המשתה לפני האסון ב"טיטאניק" – 1912

Poster Advertising Vinolia Otto Soap for the

"טיטאניק". המקור: ויקישיתוף

המשתה לפני האסון „בטיטאניק“.

אשתו של המיליונר אסטור, שטבע בשעת האסון, מספרת את פרטי הצלתה. היא נפרדה מבעלה במנוחה, כי הבטיח אותה להתראות עמה בקרוב. היא ונשים אחרות עזרו לנהל את סירות ההצלה, שנתמלאו מים עד הברכים. כל הנשים העשירות שנצלו והועלו על „קארפאטיה“ אכלו שם את ארוחתן באולם המחלקה השלישי. מלח אחד בשם קליין מספר, כי רבים מהנוסעים היו שכורים מיין בשעת האסון. באותו הערב ערכו בהאניה משתה גדול, ואחרי הסעודה חלקו יין שאמפאניה לכל המלחים. בהמשתה השתתפו גם רב-החובל וכמה אופיצרים שתו לשכרה. המלח קליין עסק בעבודתו על ספון האניה, ופתאם נגש אליו נוסע אחד והראה לו באצבע את תל-הקרח הקרוב. ואחרי שנוכח, כי התל הביא שואה על האניה, ובראותו כי השומרים העומדים על המשמר נרדמו – נתן את האות הראשון להצלה. כן מספרת מרת אסטור, כי בעת שנהגה עם אשת המיליונר ווירניר את סירת-ההצלה, ראו עשרה מלחים שכורים הצפים על פני המים, וכשנסו להצילם מתו מיד.

האניה „מאק קיי ביניט“ מצאה בים ס"ד גויות של מתים במקום האסון, ואפשר להכירם על פי סמניהם. כן מצאו מנהלי אניה זו כמה טבועים אחרים והשליכום שוב המימה, מחמת שאיי אפשר עוד להכירם. כן ראו הנוסעים באניות אחרות שברי „טיטאניק“ וגופות מתים צפים על פני המים. בכל בתי-התפלה של הכנסיות השונות בניו-יורק נערכות בכ"ב לח"ז אזכרה לנשמות המתים בשעת האסון.

Mackay_Bennett

האניה Mackay-Bennett. המקור: ויקישיתוף

הקומיסיה המיוחדת של הסינאט בניו-יורק מוסיפה לדרוש ולחקור את העדים ע"ד הנהגת פקידי „טיטאניק“ בשעת האסון. נוסע אחד מאירלנד מספר, כי קפץ המימה ונסה להכנס לאיזו סירות-הצלה, אולם המלחים דחו אותו כמה פעמים המימה עד שמשוהו שתי נערות אירלאנדיות מן המים והעלוהו להסירה שלהן. כן נתברר, כי הצלת הנוסעים של המחלקה השלישית החלה רק אחרי שנתמלאו כבר כמה סירות-הצלה מוצלים מבני שתי המחלקות הראשונות. בעת שהסירות האחרונות הורדו כבר המימה, עמדו עוד כמה נשים וילדים מהמחלקה השלישית וצעקו בבכי בקול גדול, ואיש לא השגיח בהם. גם באזורי-הצלה הורגש מחסור גדול, ורבים נשארו בלי אזורים. מלח אחד מספר, כי ראה עשרה נוסעים מהמחלקה השלישית, שהתאמצו לחדור לסירה מלאה נשים, ואופיציר אחד המית מהם ששה ביריה. ובצד אחד השליכו איזו נוסעים המימה אופיצירים אחרים שבקשו למנוע אותם מרדת לסירה אחת.

גם הבית-התחתון בלונדון עסק בחקירת האסון. נשיא לשכת-המסחר בוקסטון השיב על האינטירפילאציה בדבר האסון בדברים קרים שעוררו התרגזות, ובתוך כך אספה לשכת-המסחר ועידה כדי למצוא את הסבות העיקריות של האסון ולחקור אם נעשתה ההצלה כהוגן. כן הוחלט לקרוא ועידה אינטירנאציונאלית כדי להיטב את אמצעי-ההגנה של האניות. ביחוד מורגש הצורך לתקן את סירות-ההצלה, שלא נשתנו זה כ"ה שנים, למרות אמצעי המיחניקה שהוטבו הרבה במשך הזמן הזה. במקרה אסון מתהפכות רוב הסירות ע"י הגלים, בטרם שתבא איזה אניה להכניס אליה את המוצלים. ועל כן מציעים להנהיג בהסירות מכונות-תנועה של בינזין, כדי שתוכלנו להמשיך את דרכן בים עד פגען באיזו אניה או עד החוף הקרוב. החקירה הוכיחה, כי סירות-ההצלה של „טיטאניק“ נמצאו במצב מעציב מאד בשעת האסון. לא רק מספרן לא היה מספיק כלל, אלא גם לא הצליחו כלל לתעודתן.


"הזמן", שנה שניה, מס' 81, 25 באפריל 1912, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

האבדות בארחות הימים בחודש מאי – 1873

חדשות שונות.

