הידיעות האחרונות ע"ד פאטומקין.
מקונסטיצא מודיעים, כי „פוטימקין“ לא הפליגה עוד בים, מפני שלא הספיקו להכין לה עוד די צידה ומכולת.
במשך יום 10 יולי התעמקה אנית „פוטימקין“ במים 40 סנטימטר יותר מהדרוש. המלחים המתקשים פתחו, לפני עזבם את האניה, את המרזב הפנימי עד כי התחילו המים לפרוץ אליה. אך הרומנים הספיקו בעוד מועד להריק את המים ולהכשיר את האניה להפליג בים.
– ממשלת רומניה שלחה מכתב-חוזר אל ציריה בחו"ל להודיעם כל פרטי הכנעת פוטימקין והחזרתה לממשלת רוסיא. הפרטים האלה צריכים להיות מוצעים לפני הממשלות.
– ה„נאוו. וור.“ מודיע, כי את הסך 750,000 רובל שנמצא בקופת האניה חלקו המלחים ביניהם לפני הכנעם בקונסטנציא.
* * *
ע"ד הכנעת „פוטומקין“.
מקונסטנציא מודיעים עוד את הדברים האלה ע"ד הכנעת „פוטומקין“:
בקסינה נערך אז משתה לכבוד נשיא המיניסטרים קטקוזין ששהה בעיר עפ"י מקרה, ופתאום באה השמועה, כחצות הלילה, כי „הנסיך פוטומקין“ הופיע על החוף. השמועה הזאת החרידה את כל תושבי העיר. המונים המונים מהרו אל הנמל. אנית-המרוץ הרומינית „אלישבע“ האירה בפנסים אלקטרים את מבוא הנמל. פוטומקין עמד בים במרחק ידוע מן החוף, ולא השתמש בפנסי-מאור, אך החליף אותות-מאור עם אנית-התחנה הרוסית.
ושם יש שרטון בוקע אל הים בארך קילומטר וחצי. בקצה השרטון הזה התיצב הגינירל הרומני אנגיליסקו בלוית פקיד הנמל ניגרו ועוד איזה מאפיצירי אנית המרוץ „אלישבע“. אנגיליסקו הודיע את אנשי אנית פוטומקין באתות, כי רוצה לקחת עמהם דברים. כעבור זמן-מה הורידו מפוטומקין סירה ושמנה מלחים באו אל קצה השרטון.
המלחים הודיעו את הגינירל, כי הם מבקשים את אנית-המרוץ „סינופי“, אשר נועדו להפגש עמה בקונסטנצה, כי יש להם די ספוקם בצידה ומכולת, אשר קבלו בתיאודוסיה, ובעת שוטם בים לא פגעו לרעה בשום אניה וגם לא המטירו כדורים על תיאודוסיה.
הגינירל הציע לפני המלחים להכנע, לפרוק אֲזֵנָם ולפָרֵק את התותחים, ויתן להם זמן שעות אחדות להתיעץ.
וישובו הצירים אל האניה ואחרי מועצה ארוכה שבו בשעה 1 בצהרים ותשובה בפיהם כי נכונים הם להכנע בתנאי, כי לא יסגירום לממשלת רוסיא, וכל מלח ישיג תעודה על שמו.
בשקלא וטריא בנידון זה השתתף הפעם גם נשיא המיניסטרים קנטקוזין, ויגד לצירים, כי ממשלת רומניה רואה את מלחי „פוטומקין“ כראות בורחים (דֶזֶרְטֶרִים) ותתנהג עמהם כראוי.
בקבלם הבטחה, כי לא ימסרו אנשי האניה ליד ממשלת רוסיא, שבו הצירים אל אנית המגן. איזה מהם ברחו בשעת המשא והמתן, אך נתפשו ע"י משמרות רומניה.
בשעה 2 בצהרים היתה הכנעת אנית-המגן ואני המוקש הנלוה אליה. ממשלת רומניה קבלה את שתי האניות אל רשותה ותנף עליהן לע"ע דגלי רומניה וירשמו בספר את הנמצא בהן. מן התותחים לֻקחו המנעולים ויובאו העירה.
בקופת האניה נמצאו, כפי הנשמע, 800000 רובל ובנוסח אחר 22000 רובל. בתחלה דרשו המלחים, כי יתנו להם לקחת את הכסף, אך לזה לא נאותו פקידי רומניה.
המלחים, במספר שבע מאות איש, הובאו בספינות אל החוף ונשלחו תיכף אל חופי דונאי השונים, משם יוכלו לנסוע אל כל עבר שירצו. לאלה שיש להם כסף או שימצאו מקום להשתכר יותן רשיון להשאר במדינה.
אחרי ההכנעה הובאו שתי האניות אל הנמל, מפני שהתחילה רוח סערה. על החוף עמדו המוני-אדם.
מלחי אנית-המוקש מספר 267 שלוו בכל העת את אנית „פוטומקין“ הודיעו, כי לא יכנעו לממשלת רומניה, אך יסעו לאודיסה. הם התחברו אל הקשר רק מיראת מלחי „פוטומקין“ אשר הפילו עליהם אימים ובלהות, ועתה הם חפצים למסור את עצמם ביד ממשלת רוסיא.
* * *
ספור עד ראיה.
