כללי

מאורע מוזר ומפליא ביאקובשטאדט – 1905

בעיר המלוכה.

הטלגרף הודיע כבר ע"ד מאורע מוזר ומפליא ביאקובשטאדט (פינלאנדיא), כי ביום 25 אוגוסט ראו הנוסעים באניות הקיטור בלשון הים הבוטאנית אניה עומדת על שרטון במרחק 15 פרסאות-ים מיאקובשטאדט. בעלטה כבר היה להכיר מאיזה עם היתה האניה ההיא. ביום המחרת, כאשר הקריבה אנית הקיטור הקומיריאית אל האניה הנעצרת בחול, התחולל מפץ, והחלק התיכון של האניה נבקע. הבדיקה הוכיחה, כי האניה היתה טעונה רק מכשירי מלחמה, ביחוד אקדחים מהירי היריה. במשך שעות אחדות הועלו על החוף שני אלפים אקדחים. בקרבת האניה לא נמצאו עד כה לא גופות מתים ולא גופות נטבעים נמצאו רק דגלים אנגלים, שוֶדים ואשכנזים. הספנים משערים, כי על האניה התנוסס דגל אנגלי, אם כי אי אפשר להגיד דבר ברור, מחסר השם בו נקראה האניה ההיא. עתה אחזו באמצעים לשמור את המטען הנמצא ולבדוק היטב את החלקים הטבועים.


"הצפירה", שנה שלושים ושתיים, מס' 185, 15 בספטמבר 1905, עמ' 2. באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

מאבד עצמו לדעת בקרקע הים – 1887

תערובות

מאבד עצמו לדעת בקרקע הים. בבית הנשק בעיר נעאפול הורידו הימה בפעמון הצוללים את אחד העושים מלאכה מתחת למים, למען ישים עינו על שכר המים אשר עשו שם לראות החזק הוא או לא. עברו שעות מספר והצולל לא נתן אות, כי יעלוהו מעלה, אז משו את הפעמון מן המים וימצאו בו את הצולל מת גלגלתו נפצה לרסיסים וכל אבריו נתרסקו. יש משערים, כי שם בפיו כדור נפץ ובו קפד חיתו. בדרך משונה כזה לא שלח עוד איש יד בנפשו עד היום הזה.


"היום", שנה שניה, מס' 127, 24 ביוני 1887, עמ' 4. באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נכלי רצח בים – 1880

אמעריקא.

(נכלי רצח). המ"ע מודיעים משערוריה נוראה הנעשה בפערו. אנית איבה Loa אשר להצילים בחנותה על יד סאן לארענזא הביט אחד ממלחיה מרחוק אניה קטנה תפרש נס ותרוץ בחפזה באופן מוזר מאד; חיש מהר הורידו שתי סירות קטנות מהאניה ורדפו אחריה וישיגוה, אך תופשי משוטה נמלטו על נפשם בקפצם במים וישוטו עד החוף.

בהאניה הזאת חשבו למצוא כלי מלחמה להפערוביאנער אך לשמחת לבבם מצאוה צרכי אוכל נפש על כל גדותיה, ויעטו אל השלל וימהרו להביאה אל אניותם. ויהי בהריקם את השלל אל האניה הגדולה, ושק גדול מלא תפוחי אדמה בין השקים, וכהעלותם את השק הזה עוד טרם הביאוהו אל גג האניה וקול גדול נשמע כקול רעם בגלגל והאניה התפוצצה לרסיסים. כי חומר השריפה (דינאמיט) טמון בחבו, ומהשני מאות א"ח נצולו רק שלשים אשר צלחה להם לשוט במים עד בוא עזרתם מאניות בריטאניא ואיטאליא החונים שמה. כה צלחה להפערוביאנער להוריד מצולה אנית איבתם ואתה מבחר אניה.

לעומתם הצילים גם המה יעשו מעשיהם זר מעשיהם; בנפול אנשי מנגדם שבי בידם יהרגום ולא יחמולו, ופצועי אויביהם יקברו חיים או ידקרום ברמחותיהם. תסמר שערות ראשנו בקראינו יום יום מאכזריות רצח הנעשה במלחמה הזאת, וממשלתנו כממשלות אייראפא עוד תעמודנה מנגד ואף לא תרמוזנה באצבע אל הנלחמים הפראים ההם.


"המגיד", שנה עשרים וארבע, מס' 47, 1 בדצמבר 1880, עמ' 6. באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון הפלוקה ביפו – 1892

דברי ימי השבוע.

