חודש: יולי 2017

האסקדרא הבאלטית – 13 באוקטובר 1904

Buynyy-class-1904-Kronstadt

פלוגת הטורפידיות של האסקדרא הבאלטית לפני צאתה למזרח הרחוק, 1904. המקור: ויקישיתוף

המלחמה.

האסקדרא הבאלטית (א)

במכתבי-העתים בחו"ל (מאטען, טיימס לוק.-אנצ. ועוד) באה רשימה פרטית לאניות הצי הבאלטי, שנועדו להשלח אל מרחקי המזרח, תחת פקודת האדמירל רוזדיסטבינסקי. אמנם הרשימה הזאת כבר התפרסמה עוד מקודם, בפקודת שר הצי וחפי הים הבאלטי, ואולם הדברים לא באו בדפוס. עתה החלו מכ"ע רוסים שונים (רוס. ליסטוק, נאוו. דניא, ועוד) להקדיש גם הם מאמרים לאסקדרא הזאת, ולדבר על חין ערכה וחוסן עזוזה.

באסקדרא הבאלטית נמנות, לפי רשימת „מאטען“, 7 אניות-שריון („קיסר אלכסנדר III“, „באָראָדינאָ“, „אָרעל“, „נסיך סובאָרין“, אָסלואַביאַ“, „נאַוואַרין“, „סיסוי הגדול“), שתי אניות-מרוץ לבושות שריון („אדמירל נאחימוב“, „דמיטרי הדוני“), 5 אניות-מרוץ שמכסהן מצופה שריון (אָלעג“, „אוראָרע“, „סוויעטלאַנא“, „זשעמטצוג“, איזומרוד“) אנית-המשוט של נציב המזרח הרחוק „אַלמאַז“, 7 אניות תורפידין (בעזאופראָטשני, בלעסטיאשצי, באָדרי, בראַווי, בוּיני, ביסטרי, ביעדאָווי), 4 רצות עוזרות (דון, קובאַן, טערעק, אוראל), 7 אניות-הובלה (קאמטשאטקא, קיטאַי, קאָריאה, קניאַז גורטאקוב, אַרגוּן, אַנאַדיר, אירטיש) בית-חולים שט על המים („רוס“ – לפנים אנית-הקטור „אָרעל“ של הצי המתנדב), אניות-הקטור של הצי המתנדב (לכל הפחות 2: „פטרבורג“ ו„סמולענסק“) – בסך הכל לא פחות מן 36 אניות, שכולן יחד מכילות 280,000 טון, זאת אומרת: יותר מאשר יכיל כל הצי האדיר היאפאני.

צי רב-המספר כזה עוד לא יצא מעולם לדרך רחוקה, אשר נפלה עתה חבל לאדמירל רוזדיסטבינסקי. פחם לבד יִדָרש לצי הזה בדרכו כדי 6 מיליון פוד.

ממספר האניות הנמנות בצי זה תסכונה למלחמה 25; הנותרות, במספר 11, הן רק אניות סיוע ועזר, הנחוצות לצי בעת לכתו בדרך, אבל לא תצלחנה לקחת חלק במלחמה. ואף גם ספק הוא, אם ארבע הרצות העוזרות, שנעשו מאניות קטור פשוטות אשר קנו באשכנז, תביאנה תועלת במלחמת ים. בהיות גוף האניות והמכונות בלי כל מגן ושריון, תוכלנה להפצע על נקלה, ותותחיהן המעטים הנם גלוים בלי כל מחסה. ועוד גם זאת, כי מספר אניות-ההובלה כה מעט, עד כי קרוב לשער, כי בבוא הצי אל האוקינוס השקט תשמשנה הרצות העוזרות האלה להוביל בהן פחם.

הנה כן תהיינה לאדמ. רוזדיסטבינסקי 21 אניות מלחמה, בהן 7 שריוניות, 7 רצות, 7 טורפידיות. „בנוגע לאלה האחרונות – אומר מכ"ע „רוס. וויעד.“ – אין להגיד בבטחה, התלוינה את האסקדרא עד וולאדיבוסטוק. המלחמה הנוכחת הראתה ברור, כי אין מועיל בטורפידיות במלחמה עם אניות ענקיות ואדירות. זאת ראינו גם במלחמה ביום 28 יולי ליד ויי-הא-ויי, כי אז התנפל מחנה גדול של טורפידיות קטנות יאפאניות על אניותינו, ומלחינו הכו אותן כלן אחור, אף כי אניותינו היו נחבלות הרבה, הלכו מפוזרות ולאַטות (כגון „צעסארעוויטש“ – רק ארבעה קשרים לשעה), והתנפלות האויב היתה בלילה, ומצב רוח מלחינו, אחרי אבוד האדמירל וויטהעפט, ודאי היה מדוכא מאד.

„נפלא הדבר, כי האדמירל מאטוסוויטש, שהיה בעצמו ראש פלוגת הטורפידיות בפורט-ארטור, הודה עתה שאין תועלת בהתנפלות אניות הטורפידין. ובין כה והאניות האלה הן זעירות הכשרון לעבור ארחות ימים רחוקים; מכונותיהן ענוגות ורפות, וקלקולן לעתים קרובות יפריע הרבה בפני מהלך האסקדרא. אמנם כי יתכן לרתק אותן בשרשראות אל אניות אחרות גדולות ולמשכן, אולם אם שבע אניות-ההובלה תמשכנה את הטורפידיות, אז לא תהיינה עוד מושכות לאניות אחרות. ומשיכת השריונות והרצות היא אולי התחבולה הכי טובה להעביר בעת מלחמה אסקדרא גדולה דרך 12,000 מיל עד מקום תעודתה. וגם משיכת הטורפידיות בשרשראות ע"י אניות אחרות איננו עוד מבטח איתן כי תעבורנה ה„עלות“ האלה בשלום בעת סער מתגורר, כאשר הוכיח אבדן הטורפידיא מס' 221 שנמשכה בשלשלאות ע"י אנית-הקטור הגדולה מאד „סאראטוב“ (המקרה הזה קרה בעת שוב הבית אסקדרת האדמירל ווירעניוס במימי ים התיכון ליד אי כרתים). הכדאי איפא, בשביל התועלת המסופקת של הגדלת כח האסקדרא בשבע טורפידיות, לאַחר את מועד בואה?“.

„את יתר 14 אניות-המלחמה הגדולות נוכל לחלק לשתי מחלקות בנוגע למטרה הנכונה להן. במחלקה הראשונה נכללות האניות שבנינן חדש אם מעט ואם הרבה (אך לא יותר מן 6–8 שנים), והן ממלאות כל דרישות העת החדשה. כאלה הן חמש הרצות הלובשות שריון: „אלכסנדר III“, „באָראָדינאָ“, „אָרעל“, „סובאָראָוו“ „אָסליאַביאַ“ וכל הרצות שמכסהן מצופה שריון. במחלקה השניה, אניות עתיקות, יש לחשוב את השריוניות: „נאווארין“ ו„סיסוי הגדול“ ואת הרצות הלבושות שריון „אדמירל נאחימוב“ ו„דמיטר הדוני“.

