אסונות ימיים

אסון נורא קרה על חוף עירנו – 1892

יפו.

י"ב חשון תרנג. אסון נורא קרה על חוף עירנו ת"ו בשבת העבר, ואם כי מעודי ברחתי וגם הוא למרות טבעי לבשר בשורה בלתי טובה אבל צר לי לחשות על אבדן נפשות יקרות מאחינו הנעימים. אנית הקטור העסטראיכית באה מחיפו והים הי' הולך וסוער, ויקדמו פניה הספנים הרחמנים חונני גרים מכניסי אורחים אוהבי אדם ואת כספם יותר מגופם, וירדו האורחים אל האניה בטובתם ושלא בטובתם, מספר האורחים אשר ירדו אל האניה הקטנה לא נדע בדיוק, אמור יאמרו למעלה משלשים עד ארבעים נפש, ותעל  האניה שמימה ותרד תהומה בין הגלים, גם משא רב יתר מן הדרוש לחפץ העת נתנו באניה ההיא, ובכן טבעה האניה עם כל הנפש, מן הספנים דגי הים לא נעדר אף אחד, ומן האורחים הרבה נצלו באורח פלא, ומספר הנטבעים לא נודע, ביניהם אחינו אהה! ספרדים, אמור יאמרו חכם אחד מטבר' מי ומה שמו לא נודע, אבל כן שיחת ההמון; אשת חכם בכור ברבי מיפו אשר שבה מחיפו בלכתה לבקר שם שלום בתה, גרמנים אחדים מחיפו, אחת ושלשת ילדיה טורקים, ילד אחד גרמני צף על פני המים אחוז בשתי ידיו בחבלי תיבת עץ וינצל ויהי לנס, אשת הגרמני ה' דיק תושב חיפו איש עשיר, היא ושלשת ילדיה ונערה שפחתה. מספר הנטבעים, לפי השערת ההמון מעשרה ומעלה, הרבה נמצאו בימי השבוע הזה גם שלשום גם תמול הובאו על הגמלים חמש נפשות. לחסדי אחינו הספרדים והאשכנזים חברי גחש"א ולעמלם אין די שילום, זכרה להם אלוק לטובת ה' עליהם יחי'. הנמצאים הובאו למנוחת עולם, אמור יאמרו כי אשה עבריה אין דורש לה ואין מי יגיד סימניה נקברה בקברות בני הנכר, ואחינו היקרים חברי גחש"א נקיים. נפשות הקדושים יהיו צרורים בצרור החיים, ולא נוסיף לדאבה עוד. עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון ושמחה, ושמועות ובשורות טובות מאחינו הנפוצים בכל עבר ופנה כבקשת המיצר בצער אחינו ועתיד לשמוח בישועתם,

יעקב צבי זיסילמאן.


"חבצלת", שנה עשרים ושלוש, מס' 4, 4 בנובמבר 1892, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מקרה איום שקרה ביפו – 1873

יפו.

בשבוע העבר קרה פה מקרה איום, אסון נורא אשר הביא בלבנו פלצות ובעתה – ביום החמישי לעת ערב לעת צאת אנית הקטור רוסיא לדרכה, הלך הלכו כחמשה ושלשים אנשי' על אני שיט לבא אל האנית הקטור, בין אלה היו גם יהודי' אחדי', ויהי בבואם בלב הים, לא רחוק משני הסלעי' הנשקפי' מתוך הים, והנה לעומתה באה אניה קטנה ותך בכח אדיר על האניה הזאת המלאה אדם רב, וכרגע נפתח קרש א' מהאניה, והמים החלו לבא אל תוכה. גם הרוח אשר נשב בחזקה עזרה לרעה, והושלכה על כפי הסלעי' ותשבר לרסיסי' וכל האנשי' אשר בה ירדו מצולה – מה נורא  המראה האיומה הזה! יותר משעה התאבקו האנשי' עם המות, עולים ויורדים, עד אשר הצליחו המלחי' להציל כעשרה אנשי', והנשארי' תמו לגוע, ובין המתי' הי' גם איש יהודי מירושלם אשר הלך לרגלי מסחרו אלכסנדרי'. רבות עמלו היהודי' פה עד אשר חפץ ה' הצליח בידם ע"י כסף רב, למצוא היהודי האומלל ההוא, ולהביאו לקברות היהודי'. – ה' יצילנו מכל רע – י' ר'.


"חבצלת", שנה שלישית, מס' 28, 16 במאי 1873, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון אנית הקיטור "ויקסבורג" – 1875

חדשות שונות.

[…]

עוד לא שכחנו אסון אנית „שיללער“ עם יותר משלשה מאות נפשות אשר אבדו בתוכה והנה חדשה באה כי האניה „וויקסבורג“ במסעה מן קוויבעק באמעריקא אל ליווערפאל. בראשון לירח יוני פגעה בהר קרח על הים והוכתה כך עד אשר בזמן מועט אח"כ נטבעה עם אנשיה. האניה ההיא נבנתה בשנת 1872, אורכה שלש מאות וששה עשר, ורחבה שמנה ושלשים רגל, משאה אלפים וחמשים טאן, כח מכונת הקיטור אשר לה שלש מאות פעמים ככח הסוס. היא עזבה את החוף ביום שבעה ועשרים לירח העבר ואחרי היותה תוך המים חמשה ימים קרה לה האסון ההוא. בעת האסון הורדו שלשה אניות הצלה עבור הנוסעים ואנשי האניה. במדריגה ראשונה היו חמשה אנשים, בשניה עשרה אנשים, בשלישית שלשים ואחת. המה עזבו את הוויקסבורג עם ששה וארבעים נפש ורב החובל, אשר ביחד נטבעו עם האניה. אנית הצלה הראשונה פגעה באניה „ארץ געארגיא“ ותקח את החמשה אנשים לתוכה ותביאם אל ניוארק, והשניה נמצאה ע"י צידי דגים קרוב לנויארק וגם המה ניצולו. אך מהשלישית עוד לא נשמע דבר ויוכל להיות כי גם היא תנצל ע"י איזה אניה.


"חבצלת", שנה חמישית, מס' 37, 16 ביולי 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון אניית הנחושה "גראָסר קורפירסט" – 1878

SMS_Grosser_Kurfurst_under_sail

"גראָסר קורפירסט" (Großer Kurfürst). המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

אסון גדול ונורא קרה באלה הימים את הצי האדיר אשר לממשלת אשכנז.

שתי אניות נחושה היותר גדולות וחזקות בכל אניות מלחמה אשר להממשלה, עמדו ביום 31 מאי אצל עיר החוף באנגליא פלימוטה, על תעלת הים לא-מאנש המפרדת בין אנגליא וצרפת. האחת מן האניות נקובה „קאֶניג ווילהלעם“, והשניה תקרא: „גראס קורפירסט“, ויהי כראות מפקד אנית „מלך ווילהעלם“ אנית סוחר באה לקראתו, ויחפוץ להטות הצדה, ותתנגש אניתו עם אנית „קורפירסט“ בכוח  ועז, עד כי „הקורפירסט“ ירד כרגע במצולת התהום, הוא עם כל הכבודה ומרבית אנשי החיל הנמצאים עליו, וגם האניה „מלך ווילהעלם“ נשברה ונתנזקה מאד מאד ושנים רבות לא תצלח למלאכה במים רבים; מן החמש מאות איש חיל אשר היו על אנית „קורפירסט“ נמלטו אל החוף רק מאה ושמונים איש, ויתרם ירדו תהומות וימצאו קבר למו תחת גלי הים.

