות בין איש ואשתו. אך פתאם הנה באה צרה. אל מרומי עב יתנשאו המשברים ויכו על הספינה הצוללת, וינפצו כל אשר ימצאו. הנה משלשלים המימה אניה קטנה; האנשים החפצים להציל נפשם בה נרתעים לאחוריהם מפני פי האקדח של רב הספינה. רק נשים וילדים ירדו שמה. כמה מחשבות תולדנה ברגעים האלה בלב הנשים! הן חלשות, רפות כח, היה תהיינה רק למכשול להאנשים אם תשארנה אצלם… חבוק אחרון… ורב הספינה דוחק… הנה עוד נחשול נורא… מהר, מהר, לתוך האניה, אשר בשעות אחדות תגיע להחוף… ומשם אפשר להחיש עזרה והצלה להאומללים… כך עדיף, משם נשלח הצלה, ופה נאבד בלי תועלת…

אלפי נשים, זוּגות נאמנות תעשינה ככה, ואחר לבש תלבשנה צעיף האבלות בלב שקט ובוטח כי עשו את חובתן לבעליהן האומללים. אך הגברת פירס והגברת סטרן דוחות את פקידי הספינה, האצים בהן לרדת לאנית ההצלה. הן נשארות אצל בעליהן. כל זמן שבעליהן חיים, אתם הן, ואם יצללו – למה להן חיים? ובמותם, המות ימותו לא בזרועות נשיהם הנאמנות? כל זה לא מליצה ריקה, לא התראות; כל זה נאמר במנוד הראש של הנשים האלה בתשובה לפקידי הספינה אשר אצו בהן להנצל. מנוד ראש בלי אֹמר ודברים, אך מלא כל קולות הנגינה של הנפש, שיר השירים של אמון אשה לאשה, נצחון האהבה על הפחד מפני המות, גֹדל נפש האדם על כחות הגזרה.

והעלמות אשר נשארו לא אצל בעליהן כי אם רק למען השתתף עם אנשים זרים! הן גִּבּוֹרוֹת, קדושות, בכל משמעת המלה הגדולה הלזו. מעשיהן הגדולים ממלאים אותנו שמחה על הרוממות שנפש האדם עלולה לה, ומחזקים את לבנו בהמלחמה עם השפלות והזלות השולטות בהחיים. מעולם ראינו בדברי הימים, שבכל זמן של מהפכות מוסריות גדולות, יצאה התחדשות האנושית מהנשים. וגם עתה, אלה הן אותות זמן חדש ההולך ובא לקראתנו, כי כמעט באותה שעה שגברים בפריז רומסים על גופות נשים רכות למען המלט מתוך האש בהתבערה בשוק הצדקה, הנה הנשים לנו למופת בגבורת לב אהבה.

השירה יצרה לנו כבר צורות נחמדות של נשים: גרֶטכן, אופליה, דֶסדימונה, יוליה – הן סמל חמדת האהבה, מסירת נפש של אשה. אך מה יהורו פניהן לעומת הגבורות האלה, הבזות בגאון נפש למות! הנה אני רואה אותן, אלה בנות אלביון, נשים ועלמות גבוהות קומה, עיניהן כעין תכלת השמים, גופן זקוף; חסרות אמנם אותו הרך והעדן והפנוק שבהם בנות העמים הרומניים מתחבבות על הגברים. קצת צנועתניות יתר מדי, מעט „אל תגע בי“. אך הנה הסערה, הנה הספינה מטרפת בים. הנשים האלה רואות על פני הגברים הבקיאים בדבר, יאוש. ורגש של רחמים חזק ועצום מתעורר בלב הנשים האלה. גברים מסכנים, ברגעי חייכם האחרונים צלל לא תצללו בודדים, בלי נפש חובבת אצליכם! נשים תהיינה אתכם, בחבתן ובעז רוחן יאמצו את לבכם והנה הסערה נוהמת, והגלים מכים והספינה תנוע ותתמוטט, והן, הנשים האלה, מתחזקות וכמלאכי רחמים מתנשאות בכח הכרת מלאכותן, מעל לגבול הטבע האנושית, עד אשר יתרומם עוד נחשול ויטילן גם אותן אל המות.

אלה הן הנשים האנגליות.


"הצבי", שנה שלוש עשרה, מס' 42, 30 ביולי 1897, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[P & O steamship Aden]

אנית הקטור הבריטית "אינדיאה" נטבעה בים – 1899

קאנסטאנטינאפיל.

