אסון הפלוקה ביפו – 1892

דברי ימי השבוע.

ירושלם. כל השבוע הזה שעו כל יושבי עירנו רק בדבר האסון הנורא באמת אשר קרה ביפו ביום השבת לחמש ועשרים נפש שירדו בפלוקה (אניה קטנה) מהאניה שבאה מבירות, והפלוקה נהפכה וכל אשר היו בה נפלו הימה ולא נצלו אלא מעטים מהם, כאשר יראו קוראינו הפרטים לקמן. אסון נורא כזה לא יזכרו אפילו הזקנים ביושבי הארץ. מבוא הים ביפו ידוע בלא ידידותו בעת סערה ופעמים רבות קרה כי נהפכה אחת הפלוקות ואנשים אחדים נפלו הימה, אך לרוב הצליחו השטים בעלי הפלוקה למשוטם מהמים, ורק לעתים רחוקות קרה כי טבעה נפש אחת או שתים. אך חמש ועשרים נפש בפעם אחת – זה אסון אשר לא נשמע כמוהו בארצנו.

– והנה לא לנו לחקר ולדרש ולברר מי החיב והאשם בפעם הזאת בפרט. דברנו עם אחדים מהאנשים שהיו שם בשעת מעשה וראו בעיניהם הכל, והם מחיבים פה אחד את בעלי הפלוקה אשר בחפצם להרויח יתר שמו בפלוקתם אנשים יתר מדי. ובאמצע הדרך, כמנהגם הנורא של בעלי הפלוקות פה בעת שהים סוער, עמדו ויחלו לדרש מקשי היום הנוסעים לשלם להם פי עשרה מהמחיר שהשתוו עמם. ובעת הסכסוכים האלה עם קשי היום הכו גלים והפלוקה נהפכה. ובכל זאת אי אפשר לסמוך על הספורים האלה, וצריך לחקר ולדרש ולברר היטב עפ"י עדים כשרים ונאמנים. זאת חובת הרשות, ונקוה כי תצליח לברר את הדבר והאשמים ישאו את עונם. אבל, אם להנפשות האלה אשר אבדו לא נועיל במאומה, אולי לפחות ישמש האסון הנורא הזה למנוע מקרים כאלה לימים יבואו. אולי תתעורר הרשות, ואולי יתעוררו נכבדי עירנו ועיר יפו המושלימים, היהודים והנוצרים, לבוא בדברים עם הרשות אדות זה, שתתקן תקנות בדבר, לקצב מספר האנשים אשר יש רשות לכל פלוקה לקחת בעת סערה ולקצב שכר הפלוקה אשר על כל נוסע לשלם בעת שהים שוקט ובעת שהוא זועף, ולשים ענש קשה על העובר על התקנות האלה ובפרט על בעלי הפלוקה שיעמדו באמצע הים בעת זעפו וידרשו מהנוסעים יתר כסף.


"האור", שנה תשיעית, מס' 6, 4 בנובמבר 1892, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

חדשות בישראל.

[…]

אחדים מבעלי הפלוקה שקרה בה האסון ביפו אסורים בכלא, ואחדים מהם ברחו ונמלטו ולא נתפשו עדיין. הרשות עושה חקירה ודרישה מי חייב בדבר.

– את הטבועים מצאו כמעט כלם במשך השבוע. בכיס איש יהודי אחד מצאו מאתים נפוליון. אומרים כי האיש הוא מחיפה, והכסף מונח בהפקידות של הממשלה.


"הצפירה", שנה תשע עשרה, מס' 253, 30 בנובמבר 1892, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

באיזו אניה טוב יותר לנסוע – 1894

ע"ד היציאה.

