המרידה בין האניות הרוסיות – 1905

1280px-Knyaz'Potemkin-Tavricheskiy1905Constanta

"פוטיומקין" בקונסטנצה, מניפה את דגל רומניה. המקור: ויקישיתוף

מכתב מרומניא.

חשכה ועלטה גדולה פרושה כעת על רומניא. המבוכה גדולה עד מאד, אין עצה ואין תבונה. וזה הדבר: מחוף גאלאטץ, סולינא, ומחוף קונסטנצי הודיעו לשר-המלחמה כי הצי הרעוואליצאנרי „ק. פאטעמקין“ שברח מאדעססי עבר דרך שם. מחוף סולינא הודיעו כדברים האלה: אתמול בבוקר אנית-מלחמה אחת גדולה רוסית אשר יש לה שני טורפילים החלה להתקרב אל החוף ורצתה להשליך עגן. אחר איזה מינוטים הסבה מזה, ותשם פניה קונסטנצה. מגאלאטץ הודיעו ג"כ כן. אח"כ באה טעליגראמה מקוסטנצי לשר-מלחמה כדברים האלה: בשעה 6 השליכה הספינה מים השחור „ק. פוטמקין“ עגנה 2 קל"מ רחוק מהחוף, בתוך הספינה נמצאים 700 אנשים.

בערב קבל שר-המלחמה ידיעה מהקאפיטאן של חוף קונסטנצי כי הספינה הרוסית קיפוטמקין עגנה שם. המארינארים הרוסים שלחו לו מכתב אשר בו בקשו בתחלה סליחתם על פשיעתם לבוא לחוף זר שלא ברשות, ואח"כ ישפכו שיחם לפניו כי לא אכלו זה שלשה ימים כו' וע"כ הציעו בקשתם שהממשלה תתמוך אותם בכל הנחוץ להם היינו: 40 טאנני (טאנני הוא חבית בת 2000 פֿונד) גחלים, 60 טאנני מים לשתיה, 8 שורים, 200 קולא שומן, 40 קולא בורית, 15 קולא טאבאק לעשן, 600 טאני מים לצרך המכונות, ואם רומניא תמלא בקשתם זאת ועזבו את קונסטנצי ויסעו לקונסטנטינופול.

בשעה שקבל שר-המלחמה את הידיעות האלה קרא לאספה את כל המיניסטרים להועץ על הענין הגדול הזה איך להתנהג. אח"כ שלח שר-המלחמה את החלטת האספה למצביא הצי הרומני בקונסטנצי לאמר: אל תתן להם שום תמיכה הן מזון, הן גחלים, והן שאר הדברים הנחוצים להם, רק באופן זה תאות להם למלאות מבוקשם אם יסגירו את הספינה עם הטורפולים בידך, אז תתמוך אותם הממשלה בכל הנחוץ להם לכלכלת גופם, והם יהיו חפשים לנפשם ליסע באשר יבחרו והממשלה הרומנית לא תמסור אותם ביד מבקשי נפשם. אם לא יקבלו את האופנים האלו שהצעתי לפניהם, – יסיים שר-המלחמה בסוף ההחלטה – אז יתגר צי שלנו מלחמה עמהם אם לא ילכו להם לדרכם לעזוב את החוף. הספינה הרוסית לא השגיחה על הפקודה ההוא, ונסו את עצמם לכנוס הלאה ולהתקרב אל החוף, אבל אנית הסובב המחופית „עליעאבעטא“ התחילה לירות לנגדם ואז הוכרחו לחזור.

אח"כ שלחו עוד הפעם מכתב ובו דברו קשות נגד רומניא, הם כתבו כך: אם הממשלה הרומנית לא תתמוך אותנו ברצונה הטוב, אז ולקחנו בחזקה, כי נתחיל להשליך כדורים על העיר. עוד הודיעו בהמכתב כי בין המתקוממים נמצאים 200 רומנים מבאסאראביע והשאר הם פולנים ופינלנדים. את המכתב הזה טלגרפו מיד לשר-המלחמה, ושר-המלחמה השיב עוד הפעם כי לא יתן להם תמיכה בשום אופן, אך ורק אם יקבלו את התנאים שהציע לפניהם בתחלה, ועבור שיפחידו אותו איננו ירא כי גם לרומניא יש אניות מלחמה. המינסטר נתן פקודה להצי „אליסאבעטא“ שיעמוד הכן ליום קרב, וגם שלח אלפי אנשי צבא מבוקרשט לקונסטנצי.

