תחבולות תופשי המשוט באיי המארשאללים – 1887

„נוסעים“ בעלי כנף.

עוד היום יחשבו מסעי העופות לחידה סתומה אשר חכמי הטבע יבקשו לה פתרונים. למען הבין את פשר הדבר איזה הדרך יעברו העופות יַמִים רחוקים ולא יטו מנתיבותיהם ומגמת פניהם במרחבי האויר, נחוץ לנו להניח יסוד מוסד כי העופות חוננו מאת הטבע בכח הראות חזק מאד ומגבהי האויר ששם ירחפו ישימו תמיד לנוכח פניהם חוף היבשת אשר אליו ישאו את נפשם. […] אולם מהדבר הזה לא נוכל עוד להביא ראיה על מרחקים גדולים יותר ממאה מיל אשר העופות מוכרחים לשום נכח פניהם, לו גם נניח שהמה עוברים את הים במקומות אשר חלקי היבשה אינם רחוקים כל כך זה מזה.

[…]

אבל בימים האחרונים הפיצו השקפותיו של אחד הפקידים לחיל הים אור בהיר על פני השאלה הזאת אשר ערפל חתולתה. רב החובל של אחת האניות המלחמה האשכנזיות זעבעלין ספר להפרופיסור מאֶביוס את התחבולה אשר על פיה יאחזו דרכם בנבכי ים יושבי חבל האיים המארשאללים וימצאו בו נתיבותיהם ויאמר, כי לפי השערתו ימצאו גם עופות המסע את דרכם במסעיהם הרחוקים. יושבי האיים הנזכרים המה עוברי אורחות ימים מהירים ואמיצי לב, ובצינותיהם הקטנות יעברו מרחקים גדולים מן 500 עד 1000 וויערסט. אולם בדרך רחוקה כזאת לא  יעברו יחידים, אך לפחות יתאספו 15 צינות ולעתים גם עד חמשים, ובראשם יעמוד איש אחד אשר יבחרו מקרבם וישימוהו להם לראש ועל ידו יפקידו תופשי משוט מהירים במלאכתם והיה להם למורה דרך ויעבור בראשם. בין תופשי המשוט אשר באיים האלה ימצאו אנשי חיל הרוצים במלאכתם הראויים לשם ולתהלה, כי בלי כלי הקאָמפאס וחבל המודד את עומק הים, בלי כל מפה וידיעה קלה במצב הכוכבים ומשטריהם יעברו בטח בים הגדול מרחקים גדולים של איזו מאות מיל. גם הטבע יעזור לא מעט ליושבי האיים האלה לפלס להם נתיב במים אדירים, כי במקומות האלה נושב רוח הפאססאט מפאת צפונית מזרחית ויך בים גלים אשר ידודון ידודון עד המעלה השתים עשרה או ארבע העשרה ברוחב הדרומי, והרוחות הנושבות לפרקים על פני הים לא יעצרו אותם בלכתם ולא ימחו רישומם מעל פני הים. את זרם דכיי המים האלה ישימו תופשי המשוט אשר באיים האלה להם לקו והזווית הסגורה בין הצינה ודכיי הים למשקלת, ועל פיהם ידעו את הדרך ילכו בה ואת הפנה אשר אליה יפנו, ובידעם היטב את זרמי מי הים ומגמת פניהם ידעו להשתמש בהם לעת מצוא ולהוביל על פיהם צינותיהם. עפ"י רוב יעשו דרכם לאור היום והצינות תלכנה רחוקות זו מזו בקו ישר אל המקום אשר שמה פניהם מועדות. אולם הצינות לא תרחקנה אשה מרעותה מרחק רב ויושבי האחת יוכלו להראות ליושבי השניה אותות שונים, ואם יושבי האחת יראו אִי או דבר אחר הראוי לשום אליו לב, אז כעבור רגעי מספר יודע הדבר הזה ליושבי יתר הצינות, ויען כי מדת הקו אשר עליו תעבורנה הצינות ארוכה מאד, לכן מן הנמנע הוא אשר כל האורחה תעבור על פני אחד האיים ולא יראה לעיניה, ואף כי האיים אשר במקומות האלה נמוכים הם עד מאד ולא יתנשאו על פני מי הים. בלילה תקרבנה הצינות אשה לרעותה ולא תתפרדנה מיראה פן תתע האחת מהן מדרכה באשון הלילה ותאבד דרך.

