אניות נוסעים

באיזו אניה טוב יותר לנסוע – 1894

ע"ד היציאה.

(המשך מנו' 190)

אחרי אשר יבחר לו הנודד מקום לצאת אליו, תולד השאלה איזה דרך יבחר לו לבא למחוז חפצו. בפתרון השאלה הזאת צריכין זהירות יתרה, יען אי אפשר לקבוע מסמרות להתנהג כן תמיד, כי הדבר תלוי בחלופי הזמנים ומצב הדברים. קודם כל צריכין לדעת באיזו אניה טוב יותר לנסוע בעת השנה ההיא, כי לכל המדינות ממדינות הים תצאנה אניות שונות. אניות אנגליות מפליגות מליווערפול, הולל ומוסטהאָמפטאָן, הולאנדיות – מפליגות מראָטטערדם, בעלגיות – אנטווערפען, גרמניות – מבראֶמען והאמבורג, ולפעמים גם אטלקיות מפליגות מגענוא. בבחירת אחת האניות האלו, צריכין לשום לב אל תנאים רבים ושונים במצב הנודד. קודם כל שונים הם מחירי הנסיעה באניות האלו; צריכין לבחר את הזולה מכולן; שונה הוא משך זמן הנסיעה, וע"כ צריכין לבחר את האניה הממהרת בדרכה, כי לפעמים נכבד הדבר הזה להנודדים מאד. אנשים בריאים יוכלו לנסוע באניות אשר מחיר הנסיעה בהן בזול אם כי הנסיעה בהן איננה טוב ביותר, לחלשים ולהנוסעים שילדים קטנים יסעו אתם, להם דרושה אניה הממהרת בדרכה ואשר המושב בה טוב *). טוב לנסוע באניות ההולכות ישר למחוז חפצו של הנודד מבאלה הנקראים „אונדירעקטע ליניען“, אשר על הנוסע להחליף בדרכו פעמים אחדות את האניה (כמו האמבורג – הולל – ליוערפול – נויאָרק). גם נחוץ לשום לב אל הדבר הנכבד הזה: ממשלות הארצות אשר בהן תפליגינה האניות, או אשר דרכן תעבורנה, תוציאינה פעם בפעם חקים שונים ע"ד תנאי העברת הנודדים דרך ארצן. ואלה אשר לא ידעו או לא שמו לבם לזה, סבלו הרבה ונהמו באחריתם.

שני דרכים יש להנוסעים מרוסיא, בים וביבשה; בים – דרך ליבוי ואָדעסא, וביבשה – דרך גבול פרוסיא או אוסטריא. בבחירת הדרך צריכין לשים לב אל חקי אוסטריא ופרוסיא ע"ד העברת נודדי היהודים דרך גבולן וארצן. לעתים לא רחוקות יבאו לעזרת הנודד לפתור שאלת הדרך אשר בה יעבור, בעלי טובות בלתי קרואים, לדבר על לבו כי יסע דוקא באניה פלונית או אלמונית ומוכיחים יתרונה על פני יתר האניות, והודות לבעלי הטובות האלה יסבו הנוסעים בדרכים עקלקלות; למשל ישלחום מליבוי לבראֶמען לא בדרך ישר, אך דרך הולל ויתגוללו באניות ובחופים שונים בזמן החרף בעת הסערות והקור על אחת שתים מכפי הצרך; ולמען לא יקרה כמו אלה צריכין להראות להנודד את הדרך אשר בה יעבור ולבקר את הדרך את הציעו לפניו.

[…]

(המשך יבוא)

*) למחלת הים אין כל סגולה בדוקה, אך אין לירא מפניה ביותר, כי אין כל סכנה כרוכה בעקבה ותיכף, בדרוך כפות רגלי הנוסע ביבשה, תעבור מעליו המחלה והיתה כלא היתה. להזהר מפניה צריכין לאכל ולשתות בעת הנסיעה במדה ובמשורה, אל יכנס באניה כשהוא רעב וכן כשהוא שבע ביותר. קודם הירידה באניה צריכין לשאוף רוח צח על מכסה האניה, וכאשר תתקפהו המחלה צריך החולה לשכב על גביו פרקדן, להתעטף בבגד חם וביחוד לשים על הבטן בגד צמר למען יחם לו.


"המליץ", שנה שלושים וארבע, מס' 192, 5 בספטמבר 1894, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

אנית הדואר המלכותי "קלטיק" – 1902

RMS_Celtic_postcard

אנית הדואר המלכותי "קלטיק" (RMS Celtic). המקור: ויקישיתוף

קאנסטאנטינאפיל.

[…]

אנית הקטור הבריטית היותר גדולה עלי תבל, „סילטיק“, השליכה עגונה על חוף העיר הבירה, ובה שמנה מאות ושלשים נוסעים רובם אמעריקאנים. אורך האניה הזאת מאתים  וחמשה ושלשים מעטער, ורחבה חמשה ועשרים מעטער, והיא תוכל לשאת משא שלשה ועשרים אלף טאן. שתי מכונות לה, ולהן כח עשרים אלף ושמנה מאות סוסים, ובעת עבודתן תאכלנה חמש מאות וארבעים טען פחמים ליום. באניה הזאת מקום רחב ידים לשלשה אלפים וחמש מאות נוסעים, ומספר מלחיה וחובליה עולה לארבע מאות. חדר האוכל אשר באניה הזאת גדול מאד, ארכו ארבעים מעטער ברוחב שלשה ועשרים, וגבהו עשרה מעטער. מנורה עלעקטערית תאיר את כל חדרי האניה וחלקיה השונים, ותפיץ אור כחמשה ועשרים אלף נרות. (האניה הזאת עברה גם על אזמיר חיפה יפו ואלכסנדריא,  ומשם תפליג לנויארק דרך נעאפאל.)


"חבצלת", שנה שלושים ושתים, מס' 21, 21 במרץ 1902, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אלברט באלין וחברת האניות האמבורג-אמריקה – 1914

Imperator_(1912)_in_Altona

אנית הנוסעים "אימפרָטור", 1912. המקור: ויקישיתוף

באלין.

א.

על חוף נהר אולסטור היפה בהאמבורג נמשכת עין הרואה ביחוד אל בנין גדול הבנוי כולו מאבני-שיש גדולות. על דלתות שערו הגבוה מתנוססת הכתובת האשכנזית הזאת: „השדה שלו הוא – העולם“.

סיסמת-גאון זו שייכת לשלטון חברות האניות ההאמבורגיות-אמיריקאיות, שהדיריקציה שלו נמצאת בבית-השיש הנהדר הזה. זוהי סיסמת חברת-האניות המפורסמת, אשר אף כי הוא מוסד פרטי, רם ונשא הוא בעיני האשכנזים כצי-המלחמה הגרמני.

בגרמניה ישנם מוסדות פרטיים אחרים, הנחשבים להאשכנזים כדברים שבקדושת האומה. על הקדשים הלאומיים האלה נמנים, למשל, הדיריז'אבלים של ציפילין או בתי-חרשת הנשק של קרופ. הכל זוכרים עדיין את יובלו של קרופ, שנעשה לחגיגה לאומית, שהשתתפו בו כל מושלי-אשכנז עם הקיסר ווילהלם בראש. ובשנה שעברה, כשהאשים הדיפוטאט הסוציאליסטי ליבקניכט מעל במת הפרלמנט את סוכני החרשת של קרופ בעוון שוחד, אם כי בסכומים לא גדולים, לפקידי-הצבא הקונים נשק בשביל הממלכה, אז התנפלו בחוגים הנאציונאליסטיים והפאטריוטיים על הקטיגור הזה וקראו אחריו: „הוציאוהו ויענש!“…

גם מוסד חברת האניות ההאמבורגיות-אמיריקאיות, שנעשה לאחד מגדולי העסקים הקאפיטאליסטיים, כבוד שמו גדול לכל העם, אם כי לא באותו יחס ההערצה שמתיחסים בו אל הקבלן המספיק כלי-מ[ש]חית לעולם. בתור כלי-שרת ענקי להתרבות כבש המוסד הזה ביחד עם חברו הברימיני הלויד הגרמני הצפוני בשביל קשרי-היחוסים המסחריים והאנושיים-כלליים של אשכנז דרכים רחבים אל הארצות היותר רחוקות שבעולם. החברה ההאמבורגית-אמיריקאית, שנוסדה עוד בשנת 1847, בזמן שהתקיימו עדיין ספינות עשויות עץ ואניות-מפרש פשוטות, מקפת עתה במסלות אניותיה את כל כדור הארץ. כל הרחבה שנעשית בעסקי החברה הזאת, כל אניה גדולה חדשה הנוספת על הצי שלה, נחשבת כמפעל גדול בהפוליטיקה העולמית של גרמניה, המשמש ענין להקיסר ווילהלם להתגאות בו.

הנה גם עתה אנחנו קוראים בעתונים, כי ווילהלם השני מהר לנסוע להאמבורג להיות שם במעמד הורדת אנית-קיטור ענקית חדשה של החברה ההאמבורגית-האמיריקאית. האניה הזאת היא אחות שלישית להאניות הענקיות „אימפיראטור“ ו„פאטירלאנד“, שעוררו רעש כ"כ גדול בעולם.

לפני שתי שנים נזדמן גם לי לראות חזיון-פלא זה. אז הורידו אל הים את האניה „אימפיראטור“, שנבנה בבית-החרושת ההאמבורגי „וואולקאן“ ובתור הראשונה מטפוס שלשת ענקי-האוקינוס, שהחליטה החברה ההאמבורגית-האמיריקאית לבנות, יכולה היתה להחשב לאנית-הקיטור היותר גדולה שבעולם. במשך שלש שנים רצופות עסקו ששת אלפים איש בבנין האניה הזאת. ארכה – 276 מיטרים ורחבה – 30 מיטרים. מלבד המלחים ומשרתי האניה, שמספרם עולה לאלף איש, יש מקום באניה עוד לארבעת אלפים נפש. המהירות הבינונית של הנסיעה, שאניה זו מוכשרת אליה, היא קרוב ל-24 מילי-ים או 42 ווירסטאות בשעה.