לע"ע ארצינו היא כמרקחה, להעתונים יש כעת חומר למלאות את גליונותיהם הגדולות, בהקונפרנץ שהיה בין השרים והגנרלים הגדולים אמרו כך: רומניא עומדת כעת בין המצרים, מצד אחד מוכרחה היא להראות את רגש ההומני שבה לאנשים זרים שעשו חטאים פוליטיים בארצם ונסו לארצה, כאשר כן עושים כל העמים המקולטרים, ומצד אחר לא תוכל לבוא בריב עם רוסיא, וע"כ לא יכלו לחלוט החלטה אחרת. בקונסטנצי שורר פחד גדול, הם יראים לבל יחל „ק. פוטמקין“ להשליך בומבות על העיר.

אין ספק – יאמרו העתונים הרומנים – כי פוטמקין לבדו עצום הוא לא רק מהצי „אליסאבעטא“ רק מכל הצי הרומני שעל הים ועל הדונוי, וע"כ אם יפרוץ מלחמה תהיה המלחמה קשה עד מאד. נוסף לזה יפחדו מאד מביאת הצי הסעוואסטאפלי לקונסטנצי להתאחד עם פוטמקין.

פאלטישען.                               משה ברקאוויטש.

[שגיאות הדפוס במקור]

1280px-GeorgiyPobedonosets-linkor

אנית המערכה "גאורגי פובידונוסץ" שהצטרפה למורדים ב"פוטיומקין". המקור: ויקישיתוף

מרידת האניות בים השחר.

על רוסיא נאמר: אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו. כאשר נפילתה בהמלחמה נפלאה למאד, כן מרידותיה הפנימיות זרות ויחידות במינן. על כל המרידות שהיו עד עתה, שׁתה גם אָדעססא קציר להן, ולא האזרחים והפועלים היו המתקוממים כי אם החיל, לגיונו של המלך. שהוקם על לשמור את הסדר גם הוא לא יכול לשאת טורח הדעספוטיזמוס האכזרי הרובץ על הארץ מידי מלכו, שריו ופקידיו.

אחר אבדו הצי הבלטי נשאר לרוסיא עוד צי אחד, היא האיסכדרה בים השחור. מאיסכדרה הזאת לא יכלה אמנם רוסיא להרויח הרבה, כי אסורה היא בחופה מבלי שתוכל לצאת ממנו דרך הדאַרדאַנעללום, שמלכי אירופה חסמו עליה הדרך הזה, אבל קצת תנחומין יכלה רוסיה להתנחם שנשאר לה האיסכדרה הזאת שתוכל להבנות על ידה לעת מצוא. והנה הה; גם האיסכדרה הזאת נהרסה, אבל לא מאויביה החצונים, כי אם ממתקוממים הפנימים הקשים לאדם ביותר. אנשי החיל שעל האניה „פוטעמקין“ התאוננו ביום 28 יוני לפני שר צבאם על מאכילתם הנתן להם כי סר ממנו טעם. האדון הזה לא מצא לנחוץ לענות להמתאוננים אף דבר קל, אבל ביריה אחת המית את האיש המתאונן לפניו כשם כל החיל. חבריו יקמו נקמת רעם שמת בלא עון וכלה עתו, ויהרגו את שר הצבא ואת מפקד האניה ואת כל השרים שנודעו באכזריותם מכבר וישליכום הימה. רק את השרים שהצדיקו מעשי החיל החיו ונספחו אל הקושרים. גם האניה „ונעכא“ למדה אל מעשה רעותה „פוטעמקין“ ואנשי החיל אשר עליה אסרו את מפקדה והעמידו דגל אדום על התורן, לאות כי גם „וועכא“ בקושרים. עדי ראיה מספרים, כי באותה שעה נטפלו אניות רבות שהעמידו דגלים אדומים ולא רק החיל הפשוט כי אם גם שרים רבים אמרו למרוד, רק אחר הפצרת האדמירלים והקומנדנטים שבו מדעתם ונסעו לסעבאסטיפול.

