חזות הים – 1899

על ארץ רבה.

(חזות-הים). בין הנפלאות הרבות העתידות להראות לעיני באי שערי המערכה הגדולה בפאריז בשנה הבאה תמנה אחת ההמצאות החדשות אשר המציאו לעונג ושעשועים לבני אדם בשם „חזות-הים“ (מארעאראמא), הנותנת לאדם לראות את עצמו כאלו הוא נוסע באניה ועובר ארחות ימים רחוקים. אל בית יפה בעל ארבע יציעות נכנסים בשלבים אל רחבים אשר תבניתם בתבנית השלבים שעולים בהם אל האניה על חוף הים. תבנית הבית פנימה כתבנית מכסה האניה „פראגרעס“. כבואך אל הבית יגש אליך עוזר רב החובל ומודיע, כי בעוד חמשת רגעים תצא האניה לדרכה. אח"כ יגש אליך נער משרת ומציע לפניך משקאות שונים. עפ"י הפרוגרמה תצא האניה מחוף מרסייל, וגם אמנם אתה רואה, כי האניה עומדת על עגנה על יד הנמל המרסיילי. משמאל יראו לעיניך מעל לעיר מרסייל ראשי מגדלות בתי התפלה, מימין על פני הים הרחוק נראים איים יפים וביניהם מתנוסס שאטאד'יף…

Mareorama_(Scientific_American)

ה-Mareorama בתערוכה בפאריס, 1900. המקור: ויקישיתוף

כבוא הרגע הנועד להפלגת הספינה ישמע קול רעש החליל אשר יהמה באזניך כקול חליל מכונת הקיטור באניה בטרם יורם העוגן. האניה אשר אתה עומד עליה תנוד מעט מפני הדחיפה הראשונה של מכונת הקיטור. רב החובל מטפס ועולה אל המעקה ומביט בקנה הצופים ממולו על פני הים המשתרע לפניו ונותן אות בידו אל שני המלחים העומדים על יד האופן המטה את האניה ימין ושמאל והם מניעים את האופן על פי חפצו. האניה תנוד ממקומה ומפליגה לה נתיב בים.

פתאם יחלו הגלים להכות והאניה תחוג, תנוע רגעי מספר ואולם עד מהרה ישקוט הים והאניה תשוט על פני המישור. מסביב להנוסעים משתרע ים גדול לאין קץ. מדי פעם בפעם יקפוץ דג הדלפין מתוך המים ותאר בדרכו כעין קשת ושב ונפל המימה. מרחוק נראה אניה אחת גדולה ונסי תרניה פרושים, היא אניה הולכת לקראתך מגענוא. מאחריך יגיע לאזניך קול להקת נוגנים בכלי זמרה בלשכת המשתה אשר לאניתך, הנוסעים ישיחו ידברו איש עם אחיו, ורבים מהם משוחחים על אדות מחלת הים. הגבירות מביעות רגשי פחד מפני המחלה לבל תתקפן, והגברים מנחמים אותן ואומרים כי לא תשלוט המחלה בנסיעה כזאת.

לא עברו עוד חמשה עשר רגעים והנה מעל חוטם האניה נשמע קול קורא „יבשה!“ האניה הלכה כפי הנראה בקפיצת הדרך ועתה היא קרובה לגענוא. אחרי עמדה רגעי מספר על חוף גענוא תלך למסעה לניאפול, משם לאלכסנדריא של מצרים, לפורט-סעיד, לבומביי, כלכותא, סינגאפור, הונגקונג, שאנחיי, משם לנאגאסקא ועברה לוולאדיוואסטאק, ובעת גשת האניה אל החוף ההוא ינגנו המנגנים מנגינת הלאום הרוסית „אל מלך נצור“ והמלחים קוראים בקול Vive la Russie!. מוולאדיוואסטאק תלך האניה לסאן פראנציסקו, ובדרך תסור לוואלפארעזא, לבוענאס-אייעס, לנויארק ואחרי כלותה את מסעה בים אוקינוס תבוא לונדונה ומשם תשוב צרפתה.

