ערך התלגרף בלי חוטי הברזל – 5 בספטמבר 1904

תלגרמות של הצפירה.

21 אוגוסט (3) ספטמבר.

צינדאאו. (רייטער). הקונטר-אדמיראל מאטוסעוויטש הפצוע הגיד, כי מהליכות המלחמה הנוכחית נוכל ללמוד מה גדול ערך התלגרף בלי חוטי הברזל, אשר השתמשו בו במלחמות הים האחרונות. התלגרף פעל את פעולתו עד אשר נשחתו המכונות בנפץ הכדורים. הראדיוגרמות נאמנות יתר מן הרמזים אשר השתמשו בהם עד כה בעזרת הנפת הדגלים. ממול המוקשים השטים אין עצה טובה מזו לשלוח סירות מפנות הדרך. ואחרי הסירות תלכנה אניות המלחמה/ האניות מהרסות הטורפידין הכזיבו את התקוות אשר שמו בהן עד כה. היאפאנים הגיחו בלילה אחת 15 פעמים באניות טורפידין ולא הצליחו אף פעם אחת. אניות מלחמה אחרות העובדות יחד עם הפנסים מפיצי אור האיליקטרון יכולות להיות בטוחות מפני נזק הטורפידיות. השריונים המושמים מסביב לאניות להגן עליהן מפני המוקשים אינם מביאים תועלת רצויה, אבל עוד הם מפריעים בעד תנועות האניה ומהלכה. הודעות היאפאנים ע"ד המלחמות בים אינן מדויקות, כי הן מעלימות את אבדות היאפאנים. מאטוסעוויטש עודנו חולה.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 195, 5 בספטמבר 1904, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

"מִינוֹת" ו"קוֹנְטְר-מִינוֹת" בפורט-ארטור – 26 ביוני 1904

דברי הימים

פְּלוּגַת-הָאֲנִיוֹת הְַוַלאדִיבֹסְטוֹקִית אֵצֶל חֻפֵּי יַאפַּאן.

[…]

מְבוֹא הַיָם בְּפּוֹרְט-אַרְטוּר. גם הפעם היתה מטרת אניות המרוץ אך מרוּץ ומשוֹט, עבור וסבוב בים, בקרבת גדותיו אצל יאפאן. המטרה לא היתה פורט-ארטור. דבר כזה לא נתן להעשׂות בעת כזאת. אצל חופי קוואנטון (זה שם החבל כולו) חונה האדמיראל טוגו עם צי מלחמה אדיר, חזק פי ארבע, או פי חמש, משלש או ארבע אניות מרוץ רוסיות. לא תצויר אפשרות ההתגנבות וההתחמקות בקרבת הצי הזה בבחינת „רואה ואינו נראה“. חוץ מזה, הלא היאפאנים עסוקים שם מאד בשמירה. פעמים בשבוע הם מניחים שם הרבה משחיתים שטים. אמנם הספנים הרוסים הפורט-ארטורים שולים את המשחיתים ומנפצים אותם, אבל לא תצויר אפשריות נקוי החוף מהמשחיתים האלה במשך שנים-שלושה ימים. בגדר זה, אין אנו צריכים לסמוך על השערות. יכולים אנו להסתלק מן הספק ומן האומדנא, ולהביא את הדברים הרשמיים של הקונטר-אדמיראל הרוסי וויטהעפֿט. לפי הודעותיו, שולים בחוף פורט-ארטור, במספר בינוני, 2–3 מוקשים ליום. לעומת זה נקל הוא להניחה 30–20 מוקשים בכל לילה. זה הוא ההבדל בין „עקירה“ ו„הנחה“. אפשר להניח עשר פעמים יותר משיש סִפֵּק לעקור. אמנם יש עוד תחבלה אחת, והיא לפעל על ידי מהרסי-המוקשים, ה„קונטר-מינות“. כשמפוצצים „קונטר-מינות“, אז תנופצנה „המינות“ מסביב. אבל לזה צריכים למספר רב של „קונטר-מינות“. עפ"י החשבון, התפוצצות „קונטרמינא“ של 500 ליטרא פירוקסילין (זהו החומר המפוצץ) מטהרת את הים מ„מינות“ על שטח 90 רגל מסביב (ע"י זה היא גורמת את התפוצצות „המינות“). ולפי זה למען טהר לא את כל מבוא הים בפורט-ארטור, כי אם עכ"פ את המקום על שטח ארבע מיל (אנגלית) לאורך, ולערך 600 רגל לרוחב, צריך לפוצץ איזה אלפים „קונטרמינות“ (כלומר, אם לא נודע ברור, איה הניח האויב את ה„מינות“ שלו). זה הוא כמעט מן הנמנע. זו היא עבודה ארוכה, אך בטוחה. בעבודה זו היו הספנים הרוסים עוסקים בשקידה. בההודעה האחרונה של הקונטר-אדמיראל וויטהעפֿט מפורט-ארטור נאמר, כי בחוף נמצאו הרבה „מינות“, ואחרי המצאן נפצון הרוסים ע"י יריה. והנה עתה נפסק החבור המסודר בין הרוסים ובין פורט-ארטור, והאדמיראל סקרידלוב בוולאדיבוסטוק איננו יכול בשום אפן לדעת, עד כמה  נקה חוף הים בפורט-ארטור, ואם אפשר להכנס במובאיו ובמוצאיו. עכ"פ מהידיעות הרשמיות של הקונטר-אדמיראל וויטהעפֿט שבאו ביום 3 יוני, נראה, כי מן 14 מאי עד 1 יוני, לא יצאו אניות הרוסים מפורט-ארטור אל הים. יציאת ה„נאָוויק“, שעל אדותיה מודיע האדמיראל טאגו, עדיין איננה מכרעה את השאלה אם נֻֻפצו כל המינות היאפאניות אצל פורט-ארטור, או לא: ה„נאָוויק“ יושב אך 16 רגל במים, ורחבו אך 41 רגל, ונקל לו לעבור בלי פגע במקום שאין אניות השריון הגדולות יכולות לעבור.