אבל בעלי החברה ההאמבורגית ידעו יפה, כי אם יסתפקו רק בבנין אנית-קיטור אחת כזו, אז יהיו האמיריקאים המפונקים מחכים תמיד רק לבואה להשתמש בה לצורך מסעי-הטיול שלהם על פני ים אוקינוס. לפיכך החליטה לבנות במשך חמש שנים שלש אניות-ענק מטפוסה של ה„אימפיראטור“, ואמנם כעבור שתי שנים כבר נגמר בנין האניה „פאטירלאנד“, שארכה 200 מיטר ורחבה – 80 מיטר וחצי ויש בה מקום ל-5,250 נוסעים מלבד 1,200 מלחים ומשרתים. לפני חדש ימים עשתה אנית „פאטירלאנד“ את נסיעתה הראשונה לאמיריקה.

עוד העולם כולו נמצא תחת השפעת הרושם הכביר הראשון שעשה ענק-ים זה, והנה הורידו בימים האלה בהאמבורג אנית-קיטור שלישית ע"י אותה חברה. לאניה זו קרא הקיסר ווילהלם בשם „ביסמארק“. „ביסמארק“ היא ארוכה קצת מן „הפאטירלאנד“ ויש בה מקום ל-5850 נפש. לע"ע נגמר בנינה הכללי ועוד שנה אחת דרושה לתקונה ולשכלולה הגמור. בעזרת שלשת אניות-הענק האלה, שמחיר כל אחת עולה ל-35 מיליונים מארק, מקוה חברת-האניות ההאמבורגית לתפוש בידיה את כל הובלת האנשים והחפצים בשביל התערוכה העולמית העתידה להיות בשנת 1915 בסאן-פראנציסקה.

„לוזיטאניה“, „מאווריטאניה“, „טיטאניק“ האומללה ויתר אניות-הענק של החברות האנגליות באין הנה לעומת האניות הנזכרות של החברה ההאמבורגית. גם חברת הלויד הגרמני הצפוני, שיש לה אניות מופלאות כמו „וואשינגטון“, אינה יכולה להתחרות עם אחותה ההאמבורגית, אם כי בסוף שנה זו מתכוננת גם היא להוריד הימה אנית-ענק בשם „קולומבוס“.

בקונטרס שהוציאה החברה ההאמבורגית-האמיריקאית למטרת ריקלאמה יש ציור אחד ומתחתיו הכתובת הזאת: „אלמלי נפגש „קולומב“ עם „האימפראטור“. על הציור אנו רואים מתנשא למעלה ראש אניה ענקית מן הטפוס המושל בים עכשיו בזמננו, וללבה הכביר מחוברת ספינת-תורן קטנה שנסעו בה מגלי הארץ החדשה. מן הצד האחר – הוד פלא נורא תוצאת המיחניקה האנושית, ומצד שני ספינה מעולפת הוד תעמולה רומאנטית, שעתה היא יכולה להצטמצם באולם של מוזיאום, ושבאמת היא אביהם הקדמון של „האימפיראטור“, ה„פאטירלאנד“ ו„ביסמארק“.

HAPAG_PK-1911

מאניות חברת האמבורג-אמריקה, 1911. המקור: ויקישיתוף

ב.

בחלקי נפל האושר להמצא בין הקרואים שהוזמנו להשתתף בנסיעתה הראשונה של „הפאטירלאנד“. רשמי שני הימים ושני הלילות שבלינו בתאי-מסע שלא ידענו אותם קודם של מיליונירים ומיליארדירים ישארו חרותים לזמן רב בזכרון סופרי-העתונים שבחברתם עשיתי נסיעת-ים קטנה מקוקסטאפין עד חופי אנגליה.

אם להשוות את ה„אימפיראטור“ או את ה„פאטירלאנד“ לבית-מלון מן היותר מהודרים יהיה זה שווי באנאלי מאד. את הדבר הזה כבר אמרו לפני יותר מחמשים שנה ע"ד האניה “Great Eastern„ שהקדיש לה ז'ול ווירן את אחד מספוריו הפאנטאסטיים. אמנם מאז התפתח והתקדם בנין בתי-המלון במדה מרובה מאד. אני לוקח לי לאמת-המדה את בתי-המלון ממדרגה הראשונה הידועים לי בברלין כמו „אבלון“, „איספאלאנד“ ו„בריסטול“ והריני צריך להגיד, כי המלון „פאטירלאנד“ הצף על פני ים מצטיין מהם בהר תפארתו ושכיות סגולותיו בתענוגות בני-האדם. זהו לא בית-מלון אחד, כי אם שורה שלמה של בתי-מלון שונים, כמובן, זה מזה. אין זאת, כי רק לחברה זו אפשר לשכלל ברחבות יתרה מדורים לנוסעי המחלקה השניה והשלישית. אבל הם נמצאים בין שני צירים: בין המחלקה הרביעית, שנמצא בה המינימום של מה שנחוץ ובין המחלקה הראשונה שנמצא בה המאקסימום ממה שאפשר להשיג. בני ארצנו מן „התחום“ ואכרים הרבה שנסעו לאמיריקה לבקש להם עבודה לפי שעה שלמו במחיר המסע לניו-יורק רק שלשים רובל. יען כי הנסיעה הראשונה של האניה החדשה היתה קודם לזמן שנועד לה והיה צורך בדבר לקבץ נוסעים „בין המכסה“ במהירות ולעשות להם הנחות שונות. מחיר המסע בתא שנמסר ברשותי עולה עד לניו-יורק לסכום של אלף מארק. שכני היותר מאושר, האסטרונום המפורסם ומחולל התנועה המוסרית בגרמניה, הפרופסור הישיש בן 82 שנים ווילהלם פירסטיר – הנשיא המכובד של האגודה האשכנזית שנוסדה זה לא כבר להמצאת עזרה להאסירים הגולים הפוליטיים והכלואים בבתי-האסורים ברוסיה – לשכני זה ניתן מעון יותר מרווח עם תא מיוחד לאמבטי ועוד. הריני להעיר אגב אורחא, כי הישיש הנכבד הזה הוא אביו המאושר של האינז'יניר פירסטיר, שבנה את „הפאטירלאנד“. בשביל אנשים בעלי-משפחה ובעלי-מיליונים ישנם מעונות של חדרים אחדים לכל אחד עם שתי מחלקות לאמבטאות, עם מזוה, מעון למשרתים, אכסדרה מיוחדת המקושטת ציצים ופרחים ושחלונותיה הרחבים נשקפים אל הים. מחיר מעון שכזה באגף מיוחד הוא עשרת אלפים רובל, עם כל צרכי אכילה ושתיה, כמובן…

הנוסעים שבים איש איש לתא שלו רק לאחר חצות לילה. כל היום עובר בשאון החיים ובשעשועים שונים. על ה„פאטירלאנד“ כמו בברלין ישנם מעין „חיי-ליל“ מיוחדים. לא לחנם מוארת העיירה הצפה על פני המים ע"י 15,000 פנסים אליקטריים. דרך שבעת הקומות של ה„פאטירלאנד“ עוברות מכונות של העלאה ונמשכות מעלות המכוסות במרבדים רחבים ויקרי-המחיר. בלאבירינט זה של המכסות, הפרוזדורים, האצטבאות והרחבות המרובות והאולמים השונים אפשר למצוא דרך רק בעזרת מנהל. בדומה למה שנוהג ברחובות לונדון, צריך לשאול גם בה את הפקיד, המורה באצבעו את הדרך הקרובה ומוסיף על זה: „ושם תשוב ותשאל“, וכן הלאה… באולם-המאכל הנהדר, שאתה מבקר אותו שלש, ארבע פעמים ביום, יש מקום ל-750 איש. ומי שאינו רוצה להסתפק בארוחה הכללית באולם היפה הזה, ששם יושבים להן הנוסעים ברוחה לפני שלחנות עגולים קטנים, יכול בעד מחיר מיוחד לאכול בריסטוראן המיועד למרומי-העם של הפירמה הלונדונית המפורסמת „ריץ קארלטון“. אם רוצה אתה, עומדים לצרכיך גם קאביניטים מיוחדים, אם לא תוכל להתקיים בלעדיהם במשך ששת הימים שאתה עובר את האוקינוס.

בין ארוחה לארוחה בוודאי שתכנס לחדר גידול הפרחים, כדי לקחת משם שושנה לשימה בשולי מעילך. שושנים חיים מקשטים גם את המקום המיועד לך בחדר-המאכל. לפני ארוחת-הבוקר הראשונה או השניה אפשר לשחות באגן-מים רחב, לרחוץ באמבטי ששוטפים אליה מי-הים, להכנס לבית-מרחץ טורקי או רומאי, להתרגל בחלוץ-עצמות באולם המיוחד לעמלנות או להתעסק בכל מיני ספורט על המכסה העליון. מי שנזקק לצורך בריאותו לטיול, יודע, כי שלשה סבובי-עגול על המכסה הוא דרך של ווירסטה אחת. מעל המכסה אפשר להביט אל התהום הפתוחה של מחלקת המכונות, שבה דופק לבה של האניה בכח של 900,000 סוסים, או שאתה עומד ומתבונן להתכונה הרבה שבחרי-המבשלות, ששם מכינים מאכל לצרכם של חמשת אלפים נפש. הן במשך ששת ימי-המסע עומדים להאכל 45,000 לטראות בשר, 8,500 לטראות של בשר עוף וחיה, שמונת אלפים לטראות של דגים חיים, 48,000 ביצים, ועומדים להשתיה 12,000 בקבוקי יין, אדום ולבן, 5,100 בקבוקים של יין שאמפאניה, 2,200 בקבוקים ליקר וקוניאק, שלשים אלף צלוחיות שכר ו-15 אלף בקבוקי מי מיניראל… אני קראתי בשם רק מקצעות אחדים של צרכי הכלכלה המונחים במזוים המיוחדים שמשתרעות על שטח של 2,850 מיטרים מרובעים.

