יציאת האסקדרה הפורט-ארטורית – 4 ביולי 1904

584px-Retvizan&Pallada1902.jpg

אניות המערכה הרוסיות "רציוואן" ו"פאלאדה", 1902. המקור: ויקישיתוף

דברי הימים

יְצִיאַת הַאֶסְקַדְרָה הַפּוֹרְט-אַרְטוּרִית.

קורות פורט-ארטור מעת שנתפרדה החבילה. – אותות ומופתים. – הרוסים עד עתה. – תשובות היאפאנים. ההגחה האחרונה והרשם שעשתה. – השערה שהוכחשה. – זהירות היאפאנים וצפיתם. – ההבדל בין אניות השריון ובין סירות המוקשים הקטנות. – הנסיונות השונים אשר נסו. – שאלות שאין עליהן תשובה.

הָעֲבוֹדָה הַנֶעֶלֶמֶת בְּעִיר הַחוֹף. מעת אשר נפסק החבור הקבוע בין פורט-ארטור ובין העולם החיצון באו אך דברים למקוטעין, קצרים, סתומים וחתומים, ע"ד מצב הצי הרוסי במימי פורט-ארטור והצי היאפאני מסביב לו, ומעשיהם, ומטרתם. אך דבר אחד הוא ברור, כי מיום 2 מאי והלאה היו ידי הַסַפָּנִים הרוסים מלאות עבודה לתקן את האניות הניזוקות ולהדוף אחור את האניות היאפאניות שהיו מנסות פעם בפעם להתנפל כחתף בהיסח הדעת. עבודת תקון האניות הניזוקות, וביחוד שלש אניות השריונים („צעסארעוויטש“, „רעטוויזאן“, „פאביעדא“) ואנית-המרוץ „פאלאדא“ נגמרה ביום 1 יוני (עפ"י הידיעות שבאו ביום 3 יוני מאת הקונטר-אדמיראל ויטהפֿט); לפי זה נמשכה עבודת תקון „רעטוויזאן“, „צעסארעוויטש“ ו„פאלאדה“ – ארבעה ירחים (תחת אשר עפ"י ההשערה והאומדנא-בעלמא בראשונה הספיקו שני שבועות), וה„פאביעדא“ – שני ירחים. גם אניות הטורפידין הניזוקות (כנראה „וונושיטעלני“, „ריעשיטעלני“, „סקורי“, „וולאָסטני“ ועוד איזה אניות טורפידין שניזוקו בתגרות שהיו ביום 12 וביום 26 פבר. ביום 31 מאֶרץ ובאפריל) כבר נתקנו עפ"י הודעותיו של הק. אדמיראל ויטהפֿט.

עֲמַל הַיַאפַּאנִים בְּתַכְסִיס הַיָּם. אחרי יום 9 מאי שנה האדמיראל טוגו תכלית שנוי את תכסיסו למען מנוע את אניותיו מסכנת ההתנגפות על מוקשים שטים בסביבות פורט-ארטור על הים. האניות הגדולות החזיקו מעמדן כל הימים הרחק מגדות הים, לא קרוב מן 20-30 מיל 1), ורק אניות המרוץ שתחתיתן במים לא-עמוק (מסוג Chitose) עמדו על משמרתן לצפות על פורט-ארטור – והתנפל לא התנפלו על פורט-ארטור האניות הגדולות, כי אם הקלות, נושאות-התותחים ונושאות המוקשים 2), שאין רעה להן מן ה„מינות“ השטות. קרוב לחשוב, כי ארבע מטרות היו לטוגו בתכסיסו זה: א) לתור ולהתחקות על מצודות החוף של הרוסים; ב) לחסום את הדרך לפני הצי הרוסי לבל יוכל לצאת מפורט-ארטור; ג) לירות יריה תמידית על קבוצות התותחים, על הבאטיריות אשר ביבשה; ד) לשלח מוקשים לפגוע באניות הרוסים. אכן מכל המטרות התבררה בתור מטרה רשית סגירת מוצאי פורט-ארטור ומובאיו לפני הצי הרוסי על ידי מוקשים שטים. אכן הנסיונות האחרונים אשר נסו היאפאנים לגדור ולחסום את החוף עלו בתהו: אנית המשא קוריומארו נכשלה במוקש, ואנית מוקשים אחת, שכדור רוסי פגע בה, ניזקה מאד. כנראה, גם בפעם הראשונה גם באחרונה לא היה סיפק בידי היאפאנים לכלות את עבודת הנחת המוקשים, וזאת היא אשר נתנה היכולת בידי הספנים הרוסים לחפש את הגדרים האלה ולהרסם.