[…]


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 135, 26 ביוני 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצוללת העותמנית "מסתג'יב" – 22 בנובמבר 1915

Turquoise-ELD

הצוללת הצרפתית "טורקואז" שנלקחה שלל על ידי הטורקים. המקור: ויקישיתוף

הצוללת „מסתג'יב“.

ממשרד-הידיעות העותמני הרשמי בדמשק הגיעו לתחנת-הצבא בירושלים הפרטים האלה בנוגע לצוללת הצרפתית ששללו התורקים במיצר הדרדנלים:

ביום הרביעי שעבר, 28 תשרין-אואל, הובאה לקושטא הצוללת הצרפתית „טורקואז“ שטבעה במיצר ע"י התורקים, שהוציאוה אח"כ, בתוך רעם תותחי האויב שהשתדלו להפריע בעדם. העיר קושטא היתה באותו יום צהלה ושמחה. רגש עדין שקשה לתאר הרגישו הקושטאים בראותם את הצוללת הזאת, שחלקה העליון משורין ותבניתה אומרת פלאות. כלם התבוננו בסקרנות גדולה לחלקי הסירה הזאת השטה מעל פני המים ומתחת למים במהירות ובדיוק מתמיהים, ושמחתם על השלל היקר הזה עברה כל גבול.

הממשלה המרכזית ערכה חגיגה יפה ונהדרה, לכבוד לקיחת הצוללת הנ"ל, שהובאה לחוף קושטא לפני הצהרים. החגיגה נערכה בוזרת-הימיה, שהיתה מקושטת בדגלים עותמנים, דגלי החרות. גדודים של אנשי-צבא ופרשים וז'נדרמים רבים הכתירו את הוזרה. השוטרים ושרם בראשם השגיחו על הסדרים. התזמרת המלכותית עמדה במגרש הרחב שעל-יד ארמון הוזרה ונגנה נגינות לאומיות יפות.

אחרי הצהרים נאסף המון עם רב שעלה לאלפים רבים להשתתף בחגיגה הפטריוטית הזאת. שם היו נוכחים מכבר אחדים מהיכל-המלכות, אחדים מחברי הוזרה העותמנית וביניהם טלעת ביי, וזיר-הפנים; שוקרי ביי, וזיר ההשכלה; אברהים ביי, וזיר-המשפטים ועוד; אחדים מחברי בית המחוקקים ורבים מחברי בית-המורשים.

אחרי זמן קצר הגיע כבוד הגנרל רמאד אנור פשה, וזיר המלחמה, כשהוא לובש פאר, יושב במרכבתו החשמלית היפה. הוא בא בלוית אסכדרון של פרשים-רוכבים. המצביא הצעיר הזה, שנתחבב כ"כ על העם, נתקבל באובציות סוערות מצד כל אלפי התושבים שהשתתפו בחגיגה זו. כבוד הוזיר נכנס לתוך ארמון וזרת-הים וילחץ את ידי שרי המלוכה וגדולי הממשלה וברך את הצבא ואת העם, כשבת-צחוק נעימה היתה מרחפת על שפתיו.

אחרי שנגנה התזמרת המלכותית את „המהלכה“ הלאומית עלה כבוד אנור פשה, וזיר המלחמה ומ"מ וזיר הימה על הדוכן היפה שהוקם לכבוד היום וישא נאום פטריוטי בתורקית. דבריו נתקבלו ברעם של מחיאות-כפים סוערות ובקריאות „פדישהימיז ג'וק יאשה!“ „ישאסון אנור!“

אחרי רגעים מספר נגש אנור פשה אל הצוללת „טורקואז“, ובידו הסיר את הדגל הצרפתי מעל הצוללת והניח במקומו דגל עותמני יפה. הטקס הזה עשה רושם נעים על כל הנאספים. השמחה התבטאה בקריאות „הידד“ שהרעישו את חלל האויר ובברכות: „תחי תורקיה!“ „תחי הימיה העותמנית!“ „יחי הצבא העותמני!“ „יחיו צבאות הברית!“ „תחי האומה העותמנית!“.

אנור פשה הודיע אח"כ להמון החוגג והצוהל כי הצוללת הזאת לא תקרא עוד בשמה הצרפתי „טורקואז“ וכי בשם „מסתג'יב אין באשי“ כונה, על שם שר-העשרה התורקי מסתג'יב שהיה החייל הראשון שירה על הצוללת הצרפתית והטביעה. אחרי זה הוצג לעיני כלם מסתג'יב אפנדי בעצמו. הוא תורקי צעיר, בעל מרץ, פניו אהודים, עיניו הגדולות והנוצצות מפיקות עז. כעין זרם חשמלי עבר על כל הנאספים כאשר ראוהו, ובהתפעלות גדולה קראו: „ישאסון מסתג'יב, ישאסון!“ מסתג'יב אפנדי, הוא בן הפטריוט התורקי נג'יב ממשפחת „פרהאד“ מעיר בריסה.

אחרי הטקס האמור הובילו את הצוללת „מסתג'יב“ מוזרת-הים אל החוף בחגיגיות גדולה והצוללת נספחה אל הצי העותמני. כשהופיעה הצוללת לעיני המלחים התורקים ערכו גם הם מעל אניות-המלחמה התורקיות שהיו גם הן מקושטות בדגלים, אובציות סוערות. האניות ירו יריות-תותח אחדות. התזמרת הימית נגנה את „המהלכה“ התורקית הלאומית ולקול הנגינה התפרצו המלחים העליזים בשירים פטריוטים ובקריאות הידד לכבוד השלטן ולכבוד הימיה העותמנית.


"החרות", שנה שמינית, מס' 55, 22 בנובמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

["Müstecip Onbaşı", "Turquoise"]

אסון אנית הקיטור "אוסטריה" – 1858

 

Puttner_-_1858_-_Sinking_of_emigrant_ship_Austria

 אנית המהגרים "אוסטריה" עולה באש. ציור מאת יוזף פוטנר, 1858. המקור: ויקישיתוף

דייטשלאד.

