המלחמה בין טבע האדם הגופני לכוחות נפשו המוסרים – 1874

חדשות שונות.

מכ"ע אחד אנגלי מספר מקרה זר מאוד אשר קרה זה מקרוב איזה ירחים, ומציג לעינינו בציורים חיים מלחמה נוראה ואיומה, בין טבע האדם הגופני באשר הוא חי, ובין כחות נפשו המוסרים ורוחו הכביר והנשגב, וזה הוא. בראשית השנה הנוכחית, יצאה אניה אחת טעונה במשא גחלי אבן (שטיין קאהלעלן) מן חוף שיעלדע באנגליא, ללכת למסעה אל העיר קאלקוטא אשר בהודו, ויהי בהיות האניה בדרכה ביום 17 פעברואר בלב ים, הרחק עדנה מן היבשה איזו מאות פרסאות, והנה בפתע פתאום נראתה אש יוצאה ממקום תחתית האניה אשר שם גחלי האבן אצורים, לשוא עמלו אנשי האניה לכבות את האש הגדולה הזאת ההולכת ומתפרצת יותר ויותר. ובראותם כי אין תקוה עוד, נאלצו חובלי האניה ומלחיה לצאת מקרבה, ולעזוב אותה לשלל התבערה הגדולה אשר אחזה בכל קצותיה. רב החובל עם אחדים מאנשי האניה ישבו באחת הספינות הקטנות, אשר היתה אתם על האניה הגדולה, השליש הראשון הנשען על ידו עם הרוב מן יתר הנוסעים ישבו באחרת, והשליש השני שמו וועבסטר עם ג' מלחים ונער קטן ירדו אל צנה אח קטנה, וישימו בפניהם לשוטט על הים אל איי מאלדיווע, שלשת ימים רצופים צלחה להם לשוט יחד בחבורה על פני מים רבים, אך אחרי כן בראותם כי אי אפשר להם עוד להחזיק מעמדם זה אצל זה, ויקחו את כל המאכל והמזון אשר היה אתם לכלכלם, ויחלקו ביניהם חלק כחלק לפי מכסת אנשי האניה, אחרי שני ימי צרה ומצוקה, נפרדה צנת וועבסטר מן יתר רעותיה ונשארה לבדה בדרכה, ברוב עמל ויגיעה עלתה ביד וועבסטר ומרעיו לעשות דרכם להלאה עוד משך ארבעה עשר יום. וכבר ספו תמו כל מיני המזון אשר היו אתם בצנתם, וכל ישועה רחקה מהם, ויהי כי החל הרעב להציקם באופן נורא מאוד, ויאמרו המלחים איש אל רעהו הבו ונפילה גורלות מי מאתנו יומת ויהי לברות להחיות את אחיו, ויפילו גורל, ויצא הגורל על הנער, ויהי המה עושים כה וכה ומכינים עצמם להמית את הנער, והנה וועבסטר אשר עמלו ומצוקותיו הפילו עליו תרדמה עזה, הקיץ משנתו, ויציל את הנער מידי מבקשו נפשו, וגם מחשבותם אשר חשבו אחרי כן להמית את וועבסטר למען מלא את בטנם לא צלחה בידם, כי הנער עמד לשטן נגדם לשמור את ראש וועבסטר, וקנה הרובה אשר היה בידם, עמד להם להגן על נפשם ממזימות האנשים ההם אשר השתובבו מחמת זלעפות הרעב הנורא. אחד המלחים נטה ידו להטביע את הצנה בים, למען שים קץ למכאוביו הגדולים, ויור עליו וועבסטר בקנה הרובה, אבל כלי המשחית הזה לא מלא את פקודתו, והמלח נשאר חי. ברגע זו נראה צפור מעופפת מעל הצנה, ויור עליה וועבסטר כדור עופרת ובפעם הזאת לא החטיא המטרה, והצפור נפלה לתוך הצנה, ויתנפלו עליה כל האנשים, ויבלעוה עם העצמות והנוצות, לא הותירו שריד. אבל מה יסכון מעט אוכל כזה לאנשים אשר לא באה אל פיהם מאומה זה ימים רבים? רוח השגעון החל לפעם במלחים, אבל וועבסטר והנער שמרו את עצמם ואת מרעיהם מרדת שחת, בעמדם תמיד על המשמר והחליפו משמרותיהם לבל ישנו שניהם כאחד. והנה מצא אחד המלחים את ידו להכות את רעהו עד שפך דם, ומה נורא היה המראה הזה לראות איך המכה והמוכה שניהם לקקו את הדם בתאוה גדולה, והמקרה הזה נתן בלב שלשת המלחים לנשך איש את רעהו כחיתו יער, למען ימצא להם דם ללקק להחיות את נפשם, כשלשים יום עברו עליהם במצוקות וצרות כאלו, עד אשר אניה אחת גדולה עברה לפניהם, ויראו את הצנה מרחוק, ויצילו את אנשי ויביאו אותם אל קאלקוטא. המקרה הזה הציעו לפני ממשלת ענגלאנד, והיא נתנה אות כבוד גדול אל האיש וועבסטר, על אומץ רוחו הכביר להציל נפשות בגבורה נמרצה.


"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 4, 29 ביולי 1874, עמ' 28. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.


