ביקור הנסיכים הגדולים בפורט סעיד – 1888

HSKostroma

 "קוסטרומה" (Kostroma) ב-1905, כאנית בית חולים. המקור: ויקישיתוף

חוץ לארצנו:

פאָרט-סאַיד (מצרים), ט"ז חשון. – היום בבקר השכם גדלה התנועה בעיר, כי שמענו שהנסיכים הגדולים סערגיי ורעיתו ופאול אחי הוד קיסר רוסיא, באים הנה מנמל יפו אחרי בקרם את ארה"ק ת"ו. כל צירי הממשלות  והפחה בראשם הרימו דגלם לכבוד האורחים הנעלים וכל שרי החיל ובראשם השר הנכבד ה' פֿריינקל, עמדו הכן הדורים בלבושיהם, ואחריהם ג' שורות אנשי חיל לנוכח המקום אשר תופיע שמה הספינה אשר בה יסעו הוד כבודם. וכאשר באה האניה הגדולה „קאָסטראָמא“ הנושאת את הנסיכים הגדולים ואתם האניות אשר נס רוסיא מרחף גם עליהן לתוך התעלה היא תעלת הזועץ, הרעימו אניות אשר לארצנו, היא ארץ מצרים, העומדות פה למשמר, אחד ועשרים קולות מכלי התותח; כחצי גורן עגולה היתה התעלה מעוטרת בנסים ודגלים מכל ממלכות הארץ ובתוך חופף דגל רוסיא לכבוד ולתפארת. האניה הרוסית השיבה בקול כלי התותח שלום כנהוג. חברת המנגנים והמנצחים בכלי זמרה עמדו על ספינות קטנות הקשורות להאניה הגדולה ושרו שירי הדר לכבוד האורחים, כראוי לכבוד מלכותם. שרי החיל נתנו אות כבוד; והפחה הנכבד אברהים טעוופֿיק עפֿענדי ואתו שר אניות המלחמה המצריות, באו אל הספינה קאָסטראָמא, וגם הציר הרוסי היושב בעיר המלוכה קאיראָ בא אליהם לקדם פניהם. כשוב הפחה ושר אניות המלחמה לביתם, הכינו תיכף אניות אניות כבוד להוד הנסיכים הגדולים, לשאת אותם לאיזמאיל דרך תעלת הזועץ. האניה היתה מהודרה ומקושטה בכל פאר ודגלים רבים התנוססו עליה; אך מפאת הסער הגדול אשר הרתיח סיר כמצולה, הלכה ובאה האניה לא אחת ושתים בטרם תקרב אל החוף, והנסיכים הגדולים עמדו על ספינתם ובכלי המגדיל הביטו על העיר וסביבותיה. בשעה השנית באה ספינה קטנה נהדרה וישבו בה כל השרים הנכבדים המלוים את הנסיכים הגדולים, ואחרי כן באו גם הם בכבודם ובעצמם וישבו בתוך. אז השמיעו אניות המלחמה המצריות את ברכת הפרידה באחד ועשרים קולות וכל האני[ו]ת אשר עמדו בתוך התעלה ענו אחריהן; והמלחים התיצבו על ראש התורן ויתנו קול גדול: הוררא! וכל העם קרא: ברוכים אתם בבואכם וברוכים אתם בצאתכם. מאיזמאיל יסעו הנסיכים הגדולים וכל הכבודה דרך נהר נילוס לעיר המלוכה קאירא, לבקר את ארץ מצרים ועתיקותיה ופארי עמודיה. הספינה קאָסטראָמא עמדה פה עם אנית המלחמה הרוסית עד תמול לעת ערב ותצאנה מפה לאלכסנדריא, להוחיל עד בא כבוד הנסיכים הגדולים לעיר ההיא לשוב לביתם.

ח"ח שפירא.


"המליץ", שנה עשרים ושמונה, מס' 228, 8 בנובמבר 1888, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצוללת U-9 בים הצפוני – 14 בנובמבר 1915

Besatzung des U-Bootes U 9

צוות הצוללת הגרמנית U-9. המקור: ויקישיתוף

“U.9„ בים הצפוני.

(מתוך פנקס הרשמים של משתתף. *)

מעבר לנשיאי העבים הרבים שקעה דומם השמש האדומה מטה, מטה. על פני הים מרחפת רוח צפונית-מערבית ומכה גלים במי-הים הדלוחים, הבאים עם מוצאו של הנהר „אמס“. תרשים וצרורות נגרפים עם הזרם הזועף, מלא-הקצף. בהמולה ושאון רודפים הגלים זה את זה, רודפים ונשברים, נשברים ומתגוללים הלאה. מרחוק באים הזרמים, קצפם יז כקצף העולה מנחירי סוסים אבירים, הם זורמים קדימה, קדימה למרחבי אין-קץ אל-יד החוף, עומדות זו אחר זו שש צוללות, כש„פניהן“ מועודת אל המרחב ול„אחוריהן“ הן מחוברות ב[?]קרות-של-ברזל אל העגן הגדול, התקוע באדמת החוף הטחוחה. המים גאו, הגלים מכים בצוללות, נשברים ומכלים שארית-קצפם בשפה המשתרעת לפניהם. הצוללות מחכות לשפל, שיתן להם את האפשרות להפליג צפונה-מזרחה, אל מרחבי הים הצפוני, אל מקום-המשמר.

השעה השמינית צלצלה. בצוללת הובאו כל הסדרים הדרושים, איש איש על משמרתו, המכונות החלו את פעולתן, המים נחצו – ולאט-לאט מחליקות הצוללות אחת-אחת, והצוללת “U14„ מנהלתן, אל תהום-האפלה. עלטה ודומיה… אורם של המגדלים, הממלאים תמיד את המעבר אל חופי-הים הצפוני כבה; רק מהגבול ההולנדי מגיעים עוד קיים, קיים של אור כהה, חודרים רך האפלה – ומשליכים צללים רועדים על פני התהום הגונחת. חשך, והחשך כמה טוב הוא לנו, כמה מועיל. רגעים אחים עוברות הצוללות מעל פני המים. הנסיעה היא יותר נוחה… עודנו נסחפים עם זרם מי-הנהר, צפונה! כח המרוץ מגיע לארבעה-עשר קשרים, מזמן-לזמן אנו צוללים יותר ויותר, צוללים ומופיעים שוב על-פני המים, מעין תמרונים של „ימים כתקונם“…

– – – על הצוללת המנהלת „U14“ מבריק ניצוץ של אור. מן הנטיה הצפונית-מערבית ענה לעומתו ניצוץ שני – אנו נפגשים עם התחנה Barkum. בסירוגין מחליקים על פני הגלים הפזיזים סימני האור, הנמסרים מן התחנה הנזכרת. רעיון גדול, ניצוצות קטנים.. כתב-האור! וממששים המה האורות, מגששים באפלה, מחטיאים לרגע את המטרה, עד שהם קולעים אל המקום הדרוש. השפה האלמת פוסקת, ושוב – רק המית הים האלם העלוב.