ירושלם. כל השבוע הזה שעו כל יושבי עירנו רק בדבר האסון הנורא באמת אשר קרה ביפו ביום השבת לחמש ועשרים נפש שירדו בפלוקה (אניה קטנה) מהאניה שבאה מבירות, והפלוקה נהפכה וכל אשר היו בה נפלו הימה ולא נצלו אלא מעטים מהם, כאשר יראו קוראינו הפרטים לקמן. אסון נורא כזה לא יזכרו אפילו הזקנים ביושבי הארץ. מבוא הים ביפו ידוע בלא ידידותו בעת סערה ופעמים רבות קרה כי נהפכה אחת הפלוקות ואנשים אחדים נפלו הימה, אך לרוב הצליחו השטים בעלי הפלוקה למשוטם מהמים, ורק לעתים רחוקות קרה כי טבעה נפש אחת או שתים. אך חמש ועשרים נפש בפעם אחת – זה אסון אשר לא נשמע כמוהו בארצנו.

– והנה לא לנו לחקר ולדרש ולברר מי החיב והאשם בפעם הזאת בפרט. דברנו עם אחדים מהאנשים שהיו שם בשעת מעשה וראו בעיניהם הכל, והם מחיבים פה אחד את בעלי הפלוקה אשר בחפצם להרויח יתר שמו בפלוקתם אנשים יתר מדי. ובאמצע הדרך, כמנהגם הנורא של בעלי הפלוקות פה בעת שהים סוער, עמדו ויחלו לדרש מקשי היום הנוסעים לשלם להם פי עשרה מהמחיר שהשתוו עמם. ובעת הסכסוכים האלה עם קשי היום הכו גלים והפלוקה נהפכה. ובכל זאת אי אפשר לסמוך על הספורים האלה, וצריך לחקר ולדרש ולברר היטב עפ"י עדים כשרים ונאמנים. זאת חובת הרשות, ונקוה כי תצליח לברר את הדבר והאשמים ישאו את עונם. אבל, אם להנפשות האלה אשר אבדו לא נועיל במאומה, אולי לפחות ישמש האסון הנורא הזה למנוע מקרים כאלה לימים יבואו. אולי תתעורר הרשות, ואולי יתעוררו נכבדי עירנו ועיר יפו המושלימים, היהודים והנוצרים, לבוא בדברים עם הרשות אדות זה, שתתקן תקנות בדבר, לקצב מספר האנשים אשר יש רשות לכל פלוקה לקחת בעת סערה ולקצב שכר הפלוקה אשר על כל נוסע לשלם בעת שהים שוקט ובעת שהוא זועף, ולשים ענש קשה על העובר על התקנות האלה ובפרט על בעלי הפלוקה שיעמדו באמצע הים בעת זעפו וידרשו מהנוסעים יתר כסף.


"האור", שנה תשיעית, מס' 6, 4 בנובמבר 1892, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

חדשות בישראל.

[…]

אחדים מבעלי הפלוקה שקרה בה האסון ביפו אסורים בכלא, ואחדים מהם ברחו ונמלטו ולא נתפשו עדיין. הרשות עושה חקירה ודרישה מי חייב בדבר.

– את הטבועים מצאו כמעט כלם במשך השבוע. בכיס איש יהודי אחד מצאו מאתים נפוליון. אומרים כי האיש הוא מחיפה, והכסף מונח בהפקידות של הממשלה.


"הצפירה", שנה תשע עשרה, מס' 253, 30 בנובמבר 1892, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

באיזו אניה טוב יותר לנסוע – 1894

ע"ד היציאה.

(המשך מנו' 190)

אחרי אשר יבחר לו הנודד מקום לצאת אליו, תולד השאלה איזה דרך יבחר לו לבא למחוז חפצו. בפתרון השאלה הזאת צריכין זהירות יתרה, יען אי אפשר לקבוע מסמרות להתנהג כן תמיד, כי הדבר תלוי בחלופי הזמנים ומצב הדברים. קודם כל צריכין לדעת באיזו אניה טוב יותר לנסוע בעת השנה ההיא, כי לכל המדינות ממדינות הים תצאנה אניות שונות. אניות אנגליות מפליגות מליווערפול, הולל ומוסטהאָמפטאָן, הולאנדיות – מפליגות מראָטטערדם, בעלגיות – אנטווערפען, גרמניות – מבראֶמען והאמבורג, ולפעמים גם אטלקיות מפליגות מגענוא. בבחירת אחת האניות האלו, צריכין לשום לב אל תנאים רבים ושונים במצב הנודד. קודם כל שונים הם מחירי הנסיעה באניות האלו; צריכין לבחר את הזולה מכולן; שונה הוא משך זמן הנסיעה, וע"כ צריכין לבחר את האניה הממהרת בדרכה, כי לפעמים נכבד הדבר הזה להנודדים מאד. אנשים בריאים יוכלו לנסוע באניות אשר מחיר הנסיעה בהן בזול אם כי הנסיעה בהן איננה טוב ביותר, לחלשים ולהנוסעים שילדים קטנים יסעו אתם, להם דרושה אניה הממהרת בדרכה ואשר המושב בה טוב *). טוב לנסוע באניות ההולכות ישר למחוז חפצו של הנודד מבאלה הנקראים „אונדירעקטע ליניען“, אשר על הנוסע להחליף בדרכו פעמים אחדות את האניה (כמו האמבורג – הולל – ליוערפול – נויאָרק). גם נחוץ לשום לב אל הדבר הנכבד הזה: ממשלות הארצות אשר בהן תפליגינה האניות, או אשר דרכן תעבורנה, תוציאינה פעם בפעם חקים שונים ע"ד תנאי העברת הנודדים דרך ארצן. ואלה אשר לא ידעו או לא שמו לבם לזה, סבלו הרבה ונהמו באחריתם.