בכל עת הנסיעה השמים על ראשך בהירים ולא יורגש שנוי האקלימים וגם בעת עברך בים האדום אינך צריך לפשוט את בגדך העליון, כי לא יחם לך מאד. בכל משך עת הנסיעה לא התחל איש ממחלת הים ולמרבה העונג בשוב האניה צרפתה לא במרסייל עומדות רגליך כי אם בהאוור, כשני צעדים מפאריז…


"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 60, 24 במרץ 1899, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

התנפלות האנרכיסטים-סינדיקאליסטים על האניה "סופיה" – 1910

ברוסיה.

[…]

(משפט האנארחיסטים-סינדיקאליסטים באודיסה). בלילה אור ליום 1 ביולי שנת 1907 נעשתה בלב ים, קרוב לחוף אודיסה, התנפלות מזוינת על אנית-הקיטור „סופיה“.

האניה יצאה מאודיסה בשעה התשיעית בערב עם שמונים נוסעים, שביניהם נמצא במחלקה הראשונה הארטילי של מחלקת הבאנק הרוסי לסחר חוץ בחירסון, שנשא אתו חמשים אלף רובל. מלחי האניה מלבד רב־החובלים ושני סגניו היו במספר עשרים איש.

בתחלת השעה השתים עשרה בלילה נשמע פתאום קול חליל על האניה, תיכף עברה האניה לרשותם של השודדים, שנמצאו באניה במספר י"ח אנשים. כולם היו מזוינים בריבולבירים ובחניתות. נמצאו אתם גם בומבות ופילימים שביד יוקח.

השודדים אסרו את הנוסעים ואת המלחים. מקצתם כבשו את הגשר של רב-החובלים, העמידו את האניה ואח"כ הסיעוה אחורנית. אחדים מהם ירדו אל מחלקת המכונה, הוציאו את הקיטור, כבשו את החלקים העליונים והשליכו את המחטים הצפונים, את הפעמון ואת החלילים אל הים. אח"כ שברו את אחת מסירות ההצלה, ואת יתר הסירות השאירו השודדים לעצמם.

מפני שנפלה על הנוסעים חרדה גדולה עבר ביניהם מנהיג השודדים וירגיע את רוחם ואמר להם, כי לא תאונה לאיש רעה אם אך יכנעו להם ולא יתקוממו.

כשנגמרו כל מעשי-ההכנה  ולא היתה עוד שום יכלת להתקוממות, לקחו השודדים מאת הארטילי חמשים אלף רובל וגם מאת הנוסעים גזלו סכום של שני אלפים רובל.

אח"כ ישבו להם השודדים ברווח המרובה בתא המזנון ואכלו את ארוחת-הערב ובשעת מעשה, התלוצצו בנוסעים הנבהלים והשמיעו דברי-אהבה באזני הנשים.

אח"כ הורדו עפ"י האות הניתן מאת ראש השודדים שתי סירות, והשודדים ירדו אליהן לאחר שאספו את כל הנוסעים ואנשי האניה לתא אחד והזהירו אותם, כי במשך עשרים רגע לא יהינו לזוז ממקומם אם יקרים להם החיים.

לפני עזבם את האניה לא שכחו השודדים לתת להמשרתים חמשה רובלים ולהמלחים ארבעה רובלים לאיש.

בבקר נמצאו הסירות אצל החוף הדופיני.

באותו היום נתפשו השודדים ונמסרו לבי"ד הצבא.

בירור המשפט הזה התחיל בבי"ד הגליל הצבאי האודיסאי. לבי"ד באו מאה עדים. על ספסל הנאשמים יושבים עשרה אנשים, שקוראים לעצמם אנארחיסטים-סינדיקאליסטים: צ'ומאטשינקה, וואלפינזון, אנופוגליאנץ, וירימיאוב, פאנטשינקה, ארבאצ'אנץ המשולל זכויות ומי שהיו סטודינטים סקובמנקה, גראצירשטירן, דאוואקוב וקופמאן. עשרה פרקליטים ממליצים על הנאשמים, וביניהם קיזמין-קאראבאיוב, הנסיך בונדרוניקוב, קאלמאנוביץ ואחדים מפרקליטי אודיסה.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 183, 28 באוגוסט 1910, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

יותר מאלף איש טבעו בים – 1914

Men_on_deck_of__Empress_of_Ireland__at_Vancouver

נוסעים על סיפונה של "Empress of Ireland". המקור: ויקישיתוף

אסון נורא בים.

