אשת המלח – 1858

413px-Currier_and_Ives_Sailor_departure_Black-eyed_Susan

סוזן שחורת-העין. המקור: ויקישיתוף

פראנקרייך.

זה לפני שש עשרה שנה עזב איש מכפר עליה בארץ הזאת, את מעונתו ואת אשתו זמן לא כביר אחרי הנשואין וילוה אל אנשי אניה אחת אשר שמה פעמיה דרך ים-הודו, בתור מלח, עבודה אשר היתה באמנה אתו מימי נעוריו. עברו מועד מועדים, והאיש הזה לא שב אל ביתו ואל נוהו. שנים רבות חלפו ועקבותיו לא נודעו, ואשתו החדשה אשר לקח נשארה אלמנה חיה, עד אשר באו שני מלחים אשר ספרו, כי בעיניהם ראו, בהיותם גם הם על האניה הנזכרת, עת נשברה האניה בלב ים, את בעל האשה נטבע במצולות והם נמלטו. אחרי אשר לא נשאר שום ספק בלב האשה על בעל נעוריה כי לא ישוב עוד אליה מעמקי מצולה, נתנה ידה לאיש אחר אשר לקחה לאשה זה כשמונה עשר ירחים, וגם ילדה לו בן. והנה עתה אחרי עבור שש עשרה שנה, בא בעלה הראשון אשר נשכח כמת מלבה, ודרש ידרוש אהבת אשת נעוריו. ויספר את כל המוצאות אותו לאמר: כאשר נטבעה האניה, צלחה בידו לשחות ולהמלט על נפשו על אי אחד אשר ישבו שמה אנשים פראים, ויחי אתם שבע שנה עד אשר נמלט גם משם על ידי אניה אחת אשר עברה דרך האי ההוא, וישאר על האניה שמונה שנה עד אשר נשאו לבו לשוב אל ביתו ואל ארץ מולדתו. ועתה אך על פי דבר המשפט יקום הדבר בדבר האשה עם בעליה השניים. *)  [ H.Z.]

*) מן המקרה הזה נראה במה צדקו דברי חז"ל ע"ד תקנת עגונות בדין מים שאין להם סוף. המ ל.


"המגיד", שנה שניה, מס' 43, 9 בנובמבר 1858, עמ' 171. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s