עיר גדולה בעומק המים – 1877

חדשות שונות.

שוויץ. (עיר גדולה בעומק המים), המכה"ע היוצא במדינת שווייץ יספר, כי זה איזו שבועות אשר שקעה ספינה אחת עם משאה ביאור הגדול אשר במחוז גענף (גענפֿער זעע), במקום קרוב אל האי סט'-פרעגטס, סוחר האניה איש ענגליי, אשר חפץ להציל מן משא האניה באשר יוכל, שכר לו אנשים הצוללים במים (טויכֿער) להעלות המרכולת מתוך האניה ככל אשר תמצא ידם, ויהי ברדתם בתוך היאור, וימצא בנינים רבים עומדים על פני קרקע המים במקומות שונים, גדולים וגבוהים כמו בתים הבנוים למשכנות אדם. השמועה הזאת נתפשטה מהרה בכל הסביבות ההם, עד כי פקידי הערים מארגעס וסט'-פרעגט, באו לראות את החזיון הנפלא הזה וישוטו בסירות דוגה על פני היאור במקום ההוא, ובכדי לראות ולהכיר היטב את כל הנמצא בעומק היאור, צוו לשפוך שמן הרבה על פני המים, (נודע הוא מכבר אצל ספני הים, שכאר ישפכו שמן הרבה על פני הים, ויצוף כמו מכסה וקרום דק עליו מלמעלה, אז ינוחו המים בלי שום תנועת גלים, וכמו במראה ישרה יוכלו לראות בעומק המים את כל הנמצא שמה), ויראו לפניהם תבנית עיר גדולה בנויה בעומק, עד כי יכלו להכיר היטב בתיה, חוצותיה ורחובותיה, לכל מצבם ומשטרם, והמה בנוים מלבנים וסיד ממראה אדום, הוא הסיד הנזכר אצל הסופרים הקדמונים שהשתמשו בו העמים הראשונים הצעלטען והגאללים, והוא סיד צעמענט קשה. יותר משתי מאות בתים נמצאו בעיר השקועה ההיא, כולם שלמים כמו עומדים על תלם הראשון. בסדר מצבם הם עומדים לאורך המקומות אשר מן סט'-פרעגט עד העיר מארגעס, גם ביניהם נמצאו מקומות פנויים, ומסביב להם בתים, נראה שהיו שוקים בין שורות הבתים האלה. בקצה השוק האחד נראה מגדל גדול וגבוה מאוד, עד הוא מגיע בראשו רק כדי איזה אמות מתחת פני המים למעלה, והספנים חשבוהו מאז רק לסלע גבוה יוצא מעומק היאור. כפי הנשמע גזרו אומר מטעם הממשלה, לגלות מצפוני העיר ההיא, כמו שגלו הערים הערקולאנום ופאמפעיא, אשר היו טמונים באפר ההר וועזוף, אשר כסה אותן בזמן ב' אלפים שנה מלפנינו, והערים טעבי וקאראק, אשר נטבעו בחול האדמה ימים כבירים כנודע; ורצונם לבנות בתוך היאור חומה גדולה סביב לעיר ההיא, ולהריק את כל המים מתוכה למען תיבש האדמה מתחתיה, וכל העיר תגלה מקבורתה אז, ותוציא אלינו את כל אשר הותירה שריד מן מעשה ידי העמים הקדמונים אשר חיו על פני האדמה.


"הצפירה", שנה רביעית, מס' 29, 1 באוגוסט 1877, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מסע בים בתור תרופה – 1900

Passengers_sitting_on_the_deck_of_SS_ORUNGAL,_c_1930_(8137042182)

על הסיפון, 1930. המקור: ויקישיתוף

מסע בים בתור תרופה.

הים הגדול, המים שאין להם סוף או המון מי המלח הרבים, שאנו רגילים לקראם בשם אוקיאנוס, הרבה בכל עת פעולתו על האדם. הכל חרדו מפניו ואימתו על כל בשר, ובכ"ז אהבוהו, נפש האדם נמשכה אליו בחבה. הסבה הראשונה, שהכריחה את האדם למסור נפשו לגלי הים השובבים והמסוכנים, היתה בודאי תאות הבצע. האדם שם נפשו בכפו לעבור ארחות ימים, להחליף תבואות ארץ זו בפרי ארץ אחרת, למען אסוף הון. גם אפשר, כי בשביל ציד הדגים נסה האדם בראשונה לעבור על פני הים. למצער מחליטים כן איזו חכמים, אשר בחנו את דרכי העמים הפראים באפריקה ובאוסטרליה. האדם מצא, כי הדגים ויתר תוצאות הים הם טובים למאכל וישימו לבם לחפש אחריהם בלב ים, אך באיזה אופן ימצא האדם מסלה על פני המים? לזאת השתמש בגזע עץ שראהו צף על פני הים, וישער כי טוב לרכוב עליו כעל סוס ביבשה. אח"כ נועץ לקצבו ולעשותו נבוב לשבת בתוך חללו. ובכך נבראה סורת-דוגה הראשונה בתבנית, שהשתמשו בה עוד העמים האדומים באמריקה הצפונית. אח"כ החלו לקשור שני גזרי עצים יחד ולעשותם כמין רפסודה. הכנענים והמצרים היו הראשונים, שעשו להם ספינות קלות ולבם מלאם להפליג בהן למרחקי ים.

המשורר העברי הקדמון שר על מסע הים: „יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה“.הוא ידע איפוא, כי נפלאות יביט האדם במסע על פני הים, ואמנם נפלאות מצאו בו גם חוקרי הטבע. בתמהון התפלאו על המלחים וחובלי הים, אשר למרות סבלם רעב, צמא וחסר-כל ועבדם עבודה קשה וחייהם תלויים להם מנגד בכל עת, היו כלם בריאים ושלמים ולא ידעו כל מחלה. מזה למדו, כי מסע על פני הים הוא מבריא את האדם ומחזקו. הים הוא איפא תרופה לנו האדם. היפוקראטס, הרופא המפואר הראשון ליונים, שחי ת' שנה לפני ספה"נ, היה רגיל ליעץ לחולים הדורשים עצתו לנסוע על הים להתרפא. אח"כ כאשר דבקו העמים בכל נפשם באמונה החדשה, חדלו לדרוש בתרופות, כי האמינו כי הדורש ברופאים הוא פושע בדתו, ע"כ נשכחה גם התרופה הבדוקה הזאת.

בימינו התחדשה חכמת הרפואה, במדה שרפתה האמונה בכח התרופה שבדת, והנה שבו הרופאים לשום לבם גם לתרופה אשר במסע בים. אבל דורנו הוא דור אוהב מדנים, דור אשר חרבות שניו ולשונו חץ שנון. באמור אחד דבר חכמה מוצא חכם אחר את עצמו מחויב להוכיח אולתו, ע"כ אין להחכמה השפעה רבה על בני האדם. כמעט החלו רופאים אחדים להוכיח, כי המסע בים מבריא את האדם, קמו אחרים ויענו כחשם בפניהם ויחליטו, כי המסע בים מבריא לכל היותר את צרור הכסף ולא את הגוף. וכוח ארוך גם בין הרופאים ויחלקו לשתי מפלגות. רוב הרופאים באנגליה ובאמריקה מחזיקים בשטת תרופת הים, ולדבריהם המסע בים הוא התרופה היותר טובה ביחוד לחולי העצבים,שנחלו מרוב התאמצות, לחולי הריאה בראשית התגלות המחלה, למקצת חליי הקיבה ולחליי כיס השתן ודומיהם, ורופאי אירופה רובם אומרים להפך: המסע בים מרע לחולים כאלה ויורידם שחת.