[מי באש ומי במים]

האמבורג. ביום 13 לחודש סעפטעמבער שנה זו קרה מקרה נורא אל אניות-קטור גדולה אוסטריא אשר שמה לדרך פעמיה מחוף האמבורג לעבור ארחות ים לארץ אמעריקא, מסבת אש לוהט אשר אחז בכל קצותיה, ונהיתה למאכולת אש, והאנשים אשר היו בה יותר משש מאות נפש אדם, באו באש ובמים ויאבדו מתוך החיים, ולא נצולו מהם כי מתי מספר. ואלה הנמלטים ספרו את אשר בעיניהם ראו מהחזיון הנורא אשר תסמר שערות איש השומע. וזה לשון אחד מהנמלטים פריץ טהאמפזאן מעיר קאפפעלען, כפי אשר יודיעו כתבי-העתים: ביום שלשה עשר לחודש סעפטעמבער עזבתי את חדרי אחר סעודת הצהרים ועליתי על היציע למעלה; שם שמעתי את קול החובל קורא אל האנשים השוכנים בירכתי האניה בחדרים המיוסדים בתוך לצאת משם למען יוכל לעשן את נויהם לנקות האויר; כשמעי זאת ירדתי אל חדרי לראות אחרי מלתחתי, ושם ראיתי את החובל ובידו כלי מלא זפת, ואיש אחר אוחז בידו מטיל ברזל לוהט מאש, כי על הדרך הזה יעשנו נות האניה. ויהי כאשר עליתי על היציע וטרם הצגתי רגלי על המדרגה האחרונה מלמעלה, והנה שמעתי אחרי קול רעש גדול קורא „אש אש“ חיש הסבותי פני לאחרי והנה התאבכו נגדי גאות עשן מזפת כקטור הכבשן, כי אחזה הלהבה בהזפת אשר נצת מברזל הלהוט באש. וכאשר צעדתי הלאה ראיתי את רב החובל רץ וידיו אוחזות בשערות ראשו, ומנהמת לבו התמלטו מפיו המלים הנוראים: „הן אבדנו כלנו אבדנו!“ ואומר אליו: הן מרחוק אראה שתי אניות אולי יצלח בידנו להתקרב אליהם ולהמלט על נפשנו? אבל הוא לא ענה מאומה וירץ אל קצה הספינה מאחריה ולא ראיתיו עוד. חיש חזו עיני את כל אנשי האניה רצים דחופים אל האניות הקטנות הקשורות בחבלים למען הורידם במים. ויצלח לששה עשר אנשים לשבת באניה הראשונה, אשר הורדה אל המים ונמלטו אל הספינה הגדולה מויריס אשר באה מרחוק ויבואו אל תוכה. חשתי גם אני למצוא מקום באחת מן האניות הקטנות אבל לשוא! כלנה מלאו אנשים מפה לפה, ומהרתי להמלט אל קצה האניה אשר נמלא אנשים, ואיש את אחיו דחקו להמלט שמה מקצה האניה הבא באש, וכה מלאו את הקצה האחרון עד אשר הבאים שם ראשונה נדחקו מהבאים אחריהם ונפלו להמונים למצולות ים ויכס עליהם התהום. אני עמדתי בתוך המון ההמולה הגדולה, ועיני רואות אנשים להמונים נופלים לים מימיני ומשמאלי, ולא ידעתי נפשי – אחרי רגעים אחדים צלחה בידי ובידי אחרים לאחוז בחבלים הקשורים סביבות התורן הגדול ונעמוד הכן על מקומנו כשתי שעות. בין כה וכה והלהבה נתפשטה ואחזה סביבותיה הלוך וגדול עד אשר אחזה בכנפות בגדינו ועינינו רואות וכלות מאין הושיע. כראותי כי כלתה עלי הרעה נסיתי את ארבעה אנשים אחרים להבקיע אל כלי המים, וגם צלחה לנו לבוא עדיהם, אמנם מצאנום סגורים ברתוקות ברזל, ונשב בידים רקניות, ולמען הנצל מאש הלוהט פשטנו בגדינו, טבלנו אותם במים להציל חיינו אך על רגעים אחדים. לא יכולנו לראות הנעשה בקצה האחר מהאניה, כי אמצע האניה סכוכה היתה באש ועשן נורא מאוד. בעת הנוראה הזאת לא נשמע עוד קול החובלים ומנהלי האניה להשקיט המהומה, אמנם קול יליל הקשבתי, קול צוחה ואנקה חודרת כליות ולב מאנשים נשים וטף המטים למות ובאים באש ובמים – הה תקצר לשוני מספר כל אשר חזיתי! כזכרי לבי יתר ממקומו ומעוף צוקה תסוככני. אחרי עבור שתי שעות ושני חלקים מהאנשים אשר נקבצו על חלק מהספינה אשר הייתי בו, נדחקו או התנפלו מעצמם אל תוך הים ומשבריו כסום לנצח. – הלהבה גדלה ובאה אל מקום עמדתנו עד אשר לא היה עוד לאל ידינו להשאר על האניה מבלי היות לברות למאכולת אש שורף. כראותי כי קרב קצי, לקחתי חבל וקשרתי קצתו באחד בטבעת הדבוקה בדופן הספינה ואת קצהו השני קשרתי ברגלי, ובידי אחזתי בחבל ואוריד את עצמי אל תוך הים. ויהי כאשר קרבתי אל פני המים והנה חמשה אנשים אחרים אחזו גם הם בחבל אשר ירדתי עליו וירדו אלי ויאחזו בכנפות בגדי, אך נדחקו ממקומם מאחרים הבאים אחריהם ויפלו אל תוך המים לבלי שוב עוד. שלשה שעות הייתי במצב כזה תלוי בין המים ושמים, ובמשך העת הזאת, נפלו אנשים עלי מימיני ומשמאלי, מקצתם חיים וקימים ומקצתם שרופים באש כסוחים, וכלם יחד טבעו במצולות ועיני רואות וכלות. גחלי אש בוערות, ועצים לוהטים עלי נפלו עד אשר עזבוני כחותי לאחוז עוד בחבל, ואחרי את רוחי פקדתי בידי האב החונן, עזבתי את החבל וקפצתי אל תוך הים, והחילותי לחצות גליו ולשחות אל המקום אשר ראיתי את האניה הגדולה מרחוק. אחרי אשר שחיתי משך זמן באה ספינה קטנה אשר נשלחה מהאניה הגדולה להציל נפשות אדם, והובאתי אל תוכה ואבוא אל האניה הגדולה. גם אניות קטנות אחרות מהאניה הזאת מהרו אל מקום התבערה להציל נפשות האומללים אשר נתלו על החבלים והתורנים, אך חובלי הספינות הקטנות יראו מגשת אליהם מפחדם פן יקפוצו האומללים יותר מאשר תוכלנה שאת ויהפכון על פניהן, ע"כ הצילו אך את אלה המפרפרים בין מות וחיים בין גלי הים. האניה הגדולה מויריס נשארה על עמדה שתי שעות יותר, ובמשך הזמן הזה, הספינות הקטנות הולכות רצוא ושוב ויצילו נפשות אדם כאשר יכולו, עד אשר עלתה האניה כלה על מוקדה, ולא נשאר ממנה זכרון ושארית. הלילה פרש צעיף אופל על התבל והמראה האיומה הזאת גם יחד, „ודממה שוררת.“ למחרת היום ההוא כאור הבוקר עברנו על המקום הנורא הזה, אך לא ראינו נפש כל חי.

