אבדן אנית המגן האמריקאנית „מאֶין“ – 1898

785px-USS_Maine_ACR-1_in_Havana_harbor_before_explosion_1898

אנית המגן "מיין" בנמל האוונה, קודם האסון. המקור: ויקישיתוף

„הדוד סעם“ מתאבל. – אבדן אנית המגן „מאֶין“ ועלותה בסערה אצל חופי האוואנא. – אבל כבד. – סערת הרוחות. – העתונים „בעלי המעשה“ מאזרי זיקות. – פרס של 50,000 דולאר. – מבוכת הנשיא מק-קינליי. – האניה הספרדית „וויזקיא“. – 10,000,000 יאנקים נכונים לקרב. – פחד מלחמה. – הבירזא סגורה. – בין קרבנות ההרס גם  יהודים רבים ממלחי האניה „מאֶין“.

„הדוד סעם“ (אָנקעל סעם“), זה העם האמריקאני הגדול, בן 75,000,000 נפש אדם, מתאבל עתה אבל כבד, על אסונות הגדול אשר קרה לו ביום השלישי שבוע בעבר בערב 15 פעברואר. ביום המר הזה עלתה בסערה ונקרעה לקרעים רבים וגם ירדה תהומות אנית-המגן הגדולה האמעריקאנית „מאֶין“, עם כלי תותחיה, מלחיה, אבק-שרפתה וחומר-מפצה הרב ותהי כלא היתה. ההרס היה נורא מאד עד אשר חרדה העיר האוואנא כולה עד היסוד בה וחלונות בתיה, תשעים אחוזים למאה, נשברו לרסיסים מרעש. אנית המגן „מאֶין“ היתה עשויה ברזל-עשת, ארכה 318 רגל ורחבה 57 רגל, משאה 6,682 טאן עם שני תרני-מלחמה חזקים ועם מכונות אדירות בנות כוח של 9293 סוסים, – „אדירת האיומה“ הזאת נהרסה ברגעים אחדים ותתפוצץ לרסיסים מפאת איזה „כח נעלם וטמיר“, ותרד מצולות כעופרת במים אדירים ועמה מאתים וששים נפש אדם מבחורי האזרחים האמריקאנים אשר עבדו בה עבודת מלחים ועבודת אנשי הצבא. כל נפש המלחים וצבא האניה „מאֶין“, אשר השליכה עוגן זה ימים לא רבים אצל חוף העיר האוואנא שעל האי קובא, בתתה בזה „בקור של כבוד וידידות“ לאות אהבה ושלום מטעם הרפובליק האמריקאנית לממלכת ספרד, היו 355 נפש אדם, ומאלה טבעו במצולות אחרי אשר נשרפו חיים בלהבות ההרס ויקרעו לגזרים גזרים, אברים אברים ממפץ-ההרס, 260 נפש אדם ויתרם נפצעו פצעים אנושים או התמלטו בעור שניהם באורח פלא. בין  האודים המוצלים מאש ההרס ימנה רב-החובל של האניה, מיסטער סיגסבי, ועוד שרי צבא אחדים העוזרים על ידו. להמיסטער סיגסבי נאוה תהלה בעד אמץ רוחו וחרף נפשו להלחם עם איתני הטבע. עד הרגע האחרון נצב סיגסבי כגבר עשוי לבלי חת ויתן צו להנותרים ולהמוצלים מיד ההרס על גבי נתחי האניה הנהרסת אשר ירדו ירוד וטבוע, להציל ממות את אשר יוצל ורק כאשר הגיע הרגע היותר מסוכן קפץ סיגסבי אל אנית-ההצלה להציל את נפשו הוא. ועוד יותר נאוה תהלה לאחד המלחים וביל אנטאני שמו, אשר היה לגבור-היום ושמו יחרת בספר דברי הימים למזכרת עולם על דבר אמץ לבו ורוחו אשר אין על עפר משלו. מספרים, כי בהשמע קול המפץ הנורא הראשון על האניה, בעת אשר כל אנשי האניה כבר נמו שנתם והראשון אשר התפרץ החוצה היה ה' סיגסבי, והנה האיש ביל אנטאני עמד אז על משמרתו מלובש ומזוין כאיש מלחמה ולא נע ולא זע ויעמוד הכן על מקומו. סיגסבי הנרתע והנרעש מקול המפץ רץ אה ואנה כגבר אשר בינתו הסתתרה לדעת מה זאת, והנה מבין ערפלי הענן והעשן הרב המוארים בלהבות אש בוערה מסביב נשקפה לעיניו תמונת איש עומד על עמדתו בלי נוע וקנה הרובה בידו. סיגסבי מהר להתקרב אל התמונה הזאת – והתמונה החלה לגשת אליו ובכל כבוד המשמעת של איש צבא קרא אליו, לאמר: „יתבשר נא כבוד מעלתו כי האניה מאֶין“ נהרסה ונקרעה לקרעים והיא יורדת תהומות! …“ הוא עוד לא כלה את דבריו וקול הרס ומפץ נורא נשמע שנית כקול רעם בגלגל ויהי חשך וענן ואש מתלקחת מסביב, ולא ראו עוד איש את אחיו. „אז נפלתי לארץ באין אונים ואתעלף – יספר עתה מר ביל אנטאני – ואך עתה, אחרי יום תמים, נודע לי כל דבר האסון בפרוטרוט“. הוא היה מן המוצלים…