איך יפעל הים על החולים לדברי בעלי שטת-הים? גם איש הדיוט מוצא, כי בטילו בסורת דוגה על פני הים או בהתהלכו על חוף הים שעות אחדות מתעוררת בו תאות האכילה בחזקה. אויר הים יפעל איפא על כלי העכול, כי ימהרו לכלות מעשיהם וידרשו מהרה חמר חדש להפכו לבשר ודם; וכי כל הנוסע בים אוכל יותר מאשר על היבשה, הוא עובדה ידועה, ובעבור זה לבד יש ליעץ לחולים לעבור על הים. אבל חכמת הרפואה הרחיקה ללכת. היא בחנה את האויר אשר על פני הים ותמצא, כי בתוך מאה הין אויר הים נמצא גראן אחד מלח ושמץ יסוד היוד, במדה קטנה כל כך, אשר אין לשקלו במאזנים, וביוד הלא משתמשים הרבה לרפואות שונות. המלח מבַשם ומחנט את הבשר לבל ישחת. הן נדע, כי בשר ממולח יעמוד גם שנים רבות ולא ירקב, כי המלח ישמור אותו, לבד יגשו אליו תולעי הרקבון הקטנים הבלתי נראים מקטנם, ומה היא מחלת הריאה? הריאה נשחתה, כי באו אל תוכה תולעים מיקרובים ואוכלים ממנה והיא מרקיבה. לו יכלו למלוח את הריאה החולה, אז מתו כל המיקרובים והאדם הבריא מיד, ויען כי הדבר הזה אי אפשר הוא, ע"כ ימוג האדם מיום ליום עד שיכלה בשר הריאה וימות. ובנסוע החולה על הים וישאף אל ריאתו את האויר הצח המלח מלח, אז מעט מעט תמולח הריאה, המיקרובים יכלו והאדם חוזר לבריאותו. וכן הוא גם במתכת היוד. לא נקל הוא לתת לחולה את התרופה המסוכנה הזאת, וגם אם יתנוה אל פי החולה לא תקרב אל הריאה או אל המעיים במקום הצריך לה. אבל בשאוף האדם את אויר הים אל תוכו, אז יחדרו מלח ויוד אל חדרי הריאה ואל בשרה וירפאוה. מלבד זאת צח הוא אויר הים ועשיר בחמצן, היסוד היותר נחוץ לחיי האדם והבהמה, הרבה יותר מאשר במקומות היותר מבריאים על פני האדמה. גם ביער וגם בשדות איטליה וקולוראדו אין אויר טהור כל כך כמו על פני הים, ואין צריך לאמר, כי טוב אויר הים מאויר הערים, המשחת ונבאש מחמרים נרקבים שונים אשר בארץ. מדת החום והקור מתמידה על פני הים ואינה מתחלפת פתאם כמו על היבשה. כמה סובלים בני האדם החלשים מהשתנות מדת החום פתאום ומחוזק הקור והחום! על הים הטמפרטורה ממוזגת בכל עת. לעולם לא ירגיש שם האדם קור קשה מנשוא או חום מחליש ומיגע. בכל אופן לא יקרה שם לאולם, כי בערב ילך האדם לישון באויר של קיץ ובבקר יקום ועצמותיו תרעדנה מקור, כמו שיקרה לרוב ביבשה. לחולי הריאה נחוץ מאד, כי יהיו באויר המתמיד בחומו ולא יהיו צפויים לשנוי הטמפרטורה בכל עת.

בעלי שטת תרופת הים מרבים לספר מעשים, שהיו בחולים רבים וביחוד חולי הריאה, שעברו בים ויתרפאו ויבריאו. כן, למשל, נרפאה הקיסרית אלישבעת מאוסטריה ממחלת הריאה על פני הים ותשב בריאה ושלמה. אמת היא, כי היא נסעה בספינתה ותחי ששה חדשים רצופים על פני הים ולא כל אדם זוכה לזה. אבל מה שהיחיד לא יוכל – יוכל הצבור. הלא אפשר לבנות ספינות מיוחדות בכסף הצבור כמו שבונים בתי חולים, וכל חולי הריאה יתקבצו שמה ויעברו בים חדשים אחדים, כמו, למשל, מאירופה לאוסטרליה ומשם ישובו. מהם יתרפאו חולים רבים, שהיו נכונים לרדת שחת ביבשה. חולים אחרים יתחזקו ובכל אופן יארכו ימי חייהם מאשר ביבשה, ואם ימותו אחדים מהם, אות הוא, כי הם חולים, שאין תרופה למחלתם.

800px-Erzsebet_kiralyne_photo_Rabending

הקיסרית אליזבת, 1867. המקור: ויקישיתוף

במדה מרובה לא יצאה המחשבה הזאת אל הפעל, אבל במדה מצערה כבר נעשתה. לחברת „הצדקה סנט דזשונס גילד“ יש אזו ספינות מיוחדות לילדים חולים ובירחי הקיץ תאסוף אליהן ילדים חולים ותוליכם כל היום על פני לשון ניו-יורק. יש אשר תאסוף כאלפים ילדים יחד, ובהיות הילדים על הספינות, יבדקם רופא וירשום להם סמי תרופות והתרופות נעשות בבית המרקחת אשר על הספינה. יד החברה אינה משגת לעשות את החסד הגדול הזה במדה הדרושה, בניו-יורק לבד נמצאים בקיץ יותרת מעשרת אלפים ילדים חולים, ובכ"ז על הרבה ילדים להודות להחברה הזאת על חייהם, שהושבו להם במסע הים.

עתה נשמע מה בפי מתנגדי תרופת הים? גם המה לא יוכלו לכחש, כי אויר הים צח וטהור וכי במלח וביוד הנמצאים בו יש כדי לרפאות חולים. אבל הם מוצאים, כי תכונת ספינותינו רעה כל כך, עד שפעולתה תרע לחולה יותר ממה שמועיל האויר. ממסע העניים במדרגה השלישית אין לדבר. גם בספינה היותר טובה יכלאו הנוסעים העניים בחדרים צרים ונבאשים כחזירים, אין שם לא אויר ולא אור. ולרוב אין להם מקום לטיל על המכסה ומסע כזה ידכא את האדם החולה ויכריעו. גם הנוסעים במדרגה השנית יכלאו בחדרים קטנים וקודרים. הנוסע יסבול, ביחוד בימים הראשונים, ממחלת הים, וגם אם לא יחלה, לא יוכל להנות הרבה מאויר הים, כי על המכסה אין לשבת רק כאשר השמים בהירים והים שקט, וכמעט יחל הים לרעוש, אז אנוסים הנוסעים לבוא לחדריהם ולסגור את החלונות ולנוח על משכביהם או לשבת דומם ועצבים מקצר רוח. מלבד זאת ישחית הקיטור היוצא מן המכונה את האויר אשר סביב הספינה, עד אשר יחלה ממנו גם אדם בריא. הקיסרית אלישבעת מאוסטריה, שנרפאה במסע הים, לא נסעה בספינת-קיטור, כ"א בספינת-תרן, לבל תרגיש ריח המכונה. אבל בספינת-תרן לא יסעו אנשים רבים ונפש הנוסע תקצר מן הבטלה. מי שנסע בים יודע כי על הספינה קשה לאדם לחשוב מחשבות. הכחות הרוחנים באדם נחלשים ונעצרים מלחץ אויר הים ומתנועות ותנודות הספינה. הנוסע בים יחפוץ רק בשעשועים גופנים ובאין לו חברים רבים בדרכו להשתעשע עמם בשיחה, תקוץ נפשו מעמל הדרך ויחלה. ע"כ אין לדבר עוד מבנין ספינות לרפא חולים באויר הים. נוסף לזה תגדלנה הוצאות מסע כזה עד שרק עשיר גדול יוכל להשתמש בתרופה יקרה כזאת, כי על כל ספינת מסע פשוטה לקבל בה גם סחורה, כי בסחורה יש לבעל הספינה שכר טוב מאשר בבני אדם. אבל ספינת תרופה לא תוכל לקבל סחורה, כי לבית חולים יש די משא לצרכי החולים. ספינה כזאת צריכה להבנות בכל משטרי בתי החולים החדשים ומסע כזה ייקר מאד עד אשר גם עשירים פשוטים, שאינם בעלי מיליונים, לא תשיג ידם להרפאות באופן זה, ולבעלי מיליונים אחדים אין לבנות ספינות, כי הם יוכלו לשכור להם ספינה מיוחדת. מתנגדי תרופת הים מוכיחים איפא, כי אי אפשר להוציא את המחשבה לפעולת אדם. לרופא נקל לאמר לחולה: סע על הים ועשה כך וכך ותרפא, אבל עליו לדעת, אם יש לאל יד החולה לעשות כמצותו ואם מצא ספינה שיהיו בה האמצעים הנחוצים לתכליתו.

ניו-יורק,                     א. טעננבוים.


"המגיד", מס' 37, 13 בספטמבר 1900, עמ' 10; מס', 38, 20 בספטמבר 1900, עמ' 10. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון אניית הנחושה "גראָסר קורפירסט" – 1878

SMS_Grosser_Kurfurst_under_sail

"גראָסר קורפירסט" (Großer Kurfürst). המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

אסון גדול ונורא קרה באלה הימים את הצי האדיר אשר לממשלת אשכנז.

שתי אניות נחושה היותר גדולות וחזקות בכל אניות מלחמה אשר להממשלה, עמדו ביום 31 מאי אצל עיר החוף באנגליא פלימוטה, על תעלת הים לא-מאנש המפרדת בין אנגליא וצרפת. האחת מן האניות נקובה „קאֶניג ווילהלעם“, והשניה תקרא: „גראס קורפירסט“, ויהי כראות מפקד אנית „מלך ווילהעלם“ אנית סוחר באה לקראתו, ויחפוץ להטות הצדה, ותתנגש אניתו עם אנית „קורפירסט“ בכוח  ועז, עד כי „הקורפירסט“ ירד כרגע במצולת התהום, הוא עם כל הכבודה ומרבית אנשי החיל הנמצאים עליו, וגם האניה „מלך ווילהעלם“ נשברה ונתנזקה מאד מאד ושנים רבות לא תצלח למלאכה במים רבים; מן החמש מאות איש חיל אשר היו על אנית „קורפירסט“ נמלטו אל החוף רק מאה ושמונים איש, ויתרם ירדו תהומות וימצאו קבר למו תחת גלי הים.