הרבה מצרכי-הכלכלה האלה נמכרים גם בתוך הנוסעים בין המכסה. המיוחשים הנוסעים במדרגה הראשונה עוברים לפעמים כדי להפיג את השעמום הבא מרוב תענוג, אל הציר שכנגד, מקשיבים לתיאבון לצלצלי זמרת ה„הארמוניקה“ של האכרים הרוסים, אל השיחות הסוערות של קבוצות המהגרים היהודים, מתבוננים אל הצעירים והצעירות המתנים אהבים בגלוי ומתחקים מתוך התעניינות מרובה לכל השאון והמהומה הבוקעים ועולים מתוך סביבת ההמון המנומר. בשעה השביעית או השמינית בערב מתחילים „הרחובות והככרות“ של האניה מתרוקנים, השאון הולך ושקט והחיים מצטמצמים ומתכנסים בפנים. עוד בשעת „ארוחת-הצהרים“ מקבלת המחלקה הראשונה עפ"י התכונה הרבה המתעוררת בה צורה של היכל מלכים והיא מגעת לגובה שלה באולמי הקונצירטים והמחולות.

החברים האשכנזים, שנמצאו אתי יחד ב„פאטירלאנד“ אמרו בדרך חדוד, כי לשלמות אושר החיים כלום חסר פה בלתי אם מסלת-ברזל עוברת על גג האניה וברכת-מים גדולה, שיהא אפשר לטייל בה בסירות. אחרים באו בתביעות יותר פשוטות. הללו שאלו: וכי אי-אפשר להעמיד ביליארד באולם-העשון היפה? הלא, כנראה, אין שום גל יכול להוציא את האניות האלו משווי-המשקל שלהן.

Albert_Ballin_2

 אלברט באלין. המקור: ויקישיתוף

ג.

הסיסמה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית שרשמתי בתחלת מאמרי: „מיין פעלד איזט די וועלט“, קשורה קשר אמיץ באדם המופלא העומד עתה בראש המפעל הגראנדיוזי הזה. אם אפשר לאמר בנוגע להגיניראל-אדמיראל טירפיץ כי הוא שהרים את צי-המלחמה הגרמני אל הגובה האפשרי, אפשר להחליט בוודאות לא פחותה מזו בנוגע להגיניראל-דיריקטור של חברת-האניות ההאמבורגית, באלין, כי הוא יצר את צי-המסחר של גרמניה. ההיסטוריה של הממלכה הגרמנית מזכרת כבר עכשיו בין גדולי יוצריה מתוך יחס של כבוד ותהלה מיוחד את היהודי ההאמבורגי הצנוע, המסלק את עצמו הסתלקות גמורה מכל תארי-כבוד והצטיינויות ומשרות וכהונות היותר גדולות וחשובות, אבל לא הסתלק רק מעבודתו. בכל פעם שחפץ הקיסר ווילהילם למנות את באלין למיניסטר או לצרף אל שמו הכנוי „פון“ הניתן לאצילים או למנות אותו לחבר בית-האדונים, השתמט באלין מן הכבוד הגדול הזה וענה: „אין מקומי מכירני בסביבה הביוראקראטית; פה בהאמבורג אני מקוה לפעול לטובת המולדת בתועלת יותר מרובה מאשר בלשכות-הסופרים של רחוב ווילהילם בברלין“. ורק תשורה אחת נאות לקבל מאת ידידו המושל – תמונתו הפוטוגראפית של הקיסר וכתובים עליה בעצם ידו דברי-הקדשה אלו: „לחלוץ החכם הרואה את הנולד והשקדן שאין דומה לו של המסחר והאיקספורט שלנו“.

זהו תואר-הכבוד היחיד שמתגאה בו באלין יותר מאשר בשם אציל, רם-המעלה, סטאטס-סיקריטאר, יועץ-סתרים ועוד מן ה„טיטולים“ האלה, שנכון האשכנזי למסור את נפשו עליהם.

אלבירט באלין הוא בנו של סוכן האמבורגי בינוני לעניני הגרה. הוא נתגדל באותה הפרופיסיה, שעל ידה נתפרסם בהמשך הזמן בכל העולם. כמנהג הישן של המקום נסע בעודו עלם לשנים אחדות לאנגליה להתרגל שם בתורת-המסחר. הצעיר ההאמבורגי הרבה לשקוד על למוד מסחר הים מכל צדדיו, וביחוד את ענין משלוח המהגרים, שנעשה למקור של זהב לחברות האניות הטראנס-אנטלאנטיות. בשוב באלין לארצו קבל משרה בחברת האניות “Carre Line„ ובה הוטלה עליו החובה הבלתי-נעימה ללוות עד להאמבורג את קבוצת המהגרים ולהביא אותם שם לאניות הולכות אל מעבר לים אוקינוס. לא ארכו הימים ואדוני באלין הכירו בכשרון האורגאניזאטורי שלו וחריצות עבודתו ונוכחו, כי ראוי הוא למשרה יותר חשובה. אז הפקידו אותו למנהל את כל עניני ההגרה. בעת ההיא היה רק בן עשרים וחמש שנים. כעבור זמן מעט התבוננה החברה ההאמבורגית-אמיריקאית, כי חברת-האניות Carre Line תופסת מסבות בלתי מובנות לה את המקום היותר חשוב במקצוע ההגרה. כמו יד נעלה מעוררת את המהגרים יוצאי אירופה המזרחית והדרומית לבוא בהמוניהם אל האניות הקטנות השייכות להחברה המתחרה אתה. לאחר חקירה ודרישה בדבר נתברר, כי הגורם למפעל-הקסם הזה הוא „איזה באלין“, אשר עלתה בידו לפרוש רשת שלמה של סוכנויות להגרה ברוסיה, אוסטריה ואיטליה. כדי להפטר מן הקונקורינציה הזאת לא נשארה דרך אחרת בלתי אם לקנות בשלימותה את חברת ה-Carre Line. בשנת 1886 עברה החברה הזאת לרשותה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית ואתה עבר אליה גם באלין. הפרחת מצבה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית מתחלת מן העת, שקרבה לעבודתה את האיש הצעיר, שהיתה לו השפעה כל-כך עצומה על שוק-ההגרה.

הרי בזה לדוגמה מספרים אחדים האומרים הרבה. בשנת 1886, כשנכנס באלין לעבוד בחברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית, עלה סכום ההון שלה 15 מיליונים מארק, הרווח הנקי שלה היה אז מיליון וחצי מיליון, ובשנת 1912 עלה ל-56 מיליונים וחצי מיליון מארק. בשנת בשנת 1886 קשט הדגל הלבן הכחול של החברה רק 25 אניות נוסעות בים אוקינוס, ועתה הוא מנפנף על 180 אניות. עד תקופת באלין הכילו כל האניות השייכות להחברה 60 אלף טונים ובקיץ שנת 1911 עשתה את נסיעתה לאמיריקה האניה „אימפיראטור“ המפורסמת הכוללת בעצמה יותר מ-50 אלף טונים. בעת הזאת נכנסו להצי השייך להחברה ההאמבורגית-אמיריקאית – ביחד עם אניות-העזרה – 440 אניות הכוללות מיליון וחצי מיליון טונים, ובאופן זה הוא שקול כנגד ציי-המסחר של עשר ממלכות אירופאיות.

אניותיו של באלין עוברות את הים בחמשים נתיבות.

כשנכנס באלין לחברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית עם מספר קטן של אניות-הגרה, הביא בעת ההיא אתו הצעות ותכניות גדולות ומעובדות, שבהמשך הזמן עשו שם תהלה לצי-המסחר האשכנזי. האצילים ההאנזיים, שנמנו בין חברי הועד הסדרני של החברה, התיחסו בתחלה בחוסר אמון אל הצעותיו הדמיוניות של סגן הדיריקטור. אבל מעט, מעט התחילו הזקנים מתרגשים ומתפעלים מן הרצון הכביר והאיניציאטיבה העשירה ומרץ-הברזל של חברם הצעיר. הם ראו, כי יש בו כל הכשרונות הראוים להיות להם למנהל ונתנו לו כר נרחב ובלתי-מוגבל לעבודתו. בשנת 1900 נעשה להגיניראל-דיריקטור של חברת-האניות כולה.

ומלך זה בלי-עטרה של הריפובליקה ההאמבורגית, אם הורשה להשתמש במבטא פאראדוקסאלי זה, הוכר עתה הכרה כללית לראש נסיכי האניות בעולם כולו. הוא בונה את האניות היותר גדולות בבתי-החרשת שלו עצמו, ואינו מניח מידו, בלי להשתמש בה, שום אידיאה חדשה במיחניקה של בנין אניות. בלעדיו אין נעשה דבר קטן וגדול בפוליטיקה של מסע האניות שבכל הארצות.

עתה פתוחות לפניו כל הדלתות. אבל את באלין אפשר לראות רק לעתים רחוקות מאד בחברת בני-האדם. הוא עובד מופלא במינו, הוא היותר חרוץ בין המון הדיריקטורים הסרים למשמעתו. הקיסר שבא לעתים קרובות להאמבורג אינו עוזב מעולם את העיר הזאת בלי לבקר את באלין בהיכל אשר מחוץ לעיר ובלי להביע לו בכל פעם את תודתו ורחשי הכבוד שהוא רוחש לו. יש אשר מתוך האריסטוקראטיה הקדמונית נשמע איזה מבטא של אי-רצון ביחס אל הקיסר ווילהלם, שהוא מחזיק לעין כל בקשרי ברית ידידות עם איש המתגאה במוצאו היהודי.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 141, 5 ביולי 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אניות מסע למהגרים מא"י – 1910

Na_ladji_je_bilo_dobro_poskrbljeno_za_prehrano_540_potnikov._Na_jedilniku_so_se_med_drugim_znašli_tudi_trije_voli_1910

על סיפונה של "טירול", אחת מאניות הנוסעים של חברת אוסטרו-אמריקה בים התיכון, 1910. המקור: ויקישיתוף

„אוסטרו אמריקה ליניי“

חברת אניות מסע.