[…]

בחדש מאי העבר נאבדו בארחות הימים 123 אניות-תורן, ואניות קטור 10. במספר האניות תורן אשר נאבדו נמצאים 41 אניות בריטאניה, 16 אשכנזיות, 14 צרפתיות, 12 מאיטאליע, 6 מנארוועגען, 6 מאוסטריא, 5 מאמעריקא, 4 מהוללאנד, 4 מדענעמארק, 3 מספרד, 2 מארץ יון, 2 משוועדען, לרוסיא, בראזיליע, טירקיא, לכל אחת אניה אחת – בין אניות הקטור אשר נאבדו נמצאו 6 מבריטאניה, 3 מאמעריקא, 1 מאיטאליע.


"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 44, 2 ביולי 1873, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון האניה "אטאמאן" – 1895

בארצנו:

קיוב. – […] מה"ע הרוסים היו"ל בעירנו מרבים עתה שיחה ע"ד המהפכה אשר נהיתה בימים האלה ע"נ דניעפר וזה הדבר: ביום 7 אוגוסט בשעה השתים עשרה בצהרים הפליגה האניה „אַטאַמאַן“ מחוף קיוב מלאה המון נוסעים וגם משא מרבה להכיל עד מאד, ביחוד היה רב מאד מספר הנוסעים על מכסה האניה (פֿאָרדעק), במחלקה השלישית. בשעה התשיעית בערב הגיעה האניה לחוף עיר „קאניוב“ (פ. קיוב) וכנהוג הורידו את השלבים, והנוסעים החלו לרדת מן האניה, אך עוד לא הספיקו כשלשה אנשים לרדת מן האניה, והנה קול שאון והמולה, קול נפץ נורא נשמע, והאניה נעלמה ונתכסה בין אדי קיטור וקול זעקה: תבערה! תבערה! נשמע מכל עברים. וכאשר אדי הקיטור פנו הלכו להם, אז נראתה האניה והנה ריקה היא מרוב הנוסעים, אך נשמע קול צעקת האמללים אשר נכוו באדי הקיטור הרותחים. רבים מהנוסעים אשר דמו כי תבערה באניה, החלו לקרא לעזרה ויקפצו המימה. אחרי עבור הבהלה הראשונה ירדו האנשים אשר עמדו על החוף באניה, והנה מחזה נורא לפניהם. על מכסה האניה שכבו בכל מקום אנשים אשר נכוו באדי קיטור רותחים, אחדים מבלי כל רוח חיים בקרבם, ורבים השמיעו קול צעקה מעצמת מכאוביהם. „ארובת הקיטור“ נשברה ותפול על אשה נוצרית אחת, וכשהוציאוה מתחת המפולת והנה היא מתה.

כעבור רגעים אחדים הגיעה אל החוף האניה „פושקין“ אשר נסעה מקרעמענטשוג קיובה, והמון הנוסעים האמללים אשר קפצו המימה החלו להושיט יד ולקרוא לעזרה. כרגע הורידו את האניות הקטנות, ונוסעים אחרים נגאלו משחת בעזרת מלחי האניה „פושקין“, אך אין כל ספק כי רבים הם אשר מצאו קברם במים האדירים האלה, אחרי כי לפי דברי הנוסעים כמעט כלם קפצו המימה. לפי הידיעות האחרונות ירדו תהומות כשלשים איש, כעשרים איש נפצעו, רבים מהם פצעים אנושים. סבת הנפץ עוד לא נודעה לנכון, אך אומרים אָמור כי מנהל המכונה שכח מלהוציא את אדי הקיטור אשר התקבצו בכמות רב החוצה. כשהגיעה הידיעה הזאת לעירנו הסבה מבוכה גדולה ופחד, כי רבים מהנוסעים היו מיושבי עירנו, בהם גם יהודים אחדים, ומי יודע גורלם אם נשארו בחיים או להיפך ח"ו.

אהרון הלוי איזגור.


"המליץ", שנה שלושים וחמש, מס' 187, 3 בספטמבר 1895, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הים ומלואו – 1896

הים ומלואו.

נעתק לעברית ע"י חנן שאכעט מסינסננאטי.

למראה הריסות שברי אניה אשר נסערה אל חוף הים, יתפלץ כל איש ולבו תמלא רגשות נוגות ולא תתארנה באמר ודברים, כפיס מעץ יענה יביע הוות. על כל רסיס ונפץ חרות עצבון, מפח נפש ובלהות צלמות. מי יודע אם לא פליטת המשוט ההוא שמה, אשר מראיהו נהפך לירקון מזקן, היה שארית תקות בן אדם אומלל הדורך על במתי ים? מי יודע אם לא אל העץ הלח הלזה הוא נשא את נפשו להחזיק במעוזו? וכי רק רפיון רוחו וגלי ים זועף גרשוהו מהסתפח אליו ולדבקה בו למען יחיה עוד?

אניות נשברות מים האנטלאנטי כמו אלה, תטלנה אל חוף ארץ אמעריקא יום יום; מדי נביט בם, רוח כהה על פנינו יחלוף ונחליט אולי הן הנה, אשר בחיקן נשאו בימי קדם מחמדינו ואוהבינו מבלי לשוב אלינו עוד, ועתה הוי שמים! דמיונם לצללי תפתה ורוחות פורחות בתהום הנשיה.

