קורות היוצאים לבראזיליא – 1891

קורות היוצאים לבראזיליא.

אחד מיושבי העיר לאדז קבל זה לא כביר מכתב מבנו אשר יצא עם משפחתו לבראזיליא. המכתב נדפס במכה"ע „דזענניק לודזקי“ ונעתק גם במכה"ע בעירנו, ואלה דבריו:

„בללומענוי יום 5 לירח נאוועמבר שנת 1890.

"הורי הטובים! אחרי עמל ויגיעה בלי הפוגות מצאתי לי שעה פנויה לערוך מכתבי זה להודיעכם את ההרפתקאות הקשות אשר עברו עלינו בדרך מסענו הארוך אשר נסענו לארץ בראזיליא.

כאשר באנו לברעמען בעמל וטרח רב ויגיעת בשרים במסענו במסלות הברזל ובעגלות מצאנו שם את מיודענו ה' ג. ונשב אתו ימים אחדים. אח"כ נודע לנו, כי האניה הנועדה להוביל אותנו לבראזיליא תפליג בים ביום 25 סעפטעמבר, ונכין לנו צדה לדרך ובעצם היום ההוא בשעה 5 בערב נעתקנו מעל החוף.

האניה אשר ירדנו בה נקראה בשם „וועזיר“ ורב החובלים עליה הוא האדון ווינטער. האניה העמסה אדם רב יותר מאשר תוכל שאת לפי מדת גדלה. אחרי הספירה נוכחנו לדעת, כי במחלקה השלישית בלבד נוסעים אלף ושבע מאות איש. כאשר באה האניה על פני הים הרחק מן החוף נפוצה השמועה בקרב הנוסעים, כי האניה לא תעצר כח לשאת את כל המשא הכבד הזה ועתידה היא להטבע במצולות ים. המבוכה גדלה מאד ולא הועילו שבעי שבועות המלחים להשקיט את סערת לב הנוסעים ולהרגיע את רוחם הנפעם והנרגש מרוב פחד. הנוסעים חרדו ויפחדו לרגעים פן יבוא האסון הנשקף לעיניהם, וגם אמנם פחד היה פחד, כי האניה היתה ישנה ומלאה בדקים מתוקנים וחורים מסותמים בטלאי על גבי טלאי אף כי מחוץ היה מראה יפה. גם הסוכנים של הסוחרים הנוסעים תמיד באניות לרגלי עסקיהם, אשר באו אל לשכתנו מן הלשכה למחלקה הראשונה, התפלאו הפלא ופלא על זדון לב רב האניה אשר העמיס עליה משא כבד כזה וגם המה חרדו ופלצות אחזתם למראה עבים על פני השמים. רק קול הששון ועליצות הנפש אשר הגיע לאזנינו מפי מלחי האניה ומשרתיה הרגיע את המית לבננו מדי פעם בפעם ויסר מאתנו את הספק הנורא. אחרי עבור שני ימים סר הפחד מלבנו ומה גם כי הצרה האחרונה השכיחה את הראשונה: כי תקפתנו מחלת הים בעצם תקפה. הלחץ והדחק בלשכת מושבנו היה גדול מאד, וע"כ כאשר פרצה בנו מחלת הים מלאה כל רצפת הלשכה קיא מבלי מקום, והחולים אשר מבלי יכלתם לעמוד על רגליהם נפלו ארצה התבוססו בסחי ומאוס ולא ידעו ולא הרגישו עד שוב רוחם אליהם. ריח הצחנה אשר עלה באף היושבים בלשכה היה כבד מנשוא וימר לנו עד מאד. אכן כל ההרפתקאות האלה כאין ואפס הם לעומת יסורי השעבוד אשר סבלנו מאת הממונים על האניה אשר רדו בנו כמו בעבדים ובשפחות. רב החובל הוא איש אכזר וכמוהו כל מלאכיו עושי רצונו אכזרים כיענים במדבר ויתנהגו עמנו במדת אכזריותם הקשה. על כל עון קל שנמצא באיש הנוסע במחלקה השלישית ענשו שבעתים במכות חדרי בטן בלי חמלה.