אחרי הדברים האלה קרוב מאד הדבר, כי עופות השמים אחזו בתחבולות אשר החזיקו בהן תופשי המשוט באיי המארשאללים וגם המה יפלסו מעגליהם עפ"י תנועת גלי הים. לעיני העופות עת ימריאו במרום יגלה מרחב גדול על הים, והגלים המתנועעים על עבר פניו יראו להם כקוים מקבילים ישרים ההולכים ונעים אל פנה ידועה ועל פיהם יאחזו דרכם ויסעו למחוז חפצם. ולראיה נאמנה לההשערה הזאת יהיה לנו לפי הערת מאֶביוס החזון הזה.

[…]


"היום", שנה שניה, מס' 115, 10 ביוני 1887, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

פריצי חיות על מכסה האניה – 1874

מכתבים מלאמזא.

[…]

אחד הרודים בפריצי חיות ראבינזאהן הנודע לשם הביא בירח העבר בצי אדיר לוויאנדאטטע (Wyandotte) באמיריקה את אספת חיתו-טרף (מענאזעריע) אשר לו, אשר ביניהם הכי-נכבדים ראם בעל הקרנים (נאזהארן) ושנהב כביר כח מאד אשר בשם "Old Emperor" יכונה. באשמת שומר הכלוב הוציא בן-הראמים מסד רגלו ויצא מן השבכה ויעל כשואה על השנהב שכנו ויתגר אתו מלחמה. נורא ואיום היה המחזה בהלחם שני מצוקי ארץ האלה במלחמת תנופה וביד חזקה על מכסה האניה! כל הכלים אשר עמדו לשטן להם על שדי-קרב הטילו אל משברי ים והאניה חשבה להשבר מדהרות דהרות האבירים האלה ומשאונם ושאננם. לשוא כלו כל תופשי משוט אשר בא לעזרת האניה הסוערה כל כחם להפריד בין עצומים האלה ולהשביח שצף קצפם. לשוא נתן מלך בני-שחץ האלה ראבינזאהן צו לירות בכדורי מות על אלה האיתנים ולהצעידם למלך בלהות. חצי מות ואבדון התמוללו על עבי גבי מגינם ועל עורם כעין התחרא והמה הגדילו עצומיהם ויתמרמרו איש אל רעהו באף ובחמה ובכח גדול עד כי נדדה האניה בלב ים כאשר ינוד הקנה במים, והאניה ומלואה ירדו תהומות, לולא הפליא ה' ראבינזאהן עצה בראותו כי רעה נגד פניו ויתן צו לבעל-המכונה להמטיר אש ורוח זלעפות מקיטור המכונה על שני הלוחמים האלה. עצתו לא נשארה מעל, כי אחרי אשר המטיר עליהם בלחומם נחרי נחלי שלהבת (דאמפף) רגעים אחדים, הרעים הפיל בקול גאונו ויסוג אחור והראם נס מן המערכה ויתחבא בירכתי בית כלאו. לשני הלוחמים לא אונה כל רע ממלחמתם העצומה, אך שנים עשר סוסים נהרגו בעצומותם וחיות קטנות עם גדולות נדעכו ממקומם ויצללו במים אדירים. –


"המגיד", שנה שמונה עשרה, מס' 37, 16 בספטמבר 1874, עמ' 3-4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תופשי המשוט הערביים בחוף יפו – 1873

