אחב"י

נוסעים סמויים מבני עמנו – 1914

מכתבים מאנגליה.

(מאת סופרינו המיוחדים)

לונדון.

[…]

– ארבעה מהגרים מרוסיה, שבאו לכאן מאודיסה באניה „לאנגארס“, הובאו אל בית –הדין בוויסטהיים, יען אשר התחבאו באניה בלי הסכמת הקאפיטאן ובעלי-האניה. המהגרים הם: אניקבורג וכהן, פועלים; אבראמוביץ – משרת, ואוקראן – חרש-מסגר. האניה נטענה תבואה באודיסה והפליגה לונדונה. כעבור שני ימים, כשהיתה האניה בלב-ים, רחוק מאודיסה, יצא אחד המתחבאים על מכסה האניה, וספר, כי הוא ועוד שלשה אנשים התחבאו בתוך אוצר הפחם שבאניה, וכולם חפצים לבוא לונדונה. בכל ימי נסיעתם היו עובדים באניה, אבל בעלי האניה הוציאו עליהם ארבע ליטראות ועשרה שילינגים. הבלש הילדי אמר, כי צריך עוד לעשות חקירה ודרישה בנוגע לכניסת המהגרים לאנגליה, ולעת-עתה הם עדין עצורים בבית-המשפט.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 35, 23 בפברואר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

פנקס יומי של נודד – 1904

The_Steerage_1907_Stieglitz

נוסעי המחלקה השלישית. צילום: אלפרד שטייגליץ, 1907. המקור: ויקישיתוף

פנקס יומי של נודד.

ד.

… זה עתה הרימה אניתנו את עגנה ותזז ממקומה. הים שוקט. הגלים מכים בו לאט לאט בלי כל שאון. צלצול הפעמון בשר לנו, כי תור ארוחת הצהרים הגיע. כל אחד מהנוסעים מהר לכבוש לו מקום נאות. השלחנות ערוכים לפי הטעם האשכנזי. המזון הנתון הוא על צד היותר טוב. גם אנחנו היהודים המדקדקים באיסור והיתר מצאנו לנו מאכלים נאותים. אצל כל שלחן עומדים משרתים הכן למלאות אחרי כל היוצא מפי הנוסעים. המה מתיחסים אל האחרונים ביראת הכבוד. הנסיעה במחלקה II בכלל היא עונג ממש. החדרים מנוקים תמיד ומיופים, המטות מוצעות בכרים וכסתות כדבעי, אורה בכל פנה. הרהיטים המקושטים והכלים הנאים מרחיבים את דעת הנוסע, עד כי יש אשר לפעמים הוא מדמה, כי בביתו הוא יושב. ביחוד בעת שהאניה מפליגה כיאות בלי רקודים וכרכורים, אז הוא שוכח, כי בדירת ארעי הוא יושב.

ירדתי לראות את שלום אחי דרי מטה. במחלקה זו החלה זה עתה שעת ארוחת הצהרים. התבוננתי אל המאכלים הגסים והמזוהמים וגועל נפש תקפני למראם. נדמה לי כאלו בטעות הגישו להנוסעים מאכלים שהוכנו לכתחילה בעד הולכי על ארבע… אולם בין המסובים בכנופיא זו מצאתי רק מעט יהודים. שאלתי אותם, אים המה שאר אחיהם. „היהודים הכשרים הללו, ענוני בלצון ובאיזה כעס מוסתר, עורכים להם „סדר“ מיוחד; אסטנסים המה ואינם יכולים לעַכל בשר בהמה בלי סירכא“… פניתי מהם בשאט נפש ואתור אחרי היהודים הנזהרים מפת בגם. מצאתי חבורה גדולה של יהודים יושבים על קרקע האניה ואוכלים תפוחי אדמה בלתי מקולפים, דגים מלוחים ופת קיבר.

„הזה הוא ה„מאכל הכשר“, אשר בעלי האניה מפרנסים אתכם בו“? שאלתי אותם. „גם זה הוא חסד גדול מהאדון רב החובל, אשר הואיל בטובו להרשות לנו את העונג הזה; בהיותנו בהמבורג הבטיח לנו לתת גם בשר, גם הרב שטערן ערב לנו, כי באניה ערוך תמחוי כשר בשביל היהודים, אך בבואנו הנה נוכחנו, כי „לא דובים ולא יער“, אין כאן מאכל כשר, כי אם סמית עינים ולא יותר“.

מה רב ההבדל בין המחלקה II למחלקה הזאת, דמיתי בלבי: בראשונה הכל טוב, הכל מתוקן, ופה, אהה, מה נורא המחזה! לא מקום משכן אנשים פה, כי אם מרבץ לבהמות; החלאה והזוהמא, האויר המעופש והמחניק עושים את הישיבה בה למסוכנה. תמה אני במה הפסידו כל כך הנוסעים במחלקה זו, הלא הסכום העודף שהנוסעים ממדרגה שניה משלמים הוא מצער מאד לפי הערך ומדוע איפא זכו הם להרחבה כזו והראשונים משוללים גם את צרכיהם ההכרחים?

… היום החמישי לישיבתי באניה. אתמול והיום כבר לא הלכתי אל השלחן לאכול. „הנענועים“ כבר החלו. מעת באה האניה ב„אוקינוס“ המירה את מהלכה השט והישר והיא עושָׁה קפיצות משונות. גלי המים הזידונים מכים בה בלי חשך והיא מתאבקת אתם ונלחמת על נפשה. התמורה הזאת הביאה תמורה גם במצבם של הנוסעים. שלשת הימים הראשונים היו עליזים ומבודחים; התאבון גבר אצלם והקיבה עשתה את תפקידה. אך ביום האתמול כבר סר מהרבה מהם הרוח העליז והמה יושבים עצובים על מכסה האניה ומתפרנסים רק באוירו של ים. אוכל תזהם נפשם.

והדברים אמורים רק בנוסעים ממחלקה II, אולם הנוסעים דרי מטה אינם מסתפקים בדברים המנוים למעלה בלבד… הם אינם יושבים בטל חלילה, המה מתעסקים ב„הקאה“ כדין וכדת. „מחלת הים“ ענוה היא והיא אוהבת להתחבר ביותר אל נחותי דרגא…

והסחי והחלאה מתרבים במדור התחתון והרצפה מלאה קיא צואה בלי מקום. והמשרתים האשכנזים חורקים שן ומקללים קללות נמרצות את ה„נפשות הנמבזות“ ואת ה„חזירים הארורים“ ואינם זזים ממקומם לנקותה.

ורב החובל והרופא? אמנם כן המה עושים את חובתם. על מכסה האניה במחלקה I ובמחלקה II המה מטילים כמעט כל היום והמה נגשים כפעם בפעם אל הנוסעים ופונים אליהם בשאלה: „ומה, השלום“? ביחוד המה מתיחסים בדאגה יתרה אל ה„מין היפה“ כלומר אל אלה אשר השם הזה הולמן באמת…

יהודי אחד רופא, נוסע אתנו במחלקה II והוא סר כפעם בפעם אל המחלקה השלישית לעין על החולים ולהמציא להם עזרה. הוא איש בעל מדות תרומיות. הנה הוא עומד וזועק חמס, לפני כנופיא של נוסעים, על העול הנעשה להאמללים דרי מטה; על אשר רב החובל והרופא, המנומסים לכאורה כל כך ולטוב לבם אין קץ וקצב, לא ישגיחו כלל על החולים השוכבים סרוחים על מטותיהם ומתכוצים מרב כאב. הנה יהודיה עם ששה ילדים הראה באצבעו ממעלה למטה על אשה אחת השוכבת על המכסה ומסביב לה מחנה קטנה של ילדים, זה כשני ימים אשר לא בא אל פיה אף מעט מים, גם הילדים לא טעמו כל אוכל; המחלה תקפתם בחוזק כל כך, עד כי פשוט בסכנה הם. מהראוי לתת להם איזה דבר בשביל לחזקם מעט, אך אין איש אשר ישים את לבו להם. הדר כבוד הרופא איננו משפיל את עצמו לרדת אל הדיוטא התחתונה“.