יורדי הים באניה המה יראו לפעמים ראש תורן מועף ביעף על פני גלי הים וכמו מלאך אכזר ישלח במו להעיד בחברת עליזי הלב להיות עתידים ליום כזה. ומי גבר יראה כזאת ולבו לא יתר ממקומו? אהה תקוות נעימות מנפצות אל הסלע! תענוגות חלד ומנעמי החיים! איך ירדתם כעופרת במים אדירים. ככה יהגה הלב אך נכאים למראה קורע לב ובשר כזה וכרגע יאלמו השאננים באניה עד כה דומיה, גלי הים יתנשאו מעלה מעלה, בגאוה ועוז ירימו ראש על חרבות צי האדיר מעוז הים מלפנים.

ומי יספור נפשות בני האדם היורדים חיים שאולה במצולות הים? מי יערך סגולות הון עושר והמון אוצרות הספונים וטמונים בקרקע תהום רבה? עינינו תחזינה כי אניות תעזבנה את החוף מלאות צאן אדם רב וכל טוב, אך זכרן ימח מלב כל חי, רק לעתים לא רחוקות יובאו אל היבשה שנים או שלשה פליטי ים למען ספר באזנינו את אשר ראו בעיניהם:

לפני שבועות אחדים אנית הקטור "Drumont Castle" „היכל דרומאנט“ אשר טבעה בים האנטלאנטי בואכה סויט האמפטאן מקיפטאן, החרידה כל יושבי תבל, ואיי הים נבהלו נחפזו. כשלש מאות איש נוסעים ומלחים עלו על ערשם למצא מנוחה בחיק השינה, ולפתע פתאום התנגפה האניה אל שן סלע מוצק בלב ים מנגד לחוף צרפת, וברגעים אחדים צללה במים אדירים כי השעה לא הספיקה להוריד את אניות השיט, רק שלשה נצלו וכל העם אשר רק כפשע היה בינם ובין מחוז חפצם – מצאו למו קבר במים הזידונים.

אבדן „היכל דרומאנט“ העיר מקברן זכר אניות מהללות אשר התחולל עליהן רוח סועה וסער או נפצו אל סלעי מגור, ובדברי המשורר אשר שר לילדים:

איך נפלו גבורים

ויצללו כעופרת

במים אדירים

לפני עיר וקרת.

נזכיר מפלת ציי האדיר הבריטאני "Royal George" עם אנשי חילו ואנשים אשר עלו למספר שמונה מאות נפש. האניה השליכה עוגן מנגד לספיטהעד, שר החובל פקד על המלחים לחזק בקיעי האניה מחוץ ולמען הפיק זממו נתן צו להעתיק את מטילי הברזל וכלי הקרב הכבדים לעבר האניה למען הכביד עליה ולהטותה על צדה, ולפתע פתאם התחולל סער קטב על ראשה, ויפתח הים את לועו ויבלע את האניה וכל הנפש אשר בקרבה.

בשנים ועשרים לחדש פעברוארי 1852 אנית אבה הבריטאנית „בירקנהעד“ התנפלה על צור מכשול לעמת "Good Hope" "תקוה טובה" האניה היתה מלאה מפה אל פה אנשי חיל עם נשיהם וטפיהם, ארבע מאות ארבעים וחמשה במספר. הפקיד נתן אות לאנשי המלחמה לעמד הכן כביום קרב, הספינות הקטנות הורדו והנשים רפויות המזג הנה וילדיהן הוצלו אחד אחד, אז הורם דגל נס הבריטאני. המלחים ואנשי חיל התיצבו מיוזנים במערכה וישירו שיר העם: אלקים הושיעה את המלכה! האניה צללה לאט לאט ותחשוב להשבר, משברי הים הלמו ומחצו ראשו ויסערו להפיצה. הד רעם קנה רובה בשר קרבת המות, והגבורים לא זעו ממקום עמדתם במערכה וירדו למצולות ים הלוך וצלול הלוך ורנן: Rule Britannia.

גבורת האנשים ועזוז לבם הרעישה כל הארץ ויהיו לנס, ולא לחנם חגרה אז בריטאניא שק ותעש מספד מר על בני אמון ההם אשר אין ערוך אליהם באהבתם לארצם ולמולדתם בים וביבשה.

בליל ששה ועשרים לחדש אקטאבער 1859 התנגפה האניה Royal Charter על שן סלע מנגד לאי מאלפרא בואכה ליווערפול ואתה יחד ספו תמו ארבעה מאות ארבעים וששה נפש וארבעה מיליונים שקלי זהב. רוב הנוסעים שבו אז אל ביתם עמוסים בזהב אוסטרליה ותקוות נעימות שעשעו רוחם ויתענגו על הנסיעה אשר ראשיתה היתה מבלי כל פחד ומגור מסביב, בקרוב האניה אל התעלה האירלאנדית Irish Channel הסתער רוח זלעפות על האניה וימהר שר החובל להסתר מזעם אף הים באחד מאפיקי הים למול מאלפרא, ולא יכול להחזיק כן תרנה, לריק תם כחו לקרא לו לעזרה בצר את מכונות הקטור הנאזרות בגבורה, האניה נוד התנודדה ותהי לנגף לצור מכשול אדיר וחזק. ראתה מאלפרא ותתפלץ אף השמיעה הוד קולה במר נפש אך הצל לא הצילה את האניה, כי רוח סער ושטף בלע כתנין את כל ספינה קטנה וסירת דוגה אשר העיזה לגשת אל האניה.