אזיא

ירושלם. בש"א לחדש אייר תרל"ג. – עזובת הטירקיא בכלל ושממות אה"ק בפרט, חטפה מבני ציון היקרים אחד מבחירי ויקירי בניה המסולאים בפז. כנודע, כל חופי הים אשר בטירקיא הנם עזובים, והממשלה איננה חולה עליהם להטיבם באשר לאל ידה. אבל לעזובת ושממות חוף יפו, אין ערוך בכל חופי הטירקיא. בכל חופי הטירקיא מוכרחים היורדים אל האניות והעולים אל היבשה, למסור נפשם ומאדם באניות משוט אשר בהן ירדו מהחוף אל האניה ומהאניה יעלו בה אל החוף. ואין בכל חופי טירקיא נמל כמו בחופי אורופא אשר האניות הגדולות תקרבנה אל הנמל וממנו יעלו  וירדו עוברי ארחות ימים. וחוף יפו הוא עוד יותר רע, כי בו אין מסתור ומחסה להאניות, כי החוף פרוץ לכל עבריו, והאניות תעמודנה הרחק מאד מאד מהיבשה, למען תוכלנה לברוח על נפשן אם יתנשא רוח מצויה על הים לבלי תדחקם הרוח בהחול אשר מצד אחד של החוף או לנפצם ככלי חרש על הסלעים הנמצאים שם מצד השני. החפץ לרדת באניות הקטור מוכרח ללכת באנית משוט ערך חצי שעה על פני הים עד בואו אל האניה הגדולה. תופשי המשוט הנם ערביים פראי אדם, וכאשר יפחידו את האיש הבא בידם באימת מות, יאמרו אחרי כן: מה עשיתי? הלא רק משחק הייתי!“ והיה כאשר ימלאו את אנית המשוט יותר מאשר תוכל שאת עם האורחים אשר קצבו להם בטרם רדתם בהאניה את המחיר אשר יתנו להם עבור ההעברה, יעמידו את האניה באמצע הדרך ויאספו את שכר ההעברה מהנוסעים, ויבקשו מהם כפלים מכפי שקצבו בראשונה, ואם הנוסעים לא יאבו למלאות חפצם אזי יחלו להטות את האניה על צדיה ויפחידו את הנוסעים להשליכם הימה עד כי מוכרחים לתת להם ככל אשר ישאלו מהם. ובהיותם בהולים על השכר, לא ישגיחו היטב בלכתם על הים לבלי יפגעו בסלעי נגף אשר בים, כי עיניהם לא יתנו על דרכם כי אם על אנית הקטור או על היבשה ילטשו לראות אם יש שם עוד אורחים להעבירם.

ויהי ביום ו' שבוע העבר העבירו תופשי אניות המשוט מהחוף אשר ביפו אל אנית הקטור ההולכת לביירות, שלשה יהודים ואיזה נוצרים. ובאשר רבים היו על החוף אשר רצו גם המה לרדת באנית הקטור לא שמו המעבירים את עיניהם על דרכם וימהרו ללכת למען ישובו במהרה לקחת הנשארים ויפגעו בסלע נגף ונשברה האניה והאנשים אשר בה נפלו למצולת ים, אך שנים מהיהודים ואחד מהנוצרים נצולו בדרך נס. האיש היהודי אשר נטבע בים, הוא האברך היהודי היקר תום דרך הצנע לכת כמר אליהו בהחה"ש והכולל הצדיק המפורסם מוה' אברהם באצראווי זצ"ל. האברך הנז' הוא מבני העשירים ונשא ותן בכספו באמונה, וקבע עתים לתורה ועבודה, לא פנה לבו אל כל התהפוכות אשר תתילדנה יום יום בעה"ק, כי אם נוכח ה' היה דרכו כל הימים. ועל תום דרכו ויושר לכתו אהוב ורצוי היה בעיני כל בני ציון. גם הישמעאלים והנוצרים אשר נשאו ונתנו עמו כבדוהו מאד על אמון רוחו.

גוית הנטבע נמצאה אחרי כן והובלה לקברות בכבוד גדול בעה"ק יפו וירב המספד עד למאד. גם פה כל עין הורידה עליו דמעות כראוי להוריד על אדם כשר וישר.