בתוך כך נגשו הרופא ורב החובל וכמנהגם קראו אל כל הכנופיא: „ומה השלום“? „אין שלום, ענה הרופא שלנו, בקול רועד ובכעס כבוש. ו„מה אתך, אדוני?“ שאלהו רב החובל. אי אין דבר לי שלום אך שם למטה ב„לול של תרנגולים“ נורא המצב. אנשים גועים ממש לעינינו ואין מושיט להם עזרה. רב החובל עקם את פניו ויפסיקהו באמצע דרשתו. „אל לך, אדוני, להתמרמר כל כך. אנחנו משגיחים גם שם. כמובן לשהות שם כל היום אי אפשר מפני הריח הרע הנודף מהנוסעים המזוהמים“…

כך הוא כבר המנהג באניה מכיון שאדם נוסע במחלקה III אין כדאי לטפל בו והוא מוקצה מחמת מיאוס…

נוסעים מנוסים אמרו לי, כי בכל זאת בברמן אין הדבר כך וההבדל בין המחלקה השניה להמחלקה השלישית לא גדול באופן כל כך מבהיל.

א. קפלן.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 220, 11 באוקטובר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הבארון רוטשילד בפטרבורג – 1898

חדשות.

בישראל – בארצנו. (הבארון רוטשילד בפטרבורג). ביום 5 (17) אוגוסט בשעה ½12 בצהרים הופיעה על יד החוף בפטרבורג בקרבת הגשר הניקולאיעווי על נהר הנעווא אנית קיטור קטנה ויפה ועליה מתנוסס דגל צי המלחמה של ממשלת אוסטריא, דגל בעל שלש ערוגות, שתים משני עבריו מצבע אדום בהיר ואחת באמצע מצבע לבן. לאניה שני תרנים וארובת עשן אחת. כבוא האניה נתנו לה אניות הצבא כבוד וגם היא השיבה כבוד. שם האניה היא „וועגליא“ ובה בא בעליה הבארון נתנאל רוטשילד מאוסטריא, הוא ובנו ושלשה קרובים. האניה נושאת דגל צי המלחמה האוסטרי בגלל אשר היא נחשבה אל צי המלכות אשר לקיסר אוסטריא. הבארון רוטשילד הוא איש גבה הגומה דק הבשר ואיננו הולך קוממיות וכל סמני יהירות אין בו. מתחת לאפיו שפם לא גדול וזקן עגול וקטן על לחיו. את הבאים לשחר את פניו לכבדם בשיח ושיג הוא משיב ריקם באמרו, כי הוא איננו איש יקר ערך ואיננו חפץ כי יושם אליו לב. באניה הבנויה ברוב פאר ויופי נמצאים 44 מלחים אחד מהם רב החובל וחמשה פקידים. מלבד המלחים, נמצאים באניה גם 11 משרתים וחמשה נוסעים. האניה באה לפטרבורג להתמהמה שם שבעת ימים ומשם יסע הבארון צרפתה. הבארון רוטשילד מבקר את רוסיא בפעם הראשונה בימי חייו.


"הצפירה", שנה עשרים וחמש, מס' 184, 26 באוגוסט 1898, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אלברט באלין וחברת האניות האמבורג-אמריקה – 1914

Imperator_(1912)_in_Altona

אנית הנוסעים "אימפרָטור", 1912. המקור: ויקישיתוף

באלין.

א.

על חוף נהר אולסטור היפה בהאמבורג נמשכת עין הרואה ביחוד אל בנין גדול הבנוי כולו מאבני-שיש גדולות. על דלתות שערו הגבוה מתנוססת הכתובת האשכנזית הזאת: „השדה שלו הוא – העולם“.

סיסמת-גאון זו שייכת לשלטון חברות האניות ההאמבורגיות-אמיריקאיות, שהדיריקציה שלו נמצאת בבית-השיש הנהדר הזה. זוהי סיסמת חברת-האניות המפורסמת, אשר אף כי הוא מוסד פרטי, רם ונשא הוא בעיני האשכנזים כצי-המלחמה הגרמני.

בגרמניה ישנם מוסדות פרטיים אחרים, הנחשבים להאשכנזים כדברים שבקדושת האומה. על הקדשים הלאומיים האלה נמנים, למשל, הדיריז'אבלים של ציפילין או בתי-חרשת הנשק של קרופ. הכל זוכרים עדיין את יובלו של קרופ, שנעשה לחגיגה לאומית, שהשתתפו בו כל מושלי-אשכנז עם הקיסר ווילהלם בראש. ובשנה שעברה, כשהאשים הדיפוטאט הסוציאליסטי ליבקניכט מעל במת הפרלמנט את סוכני החרשת של קרופ בעוון שוחד, אם כי בסכומים לא גדולים, לפקידי-הצבא הקונים נשק בשביל הממלכה, אז התנפלו בחוגים הנאציונאליסטיים והפאטריוטיים על הקטיגור הזה וקראו אחריו: „הוציאוהו ויענש!“…

גם מוסד חברת האניות ההאמבורגיות-אמיריקאיות, שנעשה לאחד מגדולי העסקים הקאפיטאליסטיים, כבוד שמו גדול לכל העם, אם כי לא באותו יחס ההערצה שמתיחסים בו אל הקבלן המספיק כלי-מ[ש]חית לעולם. בתור כלי-שרת ענקי להתרבות כבש המוסד הזה ביחד עם חברו הברימיני הלויד הגרמני הצפוני בשביל קשרי-היחוסים המסחריים והאנושיים-כלליים של אשכנז דרכים רחבים אל הארצות היותר רחוקות שבעולם. החברה ההאמבורגית-אמיריקאית, שנוסדה עוד בשנת 1847, בזמן שהתקיימו עדיין ספינות עשויות עץ ואניות-מפרש פשוטות, מקפת עתה במסלות אניותיה את כל כדור הארץ. כל הרחבה שנעשית בעסקי החברה הזאת, כל אניה גדולה חדשה הנוספת על הצי שלה, נחשבת כמפעל גדול בהפוליטיקה העולמית של גרמניה, המשמש ענין להקיסר ווילהלם להתגאות בו.

הנה גם עתה אנחנו קוראים בעתונים, כי ווילהלם השני מהר לנסוע להאמבורג להיות שם במעמד הורדת אנית-קיטור ענקית חדשה של החברה ההאמבורגית-האמיריקאית. האניה הזאת היא אחות שלישית להאניות הענקיות „אימפיראטור“ ו„פאטירלאנד“, שעוררו רעש כ"כ גדול בעולם.

לפני שתי שנים נזדמן גם לי לראות חזיון-פלא זה. אז הורידו אל הים את האניה „אימפיראטור“, שנבנה בבית-החרושת ההאמבורגי „וואולקאן“ ובתור הראשונה מטפוס שלשת ענקי-האוקינוס, שהחליטה החברה ההאמבורגית-האמיריקאית לבנות, יכולה היתה להחשב לאנית-הקיטור היותר גדולה שבעולם. במשך שלש שנים רצופות עסקו ששת אלפים איש בבנין האניה הזאת. ארכה – 276 מיטרים ורחבה – 30 מיטרים. מלבד המלחים ומשרתי האניה, שמספרם עולה לאלף איש, יש מקום באניה עוד לארבעת אלפים נפש. המהירות הבינונית של הנסיעה, שאניה זו מוכשרת אליה, היא קרוב ל-24 מילי-ים או 42 ווירסטאות בשעה.

אבל בעלי החברה ההאמבורגית ידעו יפה, כי אם יסתפקו רק בבנין אנית-קיטור אחת כזו, אז יהיו האמיריקאים המפונקים מחכים תמיד רק לבואה להשתמש בה לצורך מסעי-הטיול שלהם על פני ים אוקינוס. לפיכך החליטה לבנות במשך חמש שנים שלש אניות-ענק מטפוסה של ה„אימפיראטור“, ואמנם כעבור שתי שנים כבר נגמר בנין האניה „פאטירלאנד“, שארכה 200 מיטר ורחבה – 80 מיטר וחצי ויש בה מקום ל-5,250 נוסעים מלבד 1,200 מלחים ומשרתים. לפני חדש ימים עשתה אנית „פאטירלאנד“ את נסיעתה הראשונה לאמיריקה.