ארבע השריונות של המחלקה הראשונה נבנו כלן ברוסיא ע"פ תכנית אחת (בתבנית „צעסארעוויסטש“ שנבנתה בצרפת) והורדו הימה בשנת 1901 („אלכסנדר III“ ו„באראדינא“) ובשת 1902 (אָרעל“ ו„סובאראוו“) ולשוט בדרך הוכנו רק בקיץ העבר, ולבנין כל אחד הענקים האלה נדרש זמן שש שנים. השריונות האלה הן היותר גדולות והיותר חזקות בצי הרוסי, אם לא נביא בחשבון את האניות הנבנות עתה, ועל פי מדת המים שהן מכילות (13,516 טון), מהירות לכן (בבחינות הלכו ½17–18 קשר לשעה), כלי זיינן (4 תותח שקוטבם י"ב אצבע) ושריונן העב אינן נופלות מבחירי השריוניות היאפאניות, מלבד אולי „מיקאַזאַ“. אם יתאחד האדמ' רוזדיסטבינסקי אם האסקדרא הפורט-ארטורית והולאדיבוסטוקית, ארבע השריוניות האלה לבדן דַיָן לבטל את היתרון אשר לצי יאפאן עתה.

יחד עם 4 השריונות האלה היה היו לאדמירל סקרידלוב: 9 אניות-שריון עם 3 רצות, לעומת 5 אניות שריון עם 8 רצות אשר לאדמירל טוגו. ואלו יצליח האדמ' ווירען להבקיע לו דרך לוולאדיבוסטוק ולתקן עד תכלית את אניותיו, כי אז באביב הבא היתה לאל יד האדמ' סקרידלוב לתגר מלחמה עם צי יאפאן.

Almaz_01

 "אלמאז", אנית המשוט של נציב המזרח הרחוק. המקור: ויקישיתוף

האסקדרא הבאלטית (ב)

מלבד ארבע אניות השריון בדמותה כצלמה של „באָראָדינאָ“ יש לאדמירל רוזדיסטבינסקי עוד אנית-שריון גדולה אחת, „אָסליאַביאַ“, שהורדה המימה בשנת 1898. ואף כי האניה הזאת רפה הרבה מן הראשונות (בה רק 4 כלי תותח בעלי 10 אצבע, 11 בעלי 6 אצבעות, 16 בעלי 3) וחרטומה ואחוריה אינם מצופים שריון, ואולם ע"י מהירות לכתה (¼18 קשר בשעה), גובה דפניה מעל המים וגודל מדתה תוכל להיות למועיל לאסקדרא.

גם ארבע הרצות שסִפּוּנן מצופה שריון הן טובות אם מעט ואם הרבה לעבור ארחות ימים. המובחרה בהן היא הרצה הגדולה „אָלעג“, שזה אך עתה נגמר בנינה והיא כדמות „באָגאַטיר“ שנבנתה בעיר שטעטין ע"י בית מבנה האניות Vulcan. בגלל מהירות לכתה, כ"ג קשר בשעה, רוב הפחם אשר תכיל (1250 טון), דופניה הגבוהות מעל המים וארכה הגדול, תוכל להביא תועלת רבה בעבודת הרגול וההתחקות על האויב ואף כי לדופניה אין מגן ושריון, ואולם מכ[?] אשר בחרטומה ואחוריה העמדו בתוך מגדלים קטנים, עשוים עשת עבה 5 אצבעות, ובכן למצער החלק השלישי מתותחיה יוכלו לכלכל מלחמה ארוכה. בכלל, „אָלעג“ היא חזקה ומהירה מכל הרצות היאפאניות אשר מכסיהן מכוסה שריון (בה 12 כלי תותח בעלי 6 אצ', 12 בעלי 3 אצבעות).

„לדאבוננו – אומר המומחה ברוס' וויעד' – „אָלעג“ היא המתחקה והמרגל האחד באסקדרא השניה של האוקינוס השקט, מוכשרת לעמוד בראותה את האויב ולאסוף ידיעות על דבר תנועותיו. האניה „אוראָרא“, אף כי נבנתה רק לפני ארבע שנים, לא עלתה יפה. לכל לראש מהירות לכתה (¼19 קשר) איננה רבה לגבי עבודת רגול; היא לא תוכל לברוח ולהמלט מפני הרצות היאפאניות, שמהלכן 23–20 קשר לשעה. תותחיה לא אדירים (8 בעלי 6, ועשרים בעלי 3 אצבעות) ובלי כל מחסה ומגן, והיא תוכל לבוא במלחמה רק עם הרצות הזעירות של האויב, מעין „טסושימא“. ואולם גודל מדתה (תכיל 6,731 טון), דופניה הגבוהות ואוצר הפחם הגדול שבה (1,430 טון) יכשירוה לצאת בעקבות האסקדרא בתור אנית-משמר ולמלא עבודות שונות ממדרגה שניה“.

הרצה השלישית של האסקדרא „סוויעטלאַנאַ“ (3,862 טון) נבנתה בצרפת בשנת 1896, זיונה רפה (6 כלי תותח שקוטבם 6 אצבעות), מהירה מעט יתר מ„אורארא“ במהלכה – ¼20 קשר, תכיל אוצר פחם גדול עד 1000 טון, ותוכל לשרת בתור אנית משמר; לחקוי ורגול היא עוד פחות מסוגלה מ„אורארא“.

ולאחרונה, האניות „זשעמטשוג“ ו„איזומרוד“, שבנינן נגמר אך זה מקרוב, הן כדמות „נאוויק“ שאבדה ליד סאחאלין, אך פחות מהירות בלכתן ממנה (24 קשר). תותחיהן לא אדירים (6 שקוטבם ¾4 אצבעות), אוצר הפחם בהן לא גדול (700 טון) ומדתן ג"כ לא גדולה (3,196 טון), ועל כן לא תוכלנה לשמש כמרגלות ולעמוד בקרבת האויב. ואולם לעומת זה, מפאת מהירות מהלכן תוכלנה להיות אניות-מצפה טובות, ולהדוף אחור את הטורפדיות היאפאניות, כאשר עשה „נאוויק“.

הנה כן, מלבד 5 אניות-שריון ממדרגה ראשונה, יש לאדמירל רוזדיסטבינסקי 4 רצות המסוגלות לעבודת משמר וכחן גדול גם להגן בפני התנפלות טורפידיות, ורק רצה אחת הטובה לרגול במרחק, וזה – לפ"ד מכתב העתי הנ"ל – הצד הרפה שבאסקדרא. כבר אמר נעלסון, כי אסקדרא בלי אניות מרוץ היא כהֵלך תועה בדרך. בהמצא האסקדרא במרחבי הים ששם תוכל להפגש עם האויב, חובה על האדמירל המפקד לחפש ולמצוא את האויב בעוד מועד, ואם נחוץ – להסתיר מפני האויב את מהלכו, ולזה נחוצות 3–4 אניות-מרוץ חזקות. ואולם אם יצליח רוזדיסטבינסקי להתאחד עם האסקדרא הוולאדיבוסטוקית, אז יסור חסרון רצות מרגלות.

„חסרון שני יתר גדול – אומר הלאה המומחה הנזכר – הוא: המצא באסקדרא השניה של האוקינוס השקט ארבע אניות עתיקות, המסוגלות אך מעט למלחמה ובה בשעה לא תוכלנה לשרת בתור מרגלות או נושאות עבודת משמר. „נאווארין“ ו„סיסוי הגדול“ טובות רק למגן החופים, ואף אמנם הן נבנו מעיקרן (בש' 1891–1894) לא לשוט באוקינוס, אך להגן על חפי הים הבאלטי. לשוט על גלי האוקינוס לא תצלחנה גם שתיהן: דופניהן נמוכות יתר מדי, ובולטות לא יתר מן 12–13 רגל מעל המים, מדתן פחותה מכפי הראוי לאנית-שריון („נאווארין“ מכילה 9,475 טון ו„סיסוי הגדול“ – 9,000 טון), תותחיהן כבדים ממדת אניות כאלה, ואוצר פחמיהן בלתי מספיק, 1000–1200 טון). אמת כי עד מקום תעודתן אפשר למשכן בשלשלאות, אכן בעת מלחמה תוכלנה להביא תועלת רק בהיות הים שוקט, כי בעת סער ישטפו הגלים על פני ספונן ואז כמעט [?] להשתמש בכלי תותחיהן. כמעט מחצית [?] [?] (החרטום, [?] באניות אלה היא: לכתן לאט (לא יתר מן ¾15 קשר), וכעת אחרי שוטן 10–13 שנה במים, מי יודע אם תוכלנה ללכת יתר מן 13 קשר לשעה.