לקול השמועה הרעה הזאת הקיפה הזעקה את כל ארץ אשכנז מקציה, משפחות רבות מבני מרום עם הארץ יקראו אל אבל ויעוררו זעקת שבר, כי היו פקידי האניה הנטבעה מרביתם בני חורי הארץ וגדולי האזרחים, ולב הממשלה והעם עליהם יכאב, לראות, כי בדבר הזה  ירד גם כבוד הפאליטיק של ממשלת אשכנז מחוצה לה. יען כי צי אדיר של עם אשכנז החל בימים האלה למשוך עיני כל הממלכות האדירות ויעל בגדלו, עד כי רבים קוו לראות את אשכנז שרתי בימים כאשר היתה לממלכה עצומה הנותנת חתיתה על ממלכות היבשה, והנה עתה זה הפעם השלישית בזמן קצר אשר אניותיה היותר גדולות נהרסו ונתפוצצו לרסיסים אחרי אשר שש שנים עבדו בבנין אניות ענק האלה. האסון קרה בהעת אשר הים היה שקט ושלו וגם רוח קל לא הרים את שוא גליו (מקרה יקר על תעלת לאמאנש) ובקרבת החוף ברחוק שלש פרסאות אנגליות מן היבשה. גם בלאנדאן עשתה השמועה הזאת רושם גדול, והמיניסטר שעל אניות המלחמה מהר להודיע את האסון אשר קרה לאניות אשכנז בבית הפארלאמנענט, וכי שלח צנות רבות עם שוחים רבים, אשר עלתה בידם להציל ממצולות כשתי מאות איש. יורש עצר של קיסרית אשכנז עם רעיתו המתגוררים עתה בלאנדאן, חש לבוא אל מקום האסון, וגדולי האזרחים בלאנדאן קראו נדבות לטובת האומללים אשר נמלטו בעור שניהם. רבים מאשימים את מפקד אנית „מלך ווילהעלם“, ואומרים, כי בהיותו צעיר לימים חסרו לו הנסיונות איך לנהג אניה גדולה ברגע הסכנה, וכפי הנראה הרגיש הוא בעצמו את אשמתו, ויחפוץ לרדת תהום ביחד עם כל הנטבעים, ועל כל לא חפץ להתמלט אל הצנות, אך אחרי כן משוהו מן המים בעת אשר התעלף ויאבד את כל רגשותיו.


"הצפירה", שנה חמישית, מס' 22, 10 ביוני 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

היכטה הקיסרית "שטנדרט" – 1893

1024px-Shtandart-Yalta

"שׁטַנדרט" (Штандарт) נכנסת לנמל יאלטה, 1917. המקור: ויקישיתוף

טלגרמות

מיום 1/13 אָקטאָבער (ג' חשון).

קאפענהאגען. – הדר כבוד מלכותם הקיסר והקיסרת ובניהם הנשאים וקרוביהם באו היום לשאת רנה ותפלה בביהת"פ לפראוואָסלאווים פה, ואח"כ, אכלו פת שחרית באנית הקיסר “Полярн. Звѣзда„. אחר הסעודה הלכו הדר כבוד מלכותם בלוית יורש העצר, הנסיכה הגדולה קסעניא אלכסנדראָוונא, פרינץ דאֶנעמארק וואלדעמאר, הפרינצעססין לואיזע וויקטוריה ומויד אועלס למקום בנין האניות להניח יסוד מוסד לבנין אניה חדשה בעד הקיסר בשם “Standard„. מקום הבנין היה מקושט בכל פאר. הדר כבוד מלכותו הקיסר תקע את המסמר הראשון בקרש, הקיסרת – את המסמר השני ואחריהם תקעו מסמרות כל בני בית המלוכה. אחרי חגיגת היסוד יצאו הקיסר והקיסרת, יורש העצר והנסיך הגדול מיכֿאיל אלכסנדראָוויטש ובני לויתו של הקיסר לאנית צרפת “Jsly„ אשר היתה מקושטת בדגלים. אנית הקיסר “Полярн. Звѣзда„, אנית צרפת “Jsly„  “Surcouf„ ירו שלשים פעמים. הקיסר ברך בשלום את פקידי בית מלאכות צרפת אשר היו באניה “Jsly„, את פקיד האניה ואת הסרים למשמעתו. הוד הקיסר בקר את האניה לכל פרטיה ויאמר כי שבע הוא רצון לראות כי האניה ביתרון הכשר לפי פרטי חקי הבניה בימים האחרונים. עשרים וחמשה רגעים אחר הקיסר באניה ואח"כ שב הוא ובניו הנשאים לחוף. ברגע אשר בו ירד הקיסר מהאניה “Jsly„ ירו מאנית הקיסר בפקודת הקיסר שלשים פעמים לכבוד אנית צרפת. בשעה הרביעית אחר חצות היום יצא הקיסר וכל ב"ב הרם והנשא במסלת הברזל לשוב לפֿרעדענסבאָרג.


"המליץ", שנה שלושים ושלוש, מס' 212, 16 באוקטובר 1893, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון ה„טיטניק “ – 1912

Titanic_paperboy_crop

העיתונים מבשרים על אובדן "טיטניק". המקור: ויקישיתוף

תלגרמי רייטר.

מן 17 עד 19 אפריל

האסון הגדול.

ניו יורק. – נתקבלה ידיעה אלחוטית מהספינה טיטניק, כי נכשלה בהר קרח והיא דורשת עזרה, הספינות וירגיניאן, גולימפיק ובלטיק ממהרים לעזרתה, הוירגיניאן היא רחוק מהטיטניק 170 מיל והבלטיק 200מיל, הידיעה האחרונה להוירגיניאן נפסקה באמצע. הטיטניק היא הספינה היותר גדולה בעולם שזה עתה נבנתה והלכה הפעם הראשונה מסואוטאמפטין לניורק, עזבה את סואטאמפטין ביום 10 לח"ז, היו עליה 320 נוסעים של מחלקה הראשונה. כל הנוסעים עליה היו 2000 איש.

קאפ ראש. – הטיטניק נכשלה בערב שעה 10 עם 45 דקים בהר קרח ודרשה מיד עזרה, אחרי חצי שעה נתקבלה הידיעה: טובעת בראשה, מצילים את הנשים ע"י ספינות ההצלה.

לונדון. – ספינות קנדות ואמריקניות מודיעות כי הקרח שט במרחק של 100 מיל מניופונדלנד, והרי קרח גדולים פוגשים בהספינות על דרכן. הגרמניה והניגארא נצלו בדרך נס, ארבע ספינות אחרות סבלו הזקות מהרי הקרח.

מונטריאל. – ידיעה טלגרפית מודיעה כי הטיטניק עדין על הים, הנשים והילדים עודם על הספינה. חושבים כי יש אפשריות שלא תטבע.

ידיעה אחרונה. – (15 לח"ז) שתי ספינות עומדות לעזרה, כל הנוסעים נצולו.

ניורק. – שתי הספינות העומדות לעזרה להטיטניק הן הפריזיאן והקרפטיא. הנוסעים נלקחו לאט לאט אל הספינות האלו, גם הספינות אולימפיק ובלטיק קרובים לבוא.

רשמי. – הספינות מובילות את הטיטניק אל חוף קפראש.

ניו יורק. – הטיטניק נטבעה שעה 2 עם 20 דקים  בוקר (15 לח"ז) אין כל אבדת נפשות.

הקרפטיא הגיעה אל מקום האסון ולא מצא כי אם ספינות להצלה נשברות. מאמינים כי הצילו 675 נשים וילדים.

לונדון. – בין הנטבעים בהטיטניק חושבים את אלה: מר הייס (ראש חברת מסלת הברזל האמריקני) מר איזמיי (נשיא חברת הככב הלבן – אשר הטיטניק היא מהחברה הזאת) הנסיכה ריטהים וו' ט' סיער. הבנקירים גוגנהיים ווידניר שטרויס והמפקד אסטור.

ניו יורק. – הטיטניק נטבעה שעה 2 עם 20 רגעים ביום 15 אפריל בבקר, באורך 50,41 ורוחב 41,16 מכל מספר הנוסעים 2000 נצולו 675 מלחים נשים וילדים. הספינה קליפורניה מחברת ליולנד נשארה לחפש את הנטבעים. הקרפטיא מובילה את הנצולים לניויורק.

[…]

לונדון. – המלך והמלכה תלגרמו להנשיא טפט השתתפותם באבדת הטיטניק והאסון לנפשות רבות מאזרחי אמריקה ובריטניה, ומר טפט גם הוא ענה כי העם האמריקאי משתתף בהאבל הגדול הזה.

וושינגטון. – הסינט בלי כל וכוח קבל ההצעה לעשות בקורת על האסון הנורא הזה.

[…]


"החרות", שנה רביעית, מס' 105, 22 באפריל 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הדאר האחרון.

האסון על הים.

הידיעות הראשונות בדבר האסון של הספינה טיטניק הגיעו על ידי תלגרף בלי חוטים. מיד מהרו שלש ספינות: וירגיניאן, אולימפיק ובלטיק לעזרת טוטניק. וירגיניאן היתה במרחק מאה ושבעים פרסה, והבלטיק במרחק מאתים פרסה.

כתב הניצוצות האחרון של הטיטניק היה מבולבל ונפסק פתאום.

טיטניק היתה הספינה היותר גדולה בעולם, וזו היתה הנסיעה הראשונה שלה. היא הפליגה ביום ו' זה מנמל סויטהפמפטן. בין הנוסעים היו שלש מאות ועשרים נוסעים מהמחלקה הראשונה.