Société de Navigation à Vapeur

הננו מתכבדים להודיע להקהל כי החברה הגדולה הזאת קבעה אניות מסע למהגרים מא"י החפצים לנסע לאמריקה הצפונית או לאמריקה הדרומית.

הנוסעים יצאו מיפו עם האניות של החברה ישר לאלכסנדריה משם יוקחו אל אניות גדולות ויפות של חברת „אוסטרו אמריקה“ ההלכות ישר לאמריקה, והנוסעים ימצאו ענג רב במשך נסיעתם.

ליתר פרטים לפנות אצל הסוכן יונה קובלר ביפו ואצל הסוכן האדון דוד חזן בשוק החדש בירושלם.


"הצבי", שנה ראשונה, מס' 19, 20 במרץ 1910, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

קורות היוצאים לבראזיליא – 1891

קורות היוצאים לבראזיליא.

אחד מיושבי העיר לאדז קבל זה לא כביר מכתב מבנו אשר יצא עם משפחתו לבראזיליא. המכתב נדפס במכה"ע „דזענניק לודזקי“ ונעתק גם במכה"ע בעירנו, ואלה דבריו:

„בללומענוי יום 5 לירח נאוועמבר שנת 1890.

"הורי הטובים! אחרי עמל ויגיעה בלי הפוגות מצאתי לי שעה פנויה לערוך מכתבי זה להודיעכם את ההרפתקאות הקשות אשר עברו עלינו בדרך מסענו הארוך אשר נסענו לארץ בראזיליא.

כאשר באנו לברעמען בעמל וטרח רב ויגיעת בשרים במסענו במסלות הברזל ובעגלות מצאנו שם את מיודענו ה' ג. ונשב אתו ימים אחדים. אח"כ נודע לנו, כי האניה הנועדה להוביל אותנו לבראזיליא תפליג בים ביום 25 סעפטעמבר, ונכין לנו צדה לדרך ובעצם היום ההוא בשעה 5 בערב נעתקנו מעל החוף.

האניה אשר ירדנו בה נקראה בשם „וועזיר“ ורב החובלים עליה הוא האדון ווינטער. האניה העמסה אדם רב יותר מאשר תוכל שאת לפי מדת גדלה. אחרי הספירה נוכחנו לדעת, כי במחלקה השלישית בלבד נוסעים אלף ושבע מאות איש. כאשר באה האניה על פני הים הרחק מן החוף נפוצה השמועה בקרב הנוסעים, כי האניה לא תעצר כח לשאת את כל המשא הכבד הזה ועתידה היא להטבע במצולות ים. המבוכה גדלה מאד ולא הועילו שבעי שבועות המלחים להשקיט את סערת לב הנוסעים ולהרגיע את רוחם הנפעם והנרגש מרוב פחד. הנוסעים חרדו ויפחדו לרגעים פן יבוא האסון הנשקף לעיניהם, וגם אמנם פחד היה פחד, כי האניה היתה ישנה ומלאה בדקים מתוקנים וחורים מסותמים בטלאי על גבי טלאי אף כי מחוץ היה מראה יפה. גם הסוכנים של הסוחרים הנוסעים תמיד באניות לרגלי עסקיהם, אשר באו אל לשכתנו מן הלשכה למחלקה הראשונה, התפלאו הפלא ופלא על זדון לב רב האניה אשר העמיס עליה משא כבד כזה וגם המה חרדו ופלצות אחזתם למראה עבים על פני השמים. רק קול הששון ועליצות הנפש אשר הגיע לאזנינו מפי מלחי האניה ומשרתיה הרגיע את המית לבננו מדי פעם בפעם ויסר מאתנו את הספק הנורא. אחרי עבור שני ימים סר הפחד מלבנו ומה גם כי הצרה האחרונה השכיחה את הראשונה: כי תקפתנו מחלת הים בעצם תקפה. הלחץ והדחק בלשכת מושבנו היה גדול מאד, וע"כ כאשר פרצה בנו מחלת הים מלאה כל רצפת הלשכה קיא מבלי מקום, והחולים אשר מבלי יכלתם לעמוד על רגליהם נפלו ארצה התבוססו בסחי ומאוס ולא ידעו ולא הרגישו עד שוב רוחם אליהם. ריח הצחנה אשר עלה באף היושבים בלשכה היה כבד מנשוא וימר לנו עד מאד. אכן כל ההרפתקאות האלה כאין ואפס הם לעומת יסורי השעבוד אשר סבלנו מאת הממונים על האניה אשר רדו בנו כמו בעבדים ובשפחות. רב החובל הוא איש אכזר וכמוהו כל מלאכיו עושי רצונו אכזרים כיענים במדבר ויתנהגו עמנו במדת אכזריותם הקשה. על כל עון קל שנמצא באיש הנוסע במחלקה השלישית ענשו שבעתים במכות חדרי בטן בלי חמלה.

עטי לא יעצר כח להעלות עלי גליון את חזיוני התוגה אשר עיני ראו ולא זר במסעי זה באניה. אכן רק זאת אוכל להגיד בכלל, כי אך מקום התופת וגיהנם נחשבה האניה הזאת בעיני עם מלאכי החבלה ועם הרשעים הנדונים בדין קשה. אחרי סור מעלינו מחלת הים אבד מאתנו החשק לטעם אוכל ורק אחרי עבור ימים אחדים שבה קיבתנו אל מצב בריאותה וחכנו טעם אוכל. אנכי חליתי את מחלת הים עשרה ימים ואשתי ובתי חלו רק יומים. האוכל אשר נתן לנו לא מתק לחכנו, כי נפשנו אִותה מאכל חמוץ והאוכל אשר נתן לנו היה מתוק יותר מדי או שהיה מר ומלא מלח. רק במחיר כסף רב יכולנו לקנות מידי שר המבשלות קורטוב של חומץ אשר גנב מבית המבשלות ויתן בכסף מבלי דעת אדוניו רב המלחים, אשר אסר מכירת חומץ לנוסעים. בבוקר בבוקר נתנו לנו משקה קאפֿע בלי חלב. אכן ריח המשקה הזה לא היה נעים לנו, וע"כ רבים הם מן הנוסעים אשר משכו ידם מאכול ארוחת הבוקר. לאשרנו לקח אתו מיודעי ג. מעט פרחי טהע ונכין לנו משתה חמין בבוקר בבוקר ונאכל יחדו ארוחתנו. אכן גם זה בא לידינו ביגיעה רבה, כי לא על נקלה הצליח בידינו לגשת אל פי הצנור של מים חמים, אשר סבוהו כדבורים אנשים למאות ואיש את רעהו הדף בצד ובכת, והריבות והמדנים עלו למעלה ראש עד שבא רב החובלים עם מלחים אחדים ויהס את המריבים ויפיצם מעל יד הצנור בחמה שפוכה ובזרוע נטויה. ביתר שאת התרוצצו על יד הצנור האכרים אשר התאמצו איש איש לקחת לו מעט מים בקערה לפתות בהם פתים של לחם יבש לאכלה, כי כן יאכלו גם בביתם בארוחת הבקר השניה. בשעה 12 בצהרים נתנו לנו ארוחת הצהרים. וגם המזונות האלה היו קשים לנו כקריעת ים סוף, וכל החפץ לזכות בארוחה ראויה לאכילה היה נטל עליו להלחם מלחמת זרוע תנופה בחבריו ולהדוף בצד ובכתף להקדים אותם לבל ישאר באחרונה והיה חלקו לארוחתו רק מי רחצה אשר ישפשפו בהם את הדוד והקלחת.            (סוף יבוא)

(סוף מגליון 9)

אחרי עבור תשעה ימים למסענו באה האניה אל החוף על ידי האי „פאל פאלמא“ ותעמוד שם יום תמים. שם תקנו בדק האניה ויקחו מים מתוקים ואבני פחם וגם צדה לדרך. למראה היבשה התאוו הרבה נוסעים תאוה להציג כף רגלים לרגעים אחדים על האדמה ואולם רב החובלים לא נתנם לעלות מן האניה. רבים מהם היו נכונים להשאר על האי ויתאמצו להתגנב ולהמלט מן האניה, ואולם רב החובלים העמיד שומרים בצדי האניה לבלתי תת לאיש לעלות. יושבי האי נגשו אל האניה בסירות דוגה ויביאו אתם פרי עץ למכור ואנחנו היינו נכונים לקנותם בכל חפץ לבב, ואולם רב החובלים נתן פקודה נמרצה להרחיק את הסירות מעל האניה ולא פנה אל תלונה הנוסעים ואל בכי הילדים אשר עלה מכל עברים. האניה נעתקה מעל החוף ותחל לשוט הלאה. רוח תוגה ועצבון לבש את כל הנוסעים והגעגועים לארץ מולדת השכיחה מהם את פחד האסון.