ינחם ה' את אבילי ציון ואת המתאבלים על הנאסף בלא יומו ובתוכם גם אנכי שאר בשרו.

בנימין זאב הלוי ספיר


"הלבנון", שנה תשיעית , מס' 41, 11 ביוני 1873, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצלה בלב ים – 1872

חדשות שונות

[…]

– ביום 6 לחדש העבר יצאה אנית קטור אחת מליווערפאל ללכת להוואנא, ועוד לא הרחיקה ללכת ונשברה בלב ים והמלחים במספר 21 איש אמרו להמלט על נפשם באניה אחת קטנה, וגם האניה הזאת עם אנשיה ירדה במצולת ים, אך האחד מצא מפלט לו על עץ אחד משברי האניה אשר נקרה לו, ועליו ישב שלשה ימים ושלשה לילות לחם לא אכל ומים לא שתה. ולהשקיט את הקדחת אשר נשקה בלשונו העביר מפעם לפעם על לשונו חתיכת ברזל אשר היה בידו, וקרירת הברזל כבתה מעט הקדחת, וביום הרביעי מצאה אותו נודד בלב ים אנית קטור אחת אשר הלכה לליסבאן ותעלהו על האניה. ועתה שב לליווערפאל ויספר את קורות האניה השבורה ואת מוצאותיו. (אלל. צייט.).


"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 8, 16 באוקטובר 1872, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

לייטנאנט על אנית מלחמה ויהודי! – 1872

חדשות שונות

[…]

כבר הודיע „הלבנון“ בעתו, אשר מלחים רבים ואנשי חיל גבוהים באו מבריטאניה עירה האווער לברך את נשיא הצרפתים בשם ממשלתם, וכי האחרון השיב ע"י מלאכו רב תודות אל חיקם וקראם למשתה-שמנים בעיר הזאת. והנה אענה אף אני חלקי בזה ואודיעך גם אנכי קורא נעים דבר אשר ינעם מאד לדעת לכל איש ישראלי, ואשר ישמח בו לב כל חובב עמו ודתו. והוא, שמ"ע רבים מעבירים את השמועה הנעימה שהמלאך הזה הנשלח מה' טהיערס הוא לייטנאנט על אנית מלחמה אחת וארדאנאצאפיציר של המארינענמיניסטער ויהודי! ומאד צדקה שאלת סופר אחד בהמ"ע „איזר. וו. שר.“: „מתי נראה בפרוססיא לייטנאנט וארדאנאנצאפיציר של המארינענמיניסטער, אשר עוד יובחר מראש הממשלה לשליחות גבוהה ומלאכות נכבדה כזאת?“ –


"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 8, 16 באוקטובר 1872, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מכתבי מסע לאמריקה – 1886

מכתבי-מסע.

ששה חדשים בנויארק.

(מאת נחמיה דוב האפפמאנן.)

(המשך מגליון .2)

בשמיני לירח סיון עזבתי את העיר האמבורג ובאנית-קיטור-אשכנזית אחת גדולה הנקובה בשם Suevia נסעתי נויארקה. כאלף נוסעים התאספו באניה הזאת להרחיק נדוד מעבר לים האטלאנטי להשתקע בארץ החדשה מקום העושר וההצלחה. מהם היו אשכנזים, אוסטרים, אונגארים, איטאלקים ורוסים, ומהם כארבע מאות איש מאחינו עם נשיהם וטפיהם ורובם היו גולי רוסיא, כמעט כלם היו עניים מרודים אשר מכרו את כל אשר להם בביתם על הוצאות הדרך הרחוקה הזאת, בתקותם למצוא נפשם בנחת ולא בצער. בשעה העשירית בבקר, פרשה האניה את מפרשיה ותרם כן תרנה, ולקול הפעמון השלישי עזבה את החוף. חזיון איום ונורא אשר נצח לא אשכחהו וכמו חי יתיצב לעולם לנגד עיני דמיוני, ראיתי ברגע אשר שמטה האניה מן החוף. כמעט כל הנוסעים העברים נשאו את קולם ויבכו מנהמת לבם. הגברים ערכו תפלתם תפלת-הים בדמעות שליש ובהשתפכות הנפש אל אלהי־הרוחות שינהלם על מי מנוחות למחוז חפצם, והנשים גם הנה נשאו את קולן ותמררנה בבכי בפרשן כפיהן אל השמים, ולקול בכיתן עוררו גם הילדים הרכים קינים והנה והי ויבכו גם הם עם אמותיהם יחד ויהי קול בכי תמרורים ויללה נוראה עד כי נמס כל לב ושבתה כל שמחה.