דבר אבדן האניה „מאֶין“ ואסונה הנורא אך הובא על חוטי-החשמל נויארקה וכל העיר כולה לבשה מעטה אבל ויגון קודר ונמרץ. דגל שחור ומעציב מבשר תמרורים הורם על אולם-העיר ורק קנים הגה והי ויגון תמרורים נשמע מכל עברים. אבל כבד הוא לכל הארץ וקוננו ואבלו היאנקים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר, וספדו משפחות משפחות על הפרץ אשר פרץ בהם משחית לחבל נעלם וטמיר.

ואולם האבל לא ארך הרבה ועד מהרה נהפך לסערה גדולה וכבירה, לסאון סואן ברעש. הסערה הזאת סוערת זה ימים אחדים ובכל פעם תגבר ותפרוץ וצררה בכנפיה שנאה ומשטמה ומות ואבדון לעם השפנים, אשר עליהם נמתח החשד כי ידם היתה במעל הנורא הזה להעלות בסערה את האניה „מאֶין“, תפארת היאנקים וכבוד עזוזם, ולהטביע במים אדירים את כל אנשיה.

והעתונים הגדולים אשר בנויארק עוזרים להרתיח את דמי היאנקים ולאזר זיקות נאה ומות לספרד. אין חקר לתחבולות העתונים „בעלי המעשה“ האלה להבעיר אש קודחת בדעת הקהל. מהדורות למאות נדפסות והולכות בכל יום ו„עקסטראות“לאלפים עפו כמראה הבזק ובכל עקסטרא ועקסטרא חץ שנון חדש, לשון אש חדשה, ומופת חותך חדש כי ידי ספרד הרסו את „מאֶין“, למען היות לה יתר את ויתר עז בכח אניותיה על הים. „עד כה היו לאמיריקא כמו לספרד שבע אניות-מגן גדולות ושויון הכחות היה כאן; אבל עכשו מעברת ספרד את אמריקא באנית מגן אחת יתרה…“ יצעקו העתונים והדעת הקהל גועשת וסוערת…

(סוף יבוא)                עקיבא פליישמאנן.


800px-Mainecoupe

שרטוט בחתך של אניית המלחמה "מיין", 1898. המקור: ויקישיתוף

(סוף מגליון 57)

למחרת ליל ההרס הנורא הזה נפל ה„זשורנאל“ על המציאה הזאת ועד ארגיעה הודיע באותיות גדולות המדה במדת עוג מלך הבשן, כי הוא הניח באוצר העם האמיריקאני סך של 50,000 דולאר כסף בתור פרס להאיש אשר ימצא את סבת ההרס והוכיח אותה בעליל לעיני דעת  הקהל… ההודעה הענקית הזאת היתה כאבק שרפה מתפרץ מחובו, ויצת אש זרה נוראה בלבות ההמונים ותעל את חמתם עד להשחית על הספרדים הארורים עוכרי אנית תפארתם והורגי אזרחיהם ובניהם היקרים.

ולמן הרגע הראשון לא יחדלו בעלי המעשה האלה אף רגע מעורר חמה ושנאה ומשטמה, הרג ומות ואבדון להספרדים בלבות העם האמריקאני הנוח להתפעל.

ועד כה גברה סערת הרוחות; עד כה התגברה המשטמה וההתמרמרות ועד כה סערת דעת הקהל חמה יצאה להשחית ולחבל, עד כי הנשיא מק-קינליי בא במבוכה רבה גדר מזה וגדר מזה ובינתו תסתתר ואובד עצות הוא מבלי דעת מה עליו לעשות. אמלל! אומרים אמור, כי עיניו אדומות כדם ופנים לבנים כשיד מרוב עקת נפש ומנדודי שנה אשר לא ישן זה כארבעה לילות, מפאת מבוכתו הרבה ואבדן כל עצה מלבו מה לעשות: להלחם או לחדול? להלחם לא תתן אותו מפלגת המיליונירים, יען כי מלחמה עם ספרד תאַבד את הונם הרב השקוע בידי הממלכה הזאת בתור מלוה! הלחדול ממלחמה? ירא הוא את חמת הקהל האמריקאני הדורש במפגיע חמת חרב נוקמת את נקמת הנהרגים והנטבעים הרבים באניה „מאֶין“ מידי הממשלה הספרדית האכזריה, אשר העיזה לשחק, לפ"ד, שחוק נורא כזה עם „הדוד סעם“ האדיר שבאדירים! וגם הנה קול דמי האובדים הנקיים האלה צועקים אליו מתהום רבה ומכל ארבע כנפות ארץ ממשלתו להשיב נקם לידי אלה אשר שפכו את דמם על לא חמס עשו.

