אנית התהום – 1872

ותעש אדם כדגי הים

הן מודעת לכל, המצאת אנית האויר, אשר בה יתחרה האדם עם צפור כנף, לעלות על במתי עב לדמות לנשר יעוף השמים, אבל ראה זה חדש הוא, המצאת „אנית התהום“ אשר בה יתחרה האדם בדגת הים לרדת תהומות, אף ישלוט בה להטותה אל כל אשר יחפוץ, ולשוטט אנה ואנה במעמקים במצולות, מוליך ומביא מעלה ומוריד. ברצותו מרחף בלב ים, לא תרד וגם עלה לא תעלה, בה יתגנב תחת צי אדיר האויב, ויקוב חור בתחתיתו למען יבואו בו המים, וכבד עליו משאו ויצלול הוא מלחיו וחובליו וכל אנשי מלחמתו כעופרת במים אדירים, בה ירד עד מקום שם אניה נטבעה, אשר בלע תהום חילה, ויוציא בלעו מפיו. אך אל נא תמהר להכזיבני קורא יקר! ואל תאמר „נמנע“ לכל אשר ידמה לבך נמנע, כתר לי זעיר ואחוך כי לא יבצר הדבר מיודעי חכמת הטבע.

נחפשה נא בראשונה ונחקורה, מדוע הגשם האחד יצף על פני המים, והשני יצלול במעמקים, והשלישי ירחף, ר"ל כי הוא שוקע מלוא קומתו עד כי המים יכסוהו, ואז לא ירד יותר אם לא יורידוהו ביד? הלא תשיבני כי הראשון קל והשני כבד והשלישי לא קל ולא כבד. אכן תשובתך נשאר מעל בהתבוננך בינה, כי קערת כסף או חרס, או דוד נחושת או אנית ברזל (פאנצערשיפפע) תלכנה על פני המים, בעוד אשר חתיכת כסף, חרס, נחושת, או ברזל כמלוא גרגיר חול תרד במצולות, אף זאת אשאלך ותודיעני, מדוע נקל לך להרים נטל בתוך המים אשר לא תוכל לשאתו ביבשת? אכן ארכימעדעס אזן וחקר את חוק המים, ונקרא הלמוד ההוא על שמו „למוד ארכימעדעס“ (דאס ארכימעדישע פרינציפ) וכה דבריו „כל גשם בבואו במים יקל משקלו בכדי משקל המים שנדחקו מחמתו“ המשל בזה, עשת נחושת ממדת רגל מעוקב, משקלו חמשה ככר, ומדת רגל מעקב מים משקלם חצי ככר *) אם יובא העשת במים, יצלול אך בכובד ארבע וחצי ככר, כי חצי ככר נתבטל ממשקלו, ע"י המים שנדחקו מחמתו, שמשקלם חצי ככר **) ואם יעשה מהעשת ההוא דוד אשר ממלא מקום מעשרים רגל מעוקב, הנה אם ישקע אך מחציתו במים, כבר נדחקו מחמתו שעור מים ממדת עשר רגל מעוקב, ונתבטל כל כובדו, לכן לא ישקע יותר, אבל הוא צף משוקע מחציתו במים, וכי יותן אל הדוד מים ממדת עשר רגל מעוקב, מעתה משקלו עם מה שבתוכו עשרה ככר, ואז אם ישקע כולו במים, נדחקו מחמתו עשרים רגל מעוקב מים שמשקלם עשרה ככר, ונתבטל כל כובדו, לכן לא ישקע יותר, אם יש צמיד פתיל עליו למען לא יכנסו בו מים יותר, והוא מרחף במים. ונקוט כלל זה בידך: משקל העצם עם מה שבתוכו נכנה בשם מ, ומשקל מדת המים ממדת העצם נכנה בשם ם. ואם מ גדול מן ם אז העצם צולל, ואם מ שוה אל ם אז העצם מרחף, ואם מ קטן מן ם אז הוא צף.

