נמל אלכסנדריה – 1877

800px-Egyptian_and_Turkish_Fleet_at_Alexandria._(1841)_-_TIMEA

נמל אלכסנדריא, 1841. המקור: ויקישיתוף.

ידיעות העולם והטבע

אלכסנדריא של מצרים

(סוף מגליון 18)

לפני העיר פתוחים לרוחה שערי הנהרות. ושני חופים יביאו את האניות אל מקום מגמתן. הסוללה תפריד ביניהם, ותאחד את האי פהארוס העומד בכברת ארץ הלאה, עם היבשה; על מקום מגדל-עוז מגדל המאור אשר בנו בימי תלמי ואשר עתה התעתד לגלים ואבד זכרו, עומד עתה מגדל חדש כליל יופי, אשר יופיע נהרה לעושי מלאכה במים רבים, ולעוברי הים באניות. על החוף לפאת קדמה מזרחה, שם אניות ינוחו מעבודתן, יחזקו בדקיהן וירפאו שבריהן, או כי תבואנה במסה (tenir la quarantaine) ועל החוף אשר לפאת ימה, שם ישתקשקו וידגו לרוב אניות רבות ושונות אשר יכסו את כל פני המים; רכסי סלעי מגור אשר יתנשאו על פני החוף כחצי אגן הסהר, אשר הטבע ירה אבן פינתם, יסוכו בדלתים בעד גלי הים וישימו להם בריח ודלתים, המה יהיו למבטח עוז להאניות אשר תחסינה בצלם מרוח סועה וסער מתחולל, וגם מפחד אויב ישמרו את העיר, כי אך דרך קצרה תוביל בין הסלעים האלה עד היבשה, והאניה אשר תאחז דרכה בתוך התעלה הזאת תעבור לפני חצר המטרה אשר שם גדודי החיל נחתים עם מחי קבלם, והמצודה הטבעית הזאת אשר לא חלו בה ידי אדם, תוסיף עצמה להמבצרים הרבים והחזקים אשר בנה משנה המלך למבטח ומגן מפני עקת אויב, מלבד כל אלה סגורה העיר הזאת מבוא, כי חתחתים רבים בדרך העולה אל העיר, ואניה אשר מבלי דעת איך לפלס נתיב לה תבוא בתוך התעלה הזאת, עד מהרה תנופץ אל הסלעים אשר תחסום בעדה, ואשר כמוקשים ואבני נגף הושתו ליד מעגל, אשר על כן מטעם המלך והממשלה הושם לחק ומשפט, כי לכל אניה אשר תבוא העירה, סירת דוגה ואיש עתי יצאו לקראתה, אשר יובילוה בדרך הישר לבלי תתנגף על הרי נשף, ובעד זאת ישלם אדוני האניה משכורתו שלמה, לבעל סירת הדוגה כי בנפשו הוא, כי אם תאונה רעה להאניה אשר הפקדה על ידו, אז דמו בראש ועל במת מטבח יומת בעבור עשותו המזמתה.

כל החוף הומה מרב אדם, ישוקק כמשק גבים, כשלש מאות ציים אדירים מכל גויי הארץ אשר המסחר אבן פנתם, ישכנו על מפרצו, ולאנגליה וצרפת משפט הבכורה. הבית הראשון אשר חן חן יאמר לו הנוסע, הוא ארמון בית המלכות אשר למשנה המלך, העומד ביפה נוף על חבל הים, אולם לא ביפי תארו ימשך איתן מושבו אבירים בכחו, כי לא מראה לו כלארמנות מלכי אייראפא ונחמדהו, כי כבית  חרושת המעשה או כבית מעון הצבא כן מראהו, אך בגדלו ורום מעשהו יקח לב, כי גדול הוא ורחב ידים עד למאד, עדי כי יש שם מקום רחב לא מוצק לחביון עוז המון נשיו ופילגשיו אשר יאסף אל תוך הרמונו; על יד הארמון נשענים בתי המלאכה, אשר בעת הזאת כאשר תרועת מלחמה תעבור בארץ, ישמע שם כל היום וכל הלילה קול מקבות וקול גרזן קול פטיש והולם פעם, באשר שם יבנו ציים אדירים לפחת מצרים, לצאת גם הוא לקראת אויב כי תקראנה מלחמה, ועל יד הבתים האלה ישתרע הפרדס או אוצר העצים.