שני דרכים יש להנוסעים מרוסיא, בים וביבשה; בים – דרך ליבוי ואָדעסא, וביבשה – דרך גבול פרוסיא או אוסטריא. בבחירת הדרך צריכין לשים לב אל חקי אוסטריא ופרוסיא ע"ד העברת נודדי היהודים דרך גבולן וארצן. לעתים לא רחוקות יבאו לעזרת הנודד לפתור שאלת הדרך אשר בה יעבור, בעלי טובות בלתי קרואים, לדבר על לבו כי יסע דוקא באניה פלונית או אלמונית ומוכיחים יתרונה על פני יתר האניות, והודות לבעלי הטובות האלה יסבו הנוסעים בדרכים עקלקלות; למשל ישלחום מליבוי לבראֶמען לא בדרך ישר, אך דרך הולל ויתגוללו באניות ובחופים שונים בזמן החרף בעת הסערות והקור על אחת שתים מכפי הצרך; ולמען לא יקרה כמו אלה צריכין להראות להנודד את הדרך אשר בה יעבור ולבקר את הדרך את הציעו לפניו.

[…]

(המשך יבוא)

*) למחלת הים אין כל סגולה בדוקה, אך אין לירא מפניה ביותר, כי אין כל סכנה כרוכה בעקבה ותיכף, בדרוך כפות רגלי הנוסע ביבשה, תעבור מעליו המחלה והיתה כלא היתה. להזהר מפניה צריכין לאכל ולשתות בעת הנסיעה במדה ובמשורה, אל יכנס באניה כשהוא רעב וכן כשהוא שבע ביותר. קודם הירידה באניה צריכין לשאוף רוח צח על מכסה האניה, וכאשר תתקפהו המחלה צריך החולה לשכב על גביו פרקדן, להתעטף בבגד חם וביחוד לשים על הבטן בגד צמר למען יחם לו.


"המליץ", שנה שלושים וארבע, מס' 192, 5 בספטמבר 1894, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

ביקור הנסיכים הגדולים בפורט סעיד – 1888

HSKostroma

 "קוסטרומה" (Kostroma) ב-1905, כאנית בית חולים. המקור: ויקישיתוף

חוץ לארצנו:

פאָרט-סאַיד (מצרים), ט"ז חשון. – היום בבקר השכם גדלה התנועה בעיר, כי שמענו שהנסיכים הגדולים סערגיי ורעיתו ופאול אחי הוד קיסר רוסיא, באים הנה מנמל יפו אחרי בקרם את ארה"ק ת"ו. כל צירי הממשלות  והפחה בראשם הרימו דגלם לכבוד האורחים הנעלים וכל שרי החיל ובראשם השר הנכבד ה' פֿריינקל, עמדו הכן הדורים בלבושיהם, ואחריהם ג' שורות אנשי חיל לנוכח המקום אשר תופיע שמה הספינה אשר בה יסעו הוד כבודם. וכאשר באה האניה הגדולה „קאָסטראָמא“ הנושאת את הנסיכים הגדולים ואתם האניות אשר נס רוסיא מרחף גם עליהן לתוך התעלה היא תעלת הזועץ, הרעימו אניות אשר לארצנו, היא ארץ מצרים, העומדות פה למשמר, אחד ועשרים קולות מכלי התותח; כחצי גורן עגולה היתה התעלה מעוטרת בנסים ודגלים מכל ממלכות הארץ ובתוך חופף דגל רוסיא לכבוד ולתפארת. האניה הרוסית השיבה בקול כלי התותח שלום כנהוג. חברת המנגנים והמנצחים בכלי זמרה עמדו על ספינות קטנות הקשורות להאניה הגדולה ושרו שירי הדר לכבוד האורחים, כראוי לכבוד מלכותם. שרי החיל נתנו אות כבוד; והפחה הנכבד אברהים טעוופֿיק עפֿענדי ואתו שר אניות המלחמה המצריות, באו אל הספינה קאָסטראָמא, וגם הציר הרוסי היושב בעיר המלוכה קאיראָ בא אליהם לקדם פניהם. כשוב הפחה ושר אניות המלחמה לביתם, הכינו תיכף אניות אניות כבוד להוד הנסיכים הגדולים, לשאת אותם לאיזמאיל דרך תעלת הזועץ. האניה היתה מהודרה ומקושטה בכל פאר ודגלים רבים התנוססו עליה; אך מפאת הסער הגדול אשר הרתיח סיר כמצולה, הלכה ובאה האניה לא אחת ושתים בטרם תקרב אל החוף, והנסיכים הגדולים עמדו על ספינתם ובכלי המגדיל הביטו על העיר וסביבותיה. בשעה השנית באה ספינה קטנה נהדרה וישבו בה כל השרים הנכבדים המלוים את הנסיכים הגדולים, ואחרי כן באו גם הם בכבודם ובעצמם וישבו בתוך. אז השמיעו אניות המלחמה המצריות את ברכת הפרידה באחד ועשרים קולות וכל האני[ו]ת אשר עמדו בתוך התעלה ענו אחריהן; והמלחים התיצבו על ראש התורן ויתנו קול גדול: הוררא! וכל העם קרא: ברוכים אתם בבואכם וברוכים אתם בצאתכם. מאיזמאיל יסעו הנסיכים הגדולים וכל הכבודה דרך נהר נילוס לעיר המלוכה קאירא, לבקר את ארץ מצרים ועתיקותיה ופארי עמודיה. הספינה קאָסטראָמא עמדה פה עם אנית המלחמה הרוסית עד תמול לעת ערב ותצאנה מפה לאלכסנדריא, להוחיל עד בא כבוד הנסיכים הגדולים לעיר ההיא לשוב לביתם.