בית מורשי העם של הממלכה הגרמנית קם כלו על רגליו לאות השתתפות באבל הכללי על האסון של טיטניק.

בבית המורשים האנגלי, בתוך דומיה כללית, קרא האדון אסקיט את החדשות האחרונות. האסון הזה אחד האסונות היותר מבהילים. רק בדבר אחד אפשר למצוא קצת תנחומים, והוא כי לפי הנראה רבים הראו בעת האסון אמץ לב והשלכת נפש מנגד כדי לתת אפשרות להנצל להיותר חלשים ורפי כח.

בכל הערים הגדולות בארפה התרגשות עצומה. בכל הנמלים הניפו הספינות דגליהם לחצי לסימן אבלות.

מלך אנגליה והמלכה שלחו תלגרם לחברת ואיט שטאר לין, לאמר: אנו נדהמים מפני האסון האיום. אנו משתפים באבלם של קרובי החללים.

תלגרם מהספינה אולימפיק אומר, כי המעטים שנצלו הם על הספינה כרפתיה. בבית מורשי העם בוושינגתון הציעו חקירה ודרישה עמוקה בסבות האסון של טיטניק. הצעה אחרת הוצעה, לחייב כל הספינות שרוצות להכנס בנמל אמריקה שיהיה עליהם כלי הצלה מספיקים.

מפני בלבולים חשמליים באויר אי אפשר להיות במגע ומשא מסודר עם הספינה כרפתיה. אך הגיעה רשימת שמות הנצולים, בה תשעה ושבעים אנשים ומאתים ושלש ושלשים נשים.

וילהלם קסר שלח להמלך גיאורגיוס האנגלי תלגרם של תנחומים.

מלך אנגליה שלח תלגרם להנשיא תפת לאמר: המלכה ואני רוצים להגות לכם צערנו העמוק על האבדה הנראה של טיטניק. שתי הארצות שלנו הן קשורות זו בזו בקשר כל כך פנימי, שכל אסון שפוגע בהאחת נוגע עמוק גם בשניה. שתיהן אבלות  יחד בהאסון הנכחי.

ויען הנשיא תפת: עם אמריקה משתתף בצערם של אחיו שמעבר לים.

העתונים האנגלים פרסמו מאמרים גדולים בנוגע לאסון זה, וכלם שואלים אם לא צריך לחייב את חברת הספינות לשים גבול לגודל הספינות ובנוגע למספר הנוסעים שמותר לקבל. הם אומרים, כי אף על פי שהחברה ואיט שטאר ליין מכחשת בכל זאת נראה כי אמנם לא היו די אניות הצלה על הספינה.

כשהגיעו ללונדון הידיעות הראשנות אדות האסון לא האמינו העתונים בהם ויפרסמו את הידיעות האלה בהגליונות שיוצאים לעת ערב בסגנון של התול ובהוספת הערה כי זה דבר שאי אפשר בעולם, כי יתר נקל להטביע בים פקק של שעם משתטבע הספינה הזאת, היותר גדולה, והיותר מפוארה, היותר מתוקנה בכל התקונים של המדע בזמן הזה. על ספינה זו הפליגו לדרכם לאמריקה אדירי עולם, ובניו יורק הכינו להם קבלת פנים נהדרה ומפוארה.

סביב להמשרד של החברה ואיט שטאר ליין בניויורק עמדו עד שעה מאוחרת בלילה קהל גדול צפוף ומתרגש, נשים בכו, רבים התעלפו.

בנין הספינה ושכלולה עלה להחברה בסך מליון ושבע מאות וחמשים לירה אנגלית.

הידיעות מלונדון אומרוות כי הספינות טיטניק היתה טעונה הרבה זהב וכלי חפץ רק אבנים יקרות בלבד היו עולה במחיר כמליון לירה אנגלית. אשה אחת אמריקנית נשאה אתה פנינים בשנים עשר אלף לירה. הכל היה אמנם נתון באחריות אבל רק באחד למאה משויו.

הספינה אולימפיק הודיעה בכתב הניצוצות, כי הספינה כרפתיה הולכת ושבה לניו יורק עם שמנה מאות ושמנה וששים נצולים, שמהם שש מאות וחמשה ושבעים מהנוסעים.

בתוך הנוסעים שנצלו על כרפתיה יש הגברות אסתר,וידנר, האיס, טורלי כאוינדיש, סיר זלדי קוסמוריף גורדון, האלופה רותם ועוד.עד כה אין שום ידיעה אוסתור בעצמו והסופר האנגלי הידוע שטיד.

ספינה צרפתית ניאגרה עברה במקום האסון, ותפגש הרבה רגבי קרח, והערפל היה חזק. פתאם נזדעזעה הספינה, כל המסובים אל השלחן נפלו ארצה כל הכלים נשברו. וישלח נגיד הספינות ידיעה בכתב הניצוצות קריאת עזרה, אם אחרי כך בטל אותה, מפני שנתברר כי קלקול הספינה אינו מסוכן.

[שגיאות הדפוס במקור]


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 155, 22 באפריל 1912, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

RMS_Titanic_4

אניית הנוסעים "טיטניק". המקור: ויקישיתוף

האסון של התיטניק.

בהעתון דיילי תלגרף נתפרסמו הפרטים האלה מעדי ראייה של האסון הנורא שנשארו בחייהם:

ברגע שהתנגשה הספינה עם הר הקרח היתה במרחק אלף ושבע מאות ותשעה ותשעים פרסה מן סוינסנתין. הים היה בלי משברים. רקיע השמים זרוע ככבים. רוב הנוסעים כבר נכנסו איש לתאו.

בהאולמים הגדולים כבר כבו מאורות החשמל. רק שתים שלש חבורות של משתעים בחדרי העשון וקצת משחקים נשארו עוד.

על הצפה, המלחים והפקידים של האשמורת הראשונה חכו כי בעוד רגעים יחליפם המשמר השני. בשעה אחת עשרה וחצי נשמע קול ונראה פתאם הר הקרח, וכמעט בו ברגע התנגשה בו הספינה, אך לא היתה הזדעזעות עזה. הספורים כי הספינה כלה הזדעזעה, אינם אמתים. מיד עצר סגן רב החובלים את המכונות ויסגור את דפנות הסכר בפני המים. בכל הספינה פשטה השמועה כי קרה מקרה קל, אך אין סכנה ולא צריך להיות בבהלה, והנוסעים האמינו ולא פחדו כלל, ורבים מאנו אפילו לצאת ממטותיהם. המשחקים הוסיפו לשחק. פתאום נשמעה קריאה: הכל על הגשר! כל אחד יחגור חגורת ההצלה! הנשים והילדים ירדו ראשונה אל אניות ההצלה! אבל, גם המלים האלה לא הטילו בהלה על הקהל.קצתם פקפקו ולא האמינו, ואחד מהם בנקיר מעיר מונריאל מנע את אשתו ואת בנותיו לרדת מעל הספינה. אבל באשר הורע המעמד ולא היה יותר שום ספק בהסכנה, התחילה בהלה בפרט בין הנוסעים ממחלקה שלישית. קצת איטלקים רצו לתפוש בכח הזרוע את אניות ההצלה, וימהרו אחדים מפקידי הספינה באקדחים בידיהם ויורו בהם וימיתום. אז שב הסדר והכל עשו על פי פקודת הפקידים. מצות רב החובלים: „הנשים והילדים בתחלה!“ יצאה לפעולה בשקט גמור.

הגברת האיס, שנצלה ונשארה בחיים, ספרה אמץ לבו של אסתור. בתחלה עזר לאשתו הצעירה לרדת אל הסירה,ועוד נשאר מקום אחד ויטילו גורל בין אסתור ובין איש אחר, ואסתור זכה, ויכנס אל הסרה, אך ברגע שהתחילו להוריד הימה באה אשה במרוצה ודרשה מקום. מיד קם אסתור ויצא מהסירה. הרבה פעמים קרו מעשים כאלה. ולהפך, הרבה נשים שבו מהסירות אל הספינה כשראו כי בעליהן או אחיהן אינם אתן.

אומרים, כי אחד מהמבשלים קרב לרב החבלים המפקד שמיט ויביא לו חגורת הצלה ויחפץ לחגרו בו ויען לו רב החובלים: הניחה אותי! וישתמש מידו.

אחרי אשר ירדה הסירה האחרונה מהספינה אל הים, שמעו האנשים אר בקרבה פקודת רב החובלים להמנגנים לפצוח נגינת האביב, וקול נגינה זו לא חדל עד הרגע האחרון.

בשעה שתים אחרי חצות נתברר כי התיתניק לא יצוף עוד הרבה זמן. עם המים שפלשו אל תוך מעמקי הספינה התפוצצו המכונות, ופתאם כבו מאורי החשמל והיה חשך ואפלה, וכאשר התחילו המים לגרוף מעל הגג כל אשר עליו, קפץ רב החובלים אל תוך הים, והרבה מהנוסעים עשו כמעשהו. שש עשרה הסירות היו במרחק כארבע מאות מתר מהספינה ברגע שהיא צללה לגמרה.