יותר מאלף איש טבעו בים.

(תלגרמי רויטר.)

על דבר האסון שקרה זה עתה בים, שהודענו עליו בגליון תמול, ואשר כמעט שדומה הוא בגדלו לאסון הטיטניק, מוסיפה סוכנות רויטר להודיע את הפרטים האלה:

– קויביק. – ידיעה מרקונית מפדירפוינט מודיעה כי הספינה הגדולה „אימפריס אוף אירלנד“ (המלכה מאירלנדיה) נפגשה עם עוד ספינה שלשים מיד ממזרח פדרפיענטו. וצללה בים. האניה הודיעה תכף את אסונה ע"י המרקוניגרף. אחת מספינות הממשלה השיבה לה תכף אבל פתאום נפסק כל חבור עמה, שזה הראה כי הספינה שקעה תהומה. היא היתה בדרך הלוכה לליוירפול מיום 27 לחודש. ובה היו בערך 1200 איש.

– לפי הודעה אלחוטית שבאה מפדרפוינט בשעה שלישית בבוקר נפגשה הספינה עם עוד ספינה של פחמים. מהאחרונה אין עוד כל ידיעה. בשעה 3.40 באה ידיעה כי נראו סירות הצלה מרחוק בקרבת ספינות הממשלה „אמריקה“ ו„לידי איבילין“.

– 350 איש מהנוסעים נצולו ועלו על היבשה ברימוסקי. בערך 600 נאבדו. הספינה „המלכה מאירלנד“ צללה במשך עשרה דקים.

– בהספינה „המלכה מאירלנד“ היו 77 נוסעים במחלקה הראשונה. בהם היה גם סיר ה. קאר, ומר ומרת לוירינד אירבינג. ספינת הפחמים גם כן צללה. בה היו הקומיסיונריים וגם 84 מחברת הסלוישין (המתפללים).

SS_Storstad

SS Storstad לאחר ההתנגשות. המקור: ויקישיתוף

– נויורק. – כבר מודיעים ממספר 1000 מתים.

– קויביק. – 396 מהנוסעים של „המלכה האירלנדית“ כבר הגיעו הלום. מהם 29 ממחלקה הראשונה, 29 מהמחלקה השניה, 101 מהנוסעים על הספון. 207 מהמלחים.

רב החובל קנדל עוד לא נמצא.

– לונדון. – מרוב הידיעות המתחלפות ע"ד האסון יש לברר הפרטים הללו: ספינת הפחמים „סטורשטד“ המכילה 3661 טון, נפגשה בחשכת העננים את הספינה „המלכה האירלנדית“ והחכוך גרם התפוצצות נוראה. האחרונה שקעה וצללה במשך איזו רגעים אחרי לכתה עוד 19 אמות. הספינה סטושטדט הצליחה לאסוף 300 מהנוסעים אבל אח"כ צללה עמהם. אח"כ באו ספינות הממשלה „אמיריקה“ ו„ליידי אילילין“ והצליחו לאסוף 399 איש, שהורידום בחוף רימוסקי.

– ה„מלכה האירלנדית“ הכילה 28 נוסעים ממחלקה ראשונה 210 מהמחלקה השניה, 590 מהמחלקה השלישית, 413 מלחים.

– רב החובל קונדיל נמצא, אחרי התאבקו עם גלי הים, יותר מחצי שעה, אחוז באחד משברי האניה.

– קויביק. – 22 מהנצולים מתו מפצעיהם.

– בערך 400 איש נצולו.