Suevia1890-1894

 אנית הנוסעים "סואביה". המקור: ויקישיתוף

רוח קדים הוליך את האניה על שטח המים במרוצה נמהרה כעל עב קל. ולעת ערב כבר היינו על במתי ים. החופים ויבשת הארץ נעלמו מעינינו, רק תכלת השמים ממעל ומשטח מים כבירים במרחבי אין קץ ואין סוף מתחת, נראה מכל עברנו מסביב. כה נסענו צלחה שני ימים רצופים, וביום השלישי בהיות הבקר בקר לא עבות חתרה אניתנו אל חוף העיר „האווער“ אשר בצרפת, כי שם ינוחו כל האניות האשכנזיות ההולכות מהאמבורג לנויארק, ושם יטענו משא וסחורות צרפת שונות גם יבול וזמרת הארץ הזאת להביא לאמעריקא. עזבתי על שעות אחדות את האניה ובלוית אחד הנוסעים הלכתי העירה לתור אותה ולבוא עד תכונותיה, והנה מצאתי עיר גדולה כלילת יופי הבוניה כנאוה במשטר וסדרים ובטוב טעם ודעת, עיר בצורה מאד, חוף גדול וטוב למעמד האניות ומגדל-מאיר (לייכטטהורם) בו; תושביה ימנו לערך חמשים אלף איש. בנין אניות בתוכה, מלאכת כל כלי הספינות. בתי חרשת מעשה צוקער, כלי ברזל, בתי ספר ובתי מדרש לכל חכמה ותושיה, היכלי-ענג וטירות נשגבות, מלאים הוד והדר ומשכיות חמדת התבל.

בהאווער לא התעכבתי זמן רב, כי בשעה העשירית עזבה אניתנו את החוף ותלך לדרכה הלאה. ביום הרביעי לנסיעתנו נהפכה האניה לבית-חולים גדול ונורא, כי כמעט כל הנוסעים כקטן כגדול, כצעיר כזקן, כחזק כרפה, הוכו במחלת-הים (זעעקראנקהייט) אשר אין נקי מהמחלה הזאת. ראשנו היה עלינו כגלגל, עינינו נמקו בחוריהן הקיאנו והתהפכנו למעצבה על משכבנו וכל אכל תעבה נפשנו. ביותר סבלו הנשים העדינות והילדים הרכים, ובעוד יום או ימים סרה המחלה מעל כל הנוסעים וכלם נרפאו ושבו לאיתנם הראשון.

