חודש: יוני 2017

הנסיעה האחרונה של ה„קרונפרינצסה צעציליא“ – 1916

Drawing_of_the_SS_Kronprinzessin_Cecilie_at_sea_by_an_unknown_artist

אנית הנוסעים "קרונפרינצסה צציליה". המקור: ויקישיתוף

הנסיעה האחרונה של ה„קרונפרינצסה צעציליא“.

הקונסול הגרמני, פֿרייער, נמצא באמריקה בשעה שפרצה המלחמה. ע"י גלגולים רבים ומוזרים עלה בידו לשוב משם לגרמניה. אחרי שהשתתף בקרבות על החזית המזרחית והמערבית קבל מלאכות לפקד פלוגת-צבא במזרח. מפאת זה יצא אל הערבה. בה„פאס. צט"ג“ מספר הקונסול ע"ד נסיעתו באניה ה„קרונפרינצסה צעציליא“, ששם הדביקתהו הידיעה ע"ד התפרצות המלחמה בשעה שנמצאה הספינה בלב ים:

בכ"ז יולי עזבה ה„קרונפרינצסה צעציליא“ את חוף הולבוקען.היא היתה מלאה נוסעים, והרבה אלפים איש באו ללוות את היוצאים ולתת להם את ברכת הדרך. הימים הראשונים של הנסיעה היו יפים ובהירים, מזג-האויר של הקיץ היה שוקט. בין הנוסעים אמנם נראו פקידי-צבא יותר, מכפי השיעור הרגיל. נמצאו הרבה אופיצרים אנגלים וצרפתים. במחלקה השניה נמצאו רזרוויסטים צרפתים ורוסים, גרמנים ואוסטרים. בין הנוסעים נמצאו ג"כ דפלומט שוויצי בעל כהונה גבוהה; אשתו של אחד הדפלומטים האמריקנים, סוחרים אנגלים ואמריקנים, גבירות אמריקניות אחדות ועוד איזו בני-אדם, שאין להם אופי ברור ומסוים ושאפשר לפגוש אותם תדיר על מכסי האניות השטות על האוקינוס.

למעלה מהתאים, בתא-הקפיטן ישבו שני בנקירים נויורקים מפורסמים, אשר נסעו לאירופה, כפי שהתברר אח"כ, ביחד עם טרנספורט-של-זהב גדול, אשר נועד בשביל פאריז ולונדון. אותו הטרנספורט הגיע לעשרת מיליון ל"ש. זה היה הסכום היותר גדול שמסרו אז לאנית-מסחר להובלה. האניה ה„קרונפר. צעציליא“ יחד עם הסחורות הטעונות עליה נערכה בשיעור ט"ו מיליון ל"ש.

באירופה הלך המצב הלך וקשה. על האניה הופיע עתון מיוחד שהיה מפרסם טלגרמות שנתקבלו עפ"י הראדיוטלגרף. מן העתון הזה נודע לנו, כי רוסיה, צרפת ואנגליה מהלכות אימים על גרמניה. בין הנוסעים כמעט עברה רוח רעה. נראה היה, שהם מתבדרים ומתגודדים כנופיות כנופיות לבד. כולם נחלקו לשני מחנות, אשר לא התיחסו אמנם זל"ז באיבה, אבל השתמטו מלהזדמן יחד. רק האמריקנים הוסיפו להתיחס לכל הנוסעים בלי הבדל, אבל גם מצדם ניכרת היתה איזו קרירות.

את הקפיטן החביב, פוללאק, אי אפשר היה לראות עתה לפעמים קרובות כמו שהיה נוהג. אם שליד השלחן, בשעת הארוחה, לא ניכרו עפ"י רשמי פניו עקבות הטלגרמות האל-חוטיות הרשמיות שהיה מקבל בכל שעה ושלא ניתנו לפרסום. זהו אדם חביב ומצוין, הקפיטן הזה והוא ידיד זקן שלי. בשנת 1900 נסעתי יחד עמו באסיה הדרומית. עכשיו הוא הקפיטן הראשון בין רבי-החובלים של הללויד: הוא נחשב למעולים שבעוברי-הים.

בל"א יולי בערב ישבו אחרי הארוחה שלשה אנשים על המכסה והזינו את עיניהם במראה היפה של הים וקרני הלבנה שטבלו בגליו. הלילה היה יפה ונעים. אחד מן החברה ישב וחלם בעינים פקוחות, השני התבונן בעונג לעגולי העשן של הסיגרה שלו, השלישי הסתכל במרומים ובכוכבים המזהירים והמבריקים במקום זה יותר מאשר במקומותינו.

„האם יצא הירח מדעתו?“ – קרא פתאם החוזה-בכוכבים הזה. החולם והמעשן חרדו למשמע הקריאה הפתאומית. אכן, הירח עזב את דרכו הרגילה והתחיל להסתובב במהירות גדולה מסביב לאניה, ויחד עמו יצאו במחול ה„עגול“ הזה גם כל כוכבי השמים!

גם מבלי עזרתה של חכמת התכונה ונסיונותיה הוברר לנו תיכף החזיון הזה: אנית-הקיטור הגדולה, שעליה נמצאנו, סבבה פתאם על מקומה והתחילה לשוט אל המקום שממנו באה.

התנועה הזאת לא עברה מבלי שהכירו בה גם נוסעים אחרים. תיכף נאספו חבורות וקבוצות שונות אשר דנו על המאורע, על סיבותיו ותוצאותיו. כעבור זמן קצר אח"ז הקהיל הקפיטן את כל הגברים אל האולם הגדול, שנועד לעישון ונשא באנגלית את הנאום הקצר הזה:

„המלחמה הוכרזה בין גרמניה ובין רוסיה, צרפת, אנגליה! ה„קרונפרינצסה צעציליא“ שבה לאמריקה. יש לנו פחמים ומכולת למדי ואין שום יסוד לחששות. בבקשה, הרגיעו את הגבירות, מפני שאינה נשקפת לנו שום סכנה“.

מפי הגרמנים והאוסטרים התמלטה תרועת-ששון אבל מהולה בצער ע"ז, שאי-אפשר יהיה להם עתה לבוא לארץ מולדתם. אצל האופֿיצרים האנגלים והצרפתים ניכר היה בטוי של התמרמרות וקצף מפאת זה, שהאניה היקרה והגדולה הזאת לא נפלה בידי האנגלים. אצל הגבירות – פחד היסטרי וחרדה. אלה היו הרגשות השונים אשר הובעו ע"י כל הנוסעים בעקב המאורע הגדול.

First_Class_Dining_Room_of_the_SS_Kronprinzessin_Cecilie_(length_view)

חדר האוכל של המחלקה הראשונה. המקור: ויקישיתוף

הקפיטן פוללאק הקדים בנאומו את יום הכרזת המלחמה, מפני שההכרזה של המלחמה נתפרסמה באירופה רק בימים הראשונים לח' אוגוסט. אבל מובן מאליו, ששלטון הללויד הצפוני-גרמני, אשר צוה להקפיטן בטלגרמת-רמזים לשוב לאמריקה, ידע על סמך ידיעות מדויקות, שקרב זמנה של המלחמה. הפֿורמליות של ההכרזה הרשמית לא היתה חשובה ביחוד בנידון זה.

