„מלטה ואר“ ! – 1913

Savuranoglu_hamidiye

הסיירת הטורקית "האמידיה", 1914. המקור: ויקישיתוף

„מלטה ואר“!

אינני יודע מהו הרגש שהרגישו רוב הקוראים למקרא נפלאותיה של ספינת-המלחמה התורקית „חמידיה“. אך אנכי, כשאני לעצמי, הנני כל התפעלות. אין אני יכול לשכח את הרגש המר שתקף אותי, בכל פעם שהייתי עובר על פני הדרדנלים ובים השיש, והייתי רואה – לפני שנים רבות כמובן, – את ספינות המלחמה התורקיות כמו תקועות בשטח המים השקטים, מעשנותיהן כבויות, המכסה ריק ממלחים ומחובלים והמקלעים בוכים בפיותיהם הפעורים. כי זהו הדבר: הימיה התורקית, בימיו הטובים של עבד-אלחמיד, היתה רק על הניר. למעשה היתה הימיה לא יותר מקבוצה של תיבות עתיקות, הצפות על פני המים, – סמל בולט של אפסות כחותיה של ממלכתנו.

הכל יודעים את הספור היפה בדברי-ימי תורקיה. זה היה בערך לפני מאה עד מאה וחמשים שנה. אחד השולטנים שלח את נגיד החובלים שלו בראש צי תורקיה לרדוף אחרי האויב שנמלט לאי מלטה. בימים ההם לא היו עדיין לתורקיה אניות קיטור, ואולם אניות המפרשים היו יודעות על כל פנים לזוז. נגיד החובלים הפליג מים השיש אל ים האיים. שבוע אחרי הפליגו שב לקושטא.

ויתפלא השולטן על מהירותו של הנגיד, ויבן כי בטח לא מלא את פקודתו, וישאל בזעפו:

– למה זה שבת חיש מהר כל כך?

ובקול בטוח, מבלי כל פקפוק, השיב הנגיד:

– מלטה יוק!

זאת אומרת: „אין כלל מלטה במציאות!“

המסכן נסה למצוא את האי מלטה ולא ידע איך להגיע אליה. לכן חשב במחו הפשוט, כי אין כלל מלטה בים התיכון.

והיום – מה שונו הדברים!

לא בלבד ש„החמידיה“ התורקית העיזה לצאת מהדרדנלים; לא בלבד שהבקע הבקיעה, למרות השגחת היונים, את דרכה עד לאיי יון, ובנמל סירה הטביעה ספינת מלחמה יונית, הפסיקה את פעולת החשמל בעיר והחריבה כמה בנינים, אלא שהצלח הצליחה להקדים להגיע לנמל-סעיד שני ימים לפני הספינות היוניות הרודפות אחריה. שמה נשארה יותר מלפי החוק, – שני ימים שלמים – משם הלכה לסואץ. בסואץ נשארה יותר מכפי הזמן – כשבוע ימים – מסואץ שבה על עקבותיה, דרך התעלה, ותשהה בנמל-סעיד שעות אחדות, ומשם – למרות השגחת האניות היוניות – עשתה דרכה לעמת האי מלטה…

וראו זה פלא: התלגרף הודיענו:

א) כי האניה הגיעה בשלום למלטה.

ובכן – „מלטה ואר“! – לאמר, שבשביל הימיה התורקית של היום „יש מלטה“ בים התיכון.

ב) האניה הספיקה להצטיד בכל מיני צידה ולהפליג שוב ממלטה – אולי לעמת  אזמיר והדרדנלים, לאמר – שמפקד האניה התורקית, רעיף-בי, לא יצטרך להשתמש במלים מוזרות ונוראות כאותן שבטא הנגיד הנזכר להשולטן התוהה.

„מלטה ואר!“

יש מלטה!

ולא העובדה שרעיף-בי מצא את מלטה היא המעוררת בנו שמחה. סוף-כל-סוף אין זה דבר גדול בימינו, ורב החובלים היותר פשוט ידע להתכון אל מטרה מהמטרות, מה שמשמח אותנו, העותומנים, הוא השנוי הכביר שבא בימיה התורקית והרוח החדשה שמרחפת עליה.

כי מיום שהוכרזה החושמה, מיום שנתעורר העם – נתעוררה גם הימיה, לא יותר תהיינה הספינות בים השיש לסמל של תורקיה החלושה, הדוממה, המתה. לא יותר יבכו המקלעים בפיותיהם הפוערים והריקים. תורקיה הימית אינה יותר מלה יפה, חסרת כל ממשות. יש ימיה תורקית, יש חובלים תורקים, יש מלחים תורקים ויש רוח ימי תורקי, או יותר נכון – עותומני.

עם, שלמרות עברו המכביד עליו יכול לפחת נשמת חיים בתיבותיו העתיקות ולעשות מהן אניות. עם, שהרהיב עוז בנפשו לצאת ב„תיבותיו“ אלו נגד אויב ימי חרוץ כהעם היוני. עם, שהוציא מקרבו ספינה כה„חמידיה“ ונגיד כרעיף-בי – עם זה יכול לקוות לעתיד ימי מזהיר, ויחד עם זה לעתיד פנימי גדול.

ואגדת ה„מלטה יוק“, שסמלה בכל-כך אמתיות את תורקיה אשר מתה תניח מקומה לאגדת „מלטה ואר“, שתסמן באמתיות לא פחות אמתית את תורקיה השואפת להיות…


"האור" (לפנים "הצבי"), שנה שלושים ואחת, מס' 131, 23 בפברואר 1913, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s