יְצִיאוֹת שְׁתַּיִם. אך שתים היו פעולות של ממש אשר נסו הספנים הרוסים לפעול מיום 2 מאי והלאה. מטרת שתי הפעולות האלה היתה לעזור לצבא היבשה הרוסי במלחמת מגן שהוא נלחם להגן על מצבו בגדות הים של קואנטון. המשלחת הראשונה של שתי מחלקות מפלוגת-האניות הפורט-ארטורית לצינטשאו (קינטשאו) ביום 13 מאי – לא צלחה, וצינטשאו נכבשה ע"י מחנות הגינ' אָקי, כנודע. אמנם במפרץ הטאַלינואַני הֵסַבָּה ספינת התותח באָבר ושלש ספינות מוקשים שלווה, נזקים כבדים, ביריתן הרבה, לדיויזיה היאפאנית השלישית אשר עלתה פה בין הר סאמפסון ובין לשון הים חונוזי, וגם שתקו 3) את הבאטיריא היאפאנית הארבע ועשרים, אך אחרית המלחמה לא שנתה על ידי החבל הזה אשר לקחו במשך ראשיתה. ואגודת 10 אניות מוקש, שׁשֻׁלְחָה בלילה ההוא להתנפל על פלוגת האדמיראל טוגו שֶׁיָרְתָה יריה תמידית על נאנשאן, לא הגיעה כנראה מהתלגרמות הרשמיות הרוסיות, עד האויב, אנית מוקש אחת התפוצצה בחשכת ליל אל סלע, והמחלקה כולה אֻלצה לשוב אחור. יתר מאלה הצליחו אנית המרוץ „נאָוויק“ ומחלקת ספינות מוקש ביום 31 מאי במפרץ סיקאו, אל הכפר לונואגאן 4). אניות המוקשים היאפאניות סרו לפני אנית המרוץ הרוסית, ואחרי כן אלץ אלצו ה„נאָוויק“ ואניות המוקשים הרוסיות ביריתן – מחנה חיל רגלי יאפאני שהשתער על המצודות הרוסיות הראשונות לחדול ממלחמת תנופה.

הַיצִיאָה הָאַחֲרוֹנָה. ביום 10 יוני יצאה האסקדרא של הקונטר-אדמיראל ויטהפט כולה בים, ובכללה גם האניות שמלאכת תקונן נגמרה באין נגרע דבר, המעשה הרב הזה הראה בעליל כי המוצא מן החוף הפנימי אל החוף החיצון הוא חפשי, וכי האניות המתוקנות כשרות לשוט ולהלחם. חֲבַל, שהודעתו של טוגו היא קצרה מאד, עד כי אין להוציא ממנה דבר נכון, מדוע גמר הקונטר-אדמירל ויטהפט בדעתו לעזוב את חוף המבטח. יש לשער השערות רבות ע"ד המטרות האפשריות אשר בגללן יכול היה ויטהפט למצוא לנכון לפניו להפליג עם האסקדרה בים. אבל רחוק הדבר לשער, כי ויטהפֿא החליט להתנפל על אניות טוגו הרבות מאניותיו ולהכנס בפרצה דחוקה ולהמיט על עצמו את הסכנה להיות נתּק ונגזר מן הבסיס שלו. אבל אולי היה מקום לחשוב, כי יצלח לצאת ולהתנפל על מקצת אניות היאפאנים ולכוף אותן למלחמה בטרם יהיה סיפק ביד האדמיראל טוגו להבהיל ולהחיש אל מקום המלחמה את כל אניותיו, וביחוד את אניות התריסין הנשמרות שמירה מעולה לעמוד בתחום רחוק מן החוף. יסוד היה להשערה זו בהעובדא, כי במשך שבועות אחדים נראו עקבות הצי היאפאני אצל גדות הים של ליאאודין ושל קואנטון רק בגדודים קטנים. כן גם יוכל היות, שויטהפֿט, ביציאתו עם האסקדרא, התכוון לצוד את הצי היאפאני לגשת אל החוף ולהתנגף שם על המוקשים הטמונים אשר שות שתו שם הספנים הרוסים.

