אסון נורא על פני הים השחור – 1894

בליל 8 לח"ז קרה אסון נורא על פני הים השחור. אנית סוחר „וולאדימיר“ של חברת בעלי אניות הרוסית יצאה מבאטוס ותשם פעמיה לאדעסא. ויהי כאשר עברה האניה בדרכה לפני טארחויקוט ראו אנשי האניה אור לבן הולך וקרוב אליהם מרחוק. רב החובל נתן אות וישמיע קול חליל וגם צוה להטות את מהלך האניה הצדה, ואולם כבר אחר המועד, כי האניה האיטלקית „קאלומביא“ אשר הלכה לעמתה התנגשה בכח אל צדי האניה „וולאדימיר“ ותך עליה בחזקה ותקוב בה חור גדול וגם הכניסה בו את ראשה. האניה „וולאדימיר“ החלה לרדת מצולה והאניה „קאלומביא“, לפי דברי עדי ראיה, התאמצה לחמוק ולעבור מבלי תת עזרה להאנשים היורדים מצולה. מקצת חובלי האניה „וולאדימיר“ באו בעת שהתנגשו האניות אל מכסה האנית „קאלומביא“ ויתאמצו להוריד משם אניות שיט להציל את אנשי אניתם, ואולם חובלי האניה „קאלומביא“ הפריעום מעשות חפצם זה. האניה „וולאדימיר“ טבעה במצולות ים אחרי רגעים אחדים ומקצת חובליה והאורחים אשר נסעו בה נמלטו ממות בעזרת אניה אחרת „סינעאוס“ אשר באה אל מקום האסון עפ"י מקרה. המוצלים הובאו לאדעסא, וחמה עזה שפוכה שם על האניה „קאלומביא“.

אחד המוצלים יספר ע"ד האסון כדברים האלה: באניה הזאת ירדו אורחים רבים מבאטוס וביניהם הרבה נשים. עד חצי הלילה ישבתי על מכסה האניה ואתענג על מראה הלילה הבהיר בשחקים. ויהי אחרי שכבי על מטתי ואנום שנתי. בשעה ½12 הקיצותי פתאם לקול רעש גדול ותנועה חזקה אשר נעה האניה. נבוכותי מאד ולא אדע מה זה ואמהר לקום וארוץ החוצה אל מכסה האניה. שם מצאתי המון אורחים אשר רצו רצוא ושוב הנה והנה במבוכה נוראה ויללת נשים עלתה השמימה. קראתי בקול גדול בשם קרובתי אשר נסעה עמי ואין עונה, כי צעקת האנשים ויללת הנשים הרעישו את האזנים מבלי שמוע. פתאם כבה מאור האיליקטרון והחשך כסה את פני האניה.

– אל קדמת האניה! – נשמע קול פקודת רב החובל. ונדחק איש את רעהו ללכת קדמה ונרמוס ברגל על האנשים אשר נכשלו ויפלו בדרך.

כאשר באנו אל קדמת האניה חרדנו חרדה גדולה בהרגישנו כי האניה יורדת מטה ואך לאשרנו לא מהרה לשקוע ותרד לאט.

אינני יודע מה היה לחברי האורחים שהיו עמי אז ואין די מלים בפי לספר כמו את רגשות נפשי אני בעת ההיא בראותי את המות פנים אל פנים ובכל רגע חכיתי כי למשנהו יכסוני גלי הים…

פתאם וחדשה נהיתה: האניה כמו נחלקה לשנים. החצי אשר עמדנו עליו התרומם למעלה והחצי השני נשקע במצולה. אינני זוכר מה היה עמי במשך רגעי מספר. אך אח"כ והנה קר לי ואנכי שוחה בים. אז ראיתי והנה ארגז צף אצלי, ואתאמץ ואחזיק בו בשתי ידי וכה שחיתי בים כחצי שעה. גם חברי אשר נסעו עמי יחד עשו כן ויחזיקו בקרשים וחפצים שונים אשר שחו על פני המים. במרחק צעדים אחדים ממני ראיתי אחד פקידי הצבא אשר ירד מצולה וגם אשה אחת טבעה לעיני. בין כה וכה ואנית שיט קרבה אלינו וימשוני מן המים כל עוד רוח חיים בקרבי…

באניה „וולאדימיר“ היו 140 אורחים, ושבעים מהם טבעו בים. בין המוצלים נמצא נער בן שמונה שנים אשר אביו, אמו ואחותו טבעו בים.


"הצפירה", שנה עשרים ואחת, מס' 150, 17 ביולי 1894, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s