ח"ח שפירא.


"המליץ", שנה עשרים ושמונה, מס' 228, 8 בנובמבר 1888, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצוללת U-9 בים הצפוני – 14 בנובמבר 1915

Besatzung des U-Bootes U 9

צוות הצוללת הגרמנית U-9. המקור: ויקישיתוף

“U.9„ בים הצפוני.

(מתוך פנקס הרשמים של משתתף. *)

מעבר לנשיאי העבים הרבים שקעה דומם השמש האדומה מטה, מטה. על פני הים מרחפת רוח צפונית-מערבית ומכה גלים במי-הים הדלוחים, הבאים עם מוצאו של הנהר „אמס“. תרשים וצרורות נגרפים עם הזרם הזועף, מלא-הקצף. בהמולה ושאון רודפים הגלים זה את זה, רודפים ונשברים, נשברים ומתגוללים הלאה. מרחוק באים הזרמים, קצפם יז כקצף העולה מנחירי סוסים אבירים, הם זורמים קדימה, קדימה למרחבי אין-קץ אל-יד החוף, עומדות זו אחר זו שש צוללות, כש„פניהן“ מועודת אל המרחב ול„אחוריהן“ הן מחוברות ב[?]קרות-של-ברזל אל העגן הגדול, התקוע באדמת החוף הטחוחה. המים גאו, הגלים מכים בצוללות, נשברים ומכלים שארית-קצפם בשפה המשתרעת לפניהם. הצוללות מחכות לשפל, שיתן להם את האפשרות להפליג צפונה-מזרחה, אל מרחבי הים הצפוני, אל מקום-המשמר.

השעה השמינית צלצלה. בצוללת הובאו כל הסדרים הדרושים, איש איש על משמרתו, המכונות החלו את פעולתן, המים נחצו – ולאט-לאט מחליקות הצוללות אחת-אחת, והצוללת “U14„ מנהלתן, אל תהום-האפלה. עלטה ודומיה… אורם של המגדלים, הממלאים תמיד את המעבר אל חופי-הים הצפוני כבה; רק מהגבול ההולנדי מגיעים עוד קיים, קיים של אור כהה, חודרים רך האפלה – ומשליכים צללים רועדים על פני התהום הגונחת. חשך, והחשך כמה טוב הוא לנו, כמה מועיל. רגעים אחים עוברות הצוללות מעל פני המים. הנסיעה היא יותר נוחה… עודנו נסחפים עם זרם מי-הנהר, צפונה! כח המרוץ מגיע לארבעה-עשר קשרים, מזמן-לזמן אנו צוללים יותר ויותר, צוללים ומופיעים שוב על-פני המים, מעין תמרונים של „ימים כתקונם“…

– – – על הצוללת המנהלת „U14“ מבריק ניצוץ של אור. מן הנטיה הצפונית-מערבית ענה לעומתו ניצוץ שני – אנו נפגשים עם התחנה Barkum. בסירוגין מחליקים על פני הגלים הפזיזים סימני האור, הנמסרים מן התחנה הנזכרת. רעיון גדול, ניצוצות קטנים.. כתב-האור! וממששים המה האורות, מגששים באפלה, מחטיאים לרגע את המטרה, עד שהם קולעים אל המקום הדרוש. השפה האלמת פוסקת, ושוב – רק המית הים האלם העלוב.