669px-Archimede_bain

ארכימדס באמבט. המקור: ויקישיתוף

מעתה נבא לבאר תכנית אנית התהום: האניה ההיא עשויה מברזל בתבנית ביצה חלולה, וקנים רבים חלולים מפולשים יוצאים מצדיה סביב סביב, כל קנה יש בפי חללו מגופה (איינען קאלבען) אשר יוכלו להסיעה רצוא ושוב לאורך הקנה מקצהו ועד קצהו. בתחתית האניה נמצא פתח סגור בדלת, סביבות הפתח נמצא פרוזדור, ארכו כקומת איש ויותר, ובתחתית הפרוזדור נמצא גם כן דלת סגורה, אך אם גם נפתחה אל הפרוזדור לא  יבואו בו מים כי האויר אשר בתוך הפרוזדור לא יתן ידים למים לבוא בתוכו, כאשר תראה אם תכפה צנצנת בתוך המים שלא יבואו בה המים כנודע. נניח כי משקל האניה בצירוף הקנים וכל מה שבתוכה הוא מאה ככר, והוא ממלאת מקום מן 300 רגל מעוקב שמשקל המים ממדה זאת הוא מאה וחמשים ככר, הרי מ קטן מן ם, ולכן היא צפה על פני המים, אכן כשמסיעים המגופות מפיות הקנים אל תוכם עד חצים או יותר, באופן שיכנסו המים בקנים עד מקום המגופות, שעור מאה רגל מעוקב, מעתה משקל האניה בצירוף המים שבקנים 150 ככר, הרי מ שוה אל ם לכן הוא מרחפת, ואם יסיעו המגופות יותר אל תוך הקנים ויכנסו בו מים יותר מהשיעור הנ"ל הרי מ גדול מן ם והיא צוללת עד קרוב לתהום ואז יעשוה מרחפת ע"י הסעת המגופה כלפי חוץ מעט, ואז יחבוש השוחה (דער טויכער) כובע עמוק מעור (קאטשוק) המגיע עד צוארו, ומהדקו בצוארו לבל יכנסו בו המים, ויפתח הדלת הפונה אל הפרוזדור, ויצא בו אל הפרוזדור, ויסגור הדלת אחריו, ויפתח את דלת הפרוזדור ויצא בו אל קרקע הים. אם ימצא שם ד"מ נטל אשר משקלו ארבעים ככר יקשרנו באניה, וישוב אל האניה פנימה ואז מסיעים את המגופות עד פיות הקנים עד שיצאו מהם המים, מעתה משקל האניה בצירוף הנטל 140 ככר, אבל המים שכמדת האניה משקלם 150 ככר כנ"ל, הרי מ קטן מן ם, וכרגע תעוף למעלה לצוף על פני המים. אכן אופן המשוט למען יוכלו להניעו לימין ולשמאל לפנים ולאחור, וכן אופן המכונה לקוב חור בתחתית אנית האויב, הנם דברים טפלים, כי רציתי אך להראות את פלאי תחבולות האדם,אשר אין מעצור לו לעלות שמים ולרדת תהומות, ואיך תחת אשר חסר האדם כל, לא קרני ראם לו, ולא צפרני הארי, לא מעשה הכבש, ולא בית הצב, לא כנפי הנשר ולא סנפירי הדג, הנה השכל יוביל אותו אל אוצר התולדה, לבור משם כל כלי תועלת הדרוש לחפצו, מבלי אשר יצטרך לסחבם אתו גם בעת אשר איננם דרושים לחפצו, כשאר היצורים, ובצדק דמו הראשונים את האדם לעולם קטן.

יצחק בארב.

*) שלא לבלבל את הקורא בחשבון השברים לא דקדקתי לכתוב משקל המים בצמצום אבל באמת משקל מים ממדת רגל מעוקב הוא 56 וארבעה עשרונים ליטרא.

**) אמרו עליו על ארכימעדעס שעלה על לבו הלמוד ההוא ברחצו בנהר, ומעשה שהי' כך הי': המלך מסיזיציליען נתן לצורף כסף וזהב לעשות לו ממעריבתם כתר, והצורף גנב מהזהב ונתן כסף תמורתו, המלך הרגיש בדבר, אך לא יכל להוכיח גנבתו על פניו, כי הכתר הי' במשקלו, ויקרא המלך לארכימעדעס הנודע לחכם גדול בחכמת הטבע אולי ימצא תחבולה למצוא הגנבה? וישאל לו ארכימעדעס מועד להתחקות על שרש דבר. ויהי היום וארכימעדעס רוחץ בנהר ויתבונן כי כל עוד יטבול גופו יותר במים כן יסיעהו ממקומו, אז שער בנפשו כי כאשר נדחקו מים יותר מחמתו כך נקל משקלו, וישמח מאד כי מצא מפתח להתיר שאלת המלך, ומרוב שמחתו שכח כי ערום הוא, וירץ ערום ועריה אל ביתו בקול קריאה, מצאתי! מצאתי! ואמנם על דרך זה ימצא הגנבה. שעור מים אשר מדתו כמדת לאטה זהב ישקול 13 גראן, ואשר מדתו כמדת לאטה כסף ישקול 20 גראן, נמצא אם יכשילו את הכתר בחוט בתוך המים ויקשרו את הקצה השני מהחוט בכף מאזנים לשקלו, ונראה אבוד משקלו כל כך פעמים 13 במספר לאטה הזהב אשר בו וכל כך פעמים 20 כמספר לאטה הכסף אשר בו, נניח ד"מ כי משקל הכתר הי' מאה לאטה, והוא אבד ממשקלו 1685 גראן, ואלו הי' כולו זהב היה אבוד משקלו 13×100=1300 נשתייר עוד 385 בעבור שכל לאטה כסף יאבד 7 גראן יותר מלאטה זהב. 7:385=55, נמצא יש כאן 55 לאטה כסף 45 לאטה זהב.


"עברי אנכי", שנה שמינית, מס' 16, 10 במאי 1872, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[נדפס במקור בכתב רש"י]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s