אלה מזה, אדירי ההון ובעלי התריסין, עוצרים אותו בכל כחם מהלחם, וציד בפיהם כי עליו להיות מתון מאד במעשיו לבלי הביא את עמו וארצו אל תוך קשרי מלחמה כבדה, ואלה מזה, המונים של שבעים וחמשה מיליון אדם, מושכים אותו בחזקה לאסור את המלחמה חיש קל מהרה – והוא נבוך ונדהם ולא ידע אל מי מקדושים יפנה. גם בבי המחוקקים והנאמנים נשמעו דברים כמתלהמים נגד ספרד וגם שם רבו הנלהבים והסוערים על המתונים.

ולהגדיל את המבוכה באה האניה הספרדית, הלא היא אנית-המגן הגדולה „וויזקיא“ הספרדית, אשר השליכה עוגן ביום אתמול אצל חוף נויארק. אנית-המגן הזאת נשלחה מטעם מלכות ספרד להשיב אהבה וכבוד וגדולה „בבקור הידידות“ שלה אשר תכבד את ארצות כנסיות הברית חלף „בקור הידידות“ של האחרונה אשר כבדה בו את ספרד בשלחה אל חוף האוואנא את האניה מאֶין אשר נהרסה עתה. בוא האניה וויזקיא הספרדית, „סמיכות הפרשיות“ הזאת הבלתי נעימה, עוררה עוד ביתר שאת את דעת הקהל ותאזר זיקות חמה עד להשחית. עד מהרה הופיעו „עקסטראות“ רבות על עמודי העתונים „בעלי המעשה“, אשר תארו בששר את  האניה וויזקיא, את גדלה, את שיא-עזוזה ואת כל כבודה בצרוף הערה אחת קטנה: כי אנית המגן וויזקיא יכולה היא, לפי מצב עמדתה, לעשות כלה ולהעלות בסערה את העיר נויארק כולה במשך שתי שעות ולא יותר, אף כי באמת נצבת היא האמללה „וויזקיא“ על רשת נוראה של צנים-מחבלים ופחי-משחית נוראים, אשר און להם להרסה ולקרעה לקרעים במשך רגע אחד מלבד כל פיות כלי התותח הפתוחים נכחה מכל עבר…

יהיה איך שיהיה, הועילה האניה „ויזקיא“ להות הספרדים פה ולגורלם המר כי ימר ויורע עוד יותר, ובארצות כנסיות הברית העירה עוד ביתר שאת את סערת הלבבות. אניות הממשלה האמיריקאניות שטות מסביב לאנית המגן „וויזקיא“ לשמור עליה מפני חמת ההמונים, ומלחי הספינה כלואים במאורותיהם והיציאה נאסרה עליהם מיראה מדבר פן יקרעו כדג בידי ההמון הסוער להפיצם („לינטשען“ בלע"ז).

סוף דבר, המהומה גדולה מאד ואין להציל דבר אמת בעת „חירום“ כזאת, מה היתה באמת סבת ההרס הנורא של האניה „מאֶין“. דעות שונות נשמעות על דבר הסבה הנעלמה של ההרס האיום, אבל קרוב אל האמת, כי ההרס בא מחוץ, ולא מבית פנימה. אותות רבים יש לדבר הזה. ביניהם ימנו האותות האלה: א) כי סבה פנימית לא יכלה לסבב הרס נורא כזה בעת קצרה כזו; ב) כי הכלים הממולאים כדורי מפץ ואבק שרפה לא נהרסו אך ירדו תהומות סגורים כשהיו; ג) כי ימים אחדים לפני ההרס נראתה אניה קטנה אחת צפה בקרבת האניה „מאֶין“, מאין יודע מטרת בואה עד היום; ד) כי סירת-דוגה אחת אמיריקאנית נאחזה לפני ההרס בסבך חוט-ברזל אשר היה מתוח מתחת למים לנכח האניה „מאֶין“ ועוד אותות כאלה.

עקיבא פֿליישמאנן.


799px-Wreck_uss_maine

שרידי אניית המלחמה "מיין", 16 ביוני 1911. המקור: ויקישיתוף

נויארק 11 מאֶרץ.