אך שוב ניצוצות של U14, מתוך מגדל-הצופים, הנטוי רק מעט מעל לשטח-המים. הצוללת עושה נטיות שונות, ואחריה גם חמשת הצוללות הנותרות. סימני אור, ניצוצות ושוב עלטה. על יד התחנה Burkum נמצא המשמר של צלבני ציינו. אנו מפליגים מערבה, והפעם הצוללת „U9“ בראש. יותר ויותר אנו קרבים אל שלשלת האיים האחרונה של מולדתנו האהובה בחופי הים הצפוני, ומאחרי האיים האלה רובץ התהום הפעור וער. פעולת המכונות הפנימיות של הצוללת חלשה. עומדים אנו איש על משמרתו כשאנו לובשים אדרות קלות ומביטים רק נכוחה, הימה. הוצאתי לרגע את שעון הכיס אשר לי, שלוח-ספרותיו מואר מאליו. השעה העשתי עשרה הגיעה. גשם קל זלף על פני הגלים. כוכבים אחדים נראו פה ושם בעלטה, ומאחורי הצוללת נצבו הגלים כמו נד, הם סואנים ומכים, זועפים ושוטפים – אך אנו קדימה! מתוך העלטה רואים אנו חלקי הגוף הענקים של צלבן. הולכים אנו וקרבים. זוהי אניתנו המשורינת „לייפציג“. – ושוב מחליפה צוללתנו סימני אור עם גשר-המפקד של ה„לייפציג“. בכל הסביבה השלך הס. U14 התקרבה אל הצלבן, קבלה אי-אלה פקודות קצרות, שבה ותתרחק. מן הגשר נראו שוב פקודות בצורת קרני אור חשמליות. U9 קלטה את הקרנים – ותתקרב. על שאלת מפקד ה„לייפציג“: „מי הצוללת?“ ענתה זו האחרונה: „U9 – – – „מוילהלמסהפן מודיעים לי בניצוץ-חשמלי, כי על מוצא הנהר שלדה, בבלגיה, הולכים ומתקבצים כחות ימיים של האויב. U9 תסור מיד לתחנת “Hoek Van Holland„ לפעל שם כפי יכלתה. נסיעה מוצלחת“. – – – זו היתה הפקודה החדה, שנמסרה לU9 בנצוצות-חשמליים ע"י השחרחוק מגשר-המפקד של ה„לייפציג“. הצוללת חכתה עד אשר יעבר הצלבן את דרכו, ואחר הפליגה בחדות לעומת התעלה של כלה-דובר. „לפעולה“ ! „לפעולה“ ! היו קריאותיו המזרזות של מפקד הצוללת.

ערפל קל השתרע לפנינו; במזרח אמנם כבר החלו אורות השחר מבצבצים ועולים, ואולם אנו עדיין שרויים באפלה. עברו רגעים רבים, האורה מאחורינו הולכת ומתפתחת. גם לפנינו הרחק, מבקיעות ומופיעות קרני-שמש הבקר, שמי התכלת הרחבים המשתרעים מעלינו מוארים… אנו ממשיכים את דרכנו בזהירות וזריזות. הצוללת צללה תחת המים, משקפות-הראיה ויתר המכשירים הדרושים נתכוננו. לתוך השפופרת הגדולה אני משקיף ורואה מסביבי רק שמים. שמים ומים !

השעה החמשית. מפקד-הצוללת המליט אי-אלה פקודות שנונות מעמדתו על-יד משמרתו: מרחוק, בקצה האפק, נראים לו שלשה תמורי-עשן דקיקים, מקבילים זה לזה; התמורים מתפתחים מרגע לרגע: אלה צריכות להיות אניות גדולות. מהומה לרגע קט קמה בצוללתנו. לב כלנו רעד בין שמחה לתקוה. למעלה, סמוך למגדל-הצופים עמדנו ונבט, ונתבונן היטב, היטב.

„שלש אניות מסחר“! אבל לא – אניות מסחר לא תסענה בלויה „משולשת“.

