המחרפים נפשם למות למען באקשיש – 1863

ביום ב' לחדש הזה לעת בא השמש בא אל החוף אנית הקיטור עסטרייכשע מאלכסנדריא וירד רב החובל באניה קטנה בלוית שלשה מלחים להביא אמתחת המכתבים הנשלחים יפו וירושלימה – לא התמהמה כרגע בבית הפאסט. והים התגעש נתן בקולו עד כי האנית הקיטור חשבה להשבר. ויראו המלחים ויקראו מהאניה אל היבשה כי ימהר רב החובל לעלות. והוא בחפזו לא התכונן כי בחוף יפו הנהו, לא זכר את כל הקורות אשר מצאו ליורדי הים שמה. וימהר לעלות באניתו ולקח עמו המכתבים הבאים מירושלם ומיפו וגם שני כוהנים מעדת הקאטיליקען באו עמו. לא הרחיקה האניה כשלשים אמות מהחוף וגלי הים הפכוה. והאנשים עם המכתבים נפלו בתחתית הים. אנשי יפו (ולאד אל באחיריע) בני הים, בראותם המקרה הזאת אשר רבות כאלה חזו עיניהם לקחו סירות דוגה וימהרו ויבאו אל המקום אשר החיים והמות נלחמים. והצליחו לעלות אליהם את רב החובל עם הכוהנים והמלחים גם צללו במעמקי מים והעלו אמתחת המכתבים. והנה רב החובל נשאר בחיים ועודנו דורש ברופאים. הכוהנים עם אחד מהמלחים הובלו לחצר מות. ואלה האנשים אשר מלטו את רב החובל הראו אות נאמן על יקרתם רוחם. כי לא למען הראות כי יודעים עשות מלאכה במים עזים או כי יקר בעיניהם להציל נפש מני שחת הרהיבו עוז בנפשם עשות גדולות כאלה. אך למען מתת (באקשיש) חרפו נפשם למות. ויהי מדי הצילם הנעתדים למות בעוד אנשי בית הפאסט מבוהלים ודחופים בדבר הרופאים, באו אליהם לבקש המתת, אם כי ידעו כי נכון להם גם שם אות כבוד מאת הממשלה גם מתת יותר מאשר נתן להם.


"הלבנון", שנה ראשונה, מס' 1, 5 במרץ 1863, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s