סאאדיט מודיע, כי אנית הקטור הבריטית אינדיאה נטבעה בים בליל כ"ג חשון בלכתה מאלכסנדריא לאזמיר, ומחמש מאות נפשות אשר נמצאו בה, לא ניצולו רק שלשה הקאפיטאן ואחד החובלים,  ומחמד בן עבד איל קאדיר סוחר תוגרמי תושב איסלאנד. מאיסלאנד יצאה האניה הזאת ירח ימים לפני הטבעה, ותעבר על מארסיי, ואלכסנדריא. בהעיר האחרונה עלו עליה נוסעים רבים בני דתות שונות ללכת לאזמיר, ושלשה ימים אחרי צאתה מאלכסנדריא ירדה במצולות. שלשה האנשים אשר נצולו הצליחו לבא באניה קטנה ובעמל רב באו אחרי מסע שלשה ימים לאזמיר. להסוחר התוגרמי אשר ניצול היה באניה ההיא סחורה רבה אשר הוביל לאזמיר, וגם צרור כסף מזומן סך אלפים וחמש מאות לירא אשר הפקיד על יד הקאפיטאן באוצר האניה, והכל נאבד. מחיר הסחורות אשר נמצאו באניה הנאבדת עלה לסך מאה וחמשים אלף לירא, לבד האניה עצמה אשר שויה עלה לסך עצום.


"חבצלת", שנה עשרים, מס' 8, 13 בדצמבר 1899, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

המלח שניצל משיני תנין הים –1891

חדשות שונות.

בעיר מאקאמא (וואשינגטאן) באה אניה טעונה עשבי טהעע מיאקאהאמא אשר בחינא, ותביא עמה כמה אלפים תיבות מלאות טהעע ליושבי אמעריקא. אנשי האניה ספרו כי היה להם סכנת דרכים בלכתם בים מהלך ארבעה וארבעים יום, מפני רוחות סוערות בים חשבה האניה להשבר, חמשה עשר יום והאניה רחוקה מחוף יאקהאמא, וה' הטיל רוח סערה בים, וגליו התרוממו ויתנשאו מעל להאניה, רב החובל צוה לאחד המלחים מיאפאן לעלות על התורן לקשור החבלים, המלח עלה בראש התורן ואניה נטתה הצדה ויפול המלח אל תוך הים, ותגדל הצעקה באניה, וימהרו להוריד מלחים בתוך המכונה למצוא את הנטבע ולא עלתה בידם למצוא אותו.

פתאום ראו המלחים תנין הים (וואלפֿיש) בתוך הים במקום אשר נטבע המלח, ויתיאשו המלחים מלמצוא אותו, וישובו אל האניה, ויביטו אל התנין ויראו אותו בולע את המלח הנטבע, והנהו בגרונו, והתנין לא יכל לבלוע אותו כלה, ויקא את המלח אל תוך האניה, וינצל. המלח מספר כי בהיותו בפי התנין פחד לנפשו מפני שיני התנין, אך בהיותו לבוש בגדי המלחים משוח בשמן לא יכל התנין לנגוע בו לרעה אף לא יכול לבלוע אותו מפני ריח השמן הזה.


"חבצלת", שנה עשרים ואחת, מס' 43, 28 באוגוסט 1891, עמ' 8. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

סירת דוגה הולכת בלי מנהיג – 1895

דברי הימים.

[…]

בים התיכון קדמת לונדון נמצאה סורת דוגה קטנה הולכת בלי מנהיג, ובה מכתב חתום מאת רב חובל אחד אשר יודיע אסון אניתו החושבת להטבע, לאמור: האניה סיינטהיא הולכת ויורדת מרגע לרגע, כל אשר בידי אנוש עשינו למען הציל נפשנו, קראנו, הרימונו נס, אולי ישמע קולנו באזני עוברי ים ויחושו לעזרתנו, אבל אין שומע צעקתנו והנה אבדנו כלנו אבדנו!


"מחזיקי הדת", שנה שבע עשרה, מס' 10, 27 במאי 1895, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון האניה "קוספטריק" – 1875

The_Cospatrick_-_The_Graphic_9_Jan._1875

 "קוספטריק" (Cospatrick). המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

[…]