„לצלל! „האויב עלינו!“ – צעק המפקד. נטינו את המשקפת בחצי-מטר מעל לפני-הים. הגלים שהכו בצוללת כסו אותה מפעם-לפעם וגם את הזכוכית-המגדלת שבקצה השפופרת; המחזה נעשה לעינינו יותר ויותר ברור: הנה המעשנות, הנה גם התותחים הכבדים, כאלו זה עתה קמו מתנומתם בליל-האפלה שעבר ויפערו את לועם הרחב – ויפהקו! „זהו הצי האנגלי!“ נזעקנו. כן, עכשיו הוא מתגלה לפנינו בכל הדרו. עפ"י מבנה האניות, הרכבת תותחיהן, הכרנו עם דמדומי הבקר את האניות: „אבוקיר“, „קרסי“, „הוג“. נסיעתן היתה אטית. בסירתנו הרגשה תנועה חזקה: „לעבודה אחים, לעבודה“! –

SM_U_9_800px

הצוללת U-9 לפני המלחמה. המקור: ויקישיתוף

צללנו מתחת לפני המים לבל יגלונו האנגלים מתרניהם, הקטנו בצוללתנו את האור החשמלי ומכונות הספקת-החמצן לנשימה החלו את פעולתן. אנו נמצאים כששה מטר מתחת לפני המים. תוצאות פעולתנו עכשיו תלויות רק בכוון מהירות הנסיעה, בדיוק המרחק והנטיה; עלינו רק לסדר תכניתנו בחשבון מדויק. לכלי-הראיה איננו נזקקים יותר. סדרנו בלוית-המפקד ציור קל, שיסמן לנו את איכות-ההתקפה על האויב הנמצא בקרבתנו, אנו צריכים להמצא קרובים מאד אל האניות, רק כארבע מאות מתר מבדילים בינינו ובינן. וכעת מוטל עלינו תפקיד-הנסיעה היותר כבד, עלינו לדייק בכוון החשבון. עלינו למגדל-המצפה, אחר שבצוללת למטה היו כל המכשירים מוכנים לקרב ורמוני-התרפיד הפלדיים מוכנים להתפרץ עם כל הגה קל.

אנו מתרוממים קצת למעלה, מתרוממים ומביטים… עוד מבט אחד על הקרסי היפה – ואנו צוללים! מפקד הצוללת שלנו הספיק לכון את חשבונו בדיוק; רק עוד מאה מתר בינינו ובין התיכונה שבשלשת אניות האויב. לרגע רבתה התכונה על-יד מכונת-הקלע, ותרפיד מבריק יצא מתוך סירתנו, חצה בשריקה את המים… שניות אחדות חלפו… ורעד נורא זעזע את סירתנו הקטנה וקול המיה איומה הביאו אלינו הגלים… מעין זרם חם מלא את חדרי לבבנו; ואולם עוד טרם כלתה העבודה: שתי האניות הנותרות עודן מטילות חפשי. השניות נהפכות לנו לרגעים ואלה לשעות תמימות. כל שניה ושניה מביאה עמה פקודה חדשה: המפקד עומד ועושה את שלו במרץ ועיניו מפיקות אמץ.

אנו משקיפים בסקרנות מרובה דרך השפופרת הנטויה. הקרבנות נראים דרכה לעינינו בכל צורתם האיומה; הפוכה על צדה רואים אנו את לויתן-הברזל הענקי. המכונות והברגים עודם נעים, אבל מעלים רק רוח בתנועותיהם ולא קיטור. היא צוללת מרגע לרגע והמים האדירים מכסים לאט-לאט את בן-הצי האלביוני.

שני הצלבנים הנותרים מתקרבים אלינו; אבל מתוך תנועותיהם נכר, שאינם מרגישים כלל על מציאותנו; תותחיהם טרם הוכנו לפעולות-קרב; בטח חשבו כי אחד המוקשים היה בעוכרי בת-לויתם השלישית.

בינתים רבתה בסירתנו השמחה. בשורת-הנצחון הובאה חיש אל חברינו הנמצאים במדור התחתון של הצוללת ומחכים בקצר-רוח לתוצאות פעולותיהם. קריאות „הידד!“ לקיסר ולאומה הגרמנית זעזעו את ארבעת הדפנות של הצוללת הקטנה.

הספקתי עוד להציץ דרך מגדל-הצופים ואראה את המעשנה השלישית של „קרבננו“ הולכת ומתכסה בקצף-הגלים; עוד רגע והיא צונחת לנצח האניה האדירה. הקוים הראשונים של שמש 23 ספטמבר מאירים את חלקה התחתון של האניה ולאורם אני קורא את האותיות המוזהבות “Abukir„ ותוך כדי לקוט-האותיות עולים על לוח זכרוני רגעים היסטוריים גדולים, זכרונות נפוליון וציו הגדול, שנשמר ע"י המפקד האנגלי נלסון Tempora mutantur…
אחרי רגעים אחדים שטו עוד פה ושם קרשים שונים וחלקי-תרנים, מעשנות ודומיהם; אחדים ממלחי-האניה נלחמו בחרף-נפש עם הגלים ויחישו להם מפלט אל סירות-ההצלה שנשלחו להן מאת שני הצלבנים הנותרים.

