מעולם הספירות – 1901

מעולם הספירות.

מספר האניות של כל מדינה  ומדינה המכילות יותר ממאה טאן*):

חינא – 52 אניות (בזה 40 אניות קטור) והן מכילות – 64600 טאן.

תוגרמא – 454 אניות (בזה 74 אניות קיטור) והן מכילות – 151,500 טאן.

בעלגיא – 123 אניות (בזה 111 אניות קיטור) הן מכילות – 154,300 טאן.

בראזיליא – 576 אניות (בזה 228 אניות קיטור) הן מכילות – 209,100 טאן.

אויסטריא-הונגריא – 277 אניות (בזה 203 אניות קיטור) הן מכילות – 308,300 טאן.

יון – 404 אניות (בזה 131 אניות קיטור) הן מכילות – 233,000 טאן.

נידערלאנד – 383 אניות (בזה 263 אניות קיטור) הן מכילות – 455,600 טאן.

דאניא – 796 אניות (בזה 360 אניות קיטור) הן מכילות 512,000 טאן.

יאפאן – 871 אניות (בזה 471 אניות קיטור) הן מכילות – 533,400 טאן.

שוועדיא – 1044 אניות (בזה 642 אניות קיטור) הן מכילות – 606,000 טאן.

ספרד – 712 אניות (בזה 438 אניות קיטור) הן מכילות – 621,100 טאן.

רוסיא – 1218 אניות (בזה 456 אניות קיטור) הן מכילות 643,500 טאן.

איטליא – 1150 אניות (בזה 282 אניות קיטור) הן מכילות – 875,000 טאן.

צרפת – 1182 אניות (בזה 639 אניות קיטור) הן מכילות – 124,200 טאן.

נארוועגיא – 2528 אניות (בזה 779 אניות קיטור) הן מכילות – 1,694,250 טאן.

ארצות הברית באמיריקא הצפונית – 3010 אניות (בזה 821 אניות קיטור) הן מכילות 2,465,000 טאן.

אשכנז – 1683 אניות (בזה 1140 אניות קיטור) הן מכילות 2,340,000 טאן.

בריטניא הגדולה – 11,140 אניות (בזה 9040 אניות קיטור) הן מכילות – 14,000,000 טאן.

 

*) 1 טאָן לערך 62 פוד.


"המליץ", שנה ארבעים ואחת, מס' 6, 21 בינואר 1901, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

בני עמנו הנוסעים באניות של מקנה – 1891

מכתבים מאמשטרדם. (ד)

[…]

על נהר אמסטעל הנני יושב גם בוכה בזכרי את מצב הנודדים. אני הגבר הרואה בכל עת צרת אחינו הנודדים לאמעריקא דרך אמשטרדם *), בבכי יבאו ובדאגה על פניהם יסעו, אנשים למאות עם נשיהם וטפם, פניהם שחרחרים כשולי קדירה, נושאים כלי גולה על שכמם, ואנחות למאות התפרצו מפיהם בכל רגע. לאן אתם הולכים אחים יקרים? אני שואל מאתם – אל כל אשר ישאינו עינינו! – יענו לעומתי וזרם דמעות יתפרץ מעיניהם. צאתכם לשלום ובואכם לשלום אחים אמללים.

*) פה מקום אתי להודיע לאחינו הנוסעים דרך אמשטרדם, כי בבואם לפה, יש להם הרשות לבקש מאת הממונים בחברת מובילי האניות, כי יתנו להם מקום ללון במלון יהודי, עד אשר תלך האניה לדרכה, כאשר ראיתי רבים מאחינו הגולים מחסרון ידיעתם בדבר זה נשארו במלון אורחים לנוצרים יחד עם כל הנוסעים וכמעט גועו ברעב, וזאת היא נגד תקנת החברה.
הכותב.