כאשר התקרבה האניה „פוטעמקין“ לאָדעססא הודיעו כי לא יהינו שרי הפקידות לצאת להחוף נגדם, כי יהרגו כל איש הקרב אליהם. תכף התפרצה שביתה כללית של הפועלים באָדעססא והדימונסטרציות בחוצות היו כארבה לרב. הצבא החל עבודתו וקרבנות נפשות נפלו לרב, מסביבות אָדעססא נתוספו צבא, ומספר הצבא העומד עתה שם עולה לשלשים אלף, אָדעססא דומת לעיר נצורה בכל פרטותיה: הצבא מתהלך ברחובות ובשוקים, משפט מלחמה הנהג בעיר, המסחר נשבת והמלאכה בטלה, בכל מקום השלוך הס, יושבי העיר נחבאו מפחד הצבא כבר נהרגו ששה אלפים איש וסוף הדבר מי ישורנה.

האדמירל קריעגער יצא ביום 29 יוני מסיבאטיפול עם אניות מגן טורפדיות אחר אנית „פוטעמקין“ לאָדעססא. ויהי אך קרוב קרב קריעגער להחוף, ויצא הקול כי „פוטעמקין“ סגר עצמו בידי האיסכרה בלי שום עמידה על נפשו, אף ירייה אחת לא נתן „פוטעמקין“ להגנת עצמו. השמועה הזאת פרשה לה כנפים בכל קצות הארץ, והוסיפו לבשר כי קריעגער שב תכף לסיבסטיפול עם פטעמקין וחילו המונח אסיר בזיקי ברזל בירכתי הספינה, כבר חשבו זאת לאמת גמורה, ומכ,ש שרוסיא קימה זאת בדרך רשמי. בתוך כדי דבור באה השמועה מבוקרעסט, כי לחוף קונסטנאנצא באה האניה

פוטעמקין“ עם חיל 800 במספר נתברר עתה הדבר, כי האדמירל קריעגער קצר כחו נגד המורד „פוטעמקין“ וע"כ שב מהרה לסיבסטיפול, ועוד אחת מאניותיו „פובידונוסעק“ נשארה באדעסע כי נוספה גם על המורדים והתחברה „לפוטעמקין אשר יצא מאָדעססא לבוא לחופי רומניא. כאשר בא לקונסטאנצא דרש מאת פקידות רומניא לתת לו צידה ופחמים. פקידות רומניה לא מלאה שאלת פוטעמקין ואחר ואחר עשותו שם מעל"ע הפליג הימה. מטרת נסיעתו עתה לא נודעה אל נכון. שמועה אומרת, כי ראה „פוטעמקין“ שחסר לחמו ואבק שרפה מכליו, וגם פחמים אין לו רק כעשרה טון, בחר לשוב לסיבסטיפול, אם אמת בפי השמועה לא נודע עוד כשעה זו. כי בכלל נעלמו עקבות „פֿוטעמקין“ עתה ואין יודעים אי' מקומו, שמועה אחרת אומרת, כי עומד „פוטמקין“ בלב ים ומלעטים את ספינות המסחר העוברות ולוקח מהם צידה ופחמים.

על אניות הרבה מתעוררת המרידה, כן מודיעים כי „אלכסנדר השני“ „מינין“ „פרוט“ ועוד התקוממו אבל נשתקו בחוזקת יד. עוד מדיעים, כי כל שרי הצבא אשר באיסכדרת ים-השחור הגישו כבי בקשה לפטרם מעבודתם. יש לשער מה עזובה האיסכדרה ההיא שמעשים כאלה נגלו לעין היום, פרטי הידיעות אי אפשר עוד לדעת אל נכון יש ממקום המעשה, כי הגובנר מאדעססא שלח אחר עורכי העתונים והזהירם שבל יגלו מכל הנעשה בעיר וכל העובר ע"ז יאָסר עתונו. הגינ. איגנטיעוו בא לאדעססא ובידו כח הרשאה מהצאר לעשות כל מה שיראה בעיניו טוב ונחוץ להשתיק המרידה. –

[שגיאות הדפוס במקור]