בשעה חמש בבקר נראתה על פני האופק הספינה כרפתיה, שחשה לעזרת הנצולים בהסירות.

הנער שהיה ממונה על התלגרף בלי חוטים, שנצל גם הוא, ספר כי רב החובלים בא וצוה לו לשלח תלגרם אוירי לקרא לעזרה.מיד ענתה הספינה פרנקפורט ואחר כך ענתה הספינה כרפתיה ותודיע כי נטתה מדרכה שהיא צריכה ללכת בו וחוש תחוש אל הספינה תיטניק. ואעפ"י שרב החובלים בא ואמר לו ולחברו כי הם עשו חובתם עתה הם יכולים לעזוב את תאם וללכת לראות להציל את עצמם, בכל זאת הוסיף חברו לשלח סימנים של קריאת עזרה באויר ומירכתי הספינה הגיעו קולות המנגנים שהתמידו לנגן בלי הפסקה. כאשר התחילו המים לגרוף מהגג נגרף גם הוא ונפל הימה, ונלכד תחת סירה אחת, אך במקרה צף על פני המים ויכול לעלות לתוך אחת הסירות. מסביב צפו אנשים שנלחמו בהמים. הקולות היו איומים ומתוכם הגיע עוד קולות המנגנים שלא חדלו מנגן. והנער סיים את ספורו לאמר: לעולם לא אשכח שני דברים: קולות העליזים של הנגינה שהתמידו המנגנים לנגן, וקרירת הרוח של חברי שהתמיד לשלח התלגרמים באויר בתוך הסכנה מסביב. לפני ועד החקירה של בית המורשים העליון וושינגטון נגבו עדיות מהמלחים שנצלו.

אחד מהם העיד, כי הוא ראה איש אחד שהאיץ בנשים לרדת אל הסירות, ויגער בו המלח ויצו לו להתרחק ולא להתערב בדבר. והאיש נכנע ויסוג לאחור בדומיה, ואחר כך נודע לו שזה היה איסמאי, שהוא ראש חברת הספינות ואיט שטאר לין. כל הנשים שרצו לרדת אל הסירות נתקבלו, אך נשארו על הספינה נשים רבות שמאנו להפרד מבעליהן. צעקות החללים בתוך המים ארכו כשתי שעות וחצי.

קצת העדים העידו כי רוב המלחים על הספינה טיטניק היו שכורים באותו הערב, יען באותו הערב היתה סעודה גדולה על הספינה, והנוסעים השמחים והמרוצים נתנו גם להמלחים יין לרוב.

אחד הדיילים של התיתניק, איכס שמו, הביא לגברת בנימין גוגנהים את ברכת הפרידה של בעלה,  ויספר כי האדון גוגנהים לא חדל כל הזמן מעזור לנשים לרדת אל אניות ההצלה ואמר כי הוא יהיה נבל בעל מרך לב אם יניח לאשה אחת, שעוד אפשר להצילה, שתאבד.


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 165, 3 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

Titanic-lifeboat


 אחת מסירות ההצלה של "טיטניק". המקור: ויקישיתוף

האסון על התיטניק

כל העתונים של הארצות והלשונות מלאים פרטים ופרטי פרטים על אדות האסון הנורא והאיום הזה. ממשלת מדינות המאוחדות קבעה ועדה מיוחדת לחקור ולדרוש בדבר האסון הזה, ותעצור את כל הנצולים שהובאו על הספינה כרפתיה, והועדה גבתה מהם עדויות, והמאורע האיום הולך ומתברר כמעט לכל פרטיו.

רק שליש מהנוסעים על התיטניק נצלו, כי ליתרם לא היו סירות הצלה, ועתה נודע כי לא רק על ספינה זו מספר הסירות אינו מספיק אלא על כל הספינות כך. יתר משליש אי אפשר להציל, ועל קצת ספינות עוד פחות מזה. להספינה „רוטרדם“ שלוקחת ארבעת אלפים וששים נוסעים, יש לה רק שמנה עשרה סירות הצלה ואפשר להושיב בתוכן רק תשע מאות איש, שזה פחות מרבע! לא יתר טוב בהספינה ניו אמסטרדם שיש לה נוסעים יתרים על המספר, לאמר נוסעים שאין להם זכיות על סירות ההצלה, אלפים וחמש מאות נפש, יחד עם הפקידים והמלחים בחשבון. הספינה „קיסרית אוגוסטה ויקטוריה“ מוליכה אלפים נוסעים יתרים וכמו כן „אמריקה“, ספינה של חברת „רודסטר לין“ שמוליכה שלשת אלפים מאה וארבעים איש תוכל להציל לא יתר מתשע מאות. כמו כן „אולימפיק“ „לוזיטניה“ „מוריטניה“. „קיסר וילהלם“ מוליך אתו אלף תשע מאות ועשרה נוסעים ויש לו עשרים סירות שאפשר להכניס בתוכן אלף איש. אך היותר רעה עודה היא הספינה „בנפית סיציליי“ שמוליכה אלפים ארבע מאות ותשעה ושמנים נוסעים ותוכל להציל אך חמש מאות! לאמר החלק החמשי מהנוסעים.

בעל בית חרשת עשיר באוסתריה הציע עצה פשוטה למנוע אסונות ממין זה, והיא שבהמקומות המסוכנים תלכנה ספינות הצלה אחדות במרחק בערך של מאה קילומתר, באופן שבתלגרם בלי חוטים אפשר לקראו בעת אסון, ובערך של שעה, שעה וחצי תמצאנה תמיד על מקום האסון. ועשו חשבון שזה יעלה הרבה מיתר בזול לעשות על כל ספינה וספינה כל הנצרך להצלה.

ותושב ירושלם הציע דבר עוד יתר פשוט: כי מעולם לא תצא לדרך ספינה אחת לבדה, אלא שתלכנה תמיד שתים שתים במרחק קצוב זו מזו, ואם קרה אסון לאחת תצילנה השניה ולא תהיינה בדבר כל הוצאות. כל הספינות תלכנה דרכן ותוליכינה נוסעים ומשא ותגינה אחת על השניה.

כשראה ה„טיטניק“ שהוא בסכנה דרש אחרי הספינה „פרנקפורט“ וכשנודע לו מקומה הודיעה כי הוא בסכנה ושתבוא לעזרה. התלגרם הזה  נשלח מהטיטניק עשרה דקים אחרי חצות. הספינה פרנקפורט ענתה על זה כי היא נמצאת במרחק של מאה וארבעים פרסה ותוכל להגיע רק אחרי אחת עשרה שעה ומיד יצאה לדרך.

אך בעת האסון ממהרים מחטי השעון דרכם. חמשה עשר רגעים אחרי חצות הודיע ה„טיטניק“ אותות הסכנה המרחפת עליו. בשעה וחמשה רגעים הודיע כי הנוסעים יורדים לסירות ההצלה. בשעה וחמשה עשר דקים נפסקו הידיעות מהטיטניק!

פרנקפורט כבר הגיע אל מקום האסון כמו שהודיע, ובבואו מצא הרי קרח קטנים וגדולים, שדות זרועים קרח, ולשוא חפש אחרי הטיטניק ושום זכר לא נשאר ממנו. גם הספינה הרוסית „פירמה“ והאנגלית „בירגיניאן“ ו„הכרפט“ סבבו שם. וזה האחרון הודיע כי כבר אסף אליו שתים ועשרים סירות נוסעים וצריכים להיות עוד שתים שאינו מוצא. „פרנקפורט“ נשאר על המקום שעה  ועשרה רגעים ולא מצא כלום וילך דרכו הלאה.

הספינה „קליפורניה“ נמצאה במרחק של עשרים פרסאות ויכלה להציל כל הנוסעים, אך לא קבל כל ידיעה מפני שהמכונה של התלגרם לא פעלה ולא ראה ולא הרגיש מאומה. הפקידים מעידים כי עברו במרחק של חמשת אלפים פרסה ממקום האסון. יהיו בין הפקידים הקטנים שראו בסימני האסון, אף העירו את העליונים וענו להם כי זה לא ענינם. ובעל התלגרף בלי חוטים ישן שנתו.

אחד הפקידים של ה„טיטניק“ אומר כי ראה ה„טיטניק“ ספינה אחת וקראו לעזרתה אך לא קבל כל תשובה וזה היה לפי דבריו, „פליג אולף“ הספינה הדנית. החברה פנתה להספינה בשאלה על אדות זה, והיא ענתה כי תוכל להוכיח בראיו ברורות כי נמצאה רחוקה ממקום האסון שלש מאות וחמשה פרסות. זה מרחק יותר מדי גדול כדי שתוכל להגיע בעוד זמן.

פקיד ה„מטניק“ לוה מספר כי במשך שעה סבב עם סירת ההצלה וחפש אחרי הטובעים וכך כשנשתתקו קולותיהם לגמרה שב אל מקום האסון ועלה בידו להציל עוד אחדים מאותם שחכו לעזרה ואז הבין השגעון שעשה בלכתו אל המקום והניח את החיים בסכנת מות.