(המשך מנו' 190)

אחרי אשר יבחר לו הנודד מקום לצאת אליו, תולד השאלה איזה דרך יבחר לו לבא למחוז חפצו. בפתרון השאלה הזאת צריכין זהירות יתרה, יען אי אפשר לקבוע מסמרות להתנהג כן תמיד, כי הדבר תלוי בחלופי הזמנים ומצב הדברים. קודם כל צריכין לדעת באיזו אניה טוב יותר לנסוע בעת השנה ההיא, כי לכל המדינות ממדינות הים תצאנה אניות שונות. אניות אנגליות מפליגות מליווערפול, הולל ומוסטהאָמפטאָן, הולאנדיות – מפליגות מראָטטערדם, בעלגיות – אנטווערפען, גרמניות – מבראֶמען והאמבורג, ולפעמים גם אטלקיות מפליגות מגענוא. בבחירת אחת האניות האלו, צריכין לשום לב אל תנאים רבים ושונים במצב הנודד. קודם כל שונים הם מחירי הנסיעה באניות האלו; צריכין לבחר את הזולה מכולן; שונה הוא משך זמן הנסיעה, וע"כ צריכין לבחר את האניה הממהרת בדרכה, כי לפעמים נכבד הדבר הזה להנודדים מאד. אנשים בריאים יוכלו לנסוע באניות אשר מחיר הנסיעה בהן בזול אם כי הנסיעה בהן איננה טוב ביותר, לחלשים ולהנוסעים שילדים קטנים יסעו אתם, להם דרושה אניה הממהרת בדרכה ואשר המושב בה טוב *). טוב לנסוע באניות ההולכות ישר למחוז חפצו של הנודד מבאלה הנקראים „אונדירעקטע ליניען“, אשר על הנוסע להחליף בדרכו פעמים אחדות את האניה (כמו האמבורג – הולל – ליוערפול – נויאָרק). גם נחוץ לשום לב אל הדבר הנכבד הזה: ממשלות הארצות אשר בהן תפליגינה האניות, או אשר דרכן תעבורנה, תוציאינה פעם בפעם חקים שונים ע"ד תנאי העברת הנודדים דרך ארצן. ואלה אשר לא ידעו או לא שמו לבם לזה, סבלו הרבה ונהמו באחריתם.

שני דרכים יש להנוסעים מרוסיא, בים וביבשה; בים – דרך ליבוי ואָדעסא, וביבשה – דרך גבול פרוסיא או אוסטריא. בבחירת הדרך צריכין לשים לב אל חקי אוסטריא ופרוסיא ע"ד העברת נודדי היהודים דרך גבולן וארצן. לעתים לא רחוקות יבאו לעזרת הנודד לפתור שאלת הדרך אשר בה יעבור, בעלי טובות בלתי קרואים, לדבר על לבו כי יסע דוקא באניה פלונית או אלמונית ומוכיחים יתרונה על פני יתר האניות, והודות לבעלי הטובות האלה יסבו הנוסעים בדרכים עקלקלות; למשל ישלחום מליבוי לבראֶמען לא בדרך ישר, אך דרך הולל ויתגוללו באניות ובחופים שונים בזמן החרף בעת הסערות והקור על אחת שתים מכפי הצרך; ולמען לא יקרה כמו אלה צריכין להראות להנודד את הדרך אשר בה יעבור ולבקר את הדרך את הציעו לפניו.

[…]

(המשך יבוא)

*) למחלת הים אין כל סגולה בדוקה, אך אין לירא מפניה ביותר, כי אין כל סכנה כרוכה בעקבה ותיכף, בדרוך כפות רגלי הנוסע ביבשה, תעבור מעליו המחלה והיתה כלא היתה. להזהר מפניה צריכין לאכל ולשתות בעת הנסיעה במדה ובמשורה, אל יכנס באניה כשהוא רעב וכן כשהוא שבע ביותר. קודם הירידה באניה צריכין לשאוף רוח צח על מכסה האניה, וכאשר תתקפהו המחלה צריך החולה לשכב על גביו פרקדן, להתעטף בבגד חם וביחוד לשים על הבטן בגד צמר למען יחם לו.


"המליץ", שנה שלושים וארבע, מס' 192, 5 בספטמבר 1894, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.