אז הודיע רב החובלים את הנוסעים, כי בעוד מעט תעשה בהם הרכבת אבעבועות. כל הנוסעים קבלו את הידיעה הזאת בחפץ לבב, כי יראו מאד ממחלת אבעבועות. לבד מחולי מחלת הים חלו באניתנו הרבה אנשים מחלות אחרות קשות מאד וביחוד גברה מחלת הילדים. ידי רופא האניה היו מלאות עבודה כל היום ולא הספיק לבקר את כל החולים. שבעה ילדים מתו באניה וגויתם השלכה בלילה הימה מאחורי האניה לבל יראו הנוסעים. בעת בוא האניה אל חוף בראזיליא עוד נמצאו באניה ששה חולים. ביום הששה עשר למסענו הגיעה אניתנו אל הקו המשוה. לאשרנו היו השמים מכוסים עבים וע"כ לא הגיע החום רק עד 38° במעלות צעלזיוס. ביום הכ"ב למסענו כאשר האיר השחר באה שמחה בלבות כל הנוסעים למראה חוף אדמת בראזיליא מחוז חפצנו. העיר ריא-זשעניירא נשקפה לנו בהדרה ועמקים וגבעות מכוסים ירק דשא מסביב נתנו ריח ניחוח מרחוק לאפינו ונתאוה תאוה גדולה למהר ולהחיש עליתנו מן האניה. ואולם למגנת לבננו נצטוינו לשבת באניה עוד יום תמים ואך ממחרת גשת אניתנו אל החוף נתנה לנו רשות לעלות היבשה, ואולם עד מהרה נוכחנו לדעת, כי אך מדחי אל דחי באנו הפעם הזאת. אחרי עלותנו היבשה נצטוינו ללכת הלאה ונבוא במעברות אל אי אחד ששם הגידו לנו כי המקום הזה נועד להבאים מארצות רחוקות לארץ בראזיליא. שם נתנו לנו מקום ללון בגרנות ריקים ואנשי צבא כתרו אותנו מסביב ויתנהגו אתנו באכזריות וגם מכות ומהלומות לא חשכו מאתנו, ונהיה בעינינו כשבויי חרב, וגם לא יכולנו לקרא חמס, כי איש לא הכיר את לשוננו. אחרי שנכנסו כלנו אל הגרנות בא אלינו איש פקיד וישאל אותנו בשפת אשכנז את שמותינו, את מספר שנות חיינו, מאין בא כל אחד מאתנו ואנה הוא חפץ ללכת. על השאלה האחרונה לא ידע איש לענות כראוי, כי אין אתנו יודע עד מה את טיב המקומות בארץ החדשה הזאת, אשר ע"כ ענה ע"פ רוב כל אחד מענה אשר שמע מפי רעהו שקדמו. אחרי שנפקדנו כלנו בשמות נודע לנו כי מספר הבאים באניתנו לבראזיליא עולה לארבעת אלפי איש, פולנים, איטלקים, אשכנזים, צרפתים, שוועדים, ספרדים ובעלגים. אח"כ הודיעו אותנו, כי נטל עלינו לשבת על האי הזה ולחכות עד בוא פקודה מריא-זשעניירא לשלוח אותנו אל מחוז חפצנו. אנכי ומכירי ג. בחרנו לנו במחוז סאנטא קאטארינא אשר שמענו על אדותיו כי האקלים טוב וממוצע והאדמה פוריה.


"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 9, 22 בינואר 1891, עמ' 2; מס' 10, 23 בינואר 1891, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תודה והלל למנהיג האניה – 1897

לונדון. […] בחדש יאנואר שמו מ"ז איש מאחב"י בעיר Sonthompton באנגליה את פעמיהם לטרנסוואל בדרום אפריקה ויקחו צרכי אכל-נפש כשרים. גם שוחט היה ביניהם ומדי ים ביומו התפללו על גגי האניה והחזן מ. זילברמאן משך בקולו הנעים גם את רב החובל ושאר פקידי האניה אל התפלה לשמוע אל הרנה. עתה שלחו האנשים האלה מכתב תודה והלל אל מנהיג האניה, כי הגדיל חסדו עמהם וכל אשר שאלו לא מנע מאתם.


"המגיד", שנה ששית, מס' 11, 11 במרץ 1897, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מאכל כשר באניה רוסית – 1911

מאכל כשר באניה רוסית אודיסה–יפו.

לטובת הישוב ראוי להעיר על דבר יפה זה שנתכונן זה מקרוב, והוא יסוד בית-תבשיל כשר על אחת האניות הרוסיות ההולכות מאודיסה ליפו.

שם האניה „רוסיה“, והיא עושה את דרכה מאודיסה ליפו דרך קושטא, סמירנה, בירות, חיפה ובחזרה מיפו היא עוברת על פורט-סעיד ואלכסנדריה.

עתה נוסד באניה זו בית-תבשיל כשר בהשגחת השוחט שמואל גרוז שנתמנה לזה על ידי הרבנים הגאונים רבי חיים סולוביציק, רבי חיים עוזר, ורבי יוסף הילפרין; אלה ראויים ביחוד לתודה בעד השתדלותם ועמלם בזה.

בהיות שכרטיסי אניה זו בכלל אינם כרטיסים של נסיעה ומזון ביחד, לפיכך גם בית-התבשיל הכשר הוא בשכר, אבל בשכר בינוני לפי ערך. יכולים להשיג שמה מכל מה שלב הנוסע תאב, מאכלי בשר וכדומה, והכל ביתרון הכשר; לנוסעים עניים נותנים גם בחנם. לזה יש שמה גם בית-מדרש יפה, קבוע עם ארון-קודש וספר-תורה וספרים, ונוסעי האניה היהודים יכולים להתפלל שמה יום-יום בקביעות; כשאחד חסר למנין יכולים לצרף גם את רופא האניה עצמו, שהוא יהודי.

בכלל, הנסיעה באניה זו ליהודי, יהיה איזה שהוא, היא חברותה נעימה, והוא מרגיש את עצמו כמו בביתו. גם התנהגותם של פקידי האניה עם הנוסעים היא מצוינה.

שוחט האניה, מר גרוז, היה אצלנו בבית-המערכת, ובעינינו ראינו את פנקס התעודות הרבות שנתנו לו נוסעי האניה, ואת תודתם על הפיקם רצון רב ממסעם.


"מוריה", שנה שניה, 28 בפברואר 1911, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הנסיעה האחרונה של ה„קרונפרינצסה צעציליא“ – 1916

Drawing_of_the_SS_Kronprinzessin_Cecilie_at_sea_by_an_unknown_artist

אנית הנוסעים "קרונפרינצסה צציליה". המקור: ויקישיתוף

הנסיעה האחרונה של ה„קרונפרינצסה צעציליא“.

הקונסול הגרמני, פֿרייער, נמצא באמריקה בשעה שפרצה המלחמה. ע"י גלגולים רבים ומוזרים עלה בידו לשוב משם לגרמניה. אחרי שהשתתף בקרבות על החזית המזרחית והמערבית קבל מלאכות לפקד פלוגת-צבא במזרח. מפאת זה יצא אל הערבה. בה„פאס. צט"ג“ מספר הקונסול ע"ד נסיעתו באניה ה„קרונפרינצסה צעציליא“, ששם הדביקתהו הידיעה ע"ד התפרצות המלחמה בשעה שנמצאה הספינה בלב ים:

בכ"ז יולי עזבה ה„קרונפרינצסה צעציליא“ את חוף הולבוקען.היא היתה מלאה נוסעים, והרבה אלפים איש באו ללוות את היוצאים ולתת להם את ברכת הדרך. הימים הראשונים של הנסיעה היו יפים ובהירים, מזג-האויר של הקיץ היה שוקט. בין הנוסעים אמנם נראו פקידי-צבא יותר, מכפי השיעור הרגיל. נמצאו הרבה אופיצרים אנגלים וצרפתים. במחלקה השניה נמצאו רזרוויסטים צרפתים ורוסים, גרמנים ואוסטרים. בין הנוסעים נמצאו ג"כ דפלומט שוויצי בעל כהונה גבוהה; אשתו של אחד הדפלומטים האמריקנים, סוחרים אנגלים ואמריקנים, גבירות אמריקניות אחדות ועוד איזו בני-אדם, שאין להם אופי ברור ומסוים ושאפשר לפגוש אותם תדיר על מכסי האניות השטות על האוקינוס.

למעלה מהתאים, בתא-הקפיטן ישבו שני בנקירים נויורקים מפורסמים, אשר נסעו לאירופה, כפי שהתברר אח"כ, ביחד עם טרנספורט-של-זהב גדול, אשר נועד בשביל פאריז ולונדון. אותו הטרנספורט הגיע לעשרת מיליון ל"ש. זה היה הסכום היותר גדול שמסרו אז לאנית-מסחר להובלה. האניה ה„קרונפר. צעציליא“ יחד עם הסחורות הטעונות עליה נערכה בשיעור ט"ו מיליון ל"ש.

באירופה הלך המצב הלך וקשה. על האניה הופיע עתון מיוחד שהיה מפרסם טלגרמות שנתקבלו עפ"י הראדיוטלגרף. מן העתון הזה נודע לנו, כי רוסיה, צרפת ואנגליה מהלכות אימים על גרמניה. בין הנוסעים כמעט עברה רוח רעה. נראה היה, שהם מתבדרים ומתגודדים כנופיות כנופיות לבד. כולם נחלקו לשני מחנות, אשר לא התיחסו אמנם זל"ז באיבה, אבל השתמטו מלהזדמן יחד. רק האמריקנים הוסיפו להתיחס לכל הנוסעים בלי הבדל, אבל גם מצדם ניכרת היתה איזו קרירות.

את הקפיטן החביב, פוללאק, אי אפשר היה לראות עתה לפעמים קרובות כמו שהיה נוהג. אם שליד השלחן, בשעת הארוחה, לא ניכרו עפ"י רשמי פניו עקבות הטלגרמות האל-חוטיות הרשמיות שהיה מקבל בכל שעה ושלא ניתנו לפרסום. זהו אדם חביב ומצוין, הקפיטן הזה והוא ידיד זקן שלי. בשנת 1900 נסעתי יחד עמו באסיה הדרומית. עכשיו הוא הקפיטן הראשון בין רבי-החובלים של הללויד: הוא נחשב למעולים שבעוברי-הים.

בל"א יולי בערב ישבו אחרי הארוחה שלשה אנשים על המכסה והזינו את עיניהם במראה היפה של הים וקרני הלבנה שטבלו בגליו. הלילה היה יפה ונעים. אחד מן החברה ישב וחלם בעינים פקוחות, השני התבונן בעונג לעגולי העשן של הסיגרה שלו, השלישי הסתכל במרומים ובכוכבים המזהירים והמבריקים במקום זה יותר מאשר במקומותינו.

„האם יצא הירח מדעתו?“ – קרא פתאם החוזה-בכוכבים הזה. החולם והמעשן חרדו למשמע הקריאה הפתאומית. אכן, הירח עזב את דרכו הרגילה והתחיל להסתובב במהירות גדולה מסביב לאניה, ויחד עמו יצאו במחול ה„עגול“ הזה גם כל כוכבי השמים!