„הסתפח האניות האלה אל אסקדרת האדמירל רוזדיסטבינסקי תשלול ממנה את היתרון הכי גדול על האויב – מהירות המהלך. חמש אניות השריון של האדמ' רוזדיסטבינסקי, חוץ מ„סיסוי“ ו„נאווארין“, תוכלנה בלי תפונה גם אחרי עברן את האוקינוס ללכת 15 קשר לשעה, שזה כדי ½1 קשר יותר ממהירות לכת האסקדרא של האדמירל טוגו, ואולם בהספח „סיסוי“ ו„נאווארין“ תתמעט מהירות מהלך האסקדרא של האדמ' רוזדיסט' עד 13 קשר, היינו כדי ½1 פחות ממהירות אסקדרת טוגו (המלחמה ליד וויי-הא-ויי הוכיחה, כי אניות טוגו הולכות עתה לא יתר מן ½14 קשר לשעה).

וע"כ – כה ישער מכה"ע המדובר – יתכן, כי „סיסוי“ ו„נאווארין“ תשארנה בליבוי. ואם תצאנה לדרך, תלכנה בתור פלוגה מיוחדת ונבדלת לעצמה, אשר תוכל ללכת סביב ליאפאן, דרך מיצר לאפערוז (אם רק לא יכוסה עד אז בקרח), מקום אשר אין לירא פן יפגשו את צי טוגו.

כל האמור על אדות שתי האניות האלה יוכל להאמר עוד ביתר שאת על שתי הרצות „אדמ' נאחימוב“ (נבנתה בשנת 1885) ו„דמיטרי הדוני“ (בש' 1883). ובלי תפונה תתאחדנה אל הפלוגה המיוחדה ההולכת לאט, 13 קשר לשעה. בפלוגה ההיא תוכל להמנות גם „אלמאז“ – אנית המשוט של הנציב.

מספר האנשים הנמצאים בכל 32 אניות האסקדרא של האדמירל רוזדיסטבינסקי עולה עד 13000 איש, מחציתן אנשי צבא שנקראו מבני המלואים.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 222, 13 באוקטובר 1904, עמ' 1; מס' 223, 14 באוקטובר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

אסון בים ("אמפרס אוף אירלנד") – 1914

Sailors_unloading_coffins_from_the_Lady_Grey_(Quebec_City,_1914)

 מלחים מורידים את ארונות הנספים מסיפונה של "ליידי גריי". המקור: ויקישיתוף

אסון בים.

אניה אחת צללה בים. – יותר מאלף איש נטבעו. – חזיונות טרגיים.

מאת סוכנות „רייטר“ קבלנו תלגרמים ארוכים על-דבר מקרה אסון שקרה על הים במימי אנגליה לאניה אנגלית גדולה שצללה עם הרבה מאות נפשות.

ואלו הם התלגרמים המענינים ביותר:

אוטבה. – מרקוניגרם (תלגרם בלי-חוטים) שנתקבל כאן מודיע כי האניה „אמפרס אוף אירלנד“ נפגעה באניה אחרת טעונה פחמים וצללה בים. על ה„אמפרס“ נסעו אלף ומאתים איש, ופני האניה היו מועדות לליברפול. הפגישה היתה במזרח „פטרברפואן“ במרחק של 30 מיל, ותיכף הודיעה ה„אמפרס“ את האסון עפ"י סמנים. אחת מאניות-הממשלה ענתה ג"כ במרקוניגרם, אך החבור נפסק פתאם, מה שנותן מקום לשער כי ה„אמפרס“ שקעה בתהומות-ים.

שלש מאות וחמשים נוסעים שנשארו שחים על הים נצולו והורדו לרימוסקי.

סבת האסון באה לרגלי סערה פתאמית וערפל כבד שכסה את הים. האניה „אמפרס“ נטבעה במשך עשרה רגעים.

גם אנית-הפחמים נטבעה בים. על האניה „אמפרס“ נסעו שמונים וארבעה איש מחיל-הישועה.

לחוף קיביק הגיעו שלש מאות תשעים וששה מנוסעי ה„אמפרס“. מהם 29 מהמחלקה הראשונה, 20 מהשניה, 101 מהשלישית ו 237 מהרביעית. אומרים שגם רב-החובל נטבע.

אנית-הפחמים יכלה, טרם שטבעה, לעמד ולהציל 360 איש מהנוסעים על ה„אמפרס“. אניות הממשלה שנקראו ע"י מרקוניגרמים יכלו לבא תיכף למקום האסון ולהציל 300 נפשות.

שנים ועשרים איש שהובאו לחוף רימוסקי מתו מפצעיהם האנושים.

לפי הודעה רשמית נצולו בסך הכל ארבע מאות איש.

בין הנטבעים נמצא מר הנדרסון, איש מפורסם ובעל השפעה גדולה באנגליה. מספר הנטבעים הוא, כנראה, אלף ושלשים.

רכבת מיוחדה שהביאה הרבה נוסעים מהאניה הטובעת נשמטה מהמסלה, אך שום איש לא נפצע.

בין האובדים היו גם הרבה סוחרים אנגלים גדולים.

האסון נגע בלב כל העולם. הנשיא מר פואנכרה שלח תלגרם-נחמה להמלך גיורג. שר הימיה הצרפתית מר ויויאני שלח לשר הימיה האנגלי מר וינסטון טשורשיל, תלגרם שבו הביע את השתתפות הימיה הצרפתית באבלה הגדול של הימיה הבריטית.


"החרות", שנה שישית, מס' 191, 3 ביוני 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

תת-מימיות בלי פריסקופים – 1916

U-Boot_U-24_der_kaiserlichen_deutschen_Kriegsmarine.Scan_von_einer_alten_Postkarte_meine_Großeltern_von_1914_aus_dem_Nachlass

 הצוללת הגרמנית U-24, אוקטובר 1914. המקור: ויקישיתוף

תת-מימיות בלי פריסקפים.

ה„טאן“ הפאריזי מספר, כי בימים האחרונים נפוצו שמועות, שלהגרמנים הצליח לבנות תת-מימיות בלי פריסקופים. לָזה צריך להוסיף, שבעת האחרונה, כשנזרקת טורפידה באיזו אניה, רואים רק את העגולים על המים לצדה של הטורפידה, אבל אין רואים את הפריסקופ של התת-מימית המתנפלת.

כי השמועות האלו אינן השערות ריקות, אפשר לראות ממאמר טכני שנדפס בירחון ההולנדי „לאנדשטארם“, אשר כותבו מוכיח, כי ע"י העמדת זכוכיות מלוטשות וראי שקערורי בדפני התת-מימית יכול מפקדה להסתכל בעזרת קוי-האור החוזרים לחוץ. אמנם, לרגל זה אינה יכולה התת-מימית לצלול עמוק והיא מוכרחה לשוט בעומק קטן מאוד מתחת למים, אבל תחת זה אין מכירים כלל במציאותה, הואיל שאין הפריסקופ ננעץ ממעל למים.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 90, 17 באפריל 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

דמות המלחמה על הים – 1905

771px-Stokers_at_work_on_HMAS_Australia_IWM_Q_18773

מסיקי דוודים באה"מ "אוסטרליה" במלחה"ע הראשונה. המקור: ויקישיתוף

דמות מלחמה על הים.