עוד העולם כולו נמצא תחת השפעת הרושם הכביר הראשון שעשה ענק-ים זה, והנה הורידו בימים האלה בהאמבורג אנית-קיטור שלישית ע"י אותה חברה. לאניה זו קרא הקיסר ווילהלם בשם „ביסמארק“. „ביסמארק“ היא ארוכה קצת מן „הפאטירלאנד“ ויש בה מקום ל-5850 נפש. לע"ע נגמר בנינה הכללי ועוד שנה אחת דרושה לתקונה ולשכלולה הגמור. בעזרת שלשת אניות-הענק האלה, שמחיר כל אחת עולה ל-35 מיליונים מארק, מקוה חברת-האניות ההאמבורגית לתפוש בידיה את כל הובלת האנשים והחפצים בשביל התערוכה העולמית העתידה להיות בשנת 1915 בסאן-פראנציסקה.

„לוזיטאניה“, „מאווריטאניה“, „טיטאניק“ האומללה ויתר אניות-הענק של החברות האנגליות באין הנה לעומת האניות הנזכרות של החברה ההאמבורגית. גם חברת הלויד הגרמני הצפוני, שיש לה אניות מופלאות כמו „וואשינגטון“, אינה יכולה להתחרות עם אחותה ההאמבורגית, אם כי בסוף שנה זו מתכוננת גם היא להוריד הימה אנית-ענק בשם „קולומבוס“.

בקונטרס שהוציאה החברה ההאמבורגית-האמיריקאית למטרת ריקלאמה יש ציור אחד ומתחתיו הכתובת הזאת: „אלמלי נפגש „קולומב“ עם „האימפראטור“. על הציור אנו רואים מתנשא למעלה ראש אניה ענקית מן הטפוס המושל בים עכשיו בזמננו, וללבה הכביר מחוברת ספינת-תורן קטנה שנסעו בה מגלי הארץ החדשה. מן הצד האחר – הוד פלא נורא תוצאת המיחניקה האנושית, ומצד שני ספינה מעולפת הוד תעמולה רומאנטית, שעתה היא יכולה להצטמצם באולם של מוזיאום, ושבאמת היא אביהם הקדמון של „האימפיראטור“, ה„פאטירלאנד“ ו„ביסמארק“.

HAPAG_PK-1911

מאניות חברת האמבורג-אמריקה, 1911. המקור: ויקישיתוף

ב.

בחלקי נפל האושר להמצא בין הקרואים שהוזמנו להשתתף בנסיעתה הראשונה של „הפאטירלאנד“. רשמי שני הימים ושני הלילות שבלינו בתאי-מסע שלא ידענו אותם קודם של מיליונירים ומיליארדירים ישארו חרותים לזמן רב בזכרון סופרי-העתונים שבחברתם עשיתי נסיעת-ים קטנה מקוקסטאפין עד חופי אנגליה.

אם להשוות את ה„אימפיראטור“ או את ה„פאטירלאנד“ לבית-מלון מן היותר מהודרים יהיה זה שווי באנאלי מאד. את הדבר הזה כבר אמרו לפני יותר מחמשים שנה ע"ד האניה “Great Eastern„ שהקדיש לה ז'ול ווירן את אחד מספוריו הפאנטאסטיים. אמנם מאז התפתח והתקדם בנין בתי-המלון במדה מרובה מאד. אני לוקח לי לאמת-המדה את בתי-המלון ממדרגה הראשונה הידועים לי בברלין כמו „אבלון“, „איספאלאנד“ ו„בריסטול“ והריני צריך להגיד, כי המלון „פאטירלאנד“ הצף על פני ים מצטיין מהם בהר תפארתו ושכיות סגולותיו בתענוגות בני-האדם. זהו לא בית-מלון אחד, כי אם שורה שלמה של בתי-מלון שונים, כמובן, זה מזה. אין זאת, כי רק לחברה זו אפשר לשכלל ברחבות יתרה מדורים לנוסעי המחלקה השניה והשלישית. אבל הם נמצאים בין שני צירים: בין המחלקה הרביעית, שנמצא בה המינימום של מה שנחוץ ובין המחלקה הראשונה שנמצא בה המאקסימום ממה שאפשר להשיג. בני ארצנו מן „התחום“ ואכרים הרבה שנסעו לאמיריקה לבקש להם עבודה לפי שעה שלמו במחיר המסע לניו-יורק רק שלשים רובל. יען כי הנסיעה הראשונה של האניה החדשה היתה קודם לזמן שנועד לה והיה צורך בדבר לקבץ נוסעים „בין המכסה“ במהירות ולעשות להם הנחות שונות. מחיר המסע בתא שנמסר ברשותי עולה עד לניו-יורק לסכום של אלף מארק. שכני היותר מאושר, האסטרונום המפורסם ומחולל התנועה המוסרית בגרמניה, הפרופסור הישיש בן 82 שנים ווילהלם פירסטיר – הנשיא המכובד של האגודה האשכנזית שנוסדה זה לא כבר להמצאת עזרה להאסירים הגולים הפוליטיים והכלואים בבתי-האסורים ברוסיה – לשכני זה ניתן מעון יותר מרווח עם תא מיוחד לאמבטי ועוד. הריני להעיר אגב אורחא, כי הישיש הנכבד הזה הוא אביו המאושר של האינז'יניר פירסטיר, שבנה את „הפאטירלאנד“. בשביל אנשים בעלי-משפחה ובעלי-מיליונים ישנם מעונות של חדרים אחדים לכל אחד עם שתי מחלקות לאמבטאות, עם מזוה, מעון למשרתים, אכסדרה מיוחדת המקושטת ציצים ופרחים ושחלונותיה הרחבים נשקפים אל הים. מחיר מעון שכזה באגף מיוחד הוא עשרת אלפים רובל, עם כל צרכי אכילה ושתיה, כמובן…

הנוסעים שבים איש איש לתא שלו רק לאחר חצות לילה. כל היום עובר בשאון החיים ובשעשועים שונים. על ה„פאטירלאנד“ כמו בברלין ישנם מעין „חיי-ליל“ מיוחדים. לא לחנם מוארת העיירה הצפה על פני המים ע"י 15,000 פנסים אליקטריים. דרך שבעת הקומות של ה„פאטירלאנד“ עוברות מכונות של העלאה ונמשכות מעלות המכוסות במרבדים רחבים ויקרי-המחיר. בלאבירינט זה של המכסות, הפרוזדורים, האצטבאות והרחבות המרובות והאולמים השונים אפשר למצוא דרך רק בעזרת מנהל. בדומה למה שנוהג ברחובות לונדון, צריך לשאול גם בה את הפקיד, המורה באצבעו את הדרך הקרובה ומוסיף על זה: „ושם תשוב ותשאל“, וכן הלאה… באולם-המאכל הנהדר, שאתה מבקר אותו שלש, ארבע פעמים ביום, יש מקום ל-750 איש. ומי שאינו רוצה להסתפק בארוחה הכללית באולם היפה הזה, ששם יושבים להן הנוסעים ברוחה לפני שלחנות עגולים קטנים, יכול בעד מחיר מיוחד לאכול בריסטוראן המיועד למרומי-העם של הפירמה הלונדונית המפורסמת „ריץ קארלטון“. אם רוצה אתה, עומדים לצרכיך גם קאביניטים מיוחדים, אם לא תוכל להתקיים בלעדיהם במשך ששת הימים שאתה עובר את האוקינוס.