גם מבלי עזרתה של חכמת התכונה ונסיונותיה הוברר לנו תיכף החזיון הזה: אנית-הקיטור הגדולה, שעליה נמצאנו, סבבה פתאם על מקומה והתחילה לשוט אל המקום שממנו באה.

התנועה הזאת לא עברה מבלי שהכירו בה גם נוסעים אחרים. תיכף נאספו חבורות וקבוצות שונות אשר דנו על המאורע, על סיבותיו ותוצאותיו. כעבור זמן קצר אח"ז הקהיל הקפיטן את כל הגברים אל האולם הגדול, שנועד לעישון ונשא באנגלית את הנאום הקצר הזה:

„המלחמה הוכרזה בין גרמניה ובין רוסיה, צרפת, אנגליה! ה„קרונפרינצסה צעציליא“ שבה לאמריקה. יש לנו פחמים ומכולת למדי ואין שום יסוד לחששות. בבקשה, הרגיעו את הגבירות, מפני שאינה נשקפת לנו שום סכנה“.

מפי הגרמנים והאוסטרים התמלטה תרועת-ששון אבל מהולה בצער ע"ז, שאי-אפשר יהיה להם עתה לבוא לארץ מולדתם. אצל האופֿיצרים האנגלים והצרפתים ניכר היה בטוי של התמרמרות וקצף מפאת זה, שהאניה היקרה והגדולה הזאת לא נפלה בידי האנגלים. אצל הגבירות – פחד היסטרי וחרדה. אלה היו הרגשות השונים אשר הובעו ע"י כל הנוסעים בעקב המאורע הגדול.

First_Class_Dining_Room_of_the_SS_Kronprinzessin_Cecilie_(length_view)

חדר האוכל של המחלקה הראשונה. המקור: ויקישיתוף

הקפיטן פוללאק הקדים בנאומו את יום הכרזת המלחמה, מפני שההכרזה של המלחמה נתפרסמה באירופה רק בימים הראשונים לח' אוגוסט. אבל מובן מאליו, ששלטון הללויד הצפוני-גרמני, אשר צוה להקפיטן בטלגרמת-רמזים לשוב לאמריקה, ידע על סמך ידיעות מדויקות, שקרב זמנה של המלחמה. הפֿורמליות של ההכרזה הרשמית לא היתה חשובה ביחוד בנידון זה.

הימים שבאו אח"כ הביאו אתם שנויים ותמורות כאלה, שגם הנוסעים הרגילים באניות לא ידעו על אדותם. את ארובות-העשן משחו בצבע כתום ועל זה הוסיפו עגולים רחבים ושחורים, למען שיהא נדמה מרחוק, כי האניה שייכת לחברה אנגלית ידועה, שאניותיה גם הן יש להן ארובות-עשן מצבע זה. את השם של האניה כסו בצבע שחור. את החלונות של האולמים ושל התאים כסו בלילות בארג-מפרש, למען סתום בעד האור. כמו-כן חדלו מלקבל מאת הנוסעים טלגרמות אל-חוטיות לשלחן אל היבשה. אם שמתחלה, בכדי שלא להרגיז את הנוסעים, היו מקבלים מידיהם את הטלגרמות, אבל לא היו משלחין אותן, מפני שכל אות וכל נקודה היתה יכולה לשמש הודעה לאויבינו. כעבור איזה זמן השיבו להנוסעים את טופסי הטלגרמות שלהם עם הכסף אשר הכניסו בעדן.

השיבה הפתאומית של האניה לאמריקה לא נעמה ביחוד להבנקירים האמריקנים. אחרי התיעצות קצרה פנו שנים מהם להקפיטן והודיעו, שיש בדעתם לקנות את האניה כולה. הם נכונים לשלם בעדה מחיר גבוה מאד ככל אשר יתאים לבעליה. הם הוסיפו, שהקפיטן יכול לשאול עפ"י הטלגרף האל-חוטי את הדירקציה של הללויד בברעמען בדבר התנאים, או אם אינו רוצה לשאול, יכירו הקונים את הקפיטן לבעל האניה גם מבלי אישור הבעלים. הקונים ירימו תיכף את הדגל האמריקני על האניה ותחת חסותו של הדגל הזה ישוטו לאנגליה. הבנקירים האנגלים תמכו גם הם בחבריהם האמריקנים. הקפיטן לא יכול להתאפק מצחוק-קל למשמע ההצעה האמריקנית הזאת. ואולם ברוב עמל עלה בידו להוכיח להבנקירים, שאין לו החפץ לעשות את העסק היפה הזה, מפני שבזמן מלחמה אי-אפשר למכור שום אניה, היכולה אפשר להיות לאנית-מרוץ גרמנית.

בינתים נסענו במהירות גדולה אל הגלילות הצפוניים של הים האטלנטי, הרחק מדרך שיט האניות הגדולות. כבר ביום השני היינו לוטים בערפל אשר שם סתרה עלינו. המכונות לא השמיעו את שריקתן, החלונות היו מכוסים בלילה; במהירות של כ"ד קשרי ים בשעה הוספנו לשוט. זה היה יותר מדי בשביל העצבים של הגבירות האמריקניות העדינות. למען הרגיען במעט הוכרח הקפיטן להשמיע את קול החליל של המכונה לכה"פ בטון חרישי, פעם אחת בכל רבע שעה; שריקת החליל כמו נסכה ברוח השאננות האלו את הבטחון, שאניתנו לא תזדקר אל התהום ולא תפגע באניה אחרת.

בצהרי יום אחד פרצה פתאם קרן-שמש בעד הערפל אשר מסביבנו. לפתע היה אור מסביבנו והמרחקים נגלו כולם. איפה אנו? – על גובה עיר החוף האנגלית, האליפֿאקס, בירת שוטלנדיה החדשה! לאשרנו היה המרחק מן החוף גדול כל-כך, עד שמשם אי-אפשר היה לראות אותנו וגם לדלקנו. רק אניות-התורן הלבנות והרבות אשר סביב שתו עלינו, אניות אנגליות כולן, התבוננו בתמהון לאנית-הקיטור הענקית, אשר הופיעה לפתע פתאם ביניהן. ואולם אחדים מהאנגלים הכירו בודאי, שאניתנו היא גרמנית. ראינו, כי אניות-תורן אחדות מהרו לשוב ולשוט להאליפֿאקס, למען הודיע שם על מראה עיניהם. אפס אנחנו לא פחדנו מזה. המרחק מהאליפֿאקס היה גדול. אנית-מלחמה של האויב או אנית-קיטור עם טלגרף אל-חוטי לא נמצאה לאשרנו במקום זה.

פקיד הטלגרף שעל ה„קרונפרינצסה צעציליא“ לא היה צריך לשלוח שום טלגרמות, ולמרות זה עמד יומם ולילה ליד המכונה שלו, בכדי לקבל את ההודעות האל-חוטיות של אניות אחרות. שעות מעטות אחרי שנקבלה הפקודה המסוימה של שלטון-ללויד קבלו שורה ארוכה של פקודות שנשלחו מגרמניה לאניות גרמניות אחרות, אשר שטו על הים האטלנטי. בהן נצטוו הקפיטנים לשנות את מהלך האניה ולהסתתר בחופים ניטרליים. עד כמה חשובות היו הפקודות האלו אפשר לראות מן העובדה, שמלבד האניות שנמצאו בשעת התפרצות המלחמה בחופי האויב נפלו רק מעט מאד מהן בידי האויב.

מענינות עוד יותר בשביל הקפיטן פוללאק היו שיחות אל-חוטיות שונות אחרות, אשר התנהלו בשפה האנגלית בין אניות-המלחמה הצרפתיות והאנגליות, אשר שטו ליד החוף המזרחי של אמריקה וכמו-כן בין האניות האלו ואניות-הנוסעים האנגליות. בשיחות האלו, אשר מפאת אי-הזהירות התנהלו, כפי שנזכר, באנגלית, נדברו רבות גם על אדות ה„קרונפרינצסה צעציליא“, שנעלמה פתאם ועקבותיה לא נודעו. על יסוד השיחות האלו הוברר, ששלש אניות-המרוץ האנגליות ושתים הצרפתיות, שהיו שטות במימי אמריקה הצפונית בתור משמר על צי-הדייגים הקנדיים והצרפתים, חנו עכשיו לא-רחוק מהמבואות אל החופים האמריקנים וארבו לאניות גרמניות, וביחוד להשלל היקר – ה„קרונפרינצסה צעציליא“. להלן נודע לנו מן השיחות הללו, שהצרפתים והאנגלים אינם יודעים את מקומנו, והם משערים, שאנו שטים במימי אירופה, או אנו מסתתרים בחוף ספרדי. בודאי גדל תמהונם, כאשר נודע להם, כי עברנו לא-רחוק מחופי אנגליה.

First_Class_Drawing_Room_of_the_SS_Kronprinzessin_Cecilie_(painting_of_Crown_Princess_Cecilie_herself)

חדר ההסבה של המחלקה הראשונה. המקור: ויקישיתוף

שוב הליט אותנו הערפל, עד כי אפשר היה לראות רק על מרחק של מטרים אחדים. הוספנו לשוט קדימה, לנוכח מטרה בלתי-ידועה. כל אחד התפלפל ועמל למצוא – איזהו החוף, שאליו נבוא, לבוסטון אול פורטלאנד, או לדרום משם; אבל אפשר היה לשער, כי על המבואות חונים האויבים ואורבים לנו.

בלילה ראו נוסעים גרמנים אחדים, כי מן הגשר האמצעי אשר ממעלה למכסה ניתנים איזה אותות-אור. הקפיטן, אשר הודיעו לו תיכף עד"ז, אסר תיכף את האופֿיצר האנגלי אשר עשה זאת ושם עליו משמר.