לקול השמועה הרעה הזאת הקיפה הזעקה את כל ארץ אשכנז מקציה, משפחות רבות מבני מרום עם הארץ יקראו אל אבל ויעוררו זעקת שבר, כי היו פקידי האניה הנטבעה מרביתם בני חורי הארץ וגדולי האזרחים, ולב הממשלה והעם עליהם יכאב, לראות, כי בדבר הזה  ירד גם כבוד הפאליטיק של ממשלת אשכנז מחוצה לה. יען כי צי אדיר של עם אשכנז החל בימים האלה למשוך עיני כל הממלכות האדירות ויעל בגדלו, עד כי רבים קוו לראות את אשכנז שרתי בימים כאשר היתה לממלכה עצומה הנותנת חתיתה על ממלכות היבשה, והנה עתה זה הפעם השלישית בזמן קצר אשר אניותיה היותר גדולות נהרסו ונתפוצצו לרסיסים אחרי אשר שש שנים עבדו בבנין אניות ענק האלה. האסון קרה בהעת אשר הים היה שקט ושלו וגם רוח קל לא הרים את שוא גליו (מקרה יקר על תעלת לאמאנש) ובקרבת החוף ברחוק שלש פרסאות אנגליות מן היבשה. גם בלאנדאן עשתה השמועה הזאת רושם גדול, והמיניסטר שעל אניות המלחמה מהר להודיע את האסון אשר קרה לאניות אשכנז בבית הפארלאמנענט, וכי שלח צנות רבות עם שוחים רבים, אשר עלתה בידם להציל ממצולות כשתי מאות איש. יורש עצר של קיסרית אשכנז עם רעיתו המתגוררים עתה בלאנדאן, חש לבוא אל מקום האסון, וגדולי האזרחים בלאנדאן קראו נדבות לטובת האומללים אשר נמלטו בעור שניהם. רבים מאשימים את מפקד אנית „מלך ווילהעלם“, ואומרים, כי בהיותו צעיר לימים חסרו לו הנסיונות איך לנהג אניה גדולה ברגע הסכנה, וכפי הנראה הרגיש הוא בעצמו את אשמתו, ויחפוץ לרדת תהום ביחד עם כל הנטבעים, ועל כל לא חפץ להתמלט אל הצנות, אך אחרי כן משוהו מן המים בעת אשר התעלף ויאבד את כל רגשותיו.


"הצפירה", שנה חמישית, מס' 22, 10 ביוני 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון ה„טיטניק “ – 1912

Titanic_paperboy_crop

העיתונים מבשרים על אובדן "טיטניק". המקור: ויקישיתוף

תלגרמי רייטר.

מן 17 עד 19 אפריל

האסון הגדול.

ניו יורק. – נתקבלה ידיעה אלחוטית מהספינה טיטניק, כי נכשלה בהר קרח והיא דורשת עזרה, הספינות וירגיניאן, גולימפיק ובלטיק ממהרים לעזרתה, הוירגיניאן היא רחוק מהטיטניק 170 מיל והבלטיק 200מיל, הידיעה האחרונה להוירגיניאן נפסקה באמצע. הטיטניק היא הספינה היותר גדולה בעולם שזה עתה נבנתה והלכה הפעם הראשונה מסואוטאמפטין לניורק, עזבה את סואטאמפטין ביום 10 לח"ז, היו עליה 320 נוסעים של מחלקה הראשונה. כל הנוסעים עליה היו 2000 איש.

קאפ ראש. – הטיטניק נכשלה בערב שעה 10 עם 45 דקים בהר קרח ודרשה מיד עזרה, אחרי חצי שעה נתקבלה הידיעה: טובעת בראשה, מצילים את הנשים ע"י ספינות ההצלה.

לונדון. – ספינות קנדות ואמריקניות מודיעות כי הקרח שט במרחק של 100 מיל מניופונדלנד, והרי קרח גדולים פוגשים בהספינות על דרכן. הגרמניה והניגארא נצלו בדרך נס, ארבע ספינות אחרות סבלו הזקות מהרי הקרח.

מונטריאל. – ידיעה טלגרפית מודיעה כי הטיטניק עדין על הים, הנשים והילדים עודם על הספינה. חושבים כי יש אפשריות שלא תטבע.

ידיעה אחרונה. – (15 לח"ז) שתי ספינות עומדות לעזרה, כל הנוסעים נצולו.

ניורק. – שתי הספינות העומדות לעזרה להטיטניק הן הפריזיאן והקרפטיא. הנוסעים נלקחו לאט לאט אל הספינות האלו, גם הספינות אולימפיק ובלטיק קרובים לבוא.

רשמי. – הספינות מובילות את הטיטניק אל חוף קפראש.

ניו יורק. – הטיטניק נטבעה שעה 2 עם 20 דקים  בוקר (15 לח"ז) אין כל אבדת נפשות.

הקרפטיא הגיעה אל מקום האסון ולא מצא כי אם ספינות להצלה נשברות. מאמינים כי הצילו 675 נשים וילדים.

לונדון. – בין הנטבעים בהטיטניק חושבים את אלה: מר הייס (ראש חברת מסלת הברזל האמריקני) מר איזמיי (נשיא חברת הככב הלבן – אשר הטיטניק היא מהחברה הזאת) הנסיכה ריטהים וו' ט' סיער. הבנקירים גוגנהיים ווידניר שטרויס והמפקד אסטור.

ניו יורק. – הטיטניק נטבעה שעה 2 עם 20 רגעים ביום 15 אפריל בבקר, באורך 50,41 ורוחב 41,16 מכל מספר הנוסעים 2000 נצולו 675 מלחים נשים וילדים. הספינה קליפורניה מחברת ליולנד נשארה לחפש את הנטבעים. הקרפטיא מובילה את הנצולים לניויורק.

[…]

לונדון. – המלך והמלכה תלגרמו להנשיא טפט השתתפותם באבדת הטיטניק והאסון לנפשות רבות מאזרחי אמריקה ובריטניה, ומר טפט גם הוא ענה כי העם האמריקאי משתתף בהאבל הגדול הזה.

וושינגטון. – הסינט בלי כל וכוח קבל ההצעה לעשות בקורת על האסון הנורא הזה.

[…]


"החרות", שנה רביעית, מס' 105, 22 באפריל 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הדאר האחרון.

האסון על הים.

הידיעות הראשונות בדבר האסון של הספינה טיטניק הגיעו על ידי תלגרף בלי חוטים. מיד מהרו שלש ספינות: וירגיניאן, אולימפיק ובלטיק לעזרת טוטניק. וירגיניאן היתה במרחק מאה ושבעים פרסה, והבלטיק במרחק מאתים פרסה.

כתב הניצוצות האחרון של הטיטניק היה מבולבל ונפסק פתאום.

טיטניק היתה הספינה היותר גדולה בעולם, וזו היתה הנסיעה הראשונה שלה. היא הפליגה ביום ו' זה מנמל סויטהפמפטן. בין הנוסעים היו שלש מאות ועשרים נוסעים מהמחלקה הראשונה.

בית מורשי העם של הממלכה הגרמנית קם כלו על רגליו לאות השתתפות באבל הכללי על האסון של טיטניק.

בבית המורשים האנגלי, בתוך דומיה כללית, קרא האדון אסקיט את החדשות האחרונות. האסון הזה אחד האסונות היותר מבהילים. רק בדבר אחד אפשר למצוא קצת תנחומים, והוא כי לפי הנראה רבים הראו בעת האסון אמץ לב והשלכת נפש מנגד כדי לתת אפשרות להנצל להיותר חלשים ורפי כח.

בכל הערים הגדולות בארפה התרגשות עצומה. בכל הנמלים הניפו הספינות דגליהם לחצי לסימן אבלות.

מלך אנגליה והמלכה שלחו תלגרם לחברת ואיט שטאר לין, לאמר: אנו נדהמים מפני האסון האיום. אנו משתפים באבלם של קרובי החללים.

תלגרם מהספינה אולימפיק אומר, כי המעטים שנצלו הם על הספינה כרפתיה. בבית מורשי העם בוושינגתון הציעו חקירה ודרישה עמוקה בסבות האסון של טיטניק. הצעה אחרת הוצעה, לחייב כל הספינות שרוצות להכנס בנמל אמריקה שיהיה עליהם כלי הצלה מספיקים.

מפני בלבולים חשמליים באויר אי אפשר להיות במגע ומשא מסודר עם הספינה כרפתיה. אך הגיעה רשימת שמות הנצולים, בה תשעה ושבעים אנשים ומאתים ושלש ושלשים נשים.

וילהלם קסר שלח להמלך גיאורגיוס האנגלי תלגרם של תנחומים.