איש אחר מהנמלטים יספר בזה"ל אחרי אשר קרא רב החובל „הן אבדנו כלנו אבדנו“ פרצה המהומה ברעש מורה מאוד. איש איש רץ אל עבר פניו, משוגע ממראה עיניו וממשמע אזניו: זה נשרף, זה נהרג, זה נטבע! אנקת הנשים המולת האנשים ויליל הטף בקעו עד לב השמים! תחתי ארגז בזכרי את אשר עיני ראו. שם משפחה שלמה איש ואשתו וחמשה בנים, הלהבה נגד פניהם, וגלי הים תחתיהם. בראות האיש כי אין מנוס מהמות הנורא העומד הכן נגדו לשים קץ לחייו ולכל חמודי נפשו עלי אדמות, נושק את רעיתו ומשליכה לים, ואח"כ את בניו אחד אחד ובאחרונה יקח את ילד זקוניו על זרועותיו ינשקהו יחבקהו ומתנפל אתו אל גלי הים. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. – שם תרוץ אשה עדינה ומחמל נפשה על זרועותיה, בגדיה אחזה הלהבה, ותחפוץ לקפוץ אל המים אך כחותיה יעזבוה, תפול לארץ וכרגע יקוד אש יכסה ואיננה. על כלנה חרדו כליותי ולבי למראה איומה מאח ואחות מבני העברים בעלומי ימיהם אשר שמו לארץ קאליפארניען פעמיהם. כראות העלם כי אבדה התקוה להשאר על האניה מחמת אש לוהט, מהר להוריד את אחותו הנעימה בחבל אשר קשר אל ירכתי הספינה, עד קרוב אל הים, בראותו ספינה קטנה הולכת וקרבה להציל נפשות, ואחרי כן קשר חבל אחר סביבו וירד גם הוא אחריה. אך בחפזו לא משך החבל כיאות, ובהתנפלו נסבך החבל סביב זרועו השמאלי ופניו עד אשר הפשיט את עור פניו, וככה נסבך החבל סביב צוארו. שמעתי קול צעקת הנערה להחיש ישע לאחיה האומלל הגוע, אך הה מאין יבא עזרו? מי ימהר לישועתו בתוך הרעש וההמולה הנוראה? ככה התפרפר האומלל בידיו וברגליו איזה רגעים להרים את עצמו, אך כלו כחותיו ונפשו יצאה. – כאשר ראיתי את הספינה הקטנה הולכת וקרבה אל מקום עמדתי קפצתי גם אני אל תוכה ותצלח לי להמלט, ובשוב הספינה הקטנה אחור עוד ראיתי את העלמה העבריה תלויה על החבל וצועקת מרה ולא ידעתי מה היתה אחריתה. עוד ראיתי מרחוק את איש מיודעי מארץ באהמען חובק את בנו בכורו ויחד קפצו אל המים, ואחריהם לא אחרה לבוא אשתו ושתי בנותיה. אשה עדינה ממרום עם הארץ מארץ בריטניא בראותה כי האש יאחז סביבה נשקה את שני ילדיה ותשליכם ימה, ואחרי כן קפצה גם היא חובקת בזרועותיה את יונק שדיה עכ"ל.

תקצר היריעה מהכיל, והעט מהביע את כל המסופר מהמקרה הנורא הזה מהאנשים אשר נמלטו מתוך ההפכה הזאת. וכאשר נודע עתה הדבר באר היטיב, נראה לפי ידיעת כתבי-העתים הנאמנים כי משש מאות נפש אדם אשר היו באניה הזאת נצולו אך ששים ושמונה. בין שמות הנמלטים וגם בין אלה האובדים ימצאו שמות הרבה מאחב"י.