בלילה ההוא לא נתנו שנת לעינינו. כל אחד חפץ להיות ער בשעות האחרונות הללו. לפנות בוקר התחיל לטפטף גשם, והנוסעים נתפזרו לתאיהם. רק הקפיטן והאופיצרים אשר לו, אשר זה כששה ימים כמעט לא סגרו את עיניהם, עמדו על משמרתם. עוד שני נוסעים גרמנים עמדו על המכסה הרטוב. פתאם עלתה השמש ופזרה את העבים. לא עברה עוד חצי שעה וממעל לנו התרוממו שמים כחולים ועמוקים. ממולנו נראתה רצועת-יבשה תלולה. איפה אנחנו? בכל אופן, בתחום מימיהן של ארצות הברית. „בשעה מוצלחת!“ – קראתי אל הקפיטן.

עוד זמן קצר והנה משני העברים התנשאו צורים וכפים מכוסים יערות ברושים. ביניהם שטה האניה עד הגיעה לאמת-ים בהירה ושקופה, לא רחוק מאי עטוף יערות. זה היה „באר הארבאור“, אחד מנאות-הקיץ הנעימים במדינת מעהן שבאמריקה, לא רחוק מהגבול הקנדי. לא עברה עת רבה וכבר נאספו על החוף כל הקייטנים, שהתעוררו משנתם בגלל המאורע המצוין הזה, וכבר מהרו רבים להביא את מכונות-ההצלמה ולצלם את האניה הגרמנית הגדולה.

אחרי מלוי הכללים הפֿורמליים ביחס לשלטוני החוף, עזבנו את האניה, למען שבת במסע מיוחד ולנסוע לנויורק. עם הקפיטן פוללאק החלפנו לחיצת-כף חזקה, ובקריאה „תחי גרמניה“ נפרדנו איש מעל אחיו.

ה„קרונפרינצסה צעציליא“ עמדה על עוגנה ב„באר הרבאור“ עוד חודשים אחדים, אח"כ הובאה תחת חסותן של מחבלות אמריקניות לבוסטון, ששם היא נמצאת עד היום ומחכה לקץ המלחמה. עשרת מיליון הל"ש שנמצאו עליה נשלחו בחזרה לנויורק, למפח-נפשם של הבנקירים. משם נשלחו אח"כ בשיעורים אחדים לאנגליה דרך קנדה.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 110, 17 במאי 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

 

מסע בים בתור תרופה – 1900

Passengers_sitting_on_the_deck_of_SS_ORUNGAL,_c_1930_(8137042182)

על הסיפון, 1930. המקור: ויקישיתוף

מסע בים בתור תרופה.

הים הגדול, המים שאין להם סוף או המון מי המלח הרבים, שאנו רגילים לקראם בשם אוקיאנוס, הרבה בכל עת פעולתו על האדם. הכל חרדו מפניו ואימתו על כל בשר, ובכ"ז אהבוהו, נפש האדם נמשכה אליו בחבה. הסבה הראשונה, שהכריחה את האדם למסור נפשו לגלי הים השובבים והמסוכנים, היתה בודאי תאות הבצע. האדם שם נפשו בכפו לעבור ארחות ימים, להחליף תבואות ארץ זו בפרי ארץ אחרת, למען אסוף הון. גם אפשר, כי בשביל ציד הדגים נסה האדם בראשונה לעבור על פני הים. למצער מחליטים כן איזו חכמים, אשר בחנו את דרכי העמים הפראים באפריקה ובאוסטרליה. האדם מצא, כי הדגים ויתר תוצאות הים הם טובים למאכל וישימו לבם לחפש אחריהם בלב ים, אך באיזה אופן ימצא האדם מסלה על פני המים? לזאת השתמש בגזע עץ שראהו צף על פני הים, וישער כי טוב לרכוב עליו כעל סוס ביבשה. אח"כ נועץ לקצבו ולעשותו נבוב לשבת בתוך חללו. ובכך נבראה סורת-דוגה הראשונה בתבנית, שהשתמשו בה עוד העמים האדומים באמריקה הצפונית. אח"כ החלו לקשור שני גזרי עצים יחד ולעשותם כמין רפסודה. הכנענים והמצרים היו הראשונים, שעשו להם ספינות קלות ולבם מלאם להפליג בהן למרחקי ים.

המשורר העברי הקדמון שר על מסע הים: „יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה“.הוא ידע איפוא, כי נפלאות יביט האדם במסע על פני הים, ואמנם נפלאות מצאו בו גם חוקרי הטבע. בתמהון התפלאו על המלחים וחובלי הים, אשר למרות סבלם רעב, צמא וחסר-כל ועבדם עבודה קשה וחייהם תלויים להם מנגד בכל עת, היו כלם בריאים ושלמים ולא ידעו כל מחלה. מזה למדו, כי מסע על פני הים הוא מבריא את האדם ומחזקו. הים הוא איפא תרופה לנו האדם. היפוקראטס, הרופא המפואר הראשון ליונים, שחי ת' שנה לפני ספה"נ, היה רגיל ליעץ לחולים הדורשים עצתו לנסוע על הים להתרפא. אח"כ כאשר דבקו העמים בכל נפשם באמונה החדשה, חדלו לדרוש בתרופות, כי האמינו כי הדורש ברופאים הוא פושע בדתו, ע"כ נשכחה גם התרופה הבדוקה הזאת.

בימינו התחדשה חכמת הרפואה, במדה שרפתה האמונה בכח התרופה שבדת, והנה שבו הרופאים לשום לבם גם לתרופה אשר במסע בים. אבל דורנו הוא דור אוהב מדנים, דור אשר חרבות שניו ולשונו חץ שנון. באמור אחד דבר חכמה מוצא חכם אחר את עצמו מחויב להוכיח אולתו, ע"כ אין להחכמה השפעה רבה על בני האדם. כמעט החלו רופאים אחדים להוכיח, כי המסע בים מבריא את האדם, קמו אחרים ויענו כחשם בפניהם ויחליטו, כי המסע בים מבריא לכל היותר את צרור הכסף ולא את הגוף. וכוח ארוך גם בין הרופאים ויחלקו לשתי מפלגות. רוב הרופאים באנגליה ובאמריקה מחזיקים בשטת תרופת הים, ולדבריהם המסע בים הוא התרופה היותר טובה ביחוד לחולי העצבים,שנחלו מרוב התאמצות, לחולי הריאה בראשית התגלות המחלה, למקצת חליי הקיבה ולחליי כיס השתן ודומיהם, ורופאי אירופה רובם אומרים להפך: המסע בים מרע לחולים כאלה ויורידם שחת.

איך יפעל הים על החולים לדברי בעלי שטת-הים? גם איש הדיוט מוצא, כי בטילו בסורת דוגה על פני הים או בהתהלכו על חוף הים שעות אחדות מתעוררת בו תאות האכילה בחזקה. אויר הים יפעל איפא על כלי העכול, כי ימהרו לכלות מעשיהם וידרשו מהרה חמר חדש להפכו לבשר ודם; וכי כל הנוסע בים אוכל יותר מאשר על היבשה, הוא עובדה ידועה, ובעבור זה לבד יש ליעץ לחולים לעבור על הים. אבל חכמת הרפואה הרחיקה ללכת. היא בחנה את האויר אשר על פני הים ותמצא, כי בתוך מאה הין אויר הים נמצא גראן אחד מלח ושמץ יסוד היוד, במדה קטנה כל כך, אשר אין לשקלו במאזנים, וביוד הלא משתמשים הרבה לרפואות שונות. המלח מבַשם ומחנט את הבשר לבל ישחת. הן נדע, כי בשר ממולח יעמוד גם שנים רבות ולא ירקב, כי המלח ישמור אותו, לבד יגשו אליו תולעי הרקבון הקטנים הבלתי נראים מקטנם, ומה היא מחלת הריאה? הריאה נשחתה, כי באו אל תוכה תולעים מיקרובים ואוכלים ממנה והיא מרקיבה. לו יכלו למלוח את הריאה החולה, אז מתו כל המיקרובים והאדם הבריא מיד, ויען כי הדבר הזה אי אפשר הוא, ע"כ ימוג האדם מיום ליום עד שיכלה בשר הריאה וימות. ובנסוע החולה על הים וישאף אל ריאתו את האויר הצח המלח מלח, אז מעט מעט תמולח הריאה, המיקרובים יכלו והאדם חוזר לבריאותו. וכן הוא גם במתכת היוד. לא נקל הוא לתת לחולה את התרופה המסוכנה הזאת, וגם אם יתנוה אל פי החולה לא תקרב אל הריאה או אל המעיים במקום הצריך לה. אבל בשאוף האדם את אויר הים אל תוכו, אז יחדרו מלח ויוד אל חדרי הריאה ואל בשרה וירפאוה. מלבד זאת צח הוא אויר הים ועשיר בחמצן, היסוד היותר נחוץ לחיי האדם והבהמה, הרבה יותר מאשר במקומות היותר מבריאים על פני האדמה. גם ביער וגם בשדות איטליה וקולוראדו אין אויר טהור כל כך כמו על פני הים, ואין צריך לאמר, כי טוב אויר הים מאויר הערים, המשחת ונבאש מחמרים נרקבים שונים אשר בארץ. מדת החום והקור מתמידה על פני הים ואינה מתחלפת פתאם כמו על היבשה. כמה סובלים בני האדם החלשים מהשתנות מדת החום פתאום ומחוזק הקור והחום! על הים הטמפרטורה ממוזגת בכל עת. לעולם לא ירגיש שם האדם קור קשה מנשוא או חום מחליש ומיגע. בכל אופן לא יקרה שם לאולם, כי בערב ילך האדם לישון באויר של קיץ ובבקר יקום ועצמותיו תרעדנה מקור, כמו שיקרה לרוב ביבשה. לחולי הריאה נחוץ מאד, כי יהיו באויר המתמיד בחומו ולא יהיו צפויים לשנוי הטמפרטורה בכל עת.

