אסון האניה "ראפידאן" – 1899

תלגרמות של הצפירה

(מאת האגינטורא הרוסית וממקורים שונים).

לונדון 28 אקטאבר (9 נאוועמבר). ע"ד אסון האניה „ראפידאן“ מודיעים כעת את פרטי המקרה. אנית-הצבא הזאת יצאה מהחוף מירסיי בלילה מיום ד'  ליום ה' לשבוע העבר. וביום ו', בשוטה על פני התעלה, עמד עליה נחשול איום שבים ויאנסה לשוב ליורפולה. בקרבת הוליהאד הוכתה האניה ע"י גל כביר מאד וְעֶבְרָה האחד הורם עד לגובה גדול ועברה השני שקע מאד, ואז נדחפו הסוסים אשר על המכסה מצד אל צד והרבה מהם הומתו ע"י המדחפה ויתרם נפצעו פצעים אנושים ויהיו המלחים אנוסים להמיתם ולהשליכם הימה. אסון בנפש אדם לא היה, אך אחד מעברי האניה נרצץ, וע"כ הושבה האניה אל בית מלאכת האניות (דאָק) אשר בבירקנהיד לתקן את בדקה.

[…]


"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 237, 10 בנובמבר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

ביקור ראשי עדת ישראל באנית האדמיראל – 1907

ירושלים

ביום החמישי לשבוע העבר, עזב השר, קאנטר אדמיראל י. פֿאָן ציעגלער את ירושלם, וילך ליפו לשוב משם לדרכו, במסע מיוחד ממסה"ב נסע ליפֿו, ורבים מגדולי ופקידי ממשלתנו יר"ה וצירי הממשלות בעירנו, באו לבית הנתיבות  ללוותו על דרכו ויפרד מהם באהבה. –

כבוד גדול נחלה גם עדת ישראל מאת השר האדמיראל הזה, וזה הדבר: ביום שלפני נסיעתו מעירנו, שלח השר ציר ממשלת אוסטריא אונגריא יר"ה למו"מ הכוללים עסטריך אונגארן וגאליציען, להודיעם, כי נתכבדו ללוות את השר על דרכו. ולמחר בבוקר באו מו"מ הכוללים לבית הנתיבות, ומו"מ כולל אונגארן ובראשם הרב הגאון מוהרי"ח זאנענפעלד הי"ו, נסעו במסע השני ליפו למסור לו את תודתם וברכתם על דרכו, אחרי אשר הודיעו בט"ג מדבר נסיעתם להשר ציר ממשלת אוסטריא ביפו, ובבואם לבית הנתיבות כבר חכו לקראת בואם שוטרי הציר האוסטרי, והושיבום בעגלה מיוחדה ליסע משם ישר אל החוף ומשם אל אנית השר, באמרם, כי השר האדמיראל כבר מחכה לקראת בואם, ותיכף כשבאו אל האניה והודיעו את שמותיהם יצאו רבים משרי הצבא ופקידיה לקראתם, והוליכום בכבוד אל מקום בו יושב השר האדמיראל. באולם גדול ונאדר, קבל אותם בכבוד השר האדמיראל, ויושיבם על כסאות נהדרים וישוחח הרבה את כבוד הרב הגאון מוהריח"ז הנז' בידידות וכבוד, ואחר שבירך הרה"ג הנז' בשפת אשכנז צחה אותו ואת אדונו הקיסר פֿראנץ יאָזעף יר"ה, הגיש לו בשם עדת ישראל החוסים בצל ממשלת אוסטריא אונגריא, ברכת „ברוך הבא“ מעשה ידי ציר אומן מצויר בציוני מקוה"ק אשר בארץ וכתיבה נהדרה בשפתינו הקדושה, והשר האדמיראל קבל אותה מהם באהבה, באמרו: כי מתכבד ושמח הוא מאד מדבר בואם אליו, וכי יגיש את אות תודתם ואהבתם למלכם ולאדונם הקיסר יר"ה, ונתן צו לפקידיו להוליכם ולהראותם את כל מוצאי ומובאי האניה ומכשיריה המצוינים, ובתוכם הט"ג בלי חוטים, באמרו אליהם: כי אניתו זאת חדשה היא, ובהיום היא האניה היותר נאה ומצוינה בעולם, וכאשר יצאו מהאולם החוצה, השמיעו מנגני הצבא את מנגינותיהם לכבודם. ואחר שבקרו את האניה וכל אשר בה, נפרד מהם השר האדמיראל באהבה וכבוד גדול, ובפקודתו הוכנה עבורם אנית קיטור קטנה עם שנים מפקידיו, ועוד אניה קטנה עם שלשים אנשי צבא ללוותם על דרכם, וכאשר ירדו מהאניה, השמיעו עוד הפעם מנגני הצבא את מנגינותיהם בשיר האונגרי לכבודם. –