מבעד וממעל להבנינים האלה יופיעו מגדלים רבים ועצומים למבנה האניות, ושם יתראו כפעם בפעם עצמות תנין הים הזה, אנית המלחמה אשר עוד לא עלה עליה בשר ולא קרם עליה עורה מלמעלה, או גוית אניה אשר שתותיה מדכאים, אשר ירפו שבריה ישימו לה חתול ותחבשת להשיבה לאיתנה. מעבר לבתי האור, מלאים תשואות בתי המסכנות, אשר שם יאצרו ויחסנו כל הסחורות הבאות באניות סוחר רצוא ושוב; מעבר מזה בנוים בתי המסכנות, אשר בעד מחיר מצער ינוחו שם בשלום על משכבותם, כל הסחורות הבאות מכל ארצות תבל, ומעבר השני בנוים לתלפיות בתים רבים ועצומים תחתיים שניים ושלישים, אשר שמה יובאו הסחורות הבאות מנבכי ארץ מצרים, ויתעתדו ללכת כמוצא גולה ולעבור ארחות ימים רחוקים; כל המקום ההוא הומה מרוב אדם והמון לאומים; שם אלפי תופשי משוט, מלחים, חובלים ונושאי סבל ידיהם מלאות עבודה לטעון ולפרוק את הסחורות הרבות ולהביא כל עבודת משא אל מחוז חפצה, לקול פרש ורכב והמון גלגלים אשר כרעם בגלגל ירעימו בקול גאונם בכל חוצות אלכסנדריא, תרעישנה אזנים; קולות אדירים, לאלפים ולרבבות יום ולילה לא ישבותו, קול פטיש ומקבות בבתי המלאכות, קול מחצצים במגרות, קול שאון המכונות, קול האניות אשר במעי הדגה (דאָק) יעמדו לבקש מזור ותרופה; כחלילים יהמו, קול משחק חרבות וקול צלצלי שמע, קול תפים וכלי שיר, אשר ישמיעו הוד קולם לאנשי הצבא אשר ילמדו אצבעותיהם לקרב; זעקת המלחים והחובלים אשר יהמו בעיר, קול אדם רב אשר ירוץ איש לבצעו מקצהו, קול רעם כלי תותח אשר מעל גבעת המצפה יענו ויקראו לשלום להאניות הבאות בים, לרבבות קולי קולות האלה יעמוד האדם משמים ומשתאה, ובעיניו יפלא איזה דרך עבר רוח החיה להחיות את העיר הזאת אשר במתים נחשבה זה רבות בשנים, ולהקימה מנקרת בור קברה לראות חיי בתענוגים? אולם גם בזה ישגה ברואה ויוציא משפט מעוקל, כי אף אמנם חזות הכל תראינה עינינו בעיר הזאת, אשר מחמד עלי הפשיט בגדי אלמנותה וילבישה רקמה, אם כי גם בתוך העיר פנימה, כל חיתו גוי ואדם יחד, ברואים שונים ומשונים מכל קצות הארץ יהמו וישוקו, שם בירדונאים ששזפתם השמש וחשך משחור תארם, ועיניהם מורות זיקים וחוצבות להבות אש, פֿעללאססים בשלל צבעי רקמתם ומצנפותיהם האדומות, טורקים רמי עינים עם מכסה עורות השער אשר יכס עליהם מלמעלה, אביססינים שחורים וחשופי שת עם קווצות תלתליהם הארוכות; כושים מארץ שנער וקארדאפֿאן; נשים ערומות אשר בגד פשתן דק הוא שמלתן לעורן ופניהן חמוש בטמוון; גדודי חיל הכושים לבושי מכלול תכלת וארגמן, וחיל הים ההולכים יחפים עד המפשעה, ערבים רוכבים על סוסים דוהרים, פרשי אייראפא אשר בני כוש ומצרים ירוצו לפניהם, שואבי מים כתף עירים ועל דבשת גמלים. אם אמנם פי מחמד עלי הוא יצרם ורוחו הוא קבצם, בכל זאת לא הצליח בידו להעלות את עם מצרים משפל המדרגה אשר ירדה שמה בימי עניה ומרודיה, כאשר ידיו לא עשו תושיה לשום את אלכסנדריא לעיר אשר כבוד יאמר לה, או לבער מקרבה את המון בני האספסוף, אשר השאיר להם הזמן ירושת פלטה מהמכות אשר חלה ה' בארץ מצרים ומכל תחלואיה, ואשר שחין פורח אבעבועות יכס עליהם בצלמות, לגועל נפש כל רואה בם אם בעל נפש הוא.

[…]

אברהם אבא ראקאווסקי


"הצפירה", שנה רביעית, מס' 19, 23 במאי 1877, עמ' 5. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s