בעלי שטת תרופת הים מרבים לספר מעשים, שהיו בחולים רבים וביחוד חולי הריאה, שעברו בים ויתרפאו ויבריאו. כן, למשל, נרפאה הקיסרית אלישבעת מאוסטריה ממחלת הריאה על פני הים ותשב בריאה ושלמה. אמת היא, כי היא נסעה בספינתה ותחי ששה חדשים רצופים על פני הים ולא כל אדם זוכה לזה. אבל מה שהיחיד לא יוכל – יוכל הצבור. הלא אפשר לבנות ספינות מיוחדות בכסף הצבור כמו שבונים בתי חולים, וכל חולי הריאה יתקבצו שמה ויעברו בים חדשים אחדים, כמו, למשל, מאירופה לאוסטרליה ומשם ישובו. מהם יתרפאו חולים רבים, שהיו נכונים לרדת שחת ביבשה. חולים אחרים יתחזקו ובכל אופן יארכו ימי חייהם מאשר ביבשה, ואם ימותו אחדים מהם, אות הוא, כי הם חולים, שאין תרופה למחלתם.

800px-Erzsebet_kiralyne_photo_Rabending

הקיסרית אליזבת, 1867. המקור: ויקישיתוף

במדה מרובה לא יצאה המחשבה הזאת אל הפעל, אבל במדה מצערה כבר נעשתה. לחברת „הצדקה סנט דזשונס גילד“ יש אזו ספינות מיוחדות לילדים חולים ובירחי הקיץ תאסוף אליהן ילדים חולים ותוליכם כל היום על פני לשון ניו-יורק. יש אשר תאסוף כאלפים ילדים יחד, ובהיות הילדים על הספינות, יבדקם רופא וירשום להם סמי תרופות והתרופות נעשות בבית המרקחת אשר על הספינה. יד החברה אינה משגת לעשות את החסד הגדול הזה במדה הדרושה, בניו-יורק לבד נמצאים בקיץ יותרת מעשרת אלפים ילדים חולים, ובכ"ז על הרבה ילדים להודות להחברה הזאת על חייהם, שהושבו להם במסע הים.

עתה נשמע מה בפי מתנגדי תרופת הים? גם המה לא יוכלו לכחש, כי אויר הים צח וטהור וכי במלח וביוד הנמצאים בו יש כדי לרפאות חולים. אבל הם מוצאים, כי תכונת ספינותינו רעה כל כך, עד שפעולתה תרע לחולה יותר ממה שמועיל האויר. ממסע העניים במדרגה השלישית אין לדבר. גם בספינה היותר טובה יכלאו הנוסעים העניים בחדרים צרים ונבאשים כחזירים, אין שם לא אויר ולא אור. ולרוב אין להם מקום לטיל על המכסה ומסע כזה ידכא את האדם החולה ויכריעו. גם הנוסעים במדרגה השנית יכלאו בחדרים קטנים וקודרים. הנוסע יסבול, ביחוד בימים הראשונים, ממחלת הים, וגם אם לא יחלה, לא יוכל להנות הרבה מאויר הים, כי על המכסה אין לשבת רק כאשר השמים בהירים והים שקט, וכמעט יחל הים לרעוש, אז אנוסים הנוסעים לבוא לחדריהם ולסגור את החלונות ולנוח על משכביהם או לשבת דומם ועצבים מקצר רוח. מלבד זאת ישחית הקיטור היוצא מן המכונה את האויר אשר סביב הספינה, עד אשר יחלה ממנו גם אדם בריא. הקיסרית אלישבעת מאוסטריה, שנרפאה במסע הים, לא נסעה בספינת-קיטור, כ"א בספינת-תרן, לבל תרגיש ריח המכונה. אבל בספינת-תרן לא יסעו אנשים רבים ונפש הנוסע תקצר מן הבטלה. מי שנסע בים יודע כי על הספינה קשה לאדם לחשוב מחשבות. הכחות הרוחנים באדם נחלשים ונעצרים מלחץ אויר הים ומתנועות ותנודות הספינה. הנוסע בים יחפוץ רק בשעשועים גופנים ובאין לו חברים רבים בדרכו להשתעשע עמם בשיחה, תקוץ נפשו מעמל הדרך ויחלה. ע"כ אין לדבר עוד מבנין ספינות לרפא חולים באויר הים. נוסף לזה תגדלנה הוצאות מסע כזה עד שרק עשיר גדול יוכל להשתמש בתרופה יקרה כזאת, כי על כל ספינת מסע פשוטה לקבל בה גם סחורה, כי בסחורה יש לבעל הספינה שכר טוב מאשר בבני אדם. אבל ספינת תרופה לא תוכל לקבל סחורה, כי לבית חולים יש די משא לצרכי החולים. ספינה כזאת צריכה להבנות בכל משטרי בתי החולים החדשים ומסע כזה ייקר מאד עד אשר גם עשירים פשוטים, שאינם בעלי מיליונים, לא תשיג ידם להרפאות באופן זה, ולבעלי מיליונים אחדים אין לבנות ספינות, כי הם יוכלו לשכור להם ספינה מיוחדת. מתנגדי תרופת הים מוכיחים איפא, כי אי אפשר להוציא את המחשבה לפעולת אדם. לרופא נקל לאמר לחולה: סע על הים ועשה כך וכך ותרפא, אבל עליו לדעת, אם יש לאל יד החולה לעשות כמצותו ואם מצא ספינה שיהיו בה האמצעים הנחוצים לתכליתו.

ניו-יורק,                     א. טעננבוים.


"המגיד", מס' 37, 13 בספטמבר 1900, עמ' 10; מס', 38, 20 בספטמבר 1900, עמ' 10. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

המסע באניות חברת האמבורג-אמריקה – 1905

SS_Deutschland_seen_near_New_York_in_1903

אנית הנוסעים "דויטשלנד" (Deutschland). המקור: ויקישיתוף

בעד וכנגד*.

(המסע באניות חברת האמבורג-אמריקה).

ב„איזראליטישעס פֿאמיליאנבלאטט“ אנו קוראים: בגליון 50 הבאנו בשם „הצפירה“ ידיעה, כי איזה מן הנוסעים שהפליגו בספינת הקיטור „מאָלטקע“ מהמבורג לאמריקא התאוננו על חסר מאכל כשר בספינה ההיא. מראש היינו מסופקים באמתת השמועה הזאת, אחרי אשר ידענו היטב את דיוק ההשגחה המעולה מצד שלטון בעלי הספינות בנידון זה. עתה הגיעונו מאת שלטון הפלגת הספינות הדברים האלה המקיימים באותות ובמופתים את דענו האמורה למעלה:

„זה כחצי שנה קבענו בבתי המבשלות אשר בכל אניה ואניה המפלגת מכאן לנויארק קלחת לבשול מאכלים כשרים בעד היהודים הנוסעים על מכסה האניה והננו דואגים לכלכלתם הנחוצה. בימים האחרונים, כאשר נתרבה מספר היהודים הנוסעים, עוד הוספנו שלמות בשמירת הכשרות והכנת המאכלים עפ"י דת ישראל. פרטי הדברים בנידון זה תוכל לשמוע מאת חברי העדה ההמבורגית, האדונים: הרמן גומפרץ ולעא מנדלזאן, אשר עזרו לנו בעצה ובפועל בהכנת הדברים הנחוצים, ויקבלו עליהם את ההשגחה על זה בתור באי כח הקהלה. ולפי אשר ידענו היטב, הפלגת אניותינו היא עתה היחידית המצטיינת בכשרות המאכלים ובכל הפרטים הנחוצים לרוח הנוסעים מבנ"י. הנהגת הכשרות, כל עוד ירבה מסר  נודדי ישראל, קבועה ומחייבת לא רק באניותינו, אך גם בבתי המקלט והמלון, ובראשם האכסניא הגדולה המכילה כאלף איש, שבה ימצאו מנוח כל נוסעי רוסיא עד הפליגם בים. גם על זאת דאגנו להכין במקומות הלינה האלה בתי תפלה בעד הנודדים היהודים. כל התקונים האלה נעשים מאתנו ברצון טוב, אם כי קשורים המה בהוצאות רבות, יען כי חושבים אנחנו חובה לעצמנו לעשות רצון נוסעינו בכל מנהגיהם, כפי היכלת האפשרית בחוג האניה המצומצם ובאופן שלא יבולע מזה לשאר הנוסעים. הנסיעה, אשר עליה סובבת השמועה שהובאה בהצפירה, עברה לפי עדות רב החובל והפקידים, בשלום ובמנוחה שלמה, ולא נשמעה שום תלונה וקובלנא מצד הנוסעים. האניה היתה מצוידת בכלים כשרים, דגים ומאכלי בשר וכו', עד כי אין להעלות על הדעת שום נטיה מדיני ישראל והפרת חק. לדאבון לבנו לא נוכל ברגע זה לגבות עדות בעל פה, יען אנית הקיטור נמצאות עתה בנויארק. ואם יש שמץ דבר בידיעה הזאת, הלא הוא רק זה, כי רוב הנוסעים היהודים לא חפצו גם לשמוע ע"ד מאכל כשר. וכבר קרה מקרה, אשר מארבעה עשר נוסעים יהודים משכו שלשה עשרה את ידיהם ממאכל כשר ורק אחד קבל על עצמו לאכול כדת. כמובן לא היה כדאי לבשל תבשיל מיוחד רק בעד נוסע אחד. האדון מנדלסזון, אשר שאלנוהו פשר דבר, באר לנו, כי יש בישראל, כמו בבעלי דתות אחרות, אדוקים בדת וחפשים בדעות המזלזלים בחקי הדת. מובן מאליו, כי אין לנו רשות להאכיל את נוסעינו מאכל כשר בעל כרחם. ובנוגע לכלכלה והספקת מזון לנוסעים, על זה יש השגחה מעולה מצד הממשלה, ולפני כל נסיעה בודקים פקידים הממונים לזה אם הוכן מזון וצידה כפי השעור הקצוב. אד. שטראָם בא-כח מסלת המבורג-אמריקה.

*) הרובריקא הזאת נועדת לברור שמועות וחדשות שונות שיש להן ערך צבורי.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 298, 10 בינואר 1905, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.