האניה האמעריקאנית Ocean Monarch „שר הים“ היתה למאכולת אש בשעות אחדות אחרי עזבה חוף ליווערפאל. האניה הבראזילית „מלפאנזא“ אשר בין נוסעיה היה אז גם הנסיך „דע ואינוויל“ מצרפת, בלוית האניה הבריטאנית, „מלכת הים“ Ocean Queen מהרו לקראתה למראה עמודי העשן ולבת אש אשר לחמה מסביב, אניות השיט אשר הורדו ממרומי „שר הים“ והאנשים אשר ירדו לתוכן טבעו בים. המות לטש עיניו מכל אפסים, מעבר מזה אניה בוערת באש ומעבר מזה ים זועף. החום הלוהט ורשפי האש אשר התעפפו בתגרת הסער הנורא שמו מעצור בעד שתי האניות מהחיש עזרה להאומללה. אבל מלח אחד יורם שמו Jerom (ומשכנו כעת בסאנ פראנציסקא) קם כמלאך מושיע ויציל מאה ושבעים נפש ממות. כעמוד ברזל התיצב על הספון בתוך להבת שלהבת, נפשו גחלים להטה אך הוא הוריד את המוצלים בחבלים ארוכים אל אניות השיט למטה ויעש לו שם בגבורי הארץ, כשני מאות נפש עלו אז על המוקד ביום שריפת האניה „שר הים“.

אניות אובדות אין מספר עזבו אחריהן תאניה ואניה. בשנת 1878 צי אדיר הבריטאני „ארעטוסא“ הלך למסעו להודו המזרחית ועליו שלש מאות חניכים ובשובו נאבד ואיננו, לא נשאר איש.

ובשנת 1893 אנית הקטור „גאליק“ ממסלת „ככב לבן“ W. Star עזבה את חוף ליוערפאל ללכת נויארקה טעונה משא, גם היא כאחותה „ארעטוסא“ תהומות כסוה ותאבד עד היום הזה.

אנית הקטור „סיטי אָף גלאזגאָוו“, אשר פרשה נס מליווערפאל לפילאדעלפיא בחדש מארץ 1854 וארבע מאות איש אתה צללה כעופרת ותלך לאבדון מבלי השאיר אחריה שם ושארית. הנה כי כן אבדו מתוך הקהל אניות למאות, ואנשים אין מספר טבעו בים האנטלאנטי המה וכל הרכוש אשר ברגליהם.

נורא היה מפלת האניה „טעלקא“ בירח דעצעמבער שנת 1892 בים האנטלאנטי. האניה טבעה במים רק ראשי משוטיה ותרניה נחשפו לעין רואים, וארבעה אנשים מלחים חשו מפלט למו מהאניה הנדחת, אך גם המה היו לברות לגלי הים, וישארו ארבעה אנשים עוד, שלשה סקאנדאניווים והאלאנדי אחד אשר החזיקו מוסרותימו בראש התורן, ויהי כי ארכו להם שם הימים תלוים בין השמים ובין הארץ, לחם לא אכלו ומים לא שתו, ויאמר ההולאנדי להסגיר בשר זרועו לשלשת מרעיו ולחרף למות נפשו למען הצילם, ויחמלו עליו רעיו ויגזרו אומר להפיל גורלות ויפול הגורל על ההולאנדי ויהי לברות למו שתו דמו ומבשרו שברו רעבון נפשם עד אשר עמדה להם רוח והצלה. ספורים מרגיזי לב ונפש כאה וכאלה נשמע באזנינו מפי מלחים בני אדם כמונו אשר אכלו איש את בשר זרועו כי אכף עליהם הרעב. אמנם כן! כל כפים מעץ אשר יקרב אל החוף בנשא הים לגליו, יביע הרת צרות ומצוקות ממעמקי תהום רבה, ועד אשר יחיו מתוך הים – אחריתם מי יודע?


"העברי", כרך 6, מס' 43, 24 ביולי 1896, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

בדבר אבדן ה„מערקור“ – 1916

מסביב למלחמה.

בדבר אבדן ה„מערקור“.

מפטרבורג מודיעים: ע"ד אבדן הספינה „מערקור“ שעל אדותיו מדובר בהודעת השטאב, מוסרים עוד את הפרטים האלה: הספינה שטה מאודיסה לחרסון עם 200 נוסעים בקירוב. ביניהם היו הרבה חניכי-בתי-ספר וסטודנטים, ששבו לירחי-הקיץ אל ערי-השדה. במרחק עשרים ווירסטות מאודיסה, כשתי פרסאות מן החוף, פגעה הספינה במוקש, שהרס את החלק הקדום שלה כליל. הספינה טבעה במשך חמשה רגעים. שתי סירות גדולות שהורדו תיכף המימה נהפכו על שוליהן והיושבים בהן נפלו המימה. י"ג סירות שנשלחו למקום האסון לא יכלו לגשת אל האניה מפני הגלים הסוערים, אבל הן משו מן המים הרבה מן הנוסעים. אחדים מהנוסעים שטו אל החוף. באופן כזה ניצול הרוב של הנוסעים. עד עתה הריק הים 28 גויות על היבשה. מודיעים עוד, כי הקפיטן של האניה „פוטמקין“ ראה את המפץ ואת אבדת ה„מערקור“, אבל לא נגש אל מקום האסון בפחדו מפני תת-מימיות.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 141, 26 ביוני 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אבדת האניה "לוזיטאניה" – 1915

Torpedoed_Lusitania

התקפת הטורפדו על "לוזיטאניה". המקור: ויקישיתוף

אבדת האניה „לוזיטאניה“.