הימים שבאו אח"כ הביאו אתם שנויים ותמורות כאלה, שגם הנוסעים הרגילים באניות לא ידעו על אדותם. את ארובות-העשן משחו בצבע כתום ועל זה הוסיפו עגולים רחבים ושחורים, למען שיהא נדמה מרחוק, כי האניה שייכת לחברה אנגלית ידועה, שאניותיה גם הן יש להן ארובות-עשן מצבע זה. את השם של האניה כסו בצבע שחור. את החלונות של האולמים ושל התאים כסו בלילות בארג-מפרש, למען סתום בעד האור. כמו-כן חדלו מלקבל מאת הנוסעים טלגרמות אל-חוטיות לשלחן אל היבשה. אם שמתחלה, בכדי שלא להרגיז את הנוסעים, היו מקבלים מידיהם את הטלגרמות, אבל לא היו משלחין אותן, מפני שכל אות וכל נקודה היתה יכולה לשמש הודעה לאויבינו. כעבור איזה זמן השיבו להנוסעים את טופסי הטלגרמות שלהם עם הכסף אשר הכניסו בעדן.

השיבה הפתאומית של האניה לאמריקה לא נעמה ביחוד להבנקירים האמריקנים. אחרי התיעצות קצרה פנו שנים מהם להקפיטן והודיעו, שיש בדעתם לקנות את האניה כולה. הם נכונים לשלם בעדה מחיר גבוה מאד ככל אשר יתאים לבעליה. הם הוסיפו, שהקפיטן יכול לשאול עפ"י הטלגרף האל-חוטי את הדירקציה של הללויד בברעמען בדבר התנאים, או אם אינו רוצה לשאול, יכירו הקונים את הקפיטן לבעל האניה גם מבלי אישור הבעלים. הקונים ירימו תיכף את הדגל האמריקני על האניה ותחת חסותו של הדגל הזה ישוטו לאנגליה. הבנקירים האנגלים תמכו גם הם בחבריהם האמריקנים. הקפיטן לא יכול להתאפק מצחוק-קל למשמע ההצעה האמריקנית הזאת. ואולם ברוב עמל עלה בידו להוכיח להבנקירים, שאין לו החפץ לעשות את העסק היפה הזה, מפני שבזמן מלחמה אי-אפשר למכור שום אניה, היכולה אפשר להיות לאנית-מרוץ גרמנית.

בינתים נסענו במהירות גדולה אל הגלילות הצפוניים של הים האטלנטי, הרחק מדרך שיט האניות הגדולות. כבר ביום השני היינו לוטים בערפל אשר שם סתרה עלינו. המכונות לא השמיעו את שריקתן, החלונות היו מכוסים בלילה; במהירות של כ"ד קשרי ים בשעה הוספנו לשוט. זה היה יותר מדי בשביל העצבים של הגבירות האמריקניות העדינות. למען הרגיען במעט הוכרח הקפיטן להשמיע את קול החליל של המכונה לכה"פ בטון חרישי, פעם אחת בכל רבע שעה; שריקת החליל כמו נסכה ברוח השאננות האלו את הבטחון, שאניתנו לא תזדקר אל התהום ולא תפגע באניה אחרת.

בצהרי יום אחד פרצה פתאם קרן-שמש בעד הערפל אשר מסביבנו. לפתע היה אור מסביבנו והמרחקים נגלו כולם. איפה אנו? – על גובה עיר החוף האנגלית, האליפֿאקס, בירת שוטלנדיה החדשה! לאשרנו היה המרחק מן החוף גדול כל-כך, עד שמשם אי-אפשר היה לראות אותנו וגם לדלקנו. רק אניות-התורן הלבנות והרבות אשר סביב שתו עלינו, אניות אנגליות כולן, התבוננו בתמהון לאנית-הקיטור הענקית, אשר הופיעה לפתע פתאם ביניהן. ואולם אחדים מהאנגלים הכירו בודאי, שאניתנו היא גרמנית. ראינו, כי אניות-תורן אחדות מהרו לשוב ולשוט להאליפֿאקס, למען הודיע שם על מראה עיניהם. אפס אנחנו לא פחדנו מזה. המרחק מהאליפֿאקס היה גדול. אנית-מלחמה של האויב או אנית-קיטור עם טלגרף אל-חוטי לא נמצאה לאשרנו במקום זה.

פקיד הטלגרף שעל ה„קרונפרינצסה צעציליא“ לא היה צריך לשלוח שום טלגרמות, ולמרות זה עמד יומם ולילה ליד המכונה שלו, בכדי לקבל את ההודעות האל-חוטיות של אניות אחרות. שעות מעטות אחרי שנקבלה הפקודה המסוימה של שלטון-ללויד קבלו שורה ארוכה של פקודות שנשלחו מגרמניה לאניות גרמניות אחרות, אשר שטו על הים האטלנטי. בהן נצטוו הקפיטנים לשנות את מהלך האניה ולהסתתר בחופים ניטרליים. עד כמה חשובות היו הפקודות האלו אפשר לראות מן העובדה, שמלבד האניות שנמצאו בשעת התפרצות המלחמה בחופי האויב נפלו רק מעט מאד מהן בידי האויב.

מענינות עוד יותר בשביל הקפיטן פוללאק היו שיחות אל-חוטיות שונות אחרות, אשר התנהלו בשפה האנגלית בין אניות-המלחמה הצרפתיות והאנגליות, אשר שטו ליד החוף המזרחי של אמריקה וכמו-כן בין האניות האלו ואניות-הנוסעים האנגליות. בשיחות האלו, אשר מפאת אי-הזהירות התנהלו, כפי שנזכר, באנגלית, נדברו רבות גם על אדות ה„קרונפרינצסה צעציליא“, שנעלמה פתאם ועקבותיה לא נודעו. על יסוד השיחות האלו הוברר, ששלש אניות-המרוץ האנגליות ושתים הצרפתיות, שהיו שטות במימי אמריקה הצפונית בתור משמר על צי-הדייגים הקנדיים והצרפתים, חנו עכשיו לא-רחוק מהמבואות אל החופים האמריקנים וארבו לאניות גרמניות, וביחוד להשלל היקר – ה„קרונפרינצסה צעציליא“. להלן נודע לנו מן השיחות הללו, שהצרפתים והאנגלים אינם יודעים את מקומנו, והם משערים, שאנו שטים במימי אירופה, או אנו מסתתרים בחוף ספרדי. בודאי גדל תמהונם, כאשר נודע להם, כי עברנו לא-רחוק מחופי אנגליה.

First_Class_Drawing_Room_of_the_SS_Kronprinzessin_Cecilie_(painting_of_Crown_Princess_Cecilie_herself)

חדר ההסבה של המחלקה הראשונה. המקור: ויקישיתוף

שוב הליט אותנו הערפל, עד כי אפשר היה לראות רק על מרחק של מטרים אחדים. הוספנו לשוט קדימה, לנוכח מטרה בלתי-ידועה. כל אחד התפלפל ועמל למצוא – איזהו החוף, שאליו נבוא, לבוסטון אול פורטלאנד, או לדרום משם; אבל אפשר היה לשער, כי על המבואות חונים האויבים ואורבים לנו.

בלילה ראו נוסעים גרמנים אחדים, כי מן הגשר האמצעי אשר ממעלה למכסה ניתנים איזה אותות-אור. הקפיטן, אשר הודיעו לו תיכף עד"ז, אסר תיכף את האופֿיצר האנגלי אשר עשה זאת ושם עליו משמר.