"המגיד", שנה שניה, מס' 41, 27 באוקטובר 1858, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

*   *   *

שלושים ואחת שנים לאחר האסון התפרסמה בעיתון "מחזיקי הדת" הידיעה הבדויה הבאה:

עוברי בעמק הבכה

אסון איום ונורא קרה לאנית קיטור „קאָלומביא“ היורדת להוביל בני אדם לאסטראליען, כפי שמספר מכ"ע „גארטענלאבע“. ביום 15 לדעצעמבער הכינה לדרך פעמיה מחוף איי אמבאָנע לעבור ארחות ימים לארץ אסטראליה, באמצע הדרך יצאה אש לוהט ותאחז בכל קצותיה ותהי לשרפה מאכלת אש והאנשים אשר בה כשלש מאות נפש עד איש ואשה נשפטו באש ובמים ויאבדו מתוך הקהל ואך מתי מספר נמלטו ממנה. ואלה הנמלטים ספרו מראה עיניהם אשר ראו את החזיון הנורא הזה תסמר שערות השומע. אחד מן הנמלטים יספר לאמר: ביום 25 לדעצעמבער אחרי אכלי את לחם הצהרים עליתי על היציע ממעלה בתקרת האניה, ואתהלכה לשיט לרוח היום, ולהשתוממותי שמעתי קול זעקה מירכתי האניה קורא אש! אש! הסיבותי פני וארא גאות עשן מתאבך מתוך האניה, ורב החובל רץ כמשתגע וידיו אוחזות לגוז ראש ולמרוט שערו ממבוכתו הנוראה וצועק לאמור הה! אבדנו כלנו אבדנו! ובדבריו אלה רץ בחפזון אל קצה האניה ולא ראיתיו עוד כי נעלם מעיני. אמרתי ארדה נא אל חדר מעוני לקחת מלתחתי ויתר חפצי אשר לקחתי עמדי, אך לשוא! כי אנשי האניה עלו כנמלים דחופים ואצים מפתח האניה העולה למעלה על היציע וירוצו בחפזון אל הספינות וסורות דוגה הקשורים אל האניה להצלת נפשות, וכן הצליחו כמו עשרים איש לשבת אל אחת הבורניות וישיטו בה עד קרוב אליהם אניה אחת גדולה באה מרחוק. גם אנכי חשתי מפלט לי באחת מן האניות הקטנות, אבל הייתי כנס מפני הארי ופגעו הדוב, כי כלנה מלאו אנשים מפה לפה, ואמהר להמלט אל קצה האניה המלאה אדם רב ואיש את רעהו דחקו להמלט מפני להבות אש המתמלטות מקרב האניה החוצה, וכה מלאו את קצה האחרון וראשון ראשון נפלו למצולת ים ותכס עליהם שטף התהום, אנכי עמדתי בתוך ההמון וההמולה הגדולה ועיני רואות המונים נופלים לים מימיני ומשמאלי, ומי ישער את האימה הנופלת עלי! – אחרי רגעים אחדים צלחה בידי ובידי אחרים לאחוז בחבלים הקשורים סביבות התורן ונעמוד הכן על מקומנו תלויים בין השמים והארץ שתי שעות, בין כה וכה והלהבה התפשטה ותאחז מסביבותינו ומתחתינו עד כי כמעט אחזה בכנפות בגדינו ועיננו רואות וכלות ואין  יד להושיע, ונרד מן החבלים ונטבול שלמותינו במים להאריך חיינו על רגעים אחדים, מפני האש הגדולה אשר היתה מעבר האניה השנית לא יכולנו לראות את הנעשה בקצה האחר. בעת הנוראה הזאת לא נשמע עוד קול החובלים ומנהלי האניה, חדלה צעקתם אשר צעדו להשקיט את המהומה, ותחת אלה הקולות נשמעו קול יליל ההולכים לאבדון ובאים באש ובמים. – הה! תקצר לשוני מספר כל אשר חזיתי, לבי יתר ממקומו בזכרי ומעוף צרה תסובבני, אחרי עבור שתי שעות והנה שני שלישיות אבדו לנצח ויאבדו והלהבה גדלה והתגברה ותבוא עלי כשור מתהלך אל מקום עמדתנו עד כי ראיתי שאין לאל ידינו להמלט מהיות לברות למלתעות האש. – בראותי כי קרב קצי, לקחתי חבל וקשרתיו קצתו האחד בטבעת הדבוקה בדופן האניה ואת קצהו השני ברגל ואוחז את החבל בידי ואוריד את עצמי אל תוך הים, ויהי כאשר קרבתי אל פני המים, והנה חמשה אנשים אחרים אחזו גם הם בחבל אשר ירדתי עליו וירדו גם המה אלי ויאחזו בכנפות בגדי אך נדחקו ממקומם מאחרים הבאים אחריהם ויפלו אל תוך המים מבלי שוב עוד. שלש שעות נתליתי בין המים לשמים ובמשך העת הזאת נפלו עלי אנשים מימיני ומשמאלי, מקצתם חיים וברואים ומקצת שרופים באש כסוחים וכלם יחד טבעו במצולות גחלים ואודי אשר ועצים לוהטים עלי נפלו עד אשר עזבוני כחותי לאחוז עוד בחבל, ואחרי פקדי את רוחי ביד ה' נטשתי את החבל ואקפוץ אל תוך הים והחילותי לחצות גלים ולשחות אל המקום אשר ראיתי את האניה הגדולה מרחוק באה, ואחרי אשר שחיתי משך רגעים אחדים באה לקראתי ספינה קטנה הנשלחה מאניה הגדולה להציל נפשות, והובאתי אליה בחסדי החונן ומרחם, ואחריה באו עוד אניות קטנות לעזרה אל מקום התבערה להציל נפשות האובדות התלויים על התורנים והחבלים, אך חובל הספינות יראו מגשת אליהם מפחדם פן יקפצו ברעש פתאום ויכבידו על האניות רב מאשר בכחם ויהפכוה על פניה ע"כ הצילו רק את המפרפרים בין מות לחיים בין גלי הים, ולאט לאט רצו ושבו האניות הקטנות  ויצילו את החיים עוד, והאניה „קאלומביע“ עלתה כלה על מוקדה ולא נשאר ממנה זכר ושארית. סבת האש כפי הנשמע יצאה מעשן זפת שדרך הספנים לעשן בנאות האניות לטהרן מריח הים ועפוש האויר, כי אחד החובלים נשא כלי הזפת ואיש אחר אחז בידו מטיל ברזל לוהט מאש, ופתאום אחזה הלהבה בהזפת אשר נצת מברזל הלהוט. מזה באה הצרה וקץ לחיים מאתים בני אדם.


