מלחמת הים – 1916

Sinking_of_the_Lusitania_London_Illus_News

טביעת "לוסיטניה". המקור: ויקישיתוף

י.פ.

מלחמת הים.

מאמריו של מר י. ע–ן ב„החרות“ נתקבלו מצד סופרים וקוראים בתשומת לב הראויה. אין אנו כ"כ עשירים בשפעת כחות ספרותיים ועתונאיים, כדי שלא נקדם בשמחה כל „פנים חדשות“ הנראות במחנה. ונעים לנו ביחוד לראות סופר מתחיל, שנתחנך בתוך הארץ ועבר דרך בתי-הספר שלנו ושביחד עם זה הוא מראה כבר בראשית עבודתו דעה מיושבת, נצוצי כשרון ויחס רציני. הרי זוכרים אנו עוד את הכרכורים והנפתולים, את דליקת-המוח ואחיזת עינים, את התוהו ובוהו, את ההתנפחות של מאמרי בן-אב"י, אותם ה„מטעמים“, אשר חנכו להם, לדאבוננו, קהל קוראים הראוי להם. ולנו הרי נבאו כי עתידה א"י לגדל אך ורק כשרונות „נפלאים“ כאלה! –

ואולם דוקא מפני זה רוצה אני לדבר על ענין שדן עליו במאמרו „על הפרק“ בגליון ק"ע. תעודת מאמרי מלחמה בעברית הרי היא בעיקרה לברר לקורא, שאינו מצוי אצל העתונות שבחו"ל את מהלך המאורעות והשתלשלותם. ודוקא מטעם זה חשובה הבהירות והדייקנות.

באותו מאמר דן הסופר על הסכסוך שבין ארצות-הברית וגרמניה בדבר הצוללות והוא אומר: „בראשונה הבטיחה אמנם גרמניה לאמריקה, שצוללותיה תחקורנה ותדרושנה את אניות המסחר, אם הן נושאות עליהן סחורות אסורות, אם לאו; אך עד מהרה נוכחה, כי הבטחה זו היא בלתי-אפשרית, מפני שאניות המסחר האויבות מזוינות בתותחים ובעת שהצוללת נגשת לחקירה ודרישה היא מסכנת את עצמה“. מבלי לדון על כל פרטי הדברים רוצה אני לסקור את השתלשלות הסכסוך שבין ארצות הברית וארצות המרכז, כפי שהעליתי מתוך קריאה בנדון זה.

המשפט המקובל בין העמים מכיר רק שני מיני ספינות: ספינות מלחמה וספינות מסחר. ואולם סמוך להתפרצות המלחמה הודיע צ'רצ'יל – מי שהיה אז שר הצי באנגליה – כי הוא מזיין מספר של ספינות-מסחר לשם הגנה וגם קרא בשם את הספינות האלה. עי"ז יצרה אנגליה טפוס שלישי של ספינות, היינו: ספינת מסחר מזוינת לשם הגנה עצמית. יתר העמים לא הסכימו אז לחדוש זה.

ההבדל המשפטי בין ספינת מלחמה ובין ספינת מסחר ברור הוא. מצד המשפט מותר לאויב לירות בספינת מלחמה בשעת מלחמה בלי אזהרה. ספינת מלחמה דינה כדין מבצר. ואולם ספינת מסחר דורשת אזהרה. אם מצוים עליה לעמוד ומזהירים אותה והיא אינה נשמעת ומנסה לברוח ולהחמק, אז מותר לירות גם בה. אבל לפני האזהרה אסור לירות בה.

גם יחס הממשלות העומדות מן הצד שונה הוא לספינת מלחמה מאשר לספינת מסחר. כאשר ספינת מלחמה מגיעה לחוף נאוטרלי אסור לה לשהות יותר מכ"ד שעות; ולא – עליה לפרק את נשקה מעליה ולהשאר בחוף עד תוך המלחמה. ואולם ספינת מסחר רשאית לצאת ולבוא.

אבל מה דינה של ספינת מסחר מזוינת? זהו „סלע המחלוקת“ בין ההסכמה והמרכז וכתוצאה מזה גם בין ארצות הברית והמרכז.

אנגליה טוענת: ספינת מסחר מזוינת דינה כמו סתם ספינת מסחר, שהרי היא אינה באה להלחם אלא להגן על עצמה. וגרמניה טוענת: גם מי שמגין על עצמו בכח נקרא לוחם. לספינת מסחר אין זכות להתנגד בכח. ואם היא מתנגדת דינה כדין ספינת מלחמה.

בתחלת המלחמה פנתה אנגליה באפן ישיר אל ממשלת אמריקה והודיעה לה באפן רשמי, שספינות המסחר המזוינות תגיננה על עצמן ולעולם לא תירנה טרם אשר יירו בהן. זאת אומרת: הן לא תהיינה לעולם המתחילות במלחמה. על יסוד זה דרשה אנגליה, שאמריקה תתיחס אל ספינות המסחר המזוינות כמו אל סתם ספינות מסחר.

