מסע כבוד הדר מלכותם לאשכנז – 1901

תלגרמות של הצפירה

(מאת האגנטורא הרוסית וממקורים שונים).

מסע כבוד הדר מלכותם.

במשך ימי החג קבלנו את התלגרמות האלה על אדות מסע כבוד הדר מלכותם:

העלא 1 (14) ספטמבר. אחרי בוא הבשורה ביום אתמול, כי האניה „שטאנדאר“ עם כבוד הדר מלכותו קיסר רוסיא הולכת וקרובה לבוא ירד הקיסר וילהעלם באניה „הוהינצולירן“ לקדם את פני האורח הנעלה. בשעה 11 בבוקר נראתה האניה „שטאנדאר“ מעל המצפה בראקסהאף. יחד עם האניה הזאת נראתה גם האניה „סוויעטלאנא“ אשר נסע בה מפטרבורג כבוד מלכותו הנסיך הגדול אלעקסעי אלכסנדראוויטש. ויהי כאשר נגשו האניות „שטאנדאר“ ו„הוהינצולירן“ אישה אל מול אחותה ויתיצבו אנשי הצבא בשתי האניות בשורה, להקות הנוגנים נגנו הימנונים לאומים וקול תרועת „הידד!“ נשמע שלש פעמים מפי אנשי הצבא בעת אשר כלי התותח של שתי האניות השמיעו קולות רעמם. ויהי כאשר בא הגראף פלאטען, שלישו של הקיסר וילהעלם אשר  נשלח להיות אצל כבוד הדר מלכותו ויעל על מכסה האניה „שטאנדאר“ ירד כבוד הדר מלכותו בסירה הקסרית בלוית הגינרל אדיוט' הבארון פרעדריקס, סגן רב החובל לאמען, הגראף בענקענדארף, הפליגעל-אדיוטנטים ענגאליטשעוו והיידען, ציר צבאות היום אצל ציר רוסיא בברלין,  הקאפיטאן פוילי, הנסיך גאליצין, רופא המלך הד"ר הירש, שר החיצון לאמסדארף והשאמבעלאן סאווינסקי ויבאו אל האניה „הוהינצולירן“. הקיסר וילהעלם חכה על שלבי האניה לקראת בוא אורחו הנעלה. הקסרים קבלו איש את פני אחיו בחבה יתרה ואח"כ הציגו איש לפני אחיו את רואי פניהם המלוים אותם והקיסר וילהעלם הציג לפני כבוד הדר מלכותו את פקידי צבא האניה „הוהינצולירן“. הקסרים עברו לפני משמרת הכבוד ויקדמו בחבה את פני כבוד מלכותו הנסיך הגדול אלעקסעי אלכסנדראוויטש אשר בא באניה „סוויעטליאנא“ ואשר לוה אותו הקאפיטאן זוראוו. האניה „הוהינצולירן“ אחריה האניה „שטאנדאר“ והאניה „סוויעטלאנא“ והאניה „יואראג“ עברו לפני האניות אשר התיצבו בשורה ישרה ובעת ההיא נגנו להקות הנוגנים הימנון רוסי וקול תרועת „הידד!“ נשמע מכל עברים. הקיסר וילהעלם לבוש בגדי שרד של רב חובל רוסי התיצב מאחרי כבוד הדר מלכותו אדונינו הקיסר הלבוש בגדי שרד של רב חובל אשכנזי והקיסר וילהעלם הרים ידו אל מצנפתו ויישר קומתו כעבד הנותן כבוד לרבו. סבוב האניות ארך חצי שעה. אניות רוסיא השליכו עוגן ותעמודנה מאחורי הצי הראשון האשכנזי.

Nikolaus_II.,_Wilhelm_II..TIF

הצאר ניקולאי ה-2 והקייזר וילהלם ה-2, 1907. המקור: ויקישיתוף

דאנציג 1 (14) ספטמבר. שני הקסרים וכבוד מלכותו הנסיך הגדול אלעקסעי אלכסנדראוויטש באו שלשום אל האניה „קיסר וילהעלם II“ בלוית הגראף ראמעדארף ופֿאן טירפיטץ. המסות של הצבא נערכו בין המחנות אשר בראשם עמדו הנסיך היינריך מזה ורב החובל טאמסען מזה. המלחמה בשלום ארכה שתי שעות והנצחון עלה בחלקו של הצי אשר עם הנסיך היינריך. בשעה ½2 התחדשה המלחמה שנית ובפעם הזאת נצח הצי השני אשר בראשונה היה מנוצח.

