חודש: אוקטובר 2018

המזיקים המשוטטים – 1904

דברי הימים

הַמַּזִיקִים הַמְּשׁוֹטְטִים.

המלחמה הנכחית היא מעין תערוכה של כל ההמצאות החדשות בחכמת הרציחה והנתישה. החומר המתפוצץ שהיה במלחמות הקודמות דבר יוצא מן הכלל, היה במלחמה הנכחית ל„לחם-חק“. קרוּפ וכלי תותחו עוד נשארו, אבל רואים אותם כראות אורתודוקסיא נושנה. ראשו ורובו של התכסיס עומד על הצינים והפחים הממולאים דינאמיט, בין בים בין ביבשה. וגם הדינאמיט כבר נעשה חול. יש חמרים מצמצמים בתוכם כח יתר כביר. והתלגרף עם חוטים – הלא הוא כמו מנהג בני ערים קטנות. הרי זה כמרכבות האָמניבוסים הישנים שנשארו עוד בתקופת הטרַם האיליקטרי. נוהגים בהם כבוד, כמו בזקנים. רק דבר אחד לא נזכר הרבה, והוא סַפנות-האויר. אבל אין מזה ראיה, שאין משמשים בה. אולי משמשים – אך מעלימים. רק דבר אחד הוא אסור באיסור גמור. עפ"י החלטת הממשלות נאסר להשליך כדורים מפוצצים מספינות-של-אויר. נאסר גם לירות כדורים, שבהתפוצצם יוצאים מהם גַזִים מפיקי רעל מזיק וממית. רק קשה מאד לגבות עדות. בימי מלחמה מאשימה כל ממשלה מהנלחמות את אויבתה בעברות שונות, ואין בי"ד יכול לעשות חקירות ודרישות עפ"י עדיו שלו.

כל החוקים מכבר נוגעים רק אל הדברים שכבר ידועים היו למחוקקים. כן, למשל, נפקד באיסורים ובלאוים ההם מקום הפחים השטים. הפחים, או המינות, לא תמול הם. נהגו לסגור חוף בפחים, לבלי תת את צי האויב לגשת. כשסוגרת הממשלה במסגר כזה את אחד חופי הים שלה, היא חיבת להודיע גלוי, לא בשביל האויב, כי אם בשביל ממשלות אחרות. אפשר שאניות מסחר של ממשלות אחרות תקרבנה אל חוף כזה – והתפוצצו. לאו אדעתא דהכי מצב הבינים. תכלית מצב הבינים היא, שהממשלות האחרות לא תתערבנה, אבל גם שלא תתנזקנה. שתי הממשלות הנלחמות תעשינה כָּלָה אשה לרעותה, אם תוכלנה, ולא יתערב זר בינותן, אך בתנאי לבל יגיע נזק לחיי בני מדינות אחרות ולרכושם. לכן עפ"י הדין מודיעה הממשלה הנלחמת את ההודעה הרשמית-הנוסחאית: חוף כזה וכזה הוא גדוּר. או חוף כזה וכזה הוא חָסום. כגון זה פרסמה יאפאן עתה את הבלוקאדא הגמורה של חופי הים בליאאו-טון. כשאנית ממשלה אחרת חפצה לבוא אל החוף הגדור, אם יש לה עסק נחוץ, נוסעים הלוצמאַנים לקראתה ומוליכים אותה בים פחת ופח בזהירה ובשמירה מעולה – לבל תתנגף בהם.

החוקים והדינים הם לעולם תוצאות הנסיון. עתה נוספו הפחים שאינם רבוצים על מקום אחד בים, אך מסוּרים אל השטף. היאפאנים ואוהביהם הוציאו דבה על הרוסים שהשטיפו פחים כאלה; הרוסים – גלגלו אשמה זו על יאפאנים. הקול יצא, כי דרך האניות על הים הצהוב איננה בטוחה, מפני הפחים השטים. הברה נפלה, שאנגליא ואמריקא (שהדבר הזה נוגע אליהן ביותר, בגלל אניות מסחרן הרבות) מחו. שמועה זו לא נתקימה. אבל נכון הדבר, כי בפרלמנט האיטאלקי עמד אחד הנבחרים וטען בענין זה. זו היא שאלה מדינית. אבל יש בה גם צד מדעי-תכסיסי. כבר הורו עתה חכמים אחדים בהלכות חוקי עמים, כי נחוץ לאסור את „המזיקים המשוטטים“. מצד אחד אומרים חכמי התכסיס, כי אין לשים מעצור למלחמה, ויש שהפח נקבע לא לשוט, כי אם להיות נטוע, והגלים סוחפים אותו.