מלך אנגליה שלח תלגרם להנשיא תפת לאמר: המלכה ואני רוצים להגות לכם צערנו העמוק על האבדה הנראה של טיטניק. שתי הארצות שלנו הן קשורות זו בזו בקשר כל כך פנימי, שכל אסון שפוגע בהאחת נוגע עמוק גם בשניה. שתיהן אבלות  יחד בהאסון הנכחי.

ויען הנשיא תפת: עם אמריקה משתתף בצערם של אחיו שמעבר לים.

העתונים האנגלים פרסמו מאמרים גדולים בנוגע לאסון זה, וכלם שואלים אם לא צריך לחייב את חברת הספינות לשים גבול לגודל הספינות ובנוגע למספר הנוסעים שמותר לקבל. הם אומרים, כי אף על פי שהחברה ואיט שטאר ליין מכחשת בכל זאת נראה כי אמנם לא היו די אניות הצלה על הספינה.

כשהגיעו ללונדון הידיעות הראשנות אדות האסון לא האמינו העתונים בהם ויפרסמו את הידיעות האלה בהגליונות שיוצאים לעת ערב בסגנון של התול ובהוספת הערה כי זה דבר שאי אפשר בעולם, כי יתר נקל להטביע בים פקק של שעם משתטבע הספינה הזאת, היותר גדולה, והיותר מפוארה, היותר מתוקנה בכל התקונים של המדע בזמן הזה. על ספינה זו הפליגו לדרכם לאמריקה אדירי עולם, ובניו יורק הכינו להם קבלת פנים נהדרה ומפוארה.

סביב להמשרד של החברה ואיט שטאר ליין בניויורק עמדו עד שעה מאוחרת בלילה קהל גדול צפוף ומתרגש, נשים בכו, רבים התעלפו.

בנין הספינה ושכלולה עלה להחברה בסך מליון ושבע מאות וחמשים לירה אנגלית.

הידיעות מלונדון אומרוות כי הספינות טיטניק היתה טעונה הרבה זהב וכלי חפץ רק אבנים יקרות בלבד היו עולה במחיר כמליון לירה אנגלית. אשה אחת אמריקנית נשאה אתה פנינים בשנים עשר אלף לירה. הכל היה אמנם נתון באחריות אבל רק באחד למאה משויו.

הספינה אולימפיק הודיעה בכתב הניצוצות, כי הספינה כרפתיה הולכת ושבה לניו יורק עם שמנה מאות ושמנה וששים נצולים, שמהם שש מאות וחמשה ושבעים מהנוסעים.

בתוך הנוסעים שנצלו על כרפתיה יש הגברות אסתר,וידנר, האיס, טורלי כאוינדיש, סיר זלדי קוסמוריף גורדון, האלופה רותם ועוד.עד כה אין שום ידיעה אוסתור בעצמו והסופר האנגלי הידוע שטיד.

ספינה צרפתית ניאגרה עברה במקום האסון, ותפגש הרבה רגבי קרח, והערפל היה חזק. פתאם נזדעזעה הספינה, כל המסובים אל השלחן נפלו ארצה כל הכלים נשברו. וישלח נגיד הספינות ידיעה בכתב הניצוצות קריאת עזרה, אם אחרי כך בטל אותה, מפני שנתברר כי קלקול הספינה אינו מסוכן.

[שגיאות הדפוס במקור]


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 155, 22 באפריל 1912, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

RMS_Titanic_4

אניית הנוסעים "טיטניק". המקור: ויקישיתוף

האסון של התיטניק.

בהעתון דיילי תלגרף נתפרסמו הפרטים האלה מעדי ראייה של האסון הנורא שנשארו בחייהם:

ברגע שהתנגשה הספינה עם הר הקרח היתה במרחק אלף ושבע מאות ותשעה ותשעים פרסה מן סוינסנתין. הים היה בלי משברים. רקיע השמים זרוע ככבים. רוב הנוסעים כבר נכנסו איש לתאו.

בהאולמים הגדולים כבר כבו מאורות החשמל. רק שתים שלש חבורות של משתעים בחדרי העשון וקצת משחקים נשארו עוד.

על הצפה, המלחים והפקידים של האשמורת הראשונה חכו כי בעוד רגעים יחליפם המשמר השני. בשעה אחת עשרה וחצי נשמע קול ונראה פתאם הר הקרח, וכמעט בו ברגע התנגשה בו הספינה, אך לא היתה הזדעזעות עזה. הספורים כי הספינה כלה הזדעזעה, אינם אמתים. מיד עצר סגן רב החובלים את המכונות ויסגור את דפנות הסכר בפני המים. בכל הספינה פשטה השמועה כי קרה מקרה קל, אך אין סכנה ולא צריך להיות בבהלה, והנוסעים האמינו ולא פחדו כלל, ורבים מאנו אפילו לצאת ממטותיהם. המשחקים הוסיפו לשחק. פתאום נשמעה קריאה: הכל על הגשר! כל אחד יחגור חגורת ההצלה! הנשים והילדים ירדו ראשונה אל אניות ההצלה! אבל, גם המלים האלה לא הטילו בהלה על הקהל.קצתם פקפקו ולא האמינו, ואחד מהם בנקיר מעיר מונריאל מנע את אשתו ואת בנותיו לרדת מעל הספינה. אבל באשר הורע המעמד ולא היה יותר שום ספק בהסכנה, התחילה בהלה בפרט בין הנוסעים ממחלקה שלישית. קצת איטלקים רצו לתפוש בכח הזרוע את אניות ההצלה, וימהרו אחדים מפקידי הספינה באקדחים בידיהם ויורו בהם וימיתום. אז שב הסדר והכל עשו על פי פקודת הפקידים. מצות רב החובלים: „הנשים והילדים בתחלה!“ יצאה לפעולה בשקט גמור.

הגברת האיס, שנצלה ונשארה בחיים, ספרה אמץ לבו של אסתור. בתחלה עזר לאשתו הצעירה לרדת אל הסירה,ועוד נשאר מקום אחד ויטילו גורל בין אסתור ובין איש אחר, ואסתור זכה, ויכנס אל הסרה, אך ברגע שהתחילו להוריד הימה באה אשה במרוצה ודרשה מקום. מיד קם אסתור ויצא מהסירה. הרבה פעמים קרו מעשים כאלה. ולהפך, הרבה נשים שבו מהסירות אל הספינה כשראו כי בעליהן או אחיהן אינם אתן.

אומרים, כי אחד מהמבשלים קרב לרב החבלים המפקד שמיט ויביא לו חגורת הצלה ויחפץ לחגרו בו ויען לו רב החובלים: הניחה אותי! וישתמש מידו.

אחרי אשר ירדה הסירה האחרונה מהספינה אל הים, שמעו האנשים אר בקרבה פקודת רב החובלים להמנגנים לפצוח נגינת האביב, וקול נגינה זו לא חדל עד הרגע האחרון.

בשעה שתים אחרי חצות נתברר כי התיתניק לא יצוף עוד הרבה זמן. עם המים שפלשו אל תוך מעמקי הספינה התפוצצו המכונות, ופתאם כבו מאורי החשמל והיה חשך ואפלה, וכאשר התחילו המים לגרוף מעל הגג כל אשר עליו, קפץ רב החובלים אל תוך הים, והרבה מהנוסעים עשו כמעשהו. שש עשרה הסירות היו במרחק כארבע מאות מתר מהספינה ברגע שהיא צללה לגמרה.

בשעה חמש בבקר נראתה על פני האופק הספינה כרפתיה, שחשה לעזרת הנצולים בהסירות.