העלא 1 (14) ספטמבר. כאשר שב קיסר רוסיא מן האניה „הוהינצולירין“ אל האניה „שטאנדאר“ בא הקיסר וילהעלם לבקר את כבוד הדר מלכותו באניה „שטאנדאר“, שני הקסרים בלוית הנסיך היינריך אשר בא גם הוא שמה באו אל חדרי כבוד הדר מלכותו ואחר כך נסעו שנית אל האניה „הוהינצולירין“ ויבקרו את האניות האחרות ובאניה „קיסר וילהעלם הגדול“ אשר שמה בא גם כבוד מלכותו הנסיך הגדול אלעקסעי אלכסנדראוויטש התעכבו זמן יותר ארוך אצל מפקד הצי הנסיך היינריך. אח"כ לוה הקיסר וילהעלם את כבוד הדר מלכותו אל אניתו ויבקר גם את כבוד מלכותו הנסיך הגדול אלעקסעי אלכסנדראוויטש באניה „סוויעטלאנא“. בשעה השמינית בערב נעשה משתה הערבים באניה „שטאנדאר“ ואליו נקראו כבוד מלכותו הנסיך הגדול אלעקסעי אלכסנדראוויטש, רואי פני הקסרים, רבי החובלים ומפקדי הציים הלוקחים חבל במסות. לפני זה נתנו אותות כבוד לרואי פני קיסר אשכנז. אחרי ארוחת הערב היה הקיסר וילהעלם עם כבוד מלכותו אדוננו הקיסר על מכסה האניה ויתענגו על מראה האורים שהועלו על האניות. בשעה 11 בלילה נפרדו הקסרים איש מעל אחיו בברכת שלום והקיסר וילהעלם שב אל אניתו „הוהינצולירן“.

העלא 1 (14) ספטמבר. אחרי כלות מסות הצבא בקש קיסר רוסיא מאת הקיסר וילהעלם להביע בשמו רגשי רצון לצי.

[…]


"הצפירה", שנה עשרים ושמונה, מס' 200, 17 בספטמבר 1901, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

חוף יפו וחוף חיפה – 1913

חוף יפו וחוף חיפה.

צרפת וגרמניה.

זה כמה שמדברים על בנית נמל בחוף יפו. ידיעות שונות נתפשטו מפעם לפעם אודות זה, ולא פעם אחת כבר אמרו כי הדבר עומד להגמר והנמל יבנה והאניות תוכלנה להתקרב, והמסחר היפואי יפרח.

עוד הודיעו כי חברת מסלת-הברזל יפו–ירושלם חפצה לקבל גם את הקונציסה הזאת של בנית הנמל ביפו, ולתכלית זאת תכונן גם מסלה מיפו לפתח-תקוה שמסביבתה תצטרך לקחת אבנים לבנין הנמל ומסילה שתרויח בה גם פתח-תקוה ריוח גדול בזכותה של יפו.

הידיעה הזאת עשתה בשעתה רושם נעים בארצנו כולה ותשעשע את בעלי המסחר בעתיד מזהיר.

באותה שעה עצמה התהלכו ידיעות מקוטעות בלתי ברורות גם על אודות בנין נמל בחוף חיפה, ועוד הודיעו כי הממשלה חושבת להמשיך סניף להמסלה החג'ית מחיפה לשכם ולירושלם.

מאז ועד עכשו כבר עבר משך-זמן שהיה בו „בכדי שיעשה“, ומבנין הנמל בחוף יפו איננו רואים ואיננו שומעים. וסובלים מזה גם המסחר היוצא וגם המסחר הנכנס. המסחר היוצא סובל מזה הרבה מאד, כי בלי נמל בטוח אין האניות יכולות להתקרב בימים שהים רועש, והשלוחים הנחוצים אינם יכולים להשלח, ולאחרי כן, כשהים נח ואניה מתקרבת, ממהרים כל הסוחרים כולם לשלוח בבת אחת, ומקלקלים בזה את השוק בחוץ-לארץ.

