המקרה הנורא אשר קרה לאניה "גולדן גייט" – 1862

Pacific_Mail_Company's_steamer_-Golden_Gate-_burned_at_sea,_July_27,_1862

אניית הקיטור "גולדן גייט" עולה באש, 27 ביולי 1862. המקור: ויקישיתוף

"כתבי-העת באמעריקא מודיעים פרטי המקרה הנורא אשר קרה בימים האלה לאניה אחת הנקראת בשם: "Golden-Gate" אשר נשרפה עד היסוד בה בעברה ארחות ימים, לא רחוק מחוף קאליפארניען, ונעתיק בזה פרטים אחדים:

בשעה הרביעית אחר חצות היום פרצה האש במקום המכונות, בעת אשר ישבו אנשי האניה לאכל לחם בירכתי האניה. ויהי רעש גדול; כל אנשי האניה מלאו ידיהם בעבודה לכבות התבערה, אך לא עלתה בידם. אחרי עבור רגעים אחדים ראו בעליל כי כלתה עליהם הרעה באין מציל. אז היתה צעקה גדולה ואיומה מהמון אנשים נשים וטף המטים להרג, המעותדים לגוע באש ובמים באין עזר וישע… רב החובל איש כביר כח לבב, לא אבדו עשתנותיו בעת המהומה והמבוכה האיומה, ויחתור בכל יכלתו להקריב את האניה אל היבשה אשר רחקה רק איזה פרסאות. ויהיו בקרוב האניה אל החוף, קפצו האנשים אל הים למלט נפשם מיד האש. רבים מהם כבר מלאו גויותיהם בפצעים נוראים אשר נשרפו ע"י האש, וע"כ עזבום כחותיהם וצללו כעופרת במים אדירים, ורק המעט מהם הצליחו לשחות עד שפת הים ונמלטו. כמה מהם נשארו על האניה, מבלתי יכלת לפלס נתיב במים עזים, וימצאו קבריהם בין חרבות האניה אשר עלתה על המוקד במים אדירים. רב החובל ועוד איש אחד היו האחרונים אשר עזבו האניה וישחו אל החוף. מה נורא היה מצב האומללים במשך העת אשר התקרבה האניה אל החוף! רבים מהם מלאו אמתחותיהם נטלי זהב אשר חפרו באדמת קאליפארניען, ואז ראו כי לא יועיל הון ביום עברה. אחד מהם היה לו צרור זהב סגור משקל שלש מאות אינצים, ויחזיק בצרור הזהב וישליכהו אל תוך הים ויקרא בקול: „אם אגוע במצולות תחת, זאת תהי נחמתי, לבל יאמרו עלי אשר זהבי היה בעוכרי!" איש אחר זרק את זהבו במלא חפניו אל תוך הים ויקרא מנהמת לבו: „מי החפץ בזהב יבא ויקח לו כאות נפשו.“ ובהשליכו את מלא חפניו האחרונים, הפיל גם את עצמו לתוך גלי הים, כי יצא מדעתו… וכן כל מי אשר הי' לו כסף וזהב השליכום לתוך הים. כמה מאות אנשים נשים וטף צללו במי הים. איש אחד היה לו בחגורתו אשר למתניו כמה אלפים דאללארס, והאיש הזה ידיו היו רב לו לשחות במים עד להפליא, ובידעו כי נטל כספו לא יפריעהו מלשחות ע"כ לא השליך את הונו בים רק שחה עם כספו יחד. ויהי כהקריבו אל החוף, ראה לצדו ילד אחד שוחה על גל, ועוד רגע יצלול מטה. כהרף עין השליך את חגורתו עם הונו במים, ותמורת כספו החזיק בציצת ראש הילד וירכיבהו על כתפיו, ושניהם יחד נצולו. יקרו חיי איש בעיניו מכל הונו, ובידעו כי יכבדו עליו שניהם ע"כ האביד את רכושו בידו רק להציל את נפש הילד אך זה איש חיל ויקר רוח!"


"המגיד", שנה שישית, מס' 47, 4 בדצמבר 1862, עמ' 372. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s