– מונטריאל. – מר' א. הנדרסון אחד מגדולי הסוחרים, שהיה בין הנוסעים ב„המלכה האירלנדית“ מודיע על ידי הטלגרף כי מספר המתים הם 1030.

– קויביק. – אחרי החקירה ברשימת הנוסעים נראה כי בהספינה היו 1367 איש. עד עתה כנראה נאבדו 934 מהם. במסה"ב שהביאה את הנצולים לרימוסקי אין פצועים.

– לונדון. – בתוך רשימת הנוסעים לא נמצא שם סיר הידיסתון קאר ולא מר לומרינד אירומוג ורעיתו ולא מר רייס ורעיתו, מכת הסלואציאניסתים (המתפללים) היו בערך 120 איש ורק עשרים מהם נצולו. הרבה סוחרים ידועים אנגלים שהיו בספינה נאבדו.

EMPRESS_OF_IRELAND_-_Sjöhistoriska_museet_-_Fo210199.tif

אנית הקיטור "אמפרס אוף אירלנד". המקור: ויקישיתוף

האסון העיר השתתפות גדולה בלב כל העולם. הנשיא פואנקרה טלגרם להמלך גיאורג השתתפות בהצער. השר ויואנטי תלגרם למר שורשיל בשם הימיה הצרפתית.

– אוטובה. – בבית המורשים הרציא מר בורדון את גודל האסון כי ספינה המכילה בערך 1300 איש תטבע ותצלול במשך עשרה דקים, במרחק איזו שעות מקויביק. סיר ס. לוריא מזכיר כי זה הוא האסון השלישי מאז שהחלה חברת ס"ט לוירנרס לשלוח ספינותיה בים.

– לונדון. – הידיעות היותר ברורות נתקבלו מהלונדוני מר הונקן שהוא היה מהנוסעים ונצול, הוא היה במטתו ושמע פתאם כי הספינה עמדה ואח"כ שמע רעש המכונות ועלה תכף אל הספון, ולא עברו רגעים אחדים והספינה צללה ונמצאו כלם על פני המים. המלחים השתדלו להציל את הנשים ולהוריד הסירות של ההצלה אבל לא היה לזה כל זמן. הספינה שקעה במהירות איומה בתוך הים. מצבם של הנוסעים היה נורא שאין לתאר בדברים. הפקידים הביטו אל המות בלי כל פחד. מר הונקן מספר כי בהיותו כבר בין גלי הים פגש גויות ערומות מתאבקות עם הגלים. הוא בעצמו היה בין הגלים כשעה תמימה. רב החובל עמד עד הרגע האחרון על מקומו ופקד פקודתו אבל לפי המצב לא היה לו כל תקוה להציל.

– המלך טלגרף השתתפותו לחברת הפסיפיק.

הספינה „אמיריקה“ משתה עוד 50 גויות.

– מודיעים באופן רשמי כי מספר המתים הם 1032

– מנטריאל – מודיעים כי בשעה שהרגישה הספינה „המלכה האירלנדית“ בקרבתה של הספינה סטורשטדט על ידי אור נתנה אות שתעמוד הספינה סטורשטדט השיבה כשהיתה עודנה במרחק שני מילים. רב החובל קנדל הטה את הספינה מזרחה אבל הספינה סטורשטדט טעתה במהלכה ופגעה בראשונה.

– לונדון. – בתוך הספינה הטבועה נמצאה גם מיליון דולר במטבעות כסף.

– רימוסקי. – רב החובל קנדל מוסיף לספר כי אחרי הפגישה בקש מהספינה סטורשדט להמשיך מהלכה אבל היא בחרה לשוב, הוא נסה לעשות דבר להציל אבל המכונות לא עבדו, ובמשך שלשה דקים נמלאה הספינה מים. הורדנו את סירות ההצלה. שום התפוצצות לא היתה אבל אי אפשר היה להציל כלל.


"מוריה", שנה חמישית, מס' 529, 3 ביוני 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

RMS Empress of Ireland

המות לא יפליא בין יהודי, נוצרי וישמעאלי – 1887

מגדל צופים

הנשקף על פני ישימון העמיגרציון.

