הנחת חבל טעלעגראף בתהום הים הגדול – 1858

800px-H.M.S._“AGAMEMNON”_laying_cable

אניית הצי המלכותי "אגממנון" מניחה כבל טלגרף תת ימי. המקור: ויקישיתוף

קוראי ספרי קורות הימים כבר שמעו אשר חכמי התכונה הסכימו כי הוא בגדר היכולת למשוך תקות חוט אומר המבשר (עֶלעקטיאָ מאגנעטישען טהעלעגראף) אף דרך ים הגדול ורחב ידים, וברגעים אחדים יתבשרו כל יושבי חלד מה יקרה גם באחרית ים! (וכבר נמשכו טעלעגראפען ונגמרו גם דרך הים באייראפא כנודע) ועתה אחרי הבחינה והנסיון מכל כנסיות החכמים, הסכימו ארצות אמעריקא הצפונית ובריטאניא לקשר בחוט מבשר כזה גם ארצותם דרך הימים המפרידים ביניהם ויחפשו להם מקום אשר שם תקצר הים מהלכו בין הארצות האלה. וימצאו כי בין חוף מדינת איררלאנד לבריטאניא מצד אחד ובין חוף מדינת נייא פֿונדלאנד לאמעריקא מעבר השני הים הגדול – אטלאנטישע מעער – מתקצר ומדת רחבו שם אך מעט יותר מארבע מאות פרסאות גדולות! ויען כי המקומות האלה כבר מקושרים המה בארצותם דרך יבשה בחבלי מבשר, הסכימו כי שם יניחו גם את החבל הזה הנזכר דרך מצולת ים, למען יוכלו לדעת בכל ארץ בריטאניא כל אשר נעשה תחת שמי אמעריקא וכן ישמעו במהרה יושבי אמעריקא מה יקרה בענגלאנד!!

ואחרי כי חוט המבשר מענגלאנד כבר נמשך עד פראנקרייך דייטשלאנד ומשם יתפרד והי' לחלקים רבים וישלח חיציו עד ס"ט פעטערסבורג – עתה צא וחשוב קורא יקר בשעות מתי מספר יוכל איש בס"ט פעטערסבורג להודיע לרעהו באמעריקא או לשאול ממנו דבר והוא ישיב לו דברו – וכן להיפך – וצא וחשוב המרחק הגדול אשר בין הארצות האלה – ותן לבך להדבר הנפלא הזה – ואם אז לא תשתומם גם אתה ותקרא: נפלא היוצר הגדול אשר ברא יצור כזה ואך נשמת אלוהי' היא תרוממיהו למעלה להשכיל!!!

מלאכת החוט נפלא בעצמותו נעשה ממתכות. עביו כאצבע והוא חתול בחוט דק נחשת שזור מסביב סביב על כלו ולוטה בבגד משרף הנוטף (גוממי או קויטשוק) – משקל החוט לכל פרסה עשרים ככר. נמצא משקלו יותר מארבעים אלף ככר – צענטנער- ועתה תשאלך נפשך הקורא: באיזו דרך ינשא החבל נחשת הזה אל מקום תחנותו ואיפא ינוח להביאו שמה? אם תטוה חוט ארוך ד' מאות פרסה צנף יצנפיהו ככדור סביב סביב ויניחוהו באחד המקומות – אולם איך יצנופו את זה?? אך חכמת אדם המציאה גם לזה תחבולות ע"י כלים מכלים שונים כי גם את זה יצנפו כדור וישימהו כנחש נחושת. אבל הוצרכו למקומו שתי אניות גדולות ושלח ממשלת אמעריקא את האחת הנקראת בשם „ניאגאר“ והיא הגדול המכל ספינותיהם, ובריטאניא שלחה את „האגַאמֶעמנאָן“ אשר ישאו כל אחד מחציתו והביאום אל מקומו. ויהי כבוא הניאגאר ליקח את חלקה וימצאו כי קטנה היא מהכיל מחציתה אשר תקח ותתמהמה בארץ ענגלאנד ששה חדשים עד אשר הרחיבו גבולה ומדתה ויכלה לקבל את חלקה. בימים האלה יסעו האניות מחוף מדינת איררלאנד לעשות מלאכתן ולקחו עמהן כלים נפלאים – מאשינען – אשר בהם ישובו וירקעו את החבל ויישירו העקום להניחו במסילה ישרה דרך מצולת ים עד המקום המיועד לו. ועוד שתי אניות גדולות לרגליהן הנושאות החבל הנ"ל לעזור בהמלאכה הנכבדה והנפלאה הזאת. ובאמצע הדרך כאשר תריק האניה האחת את משאה, יפעלו ויקשרו קצות מחצית החבל אשר בתוך הים עם קצה השני בחוברת אשר על האניה השניה עד תום כל החבל על חוף מדינת נייא פונדלאנד ושם יקשרו קצותה ביבשה ארץ. ואף על זאת פקחו עיניהם אם בקרב הזמן אשר יעשו מלאכתם על הים אם יעמוד רוח סערה ותרומם גליו, עד אשר לא יוכלו האניות ללכת דרך מישור עת הים הולך וסוער עליהם. אז ישברו החבל במקום שיהו וישימו בקציהו בנין קורות גדולות ועליהם ישימו נס גדול מראה וקורות הבנין ישוטו קל על פני המים עם הנס אשר עליהם – ואז בשקט הסער יבואו האניות ויחפשו את הים וימצאוהו בנקל ואז ידבקו חרשי ברזל את החבל במקום אשר נשבר עם קצה החבל אשר על האניה! המלכה מבריטאניא יר"ה כתבה אל הראש דאמעריקא, כי כאשר יגמרו המלאכה הזאת תהי ראשית אמריה אר תאמר ע"י תקות חוט המבשר דברי שלום אליו! ואתה הקורא אם לבך  לא לב אבן הלא תרגיש ותשתומם על מפעלות יוצרנו החונן לאדם דעת אשר דברי שפתותיו יעופו על כנפי נדודים דרך מצולות ים גדול ורחב ידים, נתיב לא ידעו עיט ע"י חוט נחשת ואשר דבר פיו אליו ויגידה למרחוק בכל אפסי ארץ! ברוך המטיב לבריותיו לעד ולנצח נצחים!