הנער שהיה ממונה על התלגרף בלי חוטים, שנצל גם הוא, ספר כי רב החובלים בא וצוה לו לשלח תלגרם אוירי לקרא לעזרה.מיד ענתה הספינה פרנקפורט ואחר כך ענתה הספינה כרפתיה ותודיע כי נטתה מדרכה שהיא צריכה ללכת בו וחוש תחוש אל הספינה תיטניק. ואעפ"י שרב החובלים בא ואמר לו ולחברו כי הם עשו חובתם עתה הם יכולים לעזוב את תאם וללכת לראות להציל את עצמם, בכל זאת הוסיף חברו לשלח סימנים של קריאת עזרה באויר ומירכתי הספינה הגיעו קולות המנגנים שהתמידו לנגן בלי הפסקה. כאשר התחילו המים לגרוף מהגג נגרף גם הוא ונפל הימה, ונלכד תחת סירה אחת, אך במקרה צף על פני המים ויכול לעלות לתוך אחת הסירות. מסביב צפו אנשים שנלחמו בהמים. הקולות היו איומים ומתוכם הגיע עוד קולות המנגנים שלא חדלו מנגן. והנער סיים את ספורו לאמר: לעולם לא אשכח שני דברים: קולות העליזים של הנגינה שהתמידו המנגנים לנגן, וקרירת הרוח של חברי שהתמיד לשלח התלגרמים באויר בתוך הסכנה מסביב. לפני ועד החקירה של בית המורשים העליון וושינגטון נגבו עדיות מהמלחים שנצלו.

אחד מהם העיד, כי הוא ראה איש אחד שהאיץ בנשים לרדת אל הסירות, ויגער בו המלח ויצו לו להתרחק ולא להתערב בדבר. והאיש נכנע ויסוג לאחור בדומיה, ואחר כך נודע לו שזה היה איסמאי, שהוא ראש חברת הספינות ואיט שטאר לין. כל הנשים שרצו לרדת אל הסירות נתקבלו, אך נשארו על הספינה נשים רבות שמאנו להפרד מבעליהן. צעקות החללים בתוך המים ארכו כשתי שעות וחצי.

קצת העדים העידו כי רוב המלחים על הספינה טיטניק היו שכורים באותו הערב, יען באותו הערב היתה סעודה גדולה על הספינה, והנוסעים השמחים והמרוצים נתנו גם להמלחים יין לרוב.

אחד הדיילים של התיתניק, איכס שמו, הביא לגברת בנימין גוגנהים את ברכת הפרידה של בעלה,  ויספר כי האדון גוגנהים לא חדל כל הזמן מעזור לנשים לרדת אל אניות ההצלה ואמר כי הוא יהיה נבל בעל מרך לב אם יניח לאשה אחת, שעוד אפשר להצילה, שתאבד.


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 165, 3 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

Titanic-lifeboat


 אחת מסירות ההצלה של "טיטניק". המקור: ויקישיתוף

האסון על התיטניק

כל העתונים של הארצות והלשונות מלאים פרטים ופרטי פרטים על אדות האסון הנורא והאיום הזה. ממשלת מדינות המאוחדות קבעה ועדה מיוחדת לחקור ולדרוש בדבר האסון הזה, ותעצור את כל הנצולים שהובאו על הספינה כרפתיה, והועדה גבתה מהם עדויות, והמאורע האיום הולך ומתברר כמעט לכל פרטיו.

רק שליש מהנוסעים על התיטניק נצלו, כי ליתרם לא היו סירות הצלה, ועתה נודע כי לא רק על ספינה זו מספר הסירות אינו מספיק אלא על כל הספינות כך. יתר משליש אי אפשר להציל, ועל קצת ספינות עוד פחות מזה. להספינה „רוטרדם“ שלוקחת ארבעת אלפים וששים נוסעים, יש לה רק שמנה עשרה סירות הצלה ואפשר להושיב בתוכן רק תשע מאות איש, שזה פחות מרבע! לא יתר טוב בהספינה ניו אמסטרדם שיש לה נוסעים יתרים על המספר, לאמר נוסעים שאין להם זכיות על סירות ההצלה, אלפים וחמש מאות נפש, יחד עם הפקידים והמלחים בחשבון. הספינה „קיסרית אוגוסטה ויקטוריה“ מוליכה אלפים נוסעים יתרים וכמו כן „אמריקה“, ספינה של חברת „רודסטר לין“ שמוליכה שלשת אלפים מאה וארבעים איש תוכל להציל לא יתר מתשע מאות. כמו כן „אולימפיק“ „לוזיטניה“ „מוריטניה“. „קיסר וילהלם“ מוליך אתו אלף תשע מאות ועשרה נוסעים ויש לו עשרים סירות שאפשר להכניס בתוכן אלף איש. אך היותר רעה עודה היא הספינה „בנפית סיציליי“ שמוליכה אלפים ארבע מאות ותשעה ושמנים נוסעים ותוכל להציל אך חמש מאות! לאמר החלק החמשי מהנוסעים.

בעל בית חרשת עשיר באוסתריה הציע עצה פשוטה למנוע אסונות ממין זה, והיא שבהמקומות המסוכנים תלכנה ספינות הצלה אחדות במרחק בערך של מאה קילומתר, באופן שבתלגרם בלי חוטים אפשר לקראו בעת אסון, ובערך של שעה, שעה וחצי תמצאנה תמיד על מקום האסון. ועשו חשבון שזה יעלה הרבה מיתר בזול לעשות על כל ספינה וספינה כל הנצרך להצלה.

ותושב ירושלם הציע דבר עוד יתר פשוט: כי מעולם לא תצא לדרך ספינה אחת לבדה, אלא שתלכנה תמיד שתים שתים במרחק קצוב זו מזו, ואם קרה אסון לאחת תצילנה השניה ולא תהיינה בדבר כל הוצאות. כל הספינות תלכנה דרכן ותוליכינה נוסעים ומשא ותגינה אחת על השניה.

כשראה ה„טיטניק“ שהוא בסכנה דרש אחרי הספינה „פרנקפורט“ וכשנודע לו מקומה הודיעה כי הוא בסכנה ושתבוא לעזרה. התלגרם הזה  נשלח מהטיטניק עשרה דקים אחרי חצות. הספינה פרנקפורט ענתה על זה כי היא נמצאת במרחק של מאה וארבעים פרסה ותוכל להגיע רק אחרי אחת עשרה שעה ומיד יצאה לדרך.

אך בעת האסון ממהרים מחטי השעון דרכם. חמשה עשר רגעים אחרי חצות הודיע ה„טיטניק“ אותות הסכנה המרחפת עליו. בשעה וחמשה רגעים הודיע כי הנוסעים יורדים לסירות ההצלה. בשעה וחמשה עשר דקים נפסקו הידיעות מהטיטניק!

פרנקפורט כבר הגיע אל מקום האסון כמו שהודיע, ובבואו מצא הרי קרח קטנים וגדולים, שדות זרועים קרח, ולשוא חפש אחרי הטיטניק ושום זכר לא נשאר ממנו. גם הספינה הרוסית „פירמה“ והאנגלית „בירגיניאן“ ו„הכרפט“ סבבו שם. וזה האחרון הודיע כי כבר אסף אליו שתים ועשרים סירות נוסעים וצריכים להיות עוד שתים שאינו מוצא. „פרנקפורט“ נשאר על המקום שעה  ועשרה רגעים ולא מצא כלום וילך דרכו הלאה.

הספינה „קליפורניה“ נמצאה במרחק של עשרים פרסאות ויכלה להציל כל הנוסעים, אך לא קבל כל ידיעה מפני שהמכונה של התלגרם לא פעלה ולא ראה ולא הרגיש מאומה. הפקידים מעידים כי עברו במרחק של חמשת אלפים פרסה ממקום האסון. יהיו בין הפקידים הקטנים שראו בסימני האסון, אף העירו את העליונים וענו להם כי זה לא ענינם. ובעל התלגרף בלי חוטים ישן שנתו.

אחד הפקידים של ה„טיטניק“ אומר כי ראה ה„טיטניק“ ספינה אחת וקראו לעזרתה אך לא קבל כל תשובה וזה היה לפי דבריו, „פליג אולף“ הספינה הדנית. החברה פנתה להספינה בשאלה על אדות זה, והיא ענתה כי תוכל להוכיח בראיו ברורות כי נמצאה רחוקה ממקום האסון שלש מאות וחמשה פרסות. זה מרחק יותר מדי גדול כדי שתוכל להגיע בעוד זמן.

פקיד ה„מטניק“ לוה מספר כי במשך שעה סבב עם סירת ההצלה וחפש אחרי הטובעים וכך כשנשתתקו קולותיהם לגמרה שב אל מקום האסון ועלה בידו להציל עוד אחדים מאותם שחכו לעזרה ואז הבין השגעון שעשה בלכתו אל המקום והניח את החיים בסכנת מות.