אך שוב ניצוצות של U14, מתוך מגדל-הצופים, הנטוי רק מעט מעל לשטח-המים. הצוללת עושה נטיות שונות, ואחריה גם חמשת הצוללות הנותרות. סימני אור, ניצוצות ושוב עלטה. על יד התחנה Burkum נמצא המשמר של צלבני ציינו. אנו מפליגים מערבה, והפעם הצוללת „U9“ בראש. יותר ויותר אנו קרבים אל שלשלת האיים האחרונה של מולדתנו האהובה בחופי הים הצפוני, ומאחרי האיים האלה רובץ התהום הפעור וער. פעולת המכונות הפנימיות של הצוללת חלשה. עומדים אנו איש על משמרתו כשאנו לובשים אדרות קלות ומביטים רק נכוחה, הימה. הוצאתי לרגע את שעון הכיס אשר לי, שלוח-ספרותיו מואר מאליו. השעה העשתי עשרה הגיעה. גשם קל זלף על פני הגלים. כוכבים אחדים נראו פה ושם בעלטה, ומאחורי הצוללת נצבו הגלים כמו נד, הם סואנים ומכים, זועפים ושוטפים – אך אנו קדימה! מתוך העלטה רואים אנו חלקי הגוף הענקים של צלבן. הולכים אנו וקרבים. זוהי אניתנו המשורינת „לייפציג“. – ושוב מחליפה צוללתנו סימני אור עם גשר-המפקד של ה„לייפציג“. בכל הסביבה השלך הס. U14 התקרבה אל הצלבן, קבלה אי-אלה פקודות קצרות, שבה ותתרחק. מן הגשר נראו שוב פקודות בצורת קרני אור חשמליות. U9 קלטה את הקרנים – ותתקרב. על שאלת מפקד ה„לייפציג“: „מי הצוללת?“ ענתה זו האחרונה: „U9 – – – „מוילהלמסהפן מודיעים לי בניצוץ-חשמלי, כי על מוצא הנהר שלדה, בבלגיה, הולכים ומתקבצים כחות ימיים של האויב. U9 תסור מיד לתחנת “Hoek Van Holland„ לפעל שם כפי יכלתה. נסיעה מוצלחת“. – – – זו היתה הפקודה החדה, שנמסרה לU9 בנצוצות-חשמליים ע"י השחרחוק מגשר-המפקד של ה„לייפציג“. הצוללת חכתה עד אשר יעבר הצלבן את דרכו, ואחר הפליגה בחדות לעומת התעלה של כלה-דובר. „לפעולה“ ! „לפעולה“ ! היו קריאותיו המזרזות של מפקד הצוללת.

ערפל קל השתרע לפנינו; במזרח אמנם כבר החלו אורות השחר מבצבצים ועולים, ואולם אנו עדיין שרויים באפלה. עברו רגעים רבים, האורה מאחורינו הולכת ומתפתחת. גם לפנינו הרחק, מבקיעות ומופיעות קרני-שמש הבקר, שמי התכלת הרחבים המשתרעים מעלינו מוארים… אנו ממשיכים את דרכנו בזהירות וזריזות. הצוללת צללה תחת המים, משקפות-הראיה ויתר המכשירים הדרושים נתכוננו. לתוך השפופרת הגדולה אני משקיף ורואה מסביבי רק שמים. שמים ומים !

השעה החמשית. מפקד-הצוללת המליט אי-אלה פקודות שנונות מעמדתו על-יד משמרתו: מרחוק, בקצה האפק, נראים לו שלשה תמורי-עשן דקיקים, מקבילים זה לזה; התמורים מתפתחים מרגע לרגע: אלה צריכות להיות אניות גדולות. מהומה לרגע קט קמה בצוללתנו. לב כלנו רעד בין שמחה לתקוה. למעלה, סמוך למגדל-הצופים עמדנו ונבט, ונתבונן היטב, היטב.

„שלש אניות מסחר“! אבל לא – אניות מסחר לא תסענה בלויה „משולשת“.

„לצלל! „האויב עלינו!“ – צעק המפקד. נטינו את המשקפת בחצי-מטר מעל לפני-הים. הגלים שהכו בצוללת כסו אותה מפעם-לפעם וגם את הזכוכית-המגדלת שבקצה השפופרת; המחזה נעשה לעינינו יותר ויותר ברור: הנה המעשנות, הנה גם התותחים הכבדים, כאלו זה עתה קמו מתנומתם בליל-האפלה שעבר ויפערו את לועם הרחב – ויפהקו! „זהו הצי האנגלי!“ נזעקנו. כן, עכשיו הוא מתגלה לפנינו בכל הדרו. עפ"י מבנה האניות, הרכבת תותחיהן, הכרנו עם דמדומי הבקר את האניות: „אבוקיר“, „קרסי“, „הוג“. נסיעתן היתה אטית. בסירתנו הרגשה תנועה חזקה: „לעבודה אחים, לעבודה“! –

SM_U_9_800px

הצוללת U-9 לפני המלחמה. המקור: ויקישיתוף

צללנו מתחת לפני המים לבל יגלונו האנגלים מתרניהם, הקטנו בצוללתנו את האור החשמלי ומכונות הספקת-החמצן לנשימה החלו את פעולתן. אנו נמצאים כששה מטר מתחת לפני המים. תוצאות פעולתנו עכשיו תלויות רק בכוון מהירות הנסיעה, בדיוק המרחק והנטיה; עלינו רק לסדר תכניתנו בחשבון מדויק. לכלי-הראיה איננו נזקקים יותר. סדרנו בלוית-המפקד ציור קל, שיסמן לנו את איכות-ההתקפה על האויב הנמצא בקרבתנו, אנו צריכים להמצא קרובים מאד אל האניות, רק כארבע מאות מתר מבדילים בינינו ובינן. וכעת מוטל עלינו תפקיד-הנסיעה היותר כבד, עלינו לדייק בכוון החשבון. עלינו למגדל-המצפה, אחר שבצוללת למטה היו כל המכשירים מוכנים לקרב ורמוני-התרפיד הפלדיים מוכנים להתפרץ עם כל הגה קל.