המנוח בלאָך היה מתנבא, כי במדה שתגיע המלחמה עד השלימות, בה במדה תֵעָשֶׂה אִי אפשרית, מפני אימת הכליון הגמור. יש בזה מאותה התיאורימא המארקסית ע"ד ההון המתקבץ. ואמנם, כשיהיו המזיקים המשוטטים והמעופפים משוכללים כל צרכם עד כדי יכולת לפעול במרחק גדול – תהיינה ההמצאות האלה קבר המלחמה. אך עוד רב הדרך אל הקבר ההוא. עתה הם רצים, ואיסור בידם כנגד הפחים השטים. למלחמה זו – אֵחרו את המועד, ובמלחמה העתידה לבוא – הלא נזכה לראות המצאות, שאין אנו משערים עתה.

נ.ס. [נחום סוקולוב]


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 120, 8 ביוני 1904, עמ' 1-2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

מנעלים ללכת במו על פני המים – 1865

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

לאונרדו דה וינצ'י – מהלך על פני המים. המקור: ויקישיתוף

מנעלים ללכת במו על פני המים (העתקה)

עוד בשנים קדמוניות החליטו חכמי איראפא כי ללכת ברגלים על המים הוא דבר אפשר ואיננו מן הנמנעות. אך זה לא כביר מצאו ציור משנת 1641 ועליו מצוירה תמונת איש הולך במנעלי עץ גדולים וחלוקים המקושרים לרגליו ברצועות עור, ואבנט גדול מעשי מעגילה (צילינדער) סביב למתניו. – הכתובת אשר מתחת תשמיענו לאמר: „איש ההולך על המים“. אבל לדאבון נפש החוקרים, האוהבים להתחקות על שורש כל דבר ולהגיע אל תכליתן, לא נלוה אל הציור ההוא, אשר כפי הנראה לקוח הוא מאיזה ספר, שום הערה, אשר על ידה תתבאר לנו מלאכת המנעלים מהצד השקוע במים, ולכן בלתי אפשרי לדעת האמצעיים אשר יסבבו להמנעלים את שווי המשקל והיכולת להשאר על המים. – אבל בהמוזעאום אשר לבריטאניא נמצא ציור כזה ומצויר בצבע-מימי (אקווערעל) ועליו הערה אחת קטנה. ואם כי לא נרשם עליה עת כתיבתה, בכל זאת נוכל לשפוט כי נכתבה בסוף המאה העברה. ההערה ההיא תבנינו לדעת את ההמצאה הנפלאה הזאת ואת האופנים הדרושים להוציאה לפעולת אדם. הממציא – איש ספרד – האדון פרץ “Perec„ יתראה לנו לאיש קר-רוח ונבון דעת אשר לא יסוג אחור מכל שטן ומפריע ומכל הקשיות הבאים לרגלי כל התחלה. וגם לעניו הבלתי חפץ להתגאות בשבחו ולהתפאר בהתועלת אשר תביא לנו המצאתו. –

בדברו מאנשים שונים אשר יגעו להוציא לאור את הרעיון הנפלא הלז: „ללכת על המים“, יאמר כדברים האלה: „איש אחד מעיר ליאן – בפֿראנקרייך – הודיע בשנת 1783 כי עלתה בידו ומצא התחבולה הדרושה לעשות מנעלים אשר בהם ילך האיש על המים כעל היבשה. הממשלה האצילה לו מכספה סכום כסף על ההוצאות הנדרשות לחפץ הזה וגם יעדה לו עת ומקום לעשות הנסיון. הממציא בא אל מקום המעשה ביום המיועד, וכגבור מלחמה לבש בגאון את מנעליו, ויהי הוא אך ניסה להציג כפות רגליו על המים, והנה הה! בזו הרגע התהפך לאחור, ראשו צלל במים ורגליו עלו מעלה… ולולא חשו אז לעזרתו כי עתה עזב חייתו בתהום רבה. – אחרי הדברים האלה, בראותם כי הנסיון הראשון לא עלה בידו, החליטו פה אחד כי ללכת על המים גם הוא אחד מהדברים הנמנעים. וכלן הודיעו בכתב גלוי ומפורש. – הדברים האלו ירדו חדרי בני והטיב חרה לי על הדבר הזה, ולכן התאמצתי בכל עוז, לא אך להתפאר, כי אם גם להראות לכל, את אפֿשריית ההמצאה הזאת. –