בלילה ההוא לא נתנו שנת לעינינו. כל אחד חפץ להיות ער בשעות האחרונות הללו. לפנות בוקר התחיל לטפטף גשם, והנוסעים נתפזרו לתאיהם. רק הקפיטן והאופיצרים אשר לו, אשר זה כששה ימים כמעט לא סגרו את עיניהם, עמדו על משמרתם. עוד שני נוסעים גרמנים עמדו על המכסה הרטוב. פתאם עלתה השמש ופזרה את העבים. לא עברה עוד חצי שעה וממעל לנו התרוממו שמים כחולים ועמוקים. ממולנו נראתה רצועת-יבשה תלולה. איפה אנחנו? בכל אופן, בתחום מימיהן של ארצות הברית. „בשעה מוצלחת!“ – קראתי אל הקפיטן.

עוד זמן קצר והנה משני העברים התנשאו צורים וכפים מכוסים יערות ברושים. ביניהם שטה האניה עד הגיעה לאמת-ים בהירה ושקופה, לא רחוק מאי עטוף יערות. זה היה „באר הארבאור“, אחד מנאות-הקיץ הנעימים במדינת מעהן שבאמריקה, לא רחוק מהגבול הקנדי. לא עברה עת רבה וכבר נאספו על החוף כל הקייטנים, שהתעוררו משנתם בגלל המאורע המצוין הזה, וכבר מהרו רבים להביא את מכונות-ההצלמה ולצלם את האניה הגרמנית הגדולה.

אחרי מלוי הכללים הפֿורמליים ביחס לשלטוני החוף, עזבנו את האניה, למען שבת במסע מיוחד ולנסוע לנויורק. עם הקפיטן פוללאק החלפנו לחיצת-כף חזקה, ובקריאה „תחי גרמניה“ נפרדנו איש מעל אחיו.

ה„קרונפרינצסה צעציליא“ עמדה על עוגנה ב„באר הרבאור“ עוד חודשים אחדים, אח"כ הובאה תחת חסותן של מחבלות אמריקניות לבוסטון, ששם היא נמצאת עד היום ומחכה לקץ המלחמה. עשרת מיליון הל"ש שנמצאו עליה נשלחו בחזרה לנויורק, למפח-נפשם של הבנקירים. משם נשלחו אח"כ בשיעורים אחדים לאנגליה דרך קנדה.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 110, 17 במאי 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

 

החרפה אשר נעשתה לאנית בריטניא – 1861

הליכות עולם.

רבו הדעות וההשערות בדבר המריבה אשר יצאה לחלק בין ממשלת בריטניא ובין ממשלת ארצות הברית בנידון החרפה אשר נעשתה לאנית בריטניא „טרענט“ כי לוקחו ממנה בחזקה הצירים אשר יצאו לאירופה מטעם המתפרצים. יש אומרים כי ראש הכניסה (פרעזידענט) הצפונית יצדיק נפשו כי לא ברצונו עשה השר המצביא את אנית המלחמה „סאן-חאסינטאָ“, רק מסברה דנפשיה, וכה נקל יהיה לו לשלח חפשים את השבוים ולא ידל בזה כבוד עם האמעריקנים הצפונים, וימנע ידו מבוא בדמים את בריטניא. אך אחרים יענו כחש התואנה הזאת בקול רם, יתנו עדיהם כי לא לבד ראש החובלים מסאן-חאסינטאָ, כי אם עוד אניות אחרות השיגו פקודה נמרצה לבקש באשר ימצאו את הצירים ואת מכתביהם אשר אתם, וכי השר ווילקס לא מלא עוד משלחתו באמונה, כי הוא חשב את נפשות הצירים לעיקר, רב יתר על אגרותיהם, ונהפוך הוא, הממשלה בקשה יותר לדעת חפץ המתפרצים; ומה יועילו לה האנשים האלה ועוד אחרים אשר נתפשו בכף, אם לא תוכל להציל מהם דבר אמת. ולפי דברי רבים כלה ונחרצה מאת ראש הכנסיה לבלי יחת מהמית בריטניא ולא ישמע לקולה להשיב את השבוים. – הלאָרד דזיאָן רוססעל שלח ביום 18 (30) נאָוועמבער אניה עם ציר מיוחד לוואשיננגטאָן לבקש מאת ממשלת ארצות הברית לשלם ניחומים לבריטניא על החרפה אשר נעשתה לנס דגלה. אך האניה גם אם תעוף ביעף לא תבוא למקום תעודתה עד 28 נאָוועמבער (10 דעצעמבער) ולא תוכל לשוב לליווערפאָאָל עד יום 14 (26) דעצעמבער. ובכן לשוא נעמול לחקור תעלומות צרורות בכנפי העתיד, עד אשר נשמע מה בפי ראש הכנסיה בוואשינגטאָן. – בין כה וכה תכין בריטניא לקרב ידה. בכל ערי החוף ובבתי נשק האניות רבה העבודה. בבית המועצות בעסקי אניות איבה, יעבדו הפקידים בלי מנוח ולא יצאו מלשכותיהם עד לפנות ערב; בלי חשך תצאנה פקודות לבקש עושי מלאכה. לפי דברי הטימס השיג שר המבצר פאָרטסמוט פקודה להכין לקרב שבע אניות איבה שונים בגדלם ובנינם ובמספר כלי המפץ ועליהם בין הכל 174 כלי תותח. – אנית איבה אחת „ארפֿעי“ ועליה אחד ועשרים כלי מפץ, עזבה את החוף ההוא ותחכה בספיטטעד צו מבית המועצות ע"י טעלעגראף ללכת אחרי האניה „מעלבורן“ המכינה פעמיה ללכת מוואוליטש לכאליפֿאקס (עיר מבצר וקרית ממשלה לבריטניא בניושאָטטלאנד באמעריקא). גם אנית מלחמה מברזל מוצקה ועליה ארבעים כלי תותח תכין צעדיה לעבור ארחות ימים בעוד ימים שנים עשרה. על אניה אחרת נשלחו יותר ממאתים עושי מלאכה חדשים להכינה לצאת לדרכה בקרב ימים. גם בוואוליטש ובדעווענפֿאָרט אניות מזוינות תצאנה בפקודת הממשלה לעשות נתיבה בלב ים אוקינוס. וצי אדיר משבעה אניות נכון לצאת בראשית ימי חדש יאנואר לשכון בחוף ימה באמעריקא. אחד מיועצי לשכת המלכה בבריטניא הגיד זה לא כביר לראשי העוסקים במלאכת המטוה, כי המלכה עוסקת בעיון רב בעניני מלאכת צמר גפן, וכי הוא יבקש דרך לפתוח את חופי ארצות הדרום למסחר, לא יאוחר מתחלת ימי פֿעברואר הבא. כן נתנה ממשלת בריטניא פקודה לאנית הקיטור „אויסטראלאזיאן“ (אשר עמד נכון להוביל מכתבים לנו-יאָרק) להכין צידה ונשק ולהוליך חיל בריטניא לקאנאדא. גם ממשלת וואשינגטאָן השמיעה חפצה לבקש הלואה חדשה על סך 160 מילליאָנען דאָללאר. – סוחרי עירנו השיגו ידיעות טעלעגראפֿיות כי בלונדון יראו להבת המלחמה קרובה להתלקח.

מכל הדברים האלה נכיר כי נכונה בריטניא לצאת לקרב נגד אמעריקא לנקום נקמת כבודה. והיה אם באמת תפרוץ המלחמה בין שתי הממשלות האלה, אז יכלאו אוסמי אמעריקא ולא יוסיפו לשלוח תבואות הארץ ההיא על שוק צרפת ומה גם לבריטניא, ואז יורם המסחר ברוסיא וגם בערינו יבואו חיים חדשים בעסקי בר ושבר. גם לשמע גערת מלחמה ופירוד לבבות הממשלות האלה, יעלו מקחי התבואות בזה, האף כי לא נכחד מאת כל יודעי דבר מדינה כי לא תוכל ממשלת בריטניא לתת להרחיב הפרץ ולמשוך זמן המלחמה.