עטי לא יעצר כח להעלות עלי גליון את חזיוני התוגה אשר עיני ראו ולא זר במסעי זה באניה. אכן רק זאת אוכל להגיד בכלל, כי אך מקום התופת וגיהנם נחשבה האניה הזאת בעיני עם מלאכי החבלה ועם הרשעים הנדונים בדין קשה. אחרי סור מעלינו מחלת הים אבד מאתנו החשק לטעם אוכל ורק אחרי עבור ימים אחדים שבה קיבתנו אל מצב בריאותה וחכנו טעם אוכל. אנכי חליתי את מחלת הים עשרה ימים ואשתי ובתי חלו רק יומים. האוכל אשר נתן לנו לא מתק לחכנו, כי נפשנו אִותה מאכל חמוץ והאוכל אשר נתן לנו היה מתוק יותר מדי או שהיה מר ומלא מלח. רק במחיר כסף רב יכולנו לקנות מידי שר המבשלות קורטוב של חומץ אשר גנב מבית המבשלות ויתן בכסף מבלי דעת אדוניו רב המלחים, אשר אסר מכירת חומץ לנוסעים. בבוקר בבוקר נתנו לנו משקה קאפֿע בלי חלב. אכן ריח המשקה הזה לא היה נעים לנו, וע"כ רבים הם מן הנוסעים אשר משכו ידם מאכול ארוחת הבוקר. לאשרנו לקח אתו מיודעי ג. מעט פרחי טהע ונכין לנו משתה חמין בבוקר בבוקר ונאכל יחדו ארוחתנו. אכן גם זה בא לידינו ביגיעה רבה, כי לא על נקלה הצליח בידינו לגשת אל פי הצנור של מים חמים, אשר סבוהו כדבורים אנשים למאות ואיש את רעהו הדף בצד ובכת, והריבות והמדנים עלו למעלה ראש עד שבא רב החובלים עם מלחים אחדים ויהס את המריבים ויפיצם מעל יד הצנור בחמה שפוכה ובזרוע נטויה. ביתר שאת התרוצצו על יד הצנור האכרים אשר התאמצו איש איש לקחת לו מעט מים בקערה לפתות בהם פתים של לחם יבש לאכלה, כי כן יאכלו גם בביתם בארוחת הבקר השניה. בשעה 12 בצהרים נתנו לנו ארוחת הצהרים. וגם המזונות האלה היו קשים לנו כקריעת ים סוף, וכל החפץ לזכות בארוחה ראויה לאכילה היה נטל עליו להלחם מלחמת זרוע תנופה בחבריו ולהדוף בצד ובכתף להקדים אותם לבל ישאר באחרונה והיה חלקו לארוחתו רק מי רחצה אשר ישפשפו בהם את הדוד והקלחת.            (סוף יבוא)

(סוף מגליון 9)

אחרי עבור תשעה ימים למסענו באה האניה אל החוף על ידי האי „פאל פאלמא“ ותעמוד שם יום תמים. שם תקנו בדק האניה ויקחו מים מתוקים ואבני פחם וגם צדה לדרך. למראה היבשה התאוו הרבה נוסעים תאוה להציג כף רגלים לרגעים אחדים על האדמה ואולם רב החובלים לא נתנם לעלות מן האניה. רבים מהם היו נכונים להשאר על האי ויתאמצו להתגנב ולהמלט מן האניה, ואולם רב החובלים העמיד שומרים בצדי האניה לבלתי תת לאיש לעלות. יושבי האי נגשו אל האניה בסירות דוגה ויביאו אתם פרי עץ למכור ואנחנו היינו נכונים לקנותם בכל חפץ לבב, ואולם רב החובלים נתן פקודה נמרצה להרחיק את הסירות מעל האניה ולא פנה אל תלונה הנוסעים ואל בכי הילדים אשר עלה מכל עברים. האניה נעתקה מעל החוף ותחל לשוט הלאה. רוח תוגה ועצבון לבש את כל הנוסעים והגעגועים לארץ מולדת השכיחה מהם את פחד האסון.