אחד מאחינו ה' ראצין, אשר נסע מאמעריקא לאנגליא באניה אנגלית המובילה בהמות ומקנה מהתם להכא, מת מקצר רוח ועבודה קשה אשר העמיסו עליו אנשי האניה יתר על כחו. לרגל האסון הזה עשתה הפאליציי בלונדון חקירה ודרישה וגבית עדות מהנוסעים באניות של מקנה, לדעת הכצעקתה הבאה על בעלי האניות עשו באמת. וכאשר חקרו מפי אשה עבריה אשר נסעה מאמעריקא ללונדון באניה באניה כזאת ספרה את הדברים האלה:

„שם בעלי הוא וואָלף בראָד, והוא חייט תופר. בעיר לעמבערג נולדתי. לפני ימים אחדים באתי מאמעריקא. אנכי זכיתי להיות פקידה באניה של בהמות וחיות, שבעה עשר יום ארכה נסיעתנו, ובכל הימים האלה לא פשטתי את בגדי מעלי. לבהמות נתנו תבן למצע, ואנחנו שכבנו על מכסה האניה תחת כפת השמים, האויר היה קר מאד ורוח סערה עושה דברו, והרעב והקור לא הניחו לנו לישון ונהיה כמתים ורפאים שוכני קברים. פקידי האניה לא שמו את לבם למצב בריאותנו, הם הכו אותנו הכה ופצוע לבל נתרפה ממלאכתנו, עד אשר אבדה בינת אדם מאתנו ונמשלנו לבהמות נדמינו". על השאלות האחרות ענה ה' וואלף בראָד:

„שנים עשר ירחים הייתי בנויארק ולא מצאתי עבודה להחיות את נפשי והוכרחתי לשוב לארץ מולדתי. הוצאות הנסיעה לא היו לי, ע"כ נסעתי באניה של מקנה המובילה בלי מחיר את האנשים המקבלים עליהם לעבוד באניה משך הנסיעה, ולשמור את הבהמות. שבעה עשר איש היינו ועלינו היה לעבוד ולהשגיח על 660 בהמות. העבודה קשתה מאד והאויר היה משחת ומעופש. לפעמים נגחה בהמה  בקרניה את אחד מהשומרים עד אשר התעלף מגודל הכאב, ובכל זאת כפו אותו השוטרים לעבודתו ע"י מים קרים אשר שפכו עליו במדה מרובה. בבוקר משעה ½10 עד שעה 11 (חצי שעה) היה זמן האכילה והמנוחה. לארוחה הזאת חלקו לכל אחד רבע ליטרא לחם עם משקה טהעע. אם היה בינינו איש אשר היה לו משלו חלב או חמאה לקחו הפקידים ממנו בע"כ.

„העבודה היותר קשה היתה הבאת המים והעלאת התבן והשחת מהיציע התחתון. משעה 1 עד שעה 2 אכלנו ארוחת הצהרים. לארוחה הזאת נתנו לכל איש שישה תפוחי אדמה עם קליפתם ומעט מים חמים אשר בשם מרק קראום הפקידים. ויחזק הרעב בינינו עד כי כמעט גוענו ברעב. פעם אחת גנבתי פת לחם בכף איש לשבור רעבוני, ולאסוני ראוני השוטרים וישפכו עלי כל חמתם, הכוני הממוני ויפצעוני וישליכו אותי כפגר מובס אל ירכתי האניה“.

על שאלת חוקרי הדין, אם הגיש ע"ז קובלנא לפני רב החובל וראש המלחים, ענה ה' בראָד: אמנם אנחנו ספרנו לפניהם ונתאונן באזניהם, אבל הם לא הבינו את מצוקת לבבנו יען לא ידענו לדבר כן בשפת אנגלית, נוסף ע"ז אנחנו לא עמדנו תחת רשות בעלי האניה כ"א תחת רשות בעל המקנה, והפקיד הממונה על המקנה היה המשגיח עלינו. הנה כי כן חלפו עלינו הימים, ימי המסע, ברעב ובעבודה קשה ובכל מרעין בישין, בכל יום ויום התגברה עלי חולשתי ומחלתי, וחפשה לא נתנה לי מעבודתי אף כי לא יכולתי לעמוד על רגלי ולהניע אחד מאברי גוי. לעולם לא אשכח את מסעי זה ואת כל אשר עבר עלי בשבעה עשר ימי הנסיעה, ולא אנכי בלבד כ"א אנשים למאות מאמללי בני אמונתי אשר עברה עליהם כוס התרעלה הזאת, לנסוע על אניות כאלה תחת רשות אדונים קשים ואנשים אכזרים כיענים במדבר“.   (סוף יבוא)

„בבואנו ללונדון חפצנו לעלות היבשה, אבל הפקידים לא נתנונו לעלות, באמרם כי עוד לא כלינו את מלאכתנו, ונשארנו עוד שני ימים באניה להסיע את המקנה מן האניה, ולנקות את הרפתים מן החלאה“.