גורל כזה יש לו לסחר תפוחי-הזהב בארצנו, הגדול כל כך. אם הים רועש והאניה אינה מתקרבת, אין שלוח כלל, וזה גורם להרבה תבות שיתקלקלו פירותיהן. ולכשישקט הים – ומהרו הסוחרים לשלוח, וירד תיכף המחיר בליורפול וכדומה.

כל זה כבר ידוע למדי, וגם עכשו הלא אין סיזון של תפוחי-זהב, אבל יש להדגיש כל זאת ולהתפלא עוד יותר איך מניחים חוף-מסחרי כזה בלי נמל?

כמדומה שרק סחר זה בפני עצמו כבר כדאי לבנות בשבילו נמל. זה הוא מסחר שיכולים להתפאר בו. בהסיזון שעבר יצאו מחוף יפו מיליון ושבע מאות וחמשים תבות תפוחי זהב, ויכולים להבין ולשער עד כמה סבל שלוח ענקי כזה מחסרון נמל.

לזה בא גם המסחר הנכנס, שמחמת חסרון נמל סובלים ממנו התושבים כולם, כי דים ימים אחדים של ים רועש, ומחיר כמה וכמה דברים מצרכי אוכל-נפש יעלה.

צריכים אפוא להבין מה בזה, ומי ומה הוא המכשול המונח בדרך ומעכב בעד בנין הנמל.

ידיעות אחדות שהביאו העתונים הערבים בימים האחרונים נראות להיות מפיצות אור, אם אפשר לומר כך, על הדבר הזה.

ידיעה אחת אומרת כי חברת מסלת-הברזל יפו–ירושלם כבר עובדת זה יותר משנה ומשתדלת להאריך את הקונציסיה של המסלה, לאמר, שבגמר זמן הקונציסיה ישאירו את המסלה בידה גם להלן, ועד עכשו לא עלה הדבר בידה.

ידיעה שניה אומרת, כי בהיות ג'ביד בי זה מקרוב בפריז היה גם אצל ההנהלה המרכזית של המסלה הזאת, והודיע לה כי ממשלתו רוצה להעביר את המסלה יפו-ירושלם לרשותה לאחר שיתם זמן הקוציסיה.

ידיעה שלישית אומרת, כי הממשלה החליטה להמשיך את המסלה החג'ית עד ירושלם, ולמסור בנין זה לחברה גרמנית, שתוציא לאור גם את בנין הנמל בחיפה.

עכשו כמדומה שהכל כבר מובן. החברה הצרפתית של המסלה יפו-ירושלם חפצה לקבל את בנין הנמל ביפו, וגם השתדלה בזה. זהו לא כל כך בשביל עסק הנמל עצמו כמו בשביל עסק המסילה. אם יהיה ביפו נמל טוב – והיה חוף יפו פתח הכניסה לפלשתינה, גם לנוסעים וגם למסחר, ועסקי המסילה עוד יגדלו. האמנם גם זה אינו עדין העיקר, כי אם קיום המסלה עצמה, כי בלי חוף בטוח הלא אי-אפשר שהארץ תשאר, ואם לא יפו, יהיה בחיפה, ואז יסובו כל המסחר וכל התנועה לחיפה, והיא תהיה פתח-הכניסה לפלשתינה כולה, והמסלה יפו–ירושלים תשאר בלי כלום.

זה היה פחדה של החברה הצרפתית, היא פחדה שמא תאבד את המסלה יפו–ירושלם המובילה מאה וחמשים אלף נוסעים במשך שנה ומכנסת ריוח נקי יותר ממיליון פרנק לשנה, ולפיכך השתדלה גם בבנין הנמל ביפו.

מזה מובן כי מתחלה חפצה חברה זו להיות בטוחה שהמסלה תשאר בידה, ולכן השתדלה מקודם להאריך את זמן הקונציסיה, ולכן נמשך הדבר עד עכשו, ועכשו כשכבר באה, לפי דברי העתונים הערבים תשובת הממשלה בהחלט כי המסלה יפו–ירושלם תעבור לרשותה הפסיקה החברה תיכף גם את המשא-ומתן בדבר בנין הנמל.

