הטורפידין – 1904

הצפירה טורפידין 1904

הטורפידין. המקור: עיתון "הצפירה", 18 בפברואר 1904

המלחמה פרצה והעם עושה אזניו כאפרכסת ובולע בתיאבון גדול כל שמועה הבאה מירכתי המזרח, מקום שם שני אויבים נוראים עומדים זה מול זה.

ואם נוראה המלחמה ביבשה, מלחמת הים נוראה עוד הרבה יותר בתוצאותיה. שם נצבו כנגד הלוחם שני אויבים: מעבר האחד הים, התהום האיום של האוקינוס, ומעבר השני כל מיני מלאכי חבלה ומשרתי מות ואבדון, בתמונת מכונות ופחים ומוקשים איומים רב יתר מלהט חרב וכדורי עופרת לוהטים ורמוני התותח, הלא המה הפחים אשר מתחת למים והטורפידין, אשר המציאה מזמת האדם לחבל חבל נמרץ.

הטורפידין והפחים (מינען) הם בעלי תבניות שונות, הנעשים בתחבולות שונות ולמטרות שונות.

הפחים או הטורפידין האיליקטרו-מיכאניים נועדו לקרוע או למצער להטיל מום ולהשחית את אניות האויב בקרבן אל החוף; כי הם קבועים לא הרחק מן היבשה, בעמק חצי משקע האניה במים, ר"ל אמות אחדות מתחת למים.

הטורפידין האלה, המחוברים אל היבשה במקום אחד או במקומות אחדים ששם יושבים וצופים ומתבוננים אל מהלך אניות האיוב, נעשו בתבנית קופסאות ממולאות דינאמיט, צמר-גפן מפוצץ או חמרי-מפץ אחרים. בחלק העליון של הקופסא נמצא כלי זכוכית ממולא נוזל. והיה כאשר תקרב אנית האויב אל החוף ותפגע בכלי הזכוכית ותשברהו במגעה, אז יחולל הנוזל הנמצא שם זרם איליקטרי על הנקודה הגאלוואנית מצינק ופחם הנמצאים בחלק התחתון של הקופסא, והפח יתפוצץ ויקרע את האניה.

ואולם הטורפידין העיקריים, לפי מובן המלה עתה, משמשים להשחית את אניות האויב ממרחק רב. את הטורפידין שמשתמשים בהם עתה המציאו בשנת 1867 שני האנשים: לופיס ואוּאייטהעד. זה מין כלי-משחית ארוך כדי 5-4 מיטר, ותבניתו כתבנית סיגארא או – יותר נכון – כתבנית דג, וקוטבו מחזיק כדי 40 צנטימטר.

טורפידו כזאת, אשר בקצֶהָ החד יש לה קורטוב ממולא אבק-שרפה (פיסטאָן), מכילה בקרבה בחלק הקדמוני או בראשה: אוסף חומר-מתפוצץ, מוּכני המחזיק את הטורפדו בגובה אחד במים, גם אסף אויר עב ע"י לחיצת 100 אַטמוספֿירות (כלומר לחץ גדול פי מאה מלחץ האויר על פני האדמה), וגם מניע – מאָטאָר – הבא לידי תנועה ע"י כח האויר העב, והוא מניע את הגלילים המשורבבים הנמצאים בקצה האחרון של הטורפידו. כלי-משחית אלה נזרקים אם מכלי-תותח מיוחדים לזה הנמצאים באניות, או מסירות קטנות מיוחדות, המכונות בשם: „סירות טורדיפידין“ או „צנות פחים“.

הטורפידין המצאת לופיס ואוּאייטהעד נתקנו והשתכללו עוד יותר בשנת 1894 ע"י בואָנאַ-קאָרסי והאָוועלל. בעתים האחרונות עוד מוסיפים לשכללם ככל האפשר, לשנותם ולעשותם עוד יתר נוראי עלילה ומשחיתיים.

הטורפידו הנזרקת מן האניה או הסירה, והיא עשויה בראנז פֿוספֿורי, צוללת במים, ובלי החליף את נטיתה היא עפה במהירות 30 מיל ועוד יותר לשעה, ובהלמה באנית האויב תתפוצץ ותעשה בה פרץ וע"י זה לא תסכון עוד האניה למלחמה.

ועל כן מחזיקים בתחבלות שונות להגן על האניות מפני המשחית הנורא: בונים את האניות תאים תאים מיוחדים, ושורה שלמה של תאים כאלה היא צלע או קיר האניה. בהשחת השורה הראשונה החיצונית של התאים, עוד אין הסכנה גדולה כל כך, כי עוד תוכל האניה להחזיק מעמד על המים ולא תרד מצולה.

מלבד זאת עושים מסביב לדופני האניות רשת של עשת-ברזל, כעין כברה, התלויה על ווים או עמודים חזקים, והיא מגינה על האניה מפני פרץ גדול ע"י הטורפידו.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 31, 18 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s