הספינות האנגליות מזדרזות מאד להשלים את צרכי ההצלה על ספינותיהם. הספינה „אולימפיה“ אמרו מסיקי המכונות ופסקו עבודותיהם, ותובעים מהחברה שתשלים כל צרכי ההצלה. וכעת יש בה די סירות הצלה לכל הנוסעים ולכל פקידי ומשרתי הספינה.

אך גדולה כעת הדרישה לסירות הצלה וצריך זמן עד שיכינו אותן כדי הצרך.

– גופתו של איזודור שטרויס נמצאה והובאה לניויורק, וארבעים אלף איש הלכו אחר מטתו. השומרים לא יכלו בשעת הלויה לשמור על הסדרים, ושלשים איש נפצעו בתוך הדחק.

– אחרי כל גביות העדות נתברר כי רב החובלים סמית מלא את כל חובתו ובאמץ לב ראוי לתהלה. הוא נשאר על הספינה עד הרגע האחרון, ואז מצא שני ילדים על הגג שנשארו לבדם ויתפשם ויחבקם בזרועותיו, ויקפץ יחד אתם אל הים. כנראה בתקוה שאם ינצל הוא אולי ינצלו גם הקטנים האלה.

בין מעשי גבורת הרוח שהראו רבים מפקידי הספינה מעוררים השתוממות מעשה פיליפ, הממונה על התלגרף בלי חוטים, שכבר ספרנו שלא זז ממקומו לא עזב את מכונתו והוסיף לקרוא להספינות על הים להחיש עזרה, וכבר המים בהתא שלו הגיע עד הצואר. וכמו כן גבורת רוחם של המנגנים שהוסיפו לנגן עד הרגע האחרון צללו תהומה!


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 167, 6 במאי 1912, עמ' 1-2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

Der Untergang der Titanic

Der Untergang der Titanic

פרטים מאסון התיטניק

מספורי הנצולים.

אשתו של הנרי הריס, המשחק היהודי המפורסם אשר נטבע עם ה„תיתניק“, ספרה אדות הרגעים האחרונים של האניה כדברים האלה:

אנו היינו בסלון בעת שנתנה הפקודה לכל הנוסעים לחגר את חגורות-ההצלה ולעלות על הספון. פקודה זו נתנה רגעים אחדים אחרי שהתנגשה האניה בהר-הקרח, אך על דעת שום איש מאתנו לא עלתה כל דאגה על אדות רציניות המעמד, וגם כשחגרנו את החגורות לא האמנו כי המעמד מסוכן.

על הספון מצאנו קבוצות קבוצות של משוחחים אשר עמדו והתלוצצו והתבדחו. אולם בראותנו את סירות-ההצלה מורדות אל הים אז החלונו להבין שאין המעמד משמח.

על-ידי היו הוכוחים בין המלחים ואשת אסתור אשר בקשוה לרדת והיא לא רצתה להפרד מבעלה, ואז ירדתי אנכי אל הסירה אחרי אשר הבטיחני בעלי לרדת בסירה אחרת.

וכשהתרחקה הסירה ראיתי את בעלי שעמד ביחד עם אסתור. בעלי שלח אלי מרחוק נשיקות-הפרידה.

שעות מספר ישבנו על הסירה וקפאנו מקור עד אשר ראינו מרחוק את „קרפטיה“ הבאה להצילנו. חבלים נזרקו ממנה לסירותינו וקשרו אותן ומשכון ל„הקרפטיה“.

וזהו מה שספר גרשון כהן, בן תשע עשרה, שנצול והוא נמצא בהכנסת האורחים בניויורק:

אני ישנתי. פתאום הרגשתי את קול הרעש של התנגשות האניה. אך הרגעתי את עצמי  והתהפכתי אל הצד השני בחפצי להרדם שנית. השכנים העירוני. מהרתי אל הספון שם מצאתי רגבי קרח שנתפוררו מן ההר. ראיתי סכנה. הספקתי לחטף חגורת-הצלה וקפצתי הימה. רגעים מספר לא ידעתי מה אתי ואיפו אני, ונתפכחתי כאשר נתפשתי וטולטלתי אל סירה אחת וצוו לי לעבד במשוט.

פיליפ זני הנמצא גם הוא בהכנסת האורחים ספר:

כאשר קראו: „נשים ולא גברים!“ – עזרתי למלח אחד להוריד אל הסירה אשה מתעלפת. עלי היה לשוב בחזרה, אולם תחת לעשות זאת, החבאתי את עצמי תחת אחד הספסלים.

כשכבר הפליגה הסירה שמעתי מדברים אדות חסרון בגבר להחזיק במשוט, אז הגיחותי ממחבאי. המלח החל לדרש ממני חשבון על התחבאי פה, אך הנשים הפצירו בו להרפות ממני. תפשתי משוט ואעזר להרחיק את הסירה ממקום האסון.

הנשיא של החברה „והיט שטר לין“, שנצל בסירות ההצלה, עמד לפני בית המשפט בושינגטון ושמה נחקר בחקירות שונות. הוא נשאל ראשית, אם אמת הדבר שרצתה החברה לעשות נסיעה מהירה יוצאת מן הכלל? את זה הכחיש בעובדה זו שכל הדרך לא עשתה האניה אפילו את המהירות הרגלה. על השאלה אם הוא ירד לסירה ראשון מכל הנוסעים הוכיח כי הוא ירד בסירה האחרונה. שאלו אותו גם אם נכון הוא הדבר שהיה די זמן והיו יכולים להציל את הנוסעים כלם אם היו סירות-הצלה במספר מספיק? אך על שאלה זו לא רצה לתת תשובה.

הפקיד של התלגרף ספר: בערב, לפני האסון, נתקלקלה המכונה של התלגרף. בחריצות ושקידה נמרצה ובלתי רגילה עבדנו בתקון המכונה. ולולא זאת, או לוא אחרנו מעט בתקון, כי אז לא היה במה להודיע את דבר האסון וגם קצת ההצלה לא היתה באה.

כל הזמן עמדנו בחליפת דברים עם הספינה „כרפטיה“. אנחנו ספרנו לה על המעמד של הרגע וממנה קבלנו ידיעות על מספר הפרסאות אשר עשתה כרפתיה בו ברגע.

הדבורים האחרונים שנתנו לכרפתיה היה: „המכונה התלגרפית הולכת ונחלשת. המים כבר חדרו אל מקום המכונות המוליכות את הספינה. הכחות החשמליים פוסקים“.

וזה מראה האניה מהסירה: עשן ונצוצות מלאו את כל סביבתה, אבל נוראה היתה נגינתה של התזמרת שצללה ביחד עם האניה. הקולות האלו נשמעו כמו מתוך מחנק כשכבר היתה האניה בתוך המים.

סירתנו הלכה דרכה וחצתה לא את המים כי אם – את מאות הגופות המפרפרים והמתאבקים.

כל אלה שעוד היה להם כח נתקרבו אל הסירה. ויתחננו לאספם אך לא שמו אליהם לב. הסירה היתה מלאה יותר מדי.

היסורים היו נוראים. הקור דקר בבשר. עד שהגיעה סירתנו „להכרפטיה“ מת אחד הנוסעים. זה היה פיליקס, חברי בעבודת התלגרף, אך כל זמן נסיעתנו בסירה לא נודענו איש לאחיו כי כל אחד היה שקוע במכאוביו. אל הכרפתיה העלו אותי המלחים ואני אבדתי את הרגשתי עד אחרי עבור זמן רב שאז נודע לי כי רגלי מהודקות בגבס. הנוסעים דרכו על רגלי בעת שכבי בסירה, וישברון.

דר' מגנס הכין את עצמו לנסוע גם הוא בתיתניק על-פי עצת בן-לויתו נתן שטרויס.

ברומא נפרד דר מגנוס משטרויס אשר הלך אל הכנסיה בדבר חקירת חכמת החידקים. שטרויס דבר כל הזמן על לבו של דר מגנס לנסע ב„תיתניק“ שבה תהיה לו הדרך מלאה ענג בחברותו הנעימה של אחיו איזידור שטרויס, רק שהיה צריך למהר ללונדון. אולם הגברת מגנס עמדה בכל תוקף על דעתה לבלי למהר. דר' מגנס שמע לקולה ובזכותה נצלו.

את הידיעה על אדות אסונה של „תיתניק“ כבר קבל מגנס בהיותו בדרך על הספינה „מוריטניה“. להספינה הגיעה הידיעה תיכף ומיד, אך רב-החובלים העלים את הדבר מאת הנוסעים שני ימים.

באותה שעה שקרה האסון ל„התיתניק“ ארע מקרה גם באניה מורטניה שנסע בה ד"ר מגנס: אחד הנוסעים מהמחלקה הראשונה שלח יד בנפשו על-ידי התנפלו אל הים. רב-החובלים העמיד מיד את הספינה וצוה להוריד סירת-הצלה להעלות א האיש, חי או מת, כי כן מצוים החקים האנגלים אולם הורדת הסירה ארכה יותר מדי ובעת שכבר לא היה לקוות להצלת האיש נרעשו הלבבות מדבר שני: החבלים שבהן הורדה הסירה היו רקובות ונתקו, ועד שהצליחו להעלות את הסירה עם אנשיה היו כל הלבבות נוקפים מדאגה ופחד.