אבדת האניה הגדולה „לוזיטאניה“, שנטבעה ע"י תת-מימית גרמנית ליד חופי אירלנדיה, היא האבדה היותר קשה, שנשא הצי האנגלי במשך המלחמה הנוכחית.

האניה הענקית הזאת היתה רשומה בין אניות המרוץ של עזר, אבל שלטון הצי הבריטי מצא לנחוץ לבלי להשתמש בזכותו לרכוש את האניה הזאת והשאירה ברשותה של חברת-האניות „קונארד-ליין“, השולחת את אניותיה מחופי אנגליה לנויורק. לפי מדתה היתה „לוזיטאניה“ האניה הרביעית בצי המסחרי הבריטי ארחרי „אקויטניה“, „אלימפיק“ ו„מווריטניה“. על פי מהירות מהלכה היתה „לוזיטאניה“ השניה אחרי ה„מווריטניה“. מהירות זו הגיעה ל-25 ושלשת רבעי קשרי-ים בשעה. „מאווריטניה“ ו„לוזיטאניה“ נבנו ע"י החברה „קונארד“ עפ"י הסכם מיוחד עם שלטון הצי הבריטי והיו צריכות עפ"י מהירותן לעלות על כל האניות האחרות שהפליגו לארצות הברית. דבר זה הצליח אמנם. האניות הגרמניות הכי-מהירות לא הגיעו למהירות של יותר מכ"ד קשרים בשעה.

„לוזיטאניה“ הכילה 32,000 טון ארכה הגיע ל-112,5 סאז'ין. מאמריקה לאנגליה היתה ה„לוזיטאניה“ עוברת במשך זמן פחות מחמשה מעל"ע. מחירה של ה„לוזיטאניה“ הגיע יחד עם הכלים והרהיטים שבפנימיותה לסכום יותר מעשרים מיליון רובל.

בשעה שהפליגה „לוזיטאניה“ מחופי אמריקה נמצאו עליה 2643 איש, ובהם 1978 נוסעים ו-665 איש מלחים וחובלים. מן המספר הזה ניצולו לא יותר מחמש מאות איש, ובאופן כזה אבדו 2,100 איש, שביניהם היו לא מעט נשים וילדים. מן הניצולים ג"כ מתו רבים.

Bundesarchiv_DVM_10_Bild-23-61-17,_Untergang_der__Lusitania_

טביעת "לוזיטאניה". המקור: ויקישיתוף

הקטסטרופה הנוראה הזאת היא המקרה הראשון של התנפלות מוצלחה מצד התת-מימיות הגרמניות על אנית-ים גדולה. עד היום היו הגרמנים מצליחים רק בהטבעת ספינות-משא קטנות. האניה הענקית הזאת, שהיתה לה קרקעית מכופלת עם מחיצות מיוחדות בפני המים, נטבעה במשך של עשרים רגעים, כנראה, משום זה שממרחק קטן נזרקו בה שני מוקשים, שאחד מהם אשר פגע בחלק הקדום של האניה גרם, כנראה, להתפוצצות במחלקת היורות. האפשרות של התנפלות מוצלחה באה עוד משום סבות אחרות. הקפיטן של האניה, שידע עוד בנויורק ע"ד האיומים הגרמנים, לא האמין שהגרמנים יהינו להוציאם לפועל, מפני שעל האניה נמצאו הרבה אזרחים אמריקנים ידועים. ולכן לא חשב האנגלי לנחוץ לשנות את מהלך האניה ולשוט בדרך אחרת ליד החופים הצפונים של אירלנדיה, והוא שט בדרך הרגילה לאורך החופים הדרומיים של ערין לקווינסטאון. לבסוף, הנה נזרק המוקש באניה סמוך לחוף, כאשר הפחית הקפיטן את מהירות האניה קודם הכנסו אל הנמל, ומפאת זה לא היה הזרם נגד המוקש גדול ביותר. מלבד זה צריך לשים לב לספורו של רב-החובלים המודיע, כי התת-מימית זרקה את המוקש רק במרחק וירסטה אחת מן האניה.

הטבעת „לוזיטאניה“ צריכה להכריח את האנגלים לאחוז באמצעים אנרגיים במלחמה עם התת-מימיות הגרמניות. האמצעי הרדיקלי ביותר הוא כבוש זעעבריוגע, ששם ערכו הגרמנים בסיס חזק בשביל אניות המוקשים שלהם. המעופים של המעופפים האנגלים, – שאינם יכולים עם זה להיות בכל יום, – אינם יכולים להרוס לגמרי את קן-השודדים. כל זמן שהצבאות המאוחדים על החזית המערבית לא יתחילו בפעולות מכריעות ולא יגרשו את הגרמנים מפלנדריה, תוכלנה התת-מימיות הגרמניות לשוט תדיר בים האירלנדי. כמובן, גם אחרי כבוש זעעבריוגע ע"י האנגלים יכולות התת-מימיות הגרמניות למצוא בסיס להן בבורקום ולשוט אצל החופים המזרחיים של בריטניה, אבל בים האירלנדי לא תהיינה כבר פעולותיהן בטוחות. מלבד זה צריכים היו האנגלים לשלוח הרבה אניות-מוקשים עם הידרופלנים כדי להשמיד את התת-מימיות. מן ההידרופלנים יכולים בנקל לגלות את מקומה של התת-מימית אפילו בהמצאה מתחת למים בעומק של איזו עשרות סאז'ין, ואניות-המוקשים יכולות להשמידה באש-תותחים. אכן, חלק מסוים של אניות-המוקשים האנגליות עסוק עתה בים התיכון ובקולוניות גם בעבודת המשמר על הטרנספורטים המעבירים צבא אבל תחת זה יש לצרפת צי גדול של אניות-מוקשים, וגם בנין אנית-מוקש דורש רק זמן של ארבעה-חמשה חדשים.