[…]


"המליץ", שנה שניה, מס' 11, 26 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

האסקדרא הוולאדיבוסטוקית – 1904

Japanese_cruiser_Chitose

 הסיירת היפנית "צ'יטוסה". המקור: ויקישיתוף

המלחמה.

האסקדרא הוולאדיבוסטוקית

אחרי בַּטָלָה שארכה כמעט שני ירחים החלה האסקדרא הוולאדיבוסטוקית להראות אותותיה אותות מעשים ותופיע ליד גענזאַן. תלגרמא של הסוכנות הרוסית ספרה לנו אתמול בארוכה את כל תוצאות מסע האסקדרא: שלש אניות יאפאניות הטביעה, ותקח שבי יתר ממאתים אנשי צבא עם פקידים, ואת הממרים וממאנים להכנע ולהסר נשקם – דנתה בטביעה.

אחרי שתי נסיעות (מיום 27 יאנואר עד 2 פעב' ומיום 6 עד 17 פעב') שבו האניות הוולאדיבוסטוקיות, שנמצאו אז תחת פקודת הקאפיטן רייצענשטיין, לחוף וולאדיבוסטוק ותשארנה, כנראה, על מקום אחד, תחת מחסה הבטריות של „קרן הזהב“. לא נוכל לבאר סבת עמידה ארוכה כזאת ע"י תנאי מזג האויר. אמת כי יש מעט סכנה בנסיעה בים-היאפאני בימות החורף, אבל אין זו סכנה שאי-אפשר להתגבר עליה, כאשר הראתה הנסיעה השניה של הקאפיטאן רייצנשטיין, וביתר שאת – מסע האדמירל קאמימורא (28-19 פבר'). למרות אשר בצי קאמימורא נמצאו אניות זעירות בערך, כגון הרצה “Chitose„ (ס4,480 טון) אשר בהיות הים סוער יכסו הגלים את חרטומה, בכ"ז לא לבד שהצליחו האניות היאפונית לעבור בלי פגע דרך ארוכה מפארט-ארטור עד וולאדיבוסטוק הלוך ושוב לערך (2000 מיל) כי גם סבבו במימי רוסיא יומים, וגם השליכו כדורים אל העיר וולאדיבוסטוק בהיות קור עד 14 מעלות.

והרצות הרוסיות גדולות רב יתר (מן 6675 עד 12,364 טון) ומכשרות יותר לעבור ארחות ימים, בהיות דופניהן גבוהות מעל הים כדי שש שבע רגל יתר מגובה דפני האניות של האדמירל קאמימורא, ויכלו אפוא לעמוד בפני הסערות והגלים לא פחות מן היאפאניות. מלבד באחרית פברואר היה כר נרחב לפני האסקדרא הוולאדיבוסטוקית, לבחר לה שדה עבודה, יען כי מצפון לשון-הים הקוריאית לא נראה הצי היאפאני. בראשית ירח פברואר יכלה להתנפל ולהפריע בפני עלות בריגדא אחת מן הדיויזיא השניה לחוף גענזאן, תחת מחסה רצות עתיקות; יכלה להשמיד את האסמים ובתי האוצר בגענזאן, ובזה היתה שוללת מאת הבריגדא הזאת את הבסיס הנחוץ לה למהלכה הלאה לפיניאן, ותכביד עד גמירא את מהלך היאפאנים בדרכם הקשה בין תועפות הרים.

ערך יתר קטן בנידון התכסיס ואולם רשם מוסרי חזק היתה עושה יריה על איזה חפי המערב של איי ניפאַן ויעססאַ (כגון אָטאַרו, ניחיגאטי, קאָמאטסו). אפשר היה לאסקדרא גם לחדש את מעשה השמדת אניות-סוחר, השטות בין קוריאה המזרחית ויאפאן המערבית ומחברות אותן. אכן הנכבדה בפעולות הקאפ' רייצענשטיין הָיה היתה לשוט דרך מיצר-הים הסאַנגאַרי סביב ליאפאן; למען התאחד עם האסקדרא אשר בפארט-ארטור. אמת כי התאחד שתי האסקדות האלה לא היתה נותנת לרוסים גם לפני יום 31 מאַרט את ההכרעה והיתרון על הצי היאפאני, ואולם מאַקאַראָוו היה מוצא רב תועלת בהוספת ארבע אניות-מרוץ ממדרגה ראשונה, ובפרט בהגיע התור ללכת ולהתאחד עם האסקדרא הבאלטית הנשלחת לעזרת אניותינו באוקינוס השקט.

ועל כן יש לבאר את עמידתן הארוכה של אניות-המרוץ בוולאדיוואסטוק רק בטעמים ונמוקים תכסיסיים שאינה ידועים לנו, למשל: החפץ לשמור את האניות המצוינות ולחשוך אותן לרגע מעשים כבירים ומכריעים על הים (שזה לא יתכן להיות קודם ירח ספטמבר). איך שיהיה ותכנית-המפעל של הרוסים בים שונתה עתה, והקונטר-אדמירל יעססען, שנתמנה בפקודת מאקאראוו (וזו היתה אחת הפקודות האחרונות של המנוח) במקום הקאפיטן רייצענשטיין לפקד את האסקדרא הוולאדיבוסטוקית – יצא אל הים.

ואולם בין כה וגי-החזיון למלחמת הים שונה עד תכלית. אחרי 31 מאַרט אין להעלות עוד על לב התאחדות האסקדרא הוולאדיבוסטוקית עם זו שבפארט-ארטור, והמעשה שעשו לחסום את הנמל החיצוני בפחים צפים – מוכיח כי רעיון ההתאחדות סר לזמן כביר. היאפאנים כבר חדלו להעלות צבא לגענזאן, ובריגאדות הדיויזיא השניה כבר עומדות על נהר יאלו. התנפלות האסקדרא הרוסית על גענזאן לא תוכל להרע למחנה הגינירל קוראָקי. ועוד גם זאת, כי למען הגן על חפיהם ועל סחרם בים יכולים היאפאנים עתה להפריד לזמן מה פלוגה אחת מאניות האדמירל טאָגא, פלוגה יתר חזקה מזו שהיתה לאדמירל קאַמימוּראַ בירח פברואר.

ואכן מכל זה אין עוד להחליט ולגזור אמר, כי הקונטר-אדמירל יעססען לא יוכל לעשות דבר באניות-המרוץ שתחת פקודתו. פלוגה כה חזקה ומהירת התנועה כארבע אניות-המרוץ הוולאדיוואסטוקיות תוכל, בהיותה נהוגה בשים שכל, להשביע רב רגז את חפי יאפאן וקוריאה ואת סחר-הים ובהתחמק האניות מבוא במלחמה גלויה עם האויב העצום מהן, תשוטנה ותופענה פה ושם. בכלל יש לדעת, כי אם אמנם פעולות אניות-מרוץ לא תוכלנה להראות רשם אדיר על תוצאות המלחמה, אבל מביאות הן נזק גשמי גדול ומפילות יגון על האויב. לעצור בפני מעשי האסקדרא של יעססען היו היאפאנים אלוצים לשלוח אל הים היאפאני אסקדרא עצומה (כשמונה אניות-שריון ורצות גדולות) גם להתאמץ לסגור את הרצות הרוסיות בחוף וולאדיבוסטוק, לבל תצאנה למרחב. ולחסום את וולאידבוסטוק הוא דבר קשה רב יתר מלחסום את פארט-ארטור, ואפילו אם הצליח מעשה כזה, הן יחלש כח צי האדמירל טאגא אלו תפרד מעליו לזמן כביר אסקדרא גדולה, ועי"ז היתה מתמעטת תקותו להצליח בהתנפלו להרעיש את פארט-ארטור.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 89, 2 במאי 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון נורא קרה על חוף עירנו – 1892

יפו.