– – – צללנו בשנית… אחרי פקודות קצרות וכוון-המרחק ודיוק הפעולה, עזב כדור שני את שפופרת המקלע… חמשה רגעים עברו… וגם הקרבן השני כרע. נשארנו על עמדותינו כנטועי-מסמרים, הלומי שכרון-הנצחון. מתוך קנה הראיה רואים אנו את האנגלים המתקבצים על מכסה הצלבן השלישי, שנותר להם לפליטה… בודקים דרך שפופרותיהם, מחפשים אנה ואנה – לראות אי-מזה נפתחה הרעה…

אנו לא זזים. אמנם האויר בסירתנו הולך ונשחת, וכמות החמצן הנכנסת על ידי מכונות העבוד אינה מספיקה, אבל אנו צריכים עדיין לשהות סבלנות, סבלנות!. רק אחר כשעה תמימה יכלנו לעלות לזמן מה מעל לגלים שרעשו מתוך פרכוס מאות המלחים… שאפנו אויר צח ושמש הבקר חממתנו!…

המפקד מוסר שוב אי אלה פקודות שונות… שוב הכנות מרובות על ידי המכונות הפנימיות ומכונות הראיה השונות… ואנו צוללים בשלישית. האניה השלישית עומדת במרחק של מאה מתר ממולנו. עבודת ההצלה והטפול באומללים הרבים עכבה אותה כנראה ולא נתנה לה להמליט לכל הפחות את עצמה לשלל…

– – שתי יריות תרפיד פלטו שוב מתוך לוע הצוללת שלנו, אחר דומיה ממושכה של רגעים, שבהם התכונו המפקדים אל מטרתם… שתי היריות קלעו בבת אחת בבשר הברזל ותבקיענה אותו… שאון נורא קם על הים. דומם צללה גם השלישית…

ובזה כלתה מלאכתנו…

800px-SM_U9_Postcard

גלויה המנציחה את עלילותיה של U-9. המקור: ויקישיתוף

התרחקנו למרחק של חמש מאות מתר ממקום האסון. כעת בודאי לא תהיה בנו יד האויב לרעה. לועם של התותחים הכבדים מלא מים, כתנין הפוך מוטל גם הקרבן השלישי והאחרון לפנינו, כארונו של מת. ויודעים אנו שלמאות מצאו פה קבר מלחיה של „מלכת הימים“, וגם בלבנו עד עדיין הרגש האנושי, אותו הרגש „הברברי“ שמנו בנו אויבינו גם הוא יודע גבול. כעין עננה של תוגה מעיבה את נצחוננו – אבל יחד עם זה חשים אנו כי גדול ויקר לנו הנצחון הזה!.

אחרי רגעים אחדים הרגשנו, כי פה ושם מתגלות עוד סירות-תרפידים של האויב, הבאות לפרע לנו כגמולנו. הנה אחת, שלש, חמש – – – זוהי פלוגה מזוינה של שש סירות הרודפת אחרינו בכל עז בנטיה מזרחית-דרומית. היינו נאלצים לרמות את הרודף ולעבר לנטיה אחרת, אל המערבית-דרומית; צללנו תחת המים לשלשה, ששה ושמנה מתר. פקודותיו של המפקד חדות ושנונות – רגש השמחה פועם בלבבנו. במהירות אנו נוסעים הביתה, להביא בידים רועדות את הנצחון הצעיר לימתנו האדירה.

תרגם: רוממתי-עזר.

*) מפני ההסגר הימי ששמה גרמניה ביום 18 פברואר ש"ז על חופי אנגליה בעזרת צוללותיה הננו מוסרים בזה תיאור של נסיעת הצוללת הגרמנית הידועה “U 9„, שנחלה לה ולצי הגרמני נצחון מזהיר בהטביעה שלש אניות שריון אנגליות: „אבוקיר“, קרסי“, „הוג“ ביום 21 ספטמבר על יד Hoek-Van-Holand. – המערכת.


"החרות", שנה שמינית, מס' 48, 14 בנובמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מרד הקולים באניה "נפוליאון קמאררה" – 1874

חדשות שונות

[…]