הטלגרמות שהגיעו ללונדון מנויורק מרגישות את ההתמרמרות הגדולה שעוררה הטבעת „לוזיטאניה“ בחוגי הצבור האמריקני.

בשעה הששית בערב, בו' מאי, התאסף בוואַשינגטון המון של מאת אלף איש מסביב ל„בית הלבן“, שבו מתגורר הנשיא ווילסון.

על הככר שלפני ארמון הנשיא הוקמו במות, שעליהן התנוססו דגלי אמריקה. נשמעו נאומים. כל הנאומים קראו לממשלה לאחוז באמצעים הדרושים, כדי לענוש את הגרמנים בעד הפשע הכבד.

רובי העתונים הביעו את דעתם פה-אחד בהוספות מיוחדות, כי יבטלו את זכות העקסטריטוריאליות של המלאכות הגרמנית, וכי הגרף ברנסטורף, הציר הגרמני, יושם בכלא, כפושע פשוט. העתונים מוכיחים, שהגרף ברנסטורף ידע בבירור ע"ד הטבעתה העתידה של ה„לוזיטאניה“, שעליה נמצאו מאות אזרחים אמריקנים, וכי גם הדפיס הודעה מיוחדה ע"ז בעתונים.

הוברר, שכל הנוסעים ב„לוזיטאניה“ קבלו ביום צאתם מנויורק טלגרמות בלי חתימת-שם בהצעות להמנע מנסיעתם. המיליארדיר הידוע אלפֿרד וואנדרבילד קבל טלגרמה, שעליה היה חתום השם דז'ון סמיט, בטלגרמה זו היו הדברים האלה:

„אני יודע לנכון, ש„לוזיטאניה“ תטבע ע"י מוקש, מוטב יהיה, אם לא תצא לדרך“.

וגם על החוף לא נתנו הסוכנים הגרמנים מנוח להנוסעים ב„לוזיטאניה“, ביעצם להם במפגיע להשאר באמריקה, מפני שאחת התת-מימיות הגרמניות מחכה ל„לוזיטאניה“ ליד חופי אירלנדיה במטרה להטביע אותה ואת נוסעיה.

ה„נויורק טיימס“ דורש, כי הממשלה הוואַשינגטונית תשיב תיכף את צירה מברלין, מפני שלא נאה לאמריקה שיש בא-כחה במדינה של פושעים ושודדי-ים.


"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 97, 12 במאי 1915, עמ' 2-3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

RMS Lusitania

אבדת "לוזיטאניה", סיפורו של עד ראיה – 1915

Torpedoed_Lusitania.jpg

התקפת הטורפדו על "לוזיטאניה". המקור: ויקישיתוף

„אבדת לוזיטאניה“.

ספורו של עד-ראיה.

בימים האלה בא לפטרוגראד אחד מהנוסעים על ה„לוזיטאניה“ שניצולו. הנוסע הזה הוא נתין רוסי ושמו א. בלאנקמאן. הוא בא לפטרוגראד מלונדון, ששם נמצא במשך שני שבועות באחד מבתי החולים.

ספורו של בלאנקמאן ע"ד ההרפתקאות שעברו עליו מרעיש בטרגיות שלו.

יצאתי מניו יורק – מספר בלאנקמן – בא' מאי למנין החדש. עד רגע צאתה של ה„לוזיטאניה“ בלתי עליה במשך שני ימים, ולכן אני יכול לאשר בבטחה, שהאניה הזאת לא הובילה שום משאוי-מלחמה וגם לא נמצא עליה אף חיל אחד. אנכי לא שמעתי ע"ד התראותיהם של הגרמנים ובמחלקה השלישית לנוסעים אצלנו לא נדברו כלל ע"ז. בשעת הנסיעה לא קרו לנו שום מקרים מיוחדים. שמנו לב רק לזה, שה„לוזיטאניה“ עושה את דרכה לאטה, בעברה 17 קשרי-ים בשעה, בה בעת שכרגיל היתה עוברת 24 קשרים. אח"כ בביה"ח נודע לי, שהקפיטן החליט להמעיט את המהירות כדי להוליך שולל את הגרמנים האורבים לנו. לפי רשימת-הנסיעה היתה ה„לוזיטאניה“ צריכה להופיע בים הצפוני, ליד חופי אנגליה, ביום החמישי בבוקר, ואולם באמת נכנסה אל הים הצפוני ביום השבת בבוקר. הקפיטן חשב, שהתת-מימיות הגרמניות תחכנה לה„לוזיטאניה“ ביום החמישי וביום הששי, ואחרי שלא תפגשנה אותה, יתברר להן, שהאניה התחמקה אל החוף בדרך אחרת. ביום השבת, ו' מאי, בשעה השניה אחרי הצהרים, אחרי ארוחת הבוקר, נרדמתי בתא אשר לי. התעוררתי בעקב [2 מילים משובשות]. באותה העת לא הבנתי כלום. נזכרתי פתאם במאורע „טיטאניק“, וחשבתי שלאניתנו קרה אסון. בתא היתה חשכה. מהרתי אל כפתור האיליקטרון, אבל העששית לא נדלקה. ממעל לראשי נשמעו שריקות חלילים, צעקות וקול צעדי המון רב. בכי הנשים והילדים התלוה עם שועת ה[?]. הבנתי, כי קרה מאורע איום. הרעיון הראשון שנצנץ במוחי היה – לחטוף את החפצים היותר יקרים שלי ולמהר אל מכסה האניה. נזכרתי, שבארגז השלחן מונח כספי אשר חסכתי בעמל רב ואשר הובלתי עמי למשפחתי הנמצאת בקיוב – בס"ה 1,200 דולר. אבל מעצמת חרדתי וסערת-רוחי לא יכולתי למצוא את המפתח של הארגז בכיס בגדי, ואחרי זמן קצר של פקפוקים גמרתי בנפשי להתיאש מן הכסף ולבקש מפלט לנפשי אני. בתפשי את ארבעה אזורי ההצלה שנמצאו בתאי, מהרתי בטיסה אחת אל המכסה. בקושי הצליח לי לפתוח את הדלת, אשר עליה העיקו איזו שברי ברזל וגזרים.