ראשית כל נחוץ היה למצוא איזה תחבולה נגד ההתהפכות שקרה להממציא הנזכר, ואחרי כל הנסיונות שעשיתי, שבתי וראיתי שבלעדי איזה דבר משא או משקל מתנגד (קאָנטרא-וועגע) לא תצלח לי לעשות מאומה. ולכן עשיתי לי תבות שתים ומדת גדלם צמצמתי כל כך, עד אשר משקל המים הנדחקים על ידיהם ישוה עם משקל גופי והמשא אשר עליו. אמנם גם אז פגשתי שטן אחר בדרך והוא: איך תעמודנה שתי תיבות האלו במרחק שוה זה מזה ולא תפרדנה? לתכלית הזאת עשיתי בין התיבות שלושה משולשים ומסמרות קבועים על קצותיהם. המשולשים קשרתי במתג ורסן ולא נתנו את התיבות להתנועע הנה והנה, כי אם לעמוד בשוה זה מול זה. ולמען תהיינה התיבות בלתי נראים, וכן למען יהיו תמיד מתחת למים, עשיתי עוד שתי תיבות קטנות או מנעלים אשר יעמדו על המים, הדבקתים עם אותן הגדולות אשר מתחת למים, ביתדות ברזל. התיבות העליונות לא נתתי ללכת ולצלול במים, כי נגעו אך בכפות רגלי. –

אחרי כן נחוץ היה עוד למצוא במים את נקודת-המשען (שטיטצפונקט) כי בלעדי זאת לא תצלח המצאתי למאומה, כי במדה אשר הרגל האחת תלך לפנים, בו במדה תשיב לה השניה ללכת אחור, להיות שדחיקת-המים שוה מכל צד. – רבות עמלתי בזה הענין, ואחרי כל הנסיונות שעשיתי ללא הואיל, צלחה לי למצוא האופן הנאות לחפצי. עשיתי ארבעה משענות דקות להתיבות הללו, שנים מפנים ושנים מאחור ועל קצותיהם מזלגות ברזל משוקעים במים, והמה לא נתנו להתיבות לשוב אחור. כעשותי כל זאת בחנתי את המצאתי, ויהי כאשר הלכו המים לאט לאט ולא ברעש, עשו הכלים את מלאכתם באמונה, ובלא יגיעות רבות עברתי את הנהר סעני“ עכ"ל.

בשנת 1836 הודיעו מה"ע מבריסעל מאיש פלוני טעסיע (Teisssier) ההולך ברגליו על פני המים, מלובש במלבושי נעפטון (אליל המים) וכמו אליל המיטאָלאגיע הזה יאחז קלשון בידו ויהי כאשר הגיע עד חצי הנהר, עמד על עמדו כעשרים רגעים מבלי להתנועע. – אבל מה"ע הנ"ל לא הגידו מאומה על דבר הכלים אשר בהם נעזר טעסיע בעשותו את נפלאותיו. –