השר האדמיראל הנז', פקד בנדבותיו את כל המפעלים ובתי החסד בעירנו החוסים בצל ממשלת אוסטריא אונגאריא יר"ה, ויפקוד בתוכם גם את בתי החסד אשר לעדת ישראל החוסים בצל ממשלתו: לכולל אונגארן 200 פֿראנק; לכולל עסטרייך גאליציען 200 פֿראנק ולבתי מחסה 100 פֿראנק. –


"חבצלת", שנה שלושים ושבע, מס' 27, 26 באפריל 1907, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

סבלות בני ישראל ההולכים באניות -1872

מסע ישראל

מאתי ישראל דוב פרומקין.

(המשך מגליון 26)

ביום ב' ז' תמוז עזבתי את העה"ק יפו (אשר מיתר פרטיה אדבר עוד אי"ה בשובי חזרה אליה), וירדתי אנית הקטור אשר שם הקיסר האדיר אלכסנדר השני נקרא עליה, ואתן שכרה, ואעל אל ירכתי הספינה ואסע צלחה, אנית הקטור היתה מלאה מפה לפה, מאנשים שונים, אשר  רוח הנסיעה יקבצם יחד במקום לא רחב ידים, היהודי יסבול בשקט רוחו בעד דתו ואמונתו בכל מדרך כף רגלו, יעלה הרים ירד בקעות, וכחילים שנונים יהלם וימחץ ראשו שם היהודי, גם יורדי הים באניות, וסערת ה' סער מתגורר, על ראש היהודי יחול. אין קץ לרוח בני האדם! בצאתו ובבואו בשבתו בבית ובלכתו בדרך, אמונתו ודתו יבדילוהו מלבא בחברת האדם אשר איננו מבני דתו, לא יראה לעינים הטהורות הנשקפות בעדן צדק רחמים חסד ואמת, כי אם יראה להאמונה האצורה בקרב לב עמוק – , והנה גם על האניה אשר בה ירדתי היו גם יהודים, ועיני דאבה לראות את ענים ומצוקות נפשם, מי יתן ויתעוררו אחינו ב"י אשר באדעססע לבקש רחמים את אלופי החברה אשר לאניות הקטור כי ישימו עינם ולבם לטובה גם על עם בני ישראל ההולכים על אניותיהם, לבלתי נגוע במו לרעה, כי מה היהודי האומלל שואל מאת רב החובל, והמלחים? כי אם מקום מחסה ומסתור מאבני אלגביש אשר ישליכו עליהם בני הדתות השונות. באין תפונה, אם אחינו הגבירים אשר באדעססע יחלו פני הממונים על זה, לא ישיבו  פניהם ריקם, בכל זאת לא אכחד האמת תחת לשוני, ואומר! כי כגן עדן תחשבנה אניות-רוסיא מול יתר האניות איבה, כי בהראשונות ישיג הנוסע למצער מים חמים להשיב רוחו, ושמה יוצק רותחין על ראשו – , פה תמצא ידו לבקש חסד מאת רב החובל,  ושמה הוא כאלם לא יפתח פיו, צר לי מאוד כי לא ישימו אחינו הישרים על לבבם לבקש תחנונים מאת ראשי חברת הללאיד בטרייעסט בעד אחיהם הנכשלים, האובדים בצדקתם באין מבין – אשר בכל לבבם היו ממלאים דברי השואלים כהוגן, ועודן חזון למועד לדבר מזה.