בירח דעצעמבער שנה העברה, עזבה אנית-הקטור „זעעלאנד“ את חוף אנטווערפען לעבור לפהילאדעלפאיא מחוז חפצה, ובעברה דרך ימים אחדים נרתחו מימי הים כסיר נפוח ויגרשו עליה גלים רמים אשר בשטף קצפם ובעברת זדונם שטפו ספיחיהם מלחים עם נוסעים אחדים; הנשארים גם הם הכינו עצמם לצלול עם האניה כעפרת בלב ים אחרי רואם כי נשבר כן תרנם וכי אזלת יד המניעים את גלגלי מכונות-הקטור ללחום בחום אשם נגד שרו של ים הנורא על כל סביבותיו בעת שלטון החורף המשליך קרחו כפתים; כל פנים קבצו פארור וכל קרב וכליות התחלחלו ממצודת המות הפרושה עליהם. דומי! שנאת-הדת הזעומה, כי נעור המושל בגאות הים לעשות שלום בין נוצרים מחמדנים ויהודים שימותו כלם כאיש אחד ובלב אחד ולא יהיו בודדים במותם… „הוי אחי! אשתי, אחותי, בני, אוהבי, יקירי“, נשמע מכל אפסים, נשכיח נא מלבנו את פלגות האמונות והדתות, הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו, הבה ונפקיד נפשותינו ביד היוצר, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש… הלא עיניכם הרואות כי המות לא יפליא בין יהודי, נוצרי ישמעאלי, על כולנו ידו הדה ומקרה אחד יקרה את כלנו ומותר להנוצרי על היהודי והערבי אין ומדוע נתגאה איש על אחיו? – עוד הם שופכים תפלותיהם לפני האלהים ומכינים עצמם להקבר תחת הגל הנורא הסוער עליהם מאחוריה, והנה נשמעת שריקת החליל של האניה „אינדיאנא“ השורק אליהם כקול שדי המבשר כי „קרובה עזרתם לבוא“. ה„אינדיאנא“ קרבה לה„זעעלאנד“ ותצל את המטים למות, מתוכה, והזעעלאנד גם היא נצולה ותשב לעיר ליווערפולל ומשום לאנטווערפען. בין הנודדים הנצולים היו שש ערביים ובתם ילדה בת שתי שנים.

נעזוב נא, קוראים נכבדים, את אחינו אלה לנסוע הלאה – לפהילאדעלפהיא, ואל נפריעם מלהודות לה' ומלשיר לפניו שיר חדש בין המולת גלי הים והמית הרוחות ההומות בסוד שיח נבלי השמים הששים אתם משוש על גאולתם ופדות נפשם מבטן שאול… ואנחנו נעבור מזה ונתיצב על „מגדל צופים“ אשר באמעריקא המדינה, ואת אשר נחזה נגיד.

עברו י"ג ימים והספינה „אינדיאנא“ הגיעה בשלום אל חוף פהילאדעלפיא. שלום, שלום לרחוקים ולקרובים נשמע מכל שפה ולשון, שלום לאלה עוברי הים בלי כל פגע, ושלום רב להנצולים משטף מים הזדונים; אך אין שלום, אמרו פקידי העמיגראציאנסקאמיססיאן – להערביים! „הערבים אל יהרסו לעלות היבשה יען אשר אין להם מלאכה להחיות בה נפשם“. לשוא צוח אחד מאחיהם הגר בזה מכבר „כי הוא מקבל עליו אחריותם שלא יטילו עצמם על הצבור להיות למעמסה לו“, לשוא שחת דבריו והבטחותיו „כי נכון הוא לתתם על יד אומנים“ כי אחת גזרו פקידי הממשלה „להשיב את הערביים בהספינה שבה באו“. איום ונורא היה החזון ביום השנים עשר לירח יאנואר 1887 בשעה שעזבה האינדיאנא את החוף והערביים האומללים בכו בקולות מרגיזים רוח ונפש על החמס הנעשה על אדמת החופש לנמלטים ממות ותהי לחרדת אלהים, וכל זאת לא הועילה להם כי אין רחמים בדין, ובכן נאנסו האומללים לשוב ולעבור את הים הגדול והנורא. שובו לכם לארצכם אחינו הערביים, והודיעו לכל בני שם כי לא למענם נגלתה אמעריקא, שובו לשלום לארצכם אחים יקרים פן בהשתקעכם בזה תשכחו את מצות הכנסת אורחים המציינת אתכם; זכרו מרחוק את אמעריקא, והצופה – יעלה על לבבכם.