אנחנו אשר לא באנו באש ובמים ואך מפי העתונים והספרים שמענו קול שופר ותרועת מלחמה, אין לנו רק מושג כהה מן המלחמות בכלל ומלחמות הים בפרט וביחוד בימינו אלה, ימי המכונות המהירות, אניות הקיטור והתרפידים והתכסיס החדש. לנו ההמוניים יראה הכל רק כמו מתוך העלטה. על כן חושב אנכי, כי יענין מאד את הקורא התאור ממלחמת הים, אשר יצא מאת פקיד אחד מאנשי צבא הים ואף כי רק תאור כללי ושטחי, אפס קצהו…

במלחמת הים קשה עתה ביחוד עבודת המפקדים והמנהלים אשר עליהם לראות מראש ועד סוף ומסביב את כל הצי, את כל חבור אניות המלחמה הגדולות והקטנות המשתרעות במרחק רב על פני המים. ואם יש יתרון טובה בהמרחק הגדול הזה, כי אין הסכנה קרובה, כי הקלעים ממחנה האויב יירו למטרה ולא יחטיאו, הנה יש בו חסרון עצום כי יקשה על המצביא לתת את מצותיו לרגעים לכל פקידיו הרבים הרחוקים ממנו עד מאוד והמיחלים לדבריו בכל צעד ובכל פנה שהם פונים. כל אחד הענקים, לאמר אנית-השריון, הוא מבעל חלקים רבים, אשר איש מרעהו נפרד והולך דרכו ולכלם יחד ארך של קילומתרים רבים והם מחברים כאיש אחד חברים בחוטי הטלגרף או הטלפון על פי המצביא, אשר הוא רוח החיים באופניהם ומסבותיהם, ללכת אל אשר יצוה הוא. הנהו עומד על המצפה, הוא אהל-שריון אשר ממעל למכסה האניה. המטה, מלאכיו עומדים מסביב לו והוא נותן פקודיו ע"י חוט האלקטרי או הטלפון, פקיד אחד עומד ומביט מבלי הרף אל אנית המצביא, למען הודיעהו פעם ופעם את כל האותות והרמזים אשר יבואו לרגעים.

הנה החלה המלחמה! אלפי יריות תבאנה מכל עבר. רבות מהן תטבענה בהמולה גדולה אל מעמקי הים מבלי הסב כל נזק, כי בארבעה או חמשה אלף קילומטרים מרחק גם אניה גדולה עד מאד איננה מטרה בטוחה. האניה הנלחמת רועדת מבין הרעמים אשר היא שולחת מפיות מקלעיה הרבים והקלעים עובדים עבודתם ורוחצים בזעה רותחת, פעולת החם הנורא אשר להמקלעים. לאט לאט מתקרבים הציים הנלחמים איש ברעהו. המטרה תחל עתה להיות קרובה ובטוחה. הרמונים נופלים בהמון על האניה וזורעים שם ברד של שברי ברזל. יריה כזאת היא הרת ילדי שאול ובמקום שתפל היא מביא אך מות ואבדון. איש אשר עינו לא ראתה את המטר הזה אי אפשר כי יהיה לו ממנו מושג נכון גם על ידי עט סופר מהיר, על כן לא אנסה לתאר אותו באמר ובדברים לדבר על מראהו הנורא, על הֶמְיָתו האימה ועל פעולתו האכזריה ואשר אין מספר לקרבנותיו… פעמים רבות יקרה, כי ע"י יריות כאלה, אשר צלחו ביד האויב יאבד חיש כוח האניה העצומה אשר היתה למטרה להן ואפסה לה כל יכלת לעמד במערכה ולהוסיף להלחם. אז באין בה עוד כל תועלת והנה רק למעצור לחברותיה, מתאמצים ככל האפשר למהר להוציאה ולהעתיקה ממקומה.

ע"י התקרבות האניות תבוא עוד סכנה חדשה מיד אניות התרפידים. התרפיד הוא כלי משחית ערום מסתתר. אניות התרפידים עומדות תמיד מאחורי כל יתר האניות, מתחבאות ביניהן, מבלי אשר תראינה לעין האויב המחפשת אותן. ברגע אשר יקרב הצי מתוך מערכת האויב תירה האניה את התרפיד. במהירות נפלאה המיוחדת לה ובורחת חיש קל להמלט על נפשה. אם קלע התרפיד אל מטרתו, אז נוראה ואיומה פעולתו. כל פחי השריון החזקים והאמיצים מתפוצצים ומתפרקים ברגע, מתמוללים כקש יבש, כתלתלי תבן בהריחם אש. עמוד מים עולה אז גבוה למעלה והאניה הגאה… אך היתה!

אך בקרב אנית המלחמה שם פנימה בבטן הענק הזה, צי הברזל הגדול והכבד, בין האופנים והגלגלים אשר להמכונה הכבירה, נורא המצב עוד הרבה יתר מאשר למעלה על המכסה תחת תכלת השמים ולעיני השמש או הירח. האנשים אשר למעלה רואים את הסכנה, מביטים בפניה. יודעים הם את אשר נכון לבוא עליהם ויש אשר עוד תמצא ידם ברגע האסון לעשות דבר מה ולהנצל. לא כן העומדים בבטן האניה מתחת להמים, העובדים במעמקים ואינם רואים ואינם יודעים מכל הנעשה ממעל לראשם. הם עומדים על משמרתם ועובדים את עבודתם הקשה, מבלי דעת כל תוצאות לעמלם, אם לשבט אם לחסד והנם הולכים לאבדון פתאם יחד עם העכברים השוכנים שם בחלל הקנים אשר להאניה, בבוא השעה האחרונה להאניה וקצה הגיע. אולם עוד הרבה יתר מאשר לכל אנשי האניה קשה עבודת המשיקים. ערומים עד החגורה עובדים הם איש איש חליפות את עבודתם, אשר אין דמות לה בין כל העבודות השונות אשר בהן עוסקים בני האדם למיניהם, עבודתם בתוך הלהט הנורא, אש שאול תחתיה אשר מתחת להקלחות. מלמעלה המלחמה הומיה באלפי הקולות הכבירים היוצאים מפיות מקלעיה ושם במעמקים דממה איומה, בלי נשמע קול מבלעדי המולת האש והמית המכונות אשר רכבות-המרוץ תהיינה אלה רק כמו צעצועי הילדים הקטנים. כן תמשך העבודה הקשה הזאת, והנה פתאום נופלת האש מתוך הקלחות והאֻמללים נצרבים, נכוים, נצלים ונשרפים במים הרותחים. אנחות המעונים והגועים מתערבות עם שאון המכונות המשמיעות עתה את קולן האחרון. עוד מעט וחדל כל רעש, כי יד המות, מעשה ידי אדם, שמה קץ לבני אדם ולכל מעשה ידם.

ישראל הלוי טלר.


"השקפה", שנה ששית, מס' 75, 16 ביוני 1905, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון ספינת הטיולים "פרימוס" – 1902

Dampfer_Primus

 ספינת הקיטור "פרימוס" לאחר ההתנגשות. המקור: ויקישיתוף

טלגרמות.

יום 9 (22) יולי (י"ז תמוז).