– האניה האיטאלקית „נאפאלעאן קאמארערא“ היתה למאכולת אש בלב ימים ואנשיה נשפטו באש ובמים באופן נורא ואיום. מעשה שהי' כך היה: האניה הובילה 663 עבדים מארץ סינים (חינא) הנודעים בשם „קולים“, כי נועדו ללכת אל קאלא באשר נכון להם שמה עבודה, כן נשאה האניה עליה משא 8000 תיבות אבק שריפה. ויהי אחרי שני ימים אשר נסעו מהחוף שמע המליץ (דאלמעטשער) כי הקוליסים חורשים רע על בעלי האניה ויקשרו קשר לקחת בחזקה את האניה להם לאחוזה. כאשר שמע כזאת רב החובל ציוה עד מהרה לאנשיו הסרים למשמעתו לאסור בחבלים החצי מהקוליסים ולהניחם בירכתי הספינה, להרגיע את רוח אחיהם הנשארים, אכן כל זאת היתה לא לעזר ולא להועיל כי ממחרת בבוקר לקחו הקוליסים את כל הבא בידם מכלי ברזל עד כלי עץ ויתנפלו כזאבי ערב על המלחים להכותם נפש, אמנם גם האחרונים לא שמו ידיהם בחיקם ויורו עליהם בקנה רובה. בכל זאת לא שב אפם ולא נחו הקוליסים ולא שקטו עד אשר פרשו במסתרים חרמים ומצודים לנפשות אנשי האניה כי שלחו אש בחלק אחד מהאניה בחשבם כי המלחים יאיצו לכבות התבערה ולא ישימו אליהם לב ובין כך ינתקו את מוסרות אחיהם וכאיש אחד יפלו על אנשי האניה כמחשבתם בתחילה. אכן כורה שחת בה יפול! כי רב החובל הבין את מחשבותיהם ויגיע עד מטרת נכליהם, לזאת לא שם לבו לכבות התבערה כי ידע הסכנה הקרובה לבא, ויאץ באנשיו להציל את נפשם בסירות דוגה שנמצא על האניה ולהחיש מפלט למו מהצר הצורר עליהם. דברי רב החובל לא שבו ריקם כי בזמן קצר אחרי עזבם את האניה אחז האש באבק השריפה והאניה עם הקוליסים נהיו למאכולת אש באין מציל.


"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 4, 2 בספטמבר 1874, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

שוד בלב ים – 1907

טלגרמות.

[…]

אודיסה. במרחק שש עשרה ווירסטאות מאודיסה נעשתה בלילה התנפלות מזוינה על אנית-הקיטור „סופיה“, השייכת לחברת האניות הפרטית של פאלץ-פיין, שהלכה עם אורחים ומשאות מאודיסה לחורלי. בשעה 11 בלילה עלו אל מכסה-האניה העליון, שישבו ואכלו שם ארחת הערב אחד עשר אנשים וביניהם גם הקאפיטאן, שלשה אנשים מזוינים. בקראם „הרימו הידים“, אסרו את היושבים. שני שודדים אחרים אסרו את סגן הקאפיטאן וצוו עליו להוליך את  האניה חזרה לאודיסה, באיימם עליו במיתה, אם לא ימלא חפצם. כאשר נמצאה האניה בידם שדדו השודדים באחד התאים בהמחלקה הראשונה מאת הארטילי של הבנק הרוסי למסחר חוץ ארגז ברזל, שנמצאו בו חמשים אלף רו"כ, וגם לקחו מאת הנוסעים יותר מאלף רו"כ. אחרי אשר הטילו לתוך הים את הפחמים, את מחטי-הצפון, את הפעמון והעוגן, שברו השודדים אחת משלשת הסירות, שנמצאו באניה ויקלקלו את המכונה ויוציאו ממנה את הקיטור. אחרי כן צוו באיומים שונים לפוצץ את האניה ולבלתי לתת במשך שתי שעות שום אות, ויצאו יושבים בשתי סירות הימה. כעבור הזמן הניתן להם צוה הקאפיטאן למלא את האניה קיטור. מספר השודדים היה שמונה עשר. כל החפושים שנעשו למצוא אותם, היו לשוא. כעבור שעה באו לחוף הפיריסיפי שתי סירות, השייכות לסופיה.


"הזמן", שנה חמישית, מס' 144, 17 ביולי 1907, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נוסעים סמויים מבני עמנו – 1914

מכתבים מאנגליה.

(מאת סופרינו המיוחדים)

לונדון.

[…]

– ארבעה מהגרים מרוסיה, שבאו לכאן מאודיסה באניה „לאנגארס“, הובאו אל בית –הדין בוויסטהיים, יען אשר התחבאו באניה בלי הסכמת הקאפיטאן ובעלי-האניה. המהגרים הם: אניקבורג וכהן, פועלים; אבראמוביץ – משרת, ואוקראן – חרש-מסגר. האניה נטענה תבואה באודיסה והפליגה לונדונה. כעבור שני ימים, כשהיתה האניה בלב-ים, רחוק מאודיסה, יצא אחד המתחבאים על מכסה האניה, וספר, כי הוא ועוד שלשה אנשים התחבאו בתוך אוצר הפחם שבאניה, וכולם חפצים לבוא לונדונה. בכל ימי נסיעתם היו עובדים באניה, אבל בעלי האניה הוציאו עליהם ארבע ליטראות ועשרה שילינגים. הבלש הילדי אמר, כי צריך עוד לעשות חקירה ודרישה בנוגע לכניסת המהגרים לאנגליה, ולעת-עתה הם עדין עצורים בבית-המשפט.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 35, 23 בפברואר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.