פהילאדעלפיא 13 יאנואר 1887.

הצופה בארץ גד.


"המגיד", שנה שלושים ואחת, מס' 6, 10 בפברואר 1887, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

פגישת האדירים – 1888

Hohenzollern,_leaving_the_harbor,_Venice,_Italy-LCCN2001701060

היכטה הקיסרית הגרמנית "הוהנצולרן". המקור:  ויקישיתוף

פגישת האדירים.

בשם האגינטורא הצפונית באו בכל מה"ע הידיעות האלה: בשעה הראשונה ושלשים רגעים ביום 19 (7) לח"ז בא כבוד הקיסר יר"ה לחוף הצבא ובאניה „אלכסנדריא“ נסע על הים לקראת קיסר אשכנז. בלוית כבוד הקיר"ה היו כל הנסיכים-הגדולים לבושים בגדי השרד ועדוים באותות הכבוד הנתונים למו מאת ממשלת אשכנז, גם הציר האשכנזי הגענעראל שווייניטץ, הגענעראל-מאיאָר מבני לוית כבוד הקיר"ה הגראף גאָלענישטשעוו-קוּטוּזוֹב, שר הצבא ווילאָם ואחרים מבני הארחה הכבודה. אחרי אנית הכבוד „אלכסנדריא“ הולכת אנית הקיטור „סטריעלנא“ ובה נוסע כבוד הנסיך הגדול אלעקסעי אלכסנדרוביטש.

מיום הנ"ל באו הידיעות למה"ע ע"י האגינטורא הצפונית, לאמר: היום מאז הבקר קֻשטו כל אניות-סוחר העומדות בחופים ובמבואות הים בדגלי תפארה. אניות הקיטור מלאות אדם שטו זו אחר זו אל החוף. אור בהיר בשחקים ורוח צח מנשב מסביב. לערך השעה השניה נראתה מעבר פעטערהאָף האניה „אלכסנדריא“ כלילת פאר ונושאת דגל הקיר"ה ותעמוד אצל החוף הקטן. בעת ההיא נראו ממרחק מעבר הים אניות אשכנז. לערך השעה הרביעית עמד הצי האדיר לממלכת אשכנז ובראשו אנית-הקיסר „הוהנצוללירן“ אצל החוף הקטן. על אניות הרוסים הצובאות בחוף  הגדול הוצבו האנשים הנמצאים בהן במערכות וכאשר אך שמו האניות דגלים עליהן נשמע קול כלי התותח מן המבצרים ומן האניות לקדם את פני הקיסר וילהעלם כחק. והקיסר וילהעלם לבוש בגדי השרד אשר לשרי צבא רוסיא עם „רביד ס"ט אדרזעי“ על זרועו בעמדו על המבערה ברך לשלום את אנשי מצב האניות אשר ענו לקראתו „הידד!“. מאניות אשכנז נשמע ג"כ קול ירית כלי התותח לכבוד רוסיה גם הונף עליהן דגל רוסיא.

בשעה הרביעית ומחצה עברה אנית-הקיסר „הוהינצוללירן“ עם דגל הקיסר ווילהעלם על תרנה ודגל רוסיא על תרנה השני לפני החומה אשר אצל החוף לאניות-סוחר והמונים המונים אשר עמדו שם קדמו בקול רנה ובמצהלות עליצות את כבוד הקיסר האורח. כאשר קרבה האניה אל החוף הקטן, נשמע לעומתה קול יריה לברכת שלום מאניות הצי העומדות שם בסדרים. אנשי מצב האניות האלה וגם האניה המעריקאנית אשר באה אתמול הוצאו לעמוד משם וחוצה במערכותיהם הסדורות להם וכל האניות עדו פאר דגלים ונסי הוד להתנוסס. במקום הזה נפגשו שני הקסרים האדירים.