Sinop

אנית המערכה הרוסית "סינופ", שהשתתפה במצוד אחר "פוטיומקין". המקור: ויקישיתוף

המרידה בין האניות הרוסיות

אנית השריון „קניאז פוטעמקין“ שמטרת נסיעתה מחוף קונסטנצא לא היתה ברורה מקודם, נכנסה ביום 6 דנא לפעאָדוזיאָ, הוא חוף הדרומי של חצי-האי קרים שעמד מקודם תחת ממשלת הטרטרים ומשנת 1771 שייך החוף פעאָדוזיא לרוסיא. בהשליכה עוגן בפעאָדוזיא העמידו מנהיגי „הפוטעמקין“ לאנשי העיר אותן השאלות ששאלו בקונסטנצא לתת להם פחמים, בשר, חלב, בקר, שומן, טאבאק ועצרי גפרית ועוד. אם לא תתמלאינה השאלות הללו, ידרשו מאת האנשים לעזוב את העיר ומהאניה יחלו לירות על העיר לעשותה תל עולם. מועצות העיר השיבה דרישת „פוטעמקין“ ריקם וצבא הרגלי העומד בפעאדוזיא התקרב להחוף וקבל פני המורדים על האניה ביריות. שני אנשים על האניה הומתו ושבעה נטבעו. אנית הטורפדית המסומנת במספר 267. שנטפלה באָדעססא „לפוטעמקין“ השיבה יריה אחת על העיר. אמנם החצים עפו ממעל לעיר והלאה לא ולא הסבו כל נזק.

המולה גדולה קמה בעיר ויושביה חשו מפלט להם באשר מצאו ויצאו את העיר כל האנשים והנשים והטף, וכל אשר נשמה באפו נס מפני הפחד כי „הפוטעמקין“ יחרב את העיר רגע אחד. סופרו של „הדיילע מאיל“ הודיע מאָדעססא כי הבומברדציא כבר החלה ופעאודוזיא כלה היא כמדורת אש. כמובן הלכה השמועה הזאת מפי עתון לעתון עד שנתמלא חללו של עולם מהבומברדצא הפיאודוזית. אמנם עד מהרה נוכחו כי כל השמועה לא רק שהיא מגוזמת, אלא שמתחלתה שקר היא, כי אף ריח של בומברדציא לא הי'. „הפוטעמקין“ ראה כי שאלתו לא נתן לו אף אחר שאיים בהשתערות על העיר, ויצא מחוף פעאודוזיא וילך לו בלב ים. לפני יציאתו מהחוף שלחו האנשים כרוז לפיאודוזיא לחלקו בעולם. הכרוז נושא עליו שם „מניפסט אל העולם ההשכלי“ ומדבר רמות וגבות על התנשאות נפשם של המתקוממים הלוחמים בעד החרות נגד הביורקרטיא השפלה. „אין אנו יודעים רק את המלות האלה: מות או דרור להעם הרוסי – נאמר בהכרוז – אחרת זרה לנו. אנו רוצים שלום ואושר לרוסיא. הפסקת שפיכת הדם האי-אנושית על שדמות מנזשוריא וקריאת בלי-אחור לכנסי' קונסטיטוצינית על יסוד בחירה כללית. בעד מלואת השאלות האלה, החלטנו בדעה אחת, להלחם על אניתנו עד הנצחון או עד האבדן. נוכחים אנחנו לדעת בטח, כי כל האזרחים החפשים והפועלים של העולם כלו מרכינים ראש בסימפטיא עזה למלחמתנו בעד השלום והחרות. – תחי הקונסטיטוציא הרוסית.!

המבטאים והמלות מצלצלים יפים כשהם לעצמם, אבל בפיהם של המתקוממים שעל ה„פוטעמקין“ היו רק מושאָלים. לא "בדעה אחת" עשו מה שעשו, כי פלטים אחדים שנמלטו מהאניה דרך החוף שהשליכה שם עוגן, ספרו כי רובם של האנשים שעל האניה קצה נפשם בנדידתו התדירה של ה„פוטעמקין“ משך שבוע אחד מחוף לחוף ורצו להשלים, רק אחדים מהמורדים שהם הנהיגו את האניה בתור ועד הריבולוציוני שבתוכו היו גם שני ציביליסטים שהם היו רוח החיה באופני המרידה, רק האחדים האלה הכבידו אכפם על רוב מנין אנשי האניה. גם כי לא המיתו עצמם המתקוממים על השלום והחרות, וחוץ מהמלות „מות או דרור“ ידעו גם מלה שלישית: השלמה, נראה מסוף הדבר, כדבעינן למימר קמן.