השנאה הזעומה לעם ישראל אשר כל ימי השמים על הארץ לא תסוף ולא תעצר לכלות חצי חמתה מכלי אשפתה אשר תרבה חלליה כל הימים, תרדוף אותנו בכל מקום אשר תדרוך כף רגלינו ורשומיה נכרו גם בהאניה „זועוויע“, בהיותנו כבר על במתי הים הגדול והנורא. הגלים הנוראים ומשברי מים הכבירים לא שטפוה ולא צללוה בתהום אין חקר, וקצף האנטיזמיטיסמוס עלה מבין נבכי ים להחריד אותנו באופן נורא. ביום השמיני לנסיעתנו, יום הראשון לחג השבועות, בשעה התשיעית בבקר התאספו כל אחינו החרדים לדבר ד' באחת מירכתי האניה להקדיש את חג מתן תורתנו ולהתפלל תפלת החג במנין. ויהי כראות הנכרים את תנועת המתפללים וצקון לחשם וסדר תפלתם, החלו להתל בם, ואחדים מהם האוהבים להתעולל ביהודים, חלצו סנדלי העץ מעל רגליהם וישליכו עליהם בשחוק נורא. הסנדלים לא החטיאו המטרה ויפגעו באיזה אנשים מהמתפללים. מראש בקשנו את הפוחזים להרפות מאתנו, אבל הם לא שמעו, ויוסיפו להתל ולהתעולל בנו, אז התפרצו צעירים אחדים מהמתפללים, כי לא יכלו עוד לעצור ברוחם, התיצבו לקראתם והראו להם נחת זרועם כיד גבורתם הטובה עליהם. חמת הפוחזים בערה בקרבם עד להשחית, ויתנפלו על המקנאים קנאת ד' צבאות בשצף קצפם ויכו אותם מכת רצח. וההמון הגדול אשר התאסף אל מקום המערכה, החלו לקרוא בחמה שפוכה: „תפשו את היהודים הארורים והשליכו אותם הימה“. בראותנו כי סכנת מות מרחפת על ראשנו ולרגעים יתחזק רעש ההמון וקצפם הנורא, מהרתי אני ועוד עשרים איש עמדי לעלות אל רב-החובל ולחלות את פניו שירד וישים מעצור לחמת רוח ההמון אשר יתגרו אתנו מדון. חיש מהר ירד רב-החובל ממרום שבתו, וירץ אל מערכת המלחמה ויקרא אל ה מלחים ואנשי האניה, ויבריחו את ההמון איש איש למקומו, ואת הפוחזים אשר התיצבו לקראתם תפשו ויאסרו ידיהם ורגליהם באזיקים, ויושיבום בחדר אפל וצר משך י"ב שעות, ופקודת רב החובל היתה נמרצה, שכל איש אשר יעיז להתגרות עם היהודים לחרפם או להרים עליהם יד יענש כיד חטאתו ויסגר בחדר האפל. אימת רב-החובל נפלה על ההמון ולא יספו עוד להתגרות ולהתעולל בנו, אך שמות התואר הנחמדים „יהודים ארורים“, „יקחם אפל“, „העפ העפ“ צללו באזנינו לרגעים, וזאת שמענו בכל מקום אשר דרכה רגלנו כל ימי המסע.

Happynewyearcard

כרטיס ברכה לראש השנה. המקור: ויקישיתוף

נסיעתנו בכלל היתה צלחה, ימים אחדים החרידונו רוחות-מתנגדים אשר עשו הים כמרקחה וגלים כהררים התנשאו לרגעים בסער וסופה והאניה הוטלה טלטלה גבר, גם הררי-קרח (אייזבערגע) גדולים ואיומים הלכו מרחוק לקראתנו, אבל נעלמו פתאום מעינינו, ועקבותיהם לא נודעו, גם ערפל (נעבל) החשיכו את עינינו ואור היום חשך בעדנו, אכן כל אלה עברו ובטלו בלי שום אסון ונזק, והאניה התנועעה בין משברי ים זועף במרוצה עזה, עד כי עשתה רוב ימי המסע שלש מאות שלשים וחמש פרסאות ליום, לבד בימי הסער אשר אז עשתה דרך מאה ושמונים עד מאתים פרסאות ליום. רוב ימי-המסע היו ימים צחים ובהירים. הים היה כראי מלוטש, והאניה שטה ועברה על פניו כעל במתי עב קל. מן הבקר עד הערב ישבנו על צפוי-האניה (פערדעק) והתענגנו על הוד והדר הטבע ומפלאותיה במים אדירים, ונשמח לקראת חזיונות התולדה ומראות הבריאה היקרים, אשר התראו לרגעים לעינינו, ויהי אך ששון ושמחה, אך גלה ורנה כל ימי המסע.