י"ב חשון תרנג. אסון נורא קרה על חוף עירנו ת"ו בשבת העבר, ואם כי מעודי ברחתי וגם הוא למרות טבעי לבשר בשורה בלתי טובה אבל צר לי לחשות על אבדן נפשות יקרות מאחינו הנעימים. אנית הקטור העסטראיכית באה מחיפו והים הי' הולך וסוער, ויקדמו פניה הספנים הרחמנים חונני גרים מכניסי אורחים אוהבי אדם ואת כספם יותר מגופם, וירדו האורחים אל האניה בטובתם ושלא בטובתם, מספר האורחים אשר ירדו אל האניה הקטנה לא נדע בדיוק, אמור יאמרו למעלה משלשים עד ארבעים נפש, ותעל  האניה שמימה ותרד תהומה בין הגלים, גם משא רב יתר מן הדרוש לחפץ העת נתנו באניה ההיא, ובכן טבעה האניה עם כל הנפש, מן הספנים דגי הים לא נעדר אף אחד, ומן האורחים הרבה נצלו באורח פלא, ומספר הנטבעים לא נודע, ביניהם אחינו אהה! ספרדים, אמור יאמרו חכם אחד מטבר' מי ומה שמו לא נודע, אבל כן שיחת ההמון; אשת חכם בכור ברבי מיפו אשר שבה מחיפו בלכתה לבקר שם שלום בתה, גרמנים אחדים מחיפו, אחת ושלשת ילדיה טורקים, ילד אחד גרמני צף על פני המים אחוז בשתי ידיו בחבלי תיבת עץ וינצל ויהי לנס, אשת הגרמני ה' דיק תושב חיפו איש עשיר, היא ושלשת ילדיה ונערה שפחתה. מספר הנטבעים, לפי השערת ההמון מעשרה ומעלה, הרבה נמצאו בימי השבוע הזה גם שלשום גם תמול הובאו על הגמלים חמש נפשות. לחסדי אחינו הספרדים והאשכנזים חברי גחש"א ולעמלם אין די שילום, זכרה להם אלוק לטובת ה' עליהם יחי'. הנמצאים הובאו למנוחת עולם, אמור יאמרו כי אשה עבריה אין דורש לה ואין מי יגיד סימניה נקברה בקברות בני הנכר, ואחינו היקרים חברי גחש"א נקיים. נפשות הקדושים יהיו צרורים בצרור החיים, ולא נוסיף לדאבה עוד. עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון ושמחה, ושמועות ובשורות טובות מאחינו הנפוצים בכל עבר ופנה כבקשת המיצר בצער אחינו ועתיד לשמוח בישועתם,

יעקב צבי זיסילמאן.


"חבצלת", שנה עשרים ושלוש, מס' 4, 4 בנובמבר 1892, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מקרה איום שקרה ביפו – 1873

יפו.

בשבוע העבר קרה פה מקרה איום, אסון נורא אשר הביא בלבנו פלצות ובעתה – ביום החמישי לעת ערב לעת צאת אנית הקטור רוסיא לדרכה, הלך הלכו כחמשה ושלשים אנשי' על אני שיט לבא אל האנית הקטור, בין אלה היו גם יהודי' אחדי', ויהי בבואם בלב הים, לא רחוק משני הסלעי' הנשקפי' מתוך הים, והנה לעומתה באה אניה קטנה ותך בכח אדיר על האניה הזאת המלאה אדם רב, וכרגע נפתח קרש א' מהאניה, והמים החלו לבא אל תוכה. גם הרוח אשר נשב בחזקה עזרה לרעה, והושלכה על כפי הסלעי' ותשבר לרסיסי' וכל האנשי' אשר בה ירדו מצולה – מה נורא  המראה האיומה הזה! יותר משעה התאבקו האנשי' עם המות, עולים ויורדים, עד אשר הצליחו המלחי' להציל כעשרה אנשי', והנשארי' תמו לגוע, ובין המתי' הי' גם איש יהודי מירושלם אשר הלך לרגלי מסחרו אלכסנדרי'. רבות עמלו היהודי' פה עד אשר חפץ ה' הצליח בידם ע"י כסף רב, למצוא היהודי האומלל ההוא, ולהביאו לקברות היהודי'. – ה' יצילנו מכל רע – י' ר'.


"חבצלת", שנה שלישית, מס' 28, 16 במאי 1873, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

דבר הראוי להכתב בספר – 1878

לונדון. […] בימים האלה עברה אניה אחת היותר קטנה את ים האטלנטיק והגיעה לחוף עירנו בשלום. האני' ההיא מבאסטאן נודעת בשם „נאוטילוס“, ארכה רק חמש עשרה רגל ומספר אנשיה שני אחים, הצעיר חמש ועשרים והגדול שלשים שנה. שניהם לא היו מעולם על הים מלבד אשר הלכו סביבות החופים לצוד דגים. האחרון מלאכתו מעשה נֵבֶל ואחיו חורש עץ, ובאניתם הקטנה עברו את הים בארבעים וחמשה יום. תחת משא (באללאסט) הטעינו אותה במי שתיה ואת אשר שתו מלאו במי הים, בעת ישן האחד, נשא השני את משמרתו. ואם לא דבר חדש הוא, כי כבר קרה, אשר שני אנשים ונער אחד עברו את הים באניה משאה רק חמשה ככר, ופעם אחרת הצליח ביד רב-החובל אמריקאני עם אשתו וכלבן ג"כ, לעבור את הים בספינה אחת קטנה, בכ"ז דבר גדול ונכבד הוא וראוי הדבר להכתב בספר. הנאטילוס, אחרי נחה פה ימים אחדים הלכה לדרכה פאריזה להיות אצל שער-המצבה.


"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 53, 20 בספטמבר 1878, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

השקפה על תוצאות הטעכניק – 1886

Baltimore_(Cruiser_3)._Starboard_bow,_1891_-_NARA_-_512896.tif

הסיירת האמריקנית "בולטימור", 1891. המקור: ויקישיתוף

השקפה על תוצאות הטעכניק.

[…]

אחרי שנתקבל הדבר באשכנז להשתמש בדינמיט למלא בו את כדורי התותח, לא עוד יפלא הדבר בעינינו, מדוע חדלה ממשלת אשכנז מבנות אניות-מגנים (פאנצערשיפפע), ולא קבלה עד היום את האניות הבנויות לפי שיטת גרוזאן – הטעם פשוט כי בפני כדורי הדינמיט אין עוד לאניות אלה די מגן וצנה.

גם ממשלת כנסיות הברית לא רצתה להשאר מאחורי הארי – ותשם גם היא את כל לבה להזדיין, וראשית מעשיה: לכונן צי אדיר ואיתן. לפי הודעת מכה"ע Engineering הלונדוני, תהיינה האניות המשוטטות (קרייצער) מזויינות בכלי תותח עם כדורי דינמיט. בכללו של דבר, נראו מהידיעות שבאו במ"ע הנ"ל, כי אמעריקא בונה כעת את אניותיה ע"פ כל ההמצאות החדשות שנתחדשו בידיעת מלאכת האניות, תקונן וזיונן. האניות המשוטטות תהיינה מעשה ברזל עשת וערומות בלי לבוש-מגן; כח הדוחה (וועססער-פערדראֶננונג) שלהן יעלה על 4000 טאָננען, ולכל אחת מהן תהיה מכונה בעלת כח 10,000 סוסים. הלביאה שבחבורה זו, באלטימארע שמה, תזויין בחמשה קנים רובי טורפידין ובארבעה כלי תותח גדולים מלבד הקטנים. הכלים הנאים האלה יעמדו על מקומם בתוך מצודות קטנות הנמצאות לצדי האניה מכל עבר. מהירות תנועת האניות תהיה כמהירות הטורפידין.