ביום השלישי השליכה אניתנו את עגונה בחוף „ביירוט“ ואנכי לקחתי לי מועד להתחקות על שרשי ומנהגי אחינו ב"י יושביה […].


"חבצלת", שנה שניה, מס' 27, 19 באפריל 1872, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

המשא ומתן בארץ ישראל – 1902

לפי תודעות קונסולי ממשלת גרמניה על המסחר בארץ הקדם, אשר פרסמו עתה, נראה כי המשא ומתן בארץ ישראל הולך ומתגדל משנה לשנה. בשנת 1900 הובאו סחורות דרך נמל יפו בלבדו בסך תשעה מליונים פרנק, ויצאו בסך שנים עשר מליון. דרך נמל חיפה ועכו יצאו סחורות בסך כשמנה מליונים פרנק, ונכנסו בסך כארבעה מליונים. ואם נצרף לזה מה שמכניסים ומוציאים דרך מבואות ים קטנים אחרים, כמו תנתורה וכדומה, ומה שמביאים דרך יבשה מבירות ודמשק, יש יסוד לחשב כי מחיר הסחורות שהוציאו בשנה זו עלה לסך שנים ועשרים מליון, וכל הכנסות הסחורות בסך כחמשה עשר מליון, הרי משא ומתן בשנה בסך שבעה ושלשים מליון פרנק.

בתודעות הקונסולים נזכרו מושבות היהודים פעמים רבות, וזה מעיד מה רב ערכן להתפתחות המשא והמתן בארץ זו.

מהסחורות שהוצאו מהארץ היתר חשובות הן:

חטה בסך ארבעה מליונים וחצי.

שעורה בשנים וחצי מליון.

סבון בשנים וחצי מליון.

תפוחי זהב בשני מליונים.

שמשמים קרוב לשני מליונים

יין מליון ומאתים אלף פרנק.

והחלק הגדול מכל היין הזה הוא יין המושבות. בשנת 1901 הוציאו המושבות יין לחוץ שלשים אלף הקתוליטר.

מלאכת עצי זית וצדף נשלחו בסך כמליון פרנק, מהסחורות המובאות להארץ עומדות בשורה הראשנה קהוה, ארז צוקר, שמן אדמה, עץ לבנין, מלאכת חרשת, מעשי ארג וכלי בית וכו' . . .


"השקפה", שנה שלישית, מס' 5, 14 בפברואר 1902, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

האסון אשר קרה את אנית הקיטור "ווסטפילד" – 1871

אמעריקא.

נויארק, י"ג מנחם אב תרל"א לפ"ק. כבוד הרב בעל המגיד שלום! מקרה נורא החודר כליות ולב קרה ביום אתמול בעירנו נויארק לרגלי האסון אשר קרה על האני קיטור Westfield העוברת מנויארק להאי Staten Jsland. יותר משתי מאות נפש אדם נאבדו, ברגע אחת נשבר דוד הקיטור (דאמפף קעססעל) וע"י כח הקיטור שיצא מן הדוד נשברה האניה לרסיסים וכל האנשים הנמצאים על חלק האחרון מהאניה נהרגו ונפצעו וירדו מצולה באין מציל. גם אחדים מאחינו ב"י מצאו קברם במים האדירים. טובים היו אלה אשר ירדו מצולה מאלה אשר ע"י כח העקספלאזיאן השלכו הנה והנה. אין בכח עטי לתאר לפני הקורא את האסון הנורא כאשר היה אבל רק לרגלי המכתבי עתים אתנהלה ורק מעט מזעיר אספר. בשעה הראשונה עמדה האניה הנ"ל הכן לעזוב את החוף, והאניה היתה מלאה כצאן אדם מאנשים נשים וטף נוסעי בכרכרות בעגלות צב וכו' וכו' ההולכים לשאוף רוח צח על האי הנ"ל. –