"מחזיקי הדת", שנה אחת עשרה, מס' 8, 17 בינואר 1889, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אלה הן הנשים האנגליות – 1897

נשים גִּבּוֹרוֹת

(מהעתון נ' פ' ג'ורנל)

עוד פעם הגיעו שמועות לאזנינו על דבר מפעלות נשים גִּבּוֹרוֹת.

ביום התשיעי בחדש יוני, בשעה שלש בבקר, נקלעה הספינה האנגלית „עַדֵן“ בקרבת חוף המזרחי של האי סוקוטרה, על שן סלע נסתר. המים קלחו אל תוך לשכת המכונות, והספינה הלכה הלך וצלל. בעמל גדול עלה בידי המלחים להוריד אניה קטנה המימה, שני מלחים נצטוו לרדת בה לתפש משוט והֶגה, ונשים וילדים מורדים לתוכה. אבל, הגברת פירס והגברת סטרֵן ממאנות לרדת על האניה, הן חפצות להשאר אצל בעליהן על הספינה השבורה, הטובעת. והנה הן למופת לאחרות. עוד אשה, הגברת גילוט, ושתי עלמות, מיס ללויד ומיס וילר, אינן חפצות לעזב את האנשים המקֻדשים למות. אם מות ימותו, אל ימותו עזובים! והסערה זועמת והים זועף. אנשים ונשים נגרפים בקצף המימה, וביניהם גם הגברת סטרין ומיס לויד ומיס וילר. לרב הספינה נשברה רגלו ונגרף גם הוא הימה. מן 10 עד 20 יוני, אורבים השרידים המעטים על שברי ספינתם המטרפת בתוך הגלים אל ספינות עוברות. שלש פעמים ראו האומללים ספינות עוברות-מרחוק, אך אף אחת מהן לא ראתה סמני בקשת העזרה מהאומללים; יאוש מלא את האנשים, אחדים מהם נטרפה דעתם עליהם. רק שתי הנשים, הגברת גילוט והגברת פירס, לא אבד רוחן, לא נפל לבן בקרבן; נחם נחמו את האנשים, לבבום ואמצו את רוחם, טפלו כמה שאפשר בהחולים והפצועים. הגלים הכו והתרוממו עד שלשים רגל מעל לגג הספינה השבורה, בכל יום ויום נגרפו קטעים קטעים משברי הספינה. סוף סוף ביום כ"ה יוני מצאתם ספינה אשר עבר על פני סוקוטרה, ותוריד אניה קטנה ותציל את הנותרים.

כור מצרף הסכנה להנפש, כמו אש להמתכת. רק זהב טהור ישאר, וסיגים יבָדלו, יוסרו. אלפי זווּגים יש, אשר רק המות הפריד ביניהם, וכל ימי החיים חיו באמונה שלמה כי הם „זווג אמתי“, אך לא עמדו במבחן הסכנה ואין לדעת את אמתותם. אהבה וחבה ורֵעות בין איש ואשתו. אך פתאם הנה באה צרה. אל מרומי עב יתנשאו המשברים ויכו על הספינה הצוללת, וינפצו כל אשר ימצאו. הנה משלשלים המימה אניה קטנה; האנשים החפצים להציל נפשם בה נרתעים לאחוריהם מפני פי האקדח של רב הספינה. רק נשים וילדים ירדו שמה. כמה מחשבות תולדנה ברגעים האלה בלב הנשים! הן חלשות, רפות כח, היה תהיינה רק למכשול להאנשים אם תשארנה אצלם… חבוק אחרון… ורב הספינה דוחק… הנה עוד נחשול נורא… מהר, מהר, לתוך האניה, אשר בשעות אחדות תגיע להחוף… ומשם אפשר להחיש עזרה והצלה להאומללים… כך עדיף, משם נשלח הצלה, ופה נאבד בלי תועלת…

אלפי נשים, זוּגות נאמנות תעשינה ככה, ואחר לבש תלבשנה צעיף האבלות בלב שקט ובוטח כי עשו את חובתן לבעליהן האומללים. אך הגברת פירס והגברת סטרן דוחות את פקידי הספינה, האצים בהן לרדת לאנית ההצלה. הן נשארות אצל בעליהן. כל זמן שבעליהן חיים, אתם הן, ואם יצללו – למה להן חיים? ובמותם, המות ימותו לא בזרועות נשיהם הנאמנות? כל זה לא מליצה ריקה, לא התראות; כל זה נאמר במנוד הראש של הנשים האלה בתשובה לפקידי הספינה אשר אצו בהן להנצל. מנוד ראש בלי אֹמר ודברים, אך מלא כל קולות הנגינה של הנפש, שיר השירים של אמון אשה לאשה, נצחון האהבה על הפחד מפני המות, גֹדל נפש האדם על כחות הגזרה.

והעלמות אשר נשארו לא אצל בעליהן כי אם רק למען השתתף עם אנשים זרים! הן גִּבּוֹרוֹת, קדושות, בכל משמעת המלה הגדולה הלזו. מעשיהן הגדולים ממלאים אותנו שמחה על הרוממות שנפש האדם עלולה לה, ומחזקים את לבנו בהמלחמה עם השפלות והזלות השולטות בהחיים. מעולם ראינו בדברי הימים, שבכל זמן של מהפכות מוסריות גדולות, יצאה התחדשות האנושית מהנשים. וגם עתה, אלה הן אותות זמן חדש ההולך ובא לקראתנו, כי כמעט באותה שעה שגברים בפריז רומסים על גופות נשים רכות למען המלט מתוך האש בהתבערה בשוק הצדקה, הנה הנשים לנו למופת בגבורת לב אהבה.