אנו מתרוממים קצת למעלה, מתרוממים ומביטים… עוד מבט אחד על הקרסי היפה – ואנו צוללים! מפקד הצוללת שלנו הספיק לכון את חשבונו בדיוק; רק עוד מאה מתר בינינו ובין התיכונה שבשלשת אניות האויב. לרגע רבתה התכונה על-יד מכונת-הקלע, ותרפיד מבריק יצא מתוך סירתנו, חצה בשריקה את המים… שניות אחדות חלפו… ורעד נורא זעזע את סירתנו הקטנה וקול המיה איומה הביאו אלינו הגלים… מעין זרם חם מלא את חדרי לבבנו; ואולם עוד טרם כלתה העבודה: שתי האניות הנותרות עודן מטילות חפשי. השניות נהפכות לנו לרגעים ואלה לשעות תמימות. כל שניה ושניה מביאה עמה פקודה חדשה: המפקד עומד ועושה את שלו במרץ ועיניו מפיקות אמץ.

אנו משקיפים בסקרנות מרובה דרך השפופרת הנטויה. הקרבנות נראים דרכה לעינינו בכל צורתם האיומה; הפוכה על צדה רואים אנו את לויתן-הברזל הענקי. המכונות והברגים עודם נעים, אבל מעלים רק רוח בתנועותיהם ולא קיטור. היא צוללת מרגע לרגע והמים האדירים מכסים לאט-לאט את בן-הצי האלביוני.

שני הצלבנים הנותרים מתקרבים אלינו; אבל מתוך תנועותיהם נכר, שאינם מרגישים כלל על מציאותנו; תותחיהם טרם הוכנו לפעולות-קרב; בטח חשבו כי אחד המוקשים היה בעוכרי בת-לויתם השלישית.

בינתים רבתה בסירתנו השמחה. בשורת-הנצחון הובאה חיש אל חברינו הנמצאים במדור התחתון של הצוללת ומחכים בקצר-רוח לתוצאות פעולותיהם. קריאות „הידד!“ לקיסר ולאומה הגרמנית זעזעו את ארבעת הדפנות של הצוללת הקטנה.

הספקתי עוד להציץ דרך מגדל-הצופים ואראה את המעשנה השלישית של „קרבננו“ הולכת ומתכסה בקצף-הגלים; עוד רגע והיא צונחת לנצח האניה האדירה. הקוים הראשונים של שמש 23 ספטמבר מאירים את חלקה התחתון של האניה ולאורם אני קורא את האותיות המוזהבות “Abukir„ ותוך כדי לקוט-האותיות עולים על לוח זכרוני רגעים היסטוריים גדולים, זכרונות נפוליון וציו הגדול, שנשמר ע"י המפקד האנגלי נלסון Tempora mutantur…
אחרי רגעים אחדים שטו עוד פה ושם קרשים שונים וחלקי-תרנים, מעשנות ודומיהם; אחדים ממלחי-האניה נלחמו בחרף-נפש עם הגלים ויחישו להם מפלט אל סירות-ההצלה שנשלחו להן מאת שני הצלבנים הנותרים.

– – – צללנו בשנית… אחרי פקודות קצרות וכוון-המרחק ודיוק הפעולה, עזב כדור שני את שפופרת המקלע… חמשה רגעים עברו… וגם הקרבן השני כרע. נשארנו על עמדותינו כנטועי-מסמרים, הלומי שכרון-הנצחון. מתוך קנה הראיה רואים אנו את האנגלים המתקבצים על מכסה הצלבן השלישי, שנותר להם לפליטה… בודקים דרך שפופרותיהם, מחפשים אנה ואנה – לראות אי-מזה נפתחה הרעה…

אנו לא זזים. אמנם האויר בסירתנו הולך ונשחת, וכמות החמצן הנכנסת על ידי מכונות העבוד אינה מספיקה, אבל אנו צריכים עדיין לשהות סבלנות, סבלנות!. רק אחר כשעה תמימה יכלנו לעלות לזמן מה מעל לגלים שרעשו מתוך פרכוס מאות המלחים… שאפנו אויר צח ושמש הבקר חממתנו!…

המפקד מוסר שוב אי אלה פקודות שונות… שוב הכנות מרובות על ידי המכונות הפנימיות ומכונות הראיה השונות… ואנו צוללים בשלישית. האניה השלישית עומדת במרחק של מאה מתר ממולנו. עבודת ההצלה והטפול באומללים הרבים עכבה אותה כנראה ולא נתנה לה להמליט לכל הפחות את עצמה לשלל…

– – שתי יריות תרפיד פלטו שוב מתוך לוע הצוללת שלנו, אחר דומיה ממושכה של רגעים, שבהם התכונו המפקדים אל מטרתם… שתי היריות קלעו בבת אחת בבשר הברזל ותבקיענה אותו… שאון נורא קם על הים. דומם צללה גם השלישית…

ובזה כלתה מלאכתנו…

800px-SM_U9_Postcard

גלויה המנציחה את עלילותיה של U-9. המקור: ויקישיתוף

התרחקנו למרחק של חמש מאות מתר ממקום האסון. כעת בודאי לא תהיה בנו יד האויב לרעה. לועם של התותחים הכבדים מלא מים, כתנין הפוך מוטל גם הקרבן השלישי והאחרון לפנינו, כארונו של מת. ויודעים אנו שלמאות מצאו פה קבר מלחיה של „מלכת הימים“, וגם בלבנו עד עדיין הרגש האנושי, אותו הרגש „הברברי“ שמנו בנו אויבינו גם הוא יודע גבול. כעין עננה של תוגה מעיבה את נצחוננו – אבל יחד עם זה חשים אנו כי גדול ויקר לנו הנצחון הזה!.

אחרי רגעים אחדים הרגשנו, כי פה ושם מתגלות עוד סירות-תרפידים של האויב, הבאות לפרע לנו כגמולנו. הנה אחת, שלש, חמש – – – זוהי פלוגה מזוינה של שש סירות הרודפת אחרינו בכל עז בנטיה מזרחית-דרומית. היינו נאלצים לרמות את הרודף ולעבר לנטיה אחרת, אל המערבית-דרומית; צללנו תחת המים לשלשה, ששה ושמנה מתר. פקודותיו של המפקד חדות ושנונות – רגש השמחה פועם בלבבנו. במהירות אנו נוסעים הביתה, להביא בידים רועדות את הנצחון הצעיר לימתנו האדירה.