[…]

האמבורג. – אנית-החבל „האנזא“ של חברת האניות ההמבורגית-אמעריקנית קפצה על אנית הקטור „פרימוס“ הנועדה למסעות של טיול בנהר עלבע בקרבת בלאנקענעזע ותפרוץ אל מחלקת המכונות. האניה „פרימוס“ ירדה תכף מצולה. בה נמצאו 185 נוסע, רובם חברי אגודת-הזמרה האיילבעקית. חושבים שהאניה „פרימוס“ הקדימה יותר מדי לעבור ממקום מעבר האניות הצפוני להדרומי. „האנזא“ חפצה להציג את „פרימוס“ על אדמת החול אשר על יד החוף, אבל נשקעה בעצמה בהחול. את האניה „פרימוס“ הרחיקו מעל „האנזא“ ואז ירדה הראשונה מצולה. חמשים איש הצילו ויעלום על האניה „האנזא“ באמצעות סולמות וחבלים, ועוד 70 איש קבלו על הסירות של האניה זאת.

עד כה נמצאו 8 נבלות-אדם מאותם שטבעו באבדן האניה „פרימוס“. למנין חסרים עוד 14 איש.


"המליץ", שנה ארבעים ושתים, מס' 152, 23 ביולי 1902, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון האניה אצל ויניציה – 1914

לפ[נ]י ימים מעטים הודיע סוכנות רויטר על דבר אסון טביעת אניה אצל ויניציה, ושבה נטבע גם סגן הקונסול הרוסי שבעיר ההיא, העתונים מביאים כעת עוד פרטים על דבר האסון הזה שהסב לדכוי נפש והתרגשות גדולה כאחת באיטליה וכמו כן בכל אירפה, באשר שהוא בא לרגלי אי זהירות וקלות דעת מצד חובלי האניה.

באניה הזאת נמצאו כשמונים נוסעים, ורק מעטים מהם נצולו, ויתרם נטבעו. הסבה היתה, כאמור, על ידי קלות דעת. מעל לויניציה עף אז אוירון מקצה העיר לקצה, ורב החובל וכל המלחים, ואף המסיקים עלו על מכסה האניה לראות במחזה. הם היו שקועים כל כך לראות בעפיפת האוירון עד שלא ראו את האניה הטרפידית ההולכת כנגדם. הם גם לא הרגישו בהסיגנלים שהאניה נותנת להם, לא עשו שום דבר להקדים את פני הסכנה.

ברגע האחרון כאשר רב החובל כבר הרגיש בהאסון ההולך וקרוב מהר אמנם לתן את הפקודות הנדרשות, אבל לא היה למי, יען כי כל המלחים והמסיקים נמצאו על ספון האניה, וכשראו אלה את הסכנה בכל מלואה סרבו לרדת למקומותיהם, ויבחרו יותר לקפוץ המימה כדי להציל את נפשותיהם הם, והאניה הטרפידית לא יכלה עוד ברגע האחרון לנטות הצדה ותפגע בבטן האניה ותקרעה והאניה צללה.

המחזה היה איום ונורא, בין הנוסעים נמצאו גם נשים וילדים, וחתנים וכלות כשלא עברו עוד ימים אחדים לאחרי חתונתם, וכמעט כל אל נטבעו.

מתחלת חשבו את מספר הנטבעים לחמשים, אבל ידיעות יותר אחרונות רוצות להמעיט במעט את המספר הזה. רוב הגויות לא נמצאו עדין.

עוד באותו היו העלו את האניה הטבועה, ומצאו בתוכה רק שתי גויות של איש ואשה, ומשערים כי זרם המים הוליך אתו את יתר הגויות.

אשה אחת נסעה באניה זו עם שני ילדיה. היא נצולה, ושני הילדים נטבעו. בהביטה לאחר הצלתה מסביבה ובראותה כי הילדים אינם – פרצה מתחלה בבכי ותיכף לאחר כך בצחוק – ונשתגעה…

על פני העיר ויניציה שפוכה רוח אבל, וכל ההכנות שנעשו לעריכת  חגיגות לכבוד בקורו של קיסר גרמניה באיטליה נפסקו.


"מוריה", שנה חמישית, מס' 483, 1 באפריל 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הַפֶּגַע בין רוסיא ואנגליא בים הצפוני – 30 באוקטובר 1904

Dogger_Bank_Russian_Outrage_incident_1904_St_Andrews_Dock,_Hull_postcard

ספינות הדיג האנגליות הפגועות עם שובן לנמל הָאל. המקור: ויקישיתוף

דברי הימים.

הַפֶּגַע בין רוסיא ואנגליה.

שתי תלגרמות מאת מצביא הצי השני של הים השקט. – אניות מוקש נכריות שהפסיקו את הדרך בפני הצי הרוסי. – הכרחיות היריה. – מסקנת הנוסח הרוסי. – טענות האנגלים ותביעותיהם. – מצב הסכסוך נכנס לתקופה חדשה. – הפתרון היותר נכון לשאלה זו. – תשובת אנגליא לא נודעה עוד. – הספרות העתית האנגלית ונאומי השרים האנגלים. – ההכנות והתכסיסים. – ההשערה הקרובה אל האמת. –

בֵּרוּר דְּבָרִים. ממשלת רוסיא הודיעה שלשום: מאת ראש הפלוגה השניה של האוקינוס השקט, הגינירל-אדיוטנט רוז'יסטבינסקי הגיעו ביום 27 לחדש זה שתי התלגרמות האלה, בדבר המקרה אשר קרה על הים הצפוני:

א) המקרה על הים האשכנזי (הצפוני) בא לרגל שתי סירות מוקש (טורפידות). הסירות האלה שָׁטו בלי מנורות לעטוֹת בְּמַעֲטֵה הַאֲפֵלָה אשר מסביב, הלך וקרב אל האניה הראשית אשר בפלוגה. אז העלתה הפלוגה הרוסית את מנורותיה, ותפץ אור על פני הים, ותחל לירות, ואז נראו לאור הזה אניות קיטור קטנות שמראיהן היה כמראה אניות הקיטור של דַּיָגִים. הפלוגה עמלה בכל עוז לַחְשׂוֹךְ את האניות האלה ולשמרן מרעה, וכאשר אך נעלמו סירות המוקש, חדלה הפלוגה לירות.

מכה"ע האנגלים מתגוללים עלינו בחימה שפוכה על אשר אניות המוקש של פְּלוּגָתֵנוּ, שהפלוגה השאירה אותם עד אור הבוקר במקום המקרה, לא החישה עזר לחללי המקרה הזה. זה אות מוכיח, כי עד הבוקר נשארה בקרבת אניות הקיטור הקטנות של הדיגים אחת משתי סירות המוקש אשר כוננו אלינו להשחית, והיא האחת אשר לא טבעה בים, כי אם ניזקה.

מקצת האניות לא העלו נרות, ומקצתן אֵחרו מאד להאיר.

ב) הפלוגה פגשה בדרכה הרבה מאות דַיָגִים, ותעבור בשלום בלי פגע, בשים לב אליהם, חוץ מהמקרים אשר קרו, בְּהִמָצֵא הַדַּיָגִים בחברת סירות מוקש זרות, שאחת מהן נעלמה, ואחת – כעדות הדיגים – נשארה בקרבת אניותיהם עד הבוקר.

הדיגים חשבו, כי האניה ההיא היתה אנית קיטור רוסית, ויהיו כמתאוננים על אשר לא קרבה אליהם לעזור בעת אסונם. אך באמת היתה זאת אניה נכרית, ותשאר שם עד הבוקר, בחפשה את רְעוּתָה, או בתקנה את בדקיה, ותירא לְהִגָלוֹת לעיני אלה אשר לא ידעוה.

אם היו במקום המקרה גם דיגים שהובאו בסבך הזה לרגל אי זהירותם, הנני מבקש בשם כל הפלוגה להביע את רגשי החנינה והחמלה להאומללים שהמקרה הזה עֲכֲרָם – אכן כל אנית צבא, אף בעת שלום גמור, יכל לא יכלה להתנהג באופן אחר. רוז'יסטבינסקי.