USS_Niagara_(1855)

הפריגטה האמריקנית "ניאגארה". המקור: ויקישיתוף

בימים האלה החלו בהעבודה להשקיע את חבל-המבשר (טעלעגראף) בין בריטאניא ואמעריקא אשר רבת עשו בהמלאכה הכבדה הזו בימי הקיץ העבר (עיין המגיד שנה ראשונה נומ' 36). שתי האניות הגדולות, האחת מממשלת בריטאניא והשניה מאמעריקא, אשר עליהן עבדו והכינו כל הדברים בימי הקיץ העבר, נשלחו ובאו גם עתה לזה ועד יום ראשון  לחודש אפריל טעונה היתה האניה ניאגארא בחבל ארוך 84 מיל והאניה אגאמעמנאן בחבל ההוא כאורך 320 מיל. כפי הנראה, וכן יקוו גם העושים במלאכה, שעד יום 10 לחודש מאי ישלימו המלאכה הכבדה הזו להביא את החבל עד תמו על האניות ולהכין את כל הנצרך להשקיעו בתוך תהום רבה. בטרם יעשו זאת, יאספו ראשי החברה עוד חכמים ונבונים במלאכה כזו להתיעץ עמהם ולשמוע גם את דעתם וכפי אשר יסכימו כלם כן יעשו. מאמעריקא תבא עוד אניה אחת לעזרה ואז יהיו בס"ה חמש אניות גדולות המוכנות אך להעבודה הזו. היעלה ביד חכמי בריטניא לקשר שני חלקי תבל בחבל אחד, אשר ימים גדולים ועמוקים יפרידו ביניהם? הישמע הבריטאני ברגעים מעטים שאלות רעו האמעריקאני, ואם יקשיב האמעריקאני כמו כן במהירות נפלאה תשובות עמיתו הבריטאני? נחכה עוד מעט ונדע אחרית דבר כי רבות מחשבות בלב איש ורק עצת ד' היא תקום!


הלא יזכור הקורא את המדובר במגיד שנה ראשונה על אדות חוט הברק (טעלעגראף) המשוך מתחת פני הים הגדול מענגלאנד לאמעריקא ואשר לא צלח הדבר בראשונה להוציאו לאורה, עתה כאשר הצליח החפץ הגדול הזה בידי הממלכות, ותשלם, זה ימים אחדים, מלאכת הנחת הטעלעגראף בלי כל אסון ופגע, עתה מדובר נכבדות בזה בפי כל. האומנים בראשונה כמעט אמרו נואש מהפיק חפצם. כי מן 18 עד 31 לחודש יולי העבר נראה כאלו הים ומשבריו קשרו קשר בשאון דכים להפריע מחשבתם. אך ביום 4 לחודש אגוסט העבר חמת הים שככה שאון גליו נשבת, והמלאכה הגדולה לא עוד נעצרה, ויצאה לפעלה, וביום המחר נדברו יחד אנשי האניה העומדת בנייפונדלאנד את אנשי האניה בארץ אירלאנד. עוד לא נדע ברור מהירת תנועת כח הברק לערך אורך החבל, אך יהיה איך שיהיה הדבר עומד לנס. ונשימה לפני קוראינו הנכבדים את דברי מכתב עתי האנגלי (טימעס) אשר ידבר בדבר הגדול הזה, וז"ל: מני עת גלות עולם החדש על ידי התיר הגדול קאלומבוס, לא נעשה דבר נפלא, המעיד באותות חיים וקימים על הוד כח אלוהי האצול ממרומים על נפש האדם לפעול פעולות נשגבות עד אין חקר, כדבר הנחת הטעלעגראף בתהום ים הגדול, לחבר יחד עולם הישן והחדש בקשר נפלא ומתמיה כזה. ברגעים אחדים יוכל איש מפה להודיע מחשבות לבו אל רעהו העומד רחוק ממנו מהלך ימים ושנים תחת כפות רגליו! באמת נוכל עתה התפאר להציע לפני קוראנו הנכבדים מהנעשה בכל התבל כולה ממזרח שמש עד מבואו מיום אתמול כי יעבור. עוצם המרחק אשר היה בין אי קאנאדא וענגלאנד עתה חלף והלך לו. אין מרחק בחלד למהירות שכל אנוש ותחבולותיו. עבורו אזלו מים מני ים גדול ורחב הידים, חרבו ודללו ועוד אינם. על זאת ישתומם כל גבר, על עז הרוח באנוש אנוש, ועל רום חכמת בוראו אשר הננו מחלקו בקדש שם ממרומים. הפלא ופלא!


"המגיד", שנה ראשונה, מס' 36, 19 באוגוסט 1857, עמ' 143; שנה שניה, מס' 14, 15 באפריל 1858, עמ' 56; שנה שניה, מס' 32, 19 באוגוסט 1858, עמ' 127. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s