משריפת הקאספאטריק יודיע מכ"ע טימעס בארוכה את אשר ספר האדון מאקדאנאלד המשנה לרב החובל מהאניה ההיא, א' מהשלשה אשר ניצולו ואשר הובאו לאנדאה. תוכן דבריו הוא, כי אחר אשר העירוהו משנתו בליל השמנה עשר לירח נאבעמבער, ויגידו לו כי אש אחזה בקצה האניה, מהר הוא אל אחורי האניה להטותה הצדה מהרוח הגדול אשר נשב למולה, שמה מצא גם את רב החובל. אך כל עמלם נשאר מעל. אניות ההצלה הקטנות אשר נתלו בראש האניה נשרפו באש. ובכל זאת לא אבה רב החובל לתת עוד הרשיום להוריד את האניות האחרות להציל את הנוסעים, כי אם עורר לב עוברי האניה לנסות עוד הפעם אולי יוכלו לכבות את האש. רבים מהנוסעים לא אבו לשמוע לקולו ויבאו בהאניות הקטנות אשר מאחורי האניה להמלט בם. אניה אחת אשר כשמנים איש באו לתוכה בהיותה עוד תלויה בחבלים נתקה מחבליה ותפול ברעש אל הים וכל האנשים אשר בתוכה נטבעו. באור הבקר ראיתי אניה אחת קטנה אשר לא נמלאה עוד אנשים כאניתי ואבוא לתוכה ואקח עוד אנשים אחדים עמי. ביום התשעה עשר אחר הצהרים נטבעה הקאספאטריק ואשר נשאר לפליטה מהאש ירד במצולות. בהאניות הקטנות אשר נמלטנו לא היה לנו אוכל ומים ולא חבלים ולא תורנים, ואך אל אשר היה הרוח הביאונו גלי הים. עד ליל הא' ועשרים נמצאנו כולנו יחד, ובלילה ההוא היה סער גדול ונורא ובהשכימי בבוקר לא ראיתי עוד את האניה השנית. ביום 22 סער הים וא' המלחים נפל אל הים ויטבע. אנחנו צמאנו מאד. אנשים אחדים אשר רוו צמאם במי הים מתו ואנחנו השלכנו גויותיהם אל הים. יום 23, אניתנו נמלאה מים ואנחנו נאלצנו לשאוב מים ממנה למען לא תטבע. ארבעה אנשים מתו ואנחנו מרעבוננו וצמאינו שתינו דמם. עד היום 27 נשארנו אך חמשה, שלשה נשתגעו מצמאונם עדי נגלתה האניה סלעפטער לעיננו וניצלנו.


"חבצלת", שנה חמישית, מס' 16, 29 בינואר 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מטמון במצולות ים – 1886

תלגרמות של החברה הצפונית.

[…]

מטמון במצולות ים. – מה"ע “Courier des Londres„ מודיע את הדברים האלה: צוללים אנגלים אחדים ובראשם פקיד החיל סטיווענס הביאו לעיר לונדון תשעים אלף לטרא ש"ט, אשר העלו ממצולות ים בקרבת איי-קאנאר. המטמון הזה נמצא בעומק 153 רגל מתחת למים, במדור התחתון של אנית-הקטור „אלפונסו הי"ב“, אשר נופצה זה שנתים ימים אל הסלע הסובב את האי הגדול של האיים הקאנאריים, ותרד תהומות. חברת בעלי אחריות „ללאיד“ ערבה את האניה הזאת ותשלם לבעליה את נזקם במיטב כספה, ולכן שלחה עתה את הקאפיטאן סטיווענס, העוזר על ידה, לבקש את המטמון אשר צלל במים אדירים. האניה הובילה אתה מאה אלף לש"ט בעשרה ארונות-ברזל והצוללים העלו רק תשעה וילאו למצוא את העשירי, הכסף נמצא במדור התחתון, ולכן נאלצו להרוס את מכסה האניה ע"י הדינאמיט ותשעה ירחי עמל מנו להם ופעמים רבות שמו את נפשם בכף עד אשר הצליח חפצם בידם.


"היום", שנה ראשונה, מס' 63, 4 במאי 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית האובליסק "קליאופטרה" – 1877

L0022200 'Abandonment of Cleopatra's Needle in the Bay of Biscay, ...'

נטישת אנית האובליסק במפרץ ביסקאיה. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות

[…]

אנית הקיטור „אלנא“ אשר קיבלה להביא את העמוד הנפלא הנקרא „מחט קעלאפטארע“ מאלכסנדרי ללונדן, קרתה אסון מרוח סערה בעברה את הים ביסקיאי בין צרפת לספרד, וכמעט אבדה התוחלת להציל את עתיק ימים זה ממצולות ים, לולא אניית הקיטור „פיצמאריס“ אשר רבות עמלה להגיחו ממצולה ותביאהו לחוף „פערראל“ בשפאניא. הקאפיטאן מהאני המצלת יבקש שכר הרבה לפעולתו, ומשפטו הוגש לבין משפט האדמוראלין.

מושל מצרים הבטיח לממשלת אמעריקא לתת לה במתנה עמוד עתיק גבהו 70 רגל להעמידו בנויארק וסוחר אחד מנויארק התנדב לתת מאת אלף דאללאר להוצאת הבאתו.


"יהודה וירושלים", שנה ראשונה, מס' 19, 14 בדצמבר 1877, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.