דברי ה' בראָד נתאשרו ונתקיימו ע"י כל נוסעי האניה, וראש בית מלון האורחים בלונדון ה' סמיטה הוסיף נופך משלו, כי המנוח ה' ראצין סבל על האניה עוד יותר מהנוסעים האלה. את האמלל ראצין – ספר ה' סמיטה – הביאו לבית מלוני בשעה התשיעית בערב, מצב בריאותו היה איום ונורא, ויספר לפני כי נוסע הוא לווילנא לאשתו וארבעת בניו, ועוד בהיותו באניה נפל למשכב ויחלה מאד ולמרות מחלתו היה מוכרח לעבוד עבודתו חמש עשרה שעות בכל יום, לחם היה מאכלו ומים משתהו, משך ארבעה עשר יום. ממחרת הבוקר ראה ה' סמיטה, כי מחלתו התגברה עליו והוכרח להביאו אל בית החולים, ונפשו ערתה אל האלהים. ע"פ עדות הרופא מת ה' ראצין במחלת הריאה אשר באה לו מעבודת פרך. כל הדברים האלה כתב חוקר הדין בספר.

ממחרת היום הביא ה' סמיטה עדות עוד חמשה אנשים מאחינו אשר באו באניות מקנה מאמעריקא ה' סוסאר מיכאלסאהן, ה' ליבוש שלאָפנאָ מגראדנא, ה' משה ראזענטהאל וה' פֿארגאָנסאָן, וכלם התלוננו על בעלי האניות ועל הנהגתם עם הנוסעים. ה' מיכאלסאהן ספר, כי נשלח באניה זאת ע"י חברה של צדקה בנויארק. חמשה עשר יום ארכה נסיעתי ובכל הימים האלה העמיסו עלי השוטרים עבודה קשה המפרכת את הגוף, לחם יבש ומים היה מאכלי כל הימים ומלוני היה על מכסה האניה תחת אויר השמים. גם הוא חלה ימים רבים מנסיעתו וישכב למעצבה בבית החולים בווהיטעשאפעל. עוד ספר כי כל הצרות יסבלו רק הנוסעים היהודים, אבל לנוסעים הנוצרים יתנו מאכל בריאה גם לא יעמיסו עליהם עבודה קשה.

ה' ליבוש שלאָפנאָ אמר: „מעיר גראדנא אנכי. כשלשה ירחים התמהמתי בנויארק ולא יכולתי למצוא פרנסה ומחיה בעד אשתי וביתי, וגמרתי בלבבי לשוב לעיר מולדתי. החברה של צדקה בנויארק שלחה אותי ע"י אניה של מקנה עד לונדון. כל ימי נסיעתי היה מאכלי לחם יבש ומשקה קאַפֿע. חמשה עשר יום לא פשטתי את בגדי מעלי, פעם אחת העירו אותי משנתי בשעה 4 בבוקר השכם לעבוד עבודתי, חשכה נוראה שררה אז באניתנו עד כי לא מצאנו את ידינו ורגלינו, וכאשר הלכתי כו"ב נפלתי אל תחתית האניה ופצעתי את רגלי פצע אנוש, עד אשר לא יכולתי למוש ממקומי ולעמוד על רגלי, אז בכיתי והתחננתי לפני הפקיד כי יתן לי מנוחה שעות אחדות והראיתי לו את חבורתי ומכתי הטריה, אבל הוא כפתן חרש אטם אזנו משמוע את אנקתי ואנחתי, וישפוך עלי מים קרים הרבה למען לא אתעצל ממלאכתי“.