הרגשתי שהאניה נוטה הצדה. על המכסה היתה מהומה ומבוסה נוראה. השמש הבהיר שפך את אורו על האניה ועל אלף האנשים המשתוללים שרצו הנה והלום. המַלָחים, כפי הנראה, היו אובדי עצות, למרות זה, שהקפיטן עמד על הגשר שלו והוציא את פקודותיו עד הרגע האחרון. המהומה הגדולה שקמה בקרב הנוסעים ואבדן-הרוח של המלחים מלאו, כפי הנראה לי, תפקיד קשה באבדתם של מאות אנשים לחנם. הנוסעים מהרו אל הסירות-להצלה, אבל את הסירות לא הורידו על פני שני מוטות, כי אם על פני אחד, ובאופן כזה הורדו הסירות יחד עם האנשים אשר בהן במצב מעומד. האנשים נפלו הימה, והסירות בפגען בהם רטשו את ראשיהם.

בהחזיקי בידי ארבעה אזורים עמדתי על קצה האניה ולא ידעתי מה לעשות. נזכרתי באותו הרגע, שאחרי אבדת „טיטאניק“ כתבו העתונים, שבמקרה טביעת אניה צריך להבליג על מצב הרוח ולקפוץ מעל הספינה המימה הרחק עד כמה שאפשר מכתלי האניה. את זה זכרתי היטב.

לשוט אני יודע היטב. והנה שמתי עלי את אזור-ההצלה ושלשה האחרים הצעתי לאיזו משפחה. על ידי עמד אמריקני צעיר מן המחלקה הראשונה. הוא נחם רבים, הרגיע, התאמץ להוסיף אונים לנבהלים. זמן ידוע אחר זה, בביה"ח, בראותי במקרה את תמונתו של המיליארדר וואנדרבילד הכרתי על פיה את האיש הצעיר הזה. פניו מרחפים עד היום לפני עיני. וואנדרבילד מסר לאחרים את אזור ההצלה שלו. זוכר אני, כיצד קפץ המימה, אבל מה שקרה לו, איני יודע. באותה שעה חשב כל אחד רק על אדות עצמו.

Lusitania_life_vest_found_1920.jpg

אזור הצלה של "לוזיטאניה" שנתגלה ב-1920. המקור: ויקישיתוף

בינתים צללה ה„לוזיטאניה“ יותר ויותר. פתאם נשמע קול מפץ שני, איום ומחריד. התפוצצו יורות-הקיטור. באויר עפו הארובות, גזרי-ברזל, כל זה כוסה בעשן. ברגע זה עצמתי את עיני וקפצתי המימה בראשי למטה. עלי היה אזור ההצלה. הבנתי כל מה שנעשה מסביבי ואני זוכר את כל הפרטים. לעולם לא אשכח את ההרגשה שהיתה לי, בשעה שלא יכולתי להתרומם על פני הגלים. כל התאמצותי להרים ראש מתחת הגלים היו לשוא. בכל פעם נגפתי את ראשי בגזרי ברזל, בקורות-עץ ובסירות. כנראה, סחפני הזרם לתוך משברי האניה, ואני לא יכולתי להחמק משם זמן רב.

כמה זמן נמצאתי תחת המים – איני יכול לומר. נראה לי, שעבר נצח שלם. כאשר עליתי לבסוף על פני המים, נעלמה ה„לוזיטאניה“, ומסביבי, על שטח גדול, שטו מאות אנשים, אשר מלאו את האויר בזעקות נוראות.

בכיס העליון של אפודי נמצא שעוני. הוא לא הפסיק את מהלכו והוסיף לטקטק. האזור לא נתן לי לצלול, ובאופן כזה נמצא חצי גופי ממעל למים. ראיתי איזה מקל, החזקתי בו והוספתי לשוט בטהרי את דרכי מן הגזרים השונים. המרחק, כשלושים ווערססטים בערך, נראו השרטוטים המעורפלים של חופי אנגליה.