האם תלוה אל כלי זיינן של האניות החדשות האלה גם הסירה החדשה, המצאת האמריקאני טוקק, הנוקבת ויורדת עד התהום ומטיילת בעמקי מצולה? עד היום אין קול ואין קשב על אדות הדבר הזה. טוקק הנ"ל קרא לסירתו Peacemaker, הוראתו „עושה שלום“, לאמר: על פי סירות כאלה במהרה  יקום דבר, והמלחמה לא תמשך לאורך ימים. תבנית הסירה היא כתנין הים (וואלפיש), ארכה 9 מעטר ובהיותה ריקה מבפנים, תשוט על פני המים; אך בפתחה את פיה ובבלעה מעט מים, אז היא שוקעת  ויורדת. שני משוטות תחובים בה מלמעלה למטה וממטה למעלה והם מחזיקים אותה על קו הישר במצב היושר המאזני (וואגערעכֿט). כח המניע אותה הוא קיטור-הכבוש הנמצא במכונת קיטור קטנה. הקנה הזה הנעוץ בים ישוט במהירות חץ מקשת אל האניה אשר שם מטרתו, ועשוי הוא באופן כזה שבהנקשו אל דופן האניה, תתפרד חבילתו ויצאו ממנו הטורפידין הנמצאים בתוכו והם מתדבקים ונתקעים בכותלי האניה וחותרים חתירות עמוקות ומקעקעים לפעמים את הבירה כולה.

[…]

הממציא הגדול סיעמענס עשה ספינה איליקטרית חדשה, ועל אדותיה מודיע מ"ע לחכמי הבנאים באשכנז, כי בה נמצאים שמנים אקקומולאטורים בעלי כח ½5 סוסים. כח הזרם יספיק לשלש שעות, אך טעינתו לבד דורשת עד שש שעות. ע"י האקומולאטורים תסודר תנועת הספינה, למהרה או לעצרה. השרבוב (שרויבע) סובב 700 פעמים לרגע, והכח האיליקטרי יוצא ממכונות גאלוואניות הנמצאות בקרב הספינה. מטרת שימושה גם היא לתכסיסי מלחמה.

קאנדידאט של חכמת הטבע.       ח. ל.


"הצפירה", שנה שלוש עשרה, מס' 167, 15 בנובמבר 1886, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון אנית הקיטור "ויקסבורג" – 1875

חדשות שונות.

[…]

עוד לא שכחנו אסון אנית „שיללער“ עם יותר משלשה מאות נפשות אשר אבדו בתוכה והנה חדשה באה כי האניה „וויקסבורג“ במסעה מן קוויבעק באמעריקא אל ליווערפאל. בראשון לירח יוני פגעה בהר קרח על הים והוכתה כך עד אשר בזמן מועט אח"כ נטבעה עם אנשיה. האניה ההיא נבנתה בשנת 1872, אורכה שלש מאות וששה עשר, ורחבה שמנה ושלשים רגל, משאה אלפים וחמשים טאן, כח מכונת הקיטור אשר לה שלש מאות פעמים ככח הסוס. היא עזבה את החוף ביום שבעה ועשרים לירח העבר ואחרי היותה תוך המים חמשה ימים קרה לה האסון ההוא. בעת האסון הורדו שלשה אניות הצלה עבור הנוסעים ואנשי האניה. במדריגה ראשונה היו חמשה אנשים, בשניה עשרה אנשים, בשלישית שלשים ואחת. המה עזבו את הוויקסבורג עם ששה וארבעים נפש ורב החובל, אשר ביחד נטבעו עם האניה. אנית הצלה הראשונה פגעה באניה „ארץ געארגיא“ ותקח את החמשה אנשים לתוכה ותביאם אל ניוארק, והשניה נמצאה ע"י צידי דגים קרוב לנויארק וגם המה ניצולו. אך מהשלישית עוד לא נשמע דבר ויוכל להיות כי גם היא תנצל ע"י איזה אניה.


"חבצלת", שנה חמישית, מס' 37, 16 ביולי 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

התת-מימית במצוקותיה – 1916

1024px-U-Boote_Kiel_1914

צוללות גרמניות בנמל קיל, 1916. המקור: ויקישיתוף

התת-מימית במצוקותיה.

בית הוצאת-הספרים של אוגוסט שערל בברלין הוציא בימים האלה ספר קטן מאת הקפיטן-לייטיננט הבארון פקלסהיים, המכיל ספורים וציורים קטנים ע"ד השיט בתת-מימיות בשעת המלחמה. מן הספר הזה אנו מביאים את התיאור הקצר הבא להלן והנותן מושג ע"ד הסכנות השונות המרחפות על התת-מימית ואנשיה:

היתה השעה הששית ושלשה רגעים, בעוד חצי שעה צריכה היתה לעלות השמש. הים והשמים היו לוטים עוד בערפל כהה, ועוד אי אפשר היה להכיר את קו האופק. על פני הזכוכיות המשולשות, המשמשות לנו לקנה-צופים, משתקפת הכהות שמסביב עד לבלי סוף. ופתאם – חלחלה בכל הגוף. צל שחור נראה על פני הזכוכית שממולו. הצל הלך וגדל, נדמה כצלם-בלהות, קבל צורה ענקית. הנה נבלטו כל קויו ושרטוטיו, הוא הולך וגדל במהירות. עצם ענקי, תורן, ארובות, אחת, שתים, שלש, ארבע: אניה-מחבלת!

„לצלול!“ רעש! שאון-מים! קפיצה אחת לתוך המגדל. המים משתוקקים בקלחות הגדולות המטביעות את הסירה. המגף הגדול של המגדל נסגר אחרי בשאון. והנה מתחילה סערת-הנפש הגדולה, קוצר-הרוח, מנין הדקים עד שתמלאנה הקלחות מים והסירה תצלול. בכל ימי חיי לא ארכו בעיני דקים מועטים כמו בשעה ההיא. המחבלת, שהיתה רחוקה מאתנו 2000 מטר לכל היותר, ראתה אותנו, כמובן, והיא שטה אלינו בכל מהירות מרוצתה ככל אשר יכלו שאת מכונותיה בכח ארבעים-אלף סוסים. מן התותחים אשר נמצאו על המכסה הקדום הבריקו יריות זו אחר זו בלי הרף.

אלי שבשמים, אלו יפגע אף כדור אחד! כדור אחד היה יכול להוריד אותנו שאולה. הנה התרוממו כבר המים ליד הצד החיצוני של המגדל עד לאשנבים הקטנים, שבעדם ראיתי את צלם-המחבלת הולך וקרב אלינו. איום הוא זמזום הכדורים במים מסביב לסירתנו, כהלמות קורנסים העצומים על פח-עשת. הנה הולך וקרב הזמזום אלינו.„הנבל! הוא מכונן את כדוריו אל המטרה!“ הנה כדור חדש. כל הסירה נזדעזעה. הכדור שיבוא אחריו יפגע בנו אל נכון. בזה אין כבר שום ספק. ואולם בהרף-עין זה נעלם האור מן האשנבים של המגדל, הסירה נשמעה למועקת הקלחות וצוללת.