השירה יצרה לנו כבר צורות נחמדות של נשים: גרֶטכן, אופליה, דֶסדימונה, יוליה – הן סמל חמדת האהבה, מסירת נפש של אשה. אך מה יהורו פניהן לעומת הגבורות האלה, הבזות בגאון נפש למות! הנה אני רואה אותן, אלה בנות אלביון, נשים ועלמות גבוהות קומה, עיניהן כעין תכלת השמים, גופן זקוף; חסרות אמנם אותו הרך והעדן והפנוק שבהם בנות העמים הרומניים מתחבבות על הגברים. קצת צנועתניות יתר מדי, מעט „אל תגע בי“. אך הנה הסערה, הנה הספינה מטרפת בים. הנשים האלה רואות על פני הגברים הבקיאים בדבר, יאוש. ורגש של רחמים חזק ועצום מתעורר בלב הנשים האלה. גברים מסכנים, ברגעי חייכם האחרונים צלל לא תצללו בודדים, בלי נפש חובבת אצליכם! נשים תהיינה אתכם, בחבתן ובעז רוחן יאמצו את לבכם והנה הסערה נוהמת, והגלים מכים והספינה תנוע ותתמוטט, והן, הנשים האלה, מתחזקות וכמלאכי רחמים מתנשאות בכח הכרת מלאכותן, מעל לגבול הטבע האנושית, עד אשר יתרומם עוד נחשול ויטילן גם אותן אל המות.

אלה הן הנשים האנגליות.


"הצבי", שנה שלוש עשרה, מס' 42, 30 ביולי 1897, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[P & O steamship Aden]

הקרב בין אניות הנגב לאניות הצפון – 1862

800px-Appletons'_Ericsson_John_-_Monitor_and_Merrimac

קרב המפטון רודס, 1862. המקור: ויקישיתוף

אמעריקא.

נוי-יארק מערץ. [K.Z] שלש אניות-מלחמה של בעלי הנגב עזבו בשמיני לירח זה את חוף נארפאלק, ותפגענה בשתי אניות של בעלי הצפון ותסתערנה עליהן בחזקת היד. אחת מהאניות הנזכרות ראשונה, בשם מערימאק, המצופה בברזל, התקרבה אל אחת מאנית הצפון הנקראת בשם קומבערלאנד, במרחק מאה וחמשים צעדים, ותקבל את המון כדורי ברזל אשר ירו עליה בעלי האניה האחרונה, מבלי לקבל שום נזק, אז פרצה בעוזה בראשה המצופה ברזל בירכתי הקומבערלאנד ותפוצץ אותה וירדה האניה, היא וכל אשר עליה במצולות תחת ותאבד מתוך הקהל. האניה השנית של בעלי הצפון אחרי עשותה מלחמה רבה עם שתי אניות הנגב הנותרות, הרימה את דגלה ותלך שבי לפניהן. במלחמה הזאת נפלו ונפצעו כמה מאות אנשי חיל מבעלי הצפון. והנה לעומת נצחון בעלי הנגב על הים, כן רבו נצחונות בעלי הצפון עליהם ביבשה ובכל אשר יפנו ירשיעו, וכבר נסוגו אחור צבאות המחנה הגדולה של בעלי הנגב אשר עמדו ליד הפאטאמאק, להתבצר בפנים הארץ, וראש ממשלת הנגב הודיע לבעלי בריתו יושבי ארץ הנגב, כי קצרה ידו להגין בחרב שלופה על כל ארצות המתפרצים, ולפי דעתו אין טוב כי אם לצמצם את צבאות החיל במקום אחר לעמוד הכן נגד האויב, ולא לפזרם לכל רוח כי היא לא תצלח נגד בעלי הצפון הרבים והעצומים.


"המגיד", שנה ששית, מס' 15, 10 באפריל 1862, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מפלאות הצוללות – 22 בפברואר 1917

העתונים הגרמנים מודיעים מקרה מענין זה: צוללת גרמנית עברה בים הקרח, במרחק של אלף פרסאות מגרמניה. והנה נגלתה לפניה הספינה הרוסית „סוחן“, מיד פקדה הצוללת לספינה ע"י יריה לעמוד. הספינה עמדה, אבל היא התחילה לשלוח רדיוגרמים מסביב. עד מהרה קבלה יריה חזקה, שהיתה עלולה להטביעה, המלחים ירדו לסירות ההצלה. הצוללת נגשה אל הספינה ועפ"י חקירה ודרישה נודע למנהל הצוללת, כי הספינה מובילה חמרי-נשק חשובים. מיד החליט המנהל להביא את הספינה עם כל הכבודה לגרמניה. האופיצרים של הספינה עלו על הצוללת, והמלחים הפשוטים (כארבעים איש) שבו אל ספינת-המשא בלוית שמונה גרמנים. התחילו עכשיו לתקן את הספינה, מה שעלה בעמל רב ובקושי גדול. כאשר המלחים הרוסים התחילו לשתות יין לשכרה, השליכו הגרמנים את כל היין אל הים.

כשהגיעה הספינה אחרי כמה הרפתקאות לחוף גרמניה היה לה עוד רק חצי טון פחמים.

הספינה הובילה:

225,000 בליסטראות.

110,000 ק"ג חומר מפוצץ.

150,000 ק"ג טריניטרוטולואול.

500,000 מדליקים וברגי מדליקים.

7 אוטומובילים גדולים.

30,000 צוקי עופרת.

6,000 פסי ברזל בשביל מסלות-ברזל.

200 חבילות של עור.

500 חבילות של חוטי-ברזל עוקצים.

147 בקבוקים עם נוזלים לעשית אדים מרעילים. ע"י זה נתברר, כי התעשיה האמריקנית מכינה גם את החומר הזה בכמות גדולה בעד רוסיה.

הערך הכספי של הסחורות האלה הוא: 25 מיליון פרנק. הערך הצבאי הוא עוד יותר גדול מזה. די לזכור, כי לפי דברי הסופר האנגלי ד"ר דיללון אין כל התעשיה הרוסית יכולה להכין בכל יום יותר מן 30,000 בליסטראות, והספינה הזאת הובילה בליסטראות בלבד פי שמונה! כמו כן אומרים עתוני ההסכמה, כי מפלת רומיניה מקורה בחוסר חמרי מלחמה.