הספינות האנגליות מזדרזות מאד להשלים את צרכי ההצלה על ספינותיהם. הספינה „אולימפיה“ אמרו מסיקי המכונות ופסקו עבודותיהם, ותובעים מהחברה שתשלים כל צרכי ההצלה. וכעת יש בה די סירות הצלה לכל הנוסעים ולכל פקידי ומשרתי הספינה.

אך גדולה כעת הדרישה לסירות הצלה וצריך זמן עד שיכינו אותן כדי הצרך.

– גופתו של איזודור שטרויס נמצאה והובאה לניויורק, וארבעים אלף איש הלכו אחר מטתו. השומרים לא יכלו בשעת הלויה לשמור על הסדרים, ושלשים איש נפצעו בתוך הדחק.

– אחרי כל גביות העדות נתברר כי רב החובלים סמית מלא את כל חובתו ובאמץ לב ראוי לתהלה. הוא נשאר על הספינה עד הרגע האחרון, ואז מצא שני ילדים על הגג שנשארו לבדם ויתפשם ויחבקם בזרועותיו, ויקפץ יחד אתם אל הים. כנראה בתקוה שאם ינצל הוא אולי ינצלו גם הקטנים האלה.

בין מעשי גבורת הרוח שהראו רבים מפקידי הספינה מעוררים השתוממות מעשה פיליפ, הממונה על התלגרף בלי חוטים, שכבר ספרנו שלא זז ממקומו לא עזב את מכונתו והוסיף לקרוא להספינות על הים להחיש עזרה, וכבר המים בהתא שלו הגיע עד הצואר. וכמו כן גבורת רוחם של המנגנים שהוסיפו לנגן עד הרגע האחרון צללו תהומה!


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 167, 6 במאי 1912, עמ' 1-2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

Der Untergang der Titanic

Der Untergang der Titanic

פרטים מאסון התיטניק

מספורי הנצולים.

אשתו של הנרי הריס, המשחק היהודי המפורסם אשר נטבע עם ה„תיתניק“, ספרה אדות הרגעים האחרונים של האניה כדברים האלה:

אנו היינו בסלון בעת שנתנה הפקודה לכל הנוסעים לחגר את חגורות-ההצלה ולעלות על הספון. פקודה זו נתנה רגעים אחדים אחרי שהתנגשה האניה בהר-הקרח, אך על דעת שום איש מאתנו לא עלתה כל דאגה על אדות רציניות המעמד, וגם כשחגרנו את החגורות לא האמנו כי המעמד מסוכן.

על הספון מצאנו קבוצות קבוצות של משוחחים אשר עמדו והתלוצצו והתבדחו. אולם בראותנו את סירות-ההצלה מורדות אל הים אז החלונו להבין שאין המעמד משמח.

על-ידי היו הוכוחים בין המלחים ואשת אסתור אשר בקשוה לרדת והיא לא רצתה להפרד מבעלה, ואז ירדתי אנכי אל הסירה אחרי אשר הבטיחני בעלי לרדת בסירה אחרת.

וכשהתרחקה הסירה ראיתי את בעלי שעמד ביחד עם אסתור. בעלי שלח אלי מרחוק נשיקות-הפרידה.

שעות מספר ישבנו על הסירה וקפאנו מקור עד אשר ראינו מרחוק את „קרפטיה“ הבאה להצילנו. חבלים נזרקו ממנה לסירותינו וקשרו אותן ומשכון ל„הקרפטיה“.

וזהו מה שספר גרשון כהן, בן תשע עשרה, שנצול והוא נמצא בהכנסת האורחים בניויורק:

אני ישנתי. פתאום הרגשתי את קול הרעש של התנגשות האניה. אך הרגעתי את עצמי  והתהפכתי אל הצד השני בחפצי להרדם שנית. השכנים העירוני. מהרתי אל הספון שם מצאתי רגבי קרח שנתפוררו מן ההר. ראיתי סכנה. הספקתי לחטף חגורת-הצלה וקפצתי הימה. רגעים מספר לא ידעתי מה אתי ואיפו אני, ונתפכחתי כאשר נתפשתי וטולטלתי אל סירה אחת וצוו לי לעבד במשוט.

פיליפ זני הנמצא גם הוא בהכנסת האורחים ספר:

כאשר קראו: „נשים ולא גברים!“ – עזרתי למלח אחד להוריד אל הסירה אשה מתעלפת. עלי היה לשוב בחזרה, אולם תחת לעשות זאת, החבאתי את עצמי תחת אחד הספסלים.

כשכבר הפליגה הסירה שמעתי מדברים אדות חסרון בגבר להחזיק במשוט, אז הגיחותי ממחבאי. המלח החל לדרש ממני חשבון על התחבאי פה, אך הנשים הפצירו בו להרפות ממני. תפשתי משוט ואעזר להרחיק את הסירה ממקום האסון.

הנשיא של החברה „והיט שטר לין“, שנצל בסירות ההצלה, עמד לפני בית המשפט בושינגטון ושמה נחקר בחקירות שונות. הוא נשאל ראשית, אם אמת הדבר שרצתה החברה לעשות נסיעה מהירה יוצאת מן הכלל? את זה הכחיש בעובדה זו שכל הדרך לא עשתה האניה אפילו את המהירות הרגלה. על השאלה אם הוא ירד לסירה ראשון מכל הנוסעים הוכיח כי הוא ירד בסירה האחרונה. שאלו אותו גם אם נכון הוא הדבר שהיה די זמן והיו יכולים להציל את הנוסעים כלם אם היו סירות-הצלה במספר מספיק? אך על שאלה זו לא רצה לתת תשובה.

הפקיד של התלגרף ספר: בערב, לפני האסון, נתקלקלה המכונה של התלגרף. בחריצות ושקידה נמרצה ובלתי רגילה עבדנו בתקון המכונה. ולולא זאת, או לוא אחרנו מעט בתקון, כי אז לא היה במה להודיע את דבר האסון וגם קצת ההצלה לא היתה באה.

כל הזמן עמדנו בחליפת דברים עם הספינה „כרפטיה“. אנחנו ספרנו לה על המעמד של הרגע וממנה קבלנו ידיעות על מספר הפרסאות אשר עשתה כרפתיה בו ברגע.

הדבורים האחרונים שנתנו לכרפתיה היה: „המכונה התלגרפית הולכת ונחלשת. המים כבר חדרו אל מקום המכונות המוליכות את הספינה. הכחות החשמליים פוסקים“.

וזה מראה האניה מהסירה: עשן ונצוצות מלאו את כל סביבתה, אבל נוראה היתה נגינתה של התזמרת שצללה ביחד עם האניה. הקולות האלו נשמעו כמו מתוך מחנק כשכבר היתה האניה בתוך המים.

סירתנו הלכה דרכה וחצתה לא את המים כי אם – את מאות הגופות המפרפרים והמתאבקים.

כל אלה שעוד היה להם כח נתקרבו אל הסירה. ויתחננו לאספם אך לא שמו אליהם לב. הסירה היתה מלאה יותר מדי.

היסורים היו נוראים. הקור דקר בבשר. עד שהגיעה סירתנו „להכרפטיה“ מת אחד הנוסעים. זה היה פיליקס, חברי בעבודת התלגרף, אך כל זמן נסיעתנו בסירה לא נודענו איש לאחיו כי כל אחד היה שקוע במכאוביו. אל הכרפתיה העלו אותי המלחים ואני אבדתי את הרגשתי עד אחרי עבור זמן רב שאז נודע לי כי רגלי מהודקות בגבס. הנוסעים דרכו על רגלי בעת שכבי בסירה, וישברון.

דר' מגנס הכין את עצמו לנסוע גם הוא בתיתניק על-פי עצת בן-לויתו נתן שטרויס.