נוֹעַ הֲלוֹם וְהֵנָה לְסִבָּה לֹא נוֹדַעַת. אם כה ואם כה, ביום 10 יוני בבקר יצא הק. אדמיראל ויטהפֿט עם 11 אניות מלחמה (6 אניות שריון, 5 אניות מרוץ), בלוית 14 אניות טורפידין אל החוף החיצון. יציאה זו נראתה בשעה 11 לפני הצהרים לאנית מרוץ יאפאנית אשר שקדה שם על המצפה, והאדמיראל טוגו דומה שחנה אז במפרץ טורנדון, קבל ידיעה זו תכף ע"י התלגרף בלי-חוט, וירם מהר את אניותיו מעל העגן, וישט בכל עוז הקיטור לארטור, ויחן שם לפנות היום עם כל פלוגתו, אפס כי אל החוף החיצון לא נגש, ובזאת נמלט מן הסכנה להכשל במוקשים רוסים (אם הונחו שם). אז שם ויטהפֿט את פניו נגבה, זאת אומרת: לליאאוטישאן, אך את החוף החיצון לא עזב, ויצבא מאחורי „זנב הנמר“. עד כה ועד כה שטה האסקדרא הרוסית אל החלק הצפוני של החוף החיצון אל קרבת „הר הזהב“, ששם טוב לאניות לעמוד (החלק הזה של החוף מסוכך מצפון בסלעים „שנים כנגד שנים ואחד יוצא זנב“ על פני הים), יען כי בקרבת המקום יש באטיריות רוסיות. ואולי עשה האדמיראל ויטהפט שנוי מקום זה מזהירות: החלק הצפוני של החוף היה גדור יתר מכל בשברי אניות ה„בראנדירין“, וגם לא היה נקי לגמרי ממינות, אך מאחורי „זנב הנמר“ לא הניחו היאפאנים מוקשים ולא הטביעו אניות.

בלילה ההוא לא נכנסה האסקדרא הרוסית אל החוף הפנימי (כך היה נוהג מאקארוב), ותשאר בחוף החיצון כמיחלת לדבר מה. הדבר הזה עורר א היאפאנים לכונן בלילה התנפלות של מוקשים ¹) על אניות המגן הרוסיות. זאת היתה ההתנפלות הראשונה במשך כל הזמן מיום 27 יאנואר והלאה. אניות הטורפידין והקונטר-טורפידין היאפאניות הבקיעו להן דרך בין אניות המוקשים הרוסיות ותשלחנה טורפידין אל האניות הגדולות הרוסיות. ביום 11 יוני בבקר שב ויטהפֿט אל החוף הפנימי בהשכילו להשתמט ממלחמה בים פתוח עם האדמיראל טוגו. התלגרמה הרשמית מאת אלכסיוב אל כבוד אדוננו הקיר"ה, שבאה בגליון הקודם, בררה את הדבר הזה לכל פרטיו ותשם לאל את כל השמועות הפורחות על אדות הקרב הזה.

נ. ס.

1) מיל של ים – 6,080 רגל, או ¾1 וויאָרסט (זאת היא גם המדה שקוראים לה „קשר“ (קנאָטען  wezel, узель).

2) קאנאנענבאָאָטטע, טאָרפעדאבאָאָטע.

3) צום שווייגען געבראכט.

4) לונואגאן – בין פורט-ארטור ודאלני.

1) מינען-אנגריפֿף.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 142, 4 ביולי 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s