תרגם: רוממתי-עזר.

*) מפני ההסגר הימי ששמה גרמניה ביום 18 פברואר ש"ז על חופי אנגליה בעזרת צוללותיה הננו מוסרים בזה תיאור של נסיעת הצוללת הגרמנית הידועה “U 9„, שנחלה לה ולצי הגרמני נצחון מזהיר בהטביעה שלש אניות שריון אנגליות: „אבוקיר“, קרסי“, „הוג“ ביום 21 ספטמבר על יד Hoek-Van-Holand. – המערכת.


"החרות", שנה שמינית, מס' 48, 14 בנובמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מרד הקולים באניה "נפוליאון קמאררה" – 1874

חדשות שונות

[…]

– האניה האיטאלקית „נאפאלעאן קאמארערא“ היתה למאכולת אש בלב ימים ואנשיה נשפטו באש ובמים באופן נורא ואיום. מעשה שהי' כך היה: האניה הובילה 663 עבדים מארץ סינים (חינא) הנודעים בשם „קולים“, כי נועדו ללכת אל קאלא באשר נכון להם שמה עבודה, כן נשאה האניה עליה משא 8000 תיבות אבק שריפה. ויהי אחרי שני ימים אשר נסעו מהחוף שמע המליץ (דאלמעטשער) כי הקוליסים חורשים רע על בעלי האניה ויקשרו קשר לקחת בחזקה את האניה להם לאחוזה. כאשר שמע כזאת רב החובל ציוה עד מהרה לאנשיו הסרים למשמעתו לאסור בחבלים החצי מהקוליסים ולהניחם בירכתי הספינה, להרגיע את רוח אחיהם הנשארים, אכן כל זאת היתה לא לעזר ולא להועיל כי ממחרת בבוקר לקחו הקוליסים את כל הבא בידם מכלי ברזל עד כלי עץ ויתנפלו כזאבי ערב על המלחים להכותם נפש, אמנם גם האחרונים לא שמו ידיהם בחיקם ויורו עליהם בקנה רובה. בכל זאת לא שב אפם ולא נחו הקוליסים ולא שקטו עד אשר פרשו במסתרים חרמים ומצודים לנפשות אנשי האניה כי שלחו אש בחלק אחד מהאניה בחשבם כי המלחים יאיצו לכבות התבערה ולא ישימו אליהם לב ובין כך ינתקו את מוסרות אחיהם וכאיש אחד יפלו על אנשי האניה כמחשבתם בתחילה. אכן כורה שחת בה יפול! כי רב החובל הבין את מחשבותיהם ויגיע עד מטרת נכליהם, לזאת לא שם לבו לכבות התבערה כי ידע הסכנה הקרובה לבא, ויאץ באנשיו להציל את נפשם בסירות דוגה שנמצא על האניה ולהחיש מפלט למו מהצר הצורר עליהם. דברי רב החובל לא שבו ריקם כי בזמן קצר אחרי עזבם את האניה אחז האש באבק השריפה והאניה עם הקוליסים נהיו למאכולת אש באין מציל.


"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 4, 2 בספטמבר 1874, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

שוד בלב ים – 1907

טלגרמות.

[…]

אודיסה. במרחק שש עשרה ווירסטאות מאודיסה נעשתה בלילה התנפלות מזוינה על אנית-הקיטור „סופיה“, השייכת לחברת האניות הפרטית של פאלץ-פיין, שהלכה עם אורחים ומשאות מאודיסה לחורלי. בשעה 11 בלילה עלו אל מכסה-האניה העליון, שישבו ואכלו שם ארחת הערב אחד עשר אנשים וביניהם גם הקאפיטאן, שלשה אנשים מזוינים. בקראם „הרימו הידים“, אסרו את היושבים. שני שודדים אחרים אסרו את סגן הקאפיטאן וצוו עליו להוליך את  האניה חזרה לאודיסה, באיימם עליו במיתה, אם לא ימלא חפצם. כאשר נמצאה האניה בידם שדדו השודדים באחד התאים בהמחלקה הראשונה מאת הארטילי של הבנק הרוסי למסחר חוץ ארגז ברזל, שנמצאו בו חמשים אלף רו"כ, וגם לקחו מאת הנוסעים יותר מאלף רו"כ. אחרי אשר הטילו לתוך הים את הפחמים, את מחטי-הצפון, את הפעמון והעוגן, שברו השודדים אחת משלשת הסירות, שנמצאו באניה ויקלקלו את המכונה ויוציאו ממנה את הקיטור. אחרי כן צוו באיומים שונים לפוצץ את האניה ולבלתי לתת במשך שתי שעות שום אות, ויצאו יושבים בשתי סירות הימה. כעבור הזמן הניתן להם צוה הקאפיטאן למלא את האניה קיטור. מספר השודדים היה שמונה עשר. כל החפושים שנעשו למצוא אותם, היו לשוא. כעבור שעה באו לחוף הפיריסיפי שתי סירות, השייכות לסופיה.


"הזמן", שנה חמישית, מס' 144, 17 ביולי 1907, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

נוסעים סמויים מבני עמנו – 1914

מכתבים מאנגליה.

(מאת סופרינו המיוחדים)

לונדון.

[…]

– ארבעה מהגרים מרוסיה, שבאו לכאן מאודיסה באניה „לאנגארס“, הובאו אל בית –הדין בוויסטהיים, יען אשר התחבאו באניה בלי הסכמת הקאפיטאן ובעלי-האניה. המהגרים הם: אניקבורג וכהן, פועלים; אבראמוביץ – משרת, ואוקראן – חרש-מסגר. האניה נטענה תבואה באודיסה והפליגה לונדונה. כעבור שני ימים, כשהיתה האניה בלב-ים, רחוק מאודיסה, יצא אחד המתחבאים על מכסה האניה, וספר, כי הוא ועוד שלשה אנשים התחבאו בתוך אוצר הפחם שבאניה, וכולם חפצים לבוא לונדונה. בכל ימי נסיעתם היו עובדים באניה, אבל בעלי האניה הוציאו עליהם ארבע ליטראות ועשרה שילינגים. הבלש הילדי אמר, כי צריך עוד לעשות חקירה ודרישה בנוגע לכניסת המהגרים לאנגליה, ולעת-עתה הם עדין עצורים בבית-המשפט.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 35, 23 בפברואר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

מפלת הצי הרוסי בטסושימא – 2 ביוני 1905

Capture_of_Russian_ships,_battle_of_Takeshima

 קרב טסושימה. המקור: ויקישיתוף

מערכות המלחמה.