וכמו שהחברה הצרפתית מעבר מזה פחדה פחד שמא תסבול המסלה שלה מחסרון נמל ביפו, כן פחדו, כנראה, הגרמנים מהתעלותה של יפו ומסלתה על ידי הנמל, התעלות שתתן מכה גדולה לחיפה, לחיפה זו שהגרמנים אומרים עליה, „חיפה שלנו“, ולכן השתדלו גם הם שהנמל יבנה בחיפה, ושמחיפה ועד ירושלם תתכונן מסלת ברזל, ולפי דברי העתונים עוד תתכונן מסלה זו וגם נמל זה על ידי חברה גרמנית, לחיפה תשאר אפוא פתח הכניסה לפלשתינה כולה, והמסלה חיפה–ירושלים הגרמנית תכיל את כל תנועת המסחר, לא יפו, ולא המסלה יפו–ירושלם הצרפתית.

וכבר עושים הכנות לבנין הנמל בחיפה…


"מוריה", שנה רביעית, מס' 322, 10 בספטמבר 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תחרות אניות בחוף חיפה – 1893

מחיפה כותבים למכה"ע הא' ל"ג בעמר: ביום החמישי העבר שלח בן האדון פלינג כרוז בעיר לאמר שיהיו נכונים מחר לראות בתחרות האניות ובתחרות השטים בים ובתחרות מרוץ חמורים ותחרות מרוץ אנשים, ולהמנצח בכל דבר ודבר ינתן פרס הגון.

ויהי בבקר ויבא בן האדון הנ"ל, ואחרי אשר נאספו כשלשים אניות פרשו המלחים את המפרשים ויפליגו בתוך הים, וקהל גדול נקהל לראות במחזה הזה אשר עד כה לא נשמע בעירנו דבר משחקים כאלה. ויהי האניה אשר הצליחה בהתחרות לבא לפני רעותיה אל המקום המיועד נתן לה פרס השוה כעשרה זהב, וגם להאיש אשר הצליח לקדם את רעיו במשוט נתן לו שכרו עשרה פראנק. זה היה מהבקר עד הצהרים, ואחרי עבור שתי שעות נאסף כל הקהל הגדול אל מחוץ לעיר ולקול התוף החל מרוץ החמורים. ויהי כאשר כלו רוכבי החמורים לרוץ וילבשו כמה אנשים שקים עד הצואר וירוצו ורגליהם בתוך השקים. והדבר האחרון הזה היה לפלא רב בעיני כל אנשי עירנו אשר לא ראו דבר כזה. וינתן פרס להמנצחים, ולפי הנשמע כה יעשה בכל חדש.


"הצפירה", שנה 20, מס' 108, 30 במאי 1893, עמ' 3-2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

בין החיים ובין המות – 1908

חיפה. הים רעש באופן מבהיל מאד בשבוע העבר. סירת דיגים שהיתה אצל חוף חיפה עם שנים עשר איש שהיו בה נהפכה בין גלי הים וכלם ירדו למצולותיו לא נצלו אלא שנים מהם. והאניה האוסטרית שבאה בזמן המבהיל הזה לקבל סחורות בחוף חיפה בכמות רבה, ובאשר היה עליה לבלות שם כל היום, הורידה אל הים את שני עוגניה כדי שלא תנוע אנה ואנה, אבל הים גבר מרגע לרגע, עד כי לאחרונה הכריח את הנוסעים להרים קול פחד וקול צעקה: אבדנו! כי בו ברגע נקטעו העגנים והספינה נדמה כי תשבר. רב החובל מהר אז ויצו להמלחים להפליג מהחוף אל מחוז יפו.

זרחי.

—-

בין החיים ובין המות.

הספינה האוסטרית שברחה מחוף חיפה היתה למשחק להגלים הגדולים והנוראים ששטפו בזעף וזעם במשך כל הדרך. הסערה והרוח גדלו מרגע לרגע. קרובים לחוף יפו היינו בסכנה ממש, עד כי רב החובל נתן צו להמלחים לתת לאיש איש עגלי פקקים בכדי להציל את נפשם מרדת אל תהום שחת, ועוד הטה את האניה אל לב הים למען לא תהיה לברות לפני הגלים החזקים, ובזה הציל את נפשותינו מאבדן, כי הים בין כה וכה שקט מעט מסערותיו ולא התמהמהנו ונבוא במהרה אל חוף יפו בשלום.

אחד הנוסעים.