אז הודיע רב החובלים את הנוסעים, כי בעוד מעט תעשה בהם הרכבת אבעבועות. כל הנוסעים קבלו את הידיעה הזאת בחפץ לבב, כי יראו מאד ממחלת אבעבועות. לבד מחולי מחלת הים חלו באניתנו הרבה אנשים מחלות אחרות קשות מאד וביחוד גברה מחלת הילדים. ידי רופא האניה היו מלאות עבודה כל היום ולא הספיק לבקר את כל החולים. שבעה ילדים מתו באניה וגויתם השלכה בלילה הימה מאחורי האניה לבל יראו הנוסעים. בעת בוא האניה אל חוף בראזיליא עוד נמצאו באניה ששה חולים. ביום הששה עשר למסענו הגיעה אניתנו אל הקו המשוה. לאשרנו היו השמים מכוסים עבים וע"כ לא הגיע החום רק עד 38° במעלות צעלזיוס. ביום הכ"ב למסענו כאשר האיר השחר באה שמחה בלבות כל הנוסעים למראה חוף אדמת בראזיליא מחוז חפצנו. העיר ריא-זשעניירא נשקפה לנו בהדרה ועמקים וגבעות מכוסים ירק דשא מסביב נתנו ריח ניחוח מרחוק לאפינו ונתאוה תאוה גדולה למהר ולהחיש עליתנו מן האניה. ואולם למגנת לבננו נצטוינו לשבת באניה עוד יום תמים ואך ממחרת גשת אניתנו אל החוף נתנה לנו רשות לעלות היבשה, ואולם עד מהרה נוכחנו לדעת, כי אך מדחי אל דחי באנו הפעם הזאת. אחרי עלותנו היבשה נצטוינו ללכת הלאה ונבוא במעברות אל אי אחד ששם הגידו לנו כי המקום הזה נועד להבאים מארצות רחוקות לארץ בראזיליא. שם נתנו לנו מקום ללון בגרנות ריקים ואנשי צבא כתרו אותנו מסביב ויתנהגו אתנו באכזריות וגם מכות ומהלומות לא חשכו מאתנו, ונהיה בעינינו כשבויי חרב, וגם לא יכולנו לקרא חמס, כי איש לא הכיר את לשוננו. אחרי שנכנסו כלנו אל הגרנות בא אלינו איש פקיד וישאל אותנו בשפת אשכנז את שמותינו, את מספר שנות חיינו, מאין בא כל אחד מאתנו ואנה הוא חפץ ללכת. על השאלה האחרונה לא ידע איש לענות כראוי, כי אין אתנו יודע עד מה את טיב המקומות בארץ החדשה הזאת, אשר ע"כ ענה ע"פ רוב כל אחד מענה אשר שמע מפי רעהו שקדמו. אחרי שנפקדנו כלנו בשמות נודע לנו כי מספר הבאים באניתנו לבראזיליא עולה לארבעת אלפי איש, פולנים, איטלקים, אשכנזים, צרפתים, שוועדים, ספרדים ובעלגים. אח"כ הודיעו אותנו, כי נטל עלינו לשבת על האי הזה ולחכות עד בוא פקודה מריא-זשעניירא לשלוח אותנו אל מחוז חפצנו. אנכי ומכירי ג. בחרנו לנו במחוז סאנטא קאטארינא אשר שמענו על אדותיו כי האקלים טוב וממוצע והאדמה פוריה.


"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 9, 22 בינואר 1891, עמ' 2; מס' 10, 23 בינואר 1891, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s