גם בארצנו – רוסיה – ראו, כמה שנים אחרי כן נפלאות כאלו על הנהר נעווא. גם שם הלך איש לשוח על פני מי הנעווא בעזרת „מנעלי מים“. גם בדרעזדען ובמאגדענבורג נעשו נסיונות כאלה כמעט בעת אחת. המורים המלמדים שמה את מלאכת תופשי משוט בחנו את מנעלי-השוחים (שווימשוהע) אשר המציאו מחדש. – המורה ממאגדענבורג ירה פעמים אחדים מקנה הרובים אשר היה בידו, מדי לכתו על המים. והמורה מדרעזדען העלה את עשן הציגארע עד תומה במנוחה והשקט. אבל, מאומה לא נודע ממעשי מלאכת הכלים אשר המציאו המורים הנ"ל וכן מאותם אשר המציא המפליא לעשות על הנעווא. אכן קרוב הדבר שכליהם נעשו על תכנית הכלי אשר המציאו שני אנשים צעירים בשנת 1841. הצעירים האלו כאשר שמעו כי תושבי ארצות המזרח יעברו מרחקים עצומים המכוסים בשלג רב, בעזר מנעלים מלאכותיים ולא יצללו כעופרת בתהומות שלג, יגעו גם המה ומצאו תחבולה להכין מנעלים מלאכותיים ללכת על המים, ובחנו את כליהם על פני הנהר מהנאָווער, ומדי לכתם הלכו במרוצה ובמהירות נפלאה. וגם זה כארבעה שנים הלך האדון האחאנער על הנהר „רהיין“ מראָטערדאם עד קעלן. אכן הוא לא הלך ברגליו כדרך ההולכים שעל בשעל, כי אם עמד ישר על מנעליו. מדת ארכם היה 15 פֿוט, ועבים 9 דיום – והתנועע לפנים בעזר משוט ארוך ורחב בסופו אשר אחז בידו לקרוע את המים. ולכן המצאתו לא תוכל להמנות בין שאר ההמצאות הנזכרות, כי באמצעות הראשונות יוכל האיש „ללכת“ על המים כעל היבשה, וזאת האחרונה תעזור אך ל ע מ ו ד  על המים, וגם להחפץ הזה דרוש עוד משוט המלחים לעשות עמו נתיבה במים, אשר למותר הוא ע"פ בנין הכלים אשר המציאו „פרץ“ והאחרים. –

פליסקאוו בחדש טבת שנת תרכ"ה. שלום יצחק ראפאפארט


"המליץ", שנה חמישית, מס' 2, 19 בינואר 1865, עמ' 7-8. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אל ראשי חברת הללאיד הנכבדה בטריעסט – 1871

אל כבוד הרבנים ישרי לב, יקרי רוח, מו"ל מ"ע „החבצלת“ בעה"ק ירושׁלם ת"ו.

אנחנו חתומי מטה, באנו להגיש לפניכם, יקרי רוח! דבר (הנוגע לטובת עם ישורון) אשר יפעם בקרבנו זה כמה. ואחרי נועצנו יחד. ובשימנו על לב. כי על ידכם יש לאל ידינו להוציא הדבר הזה לפעולת אדם. הגשנו אליכם. ואתם במטרת פעלכם להועיל לכל עדת בני ישראל נבטח כי תבינו לאשר ירחש לבנו. ותהיו בחסדיכם למשען לנו. ולכם תהיה זכרון חסד ואמת עד העולם!

שתים הנה שאלותינו, ובקשתינו אשר אנחנו שואלים ודורשים מכם. ישרי לב! כי תציעו לפני ראשי חברת הללאיד הנכבדה בטריעסט במ"ע היקר חבצלת –

(א) הן אניות החברה הזאת. פרשו כנפיהן עד למרחוק. ומה טוב ומה נעים כי תדאג החברה היקרה גם בעד היהודים עוברי ארחות ימים. יורדי אניות החברה הזאת. אשר בכל לבבם יאבו לקחת למו מקום במדריגה הראשונה והשניה. ואך מאשר תוקיר את המחיר על הנוסעים במדרגות האלו לשלם גם בעד אכול ושתה. (אשר דתינו תגדור זאת בעדינו כנודע) אך זאת תעצור בעד היהודים ותמנעם מקחת מקום במדרגות הנזכרות. וככה נאלצים המה. בלי רצון. לשבת על מכסה האניה. ולסבול – את אשר לא הסכינו – דאבון נפש. ויגון רוח. מרבה להכיל. ולו תואיל החברה הנכבדה תת חק וסדר להמדרגות הנזכרות. להמעיט המחיר להאיש אשר לא יחפץ. לאכול שמה כי עתה ימצאון הרבה מעדתינו אשר יאבו להחסות מזרם וממטר. ולהיות בצל יומם מחורב. ויקחו מקום במדרגות הנזכרות.