1888._Семья_императора_Александра_III.jpg

אלכסנדר ה-3, רעייתו מריה פיודורבנה וילדיהם. בסביבות 1889. המקור: ויקישיתוף

מיום הנ"ל מודיעים עוד בדרך הנ"ל: האניה אלכסנדריא, אחרי אשר בא בה קיסר אשכנז עם בני לויתו, אחזה דרכה לפעטערהאָף, ומשני עבריה שמע בלי הפוגות קול ירידת כלי התותח מפני הכבוד משתי שורות האניות אשר היו ערוכות לימינה ולשמאלה. אחרי האניה „אלכסנדריא“ שטה אנית הקיטור „סטירעלנא“. כבוד הקסרית יר"ה באה לחוף הצבא בשעה השלישית. בשעה החמישית ומחצה קרבה האניה „אלכסנדריא“ אל חוף הצבא. על שפת הים, באפרן (פאוויללאָן) של החוף, קדמה כבוד הקסרית יר"ה את פני קיסר אשכנז. אחרי קבלו ברכת שלום מאת כבוד הקסרית יר"ה, עבר קיסר אשכנז, והוא לבוש בגדי שר צבא רוסי, אל משמר-הכבוד הערוך בעדו על החוף ויקח מידם את  פקודת המערכה כחק. להקות מנגני הצבא נגנו את השירה הלאומית האשכנזית „הייל דיר אים זיעגעסקראנץ“. אחרי כן נסעו כבוד הקיסר יר"ה עם קיסר אשכנז וכבוד יורש העצר יר"ה עם הנסיך אלכסנדר במרכבות לפעטערהאָף. כבוד הקסרית יר"ה עם הנסיכות הגדולות במרכבה פתוחה, והנסיכים הגדולים מיכאל ניקאליעוויטש, ניקאלאי ניקאלאיעוויטש, וולאדימיר אלכסנדראוויטש, אלעקסעי אלכסנדראוויטש נסעו  לבדם. בפרדס, בעת אשר עברו מרכבות הכבוד המובילות את כבוד הקיסרים והנסיכים אל הארמון, עמד גדוד חיל השומרים לראש, חניכי צעירי הצבא הקאדעטים ואנשי הצבא בני לוית כבוד הקיסר יר"ה. בגן העליון אצל הארמון הגדול עמדו בני משמר הכבוד מאת גדודי הגרינדירים הרוכבים של חיל השומרים לראש הקיסר יר"ה ועמהם להקות מנגנים. בשעה השביעית ומחצה נערך משתה הצהרים לכל בני המשפחה.


"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 152, 20 ביולי 1888, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון נורא שקרה על האניה „וויארא“ – 1886

שריפת אניה. מסאראטאוו מודיעים במכ"ע מיום א' ע"ד אסון נורא שקרה להנוסעים על האניה „וויארא“ בדרכה על נהר הוואלגא מאסטראחאן, וזה הדבר: כבוא האניה לעת הערב אל מול הכפר זאָלאָטאָוו ואחד המשרתים העלה את המנורות בחדרי האניה והנה לאסונו נשברה אחת המנורות והלהבה אחזה בהנפט אשר נשפך ארצה על קרקע החדר וימהר האיש וירץ אל גג האניה וישאוב מים בדלי וישב החדרה ויצוק את המים על הנפט לכבות את התבערה, ואולם תחת לכבות עוד הרחיב והגדיל את המדורה כי הנפט הבוער צף על פני המים ויתפשט אל כל רחבי החדר ויאחז האש גם בספון. אז הרים המשרת קול זעקת שבר ולקולו בא אחד המלחים לעזרתו ויעמול גם הוא לכבות את התבערה בכסותו את השלהבת בסדין ואולם גם עמלו עלה בתהו. אז החלו שניהם להרים קול זעקת שבר נוראה ולקולם חרדו כל הנוסעים אשר באניה וכלם כאחד התאספו על גג האניה ובקול בכי ויללה רצו הנה והנה ועשתונותיהם נבוכו למראה עמוד העשן המתפרץ מן החדר הבוער באש.