הטבע והשכל

מכ"ע „טיימס“ בלאנדאן מספר מקרה זר מאד אשר קרה חדש מקרוב בירח נאוועמבער הזה לעוברי ארחות ימים ומצייר לפנינו בציורים חיים מלחמה נוראה בין טבע האדם הגופני כאשר הוא חי, ובין כחות השכל ונפשו המוסריים המחזקים את רוחו הכביר לבלי חת: בעשרים לאקטאבער פרשה אנית קטור טעונה במשא פחמי אבן מחוף שיעלדא באנגליה להובילם לקאלקוטה אשר בהודו ויהי בהיות האניה בדרכה ביום 10 לח"ז ותבוא בלב ים הרחק עדנה מן היבשה איזו מאות פרסאות, והנה בפתע פתאום נראתה אש מבצבצת מתחתית האניה מאוצר הפחמים, לשוא עמלו אנשי האניה לכבות את האש הגדולה ההולכת ומתפרצת מרגע לרגע, ובראותם כי אין תקוה להציל נאלצו חובלי האניה ומלחיה לצאת מקרבה ולעזוב אותה ביד המקרה להיות שלל התבערה הגדולה אשר אחזה בכל קצותיה. רב החובל עם קצת מאנשיו ישבו באחת הספינות הקטנות הקשורות אל האניה, ורב החובל הממלא מקומו עם רוב המלחים ישבו בספינה אחרת, והשלישי ווערבוליס שמו עם שלשה מלחים ונער צעיר ירד אל צנה אחת קטנה וישימו פניהם לשוטט על הים ויחתרו לבוא אל איי מולדיווע. שלשה ימים רצופים צלחה להם לשוט יחד באגודה אחת על מים רבים, אך אחרי כן בראותם אזלת ידם להחזיק מעמדם יחד לקחו את הצידה והמזון אשר היה אתם לכלכלם ויחלקו ביניהם חלק כחלק לפי מכסת הנפשות. אחרי שני ימי צרה ומצוקה נפרדה צנת וערבוליס מעל יתר הספינות ותשאר לבדה כי גלי הים סחבוה מרעותיה ותלך לבדה בדרכה. ברוב עמל ויגיעה כבדה עלתה ביד ווערבוליס ומרעיו לאחוז דרכם הלאה עוד משך עשרה ימים, וכבר ספו תמו כל מיני המזון אשר היה אתם בצינתם, וכל ישועה רחקה מהם. ויהי כי החל הרעב להציק להם באופן נורא מאד ויאמרו שלשת המלחים איש לרעהו הבו ונפילה גורל מי מאתנו יומת והיה לברות לנו להחיות את נפש אחיו ויפילו גורל ויפול הנער בגורל להם, ויהי המה עושים כה וכה ומכינים א"ע להמית את הנער והנה ווערבוליס אשר עמלו ומצוקותיו הפילו עליו תרדמה עזה, הקיץ משנתו ברגע זה ויציל את הנער מידי מבקשי נפשו, וגם מחשבתם אשר חשבו אחרי כן להמית את ווערבוליס לשבוע מבשרו לא צלחה בידם כי הנער עמד לשטן להם וישמור את ראש ווערבוליס בקנה הרובה אשר היה בידם, להגן על נפשם ומזימות המלחים אשר השתובבו וישתגעו מזלעפות רעב נורא. אחד המלחים נטה ידו להטביע את הצנה בים למען שים קץ לצר נפשם ומכאובם ויור עליו ווערבוליס בקנה הרובה אבל כלי המשחית לא מלא את פקודתו ויחטיא את המטרה, ברגע הזה נראה עדת צפרים מעופפים מעל לצינתם ויור ווערבוליס כדורי עופרת ויפל בעצומיו שתים שלש צפרים ויתנפלו עליה כלם ויבלעו את הצפרים עם העצמות והנוצות לא הותירו שריד; אבל מה יסכון מעט אכל זה לפני אנשים אשר נתרוקנו מעיהם מרעבון עשרה ימים בלי מזון ומחיה? רוח השגעון החל לפעם במלחים הרעבים אך ווערבוליס והנער אשר משמרת היה אתו שמרו איש רעהו ואת יתר רעיהם אשר קוו לנפשם, מרדת שחת, בעמדם תמיד לילה ויום על המשמר ויחליפו משמרותם לבל יישנו שניהם בעת אחת, ויד אחד המלחים התקוטט עם משנהו ויכהו הכה ופצוע עד שפך דמו, ומה נורא היה המקרה לראות איך המכה והמוכה שניהם יחד לקקו את הדם כתאות נפש, והמקרה הזה נתן ענין בלב שלשת המלחים לנשך איש את רעהו כחיתו טרף למען ימצאו לרוות ולהשביע נפשם מדם אשר ילקקו, כעשרים יום עברו עליהם במצוקה נוראה, עד אשר הקרה ה' לפניהם אניה גדולה ותעבור עליהם בראותה א הצנה מרחוק ויצילו את אנשיה ויביאו אותם קאלקוטה בשלום. המקרה הזה הציעו לפני הממשלה ותקצוב אות כבוד לווערבוליס בעת ישוב מקאלקוטה על אומץ רוחו הכביר כי הציל הנפשות בגבורה נפלאה.     ש.מ.ר.


"קול מחזיקי הדת", שנה חמישית, מס' 5, 26 בנובמבמר 1888, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s