(ב) בהגיעם אל חפי קאנסאטנטינאפלע. אלכסנדריא. אשר שמה תשליך האניה את יתד השקיעה לעמוד ולנוח ימי צבאה לעמוד ולנוח ימי צבאה. ואת הנוסעים תשלח העירה לחכות ליום בא האניה המוכנת לשאתם הלאה למחוז חפצם. (והיא תשים בים דרכה אל אשר רוחה ללכת). מדוע לא תשימה החברה אל לבה. כי האיש אשר לשון העם מוזר לו. הנהו נמכר בידי יורדי הים באניות הקטנות. ממכרת עבד? – ועד בואו אל החוף יד עם מוזר נוהג בו. ומציק לו עד מות. – כי בבאם למצולות הים. אז בפחדי מות. יתנו כל אשר להם בעד נפשם – (כי בין אלה. עושי מלאכה במים רבים ימצאון גם בני בליעל פרועי חק ומוסר) וכמה פעמים הוכרחו הנוסעים לשלם בעד כל אחד שמנה פראנק! – מה רבו צרות נפשו. ומה עצמו?

הלא בשמחת לבב. יאותו הנוסעים לתת להחברה גם את המחיר המצער הזה – בעד האניה הקטנה – למען ידעו כי בטח ילכו עד החוף. וישובו שלום אל האניה!

מי יתן כי ראשי החברה אזורי דעת וחכמה. וחגורי חסד ורחמים. ישימו עין בוחנת על שאלותינו היקרות מאוד ודרושות לחפץ הזמן. כי אז נהי' מאושרים. כי על ידינו תצמח זרע חסד ואמת לכל עוברי ארחות ימים. ובפרט לעם ישורון ונותנים הוד ויקר לממשלת החסד. ולמושלה הרחמן האדיר פראנץ יאזעף הראשון יר"ה. ולכל מלכי חסד האדירים.

ועתה המעריכים הנאהבים! אחרי שמנו לפניכם את שאלותנו באר היטב. לבנו בטוח בטובכם. וישרת רוחכם. כי תוציאו לאור את הדבר הזה. 1) וגם אתם תוסיפו לדרוש ביתר שאת. ויתר עז. ולא תמנעו הטוב בכל אשר לאל ידכם. ואל שדי יתן לכם רחמים בעיני אלופי החברה. למלאות משאלותינו באופן מאד נעלה!

וה' יברך מעשה ידיכם. ופועל כפיכם ירצה. ותהי' לברכה בקרב הארץ ובשם כל יקרי רוח נברככם ונודה את שמיכם תחת אשר הפלאתם עשות בפעולתכם לרומם קרן עיר ה'! אשר עד מהרה נקוה כי בכל פה תתפאר ותתהלל פעולתכם. כי יכירו וידעו כי אהבתכם אל ארץ אבותינו. תשוקתכם העזה לעיר קדשינו. היא עשתה ותכונן פעולתכם הרוממה הזאת. וברב עז ושלום חתמנו שמנו בחדש שבט לא תאונה אליך רעה לפ"ק פעה"ק ירושׁלם תובב"א.

  • דא גושפנקא דשדר לי מלכא ראשון לציון אברהם אשכנזי ס"ט – Abraham Askenasi Rabbino Maggiore a Gerusalemme – חותם הכולל אנשי עסטרייך בעה"ק ירושלם, חברון, צפת, וטבריא
  • חותם הכולל דק"ק אשכנזים פרושים הי"ו בירושלם ת"ו. – Siegel der Jsraeliten Gemeinde Ashknasim Peruschim in Jerusalem – Sigel der Oestreichische Jsraelitische Gemeinde in PELASTINA
  • חותם הכולל דק"ג אשכנזים חסידים וואלינער – Sigel der Jsraeliten Gemeinde Ashkenasim Chasidim Woliner in JERUSALEM

"חבצלת" מבשרת ציון, שנה ראשונה, מס'  40,  3 בפברואר 1871, עמ' 1–2. באתר עיתונות יהודית היסטורית.