השמש הפיץ את חומו, ואולם במים היה הקור גדול. מלפני ראיתי קבוצה של ט"ו איש, אשר יגעה לחתור אל אחת הסירות. כאשר הצליח להם, לבסוף, לעלות על הסירה, נהפכה זו על פניה והאמללים נפלו שוב המימה. בקבוצה זו היו גם נשים, אשר החזיקו ילדים קטנים על זרועותיהן.

לא אשכח תמונה אחת. אדם אחד שט בשורה אחת עמדי, בהחזיקו בידו נער קטן. הנער רעד מקור, האב חגר שארית-אונים. לרגעים אחדים עלה בידו להושיב את בנו הקטן על שברי האניה, אבל כמעט החליף רוח, והנה נפל שוב הנער אל המים. ראיתי, כיצד פרץ מפיו של הילד האמלל קצף-דם. הנער היה פצוע כולו. תיכף לזה אבד את חושיו ומראהו הפך תכלת. האב יצא מדעתו. בטפסו בעמל רב על אחד משברי האניה, לקח את בנו על ידיו, החזיקו אותו רגעים אחדים ואח"כ השליך אותו אל הים, רחוק, בצחוק-פרא. בחרקו את שיניו למול פני התחיל לצחוק צחוק-איום.

התחלתי גם אני לצחוק. אבל מהרתי להבליג על צחוקי. הרגשתי, שאם אוסיף לצחוק, אחדל להחזיק מעמד וארד תהומה.

אני מוסיף לשוט, והנה תמונה איומה חדשה. אשה עם שערות פרועות, ערומה כולה, עמדה באחת הסירות ובמוט אשר בידה הכתה את כל מי שנסה לחתור אל הסירה. מן הסירה הזאת נשמעו קללות נוראות וחרפות.

מה גדול היה ההבדל בין יחוסי הנוסעים בינם לבין עצמם ברגע הקטסטרופה, ואח"כ – במים! התאמצתי להתרחק מקבוצות האנשים המשוגעים האלה, אשר נתלו איש על צואר משנהו, אשר לחמו ביניהם, תפסו זה את זה בידיהם, ואבדו סוף כל סוף.

מעט-מעט הרגשתי, שגם קצי הולך ובא. כחותי אפסו, לא יכולתי לשוט יותר.באיזה אופן מוזר נמצא פתאום המקל, שהיה קודם בידי, – בין שיני. התאמצתי להוציא אותו מפי ולא יכולתי, – מלתעותי כמו רותקו אחת אל חברתה. אח"כ התחילו להופיע לפני עיני מחזות-בדים. נדמה לי, שרואה אני לפני ספינת-תורן ועליה אנשים המניפים לי בידיהם. אח"כ הופיע לפני תמונה שניה. רפרפו לפני גנים, פרדסים, איזה בני-אדם, אח"כ נעלם הכל, ויותר איני זוכר מאום.

William_Thomas_Turner_1915

רב החובל ויליאם תומאס טרנר, 1915. המקור: ויקישיתוף

הקיצותי, לא לזמן רב, בסירת דייגים. זוכר אני שנתנו לי פפירוסה וכי כיסו אותי במעיל של אשה. אח"כ אבדתי שנית את חושי, והקיצותי רק בביה"ח. ביום הראשון אחרי שוב אלי בינתי, באו אלי פקידים אנגלים וחקרו את פי במעמדם של עדים. ספרתי כל מה שראיתי ואישרתי בשבועה, שעל ה„לוזיטאניה“ לא היו לא חיילים, לא נשק ולא תותחים. בביה"ח התיחסו אלי באופן טוב מאד. הודות לזה, שבתי לבריאותי כעבור שבוע ימים, אם שגבי וידי עודם כואבים במקצת. אח"כ העבירוני ללונדון. שם השתתף הרבה בגורלי הקונסול הרוסי. הוא נתן לי כסף להוצאות-הדרך לרוסיה וגם פספורט, מפני שכל חפצי ותעודותי אבדו על ה„לוזיטאניה“.

מלונדון הפלגתי לפטרוגראד. אתי היו כל חפצי אשר היו עמי בלב ים: המקל, האפוד, עניבת-צוארי, השעון. את המקל הוציאו הדייגים מפי בעמל רב בפצעם עם זה גם את שיני. את החפצים האלה אני טומן למשמרת, כמו חפץ קדוש. אבל קצת איתרע מזלי: בפֿינלנדיה, על אחת התחנות, שכחתי את מקלי, ועד היום איני יכול לסלוח לי את פזור הנפש.

אחרי שבאתי לפטרוגראד, נקראתי למיניסטריון החוץ, ששם חקרו אותי שנית. שאלו אותי ביחוד, אם היה על ה„לוזיטאניה“ נשק.

עתה נוסע אני לקיוב, למקום מגורי משפחתי, וכעבור שתי שנים אשוב לנויורק, ששם השארתי עסק בפירות. לפני צאתי מסרתי את העסק לשתי שנים, בחשבי לחיות במשך הזמן הזה בכסף שהרוחתי.

בלאנקמאן הוא בן ל"ט שנה. הוא גבה-קומה ובריא, ועושה רושם של אדם חזק מאד.


"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 119, 9 ביוני 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

RMS Lusitania