היום בבקר הודיעו העתונים פה אחד ויהי הדבר לקלא דלא פסק, כי עשרת מיליונים אזרחים חמושים ומיוזנים בכל כלי נשק וקרב עומדים הכן למלחמה לקול האות הראשון אשר ינתן להם מעיר הבירה וואשינגטאן, וקמו והתנפלו על ספרד לעשות אתה כלה ולמחות את שמה מתחת שמי ה' תחת רשעתה וזדון מעלליה להכין מטבח רב למאתים וששים איש מטובי האזרחים האמיריקאנים…

ובכן אין הדבר מוטל בספק כי עננים כבדים ושחורים עלו ויכסו את שמי השלום-המזוין של אמיריקא וספרד ופחד מלחמה קרובה ואיומה בא, בא ולא ירחק חק. – מלחמת אמיריקא וספרד תהיה קצרה – אך נוראה. ספרד הרשעה עתידה לכדור. אמיריקא היא אדירה דיה כדי לעשות אותה כלה! פחד המלחמה הזה נתן גם אותותיו אותות בבית הבירזא הנויארקית ביום אתמול כי עבר. שער השטרות ירד פלאים ורעדה אחזה את בעלי ההון וימנעו מעשות עסק בקנית שטרות. זאת ראו אדירי הבירזא ומנהליה,  ומיראה מדבר מפני „מהפכה-רבה“ (קריזיס) התחכמו ויסגרו מהרה בטרם בא מועד את שערי הבירזא למען השמיט את מצב הענינים עד יום השני בשבוע, ואז יראו איך יפול דבר.

כמו בכל צרת מדינה לעמנו תמיד צר ובכל מכת ארץ מולדתם ואסונה לא יפקד מקומם, גם באסון האניה „מאֶין“ לא נפקד מקום יעקב הדל וגם לו חלק האסון הזה מנה אחת אפים. בין גבורי הצבא של אנית המגן „מאֶין“ אשר ירדו חיים שאולה בליל הפקודה וההרס ימנו אחד-עשר איש מאחינו בני בריתנו אשר תמו לגוע עם יתר אחיהם האזרחים בעד ארץ מולדתם החדשה, ואלה שמותם: הענרי בוים, טשאלי בערגמאן, לעאן באננער,  יוסף גארדאן, וויליאם ראבינסאן, יעקב בעקער,פרעד בלומבערג, לואים פֿליישמאנן, הענרי גראסס, דניאל פרייז וגיאורג שווארץ. אלה גבורי ישראל אשר הקריבו חייהם עולה כליל על מזבח ארץ מולדתם החדשה – תנצב"ה וימתקו למו רגבי עפרם!

הידיעות האחרונות מבשרות כי סכנת מלחמה איננה מוטלת בספק וכי ממשלת ארץ החדשה ממהרת להכין את הכל לקרב. היום בבקר הפקדו גדודי המורים בכלי התותח היותר נבחרים על המבצרים והחופים לעמוד הכן לכל פקודה אשר תבוא ולכל אות אשר ינתן להם להגן על העיר.

הננו רואים הפעם כי כל אשר עמלו רבים וגדולים משני הצדדים, מאמיריקא ומספרד, לעצור בכל מאמצי הכח בעד מלחמה לבל תפרוץ עד הנה בין שתי הממשלות האלה, באים מקרים כבירים ובידם הגדולה יעקרו משרש את כל העמל הזה ומעלים אותו בתהו. עתה יתמהו רבים מיודעי העתים על המקרים הכבירים האלה הבאים מבלי משים תכופים זה אחרי זה לסכל עצת אוהבי ספרד בארץ הזאת ולהביא על מושלת קובא שואה לא תוכל כפרה – ובחרדת לב ונפש נפעמה שאול ישאלו מדי שכבם ובקומם: שומר מה מיום? שומר מה מליל?

ואולם כל הדברים האלה המכים בתמהון את יודעי העתים, החושבים אותם ל„מקרים רעים“ – לא מקרים המה באמת, אך דברים מחויבים. פס היד אשר רשמה מקדמת דנא את המלות: „מנא מנא תקל ופרסין“ לעיני מושל אשר חי לפני אלפי שנים, אותה פס היד בעצמה רשמה זה כבר על מצח „ממשלת האינקויזיציא“ את המלים הנוראות האלה, – ועתה, כנראה, בא יום הפקודה, הגיע עת השִׁלום. ספר דברי הימים ודברי קורות אמריקא, אשר הוקמה עָל מאת ההשגחה העליונה, מוכיחים למדי, כי הקים אותה האלהים למשחית לספרד ולשבט אפו לכלות בה את  חצי חמתו. – וכבר אדמתו עמו ודמי עבדיו יקום.

עקיבא פֿליישמאנן.


"הצפירה", שנה עשרים וחמש, מס' 57, 21 במרץ 1898, עמ' 324; מס' 58, 22 במרץ 1898, עמ' 328; מס' 59, 23 במרץ 1898, עמ' 332. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s