ברומא נפרד דר מגנוס משטרויס אשר הלך אל הכנסיה בדבר חקירת חכמת החידקים. שטרויס דבר כל הזמן על לבו של דר מגנס לנסע ב„תיתניק“ שבה תהיה לו הדרך מלאה ענג בחברותו הנעימה של אחיו איזידור שטרויס, רק שהיה צריך למהר ללונדון. אולם הגברת מגנס עמדה בכל תוקף על דעתה לבלי למהר. דר' מגנס שמע לקולה ובזכותה נצלו.

את הידיעה על אדות אסונה של „תיתניק“ כבר קבל מגנס בהיותו בדרך על הספינה „מוריטניה“. להספינה הגיעה הידיעה תיכף ומיד, אך רב-החובלים העלים את הדבר מאת הנוסעים שני ימים.

באותה שעה שקרה האסון ל„התיתניק“ ארע מקרה גם באניה מורטניה שנסע בה ד"ר מגנס: אחד הנוסעים מהמחלקה הראשונה שלח יד בנפשו על-ידי התנפלו אל הים. רב-החובלים העמיד מיד את הספינה וצוה להוריד סירת-הצלה להעלות א האיש, חי או מת, כי כן מצוים החקים האנגלים אולם הורדת הסירה ארכה יותר מדי ובעת שכבר לא היה לקוות להצלת האיש נרעשו הלבבות מדבר שני: החבלים שבהן הורדה הסירה היו רקובות ונתקו, ועד שהצליחו להעלות את הסירה עם אנשיה היו כל הלבבות נוקפים מדאגה ופחד.


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 176, 16 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

האסון שארע בהשקת האניה "אלביון" – 1898

HMS_Albion_(1898)

אנית הצי המלכותי "אלביון" (Albion). המקור: ויקישיתוף

שלשם הורידו המימה בבליקואֶל את אנית המצפה “Albion„ במעמד ההרצאג היאָרקי וההרצאָגה היארקית, אשר היא היתה גם המחנכת. ברדת האניה המימה הכילה מקום-מים גדול מאד, עד אשר נסתרה במת הרואים כלה תחת גל מים גדול מאד. כשלש מאות איש נשטפו במים. עשרה פגרים מתים מצאו תכף. בחצי השעה התשיעית בערב מצאו כבר שלשים פגר. עד בוא שקיעת המים קשה להחליט כמה מספר האובדים, אבל משערים, כי אבדו ששים איש. רוב האובדים – נשים.


"המליץ", שנה שלושים ושמונה, מס' 128, 24 ביוני 1898, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

ע"ד האסון של האניה „לוזיטניה“ – 1915

Bundesarchiv_DVM_10_Bild-23-61-17,_Untergang_der_-Lusitania-

טביעת אנית הנוסעים "לוסיטניה" (Lusitania). המקור: ויקישיתוף

ע"ד האסון של האניה „לוזיטניה“.

לפני ימים אחדים הודענו ב„החרות“, עפ"י הסוכנות העותמנית הכללית, כי צוללת גרמנית הטביעה את האניה הטרנסטלנטית הגדולה „לוזיטניה“ של החברה האנגלית (ולא האמריקנית כאשר הודיעו קודם בטעות) „קונרד ליניה“, על-יד קייסטון, באירלנדיה.

העתונים הארופים שקבלנו בדואר האחרון מוסרים פרטים מענינים על דבר האסון הזה שקרה ל„לוזיטניה“ והננו נותנים אותם לקוראינו:

כיצד נטבעה האניה.

כשהגיעה האניה לאירלנדיה אחזו מלחיה ומפקדה בכל האמצעים הדרושים להגן עליה מפני כל סכנה. אבל פתאם הופיעה צוללת גרמנית ותשלח את מוקשיה באניה, שנפגעה ונתפוצצה כהרף עין. מפקד האניה פקד תומ"י להוריד את הנוסעים. ההורדה נעשתה באי סדר נורא ובבהלה גדולה מאד. המחזה היה מחריד ומזעזע את הלב, יען כי האניה נשברה והתנדנדה הנה והנה וקשה היה להציל את הנוסעים. האניה עמדה על המים רק כעשרים רגע ואחרי כן צללה בתהומות ים יחד עם רוב הנוסעים שאי-אפשר היה להצילם.

ה„מורנינג פוסט“ אומר כי סבת ההתפוצצות הפתאמית שהיתה ב„לוזיטניה“ באה מחמת החמרים המפוצצים ואבק השרפה שהיה שם בכמות מרובה. באניה זו היו 5400 תיבות גדולות מלאות כלי-נשק, שנועדו לאנגליה ושלפי חקי המלחמה נחשבים כ„סחורה אסורה“.

הנוסעים והטבועים.

מספר הנוסעים היה בס"ה 1254, חוץ מן 685 מלחים. מהם היו: 189 נתינים אמריקנים, 956 אנגלים, 109 נתינים אחרים. נצולו רק 658 איש. בין הנוסעים שטבעו יחד עם האניה היו גם מר קסלר, „מלך השמפניה“ באמריקה; מר הרסט, בעל הרבה עתונים אמריקנים גדולים; המיליונר האמריקני הגדול מר ונדרבילט, ועוד.

איכותה ומהותה של ה„לוזיטניה“.

האניה „לוזיטניה“ היתה אחת אניות-המרוץ העוזרות האנגליות הכי גדולות, מזוינת בי"ב תותחים בני 15 סנתימטר. משקלה היה 45000 טון, ומהירותה – 23 מיל לשעה. ארכה היה 245 מתר, ולמכונותיה היה כח של 75,000 סוסים. כמות הפחמים שהוציאה „לוזיטניה“ מידי יום ביומו היתה 1250 טון. האניה הזאת הורדה הימה בשנת 1907 ונבנתה בגלזגוי. בנינה עלה במחיר של 85 מיליון פרנק.

בראשית לחדש פברואר הובילה „לוזיטניה“ מניו-יורק לחופי אנגליה חלקי צוללות, 744 תיבות של כלי זין, 225 תיבות של צרכי-צבא, 7000 כלי נשק תותחים וכמות גדולה של אקדחים. ב„לוזיטניה“ היה סכום ענקי של ארבעה מיליונים פרנק זהב שנועדו לתושבי בריטניה-הגדולה.

הגרמנים השתדלו למנע בעד האסון.

ה„דיילי מייל“ כותב:

אחד מפקידי הצירות הגרמנית בושינגטון פרסם לפני טביעת ה„לוזיטניה“ אזהרה בעתונים האמריקנים לבל יסעו באניה זו, מפני שישנה אפשרות גדולה שתפגע בצוללות גרמניות. המיליונר הגדול ונדרבילט, שטבע גם הוא עם אנשי האניה, כאמור לעיל, ספר להנוסעים אתו שהוא קבל תלגרם בנסח זה:

„ממקור נאמן נודע לי כי ה„לוזיטניה“ תתקל במוקשים ולכן טוב לדחות את הנסיעה. ועל החתום: ג'ון סמיט“.

הרבה גרמנים הזהירו את הנוסעים לא לעלות אל האניה, אך הכל היה לשוא. מנהל החברה „קונרד ליניה“ מר סטומלר, נתין אמריקני, לגלג על כל האזהרות הללו והצהיר שה„לוזיטניה“ היא אניה מהירה ואין היא יראה מפני הצוללות, ושום אנית-מלחמה גרמנית לא תוכל להתקרב אליה.

568px-Lusitania_arriving_in_New_York_5

"לוסיטניה" מגיעה לנמל ניו יורק, 1907. המקור: ויקישיתוף

מה שאומרים העתונים הארופים.