משה ראזענטהאל מעיר גראדנא בן כ"ג שנה ספר כדברים האלה: „באניה San Francisco באתי מנויארק, עשרים שעות בכל יום עבדתי באניה עבודת פרך, מקום מנוחתי בלילה היה בין הבהמות על מצע התבן והזוהמא, ארוחתי היתה פת לחם יבש עם משקה קאפֿפֿע שחור. רבות פעמים הכוני ופצעוני שוטרי האניה ופעם אחת שברו את שני מלתעותי העליונות. כל הצרות והיסורים יסבלו רק הנוסעים היהודים וכל הימים שמענו קללות נמרצות ודברי דופי על ישראל ואמונתו“. כדברים האלה ספרו גם הנוסעים האחרים ונכתב בספר. מעתה – יאמרו מה"ע האנגלים – נקוה כי בעלי האניות ישימו את עינם על הדבר הזה, ולא יצודו עוד דגים במים עכורים… ולחברת הצדקה וחסד בנויארק, השולחת את אחינו באניות כאלה נאמר „שקילי טיבותך ושדי אחיזרי…“.

[…]


"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 93, 11 במאי 1891, עמ' 3-2; מס' 94, 12 במאי 1891, עמ' 3-2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

אנית הקיטור אשר על ים המלח – 1909

רחיצה במימי מעינות החמים

בזארקא.

נודיע לקהל הנכבד כי מיום השנים עשר לירח ראבי אואל (שבת י"ב ניסן) עד השנים ועשרים לירח ההוא (כ"ב ניסן) תיסע אנית הקטור אשר על ים המלח, בכל יום בשעה שלש ערבי בבוקר, מחוף יריחו למעינות החמים אשר בזארקא ותתמהמה שם שתי שעות ותשוב בשעה התשיעית אחר הצהרים לחוף יריחו. הנוסעים במדריגה הראשונה ישלמו בהליכה וחזרה ארבעים גרוש סאג', ובמדריגה השניה שלשים גרוש סאג'. כרטיסי הנסיעה יוקחו על חוף ים  המלח ביריחו, או פה בבית שותפנו קיניג בבית שערים.

ג'לל אידין איל עלמי

יוסף בער קיניג.


"חבצלת", שנה שלושים ותשע, מס' 76, 2 באפריל 1909, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית מלחמה תוגרמית טבעה בחופי יאפאן – 1890

rear_admiral_ali_osman_pasha

צוות הפריגטה העות'מאנית "אֶרטוֹרוּל". במרכז: סגן אדמירל עלי עות'מן פאשא. המקור: ויקישיתוף

קאנסטאנטינאפיל.

לפני ירחים אחדים שלח הוד מלכותו השולטאן אחדים משלישיו וגדולי שרי ממשלתו ליאפאן להוביל שי להמיקאדו קיסר הממלכה הגדולה ההיא, ואנית המלחמה המפוארה אירטוגרול הובילה את הצירים הנכבדים האלה למחוז חפצם, ובירח החולף השליכה האניה עגונה על חוף העיר בירת יאפאן והעוברים בה נתקבלו בכבוד ויקר נעלה מאד. רופא האניה הזאת הוא אחד מאחינו, האברך הנעלה יוסף איפֿענדי גבאי (בן אחי השר המנוח יחזקאל איפענדי ז"ל) והוא מודיע לשארו מו"ל הטיליגראף: „כי בעבור האניה על האנג קאנג בירת כינא, ותשלך עגונה על חופה להתמהמה בה ימים אחדים, באו רבים מתושבי העיר לראות את אנית המלחמה התוגרמית ואת אנשיה אשר אין חזיונם נפרץ בארץ ההיא, ויבאו ביניהם גם עשרים אנשים לבושי מחלצות אשר הודיעו לי כי ילידי תוגרמה הם, ויש את נפשם להגיש ברכת שלמים להשר אוסמאן פאשא מפקד האניה. מראה פניהם העיד עליהם כי ממעי יהודה יצאו, ובחקרי אותם נודע לי כיי אמנם כן הוא יהודים הם כולם ילידי בגדד, ונושאים משרה בבית המסחר אשר להאחים בני הגביר הנודע דוד ששון ז"ל. תחת פקודת סי' מנשה ראש הבית אשר עלה גם הוא בראשם אל אניתינו לברך את רב חובליה והאנשים העוברים בה. שמחתי גדלה מאד במצאי אחינו ובני עמנו גם בארץ הרחוקה הזאת, וברגשי גיל הבאתיים לפני אוסמאן פאשא אשר קבלם בכבוד ויקר כראוי“.