"השקפה", שנה תשיעית, מס' 46, 26 בפברואר 1908, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אנית מלחמה על שרטון בחוף יפו – 1891

יפו. עוד הפעם קרה אסון לאניה אחת פה, היא אנית המלחמה הצרפתית סיניילאי, אשר עמדה במבוא יפו בלכתה מאלכסנדריה צפונה. הסערה החזקה אשר היתה פה בימי הפסח שברה את שלשלאות הברזל, והעגנים נפלו לקרקע הים, והגלים החזקים הרימו את הספינה, וירמוה (?) בכח נורא בתוך גבעת חול על שפת הים, ותשקע הספינה בתוכה ולא יכלה לזוז ממקומה. ושמועה פשטה בעיר כי הספינה נשברה, ואנשיה, מצבא הים בסכנה. ומראה האניה „ציחאצוף“ עליה השלום, קם לנגד עינינו בכל מוראיו. אך בגלל חשכת הלילה לא יכלו לעשות דבר, ולמחרתו הורידו בחבל את הנשים אשר היו שם באניה, כאשר עשו באנית ציחאצוף. וישלחו תלגרמים לקרא לאנית מלחמה האנגלית והתורקית העומדות בפורט סעיד, אלכסנדריה, בירות, ואניות ללויד וצרפת המתינו גם הן לאחד כחותיהן יחד למשך הספינה השקועה בחול. ואחד הלצים בדח מלתא דבדיחותא לאמר: כל כך חזקה החבה בין צרפת ורוסיה, עד כי בעצם המקום שטבעה האניה הרוסית, מהרה לטבוע גם אניה צרפתית.


"האור" (הוספה ל"הצבי"), שנה שביעית, גליון 28, 8 במאי 1891, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אוצר על קרקע הים – 1911

Lutine2

הפריגטה אה"מ "לוּטִין" (Lutine). המקור: ויקישיתוף

במדינות.

[…]

(אוצר על קרקע הים). לפני מאה ושתים עשרה שנה, בט' לאוקטובר של שנת 1799, נטבעה אנית המלחמה הבריטית „לוטינה“, שיצאה מיאַרמוט ללכת האמבורגה. האניה היתה מזוינה בשלשים ושנים כלי-תותח ובה נמצא כסף מזומן בסכום של עשרים וארבעה מיליונים כתר. עד היום הזה נעשו נסיונות רבים, כדי להעלות את הכסף העצום הזה ממצולות ים; בשת 1800 העלו יותר ממיליון וחצי, אחרי כן הצליח להעלות עוד סכום מה, אבל באניה נשאר עוד סכום של עשרים ושנים מיליון. במשך הזמן כוסתה האניה בחול ובצמחי ים ועתה היא נמצאת בעומק של שלשים רגל למטה מקרקעותו של הים. בשנה הזאת נגשה חברה אנגלית אחת להרים ע"י מכונות שונות את החול מעל האניה, וכבר בדקו ומצאו את המקום, ששם טמונה האניה הזאת, ויש תקוה, כי ההון הגדול הטמון בים יועל אל היבשה.


"הצפירה", שנה שלושים ושבע, גליון מס' 49, 12 במרץ 1911, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

טביעת אנית המגן "ויקטוריא" – 1893

HMS_Victoria_(1887)_William_Frederick_Mitchell

אנית המערכה אה"מ "ויקטוריה", 1893. המקור: ויקישיתוף

תלגרמות

לונדון 16 (28) יוני. מבירות מודיעים על אדות טביעת אנית המגן „ויקטוריא“ לאמר: אחרי התנגש האניה „ויקטוריא“ בהאניה „קאמפערדאון“ הסב האדמיראל טריאן את האניה „ויקטוריא“ אל החוף בתקותו כי תשקע ותנח על קרקע הים במקום בלתי עמוק. כל החולים והאסורים הועלו על מכסה האניה. ויהי אחרי עבור רגעי מספר החלה האניה להשקע במים, ואז קרא האדמיראל לכל האנשים הנמצאים באניה: „ימלט כל איש את נפשו בכל אופן יכלתו!“ ויקפצו כל האנשים המימה ואך האדמיראל בלבדו נשאר על מכסה האניה. עברו רגעים אחדים והאניה נהפכה על פניה ושני קולות מפרץ נורא נשמעו, והאניה ירדה במצולות.


"הצפירה", שנה עשרים, מס', 134, 29 ביוני 1893, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.