בין ארוחה לארוחה בוודאי שתכנס לחדר גידול הפרחים, כדי לקחת משם שושנה לשימה בשולי מעילך. שושנים חיים מקשטים גם את המקום המיועד לך בחדר-המאכל. לפני ארוחת-הבוקר הראשונה או השניה אפשר לשחות באגן-מים רחב, לרחוץ באמבטי ששוטפים אליה מי-הים, להכנס לבית-מרחץ טורקי או רומאי, להתרגל בחלוץ-עצמות באולם המיוחד לעמלנות או להתעסק בכל מיני ספורט על המכסה העליון. מי שנזקק לצורך בריאותו לטיול, יודע, כי שלשה סבובי-עגול על המכסה הוא דרך של ווירסטה אחת. מעל המכסה אפשר להביט אל התהום הפתוחה של מחלקת המכונות, שבה דופק לבה של האניה בכח של 900,000 סוסים, או שאתה עומד ומתבונן להתכונה הרבה שבחרי-המבשלות, ששם מכינים מאכל לצרכם של חמשת אלפים נפש. הן במשך ששת ימי-המסע עומדים להאכל 45,000 לטראות בשר, 8,500 לטראות של בשר עוף וחיה, שמונת אלפים לטראות של דגים חיים, 48,000 ביצים, ועומדים להשתיה 12,000 בקבוקי יין, אדום ולבן, 5,100 בקבוקים של יין שאמפאניה, 2,200 בקבוקים ליקר וקוניאק, שלשים אלף צלוחיות שכר ו-15 אלף בקבוקי מי מיניראל… אני קראתי בשם רק מקצעות אחדים של צרכי הכלכלה המונחים במזוים המיוחדים שמשתרעות על שטח של 2,850 מיטרים מרובעים.

הרבה מצרכי-הכלכלה האלה נמכרים גם בתוך הנוסעים בין המכסה. המיוחשים הנוסעים במדרגה הראשונה עוברים לפעמים כדי להפיג את השעמום הבא מרוב תענוג, אל הציר שכנגד, מקשיבים לתיאבון לצלצלי זמרת ה„הארמוניקה“ של האכרים הרוסים, אל השיחות הסוערות של קבוצות המהגרים היהודים, מתבוננים אל הצעירים והצעירות המתנים אהבים בגלוי ומתחקים מתוך התעניינות מרובה לכל השאון והמהומה הבוקעים ועולים מתוך סביבת ההמון המנומר. בשעה השביעית או השמינית בערב מתחילים „הרחובות והככרות“ של האניה מתרוקנים, השאון הולך ושקט והחיים מצטמצמים ומתכנסים בפנים. עוד בשעת „ארוחת-הצהרים“ מקבלת המחלקה הראשונה עפ"י התכונה הרבה המתעוררת בה צורה של היכל מלכים והיא מגעת לגובה שלה באולמי הקונצירטים והמחולות.

החברים האשכנזים, שנמצאו אתי יחד ב„פאטירלאנד“ אמרו בדרך חדוד, כי לשלמות אושר החיים כלום חסר פה בלתי אם מסלת-ברזל עוברת על גג האניה וברכת-מים גדולה, שיהא אפשר לטייל בה בסירות. אחרים באו בתביעות יותר פשוטות. הללו שאלו: וכי אי-אפשר להעמיד ביליארד באולם-העשון היפה? הלא, כנראה, אין שום גל יכול להוציא את האניות האלו משווי-המשקל שלהן.

Albert_Ballin_2

 אלברט באלין. המקור: ויקישיתוף

ג.

הסיסמה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית שרשמתי בתחלת מאמרי: „מיין פעלד איזט די וועלט“, קשורה קשר אמיץ באדם המופלא העומד עתה בראש המפעל הגראנדיוזי הזה. אם אפשר לאמר בנוגע להגיניראל-אדמיראל טירפיץ כי הוא שהרים את צי-המלחמה הגרמני אל הגובה האפשרי, אפשר להחליט בוודאות לא פחותה מזו בנוגע להגיניראל-דיריקטור של חברת-האניות ההאמבורגית, באלין, כי הוא יצר את צי-המסחר של גרמניה. ההיסטוריה של הממלכה הגרמנית מזכרת כבר עכשיו בין גדולי יוצריה מתוך יחס של כבוד ותהלה מיוחד את היהודי ההאמבורגי הצנוע, המסלק את עצמו הסתלקות גמורה מכל תארי-כבוד והצטיינויות ומשרות וכהונות היותר גדולות וחשובות, אבל לא הסתלק רק מעבודתו. בכל פעם שחפץ הקיסר ווילהילם למנות את באלין למיניסטר או לצרף אל שמו הכנוי „פון“ הניתן לאצילים או למנות אותו לחבר בית-האדונים, השתמט באלין מן הכבוד הגדול הזה וענה: „אין מקומי מכירני בסביבה הביוראקראטית; פה בהאמבורג אני מקוה לפעול לטובת המולדת בתועלת יותר מרובה מאשר בלשכות-הסופרים של רחוב ווילהילם בברלין“. ורק תשורה אחת נאות לקבל מאת ידידו המושל – תמונתו הפוטוגראפית של הקיסר וכתובים עליה בעצם ידו דברי-הקדשה אלו: „לחלוץ החכם הרואה את הנולד והשקדן שאין דומה לו של המסחר והאיקספורט שלנו“.

זהו תואר-הכבוד היחיד שמתגאה בו באלין יותר מאשר בשם אציל, רם-המעלה, סטאטס-סיקריטאר, יועץ-סתרים ועוד מן ה„טיטולים“ האלה, שנכון האשכנזי למסור את נפשו עליהם.

אלבירט באלין הוא בנו של סוכן האמבורגי בינוני לעניני הגרה. הוא נתגדל באותה הפרופיסיה, שעל ידה נתפרסם בהמשך הזמן בכל העולם. כמנהג הישן של המקום נסע בעודו עלם לשנים אחדות לאנגליה להתרגל שם בתורת-המסחר. הצעיר ההאמבורגי הרבה לשקוד על למוד מסחר הים מכל צדדיו, וביחוד את ענין משלוח המהגרים, שנעשה למקור של זהב לחברות האניות הטראנס-אנטלאנטיות. בשוב באלין לארצו קבל משרה בחברת האניות “Carre Line„ ובה הוטלה עליו החובה הבלתי-נעימה ללוות עד להאמבורג את קבוצת המהגרים ולהביא אותם שם לאניות הולכות אל מעבר לים אוקינוס. לא ארכו הימים ואדוני באלין הכירו בכשרון האורגאניזאטורי שלו וחריצות עבודתו ונוכחו, כי ראוי הוא למשרה יותר חשובה. אז הפקידו אותו למנהל את כל עניני ההגרה. בעת ההיא היה רק בן עשרים וחמש שנים. כעבור זמן מעט התבוננה החברה ההאמבורגית-אמיריקאית, כי חברת-האניות Carre Line תופסת מסבות בלתי מובנות לה את המקום היותר חשוב במקצוע ההגרה. כמו יד נעלה מעוררת את המהגרים יוצאי אירופה המזרחית והדרומית לבוא בהמוניהם אל האניות הקטנות השייכות להחברה המתחרה אתה. לאחר חקירה ודרישה בדבר נתברר, כי הגורם למפעל-הקסם הזה הוא „איזה באלין“, אשר עלתה בידו לפרוש רשת שלמה של סוכנויות להגרה ברוסיה, אוסטריה ואיטליה. כדי להפטר מן הקונקורינציה הזאת לא נשארה דרך אחרת בלתי אם לקנות בשלימותה את חברת ה-Carre Line. בשנת 1886 עברה החברה הזאת לרשותה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית ואתה עבר אליה גם באלין. הפרחת מצבה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית מתחלת מן העת, שקרבה לעבודתה את האיש הצעיר, שהיתה לו השפעה כל-כך עצומה על שוק-ההגרה.

הרי בזה לדוגמה מספרים אחדים האומרים הרבה. בשנת 1886, כשנכנס באלין לעבוד בחברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית, עלה סכום ההון שלה 15 מיליונים מארק, הרווח הנקי שלה היה אז מיליון וחצי מיליון, ובשנת 1912 עלה ל-56 מיליונים וחצי מיליון מארק. בשנת בשנת 1886 קשט הדגל הלבן הכחול של החברה רק 25 אניות נוסעות בים אוקינוס, ועתה הוא מנפנף על 180 אניות. עד תקופת באלין הכילו כל האניות השייכות להחברה 60 אלף טונים ובקיץ שנת 1911 עשתה את נסיעתה לאמיריקה האניה „אימפיראטור“ המפורסמת הכוללת בעצמה יותר מ-50 אלף טונים. בעת הזאת נכנסו להצי השייך להחברה ההאמבורגית-אמיריקאית – ביחד עם אניות-העזרה – 440 אניות הכוללות מיליון וחצי מיליון טונים, ובאופן זה הוא שקול כנגד ציי-המסחר של עשר ממלכות אירופאיות.