אור אלקטרוני אדמדם-צהוב מסביב. החץ אשר על מודד-העומק הולך ועולה במעלות: שמונה מטר, תשעה מטר, עשרה, י"ב, י"ד. ניצלנו! רגש נעים ופלא של אור ממלא את לבנו. אנו חשים את עצמנו בטוחים ושאננים ממגור. הלמות-הלב, שחדלה במשך דקים אחדים, באין פנאי ושהות, שבה. הסירה צוללת עמוק ועמוק יותר. כ"ד מטר, כ"ו מטר. אני פקדתי להוריד עד שלשים מטר.

למעלה עוד מתופפים הכדורים על שטח המים. אני מסב את ראשי ומצטחק למול הקברניט, העומד אתי במגדל. אני מרים את אגודלי אל על. „אתה שומע, הקברניט?“ שאלה אוילית. האם אינו שומע את זה היטב, כמוני, כמו כל האנשים בסירה. ואולם השאלה הזאת מוכרחה לבוא בתור תוצאה של איזור-העצבים הגדול.

*   *   *

פעם אחרת שטנו במנוחה מתחת למים. מודד-העומק הראה 17 מטר. פתאם היה לנו הרגש, כאלו הכו אותנו בבת-אחת בפטיש על הראש. לרגע אחד, לא לרגע, כי אם לדק, לשבריר-דק, אבדה בינתנו. אח"כ הקיצונו כנדהמים. היינו מוטלים על הרצפה, או בפנות שונות, עם ראשים, כתפים וזרועות כואבים. כל הסירה היתה מזועזעת. מה לנו? האם יש עוד נשמת-חיים בקרבנו? ומה החשכה אשר מסביב? האור כבה!

„להתבונן אל מספיקי-האנרגיה!“

„אפסה!“

„אל מספיקי-המלואים!“

בפתע פתאם היה אור. כל זה התרחש במשך דקים, בזמן יותר קצר מכפי שאני מספר את זה.

מה קרה? האם באמת לא תמנו לגוע? האם לא חדרו המים אל הסירה והורידו אותה מטה? זה היה מוקש, איזה מוקש תועה, שעבר סמוך לכתלי הסירה. בעקב הזדעזעות האויר עלה לנו מה שעלה. מהי הסירה? מכל העברים הגיעו הידיעות: „הדפנים הקדמיים אטומים!“ „מקוות-המים כתקונן!“ „מחלקת-המכונות איתנה!“ הכל איתן ומוצק, ואולם הסירה קבלה נטיה מוזרה ומשונה. חלקה הקדום נטה למטה ואחורה ננעץ למעלה. המשוטים, המשמשים להוריד אותה מטה, היו מונחים בלי נוע.

„אדוני הקפיטן“ – קרא הלייטיננט גרנינג, זה הממונה על השיט במעמקים. „דבר-מה נתקלקל! הסירה אינה יכולה להניע את משוטי-העומק. בודאי אנו תחובים באיזה חיץ או רשת“.

„שד-משחת ובכור-שטן! ! דבר זה היה חסר לנו עוד. אכן, אנו תחובים ברשת, ומלמעלה, ברשת, קלועים מוקשים. הנה מצב העלול להביא לידי שגעון!“

„הכן!“ – קראתי למטה: „אנו מחויבים לעבור דרך הרשת! שתי המכונות תאזרנה את כל כחותיהן! קדימה! לא מעלה! השאר מטה! רק מטה. מלמעלה – מוקשים!“

המכונות אזרו את כל כחן. הסירה נדחפה קדימה, קרעה את רשת-הברזל לקרעים.

„הידד! נמלטנו! הסירה נשמעת! – קרא גרנינג מתחת. „המשוטים נשמעים שוב“.

„התעמק!“ – הוספתי לצוות: „רדת בכדי חמשים מטר!“

ישבתי על הקלחות המטביעות ונשענתי בראשי על כפי. המים השתקשקו בהמולה כבירה כמו אופן טחנה. במצחי, ממעל לעיני, כמו ננעצו חניתות. באזנים, נשמעה קול מצלה, עד שהוכרחתי לשים את אצבעותי בהן ולסגרן. זמן רב עבר בטרם עלה לי להשיג את כל המאורעות. כן, רק בעטיו של המוקש שהתפוצץ ממעלה, בעקב הזדעזעות האויר העצומה הורדנו עד לעומק כזה, שבו לא היו מסוכנים בשבילנו המוקשים הקלועים בשבכת הברזל.

אלו היינו נמצאים בגובה איזה מטר למעלה, כי אז היה מתפוצץ המוקש לצדנו או מתחתנו – ואז אבדנו. אבל המוקש התפוצץ למעלה ממנו וכל כחו החזק התנדף לעבר התנגדות הכי-קלה. לנו עלה הדבר רק בבהלה  ובמהדפה עצומה.

הצרפתי, שארב בודאי על המשמר ליד המשוכה הזאת וראה את התפוצצות המוקש, שמח בודאי מאד על הדבר. הוא האמין אל נכון, כי אבדנו, ובאותו הרגע הודיע ע"י הטלגרף האל-חוטי בכל העולם: „תת-מימית של האויב נשמדה במשוכת המוקשים“. מכל לבנו אנו אומרים לו לרגל שמחתו זו: ומה בחלקך!

*   *   *

„הנבל הזה הוא משוגע!“ – קראתי. „הוא רוצה לבתק אותנו בספינתו! שתי המכונות בכל כחן קדימה! ליד דפני הספינה!“

אבל נראה, כי הרגשנו בסכנה לאחר הזמן הנחוץ. הספינה היתה מהירה מאד במרוצתה והיא התקרבה בשאון והמולה כמו כלבה זועמת. המרחק בינינו ובינה, שהגיע מקודם למאתים מטר, הלך וקטן. לא יותר מחמשים מטר הפרידו עתה בין החלק הקדום של הספינה ובינינו. שערות ראשנו סמרו.

„קחו את הרובים!“ – קראתי אל המגדל.

הרובים, שהיו מזוינים תמיד, נלקחו. אנחנו התחלנו לירות אל האויב ההולך וקרב. יכולתי כבר לראות את עיניו הכחולות של הקפיטן, שהיו לטושות אל פנינו בלעג שנון. כן, הוא יכול היה לשמוח ברגע זה. הוא מהיר היה יותר במרוצתו ועמדתו היתה טובה יותר. עוד רגע או שנים ודפן-העשת החלק של הספינה יחדור לתוך סירתנו ויבתקה. ככל אשר קרבה הסכנה, התגברה יותר ויותר הלמות-לבנו.

עשרים מטר, ט"ו מטר! האם אפסה כל עצה, פסה כל ישועה?! אפס, גרנינג, גרנינג המתון והפקח היה מצילנו. הוא כרע על ברכיו לצדנו וירה בלי הרף. פתאם בא אליו הרעיון הגדול.

„על הקברניט! – קרא פתאם וקפץ ממקומו. – הכל יתחילו לירות בקברניט!“

בתא הקטן, עם האשנבים מסביב, עמד ליד אופן-המשוטים הקברניט של ה„אורמיאה“ ובעינים לטושות ומפיקות נקם בקש את המקום שבו יפגע אותנו ויכריענו למות. את האיש הזה ראינו בכל גדלו נכחנו.