ה„ברלינר טגבלאט“: „בצער עמק נודע לנו דבר הריסת ה„לוזיטניה“. אנו מצטערים באמת על מות כמה וכמה נפשות, אך מצד אחר יודעים אנו ברור שלא בנו האשם. האנגלים ירימו בודי קול רעש והמולה מסביב למארע הזה וישפכו את זעמם על גרמניה. ואולם צריך לחכות לעוד זמן מה, כשיוכחו כלם, שהאחריות נופלת אך ורק על ראש האמיריה הבריטית. כל אלה שיתאבלו לרגלי האסון הזה צריכים להגיש את תעצומותיהם אך ורק למיסטר טשורטשל, וזיר הימיה האנגלית, שגרם ע"י פקודותיו המבוהלות לאסון הזה.“

ה„לוקל אנצייגר“: „אם העתונים האמריקנים שצועקים עתה מרה על האסון הזה היו מתחשבים ברצינות עם הזהרת הממשלה הגרמנית, כי אז היו יכולים להציל הרבה נפשות מאחיהם-למולדת מרדת שאולה ואולם אותם המרשים לאנשים חלשים לשבת על מקום של אבק-שרפה, אין להם הרשות להתאונן אחר-כך, במקרה של אסון ולהאשים את אחרים ברצח ובהרג. האשם חל רק על האמיריה הבריטית .אנו מצדנו נמשיך את המלחמה ע"י הצוללות, מפני שאנגליה אשמה בזה.“

„כ.ז. מיטג“: „אנגליה השתמשה באזרחים שקטים של הארצות הניטרליות כחמר ביד היוצר. המעשה הזה דומה להשטה הנהוגה אצל הרוסים לשלח קדימה בראש הצבא אנשים חלשים, נשים, ילדים ועוד, כדי לעצור בעד האויב מירה.“

„העתון מפרנקפורט“: „הנוסעים שאבדו עם ה„לוזיטניה“ הם חללי הגאוה האנגלית. כל נפש היא יקרה מאד בעינינו. אבל כשהאויב אוחז במדות יוצאות מגדר המלחמה, אין עוד ערך לחיי האנשים הבלתי-לוחמים. עקרי-הצדק השמורים בעת שלום אינם עוד בעת מלחמה, וכל מי שיבא להתאונן על חללי „לוזיטניה“ עליו להתמרמר קודם כל נגד מעשי הרוסים שהבעירו, רצחו, שרפו, ענו נפשות לאלפים בפרוסיה המזרחית. ומי שמטיל ספק במעשינו ומבקר את אפן-המלחמה שלנו, עליו להגיד לנו, מהי דעתו על מלחמת-ההרעבה שאנגליה הכריזה עלינו הגרמנים, ולמה מספיקה אמריקה נשק לאויבינו בכמות עצומה שעולה למילירדים, והיא היא הגורמת להארכת המלחמה ע"י העזרה שנותנת לצרפת ולאנגליה“.


"החרות",שנה שביעית, מס' 195, 28 במאי 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

לץ היין – 1888

חדשות.

(לץ היין) אסון נורא מספר מכ"ע מחארקאוו אשר קרה על הנהר וואלגא באנית הקטור בדרך נסיעתה במים עזים, קלחת הקיטור התפוצצה לרסיסים ויתפרץ מקרבה מות ואבדון על האנשים היושבים לבטח בה, ובמיתות נוראות נהרגו אבות ובנים אלה באש ואלה במים. מספר הנהרגים ארבעים נפש רק הנפצעים התפקדו יותר ממאה נפש אדם, גם מלחיה וחובליה אבדו חייהם בענין נורא וגם האדון בעל האניה קוואלאווסקי נהרג אשר ממנו יצאה הרעה לכלם כי עבר חוק וישגה בוואדקא עד מאד ויצו על בעל המכונה להרבות המדורה אש ועצים הרבה ורב החובל העיד בבעליו כי בנפשם הוא אך הוא גער בו ותבקע המכונה ולא נותר רק בעל המכונה אשר מלט נפשו מקצף הקלחת הבוערת בטרם מועד האסון, והוא ראה בעני היושבים על האניה ובאבדן בעליה.


"קול מחזיקי הדת", שנה רביעית, מס' 22, 23 באוגוסט 1888, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון אנית הקיטור „עסטערבאטטע“ – 1874

חדשות שונות.

זה לא כביר קרה אסון נורא את אנית הקיטור „עסטערבאטטע“ העושה דרכה בין פעטערסבורג ואולעאבארג. אחד מנוסעי האניה, עלם בן שמנה עשרה שנה, העלה אש בגליל-טבק (ציגארעטטען) אשר בידו וישליך את יתר עץ השרפה על אגודת פשתן אשר היתה על קרקע האניה. האש אחזה בפשתן, וכאשר חפץ האיש לכבות את התבערה, בשיתו את כף ידו על הפשתן הבוער, היתה האש לשלהבת גדולה, אשר לא עצרו כח לכבות האיש המבעיר ביחד עם עוד נוסע אחר אשר עמד אצלו. פתאום נשמע קול קורא: אש! אש! רב המלחים עם אחדים מן הנוסעים מהרו אל מקום התבערה, ואם גם מהרו לשפוך מים על האש, אף לקחו איזה אגודות סחורה, וביניהן גם עצי גפרית הרבה, ויטילון אל הים; אך כל זה היה לא לעזר ולא להועיל. רב המלחים עמל בכל עז להוליך את האניה באופן כזה, אשר הרוח הצפוני-מערבי הנושב אז לא יטה את האש אל מל פני האניה; אבל המלח הנצב על יד המשוט לא יכל עמוד מפני החום הנורא אשר היה שם, ויעזוב את משמרתו, ואז גם מכונת האניה עמדה מעשות מלאכתה ותתצב האניה בלב ים והרוח דוחה את האש אל מול פני חדרי הנוסעים, אשר עזבו איש איש את מקומו וירדו אל הצנות אשר היו עם האניה. מובן מאליו, כי בעת מהומה כזאת לא יכלו הנוסעים להשגיח על הסדר והמשטר, ובכן באו אל צנה אחת כעשרה אנשים ואל השניה כארבעים איש. הצנה הראשונה נשברה מן כח הקפיצה אשר קפצו הבאים אליה, והשנית לא יכלה לסבל את המשא אשר עליה ותהפך על פיה, וכל האנשים אשר היו עליה השלכו אל הים. אז שלחו הטובעים את ידיהם ויאחזו בקצה הצנה; אמנם לאשר אנית הקיטור „אזליה“ אשר החישה לפלטם ממוקשי מות באה אך אחרי עבור שעה תמימה, לכן נלאו האנשים להאבק עם מותם ויצללו במים אדירים. שלשת אניות התרן אשר עמדו בקרבת המקום לבשתן ולחרפתן לא עשו מאומה להציל לקוחים למות. אך אחד המלחים של אניה הבאה מנארוועגען השליך את נפשו מנגד וחגור חבל עב ירד תהומות ויציל שמנה אנשים ממות. כמה היה מספר הנוסעים על האניה אין עוד יודע, אחרי כי נאבדו כל פנקסי האניה וכתביה; אולם כפי הנראה לא היה מספרם פחות ממאה.


"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 11, 16 בספטמבר 1874, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הד הקטסטרופה ליד חופי קנדה – 1914

Empress_of_Ireland

אנית הנוסעים Empress of Iireland. המקור: ויקישיתוף

מכל 1367 האנשים שנמצאו על האניה „מלכת אירלנדיה“ ניצולו, כידוע, רק 337 ובאופן כזה אבדו 1030 איש. זה יותר מחמישים שנה שלא היה עוד מספר קרבנות גדול כזה באסונות על הים, מלבד בקטסטרופה של ה„טיטאניק“, שבה אבדו 1503 איש. באניה „מלכת אירלנדיה“ היו כל החדושים המודרניים, שנועדו להצלת הנוסעים. הסירות לצדה היו יכולות להציל 1800 איש, אבל כל זה היה ללא הועיל, מפני שבמשך רגעים אחדים נהפכה האניה על צדה, ורק בסירות אחדות אפשר היה להשתמש. גם מזג האויר היה טוב מאד. היה רק ערפל כבד, אבל זולת זה שררה מנוחה על פני המים. לא התעורר אף רוח קל, ואותם שקפצו המימה היו יכולים לשהות מבלי התאבק עם הגלים. גם החוף לא היה רחוק יותר מדי, ובמשך עשרים רגעים באו אניות-הממשלה של קנדה לעזרה. הדבר ברור אפוא, כי הקטסטרופה הנוראה האחרונה לא באה באשמתו של מי שהוא, לא רבי החובלים, לא המלחים, לא הסדרים באניה היו אשמים באסון הזה, אלא הערפל לבדו. מתבארת בנקל העובדה, שרובם של הניצולים הם המלחים ומשרתי האניה, מפני שהיו ערים תיכף בלילה הראשון אחרי הפליגם מן החוף, והנוסעים היו ישנים. רובי הנוסעים לא יכלו לעזוב את תאיהם, מפני שהמים סגרו עליהם את הדרך. כן מספרים אותם הנוסעים שניצולו, כי אותם שהגיעו עד מכסה האניה ניצולו, בקפצם המימה ובשחותם עד שהגיעו אליהם הסירות של אניות העזרה. כמובן, ניזוקו רבים מהם ורבים התקררו, אחרי שכולם היו כמעט רק בכתנותיהם לעורם. הקפיטן בעצמו, כפי שמודיעים, נוטה למות בחלותו בדלקת הריאה.