סִפּוּרִים שׁוֹנִים. זאת היא התעודה הרשמית הראשונה שנתפרסמה מצד ממשלת רוסיא בדבר פגע הדיגים על הים הצפוני. גם פקיד אנית הצנה „הקיסר אלכסנדר השלישי“ הנסיך טשיריטילי, ספר, כי אחת מאניות המשא (הרוסיות, אשר בתוך הפלוגה) הוקפה על הים הצפוני ע"י שבע סירות מוקש, ותבקש עזרה. סירות המוקש לא אבו להודיע את מוצאָן, ותחלנה לירות. אז הציג המצביא הראשי את אניותיו במערכה, ויצו לקלע כדורים, אחרי כן שטו אניות הרוסים הלאה, והדבר ברור בעיני אנשי האניות, כי סירות המוקש היו יאפאניות.

אין אנו יודעים אם יש לספור המעשה הזה יחס אל פגע הדיגים, או זה הוא מאורע בפני עצמו. בדבר פגע הדיגים הודיעו עוד להלאָקאַל-אנצייגער מווינא, שפקידי האניות הרוסיות מתארים את המקרה בתמונה זו.

הפלוגה הרוסית שטה בשעה הראשונה אחרי חצות ליל בשתי מחלקות, זו לצד זו. פתאם נראו בין שתי המחלקות האלה שתי סירות מוקש, ויחשבו אנשי האניות כי זו היא התנפלות היאפאנים, ותחלנה שתי אניות מרוץ רוסיות לירות. אז לא נראו סירות דיגים. אם נמצאו במקום ההוא – אין זאת כי אם מנורותיהן היו במקומות נעלמים. הרוסים קלעו אל סירות המוקש, ובארח אסון פגעו בסירות הדיגים. כאשר נודע לרוסים דבר המקרה המעציב הזה דוה לבם עד מאד, כי מעודם חשב לא חשבו לירות אל דיגים שאינם יכולים לעמוד על נפשם.

מִכְשׁוֹלִים בַּדֶּרֶךְ. התעודות הרשמיות והספורים האלה מעמידים דבר ברור אחד, והוא, כי לפי אשר חשבו הרוסים, שטות אניות יאפאניות על פני הים. במחשבה-תחלה זו הפליג הצי הבלטי (הנקרא כעת צי הים השקט השני) בים, ובגלל זה היתה מראש כלה ונחרצה לדרוך על במתי ים בעוז ולירות אל כל אניה אשר תהין לגשת ואשר תהיה חשודה כאניה צוררת. אמנם זה היה רק באור פסיחולוגי. עתה נוסף באור ממשי. היו, לפי עדות הרוסים, שתי אניות מוקש שיצאו מול הפלוגה הרוסית, וגם סללו למו דרך בין שתי מחלקות. האניות הנכריות, שעל אדותיהן מודיע האדמיראל רוזיסטבינסקי, גם אם לא נאמר מפורש, יש לשער לנכון שהיו אך יאפאניות. התנפלות אניות יאפאנית על הצי הרוסי לא תמלט מאַלץ את הצי הרוסי לירות, ובכן ירה אל הטורפידין, ואם בחשכה – פגעו הכדורים בסירות הדיגים – הרי הווא מתעצב על זה, אבל איננו יכול ללמד חובה על עצמו, יען כי מה שעשה חייב היה לעשות.

הנה כן הובררה הגרסא הרוסית: מציאוּת אניות יאפאניות על הים הצפוני. אין לאמר ברור: יאפאניות, אחרי כי לא נבדקו, אבל יש לאמר ברור: נכריות, יען כי לא אבו להודיע מאין באו. ולא רק מציאותן, כי גם נסיון התנפלותן על הצי הרוסי מדי עברו. יש גם ראיה לדבר: הדיגים מספרים ע"ד איזו אנית מוקש שנשארה במקום הקרב, ואניות מוקש אין לרוסים, והשאר לא השאירו כל אניה במקום המקרה. אין זאת אפוא בלתי אם אחת מהאניות „הנכריות“ אשר נסו להתנפל על הצי הרוסי. באפן זה היתה היריה אך יריה של מלחמת מגן מוכרחת.

מַעֲמַד הַדּבָרִים. הנה כן השתנה מצב הסכסוך, ויקבל אחרי התלגרמות של רוז'יסטבינסקי צורה חדשה. כל ימי השבוע העבר היתה רק גרסא אנגלית: התנפלות הרוסים, בשוגג או במזיד, על סירות דיגים. עתה יש גרסא רוסית: הִתְראוּת

איזה אניות מוקש נכריות, עֲלִיָתָן אל מול הצי הרוסי, ירית הצי הרוסי אליהן, ובטעות, בחשכה, נפילת הכדורים על סירות הדיגים. כל ימי השבוע העבר היו תשובות רוסיא: השתתפות בצער נגועי האסון, יגון ונחם על המקרה הרע אשר קרה – ובדבר בעצמו „עוד אין אנו יודעים דבר“. חכה חכו לתשובת רוז'יסטבינסקי. התשובה הזאת באה עתה.

במקום שיש שתי גרסאות, הדין נותן לבחור ועד ולחקור היטב. בהועד ימנו בחירי המומחים משתי הממשלות, וכאשר יחליט הועד אחרי חקרו היטב, כן יקום. אי אפשר לממשלת אנגליא עתה לדרוש מאת רוסיא להעניש את האשמים, כלומר את פקידי האניות, או את המצביא, אחרי כי עפ"י הגרסא הרוסית אין הרוסים אשמים. אנגליא רשאית, לכל היותר, לדרוש תשלומי נזק ותמיכה למשפחות המומתים והנפצעים. לזאת כבר גלתה רוסיא את רצונה. או תדרוש אנגליה מאת רוסיא שתתחייב לבל ישובו מאורעות כאלה? גם הצעה כזאת לא תוכל רוסיא לקבל, בתמכה יתדותיה בהודעת המצביא, שהיא סומכת עליו.

מַרְאוֹת הַצוֹבְאוֹת. בכתבנו את הדברים האלה, עוד לא נודעה תשובת אנגליא בדרך המלך. נודע, כי דעת הקהל מתגעשת מאד. נודע, כי מה"ע חוצבים להבות אש. נודע, מה נָאַם באלפֿור, ומה – ליטלאון (שר הקולוניות), ומה – הלורד הראשון של האדמיראליציא (שלטון האניות). גם נודע, כי תנועה גדולה מתחוללת עתה על פני יַמִים רבים. האדמיראליציא מגייסת את צבא-המאסף של האניות (25,000 איש). מקצת אניות גיבראלטאר יָצאו לחוף לאגוס, ששם תצפינה דרך מעבר האניות למזרח הרחוק; צי הים השקט קבל צו להִזָעֵק אף הוא. בכל יום באות תלגרמות הרבה ע"ד הגפת בעלי תריסין (אניות מגן), צחצוח חרבות, בהלה וחפזון בבתי הנשק, מועצות רבי החובלים, הפלגת אניות בים, התחברות אסקדרות אנגליות מצפון ומדרום, טעינת פחמים, יציקת כלי תותח; אדירי איומה של ים משמיעים נחרת אימה, הגבורה הראשונה שבים מתעוררת ומזדרזת לעשות איזה מעשה רב – סוף-דבר: הכנות של תכסיס; אבל אין איש יודע מה תעשה אנגליא. יש אומרים שתעשה רק פומבי, נשיאים ורוח וגשם אין, מראה וקול – בלי מעשה; יש אומרים שֶׁתְּלַוֶה את הצי את הצי הרוסי בתור איסקורטא פוליציית, ויש מרחיקים את ההשערה ואומרים שתעצור בעד הפלוגה הרוסית של רוז'יסטבינסקי. ההשערה האחרונה הזאת היא דומה למלחמה, ועוד הדבר רחוק בעינינו, שאנגליא תמיט על עצמה ועל תבל כולה שוֹאַת מלחמה חדשה לרגל מקרה אשר אמנם היה מעציב מאד, אבל לא היה בו כדי נמוק וטעם מספיק למלחמה, ומה גם בשים לב, כי מקרה מלחמה בין אנגליא ורוסיא, תאֻלץ צרפת לצאת מגדרה. לכן קרוב הדבר בעינינו, כי איזו תחבולה תִּמָצֵא לצאת ידי כל הדעות. מלחמת רוסיא ויאפאן היא נוראה למדי, ואין להוסיף עליה עוד בלהות חדשות והריסות חדשות. אנגליא עושה את המוראים ואת האימים אך מפני מראית עין, לבל יאמרו העמים, שהיא מוחלת על כבודה, וגם להרגיע את דעת הקהל בארצה, אך הפלמטרים ימצאו איזו אמצעי, איזה פתחון פה שוה לכל נפש לקדם את פני הרעה ולהשיב את היחס הדיפלומטי בין רוסיא ואנגליא למצבו מכבר.

