המלחמה בין טבע האדם הגופני לכוחות נפשו המוסרים – 1874

חדשות שונות.

מכ"ע אחד אנגלי מספר מקרה זר מאוד אשר קרה זה מקרוב איזה ירחים, ומציג לעינינו בציורים חיים מלחמה נוראה ואיומה, בין טבע האדם הגופני באשר הוא חי, ובין כחות נפשו המוסרים ורוחו הכביר והנשגב, וזה הוא. בראשית השנה הנוכחית, יצאה אניה אחת טעונה במשא גחלי אבן (שטיין קאהלעלן) מן חוף שיעלדע באנגליא, ללכת למסעה אל העיר קאלקוטא אשר בהודו, ויהי בהיות האניה בדרכה ביום 17 פעברואר בלב ים, הרחק עדנה מן היבשה איזו מאות פרסאות, והנה בפתע פתאום נראתה אש יוצאה ממקום תחתית האניה אשר שם גחלי האבן אצורים, לשוא עמלו אנשי האניה לכבות את האש הגדולה הזאת ההולכת ומתפרצת יותר ויותר. ובראותם כי אין תקוה עוד, נאלצו חובלי האניה ומלחיה לצאת מקרבה, ולעזוב אותה לשלל התבערה הגדולה אשר אחזה בכל קצותיה. רב החובל עם אחדים מאנשי האניה ישבו באחת הספינות הקטנות, אשר היתה אתם על האניה הגדולה, השליש הראשון הנשען על ידו עם הרוב מן יתר הנוסעים ישבו באחרת, והשליש השני שמו וועבסטר עם ג' מלחים ונער קטן ירדו אל צנה אח קטנה, וישימו בפניהם לשוטט על הים אל איי מאלדיווע, שלשת ימים רצופים צלחה להם לשוט יחד בחבורה על פני מים רבים, אך אחרי כן בראותם כי אי אפשר להם עוד להחזיק מעמדם זה אצל זה, ויקחו את כל המאכל והמזון אשר היה אתם לכלכלם, ויחלקו ביניהם חלק כחלק לפי מכסת אנשי האניה, אחרי שני ימי צרה ומצוקה, נפרדה צנת וועבסטר מן יתר רעותיה ונשארה לבדה בדרכה, ברוב עמל ויגיעה עלתה ביד וועבסטר ומרעיו לעשות דרכם להלאה עוד משך ארבעה עשר יום. וכבר ספו תמו כל מיני המזון אשר היו אתם בצנתם, וכל ישועה רחקה מהם, ויהי כי החל הרעב להציקם באופן נורא מאוד, ויאמרו המלחים איש אל רעהו הבו ונפילה גורלות מי מאתנו יומת ויהי לברות להחיות את אחיו, ויפילו גורל, ויצא הגורל על הנער, ויהי המה עושים כה וכה ומכינים עצמם להמית את הנער, והנה וועבסטר אשר עמלו ומצוקותיו הפילו עליו תרדמה עזה, הקיץ משנתו, ויציל את הנער מידי מבקשו נפשו, וגם מחשבותם אשר חשבו אחרי כן להמית את וועבסטר למען מלא את בטנם לא צלחה בידם, כי הנער עמד לשטן נגדם לשמור את ראש וועבסטר, וקנה הרובה אשר היה בידם, עמד להם להגן על נפשם ממזימות האנשים ההם אשר השתובבו מחמת זלעפות הרעב הנורא. אחד המלחים נטה ידו להטביע את הצנה בים, למען שים קץ למכאוביו הגדולים, ויור עליו וועבסטר בקנה הרובה, אבל כלי המשחית הזה לא מלא את פקודתו, והמלח נשאר חי. ברגע זו נראה צפור מעופפת מעל הצנה, ויור עליה וועבסטר כדור עופרת ובפעם הזאת לא החטיא המטרה, והצפור נפלה לתוך הצנה, ויתנפלו עליה כל האנשים, ויבלעוה עם העצמות והנוצות, לא הותירו שריד. אבל מה יסכון מעט אוכל כזה לאנשים אשר לא באה אל פיהם מאומה זה ימים רבים? רוח השגעון החל לפעם במלחים, אבל וועבסטר והנער שמרו את עצמם ואת מרעיהם מרדת שחת, בעמדם תמיד על המשמר והחליפו משמרותיהם לבל ישנו שניהם כאחד. והנה מצא אחד המלחים את ידו להכות את רעהו עד שפך דם, ומה נורא היה המראה הזה לראות איך המכה והמוכה שניהם לקקו את הדם בתאוה גדולה, והמקרה הזה נתן בלב שלשת המלחים לנשך איש את רעהו כחיתו יער, למען ימצא להם דם ללקק להחיות את נפשם, כשלשים יום עברו עליהם במצוקות וצרות כאלו, עד אשר אניה אחת גדולה עברה לפניהם, ויראו את הצנה מרחוק, ויצילו את אנשי ויביאו אותם אל קאלקוטא. המקרה הזה הציעו לפני ממשלת ענגלאנד, והיא נתנה אות כבוד גדול אל האיש וועבסטר, על אומץ רוחו הכביר להציל נפשות בגבורה נמרצה.


"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 4, 29 ביולי 1874, עמ' 28. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s