אמנם חשף ה' את זרוע קדשו הפעם להראות לעיני העמים כי דורש דמים אותם זכר וינקום את נקמת דם בניו מידי הממשלה המרשעת, וכי לו חרב נוקמת לשלם לעושי רשעה. בשבוע העבר העביר קו הטעלגראף קול במחנה כי השפלה קרן היאפאנים ונשתנה גבורת צי טאגו במלחמת הים הראשונה. רבים מהרו להאמין בדבר ויאמרו כי הזמן וההצלחה משתנים, פעם תרומם בעליה למרום ופעם תפילם ארצה. אכן ביום א' הזה יצאה כברק השמועה כי נגדעה ונפלה זרוע ראשדעסטונסקי והצי הבאלטי אשר בטח בו כי הוא יפיל את היאפנים חללים ויסול מסלה להרוסים לגזור על ימין ושמאל. פתאום כרגע אחד נפל ונהרס לאין תקומה והיה כלא היה. ונוסף אל התבוסה הזאת, כי לא בחיל ולא בכח מלחמה שלטו ידי היפאנים בצי הרוסי, כי אך מאצבע אלקים כי הוא הוליך את האדמיראל שולל ויסלף דרכו ויסכל דעתו ללכת דרך עקומה צפונה, דרך ים קאָרעאַ ויעזוב את נתיב הישר דרך האוקיונס, ויבוא בים הסינים מפארמאזא באורח הקארעאני. על כן מצא טאגו כחו להקיף את הצי הרוסי מפנים ומאחור, והשבר אשר חכה עליו מצאהו, ויבוא עליו איד פתאום, ובמלחמה הראשונה נטבעו מידי היאפאנים מרבית האניות הגדולות אניות השריון ובתוכם האניה הנודעת בכחה וגבורתה הנקובה בשם באָראָדינא שהיתה תפארת עוז רוסיא וחרב גאותה, ועמה עוד אניות מגן ואניות הרבה מאד, ומתבוסה הזאת ואילך אפסה תקות ראשדענ. לעשות חיל נגד היאפאנים ואף לא למלט את יתר האניות ואת האנשים אשר בהן בלתי אם תתאמת השמועה כי ראשדענ. חלק את הצי הכולל לשלשה ראשים ללכת וולאַדיוואָסטקה בשלשה דרכים שונים, אז אפשר כי יצליח בידו להציל את יתר הפליטה אשר היאפאנים רודפים אחריה. הדעפעשים הרוסים אמנם מקילים הרבה בהודעותיהם ומקטינים את מדת האסון. ואולם סוף סוף לא יוכלו לדכא את מצב השבר, ועוד מעט יודו בע"כ כי האדמיראַל טאגו איש מלחמה אמתי הוא, מתנהג במתינות וחס על כחות הצבא לבל יאבדו לבטלה, ושומר אותם עד הרגע האחרון בהגיע השעה ועת הרצון להתנגש במלחמה מכרעת ולהשתרע על האויב בכלי מות אשר לא יחטאו את המטרה טאגו הכריע את קמיו בחריצות ידים בדרכו עד כה, בעת אשר שרי רוסיא שכבו הוזים כלם הלומי יין ונבלעים בתאותיהם הנתעבות, כל העתונים באחת ידברו כי דרך הזה ללכת צפונה וולאדיוואסטיקה נכרת ונסגר בעדם.