הצוללת הגרמנית לקחה בשבי ספינה זו במרחק של אלף פרסאות מגרמניה, בתוך ים זרוע ספינות-מלחמה וספינות-משמר של ההסכמה. שמונה מלחים גרמנים הכריחו ארבעים מלחים של ההסכמה לעבוד את עבודתם ולהביא את ספינתם לחוף גרמני.


"החרות", שנה תשיעית, מס' 114, 22 בפברואר 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[(U 48, SS Suchan (1895]

אנית האיל – 1877

407px-HMS_Dreadnought_(1875)_in_drydock_USNHC_NH_88835

חרטום איל הניגוח של אה"מ "דרדנוט". המקור: ויקישיתוף

ידיעות העולם והטבע

הררי-קרח (אייזגעבירגע, גלעטשהער)

(סוף מגליון 23).

[…]

חכמי הטבע המפורסמים אשר כל מגמתם ומאויי לבבם בכל ימי צבאם עלי ארץ, הוא רק להטיב את מצב מין האנושי, ולהסיר את כל המכשולים ואבני הנגף העומדים לשטן למו בדרכם, מבלי נתון להם להפיק רצונם ולבצע מחשבות לבבם, חשבו מחשבות רבות גם על דברי ים-הקרח והרי הגלעטשהער שלו, אולי יעלה בידם לנצח את מלאכי זעם הטבע האיומים האלה, והמציאו לאחרונה תחבולה אחת נכונה ומתוקנה, איך לעבור לאורך ולרוחב ים הקרח רצוא ושוב, מבלי כל אסון ופגע אשר יסבו הררי-הקרח המתיצבים לשטן ולמפריע בדרך מהלך האניות; והוא אנית האיל (ווידערשיף) הנודעת בחכמת טכסיסי-המלחמה (טאקטיק) לאחת מאניות-המלחמה (קריגסשיף) מהיותר מתוקנות, האניה הזאת בקציה, הנה מחודד (שארף) ומוקצעת (צוגעשפיצט), המקצעות החדות תעשנה מברזל עשות (שטאהל), האניה הזאת נושאת על גבה גם כלי-תותח מעטים, אבל גדולים למאד, ובעת אשר יתיצבו לעומת אניה כזאת הררי-הקרח בגאון עוזם מבלי נתון לה לפנות ימין או שמאל, אז תנגח האניה הזאת בהדרבן החד אשר לה (שארפין שפארין) ותשבר בנגיחתה את הררי-הקרח לפתיתים ולרגבים קטנים. רב החובל המפורסם מורנאָע, בחן לעבור בפעם הראשון באניה כזאת, לאורך ים-הקרח, ואחרי אשר כתרוהו וסבבוהו הררי-הקרח האיומים והנשאים מכל העברים, חפצו הצליח בידו לשברם ולפוצצם בעזרת נגיחות המקצעות החדות אשר בקצה האניה, והאניה עשתה את דרכה הלאה באין מפריע ובאין מכלים דבר, עד אשר חתרה צלחה למחוז חפץ רב החובל.


"הצפירה", שנה רביעית, מס' 24, 27 ביוני 1877, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

גבורת הלייטננט סקרידלוב – 27 ביוני 1877

Delo_Skrydlova

התקפת הטורפדו של הספינה "שוטקא". ציור מאת א.פ. בוגוליובוב. המקור: ויקישיתוף

ידיעות הממשלה

מן זיורזיעווי מודיעים מן 8 יוני, כי אנית האויב יצאה מן רושטצוק ותחל לשלוח כדורי אש על הצינות שלנו. הקאפיטאן נאוויקאוו צוה על הלייטענאנט סקרידלאוו מנהיג הצינה „שוטקא“, לצאת במלחמה נגד האניה. הצינה יצאה בשעה 8 בבוקר, חרף אש פלדות אשר הריקו עליה מן האניה, ותפגע בראש האניה, אבל למורת רוחו לא פעל הטארפעד מאומה, יען כי נפסק ונחתך החבל העלעקטרי ע"י חצי המורים, וע"כ נאלץ סקרידלאוו לשוב אחור, ומה גם כי נסדקה הצינה שלו ע"י המורים, והוכרח להריק המים בדרך חזרתו, בכל זאת הנה בא בשלום אל המחנה. סקרילאוו נפצע בשתי רגליו, ועמו גם רעהו האומן ווערעשצאגען. במשך כל היום ההוא החליפו לירות כדורי אש מן הסוללות שלנו ומן הבאטעריא של האויב.

[…]


"הצפירה", שנה רביעית, מס' 24, 27 ביוני 1877, עמ' 8. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[Шутка, Shutka]

אנית הקטור הבריטית "אינדיאה" נטבעה בים – 1899

קאנסטאנטינאפיל.

סאאדיט מודיע, כי אנית הקטור הבריטית אינדיאה נטבעה בים בליל כ"ג חשון בלכתה מאלכסנדריא לאזמיר, ומחמש מאות נפשות אשר נמצאו בה, לא ניצולו רק שלשה הקאפיטאן ואחד החובלים,  ומחמד בן עבד איל קאדיר סוחר תוגרמי תושב איסלאנד. מאיסלאנד יצאה האניה הזאת ירח ימים לפני הטבעה, ותעבר על מארסיי, ואלכסנדריא. בהעיר האחרונה עלו עליה נוסעים רבים בני דתות שונות ללכת לאזמיר, ושלשה ימים אחרי צאתה מאלכסנדריא ירדה במצולות. שלשה האנשים אשר נצולו הצליחו לבא באניה קטנה ובעמל רב באו אחרי מסע שלשה ימים לאזמיר. להסוחר התוגרמי אשר ניצול היה באניה ההיא סחורה רבה אשר הוביל לאזמיר, וגם צרור כסף מזומן סך אלפים וחמש מאות לירא אשר הפקיד על יד הקאפיטאן באוצר האניה, והכל נאבד. מחיר הסחורות אשר נמצאו באניה הנאבדת עלה לסך מאה וחמשים אלף לירא, לבד האניה עצמה אשר שויה עלה לסך עצום.


"חבצלת", שנה עשרים, מס' 8, 13 בדצמבר 1899, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.