הרעיון של גרנינג התגשם תיכף בפעולות. חדלנו מלירות על הספינה ההולכת וקרבה והתחלנו לירות באיש אשר ליד האופן, אויבנו המסוכן ביותר. רק נשמע רעם היריות הראשונות, ומגרונו פרצה אנקה. הוא הרים את ידיו למעלה ונפל על האופן ומשם נשמט ארצה, במשכו אחריו את ידות האופן. כל זה היה כמו פלא, ובזכרי עכשיו את התמונה הזאת – כמעט שאיני יכול להשיגה. זו היתה ההצלה מן הסכנה היותר גדולה.

דפן האניה שהיה צריך לבתק אותנו נמשך למעלה במרחק שלשה מטר מסירתנו, בעברו על צדנו מחץ קצת את אחת הקלחות שלנו, אבל לא עשה בה פרצה. הקברניט בעצמו שם לאל ברגעי גסיסתו האחרונים את התכנית המסוכנה שהיתה בנפשנו.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 140, 25 ביוני 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מיפו לפארט סעיד – 1905

Fotografi_från_Jaffa_-_Hallwylska_museet_-_104338.tif

סלעי המגור בחוף יפו. המקור: ויקישיתוף

מסע ומשא מצרים

 מאת המו"ל.

המשך מגליון החולף

ב.

מיפו לפארט סעיד.

יפו גדלה בעשרות שנים האחרונות על אחת שלש, בכמותה, במספר תושביה, ובמכסת בתיה וטירותיה; גם איכותה, ערכה במסחר גדל ועלה, אך לא לפי ערך כמותה. אבני נגף וצורי מכשול הנפוצים על חופה מפריעים את התפתחותה, ומכבידים מאד את מהלך מסחרה ומרכולתה החצונים. יורדי הים באניות, גם החובלים והמלחים היותר מצוינים מפחדים מאד מפני חוף יפו ואבני נגף אשר בו המרתיחים את הים גם בעת רוח מצויה, ואף כי בעת סערה.

נורא מאד הדרך הקצר הזה מחוף יפו עד אנית הקטור, בעת סערה, נורא מדרך ימים רבים בסופה וסערה, באנית קטור בלב ים. האניה קטנה וצרה והיא מלאה אנשים וכליהם, ומלחיה וחובליה או מחבליה, פוסעים על ראשי הנוסעים מעבר לעבר, ועושים מלאכתם במהירות להעביר את האניה על גלי הים המתרוממים מרגע לרגע, על כל תנועת יד והרמת המשוט יזכירו שם שמים ובקול אדיר יזעקו איש לאלקיו בתפלות וחרוזים השגורים על פיהם, אשר מטרה אחת להם לעורר רחמי שמים לשמור את האניה מאסון, ולהצילה מגלי הים הקמים עליה… ובין כה וכה האניה תנוע ותנוד לכל רוח, עולה שמים ויורדת תהומות וגם בינת הנוסעים בה מתנודדת, ונפשם ברעה מתמוגגת, כי תהום בכל סביבותיהם ואין בינו ובינם אלא כמלא נימא…

וימי סערה ביפו במספר רוב ימי השנה הנם, בימי החורף יעברו לפעמים שבועות של ימים אשר כל אניה לא תוכל לגשת אל החוף הנורא הזה, וימים אשר תגש האניה ובקושי תוריד אך את חבילות הפאסט, ותברח יחד את נוסעיה  ומשאותיה, מפחדה פן תנפץ אל אחד הסלעים כמעשים שהיו. לכן יש חברות אניות קטור רבות, אשר אניותיהן מפלסות להן נתיב ברבים מחופי תוגרמה ואל חוף יפו לא תגשנה לעולם, ויש סוחרים רבים אשר מסחרם פרץ לרוב בכל המדינות הרחוקות, והם נמנעים מבא בברית מסחר את סוחרי יפו מפני סלעי המגור אשר על חופה.

חוף בנוי ומתוקן ביפו דרוש ונחוץ מאד לשכלולה, ועוד הפעם שאלה נפשי בגשתי אל החוף הזה את אשר שאלתי לפני עשר שנים:

„התראינה עוד עינינו חוף בנוי ומתוקן ביפו?“ שאלה, „הנזכה לעת יורם המכשול הגדול הזה משער ארצינו הקדושה אשר אליה ינהרו עמים רבים?“ ואומר: אתה ה' ידעת! לא נפלא הדבר ולא רחוק, כל היודע דרכי ציון האבלות לפני עשרות בשנים, ועובר עתה במסילת הברזל בין יפו וירושלם, לא לפתי יחשב בהאמינו כי עוד יבא יום ואבני הנגף תעקרנה מחוף יפו ואניות הקטור תוגשנה אל היבשה. זכור אזכור עוד עת עלותינו לירושלם בפעם הראשונה בשנת תכ"א – בהיותי בן עשר שנים – ברכבנו על חמורים ושני לילות לננו בדרך הרעוע והמסוכן מיפו לירושלם; חשבנו אז כי לנצח לא תוסל מסילה לעגלות במקום ציה ושממה הזה, ועוד בשנים האחרונות. האם לא שחקו רבים לשמועה כי עברה, כי תבנה מסילת ברזל מיפו לירושלם? והמסילה נבנתה, ואלפי אנשים עוברים ושבים בה, הבה נקוה איפוא גם לחוף מתוקן ביפו.

ביום ט' סיון, יום צאתנו מירושלם בשעה השלישית אחר הצהרים עלינו באניה קטנה אל אנית הכידיבי ליסע לפארט סעיד ומצאנוה מלאה אדם מפה אל פה,  ובקושי מצאנו מקום במחלקה השניה. בין הנוסעים נמצאו רבים מאחב"י תושבי אלכסנדריא, קאירא, טאנטא ומנסורא, תוניס וגאבס אשר עלו ירושלימה לחוג בה את חג השבועות וישובו עתה לבתיהם, מצאנו ביניהם גם את מיודענו הרב החכם המצוין מו"ה אברהם אבו כזיר, ד"ץ וסופר עדת ישראל הראשית באלכסנדריא של מצרים, יד הימני של הרב הגאון מו"ה אליהו חזן ראש הרבנים בעיר ההיא והוא גבר עמית בתורה ביראה ובמעשים טובים, אוהב עמו וחובב ארצו ופועל גדולות ונצורות לטובתם. גם הוא נמה בין העולים ירושלימה והשבים עתה לבתיהם, ונסע אתו יחד עד פארט סעיד, וצותין בסימא היתה מאד.

בשעה החמישית אחר הצהרים עזבה אנית הקטור את חוף יפו ותפלס לה נתיב בים אשר היה שקט מאד עד חצי הלילה. אז התקומם רוח דרומי מזרחי חזק מאד, ויגדל הים וירוממו גליו אשר הלבינו פניו בקצפם, והאניה התנועעה מאד ורבים מנוסעיה חלו במחלת הים.

בשעה השמינית בבוקר נראתה העיר פארט סעיד מרחוק לעינינו, כחצי שעה אחרי כן פגענו באנית קטור אנית הפילאטים אשר יצאה לפארט סעיד ותעמוד לא רחוק מאניתינו, ממנה ירד באניה קטנה ויעל אל אניתינו הפילאט (מורה דרך) אשר שולח מפארט סעיד להעביר את האניה בחוף הבנוי אשר בו גם חתחתים וצורי מכשול נסתרים, ולהביאה העירה, ובשעה התשיעית בבוקר השליכה אניתינו עגונה על חוף פארט סעיד.

[…]


"חבצלת", שנה שלושים וחמש, מס' 30, 14 ביולי 1905, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.