הם בוכים ומיללים והנה גם אחד הנוסעים ויתעודד ויקפוץ מגג האניה המימה ואחריו מהרו גם אחרים לקפוץ אחריו ובמשך רגעים אחדים קפצו מרבית הנוסעים אל המים העמוקים ורובם לא יכלו לשוח בנהר וגם אלה אשר יכלו לשוח לא מצאו בפעם הזאת מפלט להם כי הגלים אשר התרוממו משני עברי האניה ע"י תנועת גלגלי המכונה משכו את השחים אליהם ולא נתנום לשוח כחפצם. בין כה וכה נתן ראש המלחים צו לנהג את האניה בכח חזק למהר להטותה אל עבר החוף הימני, כי החוף השמאלי אשר היה קרוב אל האניה בהיותו גבוה מאד והמים עמוקים לא יכול להועיל להצלת האומללים, ואולם הנוסעים אשר עמדו עוד על גג האניה יאשו את לבם מהנצל בזה וקפצו גם הם המימה כי הלהבה פרצה אז גם על גג האניה. המלחים אשר על האניה בראותם את האומללים נאבקים עם מר המות השליכו המימה את השלחנות והכסאות והספסלים אשר נמצאו באניה למען אשר יוכלו הטובעים לאחז בהם ולבל ירדו למצולה ואולם הדבר הזה היה לאסון להרבה אומללים כי הכלים ההם אשר השלכו בכח המימה פצעו בהטובעים פצעים נאמנים וימהרו את מיתתם.

ערך האומללים אשר טבעו במצולות עולה יותר ממאתים נפש, וחמש נפשות נשרפו. עד יום שלשום הוציאו ממצולות הנהר בקרב הכפר הנ"ל שבעים וארבע גויות וכלן יחד נקברו שם במקום האסון.


"הצפירה", שנה שלוש עשרה, מס' 106, 12 באוגוסט 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

האניות מקבלות רק אנשים הלבושים בגדי כבוד – 1893

מכתבי סופרים

[…]

האמבורג 10 פעברואר. מאז פרצה פה החלי-רע היה המסע ללונדון קשה מאד, מוקף הגבלות ומעצורים שונים, ובבית הנבחרים שם עלתה זה לא כביר ההצעה להגביל את הכניסה לארץ ההיא.

עתה הנני מודיע בזה להנוסעים כי המה יוכלו לנסוע ללונדון רק בשני דרכים אלה:

א) שתי חברות שולחות אניותיהן בין האמבורג ולונדון, כל אחת שתי פעמים בשבוע, אבל האניות מקבלות רק אנשים הלבושים בגדי כבוד ונוסעים במחלקה הראשונה. הנוסעים ההם יוכלו לקנות למו פתקא למסע ולמזונות או למסע בלי מזונות. גם צריכים הם להראות בבואם אל החוף בלונדון כי יש בכיסם 100 מארק שוה לערך 50 רו"כ.

ב) עוד יש פה חברה השולחת אניותיה יום יום, מלבד ביום הראשון לשבוע, אבל האניות ההן הולכות לגרימסבי (Grimsby). הן מקבלות גם נוסעים אשר בבואם ללונדון לא יצרכו להראות כי יש כסף בצלחתם. הנוסעים שטים באניה עד גרימסבי ומשם יסעו במסלת הברזל ללונדון. מחיר המסע עולה לערך 30 מארק. באניה נוסעים האנשים האלה על המכסה (צווישענדעק), והם באים אל האניה רק אחרי הסגרם ששה ימים באהל ההסגר.

הנוסעים האמורים בסעיף א' אינם חייבים הסגר.

מאקס הירשפֿעלד.


"הצפירה", שנה עשרים, מס' 28, 14 בפברואר 1893, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.