וכאשר נתן האות לעזוב את החוף, ברגע זו נשמע כקול רעם בגלגל והאניה התפוצצה לרסיסים. בעת המבוכה איש את אחיו לא ראה כי גדלה המהומה ואד הקיטור כסה את האניה ברוחב חמשים רגל. אלה רחפו באויר בערך שלשים רגל והשלכו מצולה. הנמלט מן המים נפל לתוך כבשן האש והנמלט מן האש השלך הרחק מהאניה במרחק חמש מאות רגל ואלה אשר נפלו ביציע התחתון של האניה גורלם היה מר מאוד, כי הקיטור הרותח אכלם ממש. אחרי עבור הבהלה הראשונה מצאו גויות מושלכים ארצה בלי ראש בלי רגל בלי יד וכו' ומה נורא היה המחזה לראות את אלה אשר לחמו עם גלי הים בעד חיהם. לבי יתר ממקומו בזכרי עת עמדתי לפני הב"ח אשר הביאו שם האומללים מתבוססים בדמם, ילדים רכים וענוגים הובאו בלי דעת למי הם ומה שם הוריהם. הרוב מהאומללים אשר נפשט עורם מעל בשרם לרגלי הקיטור הרותח גורלם מר מאוד יען כי אין בכחם להבליג על מכאובם הנורא.

מקרים נוראים כאלה רק באמעריקא יקרו ויאתיו וכמעט בכל יום. ואם תשאלני קורא יקר! היתכן? ע"ז אענך כי חיי איש באמעריקא הנם תלוים לו מנגד ואין איש שם על לבו לדאוג על זה ולגדור בעד מקרים נוראים כאלה. אין לך חלק בתבל אשר ירבו מספר הנהרגים והנפצעים ע"י מרכבות ואניות קיטור כבאמעריקא. בדוד הקיטור השתמשה האניה תשע שנים רצופות, וזה לא כביר נמצא החסרון בהדוד אבל הקאמפאניע לא החליפה אותו בחדש רק מלאה את החסרון והושב לעבודתו כמקודם. דעת לנבון נקל כי לא היה יכול לעשות את מלאכתו כדוד חדש. האינגיניער (ר"ל המשגיח על המכונה) העיד בפה מלא כי זה שמנה שנים אשר נתקבל מהקאמפאניע לאינגיניער ולא דרשה אחרי כתבי תעודתי' אף פעם אחת אם מוכשר הנהו להיות מנהל המכונה!! רק באמרו כי אינגיניער הנהו קבלה אותו הקאמפאניע בלי דעת את כשרונותו. כח הדוד היה נחשב לעבוד בכח 24 ליטרות בכל הדחה, והדוד עבד ביום ההוא בכח שלשים (וי"א יותר) לטרות בכל הדחה כאשר העיד ע"ז אחד ממשרתי האניה. הנשמע כזאת? ועוד תתפלא לשמוע כי בחודש העבר נתנו המשגיחים על האניות קיטור מאת הממשלה כי המכונה על האניה הנ"ל הנה במצב היו"ט. לב העם נגרש כים סוער ומבקשים משפט צדק מאת הממשלה להעניש את החיב דבר ומי יודע אם יעלה בידם. צדק ומשפט באמעריקא זה הוא הדבר היותר קשה למצוא פה. מכתב עתי אחד לא ידע בשת באמרו היום, "כי אחרי סתימת הקברים של האומללים ינוח העם מעצבו ומרגזו!" בעוד אשר בכל שעה מעלים מן המים אומללים במספר רב ועצום. הממשלה מוואשינגטאן שלחה שופטים אחדים לעירנו לדרוש ולחקור אחרי שרש הדבר.