ביום 27 הזה נפגשו הצי הרוסי עם הצי היאפאני במצר הים בנתיב הקארעאני, ובאותה שעה החלה המלחמה הנוראה ותהי ראשיתה כי במשך רגעים אחדים הריקו שלושה טאַרפדות אשר השקיעו היאפאנים במשך מסע הציים הרוסים בקרקע הים, את בני אשפתם, וכל עמל צבא הים ויגיעתם בדרך הרחוקה הזאת משך שמונה ירחים עלה פתאום בסערה השמים. וביום 29 הודיעה ממשלת יאפאן גלוי לכל העמים כי עשה טאגו נצחון גדול נגד הצי הרוסי, אך תוצאות הנצחון ומספר האבדות מזה ומזה נסתמו עוד לפי שעה עד 29 הזה. אך מלונדון מודיעים כי הצי הבאלטי שכבר התחבר עם הצי הוולאדיווסטיקי בנוסם מפני האויב התפרדו לנוס בשנים דרכים דרך הנתיב הקארעאני ודרך טשוהימא, ומהם רבים שנפסלו מעשות מלאכתן מרוב בדקיהן אשר נפרצו בהן. אכן אף כי לא נודע מספר האניות שנטבעו לא תכחד הנפ"פ כי חמש אניות מלחמה היותר נכבדות ושש עשרה אניות משא נושאות גחלים ירדו יחד במצולות. כפי הודעת הנפ"פ מיום 30 מספר האניות שבא קצן 15 אניות מגן, עשר טבעו בים וחמש נשבו בידי היאפאנים. והמצביא על הצי השלישי השר האדמיראל נעבאגאטאוו אשר בא ביום 9 לח"ז לים הכיני הדרומי ועמו שלושה אלפים איש גם הם הלכו שבי לפני אויב. לפי זה, תאמר הנפ"פ מן ששת האלפים שבע מאות עשרים ושמונה אנשי הצבא שהיו בשלשת הצוים אבדו יותר ממחציתם עמהם הפסידו הרוסים 396 קני תותח הגדולים בנפלם ביד היאפאנים, מלבד 250 אשר בשבירת האניות צללו כעופרת עם האניות הנשברת. – ראשדעסטוו. נעלם מכל עין ולא רחוק מהאמין כי גם הוא כמו מאַקאראָב הנהו בין הטבועים. – לדעת את תוכן המפלה החזקה אשר באה על רוסיא בכל צבעיה בפעם הזאת נוכל להכירה מן העובדא כי הקיסר מרגע שמעו את השמועה נפל כחלל על מטתו ואומרים כי רוח רעה בעתתהו. – מספר כל האניות אשר התחברו במלחמת הים ההיא היה 11 אניות מגן ממדרגה הראשונה, 4 אניות מוקש (קרייצער) 15 מחריבי הטארפודות ועתה אחרי אבדן האניות ביום 27 הזה שנפלו שבי או נהרסו ונטבעו נשארו לרוסיא במזרח אזיא 4 אניות מגן 2 אניות מוקש גדולות ושתי קטנות, אשר בלי ספק גם הן הנן שבורות מלבד שלוש אניות המגן הנמצאות כעת בוואלדיוואָסטאק. והצי הרביעי אשר קותה רוסיא לשלוח בחודש יוני כפי הודעת הטשאס ישאר על מקומו בשלום, כי כח אין לו למוש ממקומו, יען נודע להממשלה כי בצי הזה שמו שרי מעלה באמתחתם 22 מילליון רב"כ מקנית האניות והזדיינותן במזון וצידה בקני התותח ויתר הטכסיס, ע"כ ינוח על משכבו בשלום. הצי השלישי הזה קטן ודל מאד, אך שתי אניות מגן שתי אניות מוקש וטארפעדות אחדות, ואם תזכור עוד ממשלת רוסיא את אחרית גבורתה בפארטארטור ואחרית הציים ספק גדול הוא, כי מרוץ מהלך אניות יאפאן נמהר מאד יותר מאניות רוסיא, התשות מני זוקן ומרוב ישנם תתנהגנה בכבדות, ויש מחליטים כי אחרי עשות היאפאנים הנצחון הזה הכינו פניהם לקראת וולאדיוואסטאק למען הכרית את הדרך לפני הרוסים לבלתי יוכלו לשוב לארצם דרך וולאדיוואָסטק. עוד הידיעה האחרונה באה ונותנת חשבון האניות שאבדו במלחמה האחרונה ביום 27 מאי: הנטבעות: באָראָדינא עם 830 איש 58 קני תותח, אימפעראטאר אלכסנדר השלישי עם 782 איש 58 קנ"ת; ונשבו: אָרעל עם 782 איש 58 קנ"ת, ניקאלויס 623 איש, 32 קנ"ת, אניות החוף במגיניהם אושאקאוו 404 אנה"צ עם 26 קנ"ת. אפראקסין 404 איש עם 26 קנ"ת נטבעו. אניות מוקש מגינים נטבעו: נאכימאָוו 572 איש 36 קנ"ת, דאָנסקאַי 495 איש 34 קנ"ת, מאָנאָמאך 495 איש, 31 קנ"ת אניות שרפה נטבעו: שוויעטלאנא 600 איש 22 קנ"ת, שענטשכאב 334 איש 16 קנ"ת. – סכום הנזק אשר סבלה רוסיא ביום ההוא בארבע האניות הגדולות עם הטכסיס וכל אשר בהן נחשב 120 מילליון, בשמונה אניות החוף והמוקש 140 מילליון, ועם אניות המשא והגחלים יעל הנזק 270 מיליאן. – בסה" אבדה רוסיא 11 אניות הגדולות והיותר חזקות, מן 6321 האיש נמלטו המחצה מהם, 397 קני תותח. – כפי הנודעת טאגו לטאקיא מיום 29 הזה טבעו 12 אניות רוסיות למיניהן, ונשבו 6 אניות, האדמיראל נעבאגאטאוו בין שלשת אלף השבויים, ואניות היפאנים רודפות אחרי שרידי הרוסים. – מפעטרבורג מודיעים כי ראשדע. חי רק נפצע פצעים אנושים. – הנאוו. וורעמיא מאשימה את ראשדעסט על אשר בחר לו את דרך פארמאז הדרך הקרובה והמסוכנת מאד, ואת החסרון הזה והמעות יוכל לתקון רק אם תעוז ידו לאסוף את האניות הנשארות, למקום אחד אל האי סאדלע שהוא חצי הדרך בין נתיב קארעא לבין וולאַדיוואָסטאק, ובחמת רוחו נוהם הנאוו. וורעמיא למה יאמרו בחו"ל כי חטאו הרוסים בקחתם עמהם למלחמה צלמי קדושי הרוסיא וישנו בהם מבלי חשוב עצה ותחבולה ומלחמה ולא יתנו לב לדעת כי בזה הטיבו לעשות כי חזקו ואמצו את האמונה בלבם. ומסיים דבריו בברכה כי תחזק את ידי אנשי המלחמה הנתינים בצרה בין בים בין ביבשה, בזכות האמונה ומסירות נפשם והשיב את כבוד נשק רוסיא על מקומו. ואיה זכות שפיכות הדם הנקי אשר לא יכופר כי אם בדם שופכו? – עתוני אנגלית מביעים עם שמחתם גם תקותם כי רוסיא לא תבוש מעתה להושיט ידו לשלום. –


"קול מחזיקי הדת", שנה עשרים ואחת, מס' 33, 2 ביוני 1905, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[שגיאות הדפוס במקור]

רובינזון קרוזה בדורנו – 1910

800px-Shackleton_nimrod_50

האניה "נימרוד". המקור: ויקישיתוף

תערובות.

רובינזון קרוזה בדורנו.

עתוני חוץ-לארץ מספרים מקרה מפליא על-דבר איש אחד, אנגלי, שבחר למקום שבתו את מקום אחד האיים העזובים ברצונו הטוב.

הספינה „נמרוד“, שלותה בדרכו להציר הדרומי את סיר שיקילטון, סרה בדרכה מדי שובה אל האי מאקארי לאסוף שם ידיעות על-דבר מצב המקום.

האי מאקארי איננו ידוע לרבים. הוא נמצא במרחק של 545 מיל מזילאנדיה החדשה. כלו מכוסה סלעים טובים והרי שרפה שפלטה האדמה מלועה. האי נתגלה לפני מאה שנים על-ידי הקאפיטאן הזילבורג, ובימים הראשונים היו מרבים הבאים אל האי לשם ציד החיות, אך זה כעשרות שנים שעזבוהו הספנים ולא סרו אליו מעולם.

בגשת הספינה „נמרוד“ אל החוף, ירדו אנשי האניה אל האי והתחילו לאסוף את האבנים המענינות, שרידי הדור הקדום, שמצאו שם. אחרי ששהו שם שני ימים עברה „נמרוד“ לצפון האי, למקום הררי-סלעים גבוהים. ומה מאד התפלאו לראות מרחוק עשן מתאבך ועולה לא הרחק מן הים. הם ידעו, כי אין נפש אדם על האי הזה והבן לא יכלו את סבת החזיון. אז הלכו אל מקום העשן ומה גדלה השתוממותם בגשתם ובראותם שני בתים קטנים בנויים היטב על-פי דרכי הבנין, ואיש יצא לקראתם חמוש בנשק.