בשלשים לירח מאי חתרה אניתנו אל חוף נויארק. לבי פחד ורחב בראותי בפעם הראשונה בימי חיי את יבשת ארץ החדשה משאת נפש כל המיחלים לה, ותקות אלפי אלפים בני אדם החושבים למצוא בחיקה מרגוע לנפשם העיפה מתלאות הזמן בצוק העתים. אשתוללו כל מורשי לבבי ונבוכו כל הגיוני רוחי מרוב התפעלות נפשי ובהתבונני מרחוק על העיר הגדולה והנשגבה נויארק משוש כל ארצות הברית אשר לחוף ימים תשכון ומוטות כנפיה פרושות במרחבי אין קץ ואין סוף. לבנין גדול ורחב ידיים המתנוסס בגאון עוזו וחסן תפארתו, הובלו כל הנוסעים לאחד אחד, הוא הבנין הנודע בשמו „קאסטל-גארדען“, והפקיד הממונה על בוא העמיגראנטען, שאל לכל אחד הנוסעים מה שמו, מה מעשהו, מאין בה ולאן הוא הולך, וכל זאת כתב בספר זכרון לפניו למען דעת כמה עמיגראנטען יבאו בכל אניה לאמעריקא ואיה יתגוררו. אחרי כן יצאנו דרך פתח צר מקאסטל גארדען, וכל אחד מאתנו הלך לו זה בכה וזה בכה.  […]


"המגיד", שנה שלושים, מס' 3, 21 בינואר 1886, עמ' 3-4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

באנית הנודדים למכה ומדינה – 1904

מסיני.

האדונים קנייקר, גיאָ וּוואָלף, אשר יצאו מסועץ לסיני רוכבים על גמלים לתור את הצמחים ובעה"ח הנמצאים שם, הגיעו מקץ חמשה עשר יום שלמים ובריאים לטאָר (נמל ותחנות לבדיקת הגוף). […] בטאָר נתקבלו הנוסעים בסבר פנים יפות מאת מנהל תחנות-הבדיקה האדון ד"ר זכריה-דיס ביי, אשר הספיק להם כל משאלותיהם ביד רחבה. גם השר המשגיח על חצי-האי סיני האיר פניו אליהם, ויודיעם, כי מטעם שר המלחמה במצרים יהיה להם מגן וסתרה.

החקירות המדעיות אשר אספו הנוסעים על דרכם עלו הרבה יתר מאשר שערו מראש. הם מצאו שם פנים חדשות בממלכת החיה והצמח, אשר החקירה והדרישה על אדותן מחכות עוד לימים הבאים. ביחוד נכבדה מאד חלוקת מיני בעלי החיים והצמחים לפי הבדל שכבות האדמה, רחב גלילות הארץ וגבה שטח המקומות. לפי חקירות התירים נפלגה שם הארץ לשלשה ראשים: לאדמת מדבר, המתחלת מן 0 עד ששים מטר גבה; לאדמת העמקים (ואדי) הגבוהה מששים עד אלף וחמש מאות מטר, ולאדמת ההרים. אם השעורים האלה מתאימים גם לפאת דרום ולפאת מזרח של חצי-אי סיני, זאת ידברו הימים הבאים, כאשר תבצע האורחה את מעשיה וחקירותיה.

בקרוב ישובו התירים לחקור גם את פאתי מזרח ודרום בחצי אי סיני, ודבר זה ימשך כשני חדשים. אך בין כה וכה מצאו שעת הכושר לשוב לקאירא לשבוע ימים להצטיד שם בכל הדרוש, יען בימים האלה הפליגה מטאר לסואץ אנית „סט' גיאורג“ המובילה המון נוסעים אל המקומות הקדושים.

אין להביע את המהומה ואת המבוכה ואי-הסדרים השוררים באניה כזאת. הספינה, הקטנה לפי ערך, הכילה בקרבה 982 איש (סורים, טורקים ורוסים), בהם מצטיינים הראשונים בגנבה, במחלקת ובהרבות שאון והמולה. ויש אומרים, כי לא המקומות הקדושים אך הגנבה היא מחוז חפצם בדרכם זה. הנודדים מלאו את האניה עד אפס מקום; בכל פנה ובכל קרן זוית אשר מצאו שם רבצו למעצבה מתגוללים בסחי ומאוס עד לעורר זועה. עליהם רוחש כל שקץ למינו רמש ואין מספר. ענג אמתי לחוקר טבע הרמשים!