אניותיו של באלין עוברות את הים בחמשים נתיבות.

כשנכנס באלין לחברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית עם מספר קטן של אניות-הגרה, הביא בעת ההיא אתו הצעות ותכניות גדולות ומעובדות, שבהמשך הזמן עשו שם תהלה לצי-המסחר האשכנזי. האצילים ההאנזיים, שנמנו בין חברי הועד הסדרני של החברה, התיחסו בתחלה בחוסר אמון אל הצעותיו הדמיוניות של סגן הדיריקטור. אבל מעט, מעט התחילו הזקנים מתרגשים ומתפעלים מן הרצון הכביר והאיניציאטיבה העשירה ומרץ-הברזל של חברם הצעיר. הם ראו, כי יש בו כל הכשרונות הראוים להיות להם למנהל ונתנו לו כר נרחב ובלתי-מוגבל לעבודתו. בשנת 1900 נעשה להגיניראל-דיריקטור של חברת-האניות כולה.

ומלך זה בלי-עטרה של הריפובליקה ההאמבורגית, אם הורשה להשתמש במבטא פאראדוקסאלי זה, הוכר עתה הכרה כללית לראש נסיכי האניות בעולם כולו. הוא בונה את האניות היותר גדולות בבתי-החרשת שלו עצמו, ואינו מניח מידו, בלי להשתמש בה, שום אידיאה חדשה במיחניקה של בנין אניות. בלעדיו אין נעשה דבר קטן וגדול בפוליטיקה של מסע האניות שבכל הארצות.

עתה פתוחות לפניו כל הדלתות. אבל את באלין אפשר לראות רק לעתים רחוקות מאד בחברת בני-האדם. הוא עובד מופלא במינו, הוא היותר חרוץ בין המון הדיריקטורים הסרים למשמעתו. הקיסר שבא לעתים קרובות להאמבורג אינו עוזב מעולם את העיר הזאת בלי לבקר את באלין בהיכל אשר מחוץ לעיר ובלי להביע לו בכל פעם את תודתו ורחשי הכבוד שהוא רוחש לו. יש אשר מתוך האריסטוקראטיה הקדמונית נשמע איזה מבטא של אי-רצון ביחס אל הקיסר ווילהלם, שהוא מחזיק לעין כל בקשרי ברית ידידות עם איש המתגאה במוצאו היהודי.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 141, 5 ביולי 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הבארון רוטשילד ואניתו בפטרבורג – 1896

אל חוף הנעווא בעיר הבירה פטרבורג על יד הגשר הניקאלאיעווי באה ותשלך עוגן אנית קיטור אחת לא גדולה במדתה, אניה צרפתית Heros שמה, והיא אנית הבארון מ. רוטשילד מפאריז. למכה"ע הפטרבורגים נתנה האניה הזאת ענין רב לענות בו ורבות יכתבו על אדות תבנית האניה, תבנית חדריה פנימה, תבנית כל כליה, תארה מחוץ וגם על אדות האורחים הנוסעים בה יכתבו, ואולם העיקר חסר מן הספר: את בעל האניה – את הבארון רוטשילד לא ראו עיניהם.

– „איש לא כביר לימים, כבן ארבעים ושתים או ארבעים ושלש, גלוח הזקן, ורק שפם קטן יתנוסס על פניו. איש יפה תואר ויפה מראה“ – זאת היא תמונת הבארון רוטשילד לפי דברת סופר אחד.

– „הבארון רוטשילד – כותב סופר אחר – הוא איש גבה הקומה, בריא בשר, פניו הרחבים מוקפים שערות זקנו הארוך והעגול, אשר יתן לו תואר פני איש רוסיא מלידה“.

מי משני הסופרים האלה המכחישים זה את זה ידבר גבוהה ומי יכזב? – לחקרי לב פתרונים…

האניה Heros היא אנית קיטור בנויה תחתים ושנים, שקועה במים בעומק 36 אצבעות. מלאכת האניה היא בטוב טעם וחין ערך אף כי לא ביקר. על התרן יתנוסס דגל צרפת.

על מכסה האניה מלמעלה שורר נקיון מאד נעלה. על זנב האניה מלמעלה עומד כלוב קטן ובו סגור דוב בן ששה ירחים אהוב הבארון. על התרנים יקפץ קוף אחד עלז תמיד. על אחד התרנים יתנוסס דגל צהוב ועליו סמל נפלא.

אחד הסופרים אשר בא לבקר את האניה פנימה יספר לאמר:

„עליתי בשלבים העולים מן החוף אל האניה ובבואי אל המדרגה אשר משם יכולתי לראות את מכסה האניה הגדתי לאחד המלחים, כי הנני מבקש רשיון לראות את האניה פנימה ואתן על ידו את כרטיסי.

– הנני ממהר להודיע את רב החובל והוא יציע את בקשתך אדוני לפני הבארון. ואתה אדוני חכה נא פה.

– אתה אומר לחכות פה, ואיה אחכה?

– פה על השלבים… בלי רשיון מיוחד מאת הבארון לא יבוא איש זר על מכסה האניה…

באין עצה אחרת הייתי מוכרח לחכות על הרשיון ואעמוד על השלבים.

המלח הלך לו להציע את בקשתי לפני רב החובל ואנכי נשארתי על מקומי ואחל להתבונן אל מראה האניה מחוץ. ויהי בעמדי בה והנה מחזה מרהיב עין לנגדי: שלשה סריסים ממשרתי הבארון הולכים על מכסה האניה ויורדים בשלבים אל חדריה פנימה. הסריסים לבושים מדים קצרים בעלי צבע אמוץ, ורגליהם מכוסו באנפלאות וסנדלים יפים. אחד מהם נושא בידיו טס כסף ועליו כלי מקטרת של זהב וארגז מלא סיגארים; השני נושא גם הוא טס כסף ועליו מיחם של קאפע ושני כוסות יאפאנים למשתה קאפע; השלישי – בקבוקי זכוכית יפים מהודרים בצבעי פרחים מרהיבי עין.

מראה פני הסריסים המגולחים גלוח נקי ויפה נהדר מאד, ולכתם ברגש הוסיפה לוית חן למראיהם. הליכתם ברגש דמתה לי להליכת אנשים לדבר מצוה גדולה או לראות פני קדוש.

הבארון לא קבל את הבאים לראיון, ואולם נתן רשיון לראות את האניה ולבוא אל חדריה פנימה.

ובכן באתי אל תוך האניה ואבוא אל החדר הראשון. החדר בנוי מעץ אדום וזכוכית מלוטשת, והוא נחצה לשתי מחלקות, האחת היא לשכת הארוחה, והיא גם לשכת הקטרת, והשנית היא לשכת העבודה. שתי הלשכות האלה וכליהן ערוכים בטוב טעם ויופי, אף כי לא יצטיינו בשכיות החמדה וכל יקר. בלשכת המשתה עומדת ספה אחת, כסאות אחדים מכוסים אטון משי אדום, כסא מרובע מכוסה מטפחת סאמוט, ומצע יקר יכסה את הרצפה. מצע כזה יכסה גם רצפת לשכת העבודה; בלשכה הזאת עומד שלחן הכתיבה, ארונות אחדים של ספרים, וגם מערכת כתבים שונים. בכלל תהיה הלשכה הזאת לשכת עבודה ומעשה לכל פרטיה.