התושב היחידי המוזר של האי הוא איש אנגלי ושמו וויליאם מאקובין, בן נ"א. הוא לא נתן להמלחים כל באורים ודחה את הזמנתם לבקר את הספינה. אז הלכו המלחים וספרו את הדבר להקאפיטאן דיורס וזה בא אל החוף ונכנס לבית האיש, בית מקושט בעשב ובאלונים ונקיון שרר בכל פנותיו. מאקובין כבד את האורח בלחם ממולא בבשר דגי הים – הבשר היחידי שאפשר להשגי באי השומם הזה. הנזיר הבודד, הוא בריא אולם, הוא בא אל האי לפני חמשה ירחים. בעברו על-פני האי באניה, עלה רעיון על לבו להנפש כשנה אחת ולברוח מחברת האנשים ומשאונם-והמונם ולעסוק בציד של כלבי הים, אריות-הים וצפורי-הים ולאסוף את העורות ולמכור אותם אחרי-כן בסכום רב. הוא לקח מאת הקאפיטאן של האניה את כל המכשירים הדרושים, בנה לו בית, הכין חלב וחמאה ועסק בציד של כלבי הים. חבריו ואנשי בריתו הם שני כלבים המתגוררים אתו.

בעת הראשונה בקרוהו אורחים מסוכנים – החתולים הפראים. אך היריות של הציד הרחיקו אותם במהרה מעל ביתו והם לא העיזו עוד לגשת אליו. שתי פעמים נכשלו אניות על-יד החוף של האני ואנשיהם טבעו, והוא הציל רבים ממות. ששה אנשים מתים, שהגלים זרקו את גויותיהם אל החוף, נקברו על-ידי רובינזון החדש על האי, ולפרקים קרובים בקר את קברות המתים – הזכרון היחידי שהיה לו מעולם החיים.

מאקובין נפרד מבני האניה „נמרוד“ ונשאר בודד באי העזוב עד תום השנה שקבל על עצמו להיות נזיר מן העולם.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 183, 28 באוגוסט 1910, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[Macquarie Island]

הפרינץ היינריך באמריקה – 1902

Prinz_Heinrich_Theodore_Roosevelt

הנסיך היינריך ותאודור רוזוולט, 1902. המקור: ויקישיתוף

דברי הימים

 הפרינץ היינריך באמריקה. קבלת הפנים. הברכות והתשובות.

שמחה וששון! הפרינץ היינריך סובב באמריקא. דגלים, נסים-להתנוסס, מאורות החשמל, ההימנון האשכנזי מזֻווג עם האמריקאני, עדיים וקשוטים, דרשות וברכות – ככל אשר נקל היה לראות מראש. אך זאת לא חזה איש מראש, כי הפרינץ לא יבוא ביום השבת, כי אם למחרתו ביום הראשון לשבוע זה. גם דייקנות הצבא האשכנזי (ביבשה ובים), גם המשטר הנפלא של החברה האשכנזית-הצפונית Lloyd, אשר לה הכבוד הזה, כי באנית הקיטור שלה, הנקובה בשם „קראָנפרינץ ווילהעלם“ נסע הפרינץ היינריך, לא הועילו לכוון את היום. גם נאפוליון הראשון לא יכול לאיתני הטבע. נחשול עמד בים, וכל המסע היה קשה מאד. מה"ע האשכנזים מביאים ידיעות, כי אף שהסער המתחולל היה נורא מאד, לב הנסיך לא נפל עליו, כי הוא רגיל במסעות בים ואומנותו אומנות סַפָּן. לא נדע אם אמת הדבר, אך לפי שיחתן של בריות באשכנז, בכל פעם שהקיסר וילהלם שט באניה על פני ים, תתקפהו מחלת הים, אף כי כה מרבה הוא לנסוע.

האמריקאנים חפצו להכניס את אורחם ביום השבת, כי היום ההוא הנהו יום גנוסיא של הנשיא וואשינגטאָן והוא חג עם. גם הוכן הכל, והאניה לא באה. החזיון שהוכן בבית תיאטרון אחד בנויארק בעד הפרינץ הוצג בלעדיו.

ביום הראשון בצהרים קרבה האניה „קראנפרינץ וילהעלם“ הנושאת את הפרינץ היינריך האשכנזי אל חוף נויארק, המטרפולין של המסחר האמריקאני. עוד לפני ביאה זו, כאשר אך עברה האניה הזאת ממול מנורת הים (ומשם לא רב הדרך עד החוף) החליפו הפרינץ והנשיא רוזעוועלט תלגרמות של ברכה. בצהרים נכנסה האניה הנהדרה אל מפרץ הנמל הנויארקי, וכל האניות העומדות על העוגן השמיעו שריקות, ובספינות החיל ובמצודות שעל החוף רעמה היריה לקבלת פנים, בתים רבים בקרבת החוף עטו דגלי אמריקא ואשכנז. שם קדם לבוא לקבל את פני הפרינץ – הקאָנטר-אדמיראל עוואנס המנצח על כל אניות הצבא האמריקאניות החונות שם. הוא קדם את פני הפרינץ בברכה קצרה, וגם הפרינץ השיבהו תודה קצרה. אז יצא הפרינץ עם הכבודה אשר לרגלו מן האניה אשר בה באו ויעברו על פני גשר המִפְשָׂעָה אל אניה אחרת, אל הַסִירָה הקסרית הוהינצוללירן שעמדה שם נכונה. באניה ההיא החל סדר קבלת הפנים הארוך. שמה באו נושאי המשרה האמריקאנים וראש חיל הארץ הגיניראל ברוק. שמה בא גם הציר האשכנזי הד"ר פֿאָן דאָללעבען, ועוד הפעם ברכות ותשובות עפ"י הנוסח הידוע.

ודרכו הראשונה של הפרינץ היינריך ביצאו מן האניה היתה אל בית הועד של חברת האשכנזים בנויארק. שמה באו קרואי מועד מגדולי העם ושם נערך המשתה הראשון עם ברכות ודרשות.

משם נסע הפרינץ לבית הנתיבות ומחנה רוכבים עוטרים אותו. בבית הנתיבות נפרד מעל המכבדים והמברכים אותו, ויסע משם לניו-גזרסיי. מפה יחל את סבובו, וכמובן יהיה מסעו הראשון אל הנשיא רוזעוועלט.