נ.ס.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 236, 30 באוקטובר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

על דבר מות האדמירל מאקאראוו – 17 באפריל 1904

SO_Makarov_01

אדמירל מאקארוב. המקור: ויקישיתוף

המלחמה.

[…]

– ע"ד מות האדמירל מאקאראוו כותב מכ"ע „ווארש. דנ.“.

תוגה עמוקה תעורר השמועה המעציבה על מות ראש צינו, רב הכשרון והתהלה אשר לא חת מפני כל, ואשר כל רוסיא קותה אליו תקוות כה רבות במלחמת הים עם האויב. האדמירל מאקאראוו איננו… מימיו הקרים של האוקינוס השקט נשאו בנבכיהם את האדמירל יחד עם עוזריו ויחד עם אנית-השריון „פטרופבלוסק“ שנקרעה ונהפכה בפח יקוש.

„זכרון עולמים לסַפָנינו שאבדו על משמרתם! זכרון עולמים למנהלם, שמת יחד אתם! …

„משא כבד, כבדה לבלי הכיל, יעיק על הנפש, ואולם מה לעשות? … כל מלחמה לא עברה בלי מקרים מעציבים, שמלאו תוגה את לבות החיים בעת ההיא, ואולם מאליו מובן, כי ההרפתקאות האלה לא הראו השפעה מכרעת על תוצאות מעשי המלחמה. המקרים הם אך חזיונות עוברים בטרגידית המלחמה, ואיך שלא יהיו קשים, אַל לרוח לנפול ואל להיות שוממים.

„אין תפונה, כי כבד מנשוא אבדת סַפָּן כאדמירל מאקאראוו, אשר „קול העם“ השליך עליו יהב כזה. ועוד יותר צר, כי מותו לא בא במלחמה קודחת ועזה, המביאה אבדות גם בין האויב, אך ע"י פח אשר במקרה אוּנה שמה; ועם זה קרה האסון כה מהר אחרי בוא האדמירל מאקאראוו לפקד האסקדרא, זו אשר בבוא הנשר-המפקד נגלה בה עוד ביתר עוז השאיפה לצאת לקרָב ולשלם לאויב גמולו על התנפלו במרמת בגד בטרם עוד החלה המלחמה. ואולם נחוץ להכנע לפני רצון ההשגחה העליונה ולקוות, כי המלחמה „המולידה גבורים“ תוציא מפקד חדש בעל כשרון, ובחבלו יעלה להוביל ביום קרב את צינו במרץ לא פחות אך בהצלחה יתר רבה…

„מקרים כזה קרה ל„פטרופבלוסק“ היו גם לא בעת מלחמה; זכרו לו אך אבדת אנית-השריון האנגלית „ויקטוריא“ לפני שנים אחדות, שנהפכה בעת המפקד, בגלל הסובה בכח עצום פתאום, ותאבד יחד עם ראש האסקדרא הגינירל טראיאן והמון מלחים. וזה הן קרה בעת שלום. מאסונות כאלה אין כל צי בטוח אפילו בימי שלום, ובעת מלחמה נחוץ להיות מוכן ומזומן מראש לכמו אלה… אלה הם קרבנות מכרחים של המלחמה. יש אך לדרוש, כי הלואי שהקרבן הזה יהיה האחרון לצינו, הנחוץ לנו כל כך והיקר לנו עתה כל כך“.

ולהלן אומר מכה"ע, כי לכבודו של האדמירל חובב הצי, שאבד בלא עת, אין קרבן יתר טוב מהרבות להתנדב לחזוק הצי הזה. תשטופנה נא הנדבות לצי בזרם עוד יתר חזק מאשר עד כה, והענקים החדשים על הים, שיבראו ממתנות העם ישימו תהלה לדגל רוסיא, במעשי גבורות, למזכרת „ווארינאג“, „קאָרעיעץ“, „סטערענושצי“ והאדמיראל מאקאראוו.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 76, 17 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נמל יפו – 1898

800px-Flickr_-_…trialsanderrors_-_Jaffa_from_the_sea,_Holy_Land,_ca._1895

 יפו, 1895 לערך. המקור: ויקישיתוף

בארץ אבות

פרק ראשון

(המשך מגליון 41).

תמונת העיר יפו, בהביטנו עליה מן הים, יפה מאד. העיר הזאת בנויה על גבעה אשר על החוף בתבנית חצי-עגול. הבתים מסודרים בשדרות שדרות, זו למעלה מזו. בעשרות השנים האחרונות נבנו ביפו הרבה בתי אבן עם גגות בטעם אירופא. הבתים האלה עם גגותיהם האדומים מוסיפים לוית חן על פני תמונת העיר. משני עבריה ישתרעו צפונה ודרומה נטלי החול אשר גורשו ממי ים התיכון ויכסו את כל החוף לארך במרחק שעה ויותר לרחב. נטלי החול האלה הולכים ומתרחבים יותר ויותר והם – סכנה אמתית לארץ. ב„ראשון לציון“ יגיעו כבר עד הכרמים וסכנה נשקפה מהם כבר גם לכרמים.

אך במקום אחר נדבר על זה בארוכה.

האניה לא תקרב ביפו אל היבשה, כי לפני החוף תמצא שורת סלעי-מגור, כי ע"כ תעמוד האניה הבאה ליפו במרחק ידוע מן החוף ומן הסלעים. מרוב הסלעים אשר מתחת למים, הים על חוף יפו סוער ומתגעש לעתים קרובות מאד. ביום סערה לא תעמוד האניה כלל, מיראה פן תנפץ אל הסלע וגם מאשר כי אז לא תוכלנה האניות הקטנות להביא את הנוסעים אל החוף. ואמנם, להביא את הנוסעים מן האניה אל החוף תבאנה אניות קטנות עם מלחים חרוצים מאד. באניות הקטנות האלה יובאו הנוסעים אל החוף, הם ומשאם וכל אשר להם. המלחים החרוצים יודעים לכון את מהלך אניותיהן הקטנות למהלך גלי הים. ואמנם, בגשתם אל הסלעים אשר לפני החוף יחנו רגע לעלות הגל מעל לסלעים והם עוברים ככה את הסלעים יחד עם הגל. חריצות המלחים האלה כה גדולה ונפלאה, עד כי רק לעתים רחוקות מאד מאד יקרה אסון וגם זה רק כאשר הים זועף.