באחת פנות לשכת האוכל עומדת קבוצת מקלות דקים. לרוב המקלות ידות של זהב ותבנית כל אחת הידות שונה מרעותה, מקצתן הן בעלות צבעים יפים וקצתן משובצות אבני יקר, נופך ספיר ויהלום…

מן הלשכות האלה ירדתי אל המכפלה התחתונה אשר שם חדר משכב הבארון, המלחתחה וחדרי מושב רעיו הנוסעים אתו.

אל המכפלה הזאת ירדתי בשלבים רחבים ואבוא באכסדרה רחבה, אשר מעברה השמאלי חדר משכב הבארון ומימין לשכת הכבוד.

חדר המשכב הוא כשכית חמדה תאוה לעינים. הקירות והספון רפודים במטוה דק אש עינו כעין צבע השושנה, והוא דומה יותר לחדר מלתחה ותכשיטי אשר מאשר לחדר משכב גבר. על יד הקיר מתחת לחפת כבוד של אטון יקר עומדת ספה, אשר תהיה בלילה למטה. אצל הספה הזאת על הקיר מעבר מזה תלוים: שעון של מכות יקרה, חצוצרה ומנורות אחדות למאור איליקטרון, ומעבר מזה מעל לשלחן קטן יתנוססו בקיר תשעה כפתורים אשר יכו בפעמונים של איליקטרון והם יתנו אות לכל חלקי האניה ופקידיה לעת הצרך. רצפת חדר המשכב רפודה במרבד רך, גם כל כלי הבית אשר בחדר מצופים אטון רך. באמצע החדר שלחן עגול, ועל יד הקיר ממול לפתח החדר ארון המלבושים.   (סוף יבוא)


(סוף מגליון 152).

מחדר המשכב באתי במבוא פתוח אל חדר המלתחה. בחדר הזה מלבד כיור לרחצה וכל כליו לצרכי הרחיצה בכל דקדוקיה, תלויות על הקיר מראות אחדות, וגם אמבטי עומד שם. האמבטי והכיור הם של חרס ויפה וצעצועים יפים עליהם.

יצאתי מחדר המלתחה וחדר המשכב ואבוא אל לשכת הכבוד. הלשכה הזאת היא נהדרה מאד. קירותיה מכוסים מרבדים יקרים אשר עינם כעין עצי זית, הרצפה מכוסה במצע יקר בעל צבע כהה מעט מצבע המרבדים המכסים את הקירות. כלי הבית הם של צבע מתכות. כבואי הלשכתה הרהיב עיני מראה הפרחים והשושנים אר מלאו את הלשכה הזאת, ויתנו ריח טוב באפי. הפרחים והשושנים ערוכים בצרורות יפים ונתונים בקערות יפות, ובפנות הלשכה נפוצים פרחים ושושנים בעליהם הירוקים. סוף דבר אל כל אשר כוננתי מבטי עיני ראיתי אך פרחים ושושנים.

האיש אשר הוליכני בחדרי האניה הגיד לי, כי הפרחים והשושנים המה חמדת הבארון ושעשועיו תמיד, וכל אחוזות הבארון היו לגני פרחי חמד אלה. על קירות הלשכה תלויות מפות במסגרות נהדרות, מעשי צעצועים. מראה כלי הבית אשר בלשכה ויפעת חמדת השושנים והפרחים מרנין את הלב.

מן הלשכה הזאת הוליכני האיש המלוה אותי אל האכסדרה ומשם הביאני אל חדרי מושב רעי הבארון הנוסעים עמו בדרך. החדרים הם קטנים ויפים. קירותיהם מכוסים בעץ חלק למשעי ורצפתם רפודה במרבדים, על הספון מלמעלה תלויות מנורות מאור האיליקטרון. בכל אחד החדרים ספה אחת אשר בלילה תהיה למטה, כיור לרחצה ושלחן הכתיבה.

זאת היא תבנית האניה פנימה, תבנית חדריה, לשכותיה וכל כליהם. ומראה האניה מלמעלה מצטיין ברוב הנקיון והטהרה השוררים עליה. לכל כלי האניה מחוץ, כלי העץ, כלי הנחשת וכלי הברזל ברק הנקיון…

על מכסה האניה מאחור עומדים שני כלי תותח גדולים. האיש המלוה אותי בדרכי הגיד לי, כי כלי התותח האלה ישמיעו קול רעמם בעת ארוחת הצהרים ברגעי משתה היין לעת אשר ישאו רעי הבארון כוסות של ברכה לחיי הבארון.

– מה מחיר האניה הזאת? – שאלתי את האיש הצרפתי בטרם אפרד ממנו.

– מיליון וחמש מאות אלף פראנק.

– הבצרפת נבנתה האניה הזאת?

– לא, באנגליא, באחד בתי החרשת בלונדון.

– מה מטרת בוא הבארון לרוסיא? הוספתי לשאול.

– הבארון בא הלום עם רעיו לראות את שלום הארץ אשר יחבבנה תמיד. בעוד ימי מספר יסע הבארון ואחזת מרעיו מזה למאסקוי ומשם לניזני-נאווגאראד לראות את המערכה, ומניזני יסע לבאקו לראות את מקורות הנפט הקרובים אל לבו בגלל עסקיו שם. לע"ע הוא מבקר את העיר פטרבורג וגלילותיה.

– האם יושב הבארון פה באניתו?

– כן. הוא חפץ לבוא אל בית מלון בפטרבורג, ואך למען המעיט בהוצאות בחר לשבת באניתו.

– היכול אתה לספר לי דבר מה על אדות הליכות הבארון ותכונות רוחו?

– יכול אני להגיד לך רק דברים אחדים, כי הבארון יקום ממשכבו בבוקר בבוקר בשעה 7, וטייל על מכסה האניה שתי שעות, אחרי כן יבוא אל לשכת עבודתו לעבוד עבודה. ארוחת הבקר, ארוחת הצהרים וארוחת הערב לא תקחנה רגעים הרבה מעתותיו המקודשות לעבודה ומעשה.

– הישרה ארץ רוסיא בעיני הבארון?

– כפי אשר אדע הרנינה הארץ הזאת את לבו. אך…

– ומה אך?

– אך כתבי הבקשות הרבות אשר יריצו אליו מכל עברים לדרוש מאתו עזרה ותמיכה הלאו את רוח הבארון, כי היו עליו למעמסה. הן אמנם הוא מלא ימלא את רוב הבקשות ההן כפי יכלתו, ואולם יש גם בקשות אשר למרות חפצו איננו יכול לעשותן והן הנה הלאוהו.

– האוהב אדונך לעשות טוב וחסד?

– אמנם כן, וגם לא אחת ושתים קרה לו, כי אנשי בצע רמו אותו ויקחו מאתו כסף לשם צדקה וחסד שלא היו ולא נבראו. ואולם אין לכחד, כי עפ"י רוב יודע הבארון איך להחלץ מלפני בעלי בקשות כאלה בדרך כבוד…


"הצפירה", שנה עשרים ושלוש, מס' 152, 21 ביולי 1896, עמ' 3; מס' 153, 22 ביולי 1896, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הבארון עדמונד רוטשילד ביפו – 1899

Jaffa_lighthouse_c1900.jpg

המגדלור של יפו, 1900 לערך. המקור: ויקישיתוף

הבארון עדמונד רוטשילד בא"י.

(דין וחשבון מאת סופרנו המיוחד).

יפו ט"ו שבט. סוף סוף זכינו לקבל פני האורח הגדול אשר צפינו אליו. הנדיב הגדול אבי המושבות בא"י הבארון עדמונד רוטשילד הופיע יום תמול בשערי עירנו.

עוד מיום ג' שבוע זה חכה מר חזן פקיד מושב רל"צ לבוא אדונו וילן בלילה ההוא בעיר, כי ע"פ ידיעה תלגרפֿית מאלכסנדריא היתה האניה צריכה לבוא ביום ג' אכן התאחרה בדרך וביום ד' אחרי חצי היום נראתה האניה הלבנה הולכת ובאה.