כבר אמרנו: אין ערך מדיני לכל הדברים האלה, לוא גם ירבו האותות על אחת שבע.

נ"ס.


"הצפירה", שנה עשרים ותשע, מס' 38, 26 בפברואר 1902, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

אסון אנית הקיטור "יאפאן" – 1875

800px-Pacific_Mail_Steamship_Japan_in_the_Cal._Dry_Dock_at_Hunter's_Point,_San_Francisco,_by_Thomas_Houseworth_&_Co.

אנית הדואר "יאפאן" במבדוק בסן פרנסיסקו. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

סערות גדולות ונוראות קמו בים בימים האלה, וכל אניות הקיטור ההולכות ושבות אל חופי הערים הגדולות אשר בתוגרמה אחרו מועד בואן אל מקום נועדו ללכת. לפי הנשמע נשברה בשבוע זה אנית תורן בריטית גדולה למאד על חוף יפו ונזקה גדול למאד.

[…]

אנית הקיטור „יאפאן“ (א' האניות היותר גדולות בין אניות החברה האמעריקאנית הנודעת בשם Pacific Mail Comqagnie ואשר עצרה כוח לשאת משא 4351 טאן, נשרפה בימים האלה על הים בהלכה מס"ט פראנציסקא לחינא מהלך שעות אחדות מהאנקאנג הבירה. חמש מאות שבעה וחמשים איש נמצאו בתוכה ועד עתה לא ניצולו מכל אלה, אך מאה ושמנה וארבעים איש. ביום הארבעה עשר לירח נאפעמבער עזבה האניה הגדולה הזאת את ס"ט פראנציסקא,  וחמשת אלפים מיל אנגליות הלכה בלי פגע, בהיותה קרובה מהלך שעות אחדות להעיר בירת צין, פרץ האש מהמכונה אשר בתוכה ויאחז בקצות האניה, כל עמל חובלי  ומלחי האניה – אשר מספרם עלה למאה ושמנה ועשרים איש – לכבות את האש נשאר מעל, כן לא עצר כח רב החובל לעשות סדרים בהצלת הנוסעים ע"י האניות הקטנות כי רובם היו צנים וכפראים התנפלו על האניות הקטנות להמלט אל תוכם בלי סדרים ויאבדו חייהם בענין רע, בהגיע השמועה להעיר האנקאנג מהרו אניות מלחמה בריטיות ואמעריקאניות ללכת אל המקום בו שקעה האניה אחרי היה חלק גדול ממנה למאכולת אש, להציל איש את הנמלטים בהאניות הקטנות ועד עתה לא הצליח בידם להציל מבלעדי הסך 148 האלה, אניות קטנות רבות נמצאו הפוכות פיהם למטה, ובלי תפונה היו גם בתוכן אנשים רבים ובמצולות ים טבעו, רב החובל ושרי המלחים נמצאו בין הניצולים.


"חבצלת", שנה חמישית, מס' 21, 12 במרץ 1875, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

הצוללת המסחרית "דויטשלנד" – 1916

800px-U-Boot_Deutschland_1916

הצוללת "דויטשלנד" בנמל בולטימור, 1916. המקור: ויקישיתוף

הצוללת המסחרית „דויטשלנד“.

הצוללת המסחרית „דויטשלנד“ הסבה עליה בחידושה את עיני העולם. מיד בבואה לחופי אמריקה, התעורר משפט על אודותיה באמריקה, כי נמצאו באמריקה כאלה שהוכיחו, כי הם היו הממציאים הראשונים של מין צוללת כזו, וטענו טענת זכות של ממציאים.

עוד לפני בואה ידע על אודותיה ציר אנגליה בושינגטון, ודבר עליה בחוגי הממשלה, והשתדל להטות לב הממשלה הושינגטונית לדונה כצוללת-מלחמה.

בבואה – עמדו האניות האנגליות והצרפתיות בחופים וארבו לה כל ימי שהותה בחופי אמריקה. ארבו בשבע עינים.

היא פרקה סחורת גרמניה וטענה סחורת אמריקה, באין מפגיע.

הממשלה הושינגטונית בקרה את הצוללת ואת כל אשר בה והודתה באופיה המסחרי, וערבה לה שלא יאונה לה כל רע במימי אמריקה.

בהפליגה – לווה אניות מלחמה, בתור שומרות ומגינות מפני כל התנפלות, עד סוף גבול מימי החוף. מכאן ואילך – שטתה הצוללת לדרכה בנבכי ים ונעלמה מן העין.

לפי החשבון צריכה היתה כבר להגיע הצוללת הזו עד חוף ברמן, אם לא קרה לה מכשול או מעצור בדרך. בקרוב נקבל בודאי ידיעה תלגרפית ע"א שובה בשלום לחופי גרמניה.

מענינת היא הסקרנות הרבה שנתעוררה בעולם לרגלי הצוללת הזו.

לפי ידיעות הגרמנים, רצה אמריקני אחד לנסוע בצוללת זו לאירופה והציע שכר נסיעה לא פחות מחמשים אלף פר., אבל שום אזרח אמריקני לא נתקבל בה בתור נוסע.

לעומת זה, מודיעה סוכנות ריטר האנגלית, כי הצוללת חפשה לה נוסע מבין נתיני אמריקה, למען הבטיח יותר את מהלך הצוללת ולמען עורר סכסוך בין אנגליה ואמריקה במקרה, אם תטבע הצוללת ע"י אניות אנגליה – אבל איש מנתיני אמריקה לא הסכים לסכנת נסיעה זו.

באמריקה היה ענין הצוללת „דויטשלנד“ לשיחת העם. נמצאו רבים שהתערבו בסכומי כסף גדולים, אם תשוב הצוללת שלמה ותגיע עד חופי ברמן. סכומי ההתערבות עלו לעשרות אלפים.

זה כחו של חידוש!

מצד אחד מודיעים, כי האנגלים הספיקו כבר להתקין מין אניות-אבה השטות בשכבת המים העליונה, ואין פניהן נראות למעלה. אניות-אבה אלה, כאלו מכונות כלפי צוללות גרמניה מכל הטפוסים, אשר מפניהן לא תוכלנה הצוללת להסתר, כי הן תהיינה בבחינת רואות ואינן נראות בתוך המים.

מחמש אנית-אבה אלה שהתקינה אנגליה, כבר הספיקה גרמניה להטביע שתים!.

על דאטפת – אטפוך!


"החרות", שנה שמינית, מס' 281, 24 באוגוסט 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.