העוגן הושלך; רעש גלגלי המכונה בהשלכת העוגן אל הים חדל. האניות הקטנות עפו במהירות נפלאה אל אניתנו; כל אחת התאמצה להיות הראשונה.

הנה קרבו אל האניה, אחת אחת, בשאון ורעש, בלחצם איש את אנית רעהו. המעלות עוד לא הורדו מן האניה ובעלי האניות הקטנות עמדו ויחכו בעינים כלות עד אם יתנו להם לבא אל לב האניה. ובחכותם קללו ויחרפו איש את רעהו, לא מרוע לב, חלילה, כי אם מהרגלם לזה.

האנגלים שלנו עמדו לפני גדר האניה, איש וקני-ההשקפה בידו האחת וספר ה„בדקר“ בידו השנית; עמדו ויביטו אל המחזה אשר לפניהם בעיני תמהון. נשען אל גדר האניה עמדתי גם אני ואביט… לא על התמונה אשר ידעתיה והכרתיה, כי אם על אניה קטנה אשר קרבה אל אניתנו. באניה הקטנה הזאת ישבו חמשה או ששה אנשים לבושים בגדי אירופא. במדה שקרבה אל החוף הכרתי שנים מן היושבים בה: ראש הועד הפועל ואחד ממורי מקוה ישראל. הבנתי, כי גם שאר האנשים הם ממיודעינו – מאנשי שלומנו – כאשר הרגלנו להגיד. ראש הועד הפועל, מכירי מפאריז, נתן לי אות שלום וגם המורה ממקוה ישראל.

לסוף: הורדו המעלות. המון המחכים על אניותיהם הקטנות פרץ בשאון והמולה אל תוך האניה וכרגע מלאה האניה אותם. הם קללו, חרפו, צעקו, רעשו, התגעשו, דחפו זה את זה; כל אחד חפץ לפרץ לו קדם חברו. כרגע היתה האניה לשדה קרבות מקום שם כל הגבור מחבירו יגבר עליו. פקיד שוטרים אמנם בא מן החוף, אך גם הוא עשה כמעשי אחרים: קלל, כעס, צעק, דחף…

מהומה ומבוכה… צריך להיות קר-רוח במדה מרובה לבלי התקצף והתרגז למראה הערבים אשר יסובבו את הנוסע מכל העברים וימשכוהו, זה הנה וזה הנה. טוב טוב אז לעמוד ולדום עד יעבור הזעם, או להמסר בידי אחד מבעלי בתי המלון או משרתיהם הבאים אל האניה לבקש את הנוסעים. היהודי טוב יעשה מאד אם ימסר את עצמו בידי בעל בית מלון קמיניטץ – זה בית המלון האחד ליהודים הראוי באמת לשם זה. טוב עוד יותר לנסוע מאלכסנדריה ע"י סוכנות קוק – זו הסוכנות היותר נודעה בארצות המזרח והיותר מסודרה. אך עם הסוכנות הזאת אפשר לנסוע רק במחלקה הראשונה והשניה (מחיר המסע במחלקה השניה מאלכסנדריה הוא כחמשים או כששים פֿראנק).

סוכני קוק היו הראשונים לבא אל האניה. חיש מהר – עד כמה שאפשר במהומה ומבוכה כזאת, לקחו הסוכנים תעודות-המסע מידינו ויצוו על מלחי אניותיהם הקטנות להוריד את משאותינו.

כרבע שעה עבר ואנחנו כבר ישבנו כלנו בשתי אניות קטנות ואנשי שלומנו אשר באו לקבל את פנינו ולברכנו בבואנו ישבו באניתם הם אשר באו בה. הנה ירדו מן המעלות גם סוכני קוק וישבו אתנו.

– לדרך! – צוה אחד הסוכנים.

ועל ראש המעלות נראה אז הקומנדנט. על ראשו היה כובע לבן אנגלי אשר ישאו יורדי הים באניות בארצות המזרח להשמר מקרני האור הלוהטים.

– קפטן! קפטן! – נשמע קול האנגלים במבטאם.

הקומנדנט הרים את כובעו מעל ראשו.

– יחי הקפטן! יחי הקפטן! – נשמע עוד קול האנגלים.

שכחתי לספר, כי אתמול בערב ערכו האנגלים מכתב-תודה לקומנדנט ואנכי תרגמתיו לצרפתית.

הקומנדנט של האניה „אוקסוס“ הוא אמנם איש טוב מאד, פאריזי „מכף רגלו ועד שערות ראשו“.

– יחי הקומנדנט! – צעקתי גם אני צרפתית.

ואניותינו התרחקו מן האניה הצרפתית ותלכנה הלך וקרב אל חוף יפו.

(המשך יבא)

אברהם ליודוויפול.


"הצפירה", שנה עשרים וחמש, מס' 42, 2 במרץ 1898, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אבדות הצי האנגלי – 17 באפריל 1916

מסביב למלחמה.

אבדות הצי האנגלי.

במשך עשרים החדשים של המלחמה היו אבדות הצי האנגלי כאלו: 9 אניות-מערכה, 9 אנית-מרוץ מחופות שריון, 9 אניות-מרוץ קטנות, 16 תותחניות ומחפשות מוקשים, 30 מחבלות-מוקשים, מוקשניות ומוניטורים, 17 תת-מימיות, 13 אניות-מרוץ עוזרות. בס"ה 103 אניות מלחמה.

לגרמנים, לאוסטרים ולטורקים לא אבדה במשך המ[ל]חמה אף אנית-מערכה אחת, בה בשעה שהאנגלים אבדו תשע אניות כאלו. מובן מאליו, שהאנגלים בנו במשך עשרים חדשי המלחמה אניות-מערכה, אבל הגרמנים ובעלי-בריתם עשו גם הם כזאת.

בתי-החרושת לבנין אניות בגרמניה עסוקים יומם ולילה, ואם גם אי אפשר לגלות את מספר האניות שנבנו בינתים, הנה בכל אופן צריך לומר, כי בתי-החרושת האלה עובדים במרץ גדול.

אם מתבוננים על אבדותיו של הצי המסחרי האנגלי רואים, כי לפי המספרים של האנגלים עצמם עלו עד הכ"ג מארץ ש"ז:

אניות-קיטור: 379 עם 1,320,171 טון; אניות-תורן 31 עם 19,119 טון; ספינות דייגים: 237. בס"ה הן 616 ספינות-קיטור ו-31 אניות-תורן.

צריך לשים אל לב, כי המספרים האנגלים חוטאים למציאות והרבה אבדות הם מבליעים, כמו, למשל, על אבדן ה„טיגער“ (אנית-מרוץ מצופה שריון), שאינם מודים בו עד היום, – אז אפשר להניח בבטחה, כי מספר הספינות המסחריות האנגליות שהטבעו מגיע מ-700 עד 800, ואחרי שכל הצי המסחרי האנגלי מונה כארבעת אלפים אניות, נמצאת כבר אפוא חמשיה של הצי הזה על קרקעית הים.

את התפקיד הראשי מלאו בזה התת-מימיות האמיצות, אבל הרבה אניות הטבעו גם ע"י מוקשים שנטמנו על-ידי הגרמנים וע"י – האנגלים עצמם.

הנה באופן כזה שלח דז'ון-בול בעצמו את „מגפת התת-מימיות, כפי שהוא קורא למלחמה התת-מימית והוא צריך לנקוט בבשרו בשל תכנית-ההרעבה שלו, אשר המציא נגד גרמניה.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 90, 17 באפריל 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.