כבר ידענו, כי אניתו של אורחנו זה צבועה לבן ועל התרן נס בעל ג' מראות: שחור לבן ואדום – כתבנית דגל ממשלת צרפת ועל הנס מרוקמים כוכבים, ובהראה האניה ממרחק ידעו הכל כי אנית הנדיב היא, וימהר העם אל החוף, וידים רבות היו עסוקות שם מטעם הממשלה לפנות הסחורות הרבות הצבורות במעברה, ושר השוטרים ושוטריו, ושר הפוליציי וסגניו עמדו על יד החוף ויקבלו את  האורח בכבוד.

בוא בא הנדיב באניתו הוא עם זוגתו, אכן היא לא ירדה ביום ההוא ותשאר באניה, וירד הנדיב לבדו באניתו הקטנה ויקבל אצל אניתו הגדולה את מר חזן ויושיבהו לימינו ויעלו היבשה.

ובהגיעם אל המקום שמשם תוכלנה העגלות ללכת וישבו בעגלה וילכו ישר לבקר פני מושל עירנו – אשר הופקד בתלגרמא מהפחה לחלק כבוד להאורח – ושם העמדה בביאה שורת אנשי הצבא מזה ומזה, ובעבור האורח בתוך הרימו קני הרובה לאות כבוד. ויתמהמה שמה כעשר רגעים, ויסע ל„ראשון לציון“ ויבקר שם היקב ויקבל כבוד מבני המושבה ויחזור ללון באניה, ושם בא אליו מושל עירנו וישלב לו בקור בכבוד גדול, וגם מהרוכבים בסוסים מבני המושבה רל"צ, אשר התחרו במרוצת הסוסים לפני האורח בבואו במושבה, גם הם נלוו אליו ויעלו אל האניה. והיום בבקר עלה אורחנו היבשה וילך למושב פתח תקוה, ואחרי שעות אחדות באה אשת פקיד מושב פ"ת הנה ובלוית מר קאמיניץ עלתה לאנית הנדיב ותוריד את הגברת  ותסענה לפתח תקוה.

מקצר אני, כי רגעי הפוסט ספורים. במכתב הבא – יום ב' הבא – אאריך יותר ואספר הכל בפרוטרוט.


(מגליון 24)

מטעם הממשלה נשלחו להחוף שר השוטרים, שרי הפוליציי ושוטרים לקבל האורח, וידים רבות עמלו לפנות החצר והקרפף שעל החוף להיות חן המקום על עובריו, ובי"כ וכה והאניה עמדה, ואניות קטור קטנה הורדה מהאניה ובה הנדיב. ותסבב האניה הלוך ושוב עדי גשת אליה האניה הקטנה המובלה ע"י מלחים במשוטים, אשר בה  ישב מר חזן, ואחרי ברכת השלום הורדה מהאניה אנית משוט קטנה וישב בה הנדיב ומר חזן, וחובלי האניה החזיקו משוט ובראשם ראש החובלים וילכו ויבאו אל החוף.

ופקיד החוף והרופא המפקד על בקור האניות לא חכו עד בא ראש החובלים אליו ותעודתו בידו, כדרכם תמיד, רק הקדימו ללכת גם הם באניות משוט ויקבלו התעודות בדרך, למען לא יהיה כל עכוב בשעת העליה.

והגברת לא ירדה, כי היתה עמלה מהנסיעה, ותשאר היא באניה. ויעל הנדיב על החוף ויקבלו פניו שרי הממשלה הנועדים שם, והשוטרים מפנים לו דרך. וילך רגלי ואמבוהה גדולה אחריו עד בואו אל קצה שוק החוף מקום תוכלנה העגלות ללכת, ושם חכתה לו עגלת הפקידות ממושב רל"צ וישב בה, הוא ומר חזן, ויסעו לבית מועצות הממשלה לבקר שם את מושל עירנו אשר חכה שם, ובמבוא הארמון העמדו שוטרים מזה ומזה וקני רובים בידם ובעבור עליהם האורח חלקו לו כבוד שרים, ויעל אל המושל ויקובל שם בכבוד ואחרי התמהמהו שם כרבע שעה ירד ויעל על העגלה ויסע בלוית מר חזן אל מושב „ראשון לציון“, והמושל שלח שלשה מחיל הרוכבים ללותו על דרכו עד בואו „ראשונה“.

[…]


"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 24, 9 בפברואר 1899, עמ' 2; מס' 25, 10 בפברואר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

בכיה לדורות – 1912

452px-Rosalie_Ida_Blun_Straus

 איזידור ואידא שטראוס. המקור: ויקישיתוף

מכתב מאמריקה.

ניו-יורק. רוצה אני לרשום בזה את הרושם, שעשה עלינו אסון הספינה הענקית „טיטאניק“. השמועה הראשונה על אדות האסון הגיעה אלינו ביום ב' תזריע ודבר ברור מהנעשה לא ידענו עד בקרו של יום ו', כאשר באו לניו-יורק הפליטים המעטים. כלנו הרגשנו, כי איזה אסון נורא מאד אירע, כי השמועות באו בתכופות והכחישו זא"ז. מיד אחרי בוא השמועה הראשונה נהפכה פני העיר, אדם כי הלך ברחוב נדמה לו, כי פרחה נשמת העיר ויושביה, בני העיר יראו לשאוף אויר ולהשמיע קול, כלם נפלו פניהם, חדל הצחוק, חלפה העליזות, נאלמה שירת הלילה בבתי החזיון, כלם היו אבלים וחפויי-ראש, כלם בלי הבדל, צעירים וזקנים וחכו בכליון עינים ובנשימה עצורה לאיזו שמועה ברורה. העתונים הוצאו עשרים הוצאות ויותר מדי יום ביומו, הוצאה מיוחדת לכל שמועה חדשה, וכל העיר התנפלה על כל הוצאה בתיאבון של פראים. וכאשר בסוף השבוע התחילו באות שמועות ברורות, נעשתה העיר לעמק בכי, אנשים ונשים בכו, כל יושבי העיר הענקית התאחדו אז ברגש אחד, כלם נדמו לאחים ואחיות, אשר אבדו כל היקר להם, כלם היו שרויים בצער אלם ולא יכלו להוציא הגה מפיהם כאוננים, רק העינים תעו הנה והנה והביטו במבט מפחיד וקורע את הלב. לשוא עמל סופר לתאר את המחזה הנורא. אשים בעלי קומה וגבורה נחבאו בפנות מרכבות החשמל וכסו פניהם להעלים דמעותיהם הזולגות. והנשים!

גודל האסון יכולים להרגיש רק אלה, אשר ידעו את הנטבעים בחיים, ואנו יושבי ניו-יורק ידענום. גדולים היו האנשים לא רק במיתתם, כי-אם גם בחייהם ושמם היה נשא על שפת כל איש באמריקה. המה היו סוחרים אנשי שם, אמנים מומחים, עתונאים, ציירים, פוסלים וסתם גדולי הדור, אשר אמריקה התפארה בהם. בתוכם היו גם יהודים מפוארים והגדול שבהם הוא הנדיב הגדול, אביר הצדקה היהודית איזידור שטרויס ואשתו הצדקנית אידא. משפחת שטרויס גדולה ומכובדה באשכנז ובאמריקה, כלם עוסקים בצרכי הצבור באמונה ומקדישים עשרם וכשרונם לטובת קשי-יום. כלם אנשים חרוצים בעלי שכל נעלה, תמימים וישרים והנטבע היה ראש המשפחה, גדול הגדולים, המיעץ והמנהל, כי הוא עלה על כלם בשכלו הזך ובידיעותיו הרחבות ובלבו הטוב. נדיבותו היתה למשל בארץ. אין לך מוסד יהודי, שהנטבע לא היה בין תומכיו או מנהליו. וביחוד הרבה לעשות טוב ברבע היהודי לטובת המהגרים, שאינם יודעים עוד בין ימינם לשמאלם. נדבותיו פזר גם לנכרים. כאשר היה רעד האדמה באיטליה שלח שמה ספינה מלאה מזון ובגדים להאמללים. ואשתו עמד תמיד לימינו בכל מעשיו והגדילה לעשות כאשת חיל, שאין כמוה פה. יושבי העיר בלי הבדל אהבו אותם מאד והאהבה נתבטאה כאשר נודע גורלם המר. כמרים ומטיפים נכרים עשו את טביעת שטרויס ואשתו לתכן דרשותיהם. נכרים מיוחסים הקהילו אספות-אבל לזכרם והעתונים לא חדלו לגמור עליהם את ההלל. ביחוד גדול המספד בין היהודים. בכל חלון וחלון תלו תמונותיהם במסגרות שחורות. בכל בית כנסת הספידו אורם, אדוקים כנאורים והבכיה עלתה עד לשמים ועוד היום מתאבלים עליהם. נראה כי הבכיה היא בכיה לדורות.