מה איום המראה אשר יציג לעיני הרואה צלם פני הנוסעים ההם. פנים צנומים דלים ויבשים בוערים באש קנאות, לא רק גברים, אך משפחות שלמות, בהם ילדים קטנים מתארחים לחברה ההיא, כי משוש נפש כל אחד הוא לחדש את הנסיעה הקדושה הזאת כמה פעמים שיוכל. בשמחה יקריב הנוסע כל אשר לו, ישא כל עמל ותלאה אך למען הגיע אל מחוז חפצו הנערץ והנקדש. רכוש שלם, כ"ד ליטרא שטרלינג לכל הפחות (480 מרק) יפזר העני הלז לצרכי הנסיעה ההיא.

הרופאים בטאָר גם רופא האניה מספרים מעשים אשר לא יאומנו. מכל הנודדים למקומות הקדושים, שבים אך שתי הידות, גם אם חלירע ונגף לא יגעו בהם לרעה. לרגלי חסר כלכלה וטלטול ועוד סבות אחרות שכיח אצלם מאד שלשול דם (דיזנטריה) המפלת מהם רב. ואולם הדבר המעורר ביותר רגש חלחלה ופלצות הלא הוא העובדה הידועה כי בסביבות מיכה ומדינה וערי החוף הסמוכות אליהן נמצאים כשלש מאות אלף בדויים המתפרנסים ומתעשרים מן השוד והחמס. הם מתנפלים על בני אמונתם הנודדים אל המקומות הקדושים יציגום כלי ריק וירצחום נפש. ומי יאמין לשמועה, כי הנבלה הזאת תעשה בידיעת ובהשתתפות הנציב והשליט (שריף), ממלא מקום השולטן! (לפי הידיעות האחרונות שלחה ממשלת תוגרמה גדודים מדמשק להלחם בבדויים אלה, אך ישועות גדולות לא נעשו בארץ).

בטאָר ראו הנוסעים נשים מן העולות לבקר אדמת קדש ואצבעות ידיהן כרותות בידי השודדים אשר חמסו את טבעותיהן. ובכל זאת לא תשמענה האמללות בקול יועץ המדבר אליהן לבלתי עלות שנית אל קברות הקדושים.

בלילה מתה אשה אחת וישליכו את נבלתה אל הים ולא נתנה רשות לבני לויתה לטהר בתחלה את בשרה כדת. הדבר הזה אי אפשר מפני דחק המקום ומפני שמירת הנקיון. לדאבון לב השליך נחשול של ים את פגר המתה אל מול קיר האניה, ושם נאחז בחבלים התלויים וכה נמשך אחרי הספינה כשעה חדא – הוי מפלצת וזועה! – עד אשר הצליחו להפרידו. המראה הזה עורר בקרב הערבים רגשי חמה ונקם. מה היו עושים שנים עשר הנוצרים מול חמת קנאות של 982 איש מרי נפש לו הגיע הדבר לסכסוך ומחלקת!

לרופא האניה האדון ד"ר פֿאָטיוס מקונסטנטינופול הצליח להרגיע את סערת הלבבות כי הוא יודע את השפות השונות השגורות בפי הנודדים ובכל הדרך השגיח אליהם באהבה וברחמים גדולים ויקן את לבם לאהבה.

הנוסעים שבעו נדודים, כי נשבו רוחות מתנגדות והספינה שלא היתה מסובלת כראוי נאבקה בהן בכל מאמצי כח. אך מה ישמח לב התירים חוקרי טבע הצמחים והרמשים, אם אחרי כל הטלטולים וההרפתקאות האלה ישכבו שנית בחיק המנוחה וההוד הנשגב השפוך על גבעת הסלעים אשר בחצי-אי סיני ויוסיפו להתעסק בעבודתם הפוריה ורבת החפץ!


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 74, 14 באפריל 1904, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.