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 176, 16 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

האסון שארע בהשקת האניה "אלביון" – 1898

HMS_Albion_(1898)

אנית הצי המלכותי "אלביון" (Albion). המקור: ויקישיתוף

שלשם הורידו המימה בבליקואֶל את אנית המצפה “Albion„ במעמד ההרצאג היאָרקי וההרצאָגה היארקית, אשר היא היתה גם המחנכת. ברדת האניה המימה הכילה מקום-מים גדול מאד, עד אשר נסתרה במת הרואים כלה תחת גל מים גדול מאד. כשלש מאות איש נשטפו במים. עשרה פגרים מתים מצאו תכף. בחצי השעה התשיעית בערב מצאו כבר שלשים פגר. עד בוא שקיעת המים קשה להחליט כמה מספר האובדים, אבל משערים, כי אבדו ששים איש. רוב האובדים – נשים.


"המליץ", שנה שלושים ושמונה, מס' 128, 24 ביוני 1898, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

המסע באניות חברת האמבורג-אמריקה – 1905

SS_Deutschland_seen_near_New_York_in_1903

אנית הנוסעים "דויטשלנד" (Deutschland). המקור: ויקישיתוף

בעד וכנגד*.

(המסע באניות חברת האמבורג-אמריקה).

ב„איזראליטישעס פֿאמיליאנבלאטט“ אנו קוראים: בגליון 50 הבאנו בשם „הצפירה“ ידיעה, כי איזה מן הנוסעים שהפליגו בספינת הקיטור „מאָלטקע“ מהמבורג לאמריקא התאוננו על חסר מאכל כשר בספינה ההיא. מראש היינו מסופקים באמתת השמועה הזאת, אחרי אשר ידענו היטב את דיוק ההשגחה המעולה מצד שלטון בעלי הספינות בנידון זה. עתה הגיעונו מאת שלטון הפלגת הספינות הדברים האלה המקיימים באותות ובמופתים את דענו האמורה למעלה:

„זה כחצי שנה קבענו בבתי המבשלות אשר בכל אניה ואניה המפלגת מכאן לנויארק קלחת לבשול מאכלים כשרים בעד היהודים הנוסעים על מכסה האניה והננו דואגים לכלכלתם הנחוצה. בימים האחרונים, כאשר נתרבה מספר היהודים הנוסעים, עוד הוספנו שלמות בשמירת הכשרות והכנת המאכלים עפ"י דת ישראל. פרטי הדברים בנידון זה תוכל לשמוע מאת חברי העדה ההמבורגית, האדונים: הרמן גומפרץ ולעא מנדלזאן, אשר עזרו לנו בעצה ובפועל בהכנת הדברים הנחוצים, ויקבלו עליהם את ההשגחה על זה בתור באי כח הקהלה. ולפי אשר ידענו היטב, הפלגת אניותינו היא עתה היחידית המצטיינת בכשרות המאכלים ובכל הפרטים הנחוצים לרוח הנוסעים מבנ"י. הנהגת הכשרות, כל עוד ירבה מסר  נודדי ישראל, קבועה ומחייבת לא רק באניותינו, אך גם בבתי המקלט והמלון, ובראשם האכסניא הגדולה המכילה כאלף איש, שבה ימצאו מנוח כל נוסעי רוסיא עד הפליגם בים. גם על זאת דאגנו להכין במקומות הלינה האלה בתי תפלה בעד הנודדים היהודים. כל התקונים האלה נעשים מאתנו ברצון טוב, אם כי קשורים המה בהוצאות רבות, יען כי חושבים אנחנו חובה לעצמנו לעשות רצון נוסעינו בכל מנהגיהם, כפי היכלת האפשרית בחוג האניה המצומצם ובאופן שלא יבולע מזה לשאר הנוסעים. הנסיעה, אשר עליה סובבת השמועה שהובאה בהצפירה, עברה לפי עדות רב החובל והפקידים, בשלום ובמנוחה שלמה, ולא נשמעה שום תלונה וקובלנא מצד הנוסעים. האניה היתה מצוידת בכלים כשרים, דגים ומאכלי בשר וכו', עד כי אין להעלות על הדעת שום נטיה מדיני ישראל והפרת חק. לדאבון לבנו לא נוכל ברגע זה לגבות עדות בעל פה, יען אנית הקיטור נמצאות עתה בנויארק. ואם יש שמץ דבר בידיעה הזאת, הלא הוא רק זה, כי רוב הנוסעים היהודים לא חפצו גם לשמוע ע"ד מאכל כשר. וכבר קרה מקרה, אשר מארבעה עשר נוסעים יהודים משכו שלשה עשרה את ידיהם ממאכל כשר ורק אחד קבל על עצמו לאכול כדת. כמובן לא היה כדאי לבשל תבשיל מיוחד רק בעד נוסע אחד. האדון מנדלסזון, אשר שאלנוהו פשר דבר, באר לנו, כי יש בישראל, כמו בבעלי דתות אחרות, אדוקים בדת וחפשים בדעות המזלזלים בחקי הדת. מובן מאליו, כי אין לנו רשות להאכיל את נוסעינו מאכל כשר בעל כרחם. ובנוגע לכלכלה והספקת מזון לנוסעים, על זה יש השגחה מעולה מצד הממשלה, ולפני כל נסיעה בודקים פקידים הממונים לזה אם הוכן מזון וצידה כפי השעור הקצוב. אד. שטראָם בא-כח מסלת המבורג-אמריקה.

*) הרובריקא הזאת נועדת לברור שמועות וחדשות שונות שיש להן ערך צבורי.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 298, 10 בינואר 1905, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

ע"ד האסון של האניה „לוזיטניה“ – 1915

Bundesarchiv_DVM_10_Bild-23-61-17,_Untergang_der_-Lusitania-

טביעת אנית הנוסעים "לוסיטניה" (Lusitania). המקור: ויקישיתוף

ע"ד האסון של האניה „לוזיטניה“.

לפני ימים אחדים הודענו ב„החרות“, עפ"י הסוכנות העותמנית הכללית, כי צוללת גרמנית הטביעה את האניה הטרנסטלנטית הגדולה „לוזיטניה“ של החברה האנגלית (ולא האמריקנית כאשר הודיעו קודם בטעות) „קונרד ליניה“, על-יד קייסטון, באירלנדיה.

העתונים הארופים שקבלנו בדואר האחרון מוסרים פרטים מענינים על דבר האסון הזה שקרה ל„לוזיטניה“ והננו נותנים אותם לקוראינו:

כיצד נטבעה האניה.

כשהגיעה האניה לאירלנדיה אחזו מלחיה ומפקדה בכל האמצעים הדרושים להגן עליה מפני כל סכנה. אבל פתאם הופיעה צוללת גרמנית ותשלח את מוקשיה באניה, שנפגעה ונתפוצצה כהרף עין. מפקד האניה פקד תומ"י להוריד את הנוסעים. ההורדה נעשתה באי סדר נורא ובבהלה גדולה מאד. המחזה היה מחריד ומזעזע את הלב, יען כי האניה נשברה והתנדנדה הנה והנה וקשה היה להציל את הנוסעים. האניה עמדה על המים רק כעשרים רגע ואחרי כן צללה בתהומות ים יחד עם רוב הנוסעים שאי-אפשר היה להצילם.

ה„מורנינג פוסט“ אומר כי סבת ההתפוצצות הפתאמית שהיתה ב„לוזיטניה“ באה מחמת החמרים המפוצצים ואבק השרפה שהיה שם בכמות מרובה. באניה זו היו 5400 תיבות גדולות מלאות כלי-נשק, שנועדו לאנגליה ושלפי חקי המלחמה נחשבים כ„סחורה אסורה“.

הנוסעים והטבועים.

מספר הנוסעים היה בס"ה 1254, חוץ מן 685 מלחים. מהם היו: 189 נתינים אמריקנים, 956 אנגלים, 109 נתינים אחרים. נצולו רק 658 איש. בין הנוסעים שטבעו יחד עם האניה היו גם מר קסלר, „מלך השמפניה“ באמריקה; מר הרסט, בעל הרבה עתונים אמריקנים גדולים; המיליונר האמריקני הגדול מר ונדרבילט, ועוד.

איכותה ומהותה של ה„לוזיטניה“.

האניה „לוזיטניה“ היתה אחת אניות-המרוץ העוזרות האנגליות הכי גדולות, מזוינת בי"ב תותחים בני 15 סנתימטר. משקלה היה 45000 טון, ומהירותה – 23 מיל לשעה. ארכה היה 245 מתר, ולמכונותיה היה כח של 75,000 סוסים. כמות הפחמים שהוציאה „לוזיטניה“ מידי יום ביומו היתה 1250 טון. האניה הזאת הורדה הימה בשנת 1907 ונבנתה בגלזגוי. בנינה עלה במחיר של 85 מיליון פרנק.

בראשית לחדש פברואר הובילה „לוזיטניה“ מניו-יורק לחופי אנגליה חלקי צוללות, 744 תיבות של כלי זין, 225 תיבות של צרכי-צבא, 7000 כלי נשק תותחים וכמות גדולה של אקדחים. ב„לוזיטניה“ היה סכום ענקי של ארבעה מיליונים פרנק זהב שנועדו לתושבי בריטניה-הגדולה.