עוזר ה„אדעסקי ליסטוק“ בקר בביה"ח האודיסי את הכהן פאַרמען, בן ס"ד שנה, המשמש בכהונה באנית המגן „פוטומקין“, למען שמוע מפי עד ראיה את פרטי המאורע באניה. והננו להביא בזה את ספורו הנפלא של הכהן מלה במלה:
„התעתדנו לעבודת התרגלות של חיל הרכב, אמר הכהן פארמען. יצאנו באניה מסבסתופול ביום 25 יוני בהנהגת הקפיטן גוליקוב וביום המחרת באנו לטענדרא. שם אפס המזון באניה, וביחוד בשר, ונשלח לאודיסה אנית פחים, אשר שבה בכ"ז יוני בשעה 4 בבקר. על האניה שררה מנוחה, אם כי זעיר שם אפשר היה להקשיב בהתלחש עוד האומנים והפועלים אשר לקחנו עמנו מסבסתופול. הוכנה סעודת צהרים. למנהיג האניה, לזקן הרופאים ולזקן האפיצרים, גילארובסקי, נתנו מנות למבחן, וייטב המאכל בעיניהם ומלחי האניה ישבו אל השלחן. כמעט שהחלו לאכול ואחד מן המלחים מצא רמה בבשר, וימהרו ויגידו הדבר לזקן האפיצרים, ויקם שאון ומבוכה. חפצתי ללכת אל המשביר (АртельщнкЪ) ולשאול את פיו איך יכול להתליע בשר שהובא זה עתה, אך כמעט שהספקתי לרדת מעל מכסה האניה, ואחד מן המלחים התנפל עלי ויכני בכח גדול בקנה הרובה. הפצע שנפצעתי בפני התחיל שותת דם במדה מרובה. מהרתי אל תא האפיצרים, אך שם כבר היתה מהומה ומבוסה. המלחים בכידוניהם ואקדחיהם הרסו ויחריבו תאי האפיצרים, ואני וסגן המוכנאי מהרנו אל מקום משכן התותחנים ונסתר מאחורי אחד הצרורות. עד מהרה התחילה יריה תכופה באניה. שמענו רעש כלי התותח, והכדורים עברו גם אצל מקום מחבואנו. באחרונה מצאו אותנו המלחים ויאלצוני לעלות על מכסה האניה ואם לאו והרגונו. שם נודע לנו, כי נהרגו מנהיג האניה גוליקוב, זקן האפיצירים, זקן הרופאים ועוד כמה אפיצרים. נשארו בחיים רק חמשה או ששה אפיצרים. כל התאים וגם תא משכני נהרסו. השתמשתי בשעת כשר ואסתתר בחדר המלבושים עד הבקר. השאון שארך כל הלילה שב לדממה. דלתות חדר סתרי הוצאו מציריהן ואחד המלחים התיצב לפני, ויאמר: „תוכל לצאת, אבי, הכל נגמר. יש לנו מנהיגים חדשים. לך והמציא מִשְחָה אחרונה לגריגור. הוא מת“. מהרתי אל חדר החולים, שם מצאתי בגסיסה את המלח הנפצע גריגור אמילטשוק. כדור קנה-רובה חלף ועבר דרך שכמו. הגוסס בקשני כי אמשחהו במשחה האחרונה ועד מהרה מת. אח"כ נקראתי אל זקן הרופאים, וגם הוא בקשני להמציא לו את המשחה האחרונה ולעמוד אצלו עד יציאת נשמתו. הוא היה פצוע בצדו, וישכב רק בבגדי-לבן. כמעט שהספקתי למשחו והוא מת על כפי. את המנהל גוליקוב לא מצאתי עוד על האניה. אמרו לי, כי המלחים אחרי פצעם אותו באכזריות רצח, השליכוהו הימה. כן עשו עם כמה אפיצרים אחרים. לעיני קרעו קשור-הכתפות אשר לאיזה מהם.
ודמי – הוסיף לספר האב פארמען – שתת עוד. בראותי אחד מצעירי הרופאים אשר נמלט ממות, בקשתיו לחבוש לפצעי והוא מלא חיש את חפצי. עיף, מדוכא ורעב הסתתרתי בחדר הראשון אשר מצאתי, והחדר הזה היה במקרה חדר האדמירל. שם אלצו המלחים באיומים ובמוראים שונים את זקן המוכנאים ואפיצרים אחדים לחתום על אחד הגליונות. חיש אחרי כן הוצאו לחפשי ממשמר איזה אפיצרים והמלחים קיימו בידם את משרותיהם בכהונות שונות, ויבטיחו לשמוע בקולם ולעשות ככל אשר יצוום. אך למרות הבטחתם לא שמעו אל הפקודה הראשונה שנתן זקן האפיצרים להוריד כל הכדורים אל המרתף.
המלחים – גמר הכהן את ספורו – התעללו לעיני בגופת זקן האפיצרים אשר השליכוהו באחרונה הימה. בבקר הובא גוף המלח הנהרג אל החוף ויבקשוני לערוך תפלת אבל. רק הודות לדבר זה הצלחתי להגיע אל החוף.
"הצפירה", שנה עשרים ושתיים, מס' 32, 12 ביולי 1905, עמ' 1; שם, עמ' 2; שם, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 