אמריקה לא הסכימה בפרינציפ לשיטת אנגליה, אבל מכיון שספינות אלו אינן ספינות מלחמה טהורות דנתה אותן בדיעבד כספינות מסחר ולא אסרה עליהן לשהות יותר מכ"ד שעות, פריקת הנשק וכו'.

אחר מקרה „לוזיטניה“ דרשה אמריקה הבטחה, כי הצוללות לא תלחמנה בספינות-נוסעים של ההסכמה לפני הנתן אזהרה ישרה (לפני טביעת „לוזיטניה“ הזהירו, כידוע, הגרמנים בעתוני אמריקה), וגרמניה נתנה הבטחה זו.

בינתים קרה מקרה חדש. על ספינה אנגלית שנפלה לידי הגרמנים, נמצאו פקודות סודיות מרעישות. בראש הפקודה נאמר, כי כל זה הוא רק בעד הקפיטן וכי עליו לדאוג שבשום אפן לא תפול הפקודה בידי האויב. אחר כך נאמר כי על ספינות המסחר המזוינות לירות בצוללות תיכף בהגלותן, עוד טרם אשר אלו יעשו איזה מעשה איבה. אח"כ נאמר, כי על המלחים של צי המלחמה הנמצאים בספינות המסחר המזוינות ללבוש בגדים אחרים כשמגיעים לחופים נאוטרלים וכן צריך לכסות את התותחים (ביחוד בחופי ספרד) וכו'.

על הפקודות האלה חתומה האמיריה האנגלית. מצד אנגליה לא הוכחש הדבר הזה.

על יסוד התעודה הזאת באו ארצות המרכז לידי כלל זה: „ספינות מסחר מזוינות דינן כדין ספינות מלחמה“. ודבר זה הודיעו לארצות נאוטרליות בהוספה, שעליהן להזהיר את נתיניהן, שלא ימסרו נפשות אדם ונכסים בידי ספינות כאלו, מפני שיטביעו אותן בלי אזהרה מוקדמת. בנוגע לההבטחה שניתנה מקום לאמריקה הדגישה גרמניה, שהיא נכונה גם עתה לקיים הבטחה זו כפי שניתנה: זאת אומרת לספינות של שלום, אבל ספינות מזוינות, שאינן מסתפקות בהגנה אלא הן גם מתחילות במלחמה, דינן כדין ספינות מלחמה.

וזיר גרמני אמר לעתונאי אמריקני: „אנו הבאנו הוכחה, כי האמיריה האנגלית נתנה פקודות מדויקות עד מאד, כי ספינות המסחר המזוינות צריכות לתקוף את הצוללות ובשביל כך אנו מחליטים בצדק, כי זיון ספינות אלו לשם הגנה כביכול אינו אלא כסות עינים ובאמת הן ספינות מלחמה וכך נתנהג עמהן“.

איך מתיחסת עכשיו אמריקה לשאלה זו? בסינט היו שני זרמים. זרם אחד הודה בצדקת נקודת-המבט של המרכז ודרש מאת הממשלה, להזהיר את האמריקנים, שלא לנסוע בספינות אלו. זרם שני תומך בשיטת וילסון. לפי שעה לא נתקבלה שום הצעה והחליטו לעבור אל סדר היום, מבלי לקבל החלטה מסוימת וברורה.

הסינט תמך אפוא במדה ידועה בדרכו של וילסון, שהוא דורש אמנם מצד ההסכמה להסיר את הזיון מספינות המסחר, אבל מצד שני אין הוא חושב אותן לספינות מלחמה; ובמקרה של טביעת אמריקנים על ספינות כאלה ע"י צוללות המרכז, הוא עושה את ממשלות המרכז אחראיות בעד הדבר הזה.

יותר מדי קשורה עכשיו אמריקה עם ההסכמה בנוגע לתעשיה וכספים, כדי שתוכל עכשיו להתנגד לה ולדרוש בחזקה להסיר את הזיון מסתם ספינות.

אשר על כן עומד העולם ומצפה בחרדה להתפתחות הקרובה של „סלע המחלוקת“ הזה.

את השקפת החוגים הגרמניים על האפשרויות המדיניות התלויות בסכסוך אמתי בין אמריקה והמרכז – אמסור בפעם אחרת. לפי שעה די להגיד, כי בחוגי הצי הגרמני שורר הבטחון הפנימי, כי החוגים האלה סבורים, שבשעה שהצוללות הגרמניות לא תהיינה אסורות בנחושתיים של אזהרות והתחשבות עם אמריקה תוכלנה לעמוד בפני כל הציים שבעולם.


"החרות", שנה שמינית, מס' 179, 14 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s