ביום 8 בחצות הלילה שב „פוטעמקין“ לחוף קונסטנצא. הידיעה כי האניה נראתה עוד הפעם בקונסטצא, משכה אליה את כל יושבי העיר שהיו בהולים על נפשם, אף שידעו שלא שב „פוטעמקין“ אדעתא דהכי לעשות בומברדציא כמו שאיים בפעם הראשונה. שמונה מלחים מפוטעמקין באו בספינה קטנה למפקד הנמל ויביע לו דעתם, כי רוצים להסגיר עצמם בידי רומניא באו, ויחל המו"מ בדבר האופנים. שרי החוף הבטיחו להם, מה שאמרו להם עוד בפעם הראשונה, כי אם יסגירו עצמם בידי רומניא לא תאונה להם כל רע. כי רומניא אינה מסגרת לרוסיא חוטאים פוליטיים ויוכלו לשהות בארץ כאשר ייטב להם. מריש לא האמינו המתקוממים בהבטחה זו, ולבם היה נוקף, כי הבטחת שוא היא ורומניא מוציאה לרוסיא אף בעד חטא פוליטי. אבל אחר שהוסיפו שר החוף להבטיחם ע"י כי לא יסגרום כי בכלל לא נעשה חוזה כזה בין רוסיא ורומניא, החלו המתקוממים להאמין בבטחון חייהם בארץ רומניא. המתקוממים העמידו עוד שני תנאים: שהאניה תשאר בחוף רומניא ולא תסגירה לרוסיא ושהמתקוממים יקחו אתם את האוצר של האניה. לשני התנאים האלו לא הסכימו שרי החוף כי המלך קארל צוה להשיב את האניה ואת הכסף הנמצא בה לרוסיא. שמונת המלחים שנשאו ונתנו ע"ד אופני ההשלמה שבו לחבריהם שעל „פוטמקין“ והודיעום מכל המדובר ביניהם ובין שרי החוף. אז החל וכוח בין האנשים, קצתם אמרו מי יתן מותנו פה במים בעד החרות, וקצתם אמרו אחרי שאי אפשר לגמור את דבר המרידה ואין תקוה שיוכל „פוטמקין“ לבצע זממו אשר החל, אז טוב לחוש מפלט לחייהם בארצות נכריות. אחרי דעות שונות שהיו ביניהם החלטו להסגיר עצמם בחוף קונסטנצא. האניה התקרבה לחוף בשעה 12 בצהרים, שרי החוף קבלו את האניה תחת השגחתם והרימו עליה נס של דגל רומניא. קשה היה דבר זה בעיני אנשי האניה שרצו למחות נגד זה, כי דגל רוסיא חביב להם, אבל שרי החוף הוכיחום לדעת כי זהו אחד מנמוסי העמים האינטרנצינליים. האנשים ירדו מעל האניה וכל העם שנאסף מסביב להנמל קבל אותם בתרועת ששון ובקריאת הידד. התופים וחלילים רקדו וחגגו המתקוממים ושמחתם ערבה להם.

המתקוממים קבלו רשות ללכת כטוב בעיניהם, קצתם כבר נסעו למקומות שונים ברומניא וקצתם יצאו לכפרים להיות בקוצרים ולהשתכר לצורך חיי שעה. חמשים אנשים התיצבו לפני ציר רוסיא ויאמרו כי הם נשארו אמונים להצאר ורוצים לשוב לאדעססא.חושבים כי ה"אמונים האלו ישולחו לאחד מחופי רוסיא ונשפטו שם משפט מות.

ביום 9 נראו בקונסטנצא שלש טורפדות רוסיות. אחריהם באו אנית השריון „טשעסמא“ והסובב „סיניפע“. הקונטריאדמירל פיסאריעווסק והמפקד בערגער בקרו את שרי החוף והודיעום, כי יצאו לבקש את „פוטעמקין“ ובבואם הנה ראו כי פוטמקין שוהה בחוף קונסטנצא, ע"כ דורשים הם בשם ממשלת רוסיא מאת ממשלת רומניא להשיב להם את האניה ואת כל חילה ואנשיה, האניה הושבה להם אבל לא הנפשות. כומר רוסיא טהר את ה„פוטמקין“ מטמאת המרידה וכל השרים והאנשים שבאו עם האנויות הרוסיות הנזכרות נשבעו שבועת אומן להצאַר. אח"כ יצאה אנית השריון „פוטמקין“ יחד את יתר אניות הרוסיות ללכת סיבסטיפולה.

[שגיאות הדפוס במקור]


"מחזיקי הדת", שנה עשרים ושבע, מס' 40, 7 ביולי 1905, עמ' 4-5; מס' 41, 14 ביולי 1905, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s