קאנסטאנטינאפיל.

עוד אסון נורא קרה בימים האלה אמנם במקום רחוק מאד מתוגרמה, אך הנזק אשר הוסב ממנו מגיע אך לתוגרמה, וממשלתה, ולמשפחות רבות מתושביה. אנית המלחמה התוגרמית אירטיגרול נשברה בליל התשעה עשר לירח סעפטעמבער בשובה מיאקהאמא בירת יאפאן, אצל האי סומימה מסע שלשה ימים מיאקהאמא, וחמש מאות ושבעה ותשעים איש מבני הצבא ופקידיהם אשר נמצאו עליה ירדו במצולות.

אנית המלחמה הזאת היתה אחת האניות היותר טובות ומפוארות אשר לממשלתינו, ובשנה החולפת נבחרה מאת הוד מלכותו השולטאן לפלס נתיב ליאפאן, להוביל שי להמיקאדי מושל הארץ ההיא, אות כבוד אימטיאז מדרגה הראשונה ועוד מתנות יקרות. ממבחרי בני חיל הים נבחרו ארבע מאות ושלשים בני צבא ומאתים פקידים צעירי ימים מלומדי שפות שונות, בהם גם נושאי משרות נעלות מאד בצבא הים ובראשם השר עוסמאן פאשא חתן שר חיל הים והובאו אל האניה הזאת אשר הוכנה בכל הכנות הדרושות למסע גדול כזה, ובירח יוני שנת 1889 יצאה האניה לדרכה. ותעבר על חופי הודו כינא ויתר חופי אזיא אשר מילליאנע ממאמיני דת מחמד יושבים בהן, ובכל מקום אשר עברו קדמו התושבים פני דגל תוגרמה בכבוד והדר נעלה מאד, ויראו אותות אהבה וחבה לצירי הקהאליף ראש מאמיני דתם. וביוקהאמא בירת יאפאן נתקבלו הצירים בכבוד גדול מאד, הוד המיקאדו הביאם אל חדרי היכלו ויראם אותו יקרו. אחרי התמהמהו בעיר ההיא שבועות אחדים עלו שנית על האניה וביום החמשה עשר לירח סעפטעמבער עזבו את יוקהאמא לשוב לארצם, ובליל התשעה עשר בהיות האניה קרובה להאי סומימה קמה סערה גדולה מאד על הים והאניה נשברה לרסיסים ואך שלשה וששים איש מהעוברים בהן נצולו, בהם שבעה וחמשים בני צבא, וששה פקידים. ויתרם אבדו חייהם באסון הרע הזה, וביניהם גם רב החובל עוסמאן פאשא ומשנהו עלי ביי, ורופא האניה אחינו שר האלף יוסף איפֿענדי גבאי.

יגון הוד מלכותו השולטאן יר"ה גדל מאד בהשמע לאזניו דבר האסון הזה, ובחסדו צוה להביא לפניו רשימת שמות הנטבעים ובמאמר מלך מיוחד פקד על שר האוצר לתת למשפחותיהם מדי חדש בחדש שכר כפל מאשר היו לוקחים בשכר עבודתם בימי עבודתם בימי חייהם. גם ועד נוסד לאסוף נדבות מאת פקידי צבא היבשה והים למשפחות האומללים האלה אשר אבדו חייהם בענין רע זה.

ottoman_frigate_ertugrul

הפריגטה העות'מאנית "ארטורול". המקור: ויקישיתוף

קאנסטאנטינאפיל.

השרידים מאנית המלחמה התוגרמית אירטוגרול, אשר נטבעה לפני ירחים אחדים אצל אחד מחופי יאפאן, הובאו ביום החמשה ועשרים לירח אקטאבער החולף על שתי אניות מלחמה לממשלת יאפאן להובילן אל פארט סעיד. מקאנסטאנטינאפיל שולחה אניה מיוחדה לפארט סעיד להביא את המוצלים להעיר בירת ממשלתינו, וריזה ביי מפקד צבא אנית המלחמה איזידין אשר שולח לפארט

סעיד הופקד מאת הוד מלכותו השולטאן להזמין את מפקדי אניות המלחמה היאפאנית לבא לקאנסטנאטינאפיל.