מצוינת היא העובדה, שבאותו המקום עצמו, ששם היתה ההתנגשות של „מלכת אירלנדיה“ עם ה„סטורסטעד“, התנגשה לפני שנתים „חברתה“ של „ מלכת אירלנדיה“ – „מלכת בריטניה“ – גם כן עם אנית-פחמים „העלוועציה“, ואז ירדה ה„העלוועציא“ תהומות.

האבל בקנדה גדול מאד, מפני שרובי הנוסעים היו מקנדה. בין האובדים נמצאים הארטיסט האנגלי המפורסם, אירווינג ורעיתו, אשר שחקו בעת האחרונה בארצות הברית.

האניה „מלכת אירלנדיה“ היתה מובטחה באחריות בסכום של שמונה מיליון מרק.

Storstad_Montreal_1914

אנית הפחם הנורבגית Storstad. המקור: ויקישיתוף

לפי הידיעות האחרונות, התנהגו אנשי האניה בסדר הנאות. הם עזרו מקודם להנוסעים להציל את עצמם, אבל השעה לא הספיקה להם, אחרי שבמשך רגעים אחדים צללה האניה. הקפיטן עמד בכל העת על גשר התורן ונתן את הפקודות הראויות. לפי דעתם של כל המומחים, אשם רב החובלים, אשר על האניה „סטורסטעד“ בזה, שמהר להסוג אחור אחרי ההתנגשות, בה בשעה שעליו היה לעמוד תחתיו, כדי למנוע בעד הגלים מלחדור דרך הפרצה אל „מלכת אירלנדיה“. מלבד זאת, הנה לפי דבריו של הקפיטן קענדל, נתן אות מקודם לה„סטורסטעד“, כי יעצור בלכתו, ומן ה„סטורסטעד“ השיבו לו, כי הבינו את האות אשר נתן, ובכל זאת לא נשמעו לו.

במשך עשרים השנים האחרונות, למן הכ"ב ביוני 1893 עד היום הזה, אבדו בקטסטרופות כאלו שעל הים כעשרת אלפים איש.

בכ"ב יוני 1893 טבעה האניה „וויקטוריה“ אחרי התנגשו עם ה„קיימפרדאון“. בשעת הקטסטרופה הזאת אבדו 359 איש.

בי"ט ספטמבר 1893 אבדה האניה הרוסית „רוסאלקא“ ליד חופי פינלנדיה, ובה אבדו 200 איש. בח' יולי 1894 טבעה האניה הרוסית „וולאדימיר“, בה אבדו 100 איש. בכ"ט אוקטובר 1894 התפוצצה האניה „וואיראראפא“ ליד זילנדיה החדשה, אבדו בה 125 איש. בי' מאֶרץ 1895 טבעה ליד טראפאלגאר האניה הספרדית „המלכה הרגנטית“, אבדו בה 400 איש. בט"ז יוני 1896 – האניה „דרומין-קעסטל“ עם 247 קרבנות, ביולי 1898 – האניה „לאַ בורגאן“ עם 546 קרבנות, באוקטובר של אותה השנה – האניה „מוהעגאן“ עם 107 קרבנות. במאֶרץ 1899 – האניה „סטעלא“ עם 105 קרבנות. בפברואר 1901 האניה „ריו-די-זאניירו“ עם 122 קרבנות, בספטמבר של אותה השנה – ה„קאָברא“ עם 67 קרבנות. במאי 1902 האניה „קומורטא“ ליד בנגליה עם 739 קרבנות. ביוני 1904 נשרפה בלב ים האניה „גנרל סלאקום“ – 1020 קרבנות. כעבור שני שבועות אחרי זה טבעה אנית הנודדים „נאָרג'ע“ עם 637 קרבנות. בספטמבר 1905 התפוצצה האניה היאפונית „מיקאזא“, אבדו בה 599 איש. בנובמבר של אותה השנה טבעה האניה „הילדא“ עם 128 איש. באוגוסט 1906 טבעה ליד חופי ספרד אנית-הנודדים „סיריא“, אבדו בה 300 איש.

באפריל 1912 טבעה ה„טיטאניק“ בלב ים אחרי התנגשות עם הר-קרח, בנסיעתה הראשונה מאנגליה לנויורק. אבדו בה 1,490 איש. באוקטובר 1913 נשרפה האניה „וואלטורנא“ בלב הים האטלנטי. מספר הקרבנות 136.

מן הרשימה הזאת אנו רואים, כי הקטסטרופות היתר גדולות היו בעשר השנים האחרונות ומספר הקרבנות שלהן מגיע ליותר מששת אלפים איש, אף שבעת האחרונה רבו התקונים והשכלולים הטכניים ונתקנו כמה תקנות מועילות להצלת הנוסעים.

העתונים מוסיפים להביא פרטים וספורים קורעי-לב ע"ד הקטסטרופה.מרת גרינוויי, שנישאה לאישה לפני שמונה ימים ונסעה עמו לקונגרס של „צבא הישועה“ ללונדון, מספרת, כי בשעת המהומה אבד בעלה מעיניה. כאשר התפוצצו היורות, נפלה המימה. היא אבדה את חושיה ורק כעבור איזה זמן הטילוה הגלים על. היא פקחה את עיניה וראתה שני אנשים שחים לצדה. אחד מהם אמר אליה: „אל תראי, ילדתי!“ ואח"כ הוסיף: „אשתי אבדה לי“.היא השיבה: „גם בעלי אבד!“ הוא נתן לה את מעילו העליון להתכסות בו ונעלם מעיניה.

מרת גרינוויי פגשה אח"כ את בעלה ברימוסקי. הם בכו זמן רב משמחה אחרי שחשבו כל אחד את משנהו לאובדים.

ילדה קטנה אחת, בת תשע שנים, ספרה, כי היא שחתה במשך חצי שעה על המים. היא ראתה את אביה ואמה יורדים מטה, אבל היא חושבת, כי הם עוד ישובו אליה. „הלא אי-אפשר שאבוא אל ביתנו בלעדם!“ – קראה בתוגה.

417px-Captain-Kendall-Empress-of-Ireland

רב החובל קנדל. המקור: ויקישיתוף

אשה אחת מוואַלטון, מרת ווילד, היא, לפי דברי ה„דיילי טעלעגראף“ אחת הנשים האמללות, שסבלה הרבה מהקטסטרופה הזאת. דודה הוא הקפיטן קנדל, שניצול אמנם, אבל הוא מוטל גוסס. אביה אבד בשעת הקטסטרופה שהיה על האניה „בריטאניק“ לפני י"ז שנה. בעלה, שהיה אופיצר על ה„טיטאניק“ , אבד בשעת הקטסטרופה של האניה הזאת לפני שנתים. אחיה האחד אבד בשעת הקטסטרופה של ה„טיטאניק“, ואחיה השני אבד עתה באניה „מלכת אירלנדיהׅ“, שבה כהן בתור אופיצר שלישי.

סוכנות „רייטר“ מודיעה, כי על האניה „מלכת אירלנדיה“ נמצאו אלף מטילי-כסף שהובלו ממכרות קנדה בסכום של חמשה מיליון פרנק.

באנגליה התחילו כבר לקבץ סכומים לטובת האלמנות, היתומים וקרוביהם של הנוסעים ומשרתי האניה שאבדו בשעת הקטסטרופה.


"הצפירה", שנה ארבעים, מס' 115, 3 ביוני 1914, עמ' 3-4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.