אחרית „פוטומקין“
האניה התועה בלב ים נגשה בעלות השחר ביום 23 יוני לנמל פיאודוסיה, ואתה אנית-המוקשים נו' 267, ובאותות של הנפת דגלים רמזה לתושבי העיר, שיביאו לה מכולת ופחמים, ואם לא, תורה על העיר. תושבי העיר נבהלו מאד. תושבים אחדים הביאו צרכי אוכל להסירה, ששלחה האניה „פוטומקין“, בלוית אנית-מוקשים, אל חוף העיר. כשנודע הדבר לפקידי הצבא המקומיים אסרו על התושבים לתת דבר להאניה. אז נגשה הסירה אל האניות הפרטיות שעמדו בחוף, וחפצה לקחתן ולהביאן ל„פוטומקין“. גדודי הצבא שעמדו שם ירו על הסירה, וכפי הנשמע נהרגו שבעה מלחים וארבעה נפצעו ונתפשו. הסירה נמלטה. באותו היום נמלט אחד המלחים מהאניה והסגיר א"ע אל פקידי החוף. בעת עמדה האניה בנמל פיאודוסיה התראהה לפרקים הנפת דגל לבן ותכף הוסר הדגל ובמקומו בא אחר. מזה הבינו רבים, כי באניה שורר פירוד וחלוק-דעות. חלק מאנשי האניה רוצים להמסר אל הפקידים וחלק מתנגדים לזה.
„פוטומקין“ עמד בנמל פיאודוסיה עד השעה הראשונה אחר חצות ואחר הלכה לקונסטנצו.
תכף אחרי צאת האניה מפיאודוסיה באה האניה נגד מוקשים „סטרמיטילני“, שיצאה לרדוף אחר האניה המורדת.
ביום 25 יוני באה אנית-השריון „פוטומקין“ לקונסטנצו. האנשים הביאו את חפצם להסגיר א"ע לממשלת רומיניה אחרי שלא יכלו להשיג מכולת ופחמים בחופי רוסיה. אנשי האניה הובאו בסירות לאנאדאלקיאר והושמו לזמן מה באהלים, אחר יתפזרו בערים שונות ברומיניה וחופש גמור ינתן להם. הם רצו לבוא לרומיניה ולפוצץ תחלה את האניה, אך פקידי רומיניה התנגדו לחפצם זה: הם התמסרו אחרי שקבלו ערובה בטוחה, כי חופש ינתן להם. אנשי אנית-המוקשים לא חפצו להסגר לרומניה, באמרם,כי בחזקה נמשכו אחרי „פוטומקין“ נגד חפצם ורצונם ולכן בכרו לשוב לסבסטופול.
ביום 26 יוני באה לקונסטנצו האסכדרה הרוסית, שבה היו: שתי אניות שריון, אניה נגד מוקשים וארבע אניות מוקשים. אנית-השריון הרומינית „יליסבטט“ ענתה על ירית האסכדרה. אחר בקר מפקד הצי הרומני קוזלינסקי את האדמירל הרוסי, שהודיע כי בא לחפש את „פוטומקין“. קוזלינסקי באר להאדמירל, כי „פוטומקין“ נגש שתי פעמים לקונסטנצו, אך מפני המצב הבלתי ברור שנמצא בו הציעו לפניו פקידי רומניה שיתפרק, או שילך מרומיניה. בפעם האחרונה קבל „פוטומקין“ את הצעת רומיניה, האנשים ירדו אל החוף והאניה נשמרת ע"י פקידי רומיניה. קוזלינסקי הוסיף, כי קרל מלך רומיניה צוה למסור את האניה להוד הקיסר. השומרים הרומינים ירדו אל החוף והאניה תמסר להאדמירל הרוסי.
כפי שמודיעים העתונים הרוסים בשל ה„ברל. טאג.“ התכונן המרד ב„פוטומקין“ זמן רב. בסיבסטופול עבד עוד בימי פליוה „הועד הריבולוציוני של דרום רוסיה.“ חברי הועד הושמו אז במאסר ונשלחו לסיביר. בימי סויטיפולק-מירסקי התחדשה עבודת הועד. הדבר הגיע לידי כך, עד שאופיצרי הים הפיצו ספרים אסורים בין המלחים. המיניסטר שעל הים קבל הרצאות מפורטות על אדות זאת, אך הוא לא שם לב לזה. על „פוטומקין“ היו שני מנהלי מכונות וטכניק אחד, שנמצאו תחת השגחתה של הפוליציה. הם באו במו"מ תמידי עם הועד הריבולוציוני וחברי זה האחרוון היה באים בלילה אל האניה ובאו בדברים עם האנשים. בעת הקשר באודיסה נמצאו באניה חברי הועד הריבולוציוני. ב„גיאורגי“ ג"כ נמצאו חברי הועד ועוד באניה אחת, שלא עלה בידם להסיתה ולצרפה אל „פוטומקין“.
האניה „פוטומקין“ יצאה עתה לרוסיה.
"הזמן", שנה שלישית, מס' 137, 12 ביולי 1905, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 