קאנסטאנטינאפיל.

[…]

שרידי בני הצבא ופקידיהם אשר היו על אנית המלחמה אירטוגרול בהטבעה לא רחוק מחוף יאפאן, שבו בימים האלה לעיר הבירה. כנודע נטבעו רוב האנשים אשר היו אז על האניה, וניצולו אך חמשה שרי צבא, כהן אחד, ושלשה וששים בני צבא. הוד מלכותו השולטאן יר"ה שלח לקראתם אנית מלחמה ושרי צבא, ובכבוד גדול הביאום העירה, בראש אניות המלחמה לממשלת יאפאן אשר הביאו את הפליטים האלה קאנסטאנטינאפילה, עומד שר צבא יאפאני גדול במעלה, והוא ציר שלוח מאת הוד המיקאדו קיסר יאפאן למסור ביד הוד מלכותו השולטאן מכתב כתוב בעצם יד המיקאדו, וגם מנחה יקרה להוד מלכותו השולטאן יר"ה.

cérémonie_funéraire_ertugrul

טקס האשכבה של נספי "ארטורול" ביפן. המקור: וקישיתוף

קאנסטאנטינאפיל.

הוד מלכותו השולטאן קבל בהיכלו את צירי המיקאדו קיסר יאפאן ובראשם הקאפיטאן טאנאקה, ויקבל מידיו מכתב כתוב ביד המיקאדו להוד מלכותו, בו יודיעו כי האסון אשר קרה לאנית המלחמה אירטוגרול ובני הצבא אשר בה, נגע עד לבו ולב כל בני ארץ יאפאן.

אחד הצירים האלה מסר להועד הנוסד בעיר הבירה לאסוף נדבות לטובת משפחות אומללי אסון האניה הנזכרה סך שמנה עשר אלף תשע מאות ושבעה פֿראנק אשר נאספו ביאפאן למטרה הזאת, מאת המיקאדו ומשפחתו, ומאת הנדיבים עשירי הארץ ההיא.

הוד מלכותו השולטאן הואל לכבד את הקאפיטאן טאנאקה הנזכר באות הכבוד עוסמאניאי מדריגה השניה, ובאות הכבוד אמטיאז. ולהקאפיטאן הודאקה, נתן את אות הכבוד מאג'ידיאי מדריגה השניה, ואות הכבוד אמטיאז. גם יתר הפקידים אשר על אניות המלחמה היאפאנית נתכבדו מאת המלך יר"ה באותות כבוד שונים, והחובלים בני הצבא הפשוטים, נקראו לבא לפני השולטאן בצאתו מבית התפלה לשוב להיכללו ויוצגו בשורות ואחד משלישי הוד מלכות הגיש לכל אחד מהם אות הכבוד טאחליסיאי הניתן לאנשים המצטינים בפעולתם להציל נפשות מאבדון, כי בני הצבא האלה עמלו רבות להציל את שרידי פליטי האניה אירטוגרול, ולהביאם היבשה.

הוד מלכותו השולטאן יר"ה הואל לשלוח מנחות יקרות להוד המיקאדו קיסר יאפאן והקיסרית, ואותות כבוד שונים להשרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות הארץ ההיא.

מאוצר הממשלה יכלכלו את כל בני צבא היאפאנים ופקידיהם אשר באו קאנסטאנטינאפילה, כל מחסורם יותן להם כל ימי שבתם בעיר הבירה, ובפקודה רוממה ימלאו גם את אוצרות המזון אר על האניות, בכל מיני אוכל ומשקה, הדרושים להעוברים בהן עד בואם ליאפאן.


"חבצלת", שנה עשרים, מס' 34, 23 ביוני 1890, עמ' 5; שנה עשרים ואחת, מס' 2, 17 באוקטובר 1890, עמ' 3-4; שנה עשרים ואחת, מס' 11, 19 בדצמבר 1890, עמ' 7; שנה עשרים ואחת, מס' 15, 15 בינואר 1891, עמ' 3-4; שנה עשרים ואחת, מס' 17, 29 בינואר 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אניה של בני עמנו בים המלח – 1906

השבוע.