הדאבתי את לבך קורא נכבד! במחזה איומה, לכן בוא נא אתי ממקום המהפכה אנהגך אביאך אל מקום אחר אשר אשמח את לבך ולב כל חובב עמו. בשבוע העבר התלונן הכהן Parker מבית התפלה של המעטהאדיסטים Methodisten בעירנו נויארק באזני שופטי העיר כי היהודים הדרים בקרבת בית התפלה הנ"ל עושים את מלאכתם ביום א' בעת התפלה, ועבודת האלהים תתנהג עי"ז בכבדות' ובקש מאתם כי יניאו את היהודים מכל מלאכה ביום א'. הסכת ושמע מה ענו אותו השופטים וז"ל יען כי היהודים שובתים ממלאכתם ביום השבת לכן אין כל צדקה לנו להפריעם ממלאכתם ביום א'. ואם לא טוב הדבר בעיניו יעתיק נא את בית התפלה למקום אחר אשר לא ישמע שם קול הבעלי מלאכות. […] היי ברוכה את ארץ החופש והדרור וכנהר ינטה לך השוכן שחק שלום ואושר להצלחת יושביך כחפץ אוהב עמו וארצו.

ישראל לינדנער.


"המגיד", שנה חמש עשרה, מס' 33, 23 באוגוסט 1871, עמ' 3-4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

שתים עשרה נפשות גורשו מחוף יפו אל לב ים – 1886

מחוץ לארץ.

ירושלים (ד' מנחם אב). ביום ג' העבר הביאה אניה רוססית ליפו משפחות רבות מאחינו מארץ רוסיא, ובתוכן היו שתים עשרה נפשות בעלות עשרה מכתבי מסע, אשר לא נתקיימו באדעסא מאת קאנסול ממשלת תוגרמה, ויהי בבוא האנשים האלה אל חוף יבשת יפו, ויגרשום שוטרי הממשלה מהחוף, וישיבום להספינה אשר באו בה, ובעל הספינה הוכרח להובילם אל אנית הקטור הרוססית אשר עמדה בלב ים מול יפו העיר, רב החובל מאן לקבל את העברים האומללים בחזרה בטרם ישקלו על ידו שכר הובלת האניה לכל נפש עד אדעססא, ויגרש את הערבי בעל הספינה מפניו, וגם את העברים לא הניח לעלות אל האניה. הערבי בעל הספינה פחד לנפשו אם יביאם בחזרה העירה ויקח חבל הספינה ויקשרהו אל אנית הקטור, והוא שב העירה ויעזב את הספינה ואת העוברים היושבים בה לנפשם. ויהי בהגיע העת לאניה לעזוב את מקומה ולאחוז דרכה ויפסוק אחד המלחים את החבל הקשור בהספינה. אנית הקטור הלכה לדרכה, והספינה נשארה עם האנשים אשר בה בלב ים, באין מלח ותורן. הנשים התעלפו, והאנשים הרימו קול צעקה עד לשמים, ויודע הדבר בעיר ויבאו אחדים מנכבדי עמנו אל ראש העיר יפו, ובעמל רב הטו את לבבו לתת רשות להאומללים האלה לרדת היבשה, וישלחו ספינה ויביאו את העברים ויתנום במאסר ובפקודת ראש העיר לא קבלו ערובה בעדם, כ"א יהיו במאסר עד בוא אנית רוססיא ההולכת לאדעססא ותקבל את האנשים האלה. ועד חברת עזרת ישראל ביפו שלח את דבריו לועד החברה עזרת נדחים בירושלים, ויבקשוהו להשתדל לטובת האנשים האלה. וכפי הנשמע פנו ראשי הועד של החברה הנז' אל הציר הרוססי פה, ובהשתדלותו שלח פחת עירנו תלגרמה לראש העיר יפו להוציא את האסורים האלה לחפשי וביום השבת העבר נתנה להם חופשה, אחרי שלמו האומללים את המוטל עליהם לשלם לשומרי בית האסורים, אשר עלה כשמנה רובל לכל נפש.


"היום", מס' 153, 22 באוגוסט 1886, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.