הגרמנים השתדלו למנע בעד האסון.

ה„דיילי מייל“ כותב:

אחד מפקידי הצירות הגרמנית בושינגטון פרסם לפני טביעת ה„לוזיטניה“ אזהרה בעתונים האמריקנים לבל יסעו באניה זו, מפני שישנה אפשרות גדולה שתפגע בצוללות גרמניות. המיליונר הגדול ונדרבילט, שטבע גם הוא עם אנשי האניה, כאמור לעיל, ספר להנוסעים אתו שהוא קבל תלגרם בנסח זה:

„ממקור נאמן נודע לי כי ה„לוזיטניה“ תתקל במוקשים ולכן טוב לדחות את הנסיעה. ועל החתום: ג'ון סמיט“.

הרבה גרמנים הזהירו את הנוסעים לא לעלות אל האניה, אך הכל היה לשוא. מנהל החברה „קונרד ליניה“ מר סטומלר, נתין אמריקני, לגלג על כל האזהרות הללו והצהיר שה„לוזיטניה“ היא אניה מהירה ואין היא יראה מפני הצוללות, ושום אנית-מלחמה גרמנית לא תוכל להתקרב אליה.

568px-Lusitania_arriving_in_New_York_5

"לוסיטניה" מגיעה לנמל ניו יורק, 1907. המקור: ויקישיתוף

מה שאומרים העתונים הארופים.

ה„ברלינר טגבלאט“: „בצער עמק נודע לנו דבר הריסת ה„לוזיטניה“. אנו מצטערים באמת על מות כמה וכמה נפשות, אך מצד אחר יודעים אנו ברור שלא בנו האשם. האנגלים ירימו בודי קול רעש והמולה מסביב למארע הזה וישפכו את זעמם על גרמניה. ואולם צריך לחכות לעוד זמן מה, כשיוכחו כלם, שהאחריות נופלת אך ורק על ראש האמיריה הבריטית. כל אלה שיתאבלו לרגלי האסון הזה צריכים להגיש את תעצומותיהם אך ורק למיסטר טשורטשל, וזיר הימיה האנגלית, שגרם ע"י פקודותיו המבוהלות לאסון הזה.“

ה„לוקל אנצייגר“: „אם העתונים האמריקנים שצועקים עתה מרה על האסון הזה היו מתחשבים ברצינות עם הזהרת הממשלה הגרמנית, כי אז היו יכולים להציל הרבה נפשות מאחיהם-למולדת מרדת שאולה ואולם אותם המרשים לאנשים חלשים לשבת על מקום של אבק-שרפה, אין להם הרשות להתאונן אחר-כך, במקרה של אסון ולהאשים את אחרים ברצח ובהרג. האשם חל רק על האמיריה הבריטית .אנו מצדנו נמשיך את המלחמה ע"י הצוללות, מפני שאנגליה אשמה בזה.“

„כ.ז. מיטג“: „אנגליה השתמשה באזרחים שקטים של הארצות הניטרליות כחמר ביד היוצר. המעשה הזה דומה להשטה הנהוגה אצל הרוסים לשלח קדימה בראש הצבא אנשים חלשים, נשים, ילדים ועוד, כדי לעצור בעד האויב מירה.“

„העתון מפרנקפורט“: „הנוסעים שאבדו עם ה„לוזיטניה“ הם חללי הגאוה האנגלית. כל נפש היא יקרה מאד בעינינו. אבל כשהאויב אוחז במדות יוצאות מגדר המלחמה, אין עוד ערך לחיי האנשים הבלתי-לוחמים. עקרי-הצדק השמורים בעת שלום אינם עוד בעת מלחמה, וכל מי שיבא להתאונן על חללי „לוזיטניה“ עליו להתמרמר קודם כל נגד מעשי הרוסים שהבעירו, רצחו, שרפו, ענו נפשות לאלפים בפרוסיה המזרחית. ומי שמטיל ספק במעשינו ומבקר את אפן-המלחמה שלנו, עליו להגיד לנו, מהי דעתו על מלחמת-ההרעבה שאנגליה הכריזה עלינו הגרמנים, ולמה מספיקה אמריקה נשק לאויבינו בכמות עצומה שעולה למילירדים, והיא היא הגורמת להארכת המלחמה ע"י העזרה שנותנת לצרפת ולאנגליה“.


"החרות",שנה שביעית, מס' 195, 28 במאי 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

לץ היין – 1888

חדשות.

(לץ היין) אסון נורא מספר מכ"ע מחארקאוו אשר קרה על הנהר וואלגא באנית הקטור בדרך נסיעתה במים עזים, קלחת הקיטור התפוצצה לרסיסים ויתפרץ מקרבה מות ואבדון על האנשים היושבים לבטח בה, ובמיתות נוראות נהרגו אבות ובנים אלה באש ואלה במים. מספר הנהרגים ארבעים נפש רק הנפצעים התפקדו יותר ממאה נפש אדם, גם מלחיה וחובליה אבדו חייהם בענין נורא וגם האדון בעל האניה קוואלאווסקי נהרג אשר ממנו יצאה הרעה לכלם כי עבר חוק וישגה בוואדקא עד מאד ויצו על בעל המכונה להרבות המדורה אש ועצים הרבה ורב החובל העיד בבעליו כי בנפשם הוא אך הוא גער בו ותבקע המכונה ולא נותר רק בעל המכונה אשר מלט נפשו מקצף הקלחת הבוערת בטרם מועד האסון, והוא ראה בעני היושבים על האניה ובאבדן בעליה.


"קול מחזיקי הדת", שנה רביעית, מס' 22, 23 באוגוסט 1888, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אהבת אחים – 1885

אהבת אחים.

מכה"ע יודישע גאזעטטען יספר בגליונו האחרון אשר הגיע לידנו שבוע זה מקרה אשר יתפלא עליו כל קורא, מבלי הודיע זמן המקרה, ואנחנו הננו לתתו לפני קוראינו מבלי קבל אחריות אמיתת הספור עלינו.

אנשי צבא ממלכת פארטוגאל שמו בים דרכם ללכת ארצה אינדיען, ימים אחדים הלכה אניתם צלחה, ואח"כ קם רוח סערה נורא מאד והאניה חשבה להשבר עד כי ראש החובלים נוכח לדעת כי רבו הנוסעים על האני ויכבדו עליה כמשא כבד ואם לא יקלו משאה, אז סכנת מות תרחף על כל הנוסעים יחד ויקרא רב החובלים לכל הנמצאים באניה לאמר: „אם תאבו כי לא ירד כל אשר פה במצולה, עליכם להפיל גורלות ולהשליך הימה למצער י"ב אנשים ואם לא אבדנו כולנו“, דבריו נמלאו ושנים עשר אנשים מאשר עלה עליהם הגורל עמדו הכן להציל אחיהם ע"י מותם.

בין האנשים האלה נמצא פעדרא איש חיל ולו אח צעיר ממנו הנוסע גם הוא בהאניה, רחמי האח נכמרו על אחיו ההולך למות, ויגש אל רב החובל ויטהו הצדה ויאמר לו „אבי ואמי זקנים לימים וכל יהבם השליכו על אחי הגדול אשר אהבוהו ויקוו כי הוא יכלכלם וישית ידו על עיניהם, ועתה במות אחי זה ינתק פתיל חיי הורי  ואיך אראה ברע אשר ימצא אותם, לכן הנני נותן נפשי כופר תחת אחי, השליכני הימה תחתיו“, לב רב החובל נמס כמים לשמע הדברים ונפשו נכספה להציל שני האחים הנאהבים והנעימים, אכן למרות רצונו נאלץ להחריש אזנו משמוע לבקשת איש, ואשר עלה עליו הגורל הוטל הימה.

לאשרו היה פעדרא כביר כח ויודע לשחות במים באופן נפלא מאד, וזאת עמדה לו כי שש שעות שט בים אחרי האניה, ואז נטו צללי ערב והחשך כסה הים, וימהר פעדרא להתקרב להאניה וימצא חבל עב קשור בדופן האניה ויחזיק בה ויטפס עליה לעלות להאניה; בקרבו לשפת האניה ועוד מעט והנה הוא בתוכה התפרץ קול זעקה מאחד החובלים לאמר הנה האניה תרד מצולה, ויגשו ככל הנוסעים לשפת האניה ויעופפו חרבותם מול פעדרא למען ישוב אחור, ויתפוש האומלל בחרב ויחזק בו עד שפך דם על כל גוו, ובקול קורא „אראה אחי טרם מותי“ קפץ לתוך האניה, ואחיו נפל בזרועותיו ויתחבקו עדי כי נתעלפו ויפלו על קרקע האניה, והנוסעים עמדו משתוממים למראה עיניהם.

„אראה כי רצון ה' להשאיר בחיים את בן חיל הלזה“ קרא ראש החובלים, „פה יהי, וה' הטוב בעיניו יעשה עם כלנו יחד“, הנוסעים מהרו להשיב לתחיה את המתעלפים וחפצם הצליח בידם, הים עמד מזעפו והנוסעים באו חיים וקימים למחוז חפצם.


"חבצלת", שנה חמש עשרה, מס' 20, 25 בפברואר 1885, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.