יחד עם השיָרה היהודית לארץ ישראל נסעתי להירדן, יריחו וים המלח ושמחתי מאד כי שמעתי מהם את הרגש הלאמי אשר להם ואת אהבתם הגדולה לבני עמנו בארץ ישראל. – אצל ים המלח מצאנו משפחה אחת של בני עמנו משפחת קיניג אשר לה אנית תורן העוברת על ים המלח ומביאה חטים ושעורים וסחורות שונות מעבר לירדן ומברק ומוכרים החטים והשעורים בירושלם. ולו רבו בני עמנו לעשות מסחרים עם הערביים אשר מעבר לירדן ובברק בודאי היה להם רוח טוב ולא היו מוכרחים לעזוב את ארצנו ולנסוע לארץ נכריה לבקש פרנסה.

– אצל חוף ים המלח ישבה השירה היהודית לאכול סעודת הצהרים ואחדים מהם ירדו לרחוץ בים המלח, והמנהל חברת התבור האדון א. גראייבסקי צייר בציור אור את תמונת השירה היהודית בכל המקומות האלו. ביריחו התאכסנו בבית האורחים היפש של האדון Petrides.

[…]


"השקפה", שנה שמינית, מס' 14, 16 בנובמבר 1906, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית נושאת אבקת שריפה בעתלית – 1888

מכתבי סופרינו

[…]

טבריא. אל חוף אתליט אשר בקרבת חיפה באה אנית תורן נושאת אבקת שריפה. אחרי עמדה שמה כיום תמים נגלה סודה אל נציב חיפה, וישלח את עושי דברו להתחקות על שורש דבר. רב החובל – איש יוני – בשמעו את דבר בואם השליך את כל הכבודה הימה, ובראותו כי קרבו לבוא קפץ גם הוא אל הים ויברח על נפשו ועקבותיו לא נודעו, והאניה עם חמשת מלחיה נתפשה.

גם אל עכו קרבה אנית תורן גדולה ותעמוד שלשה ימים מול פני העיר. רב החובלים בא אל העיר פעמים רבות הלוך ושוב, ויסובבוהו הסרסורים בבקשתם כי יגיד את חפצו למען יביאו לו את הסחורה הדרושה לו, ויונה אותם במרמה, ואז דמו כי בא למכור מה מזמרת ארץ אחרת, וגם בזאת לא נאות להם; עד אשר משך עליו את עיני שר מבצר החוף, וישאלהו על חפצו בעיר ולא מצא מענה. אז נתנה פקודה תלגרפית ועד מהרה באה אנית מלחמה עותמאנית מבירות ותקרב אל מקום מעמד האניה אשר חשבה להמלט, ויסובבוה מרי נפש אלה וימצאוה מלאה נשק, ויקחוה אחר כבוד אל בירות; אמנם בין כה וכה ורב החובלים איננו. ישנם אנשים אשר יחמדו לצון באמרם, כי זכר החובל את דבר הפסוק וצדקה תציל… וזכות התורה הזאת הגינה עליו (הוא לא יהודי?!).


"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 141, 23 ביוני 1888, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית תורן נסחפה מחוף טריעסט ונעלמה – 1875

חדשות שונות.

[…]

א' אניות התורן הגדולות עמדה על חוף טריעסט לחזוק בדקיה ועליה נמצאו שמנה מלחי האניה, רב החובל ושלשת בניו. ביום השמנה עשר לירח החולף עזב רב החובל את האניה ויתמהמה שעות אחדות בעיר, ומה נשתומם בשובו אל החוף, בראותו כי האניה איננה. כפי הנראה נקרעה מפני הסער הגדול אשר היה אז בים מעגונהה וגלי הים נשאוה אל אשר היה הרוח, דאגת רב החובל גדלה למאד כי לבד אשר בלעדו לא ידעו המלחים לנהוג את האניה גם אוכל ומזון לא נמצא בה, וגדולה הסכנה המרחפת על ראש האומללים אשר נמצאו בקרבה, ממשלת טריעסט הודיעה בטע"ג לכל הערים והמחוזות אשר על החוף סביב לטריעסט לחקור ולדרוש אחרי האניה הזאת ולדעת מה נעשה בה, ועד היום עוד לא נודע דבר.


"חבצלת", שנה חמישית, מס' 22, 19 במרץ 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.