ברבע היהודי גדולה התנועה להעמיד מצבת זכרון בתור מוסד יהודי גדול לצדקה על שם הגבירה שטרויס, שהיתה סמל אמונת אשה יהודית אמתית, אשר כרות המואביה בשעתה אמרה אל אישה, אשר התחנן אליה, שתציל את נפשה בסירה כשאר הנשים: „באשר תמות אמות ושם אקבר“. מכל הארץ יביאו נדבות לטובת המוסד וגם נוצרים עוזרים בזה. האשה הגדולה הזאת קדשה שם ישראל בעולם, כי נשים אחרות עזבו את בעליהן לרדת תהומה והן נמלטו אל הסירות. כן עשתה גם אשת המיליונר אסטור. כאשר פתחו את צוואת שטרויס מצאו בה כמיליון כתר לצדקה יהודית וכאשר פתחו צוואת אסטור, שעשרו היה גדול הרבה מעשר היהודי, לא נמצא בה אף פרוטה לצדקה.

מספר היהודים הנטבעים 71. החברה היהודית לעזרת המהגרים דאגה בעד הנצולים, להמציא להם מחיה.

[…]

שמואל מילר.


"המצפה", שנה תשיעית, מס' 23, 14 ביוני 1912, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מעשה נבלה בים – 1899

חדשות שונות.

[…]

(לונדון) מכה"ע „דז'איש כרוניקיל“ מודיע לאמר: האניה „מאניטוי“ אחת האניות הגדולות לבהמות, העוברת בין אמעריקא ואנגליא, באה לפני ימים אחדים לחוף „אלבערט דאק“ בלונדון. כאשר יצאה האניא מאמעריקא, היה בה בין שומרי הבהמות, איש יהודי עני מאוסטריא, ויהיה לו מאתים וחמשים דוללאר, אשר אספם באמעריקא וקבצם על יד בעמלו אשר עמל בזעת אפים. ויהי כאשר נודע ליתר שומרי הבהמות אשר באניה, כי יש כסף לאיש הזה, וישמרו את הדבר בלבם לגזול כספו ממנו לעת מצא. ויהי היום, בהיותם לא הרחק מ„איסלע אף ווינט“ ויתנפלו ארבעה שומרים מהם על היהודי העני ויגזרו מכתנתו את המקום התפור אשר היה שם הכסף. ומרוב הפחד אשר נפל על היהודי פתאום, ומצרת נפשו על כספו, יגיעו ועמלו של ימים לא מעטים, אשר נגזל ממנו, יצא היהודי האומלל מדעתו. ויהיו אנוסים לכלוא אותו בחדר לבד, וכאשר עלתה לו לצאת מחדר כלאו זה, שמוהו בחדר אחר של מכסה האניה, אשר חשבו כי משם לא יצא עוד, וישבו בטח. ממחרת היום ההוא, יום הסגרו בחדר כלאו בבקר בהיות האניה לא הרחק מנארא, נשמע פתאום קול שאון במים. ויבט הצופה המימה וימהר ויצעק בקול גדול: הנה איש במים!“ וימהרו המלחים ויורידו סירה להציל את הטובע, אבל עד שלא הספיקו מלחי האניה לגשת אל הטובע ירד היהודי האומלל במצולות ויטבע. בבוא האניה לונדונה מהרו להודיע את הדבר הזה לבית פקידות השוטרים, אבל רפה מאד התקוה למצוא את עושי הרשעה, כי שומרי הבהמות התפטרו ממשרתם, כאשר אך באה האניה אל החוף,  י"מ ש"ץ.


"קול מחזיקי הדת", שנה שש עשרה, מס' 4, 3 בנובמבר 1899, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

צדקה וחסד עם אלמנה מבנות ישראל – 1891

אדעסא. 25 אוגוסט. – הנוסעים העברים אשר שבו לעירנו מאה"ק באנית הקטור ביום שבת י"ח לחודש מנחם אב (10/22 אוגוסט) ספרו לי גם בקשוני להודיע במכה"ע, כי באניה ההיא נסע מחוף קונסטנטינופול לעיר אדעסא איש עברי ישראל קרייצמאן אשר על פי מראהו ותואר פניו היה בן 40-45 שנה. ביום הששי בערב אור ליום י"ח מנחם אב, בנסעו על האניה חלה לפתע פתאום מחלת הקדחת (את המחלה הזאת קראו בשם רב המלחים ועוזריו אשר בדקו את האיש הזה אחרי מותו) ואחרי שעות מספר השיב לאלהים רוחו לעיני כל הנוסעים. לפני מותו הגיד להאנשים אשר עמדו סביביו כי יש לו אשה וששה ילדים בביתו ובקש אותם להודיע את דבר מותו בתוך קהל רב מען אשר תגיע השמועה המעציבה הזאת גם לביתו וילדיו. כאשר מת האיש חפשו פקידי האניה בצלחת בגדיו אולי תמצא תעודת מסע או איזו תעודה אחרת אשר תוכיח את שמו ושם משפחתו ואיה מקום מושבו, אך לא מצאו כל תעודה, ואז קראו בשמות מעל הספר אשר בידם את כל שמות האנשים אשר קבלו על האניה לחם בקונסטנטינופול בנסעם לאדעסא והנה בתוך כל הנוסעים אשר ענו על קול הקריאה  נפקד הנוסע ישראל קרייצמאן, ואז נוכחו לדעת כי הוא המת. אחד מן הנוסעים העברים חפץ לשלם לרב המלחים 50 רו"כ למען אשר יובילו את המת עד חוף אדעסא, אך הוא מאן לעשות את הבקשה הזאת ויצו לפקידיו לחבוש את המת בסדינים לבנים (אשר נדב כל אחד מן הנוסעים העברים את סדינו בעד תכריכי המת) ואחרי כן עטפוהו במחלצות עבות, שקים עם אבנים כבדות קשרו אליו בחבלים חזקים וישליכוהו במצולות ים, בשעה 1 אחרי חצות הלילה, ליל השבת. שנים מן הנוסעים העברים, אשר ראו בעיניהם את פרשת האסון הזה, השאירו לי את שמותיהם ומקומות מושבת למען אשר יקחו מפיהם עדות נאמנה על אמונת המקרה הזה ותוכל אשת המת להסיר מעליה את כבלי העגון ולא תשב כאלמנה חיה עד קץ שני חייה. והנני פונה בתחנה ובבקשה אל כל עורכי מכה"ע העברים, כי יעשו צדקה וחסד עם אלמנה אומללה מבנות ישראל ויעתיקו את הודעתי ואת בעליהם.  מי החפץ לדעת את מושבות שני העדים יכתוב אלי ואנכי אשיבנו דבר. האדרעסא אלי:  […].

בן-יעקב.


"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 195, 10 בספטמבר 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

קאפיטאן לעווי – 1861

אמעריקא

הקאפיטאן לעווי הוא הראשון לבני ישראל אשר עלה למעלת מפקד אניות-מלחמה (עסקאדרע) לארצות אמעריקא בים התכון (מיטטעללאֶנדישעס מעער). והוא הראשון אשר בטל את הנוקפים והמכים את אנשי החיל אשר על האניות מכת שבט, ומאז נשבר מטה הזעם החלו אנשי החיל להיטיב דרכם ואורח מוסרם, כי כבר הגיעו בני האדם בכלל למעלת המבינים אשר תחת בהם גערה מהכות מאה.     (L'univers. Israélit)


"הכרמל", שנה ראשונה, מס' 27, 11 בינואר 1861, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.